Ep. 52 - Why Are We Called Jews/Yehudim? The Thinking Jew Podcast

ByMoshe Segal

The Thinking Jew Podcast Source Sheets

Check out The Thinking Jew Podcast episode 52 for the audio that this source sheet accompanies.

You can find a link to it at linktr.ee/thethinkingjew or thethinkingjew.com

בראשית י״ד:י״ג

וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם׃

Genesis 14:13

A fugitive brought the news to Abram the Hebrew, who was dwelling at the terebinths of Mamre the Amorite, kinsman of Eshkol and Aner, these being Abram’s allies.

שמות י״ט:א׳

בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃

Exodus 19:1

On the third new moon after the Israelites had gone forth from the land of Egypt, on that very day, they entered the wilderness of Sinai.

מלכים א י״א:מ״ג

וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁלֹמֹה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּ֨קָּבֵ֔ר בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ רְחַבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {ס}

I Kings 11:43

Solomon slept with his fathers and was buried in the city of his father David; and his son Rehoboam succeeded him as king.

מלכים א י״ב:א׳

וַיֵּ֥לֶךְ רְחַבְעָ֖ם שְׁכֶ֑ם כִּ֥י שְׁכֶ֛ם בָּ֥א כׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִ֥יךְ אֹתֽוֹ׃

I Kings 12:1

Rehoboam went to Shechem, for all Israel had come to Shechem to acclaim him as king.

אסתר ב׳:ה׳

אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מׇרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי׃

Esther 2:5

In the fortress Shushan lived a Jew by the name of Mordecai, son of Jair son of Shimei son of Kish, a Benjaminite.

מגילה י״ב ב:י״ח

קָרֵי לֵיהּ יְהוּדִי אַלְמָא מִיהוּדָה קָאָתֵי וְקָרֵי לֵיהּ יְמִינִי אַלְמָא מִבִּנְיָמִין קָאָתֵי אָמַר רַב נַחְמָן מָרְדֳּכַי מוּכְתָּר בְּנִימוּסוֹ הָיָה

Megillah 12b:18

The Gemara points out a contradiction: Mordecai is referred to as a “Jew [Yehudi],” apparently indicating that he came from the tribe of Judah, but in the continuation of the verse he is called “Benjamite” [Yemini], which indicates that he came from the tribe of Benjamin. Rav Naḥman said: Mordecai was crowned with honorary names. Yehudi is one such honorary epithet, due to its allusion to the royal tribe of Judah, but it is not referring to Mordecai’s tribal affiliation.

מגילה י״ג א:ב׳

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְעוֹלָם מִבִּנְיָמִן קָאָתֵי וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ יְהוּדִי עַל שׁוּם שֶׁכָּפַר בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכׇּל הַכּוֹפֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה נִקְרָא יְהוּדִי כְּדִכְתִיב אִיתַי גּוּבְרִין יְהוּדָאיִן וְגוֹ׳

Megillah 13a:2

Rabbi Yoḥanan said a different explanation of the verse: Actually, Mordecai came from the tribe of Benjamin. Why, then, was he referred to as Yehudi? On account of the fact that he repudiated idol worship, for anyone who repudiates idolatry is called Yehudi. It is understood here in the sense of yiḥudi, one who declares the oneness of God, as it is written: “There are certain Jews [Yehuda’in] whom thou hast appointed over the affairs of the province of Babylonia, Shadrach, Meshach, and Abed-Nego; these men, O king, have not regarded you: They serve not your gods, nor worship the golden image which you have set up” (Daniel 3:12). These three individuals were in fact Hananiah, Mishael, and Azariah, who were not all from the tribe of Judah but are referred to as Yehuda’in because they repudiated idol worship.

חידושי אגדות על מסכת מגילה י״ג א:א׳

כל הכופר בע"ז נקרא יהודי כו'. וע"פ מ"ש פ"ק דסוטה יהודה כו' וע"ש של הקב"ה דיש בו ארבע אותיות השם ומייתי ליה מדכתיב איתי גוברין יהודאין וגו' אע"ג דקושטא הוא דמבני יהודה הוו כמפורש בריש ספר דניאל מ"מ לא ה"ל למקריין הכא יהודאין אי לאו דכתיב שם ולאלהך לא וגו' והתוס' כתבו דבפרק חלק איתא דלא היו משבט יהודה עכ"ל אבל בפ"ק דסוטה מוכח דהיו מיהודה שאמרו שם דהקב"ה א"ל ליהודה אני מציל שלשה מבניך מן האש ומאן נינהו חנניה מישאל ועזריה:

Chidushei Agadot on Megillah 13a:1

...

בראשית כ״ט:ל״ה

וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־יְהֹוָ֔ה עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃

Genesis 29:35

She conceived again and bore a son, and declared, “This time I will praise the LORD.” Therefore she named him Judah. Then she stopped bearing.

ברכות ז׳ ב:ה׳

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ לֹא הָיָה אָדָם שֶׁהוֹדָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁבָּאתָה לֵאָה וְהוֹדַתּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה׳״.

Berakhot 7b:5

And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: From the day the Holy One, Blessed be He, created the world, no one thanked the Holy One, Blessed be He, until Leah came and thanked Him, as it is stated: “And she became pregnant and gave birth to a son, and she said, ‘This time I will give thanks to God,’ and thus he was called Judah” (Genesis 29:35).

שפת אמת, בראשית, ויגש א׳:ג׳

ויגש אליו יהודה. מלשון הודאה והוא כל איש ישראל. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה שנקראו יהודים על שם שמודין להשי"ת על כל דבר קטן וגדול שיודעין שהכל ממנו ית' כו'. ועי"ז יכולין ליגש. וזה עצה בכל שעה צר והסתרת פנים לכל איש ישראל. העצה להתבטל לרצון השי"ת ע"י שמברר האדם אצלו שגם בתוך ההסתר יש חיות מרצון השי"ת. וזהו ויגש אליו להשי"ת. וגם כי זה נק' הגשה ליוסף כי יוסף הוא הנקודה פנימיות שיש מהשי"ת כמ"ש במ"א. ובאמת הי' אז צר מאוד ליהודה כמ"ש מה נאמר כו'. והי' עצתו על ידי הגשה זו לפנימיות הדבר. כי לא הוסיף בבקשה זו רק שחזר כל הדברים לעצמו להיות מיושרין אצלו ולקבל רצון השי"ת בשמחה. וע"י שמבררין שהוא מהשי"ת נתגלה הפנימיות. וכתיב ולא יכול יוסף שהוא הפנימיות להתאפק ונתגלה הפנימיות. וממילא הוציאו כל איש כו'. שההסתרות וחיצוניות שהם מסתירין הפנימיות נתבטלו. כמ"ש בשבת דמתיחדין ברזא דאחד ע"י הביטול להשי"ת ועי"ז מתעברין כו'. וז"ש בי אדוני וכ' האר"י ז"ל ה' באותיות יהודה. ובאמת כ' שם אד' וביהודה השם ידו"ד. אך כי ה' ושמו אחד ובבחי' השראת השכינה תוך האדם הוא באותיות אד' שהוא ע"ש האדנות שהכח והממשלה שלו. [כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים שהפי' שכל התנועות וחיות האדם שעושה כרצונו. גם בזה ע"י מלכות שמים רק שהאדם צריך לברר זה ומתגלה כנ"ל] ובמד' ערבת לרעך כו' רש"י פי' להשי"ת שנק' ריע ע"ש. והאדם עושה עניני עוה"ז ומתרחק והעצה לידע שגם בעוה"ז יש חיותו ית' ולהתבטל להשורש ועי"ז יוכל להנצל כנ"ל. וז"ש קבל אדנותו כו'. וז"ש במדרש אחד באחד יגשו כו'. כמ"ש כגוונא כו' רזא דה' אחד ושמו אחד. וזהו חורש בקוצר כי יהודה הוא למצוא הארה גם בתוך ההסתר ע"י אמונה [וזהו חורש שהוא ימי המעשה ועבודה רבה. ויוסף נזיר אחיו שמופרש להשי"ת למעלה מהטבע וזהו בקוצר שהוא גמר ועליית כל דבר לשורשו כנ"ל]. וז"ש ויגש שנמשך ע"י אמונה לבחי' יוסף כנ"ל. וזהו ג"כ שהבטיח השי"ת אנכי ארד עמך מצרימה כו' אעלך כו' ויוסף ישית ידו במד' על מנת שיוסף ישית כו'. פי' הבטחה שגם בכל מיצר שיש לבנ"י. ה' בתוך המיצר. וע"י הביטול להשורש שהוא בחי' יוסף כנ"ל מעוררין הגאולה [וז"ס סמיכת גאולה לתפלה שע"י ידיעה זו נתעורר הגאולה לבחי' תפלה]. גם לפי הפשוט אין פירוש לבקשת יהודה רק ע"י שסילק נגיעתו ודן לפני יוסף האיך יוכל לעשות כן מצד יושרו. וכן בהנ"ל בכל מיצר יוכל אדם לבקש מהשי"ת אף שיודע שעונותיו גרמו. עכ"ז כשמבטל עצמו להאמת ומבקש עזר להנצל נענה:

Sefat Emet, Genesis, Vayigash 1:3

...

ילקוט שמעוני על התורה קכ״ו:ה׳

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי מיום שברא הקב"ה את עולמו לא בא אדם שהודה לפני הקב"ה עד שבאתה לאה והודאתו שנאמר הפעם אודה את ה' ראובן אמר ר' אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי אילו בני אף על גב דבעל כרחיה אשתקיל בכירותיה מניה דכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף ואפילו הכי לא אקני ביה מה כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם ואלו בן חמי אף על גב דמנפשיה זבין בכירותיה ליעקב דכתיב וימכור בכורתו ליעקב אפילו הכי וישטם עשו:

Yalkut Shimoni on Torah 126:5

...

בראשית רבה צ״ח:ו׳

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ (בראשית מט, ח), אַחֶיךָ מוֹדִים בְּךָ, אִמְךָ מוֹדָה בְּךָ, אֲנִי בְּעַצְמִי מוֹדֶה לָךְ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי יִהְיוּ כָּל אַחֶיךָ נִקְרָאִין עַל שִׁמְךָ, אֵין אָדָם אוֹמֵר רְאוּבֵנִי אֲנָא שִׁמְעוֹנִי אֲנָא אֶלָּא יְהוּדִי אֲנָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדה בַּר סִימוֹן מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים וְהָיָה שָׁם אֶחָד וְהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִכֻּלָּם וְנָתַן לוֹ חֵלֶק בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְחֵלֶק עִם אֶחָיו. (בראשית מט, ח): יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, כַּמָּה נִתְחַבֵּט יְהוֹשֻׁעַ שֶׁיִּנָּתֵן לוֹ עֹרֶף וְלֹא נָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ח): בִּי אֲדֹנִי מָה אוֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ וגו'. וּלְמִי נָתַן לְדָוִד (שמואל ב כב, מא): וְאֹיְבַי תַּתָּה לִי עֹרֶף, לָמָה שֶׁהָיוּ פַּטְרִיקִין שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ, הָכָא הוּא אוֹמֵר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית כז, כט): וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, אֶלָּא יִצְחָק עַל יְדֵי שֶׁלֹא נָטַל אֶלָּא אִשָּׁה אַחַת הוּא אוֹמֵר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, אֲבָל יַעֲקֹב עַל יְדֵי שֶׁנָּטַל אַרְבָּעָה נָשִׁים, כְּתִיב וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ.

Bereishit Rabbah 98:6

It teaches that he gave him the strength of a lion and the audacity of its cubs.

בראשית רבה ע״א:ה׳

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יז, יז): וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב, רַבִּי יִצְחָק אָמַר מָטוּ מָטוּ בָנַי מָטוּ בָּעֵגֶל מָטוּ בַּמְּרַגְּלִים. רַבִּי לֵוִי אָמַר עָלוּ בָּהֶם שְׁנֵי שְׁבָטִים, שֵׁבֶט כְּהֻנָּה וְשֵׁבֶט מַלְכוּת. אַתְּ מוֹצֵא שֶׁכָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה כָּתוּב בָּזֶה, בָּזֶה מְשִׁיחָה וּבָזֶה מְשִׁיחָה. בָּזֶה מַטֶּה וּבָזֶה מַטֶּה. בָּזֶה בְּרִית מֶלַח וּבָזֶה בְּרִית מֶלַח. בָּזֶה פַּעַם וּבָזֶה פַּעַם. בָּזֶה נֵזֶר וּבָזֶה נֵזֶר. בָּזֶה קְרִיבָה וּבָזֶה קְרִיבָה. בָּזֶה שַׁלְשֶׁלֶת יוּחָסִין וּבָזֶה שַׁלְשֶׁלֶת יוּחָסִין. בָּזֶה צִיץ וּבָזֶה צִיץ. אָמַר רַבִּי לֵוִי (איוב לו, ז): לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו, עֵינוֹהִי דֻּגְמַת דִּידֵיהּ, כְּאִינַשׁ דַּאֲמַר עֵינוֹהִי דְּפוּרְיָה. (איוב לו, ז): וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא, לֵאָה תָּפְסָה פֶּלֶךְ הוֹדָיָה, וְעָמְדוּ הֵימֶנָּה בַּעֲלֵי הוֹדָיָה, יְהוּדָה (בראשית לח, כו): וַיַּכֶּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי. דָּוִד אָמַר (תהלים קלו, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב. דָּנִיֵּאל אָמַר (דניאל ב, כג): לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה, רָחֵל תָּפְסָה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, וְעָמְדוּ כָּל בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי מִסְטִירִין. בִּנְיָמִין (שמות כח, כ): יָשְׁפֵה, יֵשׁ פֶּה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵינוֹ מַגִּיד. שָׁאוּל (שמואל א י, טז): וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ. אֶסְתֵּר (אסתר ב, כ): אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ. עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין. וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת, אָמַר רַבִּי אָמִי מִי מַעֲמִיד רַגְלָהּ שֶׁל אִשָּׁה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, בָּנֶיהָ.

Bereishit Rabbah 71:5

...