Part I: Electricity on Shabbat
(א) הַמַּבְעִיר כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. וְהוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לָאֵפֶר. אֲבָל אִם הִבְעִיר דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. וְהַמַּבְעִיר גְּדִישׁוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ הַשּׂוֹרֵף דִּירָתוֹ חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַשְׁחִית. מִפְּנֵי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְהִנָּקֵם מִשּׂוֹנְאוֹ וַהֲרֵי נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְשָׁכְכָה חֲמָתוֹ וְנַעֲשָׂה כְּקוֹרֵעַ עַל מֵתוֹ אוֹ בַּחֲמָתוֹ שֶׁהוּא חַיָּב וּבְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה שֶׁכָּל אֵלּוּ מְתַקְּנִים הֵן אֵצֶל יִצְרָן הָרַע. וְכֵן הַמַּדְלִיק אֶת הַנֵּר אוֹ אֶת הָעֵצִים בֵּין לְהִתְחַמֵּם בֵּין לְהָאִיר הֲרֵי זֶה חַיָּב. הַמְחַמֵּם אֶת הַבַּרְזֶל כְּדֵי לְצָרְפוֹ בְּמַיִם הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַבְעִיר וְחַיָּב:
A person who kindles even the smallest fire is liable, provided he needs the ash that it creates. However, should a person kindle a fire with a destructive intent, he is not liable, for he is causing ruin.
Nevertheless, a person who sets fire to a heap of produce or a dwelling belonging to a colleague is liable, because his intent is to take revenge on his enemies. [Through this act,] he calms his feelings and vents his rage. He is comparable to a person who rends his garments over a deceased person or in rage [on the Sabbath], or a person who injures a colleague in an argument. These individuals are all considered to be performing a constructive activity, because of their evil inclinations.
Similarly, a person who lights a candle or wood, whether to generate warmth or light, is liable.
A person who heats iron in order to strengthen it by submerging it in water is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of kindling.
שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ט
אך אעפי"כ יותר נראה דמכה בפטיש היינו דוקא כשחסר עדיין תיקון שהאומנין רגילים לעשותו ונשאר כך בתיקון זה לעולם, ואף להפרמ"ג שמצדד לומר שעריכת שעון היינו מכה בפטיש, כבר נתברר דטעמו הוא מפני שעיקר תפקידו של שעון הוא להיות תמיד ערוך להורות את השעה אלא דחשיב בכל פעם שנפסק הלוכו כמתקלקל ולכן מי שעורך אותו חשיב כמתקנו, משא"כ הכא אדרבא עיקר גמר מלאכתם הוא שלא יהיו מחוברים תמיד עם הזרם כי אם דוקא בשעת השימוש.
Minhat Shelomo 1:9
Even though it seems more reasonable that makeh b'patish is something is lacking that a craftsperson typically does and once done the item is complted forever. However, according to Pri Megadim who says that winding a watch is makeh b'patish, already clarified that his rationale is because the essential purpose of a watch is to run perpetually to indicate the time. Therefore, each time the watch stops, it is considered as a ruined tool and so one who winds it is like someone who repairs it. This is unlike, and the opposite of this case. For the essential completion of an electronic device is not that it should be perpetually operating rather that the power should be flowing when the device is operating only.
שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן יא
בירורים בענין מלאכת בונה וסותר בסגירת ופתיחת מעגל חשמלי בשבת בספר חזו"א חלק או"ח סי' נ' אות ט' לאחר שמבאר ענין מלאכת מבעיר ומבשל שיש בהדלקת חשמל בשבת כתב אח"כ: "עוד יש בזה משום תיקון מנא כיון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות וקרוב הדבר דזה בונה מה"ת, כעושה כלי, וכש"כ כאן שכל החוטים מחוברין לבית והו"ל כבונה במחובר, ואין כאן משום בנין בכלים אלא דינו כמחובר דיש בו משום בנין וסתירה, אבל הכא אין נפקותא בזה דאפי' בכלים כה"ג חשיב בונה" עכ"ל. עוד כתב שם: "ובפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בחוטים חשיב לעולם כתקע, דאף את"ל דקנה של סיידין אף בתקע אינו אלא מדרבנן, היינו דוקא בהרכבה של ב' גשמים שאפשר לחשבן כשנים משתתפין בפעולה אחת אין התקעה מכרעתן לגשם אחד כל שפירוקן נחוץ לטיח של הנמוך, אבל תיקון צורה להגשם ונעשה ע"י זה שימוש, ודאי חשיב בונה, ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואח"כ פוסקו, דהפסיקה היא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם - ואחרי שההדלקה הוא בנין הכבוי הוא סותר". עכ"ל. וידוע שדבריו הם חדוש גדול עד מאד וכל אלה שנו"נ בעניני חשמל לא הזכירו כלל לחשוש בזה למלאכות של בונה וסותר, עוד יתירה מזו שמעתי אומרים בשמו של מרן בעל החזו"א זצ"ל שגם בשעה שאין שום זרם בחוטים וכשהאדם לוחץ על הכפתור לא נעשה עדיין שום דבר, מ"מ עצם סגירת המעגל להיותו ערוך ומתוקן להדלקה שתיעשה אח"כ ע"י שעון, אף גם זה חשיב בונה. (הלום ראיתי בס' חדושים ובאורים להגרח"ש גריינימן שליט"א בחלק או"ח ב' דכתב נמי הכי מסברא דנפשי' שלדעת החזו"א ה"ה נמי דאסור גם בשעה שאינו מחובר עדיין לזרם החשמל, ולענ"ד נראה כמו שיבואר להלן דהחזו"א לא אסר אלא בכה"ג שמחמת פעולתו נוצרו בחוטים כוחות חדשים אשר הם נראים לנו כמו ממות לחיים, וגם מפורש כתב בספרו מפני שיש תיקון צורה להגשם, ולפיכך אף שרגילין בכך אפי"ה חשיב כבונה, אבל בשעה שאין זרם וגם המעגל עדיין פתוח נראה דכיון שההכשרה לכך היא ע"י מעשה כזה שרגילין תדיר לעשותו אין זה אלא גרמא ולא ממש בונה). /הערת המחבר/ +בשו"ת לבושי מרדכי להגאון רמ"ל ווינקלער ז"ל במהדו"ג סי' כ"ה נשאל במקום שהחשמל מכבה מאליו בשעה י"א בלילה, אך חוזר ונדלק אח"כ בשעה שלוש, אם מותר ללחוץ בשבת באותן השעות כדי שלא ידלק בשעה ג', והשיב דחוץ מאיסור מוקצה יש גם לחשוש לבונה וסותר, וז"ל: "ועוד י"ל בר"פ הבונה כמה כלים שחייב משום בונה או מכה בפטיש כגון לעייל שופתא בקופינא דמרא, והוא פלוגתא דרב ושמואל אי משום בונה או מכה בפטיש, ובתוס' שם משמע דכן לענין סתירה - וכן בנידון זה מי יודע אם אינו כסותר או כבונה, ועיין בר"פ כל הכלים דאפי' כיסוי של שידה תיבה ומגדל אסור להחזיר גזירה שמא יתקע, ובלול של תרנגולים לכו"ע אסור משום דמחברי בארעא עיין שם, על כן לענ"ד אין היתר בנידון זה כמ"ש" עכ"ל. ותמיהני טובא דכיון שעשוי תמיד לפתוח ולסגור איך אפשר לחושבו כבונה בשעה שאין זרם בחוטים ולא נעשה כלל שום דבר, הא לא גרע מכיסוי בור ודות שיש להם בית אחיזה, וגם הוא עצמו נו"נ בארוכה בחלק א' סי' מ"ז בעיקר הדלקה וכיבוי של חשמל והפריז על המידה לומר דאיסורו רק מדרבנן עיין שם, ואיך לא כתב דמ"מ אסור משום בונה וסותר, וקל וחומר הוא מהתם דהכא הרי מעשהו הוא בשעה שאין זרם ולא נעשה כלל שום דבר.+ והואיל שזה היה תמוה בעיני פניתי אליו במכתב אשר בו העירותי בקצרה שלענ"ד אין בהפעלת זרם משום בונה, והוא קרוב יותר לחיבור פתילה עם שמן שבנר כדי להאיר, או כמשתמש בזרם של מים ורוח כדי לסובב ולגרום תנועה, מבלי שתיעשה שום מלאכה, וגם כיון שהלחיצה בכפתור לפתוח או לסגור מעגל הוא דבר קל שעושים אותו תדיר, לכן אפילו במחובר הרי זה קרוי רק בשם "השתמשות" ולא כעושה כלי מחדש דחשיב כבונה. ולאחר שקבלתי ממנו תשובה קצרה, כתבתי לו עוד מכתב והשיב לי גם עליו, אך מפני הכבוד והיראה שוב לא כתבתי כלום. והנני מעתיק בזה את שני המכתבים של בעל החזו"א זצ"ל כלשונם. ומוצא אני לנכון להקדים שאין אני מתכוין כלל להתווכח ולהשיב עליהם כי צדיקים במיתתם קרויים חיים ועוד גדולים הם במיתתם יותר מבחייהם, ואם בחייו יראתי מלהתווכח כ"ש עכשיו, רק אמרתי לבאר בארוכה אותם הדברים שכבר העירותי בקצרה כדי שהמעיינים יתנו אל לבם לעיין בזה /הערת המחבר/ +במכתב שכתבתי אליו העירותי דרך אגב גם על דבר שאינו נוגע כ"כ להדלקת חשמל. כתב החזו"א בהל' שבת סי' נ' אות ט' "לדעת הראב"ד דאף במחמם לצרף יש בו משום מבשל, לעולם אסור לחמם את הברזל משום מבשל, ונראה דכל שנעשה יד סולדת יש בו משום מבשל, אף על גב דלענין חיוב צריך שיתבשל כמב"ד, מ"מ איסורא איכא כל דנעשה יד סולדת, ואפשר דאסור מה"ת כעין חצי שיעור" עכ"ל. וכן כתב בסי' ל"ז ס"ק י"א שאין להעמיד קדירה ריקנית של מתכת על האש משום "דיש לחוש לבישול כדאיתא ברמב"ם פ"ט ה"ו דהמחמם את המתכת עד שנעשה גחלת ה"ז מבשל, ואף אם עדיין לא נעשה גחלת נראה דאסור" עכ"ל, והעירותי על זה דלענ"ד נראה דכמו שלענין בישול בלח כל שהוא פחות מיד סולדת לאו כלום הוא, כך גם ביבש פחות ממאכל בן דרוסאי לא אסור אלא מדרבנן גזירה שמא ישכח ויצלה או יתבשל, אבל מ"מ אין זה חשיב כחצי שיעור דאסור מה"ת (ועיין במשנ"ב בסי' שי"ח ס"ק מ"א "שיכול להצלות" אולם אח"כ כתב דאסור "במקום החום שהיד סולדת בו" כמו"ש בשו"ע הרב המובא להלן) וה"ה נמי במתכת בפחות מגחלת נלע"ד דה"ז דומה למעביר פחות מד' אמות ברה"ר דלאו כלום הוא, כי אם היינו אומרים דחום שהיס"ב כבר חשיב כחצי שיעור דאסור מה"ת הי' צריך להיות אסור להחזיר גם קדירה שאינה ריקנית, שהרי אפי' אם היא מלאה תבשיל או מים מ"מ לאחר שהיד סולדת במתכת הרי חזי לאיצטרופי ע"י זה שישפוך את המים מהקדירה ולגמור את החימום על אותה האש או על אש יותר גדולה עד שהמתכת תיעשה גחלת, שהרי אפילו להסוברים דאין חצי שיעור אסור מה"ת אלא א"כ חזי ממש לאיצטרופי, מ"מ אין זה ממש משום גזירה דשמא יצטרף לכשיעור אלא אפילו אם רק בצד רחוק מאד חזי לאיצטרופי, ג"כ אסור מה"ת, וה"נ גם כאן הרי חזי שפיר לאיצטרופי כדאמרן, ותו דגם יש שיכול להגיע לשיעור בישול אף בלא שום מעשה כי המים יתאדו מאליהם והמתכת תתבשל, ומבואר בשו"ע ובגמ' גבי פינה ממיחם למיחם דשפיר שרי להעמיד בתחלה קדירה של מתכת אף שלא עמדה כלל מקודם על האש והיא צוננת לגמרי, ולפיכך הי' מאד קשה לי על זה שמסתפק לחשוש בזה לאיסור תורה של חצי שיעור. גם ממה שהוסיף שם באו"ט לומר כן "מן האמור נלמד דהמדליק נר החשמל בשבת יש בו משום מבשל אלא דהוי פ"ר דלא ניחא לי' מ"מ אסור, ואפשר דהחימום צורך בו להעברת הזרם וחשיב ניחא לי', ומיהו כל זה אם מקצת החוט מגיע ליד סולדת" עכ"ל. אף שאין אני מבין יפה כוונת הדברים מ"מ משמע קצת דמיירי אפי' בהדלקה כזו אשר מקצת מן החוט מגיע ליד סולדת דאסור אפילו באופן כזה שלא יוכל כלל להתחמם מאליו עד שיתאדם, ואפי"ה סובר דמ"מ הו"ל חצי שיעור (כי לא מסתבר שנתכוין לומר דחשיב ממש מבשל), וכיון שכן צ"ע מ"ש מקדירה שיש בה תבשיל או מים דשרי. [גם העירותי לקמן דבישול ע"י זרם בלבד צריך להחשב כמבשל בחמה]. ומיהו לענין איסור דרבנן גרידא יש לדון כעי"ז במ"ש בשו"ע /או"ח/ סי' שי"ח סעיף י"ד שמותר ליתן קיתון של מים כדי להפיג צינתן אם מעמידו רחוק מהאש בענין שאפי' אם יעמוד שם זמן מרובה לא יוכל להתחמם עד שתהא היד סולדת (נר' שאם האש גדולה אף שעתיד ודאי לכבות ע"י שעון או מחמת כילוי הנפט באופן שלא יגיע ליד סולדת אפשר דאסור), איך הדין במניח פרי או דבר מבושל במקום שאין לחשוש שיגיע לשיעור צלי אבל יכול להתחמם עד שתהא היס"ב =היד סולדת בו=, וראיתי במשנ"ב שם בס"ק צ"א שרק חושש לשמא יצלו ולא לשיעור שהיס"ב, ואם כהחזו"א יש לאסור גם אם יש לחוש שיגיע לשיעור שהיס"ב, גם פסק שם המחבר ביקוק ט"ו "דבר שנתבשל כל צרכו והוא יבש מותר להניחו כנגד המדורה אפי' במקום שהיד סולדת בו", ורבים תמהו דכיון שמניחו בלא משקה הרי הו"ל צלי אחר בישול, וחשבתי שצריכים לדחוק דמיירי במניחו תוך קדירה דחשיב רק צלי קדר או שמניחו בקדירה שיש בה תבשיל (וראיתי שהמאמ"ר כתב כן), אך כיון דמפשטות הדברים לא משמע כן הי' נלע"ד כיון דצלי אחר בישול שנוי במחלוקת לכן מתיר לחמם במקום שרק היס"ב, אבל לא ע"מ לצלות, אם אם נאמר דחום שהיס"ב חשיב כחצי שיעור ודאי מסתבר שגם זה אסור. וראיתי באגלי טל מלאכה אופה אות י"ח שמחדש דכל שכוונתו רק לחממו אף אם ממש נצלה הוא ג"כ פטור משום דחשיב כבישול אחר בישול ולא כצלי אחר בישול עיין שם, ולפי"ז אין שום ראי' משם. אך לעומת זה ראיתי שם באג"ט אות ל"א שסובר כיון שאמרו בגמ' מנחות נ"ז ע"א שאם נצלה רק כמאב"ד =כמאכל בן דרוסאי= מצד אחד של הבשר אף שיש במה שנצלה כגרוגרת אפי"ה לאו כלום הוא, ה"ה נמי דמותר להדיח מכלי ראשון דכיון שאין הקליפה מתבשלת כל צרכה וכל החשש הוא רק דאדמיקר לי' תתבשל כמאב"ד, לכן שרי, ומ"ש שם בגמ' בלשון פטור דמשמע אבל אסור היינו משום דמיירי ע"ג גחלים שאפי' להפשיר אסור במקום שיוכל לבוא לידי בישול אף דהפשר לאו כלום הוא, משא"כ בעירוי דא"א שיתבשל כולו שפיר מותר להדיח אפי' מכלי ראשון עיין שם. [צ"ע דלפי"ז יהא מותר ליתן בשר תוך כלי ראשון שהיד סולדת בו ואינו על האור בכה"ג שברורו הדבר שלכל היותר יוכל כל הבשר להתחמם בשיעור שהיס"ב ולא יוכל כלל להגיע לשיעור של כמאב"ד, כיון שהאג"ט אינו מחלק בין בישול במים לצלי, ומסתימת דברי הפוסקים לא משמע כן]. וחושבני דאי אמרינן בנתבשל מצד אחד כמאב"ד אף על גב דחזי ודאי לאיצטרופי ע"י שיהפוך ויגמור לצלות כולו אפי"ה לאו כלום הוא ולא אסור מדאורייתא משום חצי שיעור, והוא מפני שבאופן כזה שנתבשל רק מצד אחד אין זה קרוי בישול, כ"ש במתכת או בדבר יבש בפחות ממאב"ד דלאו כלום הוא. אולם בשו"ע הרב שם בסעיף י"ג כתב שלהסוברים דיש אפיה וצלי אחר בישול "אסור ליתנו בלא רוטב סמוך לאש במקום שיכול להתחמם עד שתהא היד סולדת בו", ולא כתב עד שיצלה, ומשמע דכל שהחום הוא בשיעור שהיד סולדת כבר חשיב כחצי שיעור, דאילת"ה כמו דשרי במים אם לא יגיע ליס"ב ה"ה נמי שצריך להיות מותר ביבש בפחות ממאב"ד, אך אפשר דשאני התם דכיון שכבר נתבשל לכן אף אם רק נצלה עד שהיס"ב כבר חשיב כמאב"ד עיין שם. ולכן נראה כיון שלענין צלי הרי מפורש הוא בגמ' דהשיעור הוא כמאב"ד, מסתבר דהשיעור של יס"ב גרידא לאו כלום הוא, ולדעת האג"ט הנ"ל מותר גם לכתחלה לצלות בשר רחוק מהאש אם רק יגיע לשיעור שהיס"ב ולא יותר אף אם מצד אחד גם יצלה כמאב"ד, וכיון שכן כ"ש דשרי לכתחלה במתכת [מה שנזכר לענין ליבון קל דסגי ביס"ב היינו משום דמפליט כמו הגעלה אבל אין זה שייך לבישול] אם האש היא קטנה באופן שהמתכת לא תוכל כלל להגיע לשיעור בישול דהרי זה קיל טפי מסיר מים, אשר אם המים יתאדו יוכל שפיר הסיר להתבשל, ואפי"ה שרי. שוב ראיתי בתהל"ד ס"ק טז - ל"א דכתב נמי הכי, אך גם
כתב שם דגם באינו נאכל כמו שהוא חי אפי"ה חייב בשיעור שהיס"ב אם יתבשל במים עיין שם.+ ואפשר
.שע"י משא ומתן כדרכה של תורה יתבררו ויתלבנו הדברים יותר
קיצורו של דבר הוא דאף שנחלקו רש"י ותוס' במס' שבת מ"ז ע"א בקנה של סיידין ומטה של טרסיים דרש"י סובר שהאיסור הוא משום מכה בפטיש והתוס' סברי דחייב משום בונה, מ"מ לחיצה בכפתור שעושין בקל חיש מהר הרבה פעמים בכל יום, מסתבר לכאורה דאין זה קרוי לא בונה ולא מכה בפטיש רק חשיב כנותן מעבר לזרם כדי שיתן כח להאיר, ומעשהו הוא כמי שנותן מעבר לשמן לעלות לראש הפתילה, או כנותן כח לסובב ולהניע גלגל ע"י קפיץ או ע"י אויר אשר כתבנו דהואיל ולא נעשה שום מלאכה מסתבר דמותר, ואף שבאותם הדברים שהזכרנו ה"ז רק כעין מחוסר קריבה שהרי לא נעשה כלל שום שינוי בטבע של אותו הגוף שהוא מתקן אותו ע"י חימום וכדומה, משא"כ בחשמל הזרם הוא כעין חלק מהמתכת עצמה, אך כבר כתבנו קודם שהחזו"א ודאי לא נתכוין לכך שהרי לענין עריכת שעון ג"כ כתב בסי' נ' סוף או"ט כהאי לישנא דכיון "שע"י עריכתן יוצר כח חדש בהמסובב שידחוק על האופנים שינועו כולם והעמדתו על תכונה זו הוא בונה או מכה בפטיש" אף על גב שאין זה טבע חדש ולא נעשה בו שום שינוי (ולכאורה קשה מהמבואר בסוף סי' רע"ט "מנורה בין גדולה בין קטנה אם היא של פרקים אין מטלטלין אותה דחיישינן שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי", ומעתה אם נאמר דעריכת שעון אסור מה"ת צריכים גם לאסור טלטול שעון בשבת שמא יפסיק ללכת ויעריכנו, וכ"ש בשבת שלאחר יום טוב ששעון רגיל עתיד ודאי להפסק בו ביום ויהא אסור בטלטול מתחלת השבת, אך אפשר דשאני מנורה שאם היא נופלת ונפרקת ה"ז נראה לעינים ממש כשבירה ולכן יש לחשוש שימהר מיד לתקן אותה, משא"כ בשעון אין אדם נבהל מזה ויודע שבשבת ויו"ט אסור להעריך, גם פריקת המנורה נגרעת מחמת הטלטול משא"כ עמידת השעון, ולכן אין זה כלול בגזירת חז"ל ואנו אין לנו לחדש מעצמנו גזירות חדשות). ונראה דמלבד שכל הגדולים גאוני עולם שנו"נ בענין עריכת שעון לא הזכירו כלל דבר זה, גם צ"ע דמאי שנא מפתיחת דלת שחוזרת ונסגרת ע"י קפיץ, דאע"ג שבפתיחתו הוא מותח קפיץ כדי שתסגר הדלת מאליה בחזרת הקפיץ למצבו הקודם ואפי"ה מותר ודאי לפתוח דלת כזו בשבת, וגם יש שאף הפתיחה היא ע"י קפיץ ומאי נ"מ אם הקפיץ פותח וסוגר דלת או מסובב מאוורר או מראה את השעה, אך אפשר דכיון שנסגרת מיד בכח ראשון ה"ז מתייחס לפותח וחשיב כאילו זה שפתח את הדלת הוא עצמו חוזר וסוגר אותה ולא כעושה כלי לסגירה משא"כ בנד"ד. אך צ"ע דמ"ש משעון של חול אשר בשעה שהוא מונח אין החול נשפך, ורק לאחר שמעמידין אותו היטב רק אז הוא עומד על תכונתו שישפך ממנו החול ולדעת ע"י זה את הזמן, וידוע שרבים דנו בזה לענין איסור מדידה אבל לא משום בונה או מתקן. גם צ"ע במדידת חום בשבת אשר במדידתו הוא מחמם את הכספית ועושה שימוש בהתפשטותה לדעת מדת החום, וכן כשמוריד אח"כ הכספית הרי הוא מעמיד את המדחום על תכונתו לעשותו כלי שראוי למדוד בו, ואפי"ה מותר מפני שזה רק שימוש ולא תיקון. גם חושבני שהמסיע מכונית בשבת ויו"ט חשיב רק כמשתמש עם המכונית ע"י הבערת אש אבל לא כבונה או מתקן, וכן המפעיל בשבת טחנת רוח או ריחיים של מים אם אינו טוחן בכך שום דבר ג"כ נלענ"ד דאע"ג שעשה מעשה לסובב גלגלים בשבת והכשיר בכך את הריחים לטחינה אפי"ה אינו קרוי לא בונה ולא מתקן, ומסתבר דלא אסור אלא מפני שמשמיע קול ואוושא מלתא. וכן המפעיל שעון בשבת כדי שיצלצל וישמיע קול, אף על גב שהוא מפעיל קפיץ שבתוך השעון אפי"ה איסורו רק משום השמעת קול בלבד ולא משום מתקן, וחושבני שהעריכה ע"מ שיצלצל לא דמי לסתם עריכת שעון אשר הפמ"ג חושש בזה לאיסור תורה, דהתם רוצים תמיד בהילוכו ולכן חשיב שפיר מתקן, משא"כ כדי שיצלצל אינו תיקון כללי אלא השתמשות לשעה.
ד. מבואר עכ"פ דכוונת החזו"א היא כמו"ש בספרו סי' נ' או"ט דהואיל ויש כאן תיקון צורה להגשם ונעשה ע"י זה שימוש לכן חשיב בונה עיין שם, ובעניי לא ידעתי אמאי קרי לי' "תיקון צורה" הלא ברור הדבר שגם חדר קטן מאד אשר הוא אטום בלי שום חלון כי אם פתח בלבד עם דלת, אף על גב דבשעה שהדלת סגורה יש שם רק חושך ולא אור וגם אי אפשר לשום אדם להיות שם בגלל חוסר אויר לנשימה, ונמצא שהפתח אינו משמש רק לכניסה ויציאה בלבד שהרי רק ע"י הפתיחה והכנסת אויר יכולים להיות בבית ורק אז הבית ראוי לשימוש, ואפי"ה מותר ודאי לפתוח ולסגור בשבת ולא חשיב כלל כבונה וסותר. גם נלענ"ד בחדר שכל קרקע הבית הוא בור גדול מלא מים אלא שהוא מכוסה בכיסוי שיש לו בית אחיזה והוא עשוי תדיר לפתוח ולכסות, מ"מ נראה דאע"ג דבשעה שהבור פתוח לאו בית הוא כלל שהרי הוא ממש בור מלא מים, אפי"ה מותר שפיר לפתוח את הבור וגם לכסות אותו בשבת ולא אמרינן שהוא כבונה בית בשבת אף על גב שיפוי הקרקע היינו בונה, וכ"ש הכא שעושה ממש את כל הקרקע והרצפה ואפי"ה כיון שעשוי לפתוח ולנעול שרי, אף על גב שאפי' אם רק עושה נקב בלול של תרנגולים כדי שיכנס לשם האור חייב משום בונה, כמבואר בגמ' וברמב"ם פ"י משבת הי"ד, נראה דשאני התם שחידש תיקון קבוע בגוף הבית משא"כ בפותח ונועל הואיל ועשוי לכך אין רואים כלל את פתיחת הדלת כשינוי צורה בגוף הבית וגם אין זה בקביעות, וה"נ גם כאן בעשיית מעגל של חשמל ע"י לחיצה בכפתור. גם מבואר בשו"ע או"ח סוף סי' תרכ"ו ובפמ"ג שם א"א סק"ח שמותר לפתוח בשבת ויו"ט את הכנפיים שמכסים את הסוכה ומגינים עליה מגשם אם יש להם צירים אף על גב שהוא עושה ממש תקרה בשבת, וחושבני דה"ה נמי בגשר ממש שאם יש באמצעיתו חלק קטן מהגשר שהוא עשוי לפתיחה וסגירה דשפיר מותר לפתוח ולסגור גם בשבת ואין בזה משום בונה וסותר אם הוא מחובר לצירים, כי החילוק בין מחובר לתלוש הוא רק כמו בספסל שנשמטה אחת מירכותיו דאסור להחזיר במחובר אף על פי שהוא רפוי, אבל לא במה שרגילין תדיר לפרק ולהחזיר ויש לו ציר או בית אחיזה. ועיין גם בבית מאיר על או"ח סוף סי' שט"ו שכתב "יש לצדד להיתר בנד"ד (לפתוח מטריה בשבת) דהוי דומיא דדינא בשו"ע סעיף יקוק הואיל והוא עשוי ועומד לכך ולא עביד מידי".
וגם הביא שם מעוד גדול אחד שכתב "ונ"ל לכאורה דלא גרע מחופה דמתיר המג"א" לפרק ולהחזיר בשבת, וגם החת"ס כתב בחאו"ח סי' ע"ב שקרוב הדבר לומר שאין בפתיחת השירע"ם /המטריה/ אפילו איסור דרבנן לכו"ע, עכ"פ ידוע שרבו החולקים על הנו"ב שכתב דהוא איסור תורה, גם ראיתי בחזו"א סי' נ"ב אות ו' שהוא ג"כ סובר הכי (אך מ"ש שם "ומה שיש לדון הוא משום תיקון מנא כיון דבפתיחתו ראוי לשמש בו בכל מקום חשיב תיקון מנא טפי מפריסת אהל במקום זה", לא הבינותי דמ"מ למה יגרע מפני זה שיכולים להשתמש בו בכל מקום אם לא שייך בזה החשש של שמא יתקע) ואיך שהוא נראה דאפילו שהנו"ב שאני התם שהוא עושה ממש את כל האוהל מחדש, משא"כ בעשיית מעגל שהכל ערוך ומתוקן מה טעם לא נחשוב את הלחיצה בכפתור כדי לחבר החוטים וליתן בכך מעבר לזרם הבא ממצבר או מתחנת כוח כנותן מעבר לרוח או מים ושמן וכדומה שאינו נקרא בונה, וזה שבחשמל רואים שע"י החיבור נשתנה כביכול טבע החוטים, מסתבר דעשיית גג או חיבור גשר אף על גב שהוא רק מחוסר קריבה, מ"מ הוא הרבה יותר קרוב למלאכת בונה מנתינת מעבר לזרם כדי שיוכל לזרום דרך החוטים שהוא יותר קרוב לזרימת גז או שמן, כיון דנתבאר שרק האלקטרונים החפשים זורמים הלוך ושוב ואילו החוט עצמו אינו משתנה כלום. ולפיכך נלענ"ד כדאמרן דיש לראות את החוט אשר הזרם עובר דרכו כזרם של גז או רוח העובר דרך צינור סתום אשר יש בו נקבים קטנטנים שאין אדם יכול לראות ויכולים באמצע הצינור לפתוח או לחסום מעבר.
גם נראה דאע"ג שכתבו הרמב"ן והרשב"א בשבת ק"ב ע"ב ועוד הרבה ראשונים דלעשות כלי לכתחלה בשבת אין לך בנין גדול מזה, ואין זה קרוי בנין בכלים כיון שהוא עושה כלי מתחילתו, וכמו"ש שם בתוס' "ואין חילוק בין כלים לקרקע אלא במקום שאין חיזוק ואומנות דבכלי לא חשיב בנין ובקרקע חשיב בנין", מ"מ מצינן שאפילו במחובר ממש לקרקע אם אינו עשוי לקיום כלל ותחילת עשייתו היא על מנת לסותרו בשבת עצמה, וכ"ש כשהסתירה תבוא מאליה בלא שום מעשה, דבכה"ג לא חשיב בונה כמבואר בסי' שי"ד סעי' י', ואף שלא נאמר שם על גוף הבנין מ"מ הרי הזכרנו דבכה"ג שיש ציר שפיר מותר גם בגוף הבנין, ועיין באר"ח החדש בהגהות הגאון מוהרש"מ ז"ל בסי' ש"ח ס"ט שהביא "דברגיל בכך בכל יום גם איסור דרבנן ליכא" אפי' במחובר לקרקע עיין שם, ועכ"פ לענין כלים עי' שו"ע הרב סי' שי"ג סעי' כ"א שכתב לענין כלי של פרקים שאם הדקם בחוזק בענין שצריך לזה גבורה ואומנות אף על גב שהוא בנין גמור וחייב משום בונה, היינו דוקא "אם עשוי להתקיים הרבה ואם אינו עשוי להתקיים הרבה הרי זה בנין עראי ואסור מדברי סופרים אא"כ אינו עשוי לקיום כלל" דשרי גם מדרבנן, ובנד"ד הרי סוגרים ופותחים את המעגל מאה פעמים בכל יום ואפילו הכי כתב החזו"א "דאפילו בכלים כה"ג חשיב בונה", ומ"ש החזו"א "ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואח"כ פוסקו דהפסיקה היא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם" צ"ע, דמ"מ היכן מצינו ענין זה שהצורה הראשונה אינה בת פירוד, הרי סו"ס אין אנו רואים אלא תנועה או סיבוב של זרם חשמלי תוך חוטים התלוי ברצון האדם אשר ברצותו מזרים וברצותו מפסיק, ועיין גם בפמ"ג סי' שי"ג במש"ז סק"ז שכתב "כלים שאי אפשר להשתמש כי אם ע"י פירוק והידוק לאו מכה בפטיש וגם לאו בונה הוא דעשוי מתחילה לכך ושרי", ומשמע דמותר אף בכה"ג שכל חלק לחוד אינו ראוי לכלום, וכן נראה מפשטות דברי השו"ע בסי' תקי"ט ס"ב דשרי אפי' אם אינם ראויים כלל כשהם מפוצלים. גם מזה שמותר להחזיר מוכין לתוך הכר מוכח דשרי אף שכל חלק בפני עצמו אינו כלי, (ועיין גם בתשו' חו"י סוף סי' ט"ז שנשאל, בשם חקוק על טבעת של פרקים שהם חיבורי עיגולים קטנים אם אסור לפרק ולהחזיר בשבת משום כותב ומוחק, וכתב דכמו שאין לחשוש לבנין וסתירה אפי' אם הוא מהודק היטב בפרקים וחוליות ה"ה נמי דאין לחוש לכותב ומוחק, וכן כתבו הרבה מחברים, ורק יש שכתבו דאין לדמות כתיבה לבונה, עכ"פ מבואר דאף בכה"ג שכל חלק לחוד אינו ראוי לכלום אפי"ה אין בזה משום בונה וסותר) וכמו שהזכרנו קודם שגם ביום טוב מפרקים מנורת נפט ע"י זה שמסירים את הבורג אשר בו הפתילה ומכניסים נפט וחוזרים ומרכיבים את הבורג והכובע וזכוכית אף על גב דבפני עצמם אינם ראויים לשום השתמשות, ולדעת המג"א בסי' שי"ג ס"ק י"ב כל הברגה בחוזק חשיב ממש כתקע עיין שם, ואפי"ה לא חשיב כעושה כלי דאסור גם ביום טוב, וכמו"ש בגמ' ביצה ל"ב ע"ב ואין עושין פחמין ביום טוב ואין חותכין את הפתילה, ומבואר שם דאסור משום תיקון מנא אף אם כוונתו כדי להשתמש בהם בו ביום, וע"כ שהרכבת המנורה לא חשיב כתיקון כיון שרגילין תמיד לפרק ולהחזיר, ועיין במשנ"ב סי' תקי"ט בשעה"צ אות י"ב. (אך צ"ע דהנה אהא דכתב החזו"א בסימן נ' דפתיחת החשמל חשיב לעולם כתקע הוסיף לומר "והא דכתבו הט"ז והמ"א סי' שי"ג דמותר לתקוע את כיסוי הכלי כיון שעומד לסגור ולפתוח, היינו דוקא בכיסוי שאין סתימת הכלי בנין אלא שימוש דכלי סתום לעולם אינו כלי, וכל ענין הכלי הוא להיות פתוח ולשמש בו, ולכסותו שלא בשעת שימוש, והלכך אין הכיסוי והכלי כחד אלא שני גשמים משותפים בשימוש, אבל הרכבה הדרושה לשימוש כמו קנה סיידין ומטה של טרסיים, וזרם החשמל, אף תיקון לשעה חשיב בונה" עכ"ל, ומשמע שסובר שאפי' בעשוי לפרק ולהחזיר לא שרי אלא בכיסוי ולא להרכיב מחלקים שכל אחד בפני עצמו אינו ראוי לכלום, ולענ"ד צ"ע מכל הנ"ל. וגם לפי"ז אסור להשתמש בשבת במנעול שהוא מורכב משני חלקים אשר כל חלק לבד אינו ראוי לכלום, וכמו כן יהא אסור לעשות בשבת זריקה לחולה שאב"ס מפני שחיבור המחט עם המזרק חשיב בונה, ואף לכסות מכסה של "מלחיה" וכדומה ולהבריג יש לאסור משום בונה הואיל והשימוש הוא רק ע"י שניהם יחד, וגם צ"ע מדין החזרת רצועה תוך מנעל עיין סי' שי"ז ס"ב וסי' ש"ח סט"ו.
ה. גם נראה שאין הכנסת זרם דומה לנותן מוכין בתחלה לתוך הכסת שאמרו בגמ' שבת מ"ח ע"א דאסור וי"א שאסור מה"ת, או כמכניס אויר תוך כדור בשבת אשר שמעתי שיש חוששין שגם זה דומה למוכין בתחלה (לענ"ד נראה דאע"ג שהאויר הוא אחר ולא זה שהיה תחלה בכדור מ"מ אין זה חשיב כנותן בתחלה אלא כחוזר ומכניס ממש אותו האויר שהיה בו מקודם), דשאני התם שמבטל את המוכין ורוצה להשאיר אותם שם, ולכן אסור כי ע"י המוכין נהפך הסדין להיות כר או כסת, וכמו"כ ע"י האויר נשתנה עור פשוט להקרא בשם כדור (אם דעתו שהאויר ישאר שם), אבל לא כשעשוי להוציא ולהכניס תדיר (צ"ע אם גם בזה שרגילים תדיר לפרק ע"י הוצאת האויר ולחזור ולנפחו ע"י הכנסת אויר אם גם בזה שייך מ"ש החזו"א "ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואח"כ פוסקו דהפסיקה היא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם"), וה"נ גם כאן במעגל של חוטים אשר רגילים תדיר להפעיל זרם או להפסיק, ואדרבה כיון דחזינן בהחזרת מוכין לתוך הכסת דאף שנעשה שינוי גדול מאד בזה שסדין נהפך ממש לכר, ואפי"ה הואיל וכבר היו בו מוכין מקודם אמרינן דשפיר נשאר עליו שם כר גם לאחר שנפלו ממנו המוכין ואינו חשיב כעושה כלי מחדש וכמו"ש גם האבנ"ז בחלק או"ח סוף סי' רכ"ד, ה"נ גם כאן מסתבר דחשיב רק כמחזיר מוכין ולא כנותן בתחלה, ובפרט שהחשמל רק זורם ומסובב וגרע ממוכין שהם עצמם גוף הכר, ואף שהחזו"א עצמו סובר שגם בעריכת שעון יש איסור תורה של בונה אף על גב שהעריכה רק מחזרת את הקפיץ לאותו המצב שהיה קודם, מ"מ כתבנו כל זה כיון שרבים מגדולי הדורות אינם סוברים כך (ומעתיק אני כאן לשונו של הפמ"א בח"ב סי' קכ"ג "ולדעתי היתר גמור למושכו ע"י הגלגלים אף בשבת דעדיף מכוס של פרקים שאינו עשוי להדק", וגם כתב "ולדעתי אין איסור אפי' בשבת למשוך ע"י האופן השלשלת הקטן ואח"כ הולך השלשלת לאט וע"י תחבולה זו הולכין האופנים ומראין השעות" עכ"ל, וראה לעיל סימן ט' שהבאנו שם חבל מחברים שכתבו כן), וגם נתבאר בדברינו הקודמים שאפי' להפמ"ג יכולים לומר שרק בשעון הוא דסובר שאסור מפני שרגילים רק להעריך ולא להפסיק, משא"כ בחשמל שרגילים לפתוח ולסגור דחשיב כרגילים תמיד לפרק ולהחזיר. ולפי"ז נראה שהפותח מעגל של חשמל כדי להפעיל שעון חשמלי אינו חשיב רק כמזיז את המחוגים אלא חשיב שפיר כמכניס קפיץ ועורך אותו, והיינו מפני שהשעון עצמו תפקידו הוא להיות תמיד ערוך ומתוקן להראות השעה ואין מפסיקין הילוכו, ולכן רק החיבור עם הזרם עושה אותו לשעון, משא"כ במדליק וכ"ש בהפעלת מאוורר.
יודע אני שהרביתי גם בדברים שאינם כ"כ ידים מוכיחות ויש להשיב עליהם, אך למען חשיבות הנושא לא נמנעתי מלהאריך בדוגמאות בחשבי דאפשר שע"י זה יתבררו יותר גדרי בונה וסותר
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן מב
אם מותר לומר לנכרי להפסיק האייר קאנדישאנער /מזגן אויר/ כשנעשה יום קר בשבת לצורך רבים ט"ו אלול תשכ"ד. מע"כ ידידי הנכבד הרב ר' מאיר נארדאן, שליט"א.
בדבר מקרר האויר אייר קאנדישאנער שבביהכ"נ שמעמידין בע"ש שיהיה מחובר למורה שעות באופן שנפתח לעבוד מעצמו קודם התפלה שחרית ונסגר מעצמו אחר התפלה, ונזדמן שנתחלף האויר בשבת מכפי שהיה בע"ש שנעשה יום קר ואי אפשר להרבה מתפללין לסבול הקור הנוסף ע"י האייר קאנדישאנער עד שהרבה עוזבים את ביהכ"נ בשביל זה וגם שיראים שהקור ונשיבת הרוח הנוסף יגרום חולי, אם מותר לומר לנכרי שיפסיק את זרם העלעקטרי /החשמל/ ויפסק עבודת האייר קאנדישאנער כיון שהוא לצורך רבים.
הנה אם הוא באופן שקשה לסבול להרבה אנשים אף אם הם מיעוט מהמתפללים עד שמוכרחין לילך מבית הכנסת אף שליכא חשש חולי, או שיש חשש חולי מזה אף שיכולים לסבול וישארו בבית הכנסת להתפלל, מותר לומר לנכרי שיפסיק זרם העלעקטרי כדי להפסיק הקור. ואף שלהדליק נר לצורך סעודת שבת מן הראוי להחמיר שלא לומר להנכרי שידליק כדאיתא /באו"ח/ בסימן רע"ו סעיף ב' ואף לצורך גדול כדהובא בבה"ט סק"ה בשם השל"ה וכן הוא במ"ב ס"ק כ"ד, מ"מ לצורך מצוה דרבים אין להחמיר כדאיתא במ"ב שם ס"ק כ"ה בשם הפמ"ג דמותר לא רק לתקן עירוב שהוא להסיר מכשול אלא אף לבנות ביהכ"נ כשיתבטל בנינו בלא זה, וא"כ כ"ש בזה שהוא בטול תפלה בצבור וקה"ת להרבה אנשים שיש להתיר. ובפרט שלא ברור פסיקת העלעקטרי באין דבר הדולק מזה אם יש בזה איסור דאורייתא, ואם אינו דאורייתא הא רוב הדעות הם להתיר לצורך מצוה ופסק כן הרמ"א /באו"ח/ בסימן ש"ו סעיף יקוק וכתב שגם המחבר פסק כן /באו"ח/ בסימן תקפ"ז. ונמצא שיש כאן עוד טעם להתיר.
ומ"מ אם בע"ש אינו חם שיותר נוטה שגם בשבת לא יהיה חם אין להעמיד האייר קאנדישאנער מצד שמא יהיה חם בשבת על סמך שאם יהיה קר יאמר לנכרי ויפיסק /ויפסיק/ שאין להכניס לזה לכתחלה, אבל אם בע"ש היה חם שלפי הנראה יהיה חם גם בשבת מותר להעמיד האייר קאנדישאנער, אף שאם יארע שיהיה קר יצטרכו לומר לנכרי להפסיקו כיון שיותר היה קרוב שלא יצטרכו להפסיק. ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין.
ואם נזדמן זה בבית יחיד באופן שבכל הבית קר מותר מטעם אחר אף כשליכא קטנים מטעם דהכל חולים אצל הקור שאיתא /באו"ח/ בסימן רע"ו סעיף יקוק, אבל בביהכ"נ ליכא טעם זה דהא אפשר להם לילך מביהכ"נ מה שלא שייך לומר זה לבעה"ב וביתו שילכו לבית אחר.
Part II: Asking a Gentile to Perform Work
(א) עַכּוּ''ם שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר לַכֹּל, אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁלֹּא הֻדְלַק בִּשְׁבִילוֹ. הַגָּה: וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין קָצַב לוֹ שָׂכָר אוֹ לֹא קָצַב, אוֹ שֶׁעֲשָׂאוֹ בְּקַבְּלָנוּת אוֹ בִּשְׂכִירוּת, דְּהוֹאִיל וְהַיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנֶה מִמְּלָאכָה עַצְמָהּ בְּשַׁבָּת, אָסוּר בְּכָל עִנְיָן (הג''א פ''ק דְּשַׁבָּת וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ''ג וְסֵפֶר הַתְּרוּמָה) אֲבָל אִם הִדְלִיקוּ לְצָרְכּוֹ אוֹ לְצֹרֶךְ חוֹלֶה יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ סַכָּנָה. הַגָּה: אוֹ לְצֹרֶךְ קְטַנִּים דְּהוּא כְּחוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה (מָרְדְּכַי פ''ק דְּשַׁבָּת), מֻתָּר לְכָל יִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ. וְהוּא הַדִּין לְעוֹשֶׂה מְדוּרָה לְצָרְכּוֹ אוֹ לְצֹרֶךְ חוֹלֶה. וְיֵשׁ אוֹסְרִים בִּמְדוּרָה, מִשּׁוּם דְּגָזְרִינַן שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. הַגָּה: מִיהוּ אִם עָשָׂה עַכּוּ''ם בְּבֵית יִשְׂרָאֵל, מִדַּעְתּוֹ, אֵין הַיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לָצֵאת אַף עַל פִּי שֶׁנֶּהֱנֶה מִן הַנֵּר אוֹ מִן הַמְּדוּרָה (טוּר).
(ה) בַּאֲרָצוֹת קָרוֹת, מֻתָּר לְעַכּוּ''ם לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה בִּשְׁבִיל הַקְּטַנִּים וּמֻתָּרִין הַגְּדוֹלִים לְהִתְחַמֵּם בּוֹ, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל הַגְּדוֹלִים מֻתָּר אִם הַקֹּר גָּדוֹל, שֶׁהַכֹּל חוֹלִים אֵצֶל הַקֹּר; וְלֹא כְּאוֹתָם שֶׁנּוֹהֲגִים הֶתֵּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַקֹּר גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא.
1.
A gentile that lights a lamp on behalf of a Jew, the light is forbidden to all Jews, even one for whom the light was not lit. REMA: And there is no difference if the Gentile is paid a salary or not, or if he did it as a contractor or as a hired employee, since a Jew benefits from the work itself on Shabbat, it is categorically forbidden.However, if the Gentile lights the lamp for his own use, or for the benefit of a sick Jew - even if the sick Jew is not in danger. REMA Or for the benefit of children, who are always considered like sick who are not in danger. Then it is permitted for any Jew to benefit from its light. And this is the same law for one who lights the hearth fire for his own need or for the sake of one who is sick. And some forbid the case of the hearth fire out of concern that the Gentile will use extra fuel for the sake of the Jew. REMA: However if the Gentile lights this fire in the house of the Jew, even with his knowledge, the Jew does not have to leave his own home, even if he will otherwise benefit from the lamp or fire.
5.
In cold climates it is permissible for a Gentile to make a hearth fire on behalf of children and adults are permitted to warm themselves with that fire. A fire can be lit even for adults if there is great cold since, "everyone is sick when confronted by cold" but the law is not in accordance with those who are lenient even when it is not very cold.
Part III: Elevators
The RAMAZ on His 70TH Yarhzeit
A Sermon of Tribute by His Great-Grandson, Rabbi Haskel Lookstein
Ki Tetzei - September 2, 2006
...An example of this was the way Rabbi Margolies used the elevator on Shabbat when it was operated by a non-Jew. He lived on the second floor and in his later years, when it was difficult for him to climb the stairs, he went into the elevator and a non-Jew operated the elevator 5 for him. My father describes his father when he came for a visit to this community and saw Rabbi Margolies enter the elevator on Shabbat and he followed him into the elevator with his knees shaking because it was the first time he had ever been in an elevator on Shabbat. Rabbi Margolies’ views were echoed by Rabbi Soloveitchik in a personal conversation with me in the early l980's, when he reiterated what I had heard him say in a shiur more than 20 years before that. He said that using an elevator on Shabbat when operated by a non-Jew is permissible under two circumstances: (1) where it is not reasonable to do otherwise (e.g., when one is going above the 5th floor); and (2) where one is going to perform one of the mitzvot of Shabbat (e.g., eating one of the Shabbat meals, visiting the sick, learning Torah, or another kind of Shabbat activity).