ר' עובדיא מברטנורא, איטליה, 1450~-1550)
ותקנא רחל באחותה קנאה במעשיה הטובים הוצרך לפ' כן שלא בא הכתוב לספר בגנותה של צדקת והקנאה היא מן המדות המגונות שכך שנו חכמים הקנאה והתאוה והכבו' מוציאין את האדם מן העולם. לכך פי' שקנאה במעשיה הטובים דשבח הוא כדכתיב כי אם ביראת ה' וכו':
ועל כל זאת קנאה רחל בלאה בראותה כי לא ילדה ותאמר אל יעקב הבה לי בן: ויאמר יעקב האנכי מנעתי ממך פרי בטן ואם אני עזבתיך:
And for this reason Rachel was jealous of Lea, seeing that she did not give birth, and she said to Jacob: "give me a son." And Jacob answered: "Did I deprive you of a son? Did I abandon you?"
הבה לי בנים אמרו המפרשים (רש"י וראב"ע) שתתפלל עלי ואם אין מתה אנכי לשון רש"י (רש"י על בראשית ל׳:א׳) שמי שאין לו בנים חשוב כמת והוא מדרש רבותינו (ב"ר עא ו).
ואני תמה אם כן למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי? ושומע אל צדיקים ה' ומה שאמר "אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים ממך מנע ממני לא מנע" וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים?! והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מ"א יז כא ושם ב ד טז) ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו אמרו בבראשית רבה (בראשית רבה ע״א:ז׳) אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה ועל דרך הפשט אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים ואם אין שתמית עצמה בצער. דברה שלא כהוגן בקנאתה וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה:
But I wonder. If so, why was Jacob angry with her? And why did he say, Am I in G-d’s stead? for G-d hearkens to the righteous. [I wonder concerning] that which Jacob said [to Rachel, as quoted in Rashi: “You say that I should do as did my father, who prayed on behalf of Rebekah, but I am not circumstanced as my father was. My] father had no children at all. I, however, have children. It is from you that He had withheld children and not from me.” Do not the righteous pray on behalf of others? There were Elijah and Elisha who prayed on behalf of strange women.
It would appear that on account of Jacob’s answer, our Rabbis took him to task, saying in Bereshith Rabbah: “The Holy One, blessed be He, said to Jacob, ‘Is this the way to answer a woman who is oppressed by her barrenness? By your life! Your children are destined to stand before her son Joseph!’”
In line with the plain meaning of Scripture, Rachel asked of Jacob that he give her children, but her intent was truly to say that he should pray on her behalf and continue indeed to pray until G-d would, in any case, grant her children, and if not, she would mortify herself because of grief. In her envy she spoke improperly, thinking that because Jacob loved her he would fast, put on sackcloth with ashes, and pray until she would have children, so that she should not die of her grief.
מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל וייזר (אוקראינה, 1809-1879)
ותרא רחל. רחל חשבה שמה שלא ילדה אינו בסבתה רק בסבת יעקב, עז"א כי לא ילדה ליעקב, שכבר כתבו חכמי הטבע שהאהבה היתירה תמנע ההולדה לפעמים, או שחשבה כפי מ"ש למעלה שהוא ענין השגחיי מסובב ג"כ מרוב האהבה, כמ"ש וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ולכן ותקנא רחל באחתה, כי חשבה טוב היה לה שתהיה היא השנואה בלבד שתלד בנים, וע"כ אמרה ליעקב הבה לי בנים כי בו הדבר תלוי:
ר' חיים טירר (רומניה, 1740-1817)
ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. צריך לדעת אמירת רחל בזה שקיבלה עליה מיתה בשביל הקנאה באחותה והלא צדקת גמורה היתה. ואכן לצד מה שכתבנו למעלה כי הולדת לוי כבר גרם שיאהב יעקב ללאה יותר מרחל ומכל שכן כשכבר ילדה את יהודה שבודאי עוד גדלה האהבה יותר ויותר. וזה מאמר הכתוב ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ראיה ממש בחוש ראתה זה אשר לא ילדה ליעקב כי נשתנה אהבת יעקב אליה הרבה הרבה מאשר היתה מאז וכל כך נפלה האהבה והחיבה ממנה עד שתקנא רחל באחותה, מה שקודם ידוע אשר רוב האהבה היתה אל רחל עקרת הבית ולאה היתה השנואה ועתה נהפך כל כך שקינאה רחל באחותה בראותה האהבה שיש לאחותה יותר ממנה, ונודע אומרם ז"ל (דברים רבה סוף וילך) מאה מיתות ולא קנאה אחת ועל כן אמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי פירוש באמת אנכי מבקש למות מלקנא בכל עת באחותי.
וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל (בראשית ל, ב), רַבָּנָן דְּרוֹמָאָה בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר (איוב טו, ב): הֶחָכָם יַעֲנֶה דַּעַת רוּחַ, זֶה אַבְרָהָם, (בראשית טז, ב): וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (איוב טו, ב): וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ, זֶה יַעֲקֹב, וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עוֹנִים אֶת הַמְּעִיקוֹת?! חַיֶּיךָ שֶׁבָּנֶיךָ עֲתִידִים לַעֲמֹד לִפְנֵי בְּנָה!
וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן, מִמֵּךְ מָנַע מִמֶּנִּי לֹא מָנַע. אָמְרָה לוֹ כָּךְ עָשָׂה אָבִיךָ לְאִמְּךָ, לֹא חָגַר מָתְנָיו כְּנֶגְדָהּ. אָמַר לָהּ אָבִי לֹא הָיָה לוֹ בָנִים אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי בָנִים. אָמְרָה לוֹ וּזְקֶינְךָ לֹא הָיָה לוֹ בָנִים, וְחָגַר מָתְנָיו כְּנֶגֶד שָׂרָה. אָמַר לָהּ יְכוֹלָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה זְקֶנְתִּי. אָמְרָה לוֹ מֶה עָשְׂתָה, אָמַר לָהּ הִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ. אָמְרָה לוֹ אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב (בראשית ל, ג): הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְאִבָּנֶה גַּם אָנֹכִי, מַה זּוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ אַף זוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ. (בראשית ל, ו):
AM I IN GOD’S STEAD. Am I in God’s place. It is possible that Jacob prayed on behalf of Rachel but the time for the acceptance of his prayer on her behalf had not yet arrived.
Perhaps we can rectify Jacob’s retort in consonance with the opinion of our Rabbis [who related that Jacob said to Rachel, “It is from you that he has withheld children and not from me,”] for it is impossible to think that Jacob did not pray on behalf of his beloved wife who was barren, however his prayer was not accepted.
Now Rachel came to him with a pretext saying that he should, in any case, give her children through his prayer for he is not of less stature than his father who did so. At this, his anger was kindled and he said to her that the matter is up to G-d and not to him, and that his father’s prayer was heard because he was a righteous man and was destined to have children, but here it is from her that He has withheld children. This is a correct interpretation.
ר' יצחק עראמה (ספרד/איטלה, 1420-1494)
והנה בשני השמות האלה ("אשה" ו"חוה" - א.מ) נתבאר שכבר יש לאשה שני תכליות. האחד מה שיור' עליו שם אשה כי מאיש לוקחה זאת וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יור' פשט פרשת אשת חיל מי ימצא כמו שיבא שער כ"ב ב"ה. והשני ענין ההולדה והיות' כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגדול הבנים כאשר יורה עליה שם חוה כאשר היא הית' אם כל חי. והנה תהי' האשה כאשר לא תלד לסבה מהסבות מנועה מהתכלית הקטן ההיא אל מציאותה ותשאר להרע או להיטיב כמו האיש אשר לא יוליד כי בהשלים עצמו באותו התכלית המיניי המשותף להם נאמר ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש ונאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות (ישעי' נ"ו) כי ודאי עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים ע"כ חרה אף יעקב ברחל כשאמר' הבה לי בנים כו' (בראשית ל') לגעור בה ולהשכיל' בזה הענין הנכבד והיא שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף באשר מנע ממנה פרי בטן כמו שיהי' בו הענין גם כן אם לא יוליד.
ר' שלמה אפרים מלונשיץ (פולין/פראג, 1540-1619)
התחת אלהים אנכי. לפי שרחל אמרה היה לך להתפלל עלי, ויעקב השיב לה וכי בעבור זה אמרת הבה לי בנים, משמע על כל פנים וכי בטוח אני שיקבל ה' תפלתי כי אולי יגרום החטא שיסכך ה' בענן לו מעבור תפלה, כי כל מי שנתקבלה תפלתו דומה כאילו עומד תחת אלהים ממש ואין שום דבר חוצץ בינו לבין אלהים, אבל בזמן שאין תפלתו נשמעת דומה כאלו יש מסך מבדיל וחוצץ בינו לבין אלהים, כמ״ש (איכה ג, מד) סכות בענן לך מעבור תפלה, וענן זה הוא החומר האפל אשר על פיו יהיה כל ריב וכל נגע, כמ״ש (ישעיה נט ב) עונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלהיכם, ולכך אמר אשר מנע ממך פרי בטן כי מאחר שמנע ממך ולא ממני א״כ ודאי יודע ה' שיש בך איזו עון אשר גרם למנוע ממך פרי בטן, ואותו עון יסכך בלי ספק מעבור תפלה. מיד נתנה רחל אל לבה לפשפש במעשיה איזו עון גרם לה ולא מצאה כ״א מדת הקנאה שהיתה בה, שנאמר ותקנא רחל באחותה וחשבה שעון זה גרם לה שלא הועילה תפלת יעקב ע״כ נתנה אל לבה לשוב בתשובה להטות אל קצה האחרון בדבר שחטאה בו, והוא שמתחלה נתקנאה אפילו באחותה ואח״כ לא נתקנאה אפילו בשפחתה ע״כ אמרה שבזכות שאכניס צרתי לביתי ואבנה גם אנכי ממנה.