Has entered our fortresses,
To cut off babes from the streets,
Young men from the squares.
- מַכְרִיז רַבִּי יוֹחָנָן הִזָּהֲרוּ מִזְּבוּבֵי (שֶׁל) בַּעֲלֵי רָאתָן
- רַבִּי זֵירָא לָא הֲוָה יָתֵיב בְּזִיקֵיהּ
- רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עָיֵיל בְּאֻהְלֵיהּ
- רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי לָא הֲווֹ אָכְלִי מִבֵּיעֵי דְּהָהִיא מְבוֹאָה
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִיכְרָךְ בְּהוּ וְעָסֵיק בַּתּוֹרָה אָמַר אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן אִם חֵן מַעֲלָה עַל לוֹמְדֶיהָ אַגּוֹנֵי לָא מַגְּנָא
Rabbi Yoḥanan would announce: Be careful of the flies found on those afflicted with ra’atan, as they are carriers of the disease. Rabbi Zeira would not sit in a spot where the wind blew from the direction of someone afflicted with ra’atan. Rabbi Elazar would not enter the tent of one afflicted with ra’atan, and Rabbi Ami and Rabbi Asi would not eat eggs from an alley in which someone afflicted with ra’atan lived. Conversely, Rabbi Yehoshua ben Levi would attach himself to them and study Torah, saying as justification the verse: “The Torah is a loving hind and a graceful doe” (Proverbs 5:19). If it bestows grace on those who learn it, does it not protect them from illness?
Interestingly enough, these four measures reflect the four different methods of disease transmission: vector born transmission (through insects), airborne transmission, direct contact, and oral transmission (through shared food items).
D. Lichtenstein (2020)Headliness 3 Halachic debates of Current Events,
(ז) אבל רבי חמא סבר, מדקאמר מרפא אין רפואה כ"א במקום חולי ע"כ רצה לפרש הפסוק במי שכבר סיפר וכדמות רמז לפלוגתא זו מצינו (בכתובות עז:) מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובים של בעלי ראתן והוא מין צרעת, ומסיק שם ריב"ל איכרך בהו ועסיק בתורה כו', וקשה מה ראה ריב"ל על ככה לסמוך על הנס בחנם?
ונ"ל על צד הרמז שפליגי בפלוגתייהו דר' אבא ור' חמא כי הזבובים כינוי אל בעלי הלשון שעושין כמעשה הזבוב שדרכו להניח כל מקום טהור שבגוף וכשמוצא איזו מקום מטונף ומכה טריה שם ירבץ על מקום השחין, כך בעלי הלשון אם יראו איזו אדם מלא חכמה וכבוד לעולם אינן מספרים ממעלתם, אלא רואים אחר מומי בני האדם כי אדם אין צדיק בארץ שלא יחטא בסכלות מעט.
ת"ר דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואומר (ישעיהו כו, כ) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך ואומר (דברים לב, כה) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה
And lock your doors behind you.
Hide but a little moment,
Until the indignation passes.
(25) The sword shall deal death without, As shall the terror within, To youth and maiden alike,
The suckling as well as the aged.
דֶּבֶר בָּעִיר, כַּנֵּס רַגְלֶיךָ (שמות יב, כב). הנה מהרש"א ז"ל פירש הכונה אם אין אתה בורח חוץ לעיר למקום אחר אז תעשה תקנה זו להיות מוסגר בביתיך ולא תצא מפתח הבית. והרב עיון יעקב ז"ל פירש הכונה דהבריחה מן העיר היא טובה ונכונה קודם שנתחזק הדבר בעיר אבל דֶּבֶר בָּעִיר שנתחזק הדבר לא תועיל הבריחה שגם הדבר ילך עמהם למקום שהולכין וכמו שכתב מהרי"ל ז"ל (סימן נו"ן) וכן כתב הרב תורת חיים ז"ל עיין שם.
ודע כל זה שכתבו המהרש"א ז"ל והרב עיון יעקב ז"ל הוא בְּדֶבֶר אבל בְּחֹלִי הקוליר"א אפילו אם נתחזק החולי בעיר, טוב שיברח וגם בזה לא יועיל ההסגר בביתו שבעיר יען כי זה החולי של הקוליר"א יזיק לאדם הפחד וההבעתה ויתהווה בו החולי מחמת הפחד וההבעתה אשר יפחד ונבעת
ואומרים הרופאים מעשה בדרך משל ומליצה:
פעם אחת היה חולי הקוליר"א בעיר אחת גדולה וקודם שנתחזק החולי מצא אדם אחד את המשחית הממונה על חולי הקוליר"א ואמר לו כמה נפשות אתה רוצה ליקח? ואמר חמשה אלפים וסוף דבר מתו באותה העיר ט"ו אלפים באותו החולי, וימצא האיש ההוא לאותו המשחית ויאמר לו למה שקרת שאמרת אתה שליח על מספר חמשה אלפים ולקחת ט"ו אלפים? והשיב לא שקרתי כי לא לקחתי בחרבי על ידי אלא רק חמשה אלפים ואותם העשרה מתו מחמת רוב הפחד והבעתה שהיה להם בעבור החולי הזה בעיר עד כאן משל הוא בדרך מליצה להודיע שֶׁיֵּשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט (משלי יג, כג) מחמת פחד והבעתה.
ולכן טוב לברוח למקום רחוק כדי שלא ישמע באזניו ולא יראה בעיניו החולי השולט בבני אדם ויבא לידי פחד והבעתה ואז ילקה ח"ו, והשם יתברך ברחמיו יבטל כל גזירות קשות ורעות מעלינו ומעל כל ישראל ולא ישמע שוד ושבר בגבולינו ובגבול כל עמו ישראל ובלע המות לנצח ולא נוסיף לדאבה עוד אמן כן יהי רצון.
(מו) כׇּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ {ס}
....There is yet another matter. Looking upon the atmosphere of a plague and all contagious diseases is very harmful, and they may cleave to him. Even the thought of them is harmful. Therefore, the leper is isolated and dwells alone.
שו"ת הרמ"א סימן כ
שאלה ראובן שהשכיר ביתו לשמעון לזמן אחד שידור אצלו בביתו, ונגמר קנין השכירות כמנהג העיר שלא היה אחד מהן יכול לחזור, וקודם כניסת שמעון לבית חלתה אשת שמעון חולי הקדחת שקורין גע"ל זוכ"ט בל"א ל"עב ובהגיע זמן כניסת שמעון לחדרו ראובן מעכב עליו באמרו שאדעתא דהכי לא השכיר לו ביתו, שיקבל אצלו אשתו החולנית חולי כזה שהוא חולי מתדבק. וע"י אונס זה רוצה ראובן לחזור משכירותו ולא רצה לקבל שמעון בביתו.
סוף דבר איני רואה כלל שיוכל משכיר זה לומר אדעתא דהכי לא השכרתי, אף אם נודה שזה שחלתה אשתו של שוכר מיקרי אונס, כ"ש שאינו אונס שראוי לחזור בגינו. כי מה שאומר שהוא חולי מתדבק כולו הבל ומי שלבו נוקפו אומר כן, כי השם יתעלה הוא המוחץ והרופא. ואם היה כדברי המשכיר בטל כל דיני ביקור חולים כי לא מצינו בשום מקום שחלקו בין חולי מתדבק לשאינו מתדבק חוץ מלענין בעל ראתן דאסרו לישב בצלו
(ה) צריך ליזהר מליתן מעות בפיו שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין ולא יתן פס ידו תחת שחיו שמא נגע ידו במצורע או בסם רע ולא יתן ככר לחם תחת השחי מפני הזיעה ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהם ולא ינעוץ סכין בתוך אתרוג או בתוך צנון שמא יפול אדם על חודה וימות: הגה וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור (ב"י בשם הש"ס) ולכן אסרו לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה (שם) וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה (רמב"ם) ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה וכן כתבו הקדמונים ואין לשנות (אבודרהם ומרדכי ס"פ כל שעה רוקח סימן ער"ה ומהרי"ל ומנהגים) עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר ולא בסופו (תשובת מהרי"ל סי' ל"ה) וכל אלו הדברים הם משום סכנה ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה ועיין בחושן משפט סימן תכ"ז:
(5) One must refrain from putting coins in one's mouth, lest it's covered with dried saliva of those afflicted with boils. He should not put the palm of his hand in his arm pit, lest his hand touched a metzorah or a harmful poison. He should not put a loaf of bread under his armpit, because of the sweat. He should not put a cooked item or drinks under the bed, since an evil spirit rests on them. He should not stick a knife in an esrog or a radish, lest one fall on its edge and die. Hagah: Similarly, he should be careful of all things that cause danger, because danger is stricter than transgressions, and one should be more careful with an uncertain danger than with an uncertain issur. They also prohibited to go in a dangerous place, such as under a leaning wall, or alone at night. They also prohibited to drink water from rivers at night or to put one's mouth on a stream of water and drink, because these matters have a concern of danger. It is the widespread custom not to drink water during the equinox, and the early ones wrote this and it is not to be changed. They also wrote to flee from the city when a plague is in the city, and one should leave at the beginning of the plague and not at the end. And all of these things are because of the danger, and a person who guards his soul will distance himself from them and it is prohibited to rely on a miracle in all of these matters.
(א) ומצוה גדולה היא לבקר שמתוך כך יבקש עליו רחמים ונמצא כאילו מחיה אותו וגם מתוך שדוחהו מעיין בעניינו אם יצטרך לשום דבר משתדל בו להמציאו לו ועושה שיכבדו וירביצו לפניו בפ' אין בין המודר (נדרים מ.) וכתב הרמב"ן בת"ה שמעינן מהכא דביקור חולים כדי שיכבדו וירביצו לפניו ויעשו לו צרכיו הצריכים לחליו וימצא נחת רוח עם חביריו ועוד כדי שיכוין דעתו לרחמים ויבקש עליו הלכך המבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים לא קיים מצוה זו :
עיקר מצות ביקור חולים הוא לעיין בצרכי החולה ולעשות לו מה שצריך. כדאיתא בנדרים (נדרים מ א): מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה וכו', ונכנס רבי עקיבא לבקרו. ובשביל שכיבד וריבץ לפניו – חיה. אמר לו: "רבי, החייתני!" יצא רבי עקיבא ודרש: "כל שאינו מבקר את החולים – כאילו שופך דמים." ומה יפו החברות בכמה ערים הנקראים "חברה לינה", שלנים אצל החולים כל הלילה לראות מה שהם צריכים. דביום על פי רוב משמשים לו אנשי ביתו, מה שאין כן בלילה דאנשי ביתו עמלים מעבודת היום ונשקעים בשינה באונס. על כן גדול שכרם מאוד מאוד של "חברי לינה". ואמרו חכמינו ז"ל (שם): כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גהינם. ומה שכרו בעולם הזה? ה' ישמרהו מיצר הרע, ויחייהו מן היסורין, ויאושר בארץ שיהו הכל מתכבדים בו וכו', עיין שם. וכל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, שמתפלל עליו שיחיה. וכל שאינו מבקר אין מבקש עליו רחמים, לא שיחיה ולא שימות. דלפעמים יש לבקש רחמים שימות, כגון שיש לו יסורים הרבה בחליו ואי אפשר לו שיחיה, כמעשה דרבי פרק "הנושא" (ר"ן שם).
(ח) הַמְצֹרַעַת אֵינָהּ פּוֹרַעַת וְאֵינָהּ פּוֹרֶמֶת וְלֹא עוֹטָה עַל שָׂפָם אֲבָל יוֹשֶׁבֶת הִיא מִחוּץ לָעִיר וּמוֹדִיעָה לַאֲחֵרִים שֶׁהִיא טְמֵאָה. וְלֹא הַמְצֹרָעִים בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַמְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם חַיָּבִין לְהוֹדִיעַ לַכּל שֶׁהֵן טְמֵאִין כְּדֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג מה) "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא", הַטָּמֵא מוֹדִיעַ שֶׁהוּא טָמֵא:
(ג) דָּבָר אַחֵר, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כ, ו): אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ. שִׂיאוֹ, לְרוּמָא. לָעָב, לַעֲנָנָא. (איוב כ, ז): כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד, מַה גְּלָלִים הַלָּלוּ מְזֹהָמִין אַף הוּא מְזֹהָם. (איוב כ, ז): רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ, חָמוּן לֵיהּ וְלָא מַכִּירִין בֵּיהּ, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּרֵעֵי אִיּוֹב (איוב ב, יב): וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אָסוּר לֵילֵךְ בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל מְצֹרָע אַרְבַּע אַמּוֹת, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה, וְלָא פְּלִיגֵי מַאן דְּאָמַר אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין הָרוּחַ יוֹצֵא, וּמַאן דְּאָמַר מֵאָה אַמָּה, בְּשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ יוֹצֵא. רַבִּי מֵאִיר לָא אָכֵיל בֵּיעֵי מִן מְבוֹאָה דִּמְצֹרָע, רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסֵּי לָא הֲווֹ עָיְילֵי לִמְבוֹאוֹת שֶׁל מְצֹרָע, רֵישׁ לָקִישׁ כַּד הֲוָה חָמֵי חַד מִנְּהוֹן בִּמְדִינְתָּא מְרַגֵּם לְהוֹן בַּאֲבָנַיָא אֲמַר לוֹ פּוֹק לְאַתְרָךְ לָא תִּזְהוֹם בְּרִיָּיתָא, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּא (ויקרא יג, מו): בָּדָד יֵשֵׁב, לְבַדּוֹ יֵשֵׁב. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כַּד חָמֵי חַד מִנְּהוֹן הֲוָה מִטַּמַּר מִנֵּיהּ, עַל שׁוּם דִּכְתִיב: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע.
(3) Another interpretation: "This shall be the law for a leper" - this is what is written (Job 20:6), "If his height ascends to the heavens and his head reaches the clouds." "His height" - on high. "To the clouds" - to the clouds. "He shall perish forever like his own dung" (Job 20:7) -- just as this dung stinks, so to he stinks. "Those who have seen him will ask, 'Where is he?'" (ibid.) -- they will see him but not recognise him, since so it is written of the friends of Job (Job 2:12) "They lifted up their eyes from afar and did not recognise him." Rabbi Yochanan and Rabbi Shimon ben Lakish [disagreed]. Rabbi Yochanan said, it is forbidden to walk within four cubits to the east of a metzora, and Rabbi Shimon said even one hundred cubits. They did not [in fact] disagree -- the one who said four cubits [referred to] a time when the wind is not blowing, and the one who said one hundred, [referred to] a time that the wind is blowing. Rabbi Meir would not eat in the offshoots of the alley of a metzora. Rabbi Amei and Rabbi Asei would not ascend to the alley of a metzora. Reish Lakish when he saw one of them was in the city, he stoned them with stones and said to them "Go to your place and do not stink up [the outside/creation]. As Rabbi Chiya taught (Leviticus 13:46) - "Alone he shall dwell" - on his own he shall dwell. Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon saw one of them and hid from them, as it is written: "This is the law of the metzora" - the one who brings out a bad name [MoTzi shem Ra]
ספר חסידים (מרגליות) סימן תרעג
לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י"ט י"ד) שלא ירחץ אדם שהוא מוכה שחין עם יהודי אחר אלא א"כ יודיענו שנאמר (שם שם י"ח) ואהבת לרעך כמוך וכתיב (שם שם ט"ז) ולא תעמוד על דם רעיך.