ארבע צורות הקשבה

co initiating - וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃

ארבע רמות הקשבה? co sensing

מלכים א י״ט

(יא) וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהֹוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְהֹוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֙וּחַ֙ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְהֹוָֽה׃ (יב) וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְהֹוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה׃

Come out," He called, "and stand on the mountain before Adonai." And lo, Adonai passed by. There was a great and mighty wind, splitting mountains and shattering rocks by the power of Adonai; but God was not in the wind. After the wind--an earthquake; but God was not in the earthquake. ¹² After the earthquake--fire; but God was not in the fire. And after the fire--a soft murmuring sound.

I Kings 19

(1) When Ahab told Jezebel all that Elijah had done and how he had put all the prophets to the sword, (2) Jezebel sent a messenger to Elijah, saying, “Thus and more may the gods do^-b if by this time tomorrow I have not made you like one of them.” (3) Frightened, he fled at once for his life. He came to Beer-sheba, which is in Judah, and left his servant there; (4) he himself went a day’s journey into the wilderness. He came to a broom bush and sat down under it, and prayed that he might die. “Enough!” he cried. “Now, O LORD, take my life, for I am no better than my fathers.” (5) He lay down and fell asleep under a broom bush. Suddenly an angel touched him and said to him, “Arise and eat.” (6) He looked about; and there, beside his head, was a cake baked on hot stones and a jar of water! He ate and drank, and lay down again. (7) The angel of the LORD came a second time and touched him and said, “Arise and eat, or the journey will be too much for you.” (8) He arose and ate and drank; and with the strength from that meal he walked forty days and forty nights as far as the mountain of God at Horeb. (9) There he went into a cave, and there he spent the night.
Then the word of the LORD came to him. He said to him, “Why are you here, Elijah?” (10) He replied, “I am moved by zeal for the LORD, the God of Hosts, for the Israelites have forsaken Your covenant, torn down Your altars, and put Your prophets to the sword. I alone am left, and they are out to take my life.” (11) “Come out,” He called, “and stand on the mountain before the LORD.”
And lo, the LORD passed by. There was a great and mighty wind, splitting mountains and shattering rocks by the power of the LORD; but the LORD was not in the wind. After the wind—an earthquake; but the LORD was not in the earthquake. (12) After the earthquake—fire; but the LORD was not in the fire. And after the fire—a soft murmuring sound. (13) When Elijah heard it, he wrapped his mantle about his face and went out and stood at the entrance of the cave. Then a voice addressed him: “Why are you here, Elijah?” (14) He answered, “I am moved by zeal for the LORD, the God of Hosts; for the Israelites have forsaken Your covenant, torn down Your altars, and have put Your prophets to the sword. I alone am left, and they are out to take my life.” (15) The LORD said to him, “Go back by the way you came, [and] on to the wilderness of Damascus. When you get there, anoint Hazael as king of Aram. (16) Also anoint Jehu son of Nimshi as king of Israel, and anoint Elisha son of Shaphat of Abel-meholah to succeed you as prophet. (17) Whoever escapes the sword of Hazael shall be slain by Jehu, and whoever escapes the sword of Jehu shall be slain by Elisha. (18) I will leave in Israel only seven thousand—every knee that has not knelt to Baal and every mouth that has not kissed him.” (19) He set out from there and came upon Elisha son of Shaphat as he was plowing. There were twelve yoke of oxen ahead of him, and he was with the twelfth. Elijah came over to him and threw his mantle over him. (20) He left the oxen and ran after Elijah, saying: “Let me kiss my father and mother good-by, and I will follow you.” And he answered him, “Go back. What have I done to you?” (21) He turned back from him and took the yoke of oxen and slaughtered them; he boiled their meat^-f with the gear of the oxen and gave it to the people, and they ate. Then he arose and followed Elijah and became his attendant.

שמונה קבצים א׳:תתס״ח:א׳

השתיקה נתבעת בעומק הנשמה, מכל אשר הגיגים עליונים, שבעצמם עומדים הם ממעל לחוג המבטא של האדם, הנם קבועים בתוכיותו. כשבעל המחשבה הדוממת עוסק בדממתו הנשגבה, עולמות רבים הולכים ונבנים, שירות נשגבות מתנשאות בשיא קדשן, וגבורה עליונה בעדן קודש מתרוממת על כל ספירותיו הרוחניות. השתיקה, המלאה חיים, מאצרת את הוד החכמה אל תוכה. העולם הרוחני והמעשי הולך ומתגלה בחידור עצום בכל פרטיהם, בכל קויהם היותר מדויקים, אל החכם העליון, שכרמי מטעיו הנם מסויגים בהסיג של שתיקה היפה לחכמים. זאת היא הדממה העליונה, המתעלה בהודה על הרוח, הרעש, ועל האש, קול דממה דקה, והנה ד' עובר.

Shemonah Kevatzim 1:868:1

...

presencing - השבת עצמה היא משכן – משכן שאנו בונים, משכן בזמן. יש אדם אשר חייו מכוונים על-ידי הצורך להתמודד עם המכשולים הרבים שהחיים מעמידים בפניו; ויש אדם המצליח לעצור את המרוץ ולעמוד דום לנוכח רגע אשר ממנו נשקפת הוויית הנצח… השבת הינה מודעות עמוקה להרמוניה ולאחדות השוררות בין האדם לעולמו. השבת מאת הרב אברהם יהושע השל

ליקוטי מוהר"ן ס״ד:א׳:ג׳

וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכֹּל אֵין סוֹף, עַל־כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין, וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי, וּבְתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, נִתְהַוּוּ כָּל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם בְּרִיאַת הָעוֹלָם (כמ"ש בעץ חיים בתחילתוֹ).

Likutei Moharan 64:1:3

Yet when God wanted to create the world, there was no place in which to create it, since there was nothing but Ein Sof (the Infinite One). He therefore contracted the Light to the sides, and through this contraction the Vacated Space was made. Then, within this Vacated Space, all time and space came into existence—this being the creation of the world {as explained at the beginning of Etz Chaim} .

ליקוטי מוהר"ן ס״ד:א׳:ה׳

כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ מִשָּׁם, וְאֵין שָׁם אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם לֹא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכֹּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל. אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלֹקוּת, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ, וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי עַד לֶעָתִיד לָבוֹא:

Likutei Moharan 64:1:5

The Vacated Space is the result of the contraction; that [God], so to speak, withdrew His Godliness from that place. Thus there is, so to speak, no Godliness there. Were it not so, it would not be vacated. There would then be nothing but Ein Sof, with no place whatsoever for the world’s creation. However the actual truth is that, even so, there is surely Godliness there as well. For there is surely nothing without His life-force. This is why it is not at all possible to comprehend the concept of the Vacated Space until the Future.

שיג ושיח הרב לורד דוקטור ג'ונתן זקס על פרשת משפטים "וַיִּקַּח [משה] סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם. וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז). פסוק זה הוא היסוד למסורת מדרשית אחרת, האומרת כי באותה שעה התעלה עם ישראל למעלתם של מלאכים:...

אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל "נעשה" ל"נשמע" יצתה בת קול ואמרה להן, "מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו?"[2]

אך מהו פירושן המדויק של המילים? "נעשה" ברור. עניינו פעולה והתנהגות. אך קוראיי הוותיקים יודעים כי בלשון המקרא המילה "נשמע" אינה חד משמעית. היא יכולה לציין שמיעה כפשוטה, אבל גם הישמעות, כלומר ציות, וגם הבנה. מכאן שיש יותר מדרך אפשרית אחת לפרש את "נעשה ונשמע". הנה כמה מהדרכים שהציעו המפרשים:...

נעשה ואז נשמע. זו תפיסת מדרשי חז"ל שציטטנו ורש"י. בני ישראל ביטאו אמונה מוחלטת בה'. הם קיבלו עליהם את הברית לפני שבכלל שמעו את סעיפיה. הם אמרו "נעשה" לפני שידעו מהו הדבר שיתבקשו לעשות. זהו פירוש יפה, אך הוא דורש מאיתנו לקרוא את פרק כד בספר שמות כאילו אינו חלק מהרצף הסיפורי. שכן אם סדר האירועים הוא כסדר הופעתם בחומש, בני ישראל הסכימו תחילה לקבל עליהם את הברית (שמות יט, ח), לאחר מכן ה' התגלה אליהם עם עשרת הדיברות (פרק כ), ואז משה פירט חלק מהמצוות (פרקים כא-כג), ורק לאחר מכן אמרו ישראל "נעשה ונשמע" – לאחר שכבר שמעו רבים מעיקריה של התורה ומפרטיה.
נעשה ונבין (גישתו של ר' יצחק עראמה בעל 'עקדת יצחק'). אחת ההוראות של המילה "לשמוע" בלשון המקרא היא להבין, כמו בדברי ה' בסיפור מגדל בבל: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ" (בראשית יא, ז). לפי הסבר זה, בהקדימם "נעשה" ל"נשמע" נתנו בני ישראל ביטוי לאמת פילוסופית עמוקה. יש דברים שאנו יכולים להבין רק באמצעות עשייה. ...עשייה מובילה להבנה.

משנה אבות ה׳:ו׳

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:

Pirkei Avot 5:6

Ten things were created on the eve of the Sabbath at twilight, and these are they: [1] the mouth of the earth, [2] the mouth of the well, [3] the mouth of the donkey, [4] the rainbow, [5] the manna, [6] the staff [of Moses], [7] the shamir, [8] the letters, [9] the writing, [10] and the tablets. And some say: also the demons, the grave of Moses, and the ram of Abraham, our father. And some say: and also tongs, made with tongs.

Co- Evolving - Cristalizing?

והטה אזנך ושמע (משלי כב יז), אלמדך להועיל בתורה ובמצות. דע, כי האדם נפעל כפי פעלותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעלות נמשכים הלבבות. (ספר החינוך)