"Nine rabbis do not constitute a minyan, but ten cobblers can."
-Yiddish Proverb
(ג) אֵין פּוֹרְסִין אֶת שְׁמַע, וְאֵין עוֹבְרִין לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם, וְאֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה, וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא, וְאֵין עוֹשִׂין מַעֲמָד וּמוֹשָׁב, וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים וּבִרְכַּת חֲתָנִים, וְאֵין מְזַמְּנִין בַּשֵּׁם, פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה...
(3) They do not recite the Shema responsively, And they do not pass before the ark; And the [the priests] do not lift up their hands; And they do not read the Torah [publicly]; And they do not conclude with a haftarah from the prophets; And they do not make stops [at funeral] processions; And they do not say the blessing for mourners, or the comfort of mourners, or the blessing of bridegrooms; And they do not mention God’s name in the invitation [to say Birkat Hamazon]; Except in the presence of ten...
רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב) אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל...
Rabbi Halafta of Kefar Hanania said: when ten sit together and occupy themselves with Torah, the Shechinah abides among them, as it is said: “God stands in the congregation of God” (Psalm 82:1)...
עַד־מָתַ֗י לָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה מַלִּינִ֖ים עָלָ֑י אֶת־תְּלֻנּ֞וֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הֵ֧מָּה מַלִּינִ֛ים עָלַ֖י שָׁמָֽעְתִּי׃
“How much longer shall that wicked congregation keep muttering against Me? Very well, I have heeded the incessant muttering of the Israelites against Me.
בַּעֲדַת אֵל. וְאֵין עֵדָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּמְרַגְּלִים (במדבר יד) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, הֲרֵי עֲשָׂרָה:
:"'in the congregation of God'”: And there is no 'congregation' (edah) that is less than ten. As it is stated with the [twelve] scouts (Numbers 14:27), "Until when will this evil congregation": subtracting Yehoshua and Calev, behold, ten.
(טז) וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם׃ (יז) וַֽה' אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃ (יח) וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ־ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ (יט) כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה' לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא ה' עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃ (כ) וַיֹּ֣אמֶר ה' זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד׃ (כא) אֵֽרְדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃ (כב) וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י ה'׃ (כג) וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃ (כד) אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃ (כה) חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת ׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כׇּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃ (כו) וַיֹּ֣אמֶר ה' אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכׇל־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃ (כז) וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אדושם וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ (כח) א֠וּלַ֠י יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כׇּל־הָעִ֑יר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה׃ (כט) וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים׃ (ל) וַ֠יֹּ֠אמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדושם וַאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים׃ (לא) וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אדושם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים׃ (לב) וַ֠יֹּ֠אמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדושם וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃ (לג) וַיֵּ֣לֶךְ ה' כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ׃
(16) The men set out from there and looked down toward Sodom, Abraham walking with them to see them off. (17) Now the LORD had said, “Shall I hide from Abraham what I am about to do, (18) since Abraham is to become a great and populous nation and all the nations of the earth are to bless themselves by him? (19) For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity to keep the way of the LORD by doing what is just and right, in order that the LORD may bring about for Abraham what He has promised him.” (20) Then the LORD said, “The outrage of Sodom and Gomorrah is so great, and their sin so grave! (21) I will go down to see whether they have acted altogether according to the outcry that has reached Me; if not, I will take note.” (22) The men went on from there to Sodom, while Abraham remained standing before the LORD. (23) Abraham came forward and said, “Will You sweep away the innocent along with the guilty? (24) What if there should be fifty innocent within the city; will You then wipe out the place and not forgive it for the sake of the innocent fifty who are in it?...(30) And he said, “Let not my Lord be angry if I go on: What if thirty should be found there?” And He answered, “I will not do it if I find thirty there.” (31) And he said, “I venture again to speak to my Lord: What if twenty should be found there?” And He answered, “I will not destroy, for the sake of the twenty.” (32) And he said, “Let not my Lord be angry if I speak but this last time: What if ten should be found there?” And He answered, “I will not destroy, for the sake of the ten.” (33) When the LORD had finished speaking to Abraham, He departed; and Abraham returned to his place.
מִיָּד שָׁמַע יַעֲקֹב שֶׁהָיָה שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם, וְאָמַר לְבָנָיו רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ וְגוֹ'. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה. וְלָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כֹּחַ לִדְחוֹת הַפֻּרְעָנוּת, שֶׁכֵּן כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב אֶת סְדוֹם וְהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶן רַחֲמִים מִן הַשָּׁמַיִם, הִתְחִיל מְסַפֵּר מִן חֲמִשִּׁים עַד עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה (בראשית יח, לב), כִּי עֲשָׂרָה הִיא עֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד מָתַי לָעֵדָה וְגוֹ' (במדבר יד, כז), וּכְתִיב: אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל (תהלים כב, א). לְכָךְ נֶאֱמַר וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה, שֶׁכֵּן בִּסְדוֹם אָמַר עַד עֲשָׂרָה...
As soon as Jacob heard that there was corn in Egypt, he said to his sons: Get you down thither, and buy for us from them, etc. And Joseph’s ten brethren went down (ibid. 42:2–3). Why did all ten go? Because in that number resides the power to set aside retribution. For example, when the Holy One, blessed be He, was about to destroy Sodom, our patriarch Abraham pleaded for heavenly mercy in their behalf. He spoke first of fifty men, but finally reduced the number to ten, as it is said: Peradventure ten shall be found there (ibid. 18:31). Ten men also comprise a congregation, as is said: How long shall I bear with this evil congregation (Num. 14:27), and God standeth in the congregation of God (Ps. 82:1). Hence Scripture states: Joseph’s ten brethren went down (Gen. 42:3). Just as in the case of Sodom, Scripture speaks here of ten...
תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר (מלכים א ח, כח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה
It was taught in a baraita that Abba Binyamin said: One’s prayer is only fully heard in a synagogue, as it is stated with regard to King Solomon’s prayer in the Temple: “Yet have You turned toward the prayer of Your servant and to his supplication, Lord my God, to listen to the song and the prayer which Your servant prays before You on this day” (I Kings 8:28). In a place of song, it is there prayer should be.
אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם״, אִינִי?! וְהָא אוֹקֵים שְׁמוּאֵל אָמוֹרָא עֲלֵיהּ וּדְרַשׁ: ״וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ״, וְאַף עַל פִּי כֵן — ״וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ׳״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּיָחִיד, כָּאן בְּצִבּוּר.
Rabbi Ami said: A person’s prayer is heard only if they places their soul in their palm, i.e., one must submit their entire soul with sincerity in their outstretched hands as they pray, as it is stated: “Let us lift up our heart with our hands” (Lamentations 3:41).
Is that so? But Shmuel once established for himself an interpreter to teach in public, and interpreted homiletically the verse: “But they beguiled God with their mouth and lied to God with their tongue, for their heart was not steadfast with God, neither were they faithful to God covenant” (Psalms 78:36–37), and nevertheless the psalm continues: “But God, being full of compassion, forgives iniquity, and does not destroy” (Psalms 78:38).
This is not difficult, as here Rabbi Ami is referring to an individual, whereas there Shmuel is saying that when one prays with the community.
(א) תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע.
The prayer of a community is always heard, and even if there are sinners [amongst them], Hashem does not reject the prayers of the many. Therefore, it is necessary for a person to join with a congregation and not to pray alone whenever he is able to pray with a community.One should always spend the early morning and evening [hours] in the synagogue, for prayer will not be heard at all times except [when recited] in the synagogue. Anyone who has a synagogue in his city and does not pray [together] with the congregation is called a bad neighbour.
אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנא' (ישעיהו נ, ב) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה.
On this same topic, Rabbi Yoḥanan said: When the Holy Blessed One enters a synagogue and does not find ten people there, G-d immediately becomes angry, as it is stated: “Why, when I came, was there no one? When I called, there was no one to answer…Behold, with My rebuke I dry up the sea, I make the rivers a wilderness” (Isaiah 50:2).