ויצא // יעקב כועס על רחל

ByElhanan Miller

פרשת שבוע בפרדס

בראשית ל׳:א׳-ב׳

וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃ וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן׃

Genesis 30:1-2

When Rachel saw that she had borne Jacob no children, she became envious of her sister; and Rachel said to Jacob, “Give me children, or I shall die.” Jacob was incensed at Rachel, and said, “Can I take the place of God, who has denied you fruit of the womb?”

תלונת רחל

רש"י על בראשית ל׳:א׳:א׳

ותקנא רחל באחותה. קִנְּאָה בְמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים, אָמְרָה אִלּוּלֵי שֶׁצָּדְקָה מִמֶּנִּי לֹא זָכְתָה לְבָנִים (בראשית רבה):

Rashi on Genesis 30:1:1

ותקנא רחל באחתה RACHEL ENVIED HER SISTER — She was envious of her because of her good deeds, thinking, “Unless she were more righteous than I am she would not have been privileged to bear children (Genesis Rabbah 71:6).”

ברטנורא על התורה, בראשית ל׳:א׳:א׳

ר' עובדיא מברטנורא, איטליה, 1450~-1550)

ותקנא רחל באחותה קנאה במעשיה הטובים הוצרך לפ' כן שלא בא הכתוב לספר בגנותה של צדקת והקנאה היא מן המדות המגונות שכך שנו חכמים הקנאה והתאוה והכבו' מוציאין את האדם מן העולם. לכך פי' שקנאה במעשיה הטובים דשבח הוא כדכתיב כי אם ביראת ה' וכו':

Bartenura on Torah, Genesis 30:1:1

...

ספר היובלים כ״ח:כ״ד

ועל כל זאת קנאה רחל בלאה בראותה כי לא ילדה ותאמר אל יעקב הבה לי בן: ויאמר יעקב האנכי מנעתי ממך פרי בטן ואם אני עזבתיך:

Book of Jubilees 28:24

And for this reason Rachel was jealous of Lea, seeing that she did not give birth, and she said to Jacob: "give me a son." And Jacob answered: "Did I deprive you of a son? Did I abandon you?"

רש"י על בראשית ל׳:א׳:ג׳

מתה אנכי. מִכָּאן לְמִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים שֶׁחָשׁוּב כַּמֵּת (בראשית רבה):

Rashi on Genesis 30:1:3

מתה אנכי I AM A DEAD WOMAN — One may infer from this that he who is childless may be regarded as dead (Genesis Rabbah 71:6).

רמב"ן על בראשית ל׳:א׳:א׳

הבה לי בנים אמרו המפרשים (רש"י וראב"ע) שתתפלל עלי ואם אין מתה אנכי לשון רש"י (רש"י על בראשית ל׳:א׳) שמי שאין לו בנים חשוב כמת והוא מדרש רבותינו (ב"ר עא ו).

ואני תמה אם כן למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי? ושומע אל צדיקים ה' ומה שאמר "אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים ממך מנע ממני לא מנע" וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים?! והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מ"א יז כא ושם ב ד טז) ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו אמרו בבראשית רבה (בראשית רבה ע״א:ז׳) אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים ואם אין שתמית עצמה בצער. דברה שלא כהוגן בקנאתה וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה:

Ramban on Genesis 30:1:1

GIVE ME CHILDREN. The commentators said that this means that Rachel asked Jacob to pray on her behalf. Or else I die — Rashi comments: “For one who is childless may be considered as dead.” This is a Midrash of our Rabbis.
But I wonder. If so, why was Jacob angry with her? And why did he say, Am I in G-d’s stead? for G-d hearkens to the righteous. [I wonder concerning] that which Jacob said [to Rachel, as quoted in Rashi: “You say that I should do as did my father, who prayed on behalf of Rebekah, but I am not circumstanced as my father was. My] father had no children at all. I, however, have children. It is from you that He had withheld children and not from me.” Do not the righteous pray on behalf of others? There were Elijah and Elisha who prayed on behalf of strange women.
It would appear that on account of Jacob’s answer, our Rabbis took him to task, saying in Bereshith Rabbah: “The Holy One, blessed be He, said to Jacob, ‘Is this the way to answer a woman who is oppressed by her barrenness? By your life! Your children are destined to stand before her son Joseph!’”
In line with the plain meaning of Scripture, Rachel asked of Jacob that he give her children, but her intent was truly to say that he should pray on her behalf and continue indeed to pray until G-d would, in any case, grant her children, and if not, she would mortify herself because of grief. In her envy she spoke improperly, thinking that because Jacob loved her he would fast, put on sackcloth with ashes, and pray until she would have children, so that she should not die of her grief.

מלכים א י״ז:י״ז-כ״ד

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָלָ֕ה בֶּן־הָאִשָּׁ֖ה בַּעֲלַ֣ת הַבָּ֑יִת וַיְהִ֤י חׇלְיוֹ֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־נֽוֹתְרָה־בּ֖וֹ נְשָׁמָֽה׃ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ מַה־לִּ֥י וָלָ֖ךְ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים בָּ֧אתָ אֵלַ֛י לְהַזְכִּ֥יר אֶת־עֲוֺנִ֖י וּלְהָמִ֥ית אֶת־בְּנִֽי׃ וַיֹּ֥אמֶר אֵלֶ֖יהָ תְּנִי־לִ֣י אֶת־בְּנֵ֑ךְ וַיִּקָּחֵ֣הוּ מֵחֵיקָ֗הּ וַֽיַּעֲלֵ֙הוּ֙ אֶל־הָעֲלִיָּ֗ה אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב שָׁ֔ם וַיַּשְׁכִּבֵ֖הוּ עַל־מִטָּתֽוֹ׃ וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י הֲ֠גַ֠ם עַֽל־הָאַלְמָנָ֞ה אֲשֶׁר־אֲנִ֨י מִתְגּוֹרֵ֥ר עִמָּ֛הּ הֲרֵע֖וֹתָ לְהָמִ֥ית אֶת־בְּנָֽהּ׃ וַיִּתְמֹדֵ֤ד עַל־הַיֶּ֙לֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֔ים וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י תָּ֥שׇׁב נָ֛א נֶפֶשׁ־הַיֶּ֥לֶד הַזֶּ֖ה עַל־קִרְבּֽוֹ׃ וַיִּשְׁמַ֥ע יְהֹוָ֖ה בְּק֣וֹל אֵֽלִיָּ֑הוּ וַתָּ֧שׇׁב נֶֽפֶשׁ־הַיֶּ֛לֶד עַל־קִרְבּ֖וֹ וַיֶּֽחִי׃ וַיִּקַּ֨ח אֵלִיָּ֜הוּ אֶת־הַיֶּ֗לֶד וַיֹּרִדֵ֤הוּ מִן־הָֽעֲלִיָּה֙ הַבַּ֔יְתָה וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְאִמּ֑וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ רְאִ֖י חַ֥י בְּנֵֽךְ׃ וַתֹּ֤אמֶר הָֽאִשָּׁה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ עַתָּה֙ זֶ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה וּדְבַר־יְהֹוָ֥ה בְּפִ֖יךָ אֱמֶֽת׃ {פ}

I Kings 17:17-24

After a while, the son of the mistress of the house fell sick, and his illness grew worse, until he had no breath left in him. She said to Elijah, “What harm have I done you, O man of God, that you should come here to recall my sin and cause the death of my son?” “Give me the boy,” he said to her; and taking him from her arms, he carried him to the upper chamber where he was staying, and laid him down on his own bed. He cried out to the LORD and said, “O LORD my God, will You bring calamity upon this widow whose guest I am, and let her son die?” Then he stretched out over the child three times, and cried out to the LORD, saying, “O LORD my God, let this child’s life return to his body!” The LORD heard Elijah’s plea; the child’s life returned to his body, and he revived. Elijah picked up the child and brought him down from the upper room into the main room, and gave him to his mother. “See,” said Elijah, “your son is alive.” And the woman answered Elijah, “Now I know that you are a man of God and that the word of the LORD is truly in your mouth.”

מלבי"ם על בראשית ל׳:א׳:א׳

מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל וייזר (אוקראינה, 1809-1879)

ותרא רחל. רחל חשבה שמה שלא ילדה אינו בסבתה רק בסבת יעקב, עז"א כי לא ילדה ליעקב, שכבר כתבו חכמי הטבע שהאהבה היתירה תמנע ההולדה לפעמים, או שחשבה כפי מ"ש למעלה שהוא ענין השגחיי מסובב ג"כ מרוב האהבה, כמ"ש וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ולכן ותקנא רחל באחתה, כי חשבה טוב היה לה שתהיה היא השנואה בלבד שתלד בנים, וע"כ אמרה ליעקב הבה לי בנים כי בו הדבר תלוי:

Malbim on Genesis 30:1:1

...

באר מים חיים, בראשית ל׳:א׳:א׳

ר' חיים טירר (רומניה, 1740-1817)

ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. צריך לדעת אמירת רחל בזה שקיבלה עליה מיתה בשביל הקנאה באחותה והלא צדקת גמורה היתה. ואכן לצד מה שכתבנו למעלה כי הולדת לוי כבר גרם שיאהב יעקב ללאה יותר מרחל ומכל שכן כשכבר ילדה את יהודה שבודאי עוד גדלה האהבה יותר ויותר. וזה מאמר הכתוב ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ראיה ממש בחוש ראתה זה אשר לא ילדה ליעקב כי נשתנה אהבת יעקב אליה הרבה הרבה מאשר היתה מאז וכל כך נפלה האהבה והחיבה ממנה עד שתקנא רחל באחותה, מה שקודם ידוע אשר רוב האהבה היתה אל רחל עקרת הבית ולאה היתה השנואה ועתה נהפך כל כך שקינאה רחל באחותה בראותה האהבה שיש לאחותה יותר ממנה, ונודע אומרם ז"ל (דברים רבה סוף וילך) מאה מיתות ולא קנאה אחת ועל כן אמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי פירוש באמת אנכי מבקש למות מלקנא בכל עת באחותי.

Be'er Mayim Chaim, Genesis 30:1:1

...

תשובת יעקב

בראשית רבה ע״א:ז׳

וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל (בראשית ל, ב), רַבָּנָן דְּרוֹמָאָה בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר (איוב טו, ב): הֶחָכָם יַעֲנֶה דַּעַת רוּחַ, זֶה אַבְרָהָם, (בראשית טז, ב): וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (איוב טו, ב): וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ, זֶה יַעֲקֹב, וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עוֹנִים אֶת הַמְּעִיקוֹת?! חַיֶּיךָ שֶׁבָּנֶיךָ עֲתִידִים לַעֲמֹד לִפְנֵי בְּנָה!

וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן, מִמֵּךְ מָנַע מִמֶּנִּי לֹא מָנַע. אָמְרָה לוֹ כָּךְ עָשָׂה אָבִיךָ לְאִמְּךָ, לֹא חָגַר מָתְנָיו כְּנֶגְדָהּ. אָמַר לָהּ אָבִי לֹא הָיָה לוֹ בָנִים אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי בָנִים. אָמְרָה לוֹ וּזְקֶינְךָ לֹא הָיָה לוֹ בָנִים, וְחָגַר מָתְנָיו כְּנֶגֶד שָׂרָה. אָמַר לָהּ יְכוֹלָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה זְקֶנְתִּי. אָמְרָה לוֹ מֶה עָשְׂתָה, אָמַר לָהּ הִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ. אָמְרָה לוֹ אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב (בראשית ל, ג): הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְאִבָּנֶה גַּם אָנֹכִי, מַה זּוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ אַף זוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ. (בראשית ל, ו):

Bereshit Rabbah 71:7

...

בראשית נ׳:י״ח-כ׳

וַיֵּלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּֽוּ לְךָ֖ לַעֲבָדִֽים׃ וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃ וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃

Genesis 50:18-20

His brothers went to him themselves, flung themselves before him, and said, “We are prepared to be your slaves.” But Joseph said to them, “Have no fear! Am I a substitute for God? Besides, although you intended me harm, God intended it for good, so as to bring about the present result—the survival of many people.

אבן עזרא על בראשית ל׳:ב׳:א׳

התחת אלהים אנכי. כאילו אני במקום השם ויתכן שהתפלל ולא הגיע עת שמוע תפלתו:

Ibn Ezra on Genesis 30:2:1

AM I IN GOD’S STEAD. Am I in God’s place. It is possible that Jacob prayed on behalf of Rachel but the time for the acceptance of his prayer on her behalf had not yet arrived.

ספורנו על בראשית ל׳:ב׳:א׳

ויחר על אמרה הבה לי כאלו היה בידו לעשות זה וכעס בקנאתו לכבוד קונו ולא הביט לאהבתו אותה בזה:

רמב"ן על בראשית ל׳:ב׳:א׳

ויחר אף יעקב שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים ואיננו חושש בדבר כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו וזה ליסר אותה ולהכלימה והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב שבה להתפלל על עצמה אל שומע צעקה וזהו וישמע אליה אלהים (בראשית ל׳:כ״ב) ואולי נתקן על דעת רבותינו כי יעקב אי אפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא אלא שלא נתקבלה תפלתו ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפלתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד אלהים ולא בידו ואביו נשמעה תפלתו שהוא צדיק ועתיד להיות לו זרע אבל היא נמנע ממנה פרי בטן ונכון הוא:

Ramban on Genesis 30:2:1

AND JACOB’s ANGER WAS KINDLED. It is not in the power of the righteous that their prayer be heard and answered in any case, and because she spoke in the manner of yearning women who are loved, thus attempting to frighten him with her death, his anger was kindled. Therefore, he said to her that he is not in G-d’s stead that he should remember the barren ones by giving them children in any case, and he does not care about it since it is from her that children were withheld and not from him. He said this in order to admonish her and shame her. Now the righteous woman Rachel, seeing that she could not rely upon Jacob’s prayer, then went to pray on her own behalf to Him Who hears the cry of those in trouble. This is the sense of the verse, And G-d hearkened to her.
Perhaps we can rectify Jacob’s retort in consonance with the opinion of our Rabbis [who related that Jacob said to Rachel, “It is from you that he has withheld children and not from me,”] for it is impossible to think that Jacob did not pray on behalf of his beloved wife who was barren, however his prayer was not accepted.
Now Rachel came to him with a pretext saying that he should, in any case, give her children through his prayer for he is not of less stature than his father who did so. At this, his anger was kindled and he said to her that the matter is up to G-d and not to him, and that his father’s prayer was heard because he was a righteous man and was destined to have children, but here it is from her that He has withheld children. This is a correct interpretation.

עקידת יצחק ט׳:א׳:ז׳

ר' יצחק עראמה (ספרד/איטלה, 1420-1494)

והנה בשני השמות האלה ("אשה" ו"חוה" - א.מ) נתבאר שכבר יש לאשה שני תכליות. האחד מה שיור' עליו שם אשה כי מאיש לוקחה זאת וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יור' פשט פרשת אשת חיל מי ימצא כמו שיבא שער כ"ב ב"ה. והשני ענין ההולדה והיות' כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגדול הבנים כאשר יורה עליה שם חוה כאשר היא הית' אם כל חי. והנה תהי' האשה כאשר לא תלד לסבה מהסבות מנועה מהתכלית הקטן ההיא אל מציאותה ותשאר להרע או להיטיב כמו האיש אשר לא יוליד כי בהשלים עצמו באותו התכלית המיניי המשותף להם נאמר ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש ונאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות (ישעי' נ"ו) כי ודאי עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים ע"כ חרה אף יעקב ברחל כשאמר' הבה לי בנים כו' (בראשית ל') לגעור בה ולהשכיל' בזה הענין הנכבד והיא שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף באשר מנע ממנה פרי בטן כמו שיהי' בו הענין גם כן אם לא יוליד.

רבנו בחיי, בראשית ל׳:ב׳:א׳-ב׳

התחת אלהים אנכי. על דרך הפשט וכי במקומו אני שיהיה לי כח שאפקוד את העקרות והלא מפתח זה לא נמסר ביד שליח. והוא שדרשו רז"ל שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח, ואלו הם מפתח של חיה מפתח של גשמים ושל תחית המתים. ועל כן אמר התחת אלהים אנכי. וכי במקומו אני או שלוחו אני שאתן לך מה שמנע ממך. וע"ד הקבלה התחת אלהים אנכי כבר רמזתיו למעלה בתחילת הפרשה, ואינה ה"א התמיהה אלא ה"א ודאית כמו (שמואל א ב׳:כ״ז) הנגלה נגלתי, וכאלו אמר תחת ה' שהוא אלהים אנכי, הודיע אותה כי דיוקנו חקוק במרכבה ומזה הוא יודע כי האלהים הוא המונע, ועל כן דחקה עצמה למסור לו בלהה שפחתה כדי למשוך כח הלידה ממנה מכח הה' שהוא האלהים המונע ואליו התפללה בסוף, הוא שכתוב ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים.

Rabbeinu Bahya, Bereshit 30:2:1-2

. התחת אלוקים אנכי?, “am I in place of G’d?” According to the plain meaning of the text, Yaakov challenged Rachel who had assumed that the power of granting children resided within Yaakov. This was one of three keys which G’d does not normally entrust to any of His messengers. Our sages in Taanit 2 state: “Three keys have not been entrusted (on a regular basis) to G’d’s messengers. They are: ‘the key to life, the key to rain, and the key to resurrection of the dead.’” Yaakov was correct therefore when he told Rachel that her request should not be addressed to him. A kabbalistic approach: I have already indicated in my commentary on 28,13, that the letter ה in the word התחת need not be understood as introducing a question, but that the whole word is definitive. It is similar to Samuel I 2,27 הנגלה נגליתי, “I have indeed revealed Myself, etc.” Yaakov indicated to Rachel that his likeness (אנכי) was indeed engraved under the throne of G’d and it was this which enabled him to know that G’d Himself had prevented her from having a child. Upon hearing this Rachel overcame her natural reluctance and gave her maid-servant to Yaakov to sleep with in order to benefit from Bilhah’s potential to bear children. In the end she herself addressed G’d in prayer as we know from 30,22: “G’d remembered Rachel and G’d listened to her.”

כלי יקר על בראשית ל׳:ב׳:א׳

ר' שלמה אפרים מלונשיץ (פולין/פראג, 1540-1619)

התחת אלהים אנכי. לפי שרחל אמרה היה לך להתפלל עלי, ויעקב השיב לה וכי בעבור זה אמרת הבה לי בנים, משמע על כל פנים וכי בטוח אני שיקבל ה' תפלתי כי אולי יגרום החטא שיסכך ה' בענן לו מעבור תפלה, כי כל מי שנתקבלה תפלתו דומה כאילו עומד תחת אלהים ממש ואין שום דבר חוצץ בינו לבין אלהים, אבל בזמן שאין תפלתו נשמעת דומה כאלו יש מסך מבדיל וחוצץ בינו לבין אלהים, כמ״ש (איכה ג, מד) סכות בענן לך מעבור תפלה, וענן זה הוא החומר האפל אשר על פיו יהיה כל ריב וכל נגע, כמ״ש (ישעיה נט ב) עונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלהיכם, ולכך אמר אשר מנע ממך פרי בטן כי מאחר שמנע ממך ולא ממני א״כ ודאי יודע ה' שיש בך איזו עון אשר גרם למנוע ממך פרי בטן, ואותו עון יסכך בלי ספק מעבור תפלה. מיד נתנה רחל אל לבה לפשפש במעשיה איזו עון גרם לה ולא מצאה כ״א מדת הקנאה שהיתה בה, שנאמר ותקנא רחל באחותה וחשבה שעון זה גרם לה שלא הועילה תפלת יעקב ע״כ נתנה אל לבה לשוב בתשובה להטות אל קצה האחרון בדבר שחטאה בו, והוא שמתחלה נתקנאה אפילו באחותה ואח״כ לא נתקנאה אפילו בשפחתה ע״כ אמרה שבזכות שאכניס צרתי לביתי ואבנה גם אנכי ממנה.