(א) וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
בת לאה. וְלֹא בַת יַעֲקֹב? אֶלָּא עַל שֵׁם יְצִיאָתָהּ נִקְרֵאת בַּת לֵאָה, שֶׁאַף הִיא יַצְאָנִית הָיְתָה (בראשית רבה), שֶׁנֶּאֱמַר וַתֵּצֶא לֵאָה לִקְרָאתוֹ (וְעָלֶיהָ מָשְׁלוּ הַמָּשָׁל כְּאִמָּהּ כְּבִתָּהּ):
ותצא דינה וגו'. טעם אומרו בת לאה וגו', נתכוין הכתוב להודיע הסיבות אשר סבבו היציאה. והם במספר ג', וזה הוא שיעור הכתוב ותצא דינה וטעם היציאה לצד היותה בת לאה שאלו היתה בת רחל לא היתה יוצאה אלא לצד היותה בת יצאנית (ב"ר פ"פ) יולדתה ילדה במזגה וטבעה. סבה ב'. להיותה בת יחידה ליעקב בת אחת בין הבנים, עוד להיותה בת יעקב יצא לה שם הויתה בעולם, שבאמצעות זה עשה שכם מה שעשה כאשר אבאר. הג' לראות בבנות הארץ על דרך אומרם ז"ל (פדר"א פל"ח) כי שכם הביא בנות הארץ סביב לאהל יעקב והיו משחקים בכלי נבל וכו' לצאת דינה לקולם וזו סיבה ג' ליציאתה, וממוצא דבר אתה יודע שאלולי לא ידע שכם בדינה לצד היותה בת יעקב הרשום בעולם והיה לו שם בלדת בניו לא היה עושה מעשהו:
(בראשית יג, י) וישא לוט (בראשית לט, ז) ותשא אשת אדניו את עיניה את עיניו (בראשית לד, ד) ויאמר שמשון [וגו'] אותה קח לי כי היא ישרה בעיני וירא (בראשית לד, ב) וירא אותה שכם בן חמור את כל ככר הירדן (משלי ו, כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם כי כלה משקה (הושע ב, ז) אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי
וַיַּרְא וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר אֶת כׇּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁיקּוּיָי
וכי אימינו לאה זונה היית דכתיב ותצא דינה. א"ל לפום דכתיב ותצא לאה לקראתו. פשיטין יציאה מיציאה.
כתיב, וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ (עמוס ה, יט). וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש, ואי זה הוא הנחש, זה שכם בן חמור שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאה לחוץ מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לו מתופפות ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת ואמרו בני ישראל להורגה שאמרה עכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב.
"OR went into the house and leaned his hand on the wall, and the serpent bit him" (Amos 5:19). When Jacob went into his house in the land of Canaan the serpent bit him. || And who was the serpent? This was Shechem, the son of Chamor. Because the daughter of Jacob was abiding in the tents, and she did not go into the street; what did Shechem, the son of Chamor, do? He brought dancing girls who were (also) playing on pipes in the streets. Dinah went forth to see those girls who were making merry; and he seized her, and he slept with her, and she conceived and bare Asenath. The sons of Israel said that she should be killed, for they said that now people would say in all the land that there was an immoral daughter in the tents of Jacob.
.... וז"א ויקרא לו אל אלקי ישראל. שקראו ליעקב אל בונה ומקיים עולם כתואר אל ע"י היותו יתב' מתנהג עמו בתואר אלקים ביסורין וטלטולים שהוא אלקי ישראל הנה כי טוב היה גם בעיני ה' בעצם ואם כן איפה מי גרם לו חרפת נבל לאנוס את בתו אין זה כי אם שותצא דינה כי יציאתה גרמה לה. והלא יפלא מזרע קדוש כמוה להיות יצאנית. מה שאין דרך נשים ומה גם נערות בתולות והנה ארז"ל (שם פרשה פ') שז"א בת לאה מה אמה יצאנית כדכתיב ותצא לאה לקראתו כו' אך עדיין אינו דומה כי אמה יצאת לקראת בעלה. עוד אמרו שעל דבר שמנעה מעשו נתפסה ועדיין אל מדת היותה יצאנית אינו מספיק. לכן אחשוב כי באה התורה לתת טוב טעם לדבר באומרו בת לאה כו' והוא בשום לב אל הודעה זו שהיא בת לאה ושילדה אותה ליעקב אך תתן שתים שלש טענות. אחד באומרו בת לאה כו' והוא כנודע מרז"ל (ברכות דף ס') על פסוק ואחר ילדה בת כי בן היתה אלא שאחר הורתה מזכר תמים בקשה לאה רחמים תתהפך לנקבה בל תגרע רחל מהשפחות שלא תלד רק אחד להשלים הי"ב שבטים הנה כי דינה בהורתה היתה זכר אלא שנתהפכה אח"כ. ולכן מי ששרשה זכר אינו מן התמה תהיה יצאנית כי כן יעשו הזכרים וכל דבר הולך אחר שורשו. וז"א ותצא דינה ואל תתמה על יציאתה כי הלא אם היא בתה היא של לאה ולא של יעקב כי הוא זכר עשאה כי כאשר ילדה ליעקב. לומר כי היות בת ליעקב הוא בליד' אך לא בהריון וז"א בת לאה אשר ילדה ליעקב. וא"כ אל תתמה על היותה יצאנית:
ומכל מקום אין להרהר אחר יעקב ולאה איך יצא זה המכשול של דינה. דע כי טבע דינה היה טבע זכר שהוא יוצא השדה, על כן היתה יצאנית, והענין כמו שאמרו רז"ל (ב"ר עב, ו) שדינה היתה זכר בבטן אמה ויוסף היה נקבה בבטן אמו, והתפללה לאה על זה ונתהפכו שניהם, מכל מקום היה בה טבע הזכר. וזהו שאמר בת לאה, כי מה שנעשית בת ולא בן זה היה מכח תפלת לאה: