Siyum Taanis: Times of Distress

על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליהן חוץ מרוב גשמים

We call out.

(א) שלא תבא - לישנא מעליא נקט:

It is a euphemism.

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'.

(1) A Song of Ascents. Out of the depths have I called Thee, O LORD.

יוסי בר' חנינא משום ראב"י אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל שנא' (תהלים קל, א) ממעמקים

We daven from a low place.

על החרב וכו' ת"ר חרב שאמרו אינו צריך לומר חרב שאינו של שלום אלא אפילו חרב של שלום

Swords (i.e., war) is distress.

(ב) כל עיר שיש בה צרה מכל אלו, אותה העיר מתענה ומתרעת עד שתעבור הצרה.

Fast and call out.

(א) מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.

We blow the trumpets.

(ד) בתעניות, בשל זכרים כפופין , ופיהן מצופה כסף , ושתי חצוצרות באמצע.שופר מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות.

(4) On fast days – of a ram, bent. Their mouths are coated in silver, and two trumpets are in the middle. The shofar cuts short and the trumpets extend, since the mitzva of the day is with trumpets.

א"ר שמעון ב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ: בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות אלא ט"ו באב מאי היא אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה