מתני׳ כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים
MISHNA: It is prohibited to cook any meat of domesticated and undomesticated animals and birds in milk, except for the meat of fish and grasshoppers, whose halakhic status is not that of meat. And likewise, the Sages issued a decree that it is prohibited to place any meat together with milk products, e.g., cheese, on one table. The reason for this prohibition is that one might come to eat them after they absorb substances from each other. This prohibition applies to all types of meat, except for the meat of fish and grasshoppers.
דגים וחגבים מותר לאוכלן בחלב ר"פ כ"ה (קג:) (כל הבשר) אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים וכתב הר"ן דכיון דלבשלן שרי משמע דלאוכלן בחלב נמי שרי דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא וכן כתב הרמב"ם והרשב"א דלאכלם בחלב נמי שרי ומ"מ אין לאכול בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר א"ח סי' קע"ג :
בין בשר לדגים חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר וחמירא סכנתא מאיסורא
(ג) לדבר אחר - צרעת ועיין במ"א שכתב דאפשר דבזמנינו אין סכנה כ"כ דבכמה דברים נשתנו הטבעים ע"ש:
..ויש נוהגים ליטול בין גבינה לדגים ויצא להם ממ"ש הב"י בי"ד סי' פ"ז דסכנה לאכול גבינה ודגים (כ"ה) וכבר כ' בית דין מיוחד שט"ס הוא שם בב"י וצ"ל דגים בבשר ע"ש וכ"כ האחרונים:
דקשה לד"א. ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות:
דגים בחלב מותר אפילו מדרבנן, מיהו יש בהם סכנת חולי ולכך אסור לאכלם. והוא הדין לאכול דגים עם גבינה יש סכנת חולי, אבל דגים בחמאה - יש מן האחרונים שכתבו דאין חשש חולי בזה, ויש שכתבו דאיכא חשש חולי. ושומר נפשו ירחק ויזהר, דהא אפילו הרב "פחד-יצחק" שהיה רופא גדול, ונראה לו דאין בזה נזק, נמנע מלאכול. ופה עירנו בגדד אין מטגנים דגים בחמאה, דחוששין החשש הנזכר.
מרן החיד״א, ספר מחזיק ברכה, ס׳ פ״ז:ד׳
אבל דגים וחגבים וכו'. מרן בב"י כתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה. והאחרונים כתבו שהוא ט"ס דדוקא בבשר הוא סכנה. והרב כנה"ג והרב בית לחם יהודה העידו דהרופאים אומרים דיש סכנה גם בדגים וגבינה. וכתב הרב מר וקציעה בא"ח סי' קע"ג דכן כתב רבינו בחיי (פר' משפטים) וכצ"ל בבית לחם יהודה ע"ש. והרב כנה"ג כתב שרבו מהרימ"ט וכן איזה רבנים היו נוטלים ידיהם בין דגים לגבינה ע"ש בא"ח סימן קע"ג. וכתב הרב מטה יוסף ח"ב י"ד סי' ז' דחומרא בעלמא או משום מנקיותא עבוד.
..ותו דאם כדבריו אמאי לא כתב זה בש"ע ולא בא"ח סי' קע"ג ולא בסימן זה ולא לקמן סימן קי"ו. על כן היותר נראה הוא דט"ס נפל כמ"ש הרב ט"ז.
דגים כו׳. האחרונים כתבו לאסור דגים בחלב מחמת סכנה ולהתיר בחמאה ודבר שאין לו יסוד בדברי חז״ל רק מיהוה הרופאים הכל לפי המקום והזמן דאין כל המקומות והזמנים שוין בטבע :
Ashkenazi Psak
ולא ראיתי מימי נזהרין בזה וגם בא"ח סימן קע"ג אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי ועי"ל סימן קי"ו ולכן נראה שנתערב להרב בשר בחלב:
ודע שטעות נפל בספרו הגדול של רבינו הב"י, שכתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמבואר באורח חיים סימן קע"ג, ושם מבואר על בשר בדגים שיש סכנה, וכבר השיגו רבינו הרמ"א בספרו דרכי משה. ויש שרוצים לקיים זה ואמרו שמצאו בספרי הרופאים שיש סכנה בדגים בחלב, ואינו כן, דרבינו בחיי כתב בפרשת משפטים שהסכנה הוא בדגים עם גבינה, ומזה נופל צרעת על האדם, ע"ש, ולא בדגים בחלב. ועוד דאם כדבריהם למה לא קבע זה בשו"ע, ועוד דכל העולם אוכלים זה ונחשב למאכל חשוב. ולכן לית מאן דחש להא מילתא, ויכולים לאכול בלי שום קפידא חלילה.
And yes, it's a big deal.
...וסעודת ברית מילה מותר לעשות בחול המועד דליכא שמחה כדאמרינן פ' קמא דכתובות (ד' ח.) דלא מברכין שהשמחה במעונו משום דאית ליה צערא לינוקא אי נמי כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל סעודת פדיון הבן צריך עיון אם מותר לעשות במועד.
תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה, כְּגוֹן מִילָה, דִּכְתִיב: ״שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב״ — עֲדַיִין עוֹשִׂין אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה.
Apropos affection for the mitzva of circumcision, the Gemara cites a baraita in which it was taught that Rabban Shimon ben Gamliel says: Every mitzva that the Jews initially accepted upon themselves with joy, such as circumcision, as it is written: “I rejoice at Your word as one who finds great spoil” (Psalms 119:162), and as the Sages explained, this “word” refers to the mitzva of circumcision, over which they rejoiced, they still perform it with joy. And every mitzva that the Jews initially accepted upon themselves with contentiousness and regret, such as the prohibition against incestuous relations, as it is written: “And Moses heard the people weeping, family by family” (Numbers 11:10), and as the Sages interpreted homiletically: They wept over matters pertaining to their families, as they were prohibited at that time from marrying family members, they still perform with contentiousness. The fact is that there is no marriage contract and wedding in which contentiousness does not arise, as there is inevitably some conflict between the parties. The baraita asserts that this is because, initially, the Jews did not accept the laws governing marriage and family relationships willingly.
בשמחה - שעושין משתה:
והאהל יצחק בנימוקי הרמב"ם פרק ט מהלכות מאכלות אסורות הנ"ל, כתב, שבודאי לדינא נקטינן כדעת כל הגאונים האחרונים שהתירו לאכול דגים בחלב, ואין להחמיר מטעם חמירא סכנתא מאיסורא, שדוקא בדבר שיש בו סכנה בודאי, כשיפול בו ספק אזלינן לחומרא, אבל בענין דגים בחלב שלרוב הפוסקים אין בזה חשש סכנה, לא אמרינן חמירא סכנתא מאיסורא, כיון שרוב מנין ורוב בנין כתבו שאין סכנה בדבר, ומה גם שיש לומר שנפל טעות סופר בבית יוסף.
ונמצא שכל עיקר איסור דגים בחלב הוא על פי יסוד רעוע, לפי דעת מרן החיד"א שאנו נגררים אחריו, וכמו שכתב עליו בספר נר מצוה (סימן יא דף קפו) וזו לשונו: "וחביבים עלי דברי גאון עוזינו החיד"א, כי לדידי חזי לי דהוי כחד מן קמיא היושבים ראשונה במלכות שמים, וכמו שאמרו על הרמב"ם, "ממשה עד משה לא קם כמשה״, כעת יאמר מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף, כלומר ממרן רבינו יוסף קארו עד רבינו יוסף אזולאי לא קם כיוסף. כי הגדיל לעשות ספרים הרבה, ולכל בני ישראל היה אור ומלאה הארץ דעה את ה ' כמים לים מכסים״. וכן העיד עט"ר מר אבי בשם רבינו משה חיים ז"ל שלא היה נוטה מדברי החיד"א בין להקל בין להחמיר, ושקבלנו עלינו הוראות החיד"א כדרך קבלת דברי מרן השלחן ערוך.