() וע"ז צווח משה ככרוכיא, האם תדמו כי אני ענין ואיזו קדושה בלתי מצות ד', עד כי בהעדר כבודי עשיתם לכם עגל, חלילה גם אני איש כמוכם, והתורה אינה תלויה בי, ואף אם לא באתי היתה התורה במציאותה בלי שנוי חלילה, והראיה כי ל"ח שנה שהיו נזופים במדבר לא היה הדבור מתיחס למשה ואל תדמו כי המקדש והמשכן המה ענינים קדושים בעצמם, חלילה, השי"ת שורה בתוך בניו, ואם המה כאדם עברו ברית, הוסר מהם כל הקדושה והמה ככלי חול באו פריצים ויחללוה וטיטוס נכנס לקה"ק וזונה עמו ולא ניזוק, כי הוסר קדושתו. ויותר מזה הלוחות מכתב אלקים, גם המה אינם קדושים בעצם רק בשבילכם, וכאשר זנתה כלה בתוך חופתה המה נחשבים לנבלי חרש ואין בהם קדושה מצד עצמם, רק בשבילכם שאתם שומרים אותם. סוף דבר אין שום ענין קדוש בעולם ויוחס לו העבודה והכניעה, רק השי"ת שמו הוא קדוש במציאותו המחוייבת ולו נאוה תהלה ועבודה, וכל הקדושות המה מצד צווי שצוה הבורא לבנות משכן לעשות בו זבחים וקרבנות לשם הי"ת בלבד, והכרובים חלילה אין להם עבודה ושום מחשבה וענין, רק זהו כמו הקברניט רוצה לדעת הרוח לאן נוטה עושה תורן, כן עשה הבורא יתברך סמנים וציונים להודיע אם ישראל עושין רצונם של מקום בזמן שפניהן איש אל אחיו כו' ודו"ק. ולכן אין בארון רק לוחות והס"ת והכרובים המה מבחוץ על הכפורת לא בארון רק שמורים למציאות המלאכים כמבואר במורה ח"ג פרק מ"ה.
"Moshe screached like a crane . . ." . . . . . .
Don't imagine that the Holy Temple and the Tabernacle are concepts that have sanctity within themselves, God forbid. God is "soaked" within His children. And, like a man who broke his covenant, God removed all the sanctity and they became like secular utensils. "... Titus came to the Holy of Hollies with a prostitute with him but they did no damage" because He had removed His sanctity. And more than this, the tablets were written by God's own writing. Also they had no sanctity on their own right, rather for their sake. And when the bride cheated under the Chuppah, Israel was considered to be deaf villains without any sanctity. There would only be sanctity for their sake if they protect the Torah. The end of the matter is that there is nothing holy in the world unless it is connected to worship and humility. Only God may His Name be blessed, is Holy by nature. For this reason, he deserves praises and services . . .
דגל מחנה אפרים שמות פרשת יתרו
וכל העם רואים את הקולות וגו' (כ, טו). יש לפרש בזה על דרך ששמעתי משל מן אא"ז זללה"ה שהיה אחד מנגן בכלי זמר יפה מאוד במתיקות ועריבות גדול ואותם שהם שומעים זה לא יכלו להתאפק מגודל המתיקות והתענוג עד שהיו רוקדים כמעט עד לתקרה מחמת גודל התענוג והנעימות והמתיקות וכל מי שהיה קרוב יותר והיה מקרב עצמו לשמוע הכלי זמר היה לו ביותר תענוג והיה רוקד עד מאוד ובתוך כך בא אחד חרש שאינו שומע כלל הקול של כלי זמר הערב רק ראה שאנשים רוקדים עד מאוד והם בעיניו כמשתגעים ואומר בלבו כי לשמחה מה זו עושה ובאמת אילו היה הוא חכם וידע והבין שהוא מחמת גודל התענוג והנעימות קול של כלי זמר היה הוא גם כן רוקד שם
והנמשל מובן, ויש לפרש בזה וכל העם רואים את הקולות היינו שה' יתברך הופיע על כולם כאחד אור אלוהותו שהשיגו יחד כולם כשראו גודל השמחה כי מלאכי צבאות ידודון ידודון וכו' (שבת פ"ח ב) הבינו שהוא מחמת מתיקות ונעימות אור התורה הקדושה ודחקו עצמם לשמוע קול התורה אף על פי שהיו קצת חרשים מכבר שלא היו שומעים את הקולות הכל נעשו פקחין ועיינין פקוחין היה להם שהיו רואים החדוה והשמחה הגדולה הבינו שהוא בודאי את הקולות היינו נעימות ועריבות הקול של תורה אף על פי שהם לא השיגו זה נעימות התורה הבינו על ידי השמחה שהוא בודאי מגודל נעימות התורה ולכך דחקו עצמם לשמוע הקול ממש אולי ישיגו ויבינו נעימות אור התורה והמשכיל יבין:
Degel Machane Efraim Parshat Jethro
"And the entire people saw the voices ..."
Let's understand this according to this parable I heard from the Baal Shem Tov. There was once a musician playing very fine music with such sweetness.Those listening could not restrain themselves from the great sweetness and joy, such that they were dancing up to the ceiling because of the joy and the pleasentness and sweetness. Everyone who was near drew nearer to listen to his instrament with even more joy and they danced. In the midst of all this, there was a deaf man who didn't hear the voice of the the sweet instrament, but only saw the people dancing. To him, they were crazy with joy and he said to himself "what causes happiness like this?" Certainly, if he had been a wise man with understanding and knowledge, that due to the greatness of the joy and sweetness of the voice of the instrament he would have joined in on the dancing.
The parable can help explain "the people seeing the voices." Since God, may it be blessed, appeared infront of the people as a unified divine light, the people comprehended together when they saw the great happiness of the angles. They understood that because of the sweetness and pleasentness of the light of the holy Torah, they forced themselves to listen to the voice o the Torah even though they were a bit deaf since they couldn't hear the voices. And the experience gave them sight, and their eyes were open so they saw the beauty and great joy. And they understood that certainly it was the voices of the Torah that were so sweet. Even though they didn't understand the sweetness, they understood teh happiness that was certainly from the greatness of the sweetness of the Torah. Such, they forced themselves to listen deeply to the voice of the Torah, maybe they would comprehend and understand the sweetness of the light of the Torah. And the understander understands.
(טו) וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃ (טז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃ (יז) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃ (יח) וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃ (פ)
(15) And all the people perceived the thunderings, and the lightnings, and the voice of the horn, and the mountain smoking; and when the people saw it, they trembled, and stood afar off. (16) And they said unto Moses: ‘Speak thou with us, and we will hear; but let not God speak with us, lest we die.’ (17) And Moses said unto the people: ‘Fear not; for God is come to prove you, and that His fear may be before you, that ye sin not.’ (18) And the people stood afar off; but Moses drew near unto the thick darkness where God was.
(יא) וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י ה' וְהִנֵּ֧ה ה' עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י ה' לֹ֥א בָר֖וּחַ ה' וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ ה' (יב) וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ ה' וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה׃
(11) And He said: ‘Go forth, and stand upon the mount before the LORD.’ And, behold, the LORD passed by, and a great and strong wind rent the mountains, and broke in pieces the rocks before the LORD; but the LORD was not in the wind; and after the wind an earthquake; but the LORD was not in the earthquake; (12) and after the earthquake a fire; but the LORD was not in the fire; and after the fire a still small voice.
משנת הנזיר, ליקוטים מתוך יומניו של הרב דוד כהן "הנזיר" זיע"א, נב-נג
Mishnat haNazir: Selections from the Journals of R. David Cohen the Nazir, 52-53
The prophets and the sons of prophets practiced solitude in the hill and mountains,
surrounded by the vision of the faces of fields and the purity of the sky, and a fresh silentwind wafting, reviving the soul and settling the spirit with the vision of holiness, refreshing and elevating, to listen, to hear the saying of the holy word of God. –and as a shelter from rain and the night’s cold they entered into caves.
They did not have many books with them, for they did not require stores of books, like the books of the Talmud and the legal decisors and their commentaries. This entire weight of books and papers, which glut the soul with paper, and which distract consciousness from the lofty and the sublime purity of the skies of God, not through these will be revealed and
revived the spirit of prophecy, but rather from the Oral Torah, through study in the hills and mountains, on the face of holy fields, in sight of the pure skies of God, in holy places, in solitude, in holy logic, with anticipation and hope for the grace of the spirit of God’s might, which rests on his servant, who anticipates him, his messenger to his people, with the message of God.