סגולת הלימוד
מדברי המחבר רבי חיים בן עטר זי״ע
ואז תושע מאלוקי השמים ברוב עשר ושנות חיים ברכות יחולו על ראשך...
הרב פנחס מקוריץ
הלימוד בו מסוגל לנשמה יען שרבי חיים בן עטר היה נשמת משיח בדורו כמו נשמת רשב״י בדורו.
בשם אחד מהצדיקים:
סגולה בדוקה לזרע של קיימא ללמוד ולהגות בקביעות בספר אור החיים בכל ערב שנת.
השם "אור החיים"
קראתי שם החיבור ספר אור החיים כי התורה נקראת אור דכתיב כי נר מצווה ותורה אור ובורא עולם נקרא חיים דכתיב ומלך חיים.
מדברי המחבר רבי חיים בן עטר זי״ע
ואז תושע מאלוקי השמים ברוב עשר ושנות חיים ברכות יחולו על ראשך...
הרב פנחס מקוריץ
הלימוד בו מסוגל לנשמה יען שרבי חיים בן עטר היה נשמת משיח בדורו כמו נשמת רשב״י בדורו.
בשם אחד מהצדיקים:
סגולה בדוקה לזרע של קיימא ללמוד ולהגות בקביעות בספר אור החיים בכל ערב שנת.
השם "אור החיים"
קראתי שם החיבור ספר אור החיים כי התורה נקראת אור דכתיב כי נר מצווה ותורה אור ובורא עולם נקרא חיים דכתיב ומלך חיים.
פרשת בא
(א) וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃
(1) Then the LORD said to Moses, “Go to Pharaoh. For I have hardened his heart and the hearts of his courtiers, in order that I may display these My signs among them,
(א) ויאמר ה' אל משה. אמר ל' אמירה רכה גם הזכיר שם הרחמים לא לצד המשתלח אליו אלא לצד השליח שהוזכר בסמוך אל משה כי הם דברים שישמח בהם צדיק כי חזה נקם לזה אמר ל' אמירה והזכרת שם הרחמים כי הם דברים הסועדים את לבו: (ב) עוד לצד שלא היה ה' שולח המכה תכף ומיד עד שהי' שולח להתרות בו קודם למר שבוע א' (שמו''ר פ''ט) ולמר ג' שבועות, וזה הוא ממדת החסד והרחמים לזה אמר לשון אמירה וזכרון שם הרחמים. (ג) עוד ירצה על דרך שפירשתי למעלה בפרשת וארא (ו' ב') כי אפילו מדת הרחמים הסכימה בשמחה לעשות דין ולהנקם מאויב זה:
(1) ויאמר ה׳ אל משה, G'd said to Moses, etc. The Torah mentions אמירה, the soft approach as well as G'd's name as the Merciful One. This did not refer to the "sender," i.e. to G'd, but to the messenger Moses, as we see in verse 3. [Whereas as recently as 9,35 the Torah referred to Moses as having spoken sternly, דבר, to Pharaoh, now there is a change of mood. Ed.] Moses spoke in a kindly manner to Pharaoh even while delivering a warning of a devastating plague. G'd warned him to do so as otherwise he might have lived up to the description of the righteous man in Psalms 58,11 where the Holy Spirit describes the righteous as rejoicing when he observes G'd taking revenge. Moses is reminded that what truly makes the righteous happy is seeing G'd's attribute of Mercy in action. (2) Furthermore, the Torah employs the attribute of Mercy to remind us that G'd did not send the plague immediately after the warning but gave Pharaoh time to change his mind and to release the Israelites. If he did this then he and his country would be spared the suffering entailed by the plague of locusts. According to Shemot Rabbah 9,12 a week or even twenty-four days would elapse between the warning and the implementation of the plague. All this was part of the attribute of Mercy in action. (3) On the other hand, it is possible that our verse underlines that even the attribute of Mercy agreed joyfully that the time had arrived to take revenge on this enemy of G'd and the Jewish people (compare my comments on 7,2).
(ו) וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כׇל־עֲבָדֶ֘יךָ֮ וּבָתֵּ֣י כׇל־מִצְרַ֒יִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃
(6) Moreover, they shall fill your palaces and the houses of all your courtiers and of all the Egyptians—something that neither your fathers nor fathers’ fathers have seen from the day they appeared on earth to this day.’” With that he turned and left Pharaoh’s presence.
(ו) וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כׇל־עֲבָדֶ֘יךָ֮ וּבָתֵּ֣י כׇל־מִצְרַ֒יִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃
(6) Moreover, they shall fill your palaces and the houses of all your courtiers and of all the Egyptians—something that neither your fathers nor fathers’ fathers have seen from the day they appeared on earth to this day.’” With that he turned and left Pharaoh’s presence.
(א) ויפן ויצא. זלזלו בעיניו שאחר שהתוודה ואמר ה' הצדיק וגו' וחזר לסרחונו לזה פנה ויצא כדרך הנהוג עם שאר בני אדם ותמצא כי גם פרעה הרשע שילם לו כן דכתיב ויושב וגו' ויגרש אותם מאת פני פרעה ולזה תמצא שאח''כ כשקרא לו להתפלל על הסרת מכת הארבה אמר אליהם חטאתי לה' ולכם מה שלא היה רגיל לומר קודם שנתכוון להתודות על שנהג בם מנהג פחיתות ויגרש אותם:
(1) ויפן ויצא מעם פרעה, He turned and left Pharaoh's presence. By not asking permission to leave Moses demonstrated his lack of regard for this king who had once again reneged on his promise even after he had proclaimed: "G'd is righteous and I and my people are sinners." Actually, the wicked Pharaoh repaid Moses for this slight when he had him brought back to the palace unceremoniously in verse 8. After that Pharaoh expelled Moses from the palace in verse 11. He was aware of his lack of deference when he begged Moses to pray for him again in verse 16 adding: "I have sinned against the Lord your G'd and against you." He had never previously apologised to Moses, only to G'd.
(כה) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹלֹ֑ת וְעָשִׂ֖ינוּ לַה' אֱלֹקֵֽינוּ׃
(25) But Moses said, “You yourself must provide us with sacrifices and burnt offerings to offer up to the LORD our God;
(א) גם אתה תתן בידנו. קשה איך שאול ישאל עבד ה' זבחי אלקים מאיש בזוי וטמא אשר הרים פיו בקדוש ישראל נוסף על היותו נכרי החפץ לה' בזבח רשעים והגם שאמרה תורה איש איש לרבות (חולין י''ג:) אך ורק לא לשאול ממנו. (ב) אכן דברי פי חכם דקדק בלשונו ואמר ועשינו שהיל''ל לעשות לה' אלקינו אלא נתכוונו לומר שהוא יתן בידם מקנה הראוי לזבחים ואנחנו נעשה לה' אלקינו לצורך עצמנו אלא שהוא ימציא להם מתנה שיסתפקו ממנה לזבחיהם לה' גם בזה לא קשה אומרו זבחים ועולות לתנא שאמר (מנחות ע''ג:) שאין מקבלין מאו''ה אלא עולה ולא שלמים והרי מקרא מלא דיבר הכתוב כאן זבחים ועולות ולדברינו לא קשה:
(1) גם אתה תתן בידנו זבחים, "you too will give into our hands meat-offerings, etc." It is somewhat difficult to understand why a servant of the only G'd should ask a confirmed sinner such as Pharaoh who had repeatedly raised his voice against G'd to offer his animals to the G'd of the Hebrews as sacrifices on his behalf. Do we not know that G'd hates the offerings of sinners? While it is true that we learned in Chulin 13 that the words איש איש in Leviticus 22,18 are the basis for our ruling that G'd accepts sacrifices from Gentiles, this certainly does not mean that a Jew should request a Gentile to offer such offerings! (2) A close look at our verse will show you that Moses did not request such offerings. He had only said ועשינו לה׳ אלוקינו. Moses predicted that Pharaoh would voluntarily give the Jews animals which would be suitable as offerings to G'd and that the Israelites would use these animals for such a purpose on their own behalf. The animals were to be viewed as gifts from Pharaoh to the Jewish people to enable them to have enough animals for their requirements. We have proof of what Moses had in mind because we are taught in Menachot 63 that the only sacrifices accepted from Gentiles are total offerings, as opposed to peace offerings. Since Moses spoke also about זבחים i.e. peace-offerings, it is clear that he did not mean to offer these animals on behalf of Pharaoh.
(טז) וְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל־יָ֣דְכָ֔ה וּלְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִיאָ֥נוּ ה' מִמִּצְרָֽיִם׃ {ס}
(16) “And so it shall be as a sign upon your hand and as a symbol on your forehead that with a mighty hand the LORD freed us from Egypt.”
(א) והיה לאות על ידכה וגו'. רבותינו ז''ל (מנחות ל''ז) אמרו ידכה יד כהה שהוא יד שמאל, וצריך לדעת מדוע לא בחר ה' ביד ימין לעשות בו המצוה כי הוא המשובח, ורבותינו אמרו (שם) להיותו מכוון כנגד הלב שבצד שמאל, ודבריהם אמת, אלא שנראה לי לתת טוב טעם כי הכתוב עצמו נתן טעם הדבר במה שכתב כי בחוזק יד, כי יש לך לדעת כי האדון ברוך הוא יש במדותיו ב' בחינות, הא' תקרא יד הגדולה, והא' תקרא יד החזקה, היד הגדולה היא צד החסד והטוב, והיד החזקה היא הגבורה המשלמת לעושה רעה כרעתו, והנה בהוצאת ישראל ממצרים נטה ה' יד החזקה והכה שונאיו עשר מכות, אשר לזה גמר אומר האדון שתהיה הנחת תפילין בכתיבת זכרון ביד כהה שלנו שהיא דוגמת יד החזקה המוציאה אותנו ממצרים, וזה שאמר הכתוב כאן כי בחוזק יד ונכון. והגם שמצינו שאמר בהרבה פעמים יד הגדולה זו הסכמת מדת הרחמים למדת הדין אבל עיקר המשפט יד החזקה יתכנה: (ב) חסלת פרשת בא
(1) [This is a comment to the Torah’s statement, “It shall be a sign upon your Handידכה .”] Our Rabbis of blessed memory said (Menachot 37a), “’Yadchah (spelled with an extra hey implies the weaker hand (yad kehah), which is the left hand. We need to understand why Hashem did not choose the right hand to perform this mitzvah, since it is greater. Our Rabbis say that this is in order that (the tefillin) be aligned next to the heart, which is towards the left side (of the body), and their words are true. However it appears to me that there is an additional reason, for the Torah itself gives a reason for the matter in saying, “Because with a strong hand.” You need to know that HaShem has 2 aspects within His attributes. The first is called “the great hand, yad hagedolah”, and the other is called “the strong hand, yad hachazakah”. “The great hand” represents (G-d’s) aspect of kindness and goodness; “the strong hand” represents His strength, which He repays the wicked according to their wickedness. In removing Bnei Yisrael from Egypt, Hashem stretched out “the strong hand” and struck His enemies with ten plagues. For this reason G-d said that tefillin, which contain the written remembrance (of these events), should be placed on our weak hand (our left hand), which represents “the strong hand” that removed us from Egypt. This is why the pasuk here says, “for with the strength of a hand.” This is correct. Granted that it says in many places (regarding punishment), “the great hand,” in those instances G-d’s attribute of mercy concurred with the attribute of justice, but the essence of justice is still performed through the “strong hand.” {Ed. Note - Thus, despite the term “strong,” the “strong hand” which represents justice is, in fact, weaker than the “great hand” which represents mercy. To symbolize the vengeance that G-d exacted from Egypt through His “weaker hand,” we don our tefillin, which memorialize these events, on our weaker hand.}
Ohr Hachaim Winners!
בית המדרש
הבית אשר יהיה האדם שומר הנשמה מאויביה הוא בית המדרש.
כת האחת היותר שמורה היא היושבת בבית המדרש יומם ולילה אל יצא איש מפתח ביתו וזו היא הכת השמורה מכל רע כי אין לה מקום שתתירא ממנו הנשמה כי היצר איננו נכנס לשם.
ויש כת ב: בתיהם בית תורה וקדושה אבל לא כל היום אלא חלק מהיום בבית מדרש וחלק מהיום המשא ומתן. האדם הזה עדיין שמור.
ויש כת אחרת אשר ישכח מלבם בתיהם בית המדרש...האויב הוא היצר הרע מצא מקום לקום עליו והכהו כי אין לו שמירה...
הבית אשר יהיה האדם שומר הנשמה מאויביה הוא בית המדרש.
כת האחת היותר שמורה היא היושבת בבית המדרש יומם ולילה אל יצא איש מפתח ביתו וזו היא הכת השמורה מכל רע כי אין לה מקום שתתירא ממנו הנשמה כי היצר איננו נכנס לשם.
ויש כת ב: בתיהם בית תורה וקדושה אבל לא כל היום אלא חלק מהיום בבית מדרש וחלק מהיום המשא ומתן. האדם הזה עדיין שמור.
ויש כת אחרת אשר ישכח מלבם בתיהם בית המדרש...האויב הוא היצר הרע מצא מקום לקום עליו והכהו כי אין לו שמירה...
מזוזה
כי תבוא: כו:ח: כנגד המזוזה אומרם בספר הזהר: שכמה כתות הקליפות נרתעים בראותם שם שד-י על פתח בית ישראל.
כי תבוא: כו:ח: כנגד המזוזה אומרם בספר הזהר: שכמה כתות הקליפות נרתעים בראותם שם שד-י על פתח בית ישראל.
שכינה
יש הדרגות אין מספר להם להשראת השכינה ויתרבה האור בהשראתו כפי בחינת הסובב השראת השכינה...
יש הדרגות אין מספר להם להשראת השכינה ויתרבה האור בהשראתו כפי בחינת הסובב השראת השכינה...
אהבת ארץ ישראל:
קדושים יט לג: ואמר בארצכם היא ארץ קדושה כי שם מקום השכינה.
עקב יא:יב: ״אשר השם אלוקיך דורש״:
דקדק לומר תיבת אלוקיך להעיר כי שבח הארץ היא כשהשם מיחד אלוקותו על ישראל אבל בזמן שישראל גולים ואין השכינה בתוכם אין שבח כל כך לארץ.
כי תבוא כו:א: ״והיה כי תבוא אל הארץ״:
אמר והיה לשון שמחה להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו ״אז ימלא שחוק פינו״.
קדושים יט לג: ואמר בארצכם היא ארץ קדושה כי שם מקום השכינה.
עקב יא:יב: ״אשר השם אלוקיך דורש״:
דקדק לומר תיבת אלוקיך להעיר כי שבח הארץ היא כשהשם מיחד אלוקותו על ישראל אבל בזמן שישראל גולים ואין השכינה בתוכם אין שבח כל כך לארץ.
כי תבוא כו:א: ״והיה כי תבוא אל הארץ״:
אמר והיה לשון שמחה להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו ״אז ימלא שחוק פינו״.
יסורים
בראשית מט:יא
באמצאות ייסורים יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה. כדרך שיתבררו באמצאות הייסורים תגמר הכנתה כגמר בשול פרי הגפן שבם הענבים.
בראשית מט:יא
באמצאות ייסורים יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה. כדרך שיתבררו באמצאות הייסורים תגמר הכנתה כגמר בשול פרי הגפן שבם הענבים.
תפילה:
בשלח יד:יד ״ואתם תחרישון״.
ואתם תחרישון למדת הדין פירוש תרבו בתפילה להשמיע במרום קולכם להחריש למדת הדין עליכם.
שמות ג: יט: ״ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי״.
יש הדרגות בתפילות המושגות לפני הנעתר יש מהם המבאים אותם משרתי עליון ומשיגין אותם לפני השם יתברך ויש מהם שהם מעולים שיש בהם כח שאין צריכים אמצאי להגיעם לפני הבורא אלא הם מעצמם נגשים לפניו לזה אמר נא אלי בלי אמצעי.
בשלח יד:יד ״ואתם תחרישון״.
ואתם תחרישון למדת הדין פירוש תרבו בתפילה להשמיע במרום קולכם להחריש למדת הדין עליכם.
שמות ג: יט: ״ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי״.
יש הדרגות בתפילות המושגות לפני הנעתר יש מהם המבאים אותם משרתי עליון ומשיגין אותם לפני השם יתברך ויש מהם שהם מעולים שיש בהם כח שאין צריכים אמצאי להגיעם לפני הבורא אלא הם מעצמם נגשים לפניו לזה אמר נא אלי בלי אמצעי.
ברכת כוהנים:
נשא ו:כד ״יברכך ה׳ וישמרך״
כל כך תהיה גדולת הברכה עד שיצטרך ה לשומריך ולא יסובב מהברכה כדרך פן תאכל ושבעת וכו...
״יאר ה׳״: פירוש שלא יהיה מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים שבזה יהיה אור שכינתו על ישראל.
נשא ו:כד ״יברכך ה׳ וישמרך״
כל כך תהיה גדולת הברכה עד שיצטרך ה לשומריך ולא יסובב מהברכה כדרך פן תאכל ושבעת וכו...
״יאר ה׳״: פירוש שלא יהיה מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים שבזה יהיה אור שכינתו על ישראל.