דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֺנָ֑הּ כִּ֤י לָקְחָה֙ מִיַּ֣ד יְהוָ֔ה כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־חַטֹּאתֶֽיהָ׃ (ס)
Bid Jerusalem take heart, and proclaim unto her, that her time of service is accomplished, that her guilt is paid off; that she hath received of the LORD’S hand double for all her sins.
ב: דברו, לעולם דבור על לב להסיר העצב והדאגה שעברה, וכן וידבר על לבם [בראשית נ' כ"א], וטעם ירושלם כנסת ישראל: כי מלאה צבאה, מלאו ימיה, וכמוהו כל ימי צבאי איחל [איוב י"ד י"ד] הלא צבא לאנוש [שם ז' א'] והמפרשים אמרו שהוא כמשמעו, והראשון הוא הנכון: כי נרצה, נשלם ותם, כמו עד ירצה כשכיר יומו [שם י"ד ו'] אז תרצה הארץ [ויקרא כ"ו ל"ד] כטעם תם עונך [איכה ד' כ"ב]: כפלים, מצרות שלקח כל גוי: בכל חטאותיה, בעבור כל חטאותיה:
"Speak" Speech to the heart is always in order to remove the sorrow and the worry which has passed, as in "...and he spoke to their hearts. [Bereshit 50:21] The meaning of Jerusalem is Knesset Yisrael...
ר' יהושע דסכנין פתר קרייא בישראל, עת ללדת ועת למות. אמר הקדוש ברוך הוא: לשעה קלה הייתי אני מילדת לבני, דכתיב: (יחזקאל ט"ו) ומולדותיך ביום הולדת. ועת למות, דכתיב: (במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו ושם ימותו. ולא נותר מהם איש, כי אם כלב בן יפנה וגו' ועת לטעת, שנאמר: (עמוס ט') ונטעתים על אדמתם. ועת לעקור נטוע, דכתיב: (דברים כט) ויתשם ה' מעל אדמתם. עת להרוג, דכתיב: (איכה ב') ויהרוג כל מחמדי עין. ועת לרפוא, דכתיב: (ירמיה ל"ג) הנני מעלה לה ארוכה ומרפא וגו' עת לפרוץ, דכתיב: (עמוס ד') ופרצים תצאנה אשה נגדה. ועת לבנות, דכתיב: (שם ט') ובניתיה כימי עולם. עת לבכות, דכתיב: (איכה א') בכה תבכה בלילה. ועת לשחוק, דכתיב: (תהלים קט"ו) אז ימלא שחוק פינו וגו'. עת ספוד, דכתיב: (ישעיה כ"ב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. ועת רקוד דכתיב: (זכריה ח') ורחובות העיר ימלאו וגו'. עת להשליך אבנים, דכתיב: (איכה ד') תשתפכנה אבני קדש. ועת כנוס אבנים, דכתיב: (ישעיה כ"ח) הנני יסד בציון אבן וגו'. עת לחבוק, שנאמר: (שיר ב') וימינו תחבקני. ועת לרחוק מחבק, שנאמר: (ישעיה ו') ורחק ה' את האדם. עת לבקש, דכתיב: (דברים ד') ובקשתם משם את ה' אלהיך. ועת לאבד, דכתיב: (דברים יא) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם מהרה. עת לשמור, דכתיב: (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ועת להשליך, דכתיב: (דברים כ"ט) וישליכם אל ארץ אחרת וגו'. עת לקרוע, דכתיב: (שמואל א' טו) קרע ה' את ממלכות ישראל. ועת לתפור, דכתיב: (יחזקאל לז) והיו לאחדים בידך וגו'. עת לחשות, דכתיב: (ישעיה מב) החשיתי מעולם וגו'. ועת לדבר, דכתיב: (ישעיה מ') דברו על לב ירושלים וגו'. עת לאהוב, דכתיב: (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה'. ועת לשנוא, דכתיב: (ירמיה י"ב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. עת מלחמה, דכתיב: (ישעיה ס"ג) ויהפך להם לאויב וגו'. ועת שלום, דכתיב" (שם ס"ו) הנני נוטה אליה כנהר שלום וגו'.
R’ Yehoshua of Sakhnin explained the text as referring to Israel. A time to be born, the Holy One said ‘for a brief moment I was the midwife to my children,’ as is written “And as for your birth, on the day you were born…” (Yechezkiel 16:4) A time to die, as is written “…in this desert they will end, and there they will die.” (Bamidbar 14:35) A time to plant, as it says ”And I will plant them on their land…” (Amos 9:15) A time to uproot the planted, as is written “And the Lord uprooted them from upon their land…” (Devarim 29:27) A time to kill, as is written “…and He has slain all that were pleasant to the eye…” (Eicha 2:4) A time to heal, as is written “Behold, I will bring it healing and cure…” (Yirmeyahu 33:6) A time to breach, as is written “And [through the] breaches they shall emerge, each woman straight before her…” (Amos 4:3) A time to build, as is written “…and build it up as in the days of yore.” (Amos 9:11) A time to weep, as is written “She weeps, yea, she weeps in the night…” (Eicha 1:2) A time to laugh, as is written “Then our mouths will be filled with laughter…” (Tehillim 126:2) A time to lament, as is written “And the Lord God of Hosts called on that day, for weeping, and for lamenting…” (Yeshayahu 22:12) A time to dance, as is written “And the streets of the city shall be filled, with boys and girls playing in its streets.” (Zechariah 8:5) A time to scatter stones, as is written “The holy stones are scattered at the head of every street.” (Eicha 4:1) A time to gather stones, as is written “Behold, I have laid as a foundation a stone in Zion…” (Yeshayahu 28:16) A time to embrace, as is written “…and his right hand would embrace me.” (Shir haShirim 2:6) A time to shun embraces, as is written “And the Lord removes the people far away…” (Yeshayahu 6:12) A time to seek, as is written “And from there you will seek the Lord your God…” (Devarim 4:29) A time to lose, as is written “…and you will perish quickly from upon the good land that the Lord gives you.” (Devarim 11:17) A time to keep, as is written “Behold the Guardian of Israel will neither slumber nor sleep.” (Tehillim 121:4) A time to discard, as is written “…and He cast them to another land…” (Devarim 29:27) A time to rend, as is written “The Lord has torn the kingdom of Israel from you…” (Shmuel I 15:28) A time to mend, as is written “…and they shall be one in your hand.” (Yechezkel 37:17) A time to be silent, as is written “I was silent from time immemorial…” (Yeshayahu 42:14) A time to speak, as is written “Speak to the heart of Jerusalem…” (Yeshayahu 40:2) A time to love, as is written “I loved you, said the Lord…” (Malachi 1:2) A time to hate, as is written “…she raised her voice against Me; therefore, I hated her.” (Yirmiyahu 12:8) A time for war, as is written “…and He was turned to be their enemy; He fought with them.” (Yeshayahu 63:10) A time for peace, as is written “Behold, I will extend peace to you like a river…” (Yeshayahu 66:12)
ר' ירמיה בשם ר' אבא הבא מן הדרך אסור להתפלל ומה טעם (ישעיהו נא) לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין רבי זריקן ר' יוחנן בשם ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי המיצר אסור להתפלל לא מיסתברא אלא מן הדין קריין לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין תני לא יעמוד אדם ויתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלין אלא מתוך דבר של תורה וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר של תורה שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות אמר ר' אלעזר חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות אמר לו רבי יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר (ירמיהו נא) ככה תשקע בבל לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש יכול בחורבן בית המקדש חתם ת"ל עד הנה דברי ירמיהו במפולת של מחריביו חתם לא חתם בדברי תוכחות והכתיב (ישעיהו סו) והיו דראון לכל בשר בעכו"ם היא עסיקינן והכתיב (איכה ה) כי [אם]
...He teaches, one should not stand up to pray from within talk, laughter or levity and not amidst empty things, rather from within words of Torah. So too one should not take leave of their friend through talk, laughter or levity and not through empty things, but rather from within words of Torah. So we find among the first prophets who would seal their word with words of praise on consolation. R’ Elazar said ‘except Yirmeyahu who finished with words of rebuke. R’ Yochanan replied to him, he too sealed his word with words of consolation “…so shall Babylon sink and not rise…” (Yirmeyahu 51:64). Since Yirmeyahu goes back and prophecies on the destruction of the Holy Temple, perhaps he sealed his words with the destruction? That is why the verse continues “Until here are the words of Jeremiah,” (ibid.) - he sealed his words with the fall of those who destroyed it. And no one sealed their words with rebuke?! Isn’t it written, “…and they shall be an abhorring for all flesh.” (Yeshayahu 66:24)? That is dealing with the idolators. Isn’t it written, “For you have utterly rejected us…” (Eicha 5:22)?
גול אל ה' יפלטהו. וכתיב (תהלים לז ה) גול על ה' דרכך. רבי ביבי בשם רב אמר גלה וגלגל גלה עונותיך גל וגלגל עלי ואנא טעין. א"ר יוחנן [משל] לבן מלכים שנתן לו לטעון בעובי הקורה וראה אביו אותו. אמר להם הבו עלי כל מה דאתון בעיין ואנא טעין. כך אמר הקב"ה גלו עונותיכם ואנא טעין. יצילהו כי חפץ בו. אמר ריש לקיש בשלש לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל. בדביקה בחפיצה בחשיקה. בדביקה (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם. בחפיצה (מלאכי ג יב) כי תהיו אתם ארץ חפץ. בחשיקה (דברים ז ז) חשק ה' בכם. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (בראשית לד ג) ותדבק נפשו. (שם ח) שכם בני חשקה נפשו. (שם יט) כי חפץ בבת יעקב. רבי אבא בר אלישע מוסיף עוד תרין. באהבה (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ה'. בדבור (ישעיה מ ב) דברו על לב ירושלים. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (בראשית לד ג) ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה. יצילהו כי חפץ בו פיזמא דידי סליק:
... “He will save him because He delights in him.” (Tehillim 22:9) R’ Shimon ben Lakish said that the Holy One expressed His love for Israel with three languages of affection, with ‘cleaving,’ with ‘desiring,’ and with ‘wanting.’ With cleaving – “But you who cleave to the Lord your God are alive…” (Devarim 4:4) With desiring – “…did the Lord desire you…” (Devarim 7:7) With wanting – “…for the Lord wants you…” (Yeshayahu 62:4) We learn all of these from that wicked one of the story of “And Dinah went out…” (Bereshit 34:1) With cleaving – “And his soul cleaved to Dinah…” (Bereshit 34:3) With desiring – “My son Shechem his soul desires your daughter.” (Bereshit 34:8) With wanting – “…because he wanted Jacob's daughter…” (Bereshit 34:19) R’ Aba bar Elisha added two more, with love and with speaking to the heart. With love, as it says “I loved you, said the Lord…” (Malachi 1:2) With speaking to the heart, as it says “Speak to the heart of Jerusalem…” (Yeshayahu 40:2) We learn these also from the story of that wicked one – “…he loved the girl and spoke to the girl's heart.” (Bereshit 34:3) “He will save him because He delights in him.”
עַ֣ל הַר־גָּבֹ֤הַ עֲלִי־לָךְ֙ מְבַשֶּׂ֣רֶת צִיּ֔וֹן הָרִ֤ימִי בַכֹּ֙חַ֙ קוֹלֵ֔ךְ מְבַשֶּׂ֖רֶת יְרוּשָׁלִָ֑ם הָרִ֙ימִי֙ אַל־תִּירָ֔אִי אִמְרִי֙ לְעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה הִנֵּ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
O thou that tellest good tidings to Zion, Get thee up into the high mountain; O thou that tellest good tidings to Jerusalem, Lift up thy voice with strength; Lift it up, be not afraid; Say unto the cities of Judah: ‘Behold your God! ’
מבשרת ציון, מצייר כי ציון עצמה תהיה המבשרת, וכן ירושלים, ואמר את ציון המבשרת עלי על הר גבוה, ואת ירושלים המבשרת הרימי בכח קולך, ואל תיראי פן לא יבא הדבר שאת מבשרת כי בודאי יבא, ולא זאת אף גם אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם כאילו תראה מקומו באצבע על דבר שכבר באה ונהייתה, (וכבר בארתי בכ''מ כי ציון שם היה מושב המלך והסנהדרין ומקום המקדש, וירושלים שם ישבו ההמון, ציון תבשר כי השיב שכינתו לציון והמלכות והכהונה, ולכן המליץ בו על הר גבוה עלי לך, וירושלים תבשר קיבוץ גלויות, ולכן המליץ בה הרימי בכח קולך שישמעו נידחים ויתקבצו מארבע רוחות השמים) :
It is described here that Zion herself will be the herald, and so too Jerusalem. It says - you Zion the herald go up on a high mountain and you Jerusalem raise your voice with strength, don't be afraid lest the thing which you announce not come to pass, because it certainly will come. Not only this but also say to the cities of Yehudah 'here is your Gd' as if you are pointing to something which has already come and exists. (I already explained in many places that in Zion was the seat of the king, the Sanhedrin and the place of the Holy Temple, while in Jerusalem dwelt the masses. Zion announces that He has returned His Presence to Zion and the kingship and the priesthood. Therefore the prophet advised him to ascend a high mountain. Jerusalem announces the ingathering of the exiles, therefore the prophet advised her to raise her voice in strength in order that those driven away hear and be gathered from the four corners of the heavens.
וַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי יְהוָ֑ה וַאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי׃
But Zion said: ‘The LORD hath forsaken me, And the Lord hath forgotten me.’
יד: ותאמר, קודם הגולה היתה אומרת ציון, כי יי שכחה, וטעם ציון כנסת ישראל:
'She said.' Before the exile Zion would say that the Lord had forgotten her, and the meaning of Zion is Knesset Yisrael
(ישעיהו מט, יד) ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני היינו עזובה היינו שכוחה אמר ר"ל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני אמר לה הקב"ה בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני (ישעיהו מט, טו) התשכח אשה עולה אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל אמר לה (ישעיהו מט, טו) גם אלה תשכחנה אמרה לפניו רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני אמר לה (ישעיהו מט, טו) ואנכי לא אשכחך והיינו דא"ר אלעזר א"ר אושעיא מאי דכתיב גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני:
"But Zion said. The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me" (Is. 49:14). But forsaken is the same as forgotten! R' Shimon ben Lakish said: Knesset Yisrael said before the Holy One, "Master of the World! A man who marries a woman after his first wife remembers the deeds of the first; but You have forsaken me and forgotten me!" The Holy One replied, "My daughter, twelve constellations have I created in the firmament, and for each constellation thirty hosts, and for each host thirty legions, and for each legion thirty files, and for each file thirty cohorts, and for each cohort thirty camps, and in each camp I have suspended three hundred and sixty-five thousand myriads of stars, in accordance with the days of the solar year, and all of them I only created for your sake ; and yet you say, "You have forsaken me, You have forgotten me'!" "Can a woman forget her nursing child ('ulah)?!" (Is. 49:15). The Holy One said, "Can I forget the burnt-offerings ('olot) of rams and the firstborn of animals which you offered to Me in the wilderness?" She said before Him, "Master of the World! Since there is no forgetting before the throne of Your glory, perhaps You will not forget the incident of the Golden Calf!" He replied, "even 'these' will forget (be forgotten)" (ibid.). She said before Him, "Master of the World! Since there is forgetting before the throne of Your glory, perhaps You will forget the incident at Sinai!" He replied, "Yet I will not forget thee" (ibid.). This is the meaning of R' Eleazar's statement in the name of R' Osha'ya: What is written, "even 'these' will forget (be forgotten)"? That refers to the incident of the Golden Calf; "Yet I will not forget thee"? That refers to the incident at Sinai.
למה לנצח תשכחנו אמר רבי יהושע בר אבין ארבעה דברים אמר ירמיה: מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה. מאיסה וגעילה דכתיב: (ירמיה י"ד) המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך. והושב על ידי משה, דכתיב: (ויקרא כ"ו) לא מאסתים ולא געלתים. עזיבה ושכיחה דכתיב: למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים. והושב ע"י ישעיה, דכתיב: (ישעיה מ"ט) גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך. אמר רבי יהושע בן לוי: ארבעה דברים אמר ירמיה מאיסה וקציפה עזיבה ושכיחה מאיסה הושב על ידי עצמו. דכתיב: (ירמיה ל"א) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה, גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה'. קציפה הושב על ידי ישעיה, שנאמר: (ישעיה נ"ז) - כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף.
“Why do You forget us forever, forsake us so long?” (Eicha 5:20) R’ Yehoshua ben Avin said, ‘Yirmiyahu made four claims – abandonment, forgetting, rejection and wrath.’ Abandonment and forgetting - “Why do You forget us forever, forsake us so long?” Rejection and wrath – “For if You have utterly rejected us, You have been exceedingly wrathful against us.” (Eicha 5:22) Rejection had already been reversed in his days, as it says “So said the Lord: If the heavens above will be measured and the foundations of the earth below will be fathomed, I too will reject…” (Yirmiyahu 31:36) Wrath was already reversed in the days of Yeshayahu, as it says “For I will not contend forever, neither will I be wrathful to eternity…” (Is. 57:16) Abandonment and forgetting have not been reversed, therefore Zion complains and says “But Zion said: ‘The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me.’” (Is. 49:14) R’ Yehoshua ben Levi said ‘Yirmiyahu made four claims – abandonment, forgetting, rejection and despising.’ Abandonment and forgetting - “Why do You forget us forever, forsake us so long?” Rejection and despising – “Have You indeed rejected Judah? Has Your soul despised Zion? (Yirmiyahu 14:19) Rejection and despising were already reversed in the days of Moshe, as it says “But despite all this, while they are in the land of their enemies, I will not despise them nor will I reject them to annihilate them…” (Vayikra 26:44) Abandonment and forgetting have not been reversed, therefore Zion complains and says “But Zion said: ‘The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me.’” (Is. 49:14)
פסקא יז אות ג (ג) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג לט) א"ר אבא בר יודן מה יתאונן אד' והוא חי דיו לאדם שהוא חי א"ר ברכיה חיתי בידך וחי ומתאונן א"ר לוי מה יתאונן אדם לחי העולמים אלא אם מבקש אדם להתאונן גבר על חטאיו (איכה שם) א"ר יודן יעמוד כגבור ויתוודה על חטאיו ואל יתאונן ר' או' אמ' הקב"ה תורעמנין בני תורעמנין הם אדם הראשון עסוק אני עמו לעשות לו עזר אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב יח) והוא מתרעם לפני האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה (שם ג יב) אף יעקב כך עשה לי אני עסוק עם בנו להמליכו על מצרים ויוסף הוא השליט על הארץ (שם מב ו) והוא מתרעם לפני ואו' נסתרה דרכי מי"י (ישעיה מ כז) אף בניו כך עשו לי במדבר אני עסוק עמהם לבור להם לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים שלא יהא אחד מהם גוסה ודרריה אוחזתו והם מתרעמים לפני ואו' נפשינו קצה בלחם הקלקל (במדבר כא ה) אף ציון כך היא עושה לי אני עסוק עמה להעביר את המלכיות מן העולם לא כבר העברתי בבל ומדי ויון ועתיד אני להעביר מלכות הרשעה הזאת והיא מתרעמת לפניי ואומ' עזבני שכחני ותאמר ציון עזבני י"י וי"י שכחני (ישעיה מט יד
“Why should a living man complain? A man for his sins.” (Eicha 3:39) R’ Aba bar Yodan said, ‘what is it that person complains while he is still alive? It is enough that he lives!’ R’ Berachia said, ‘I lived next to you, he lives and complains.’ R’ Levi said, ‘what is it that a person complains to the Life giver of the worlds? Rather,if one wants to complain, let him complain of his sins. R’ Yodan said, ‘let him stand up like a man and confess his sins, and not complain. Rebbe said, ‘the Holy One said 'malcontents the children of malcontents they are!' I busied myself with find Adam a companion, “…I will make him a helpmate opposite him." (Bereshit 2:18) and he complains before me, saying "The woman whom You gave [to be] with me, she gave me…" (Bereshit 3:12) Even Yaakov did so to Me! I made it My business to make his son king in Egypt, “Now Joseph was the ruler over the land…” (Bereshit 42:6) and he complains saying "...My way has been hidden from the Lord..." (Is. 40:27) Even his sons did so to Me in the wilderness - I made it My business to choose out for them refined food like kings eat in order that none of them would have indigestion or be seized with diarrhea, and they complain before me saying "...we are disgusted with this rotten bread." (Bamidbar 21:5). Even Zion did so to Me! I busied myself with her to remove the kingdoms from the world, have I not already removed Bavel, Maday and Greece and in the future will remove this wicked kingdom? And she complains before me, saying "The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me." (Is. 49:14)
שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות בית ישראל [ירמיה ב' ד']: הכתוב אומר אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב [וגו'] ואם לא ישמעו בשלח יעבורו (איוב ל"ו י"א וי"ב) אם שומעים ישראל להקדוש ברוך הוא ועובדים אותו ממלאים ימיהם בטובה כשם שאמר דוד ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' (תהלים צ' י') וכשם שאמר משה מספר ימיך אמלא (שמות כ"ג כ"ו). אם ישמעו ויעבדו [יבלו ימיהם בטוב] אתה מוצא שתי שנים עשתה הארץ פירות מרובים מה שלא עשתה כל ימות העולם שנה (אחר כניסתן) [אחת בכניסתן] לארץ (ישראל) שנאמר ויבואו עד אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול וגו' (במדבר י"ג כ"ג) יש אומרים ששה עשר היו טוענים כשם שהפועלים הם טוענים ששה [עשר] לארבעה ארבעה (וגו') שנה אחת שגלו מן הארץ כן אתה מוצא שכתב שם ועשרה אנשים נמצאו שם ויאמרו אל ישמעאל אל תמיתנו כי יש לנו מטמונים בשדה חטים ושעורים ושמן ודבש ויחדל ולא המיתם בתוך אחיהם (ירמיה מ"א ח') אלא שלא היה (לו) [להם] מקום היכן ליתן והיו טומנים אותם בשדה וכן אתה מוצא שכתב ובתים מליאים כל טוב אשר לא מלאת וגו' (דברים ו' י"א) וכתב אחד אומר טובים היו חללי חרב מחללי רעב וגו' (איכה ד' ט') ואילו שמעו שלהם היה. דבר אחר אם ישמעו ויעבדו [וגו'] ואם לא ישמעו בשלח יעבורו שלח מעל פני ויצאו (ירמיה ט"ו א') הוי שמעו דבר ה': [דבר אחר שמעו דבר ה' וגו'] אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו (קהלת ד' ב') למה אמר להם ירמיה שמעו דבר ה' בית יעקב אלא אמר להם שמעו עד שאתם חיים עד שלא תמותו שאני יודע שאם אין אתם שומעים את דבר ה' עכשיו עתידים אתם לשמוע בבבל משתמותו ותעשו עצמות יבישות שנ' העצמות היבישות שמעו את דבר ה' (יחזקאל ל"ז ד') (עכשיו עתידים אתם לשמוע בבבל משתמותו ותעשו עצמות יבישות שנאמר העצמות היבישות שמעו את דבר ה') הרי שמעו בחייכם עד לא תמותון שמעו דבר ה': דבר אחר שמעו דבר ה' שאם יבואו שמועות רעות עליכם לא יזיקו אתכם וכן היא אומר משמועה רעה לא יירא (תהלים קי"ב ז') למה נכון לבו בטוח בה' (שם) ואם לא תשמעו ראה מה שכתב כה אומר ה' קול חרדה שמענו (ירמיה ל' ה') וכן יחזקאל אומר והיו כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת על השמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים (יחזקאל כ"א י"ב) [הוי] שמעו דבר ה': דבר אחר שמעו דבר ה' הכתוב מדבר שמע לאביך (כי) זה ילדך ובל תבוז כי זקנה אמך (משלי כ"ג כ"ב) כל מה שאמר לך אביך חייב אתה לשמוע לו שמע לאביך (זה ילדך) אבל אם אמר לך נשתחוה לעבודה זרה לא תשמע לו למה זה ילדך שלא תכפור זה אלי ואנוהו (שמות ט"ו ב') זה ילדך. דבר אחר שמע לאביך זה ילדך כן משה אומר צור ילדך תשי (דברים ל"ב י"ח). דבר אחר שמע לאביך שבשמים (זה אלי) זה ילדך ונוהג בך (כבוד יחי') [כבן יחיד] ואם לאו נוהג בך כעבדים הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך (שם שם ו') כשאתה עושה רצונו אביך ואתה בנו ואם לאו על כרחך שלא בטובתך קונך ואתה עבדו שנאמר העבד ישראל אם יליד בית הוא (ירמיה ב' י"ד) הוי שמע לו וטוב לך שמע לאביך שמעו דבר ה' בית יעקב: דבר אחר שמעו דבר ה' אמרה קהלת טוב לשמוע גערת חכם וגו' (קהלת ז' ה') אמר הקב"ה אני השויתי [אתכם] לשמים שנאמר כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' [כן יעמד זרעכם ושמכם] (ישעיה ס"ו כ"ב) והשמים אמרתי להם בדבר וקיימו שנאמר בדבר ה' שמים נעשו (תהלים ל"ג ו') ואתם אינכם שומעים: דבר אחר שמעו (נא) דבר ה' [וגו'] בית ישראל בטלתם כל הדברות אמרתי אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמיה ה' י"ב) אמרתי לא יהיה לך (שמות שם ג') כי מספר עריך היו אלקיך יהודה (ירמיה ב' כ"ח) אמרתי לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא (שמות שם ז') ואם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו (ירמיה ה' ב') אמרתי זכור את יום השבת לקדשו (שמות שם ח') את שבתותי (בריתי) [חללו] (יחזקאל כ' כ"א) אמרתי כבד את אביך ואת אמך (שמות שם י"ב) אב ואם הקלו בך (יחזקאל כ"ב ז') אמרתי לא תרצח לא תנאף לא תגנוב (שמות שם י"ג) הגנוב ורצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל (ירמיה ז' ט') אמרתי לא תענה ברעך עד שקר (שמות שם) הכתוב מדבר כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס (תהלים כ"ז י"ב) אמרתי לא תחמוד בית ריעך (שמות שם י"ד) וחמדו שדות וגזלו (מיכה ב' ב') (עני) [עמי] הרי בטלתם כל הדברות אפילו דבר אחד אם קיימתם ואני סולח לכם ואיזה הדבר הזה [זה] יום השבת שכן הוא אומר לירמיה לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וגו' (ירמיה כ"ז י"ב) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת [וגו'] (שם שם כ"ז) כי לחרבה תהיה הארץ (שם ל"ז ד') לכך נאמר שמעו דבר ה' בית יעקב ואין דבר אלא שבת שנאמר ממצא חפציך ודבר דבר (ישעיה נ"ח י"ג) וכן הכתב אומר ואתה דבר אל בני ישראל [לאמר אך את שבתותי תשמרו וגו'] (שמות ל"א י"ג): (כז-כח). וימלך מלך צדקיהו [בן יאשיהו וגו' ולא שמע הוא ועבדיו ועם הארץ אל דברי ה' אשר דבר ביד ירמיה הנביא] (ירמיה ל"ז א וב'): זה הוא שאמר הכתוב במות אדם רשע תאבד תקוה (משלי י"א ז') אוי לרשעים עד שהן [צומחים הבריות] צווחים ווי ווי כיון שמלך צדקיהו אמרה ציון ווי עכשיו שלם (קיצו) [קצי] אמר ירמיה רבון העולמים מה עוונות (היה) [היו] בידיי שהנביאים (עמדו) [שעמדו] לפני ועתידים לעמוד אחרי לא החרבת ביתך על ידי אחד מהם אלאע"ימה היה ירמיה עושה היה חוזר בשערי ירושלים היה אומר בה אמר לי הקדוש ברוך הוא אל תאמר נער אנכי (ירמיה א' ז') והן לא תנבא בשם ה' (שם י"א כ"א) והוא אומר להם אף אני איני מבקש להזכירנו ומה אני יכול לעשות והוא בלבי [כאש בוערת] כאשה יושבת על המשבר ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערה עצור בעצמותי (שם כ' ט') ואין עצור אלא צרה שנאמר כי עצר עצר ה' וגו' (בראשית כ' י"ח) מה היה ירמיהו עושה היה חוזר וצווח מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש וגו' (ירמיה ד' י"ט) אמר ירמיה לצרה הזו הייתי מתוקן אמר לו עד שלא בראתי את העולם (הייתי) [היית] מתוקן לדבר בטרם אצרך בבטן (שם א' ד') ואין טרם אלא עד שלא נברא העולם שנאמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו' (בראשית ב' ה'): דבר אחר וימלך מלך צדקיהו כך היתה (מידות) [מדת] של בנות ירושלים חוזרות ורואות בחורים יושבים בחוץ ומטפחות ומקשות ברגליהם שכן כתב ותלכנה נטויות גרון [וגו' הלוך וטפוף תלכנה ברגליהם תעכסנה] (ישעיה ג' י') והם מצהלות אחריהם כסוסים מיוזנים שנאמר סוסים מיוזנים משכים היו וגו' (ירמיה ה' ח'): דבר אחר וימלך מלך צדקיהו למה [לא] חרב הבית לא בחודש הראשון ולא בחודש השני ולא בשלישי ולא ברביעי אלא בה' אלא ביקש (להחריבן) [להחריבו] בראשון עמדה זכותו של יצחק אמר רבון העולמים זכור לעקידה שנעקדתי לפניך ונתתי טלה תחת טלה (ביקשה להחריבן) [בקש להחריבו] בשני עמדה זכותו של אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם (בראשית י"ח ז') בקש להחריבו בשלישי עמדה זכותו של יעקב שנאמר ויגדלו הנערים (שם כ"ה כ"ז) ביקש להחריבו ברביעי עמדה זכותו של משה אמר רבון העולמים הסרטן הזה אינו חי אלא מן המים ואני נמלטתי מן המים כיון שבא להחריבו בחמישי לא היה יכול לפייס שנקרא חמישי אריה שנאמר עלה אריה מסובכו וגו' (ירמיה ד' ז') ויחריב את הבית שנקרא אריה שנאמר הוי אריאל אריאל (ישעיה כ"ט א') ויכה את ישראל שנקראו אריאל שנאמר וכארי יתנשא (במדבר כ"ג כ"ד) בחודש שנקרא אריאל על שבטלו דבריו של אריאל שנאמר (אריאל שואג) [אריה שאג] מי לא יירא (עמוס ג' ח'): אמרו המלאכים לפני הקב"ה רבונו של עולם אינו זו ירושלים שנאמר זאת ירושלים בתוך הגוים (שמשי) [שמתיה] (יחזקאל ה' ה') אמר להם ותמר את משפטי לרשע מכל הגוים (שם שם ו') אמרו לו והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדול (דברים ט' כ"ט) אמר להם כי שכחוני [עמי לשוא יקטרו וגו'] (ירמיה י"ח ט"ו) אמרו לו עשה בשביל האבות אמר להם והאבות מבערים את האש (שם ז' י"ח) אמרו לו עשה בשביל הבנים אמר להם וימרו בי הבנים לא אבו לשמע אלי (יחזקאל כ' כ"א) אמרו לו עשה בשביל שבטו של יהודה אמר להם ויעש יהודה הרע (מלכים א' י"ד כ"ב) אמרו לו עשה בשביל הגדולים אמר להם ראשיה בשוחד ישפטו (מיכה ג' י"א) אמרו לו עשה בשביל השבטים אמר להם וגד וראובן וחצי שבט המנשה בה' אלקיכם וגו' אמרו לו עשה בשביל שבטו של דן אמר להם ויקימו להם בני דן את הפסל (שופטים י"ח ל') אמרו לו עשה בשביל התלמידים אמר להם ותופשי התורה לא ידעוני (ירמיה ב' ח') אמרו לו עשה בשביל הנביאים אמר להם מחטאות נביאיה עונות כהניה (איכה ד' י"ג) אמרו לו עשה בשביל המלכים אמר להם ואת המרכבות אשר על הגג עליית אחז אשר עשו [מלכי יהודה] (מלכים ב' כ"ג י"ב) אמרו לו מלאכי השרת עשה בשבילנו אמר להם ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים (דה"י ב' ל"ו ט"ז) אמרו לו עשה למען שמך שנקרא עליהם אמר להם ואת שם קדשי חיללו אמרו לו אין אתה רוצה להתפייס איקונים של אביהם מהו עושה אצלך השליך משמים ארץ תפארתי ישראל (איכה ב' א') האמירה הזו שהלבישו אותך מה היא עושה עליך אלולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו וגו' (שם שם י"ז) אמרו לו רבון העולמים אין זו ירושלים שהכתבת עליה הן על כפים חקותיך (ישעיה מ"ט ט"ז) אמר להם גם אני אכה כף על כפי והנחתי חמתי (יחזקאל כ"א כ"ב) כיון שראתה ציון שאינו רוצה להתפייס התחילה ואמרה ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני (ישעיה מ"ט י"ז) יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתבנה מקדשך במהרה בימינו ותשוב שכינתך בתוכה ותקבץ גליותי מארבע כנפות הארץ ויבנו ערי יהודה וישבו שכם וירשוה בזמן קריב אמן:
... The angels said before the Holy One, ‘Master of the World! Isn’t this Jerusalem?!’ as it is said “This is Jerusalem; in the midst of the nations I have placed her…” (Yechezkel 5:5) He replied to them, “But she exchanged My judgments for wickedness more than the nations…” (Yechezkel 5:6) They said to Him, “But they are Your people and Your inheritance, which You brought out with Your great strength…” (Devarim 9:29) He replied to them, “For My people have forgotten Me; they burn incense to vanity…” (Yirmiyahu 18:15) They said to Him, ‘act for the sake of the forefathers!’ He replied to them, “…he fathers are kindling fire…” (Yirmiyahu 7:18) They said to Him, ‘act for the sake of the children!’ He replied to them, “But they rebelled against Me and would not consent to hearken to Me…” (Yechezkel 20:8) They said to Him, ‘act for the sake of the tribe of Yehudah!’ “And Judah did what displeased the Lord…” (Melachim I 14:22) They said to Him, ‘act for the sake of the leaders!’ He replied to them, “Its heads judge for bribes…” (Micha 3:11) They said to Him, ‘act for the sake of the tribes!’ He replied to them, ‘and Gad, and Reuven and the half tribe of Menashe…’ They said to Him, ‘act for the sake of the tribe of Dan!’ He replied to them, “And the children of Dan set up for themselves the graven image.” (Shoftim 18:30) They said to Him,’ act for the sake of the students!’ He replied to them, “…And those who hold onto the Torah did not know Me…” (Yirmiyahu 2:8) They said to Him, ‘act for the sake of the prophets!’ He replied to them, “[It was] for the sins of her prophets, the iniquities of her priests…” (Eicha 4:13) They said to Him, ‘act for the sake of the kings!’ He replied to them, “And the altars that were on the roof, [the roof of] Ahaz's upper chamber, which the kings of Judah had made…” (Melachim II 23:12) The ministering angels said to Him, ‘act for our sake!’ He replied to them, “But they mocked the messengers of God…” (Divre HaYamim II 36:16) They said to Him, ‘act for the sake of Your name which is called upon them!’ He replied to them, ‘they have profaned My holy name.’ They said to Him, ‘You do not want to be appeased, what is the image of their father doing by You?’ “He has cast down from heaven to earth the glory of Israel…” (Eicha 2:1) This statement with which they clothed You, what has it done to You?! If the thing were not written, it would be impossible to say “The Lord has done what He devised, He has carried out His word…” (Eicha 2:17) They said to Him, ‘Master of the World! Is this not Jerusalem about whom you wrote “Behold on [My] hands have I engraved you…”’ (Yeshayahu 49:16) He replied to them, “I, too, shall clap My hands, one upon the other, and I shall put My fury to rest…” (Yechezkel 21:22) Since Zion saw that He did not want to be appeased, she started up and said “The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me." (Yeshayahu 49:14) May it be Your will Lord our God and God of our fathers that Your Temple be rebuilt speedily in our days, that your Presence return within it, that You gather my exiles from the four corners of the world, that they rebuild the cities of Yehudah and settle Shechem and inherit it speedily. Amen.
ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. (ישעיה מט, יד) כי לשון עזיבה שייך במי שהיה אוהב מתחלה בלא טובה שעשה לו עכשיו אינו זוכר האהבה ראשונה וזהו לשון עזיבה למה עזבה אהבתך. ולשון שכחה שייך במי שעושה טובה ואינו זוכר הטובה שעשה בזה שייך לשון שכחה למה תשכח הטובה שעשיתי לך. והנה שם הוי"ה ברוך הוא וברוך שמו בו אין שייך שום מדה כי הוא ושמיה חד, אבל שם אדנ"י מורה על מדת מלכות. והנה מדת מלכות הוא על ידי ישראל שקבלו התורה וקבלו עול מלכותו עליהם, כי אין מלך בלא עם, ונמצא ישראל שקבלו עול מלכותו הם היו הגורם על שם אדנ"י כביכול הרומז על המלכות ונמצא שייך שפיר לשון שכחה למה לא תזכיר הטובה שעשיתי שהמלכתי אותך עלי. אבל שם הוי"ה ברוך הוא שורה על עצמותו ברוך הוא ובאמת לאהבת ישראל ברא כל העולמות ובזה שייך שפיר לשון עזיבה למה תעזוב אהבתך הישינה. וזהו ותאמר ציון עזבני ה', כביכול השם הוי"ה שיש לו אהבה לעמו ישראל (וזהו) למה תעזוב אהבתך. ואדני, הוא שם אדנ"י שמורה על מדת מלכות שאני הגורם לזה שקבלתי עול מלכותך למה תשכח הטובה שעשיתי, כי על ידי אתה נקראת במדת מלכות, כי אין מלך בלא עם. וזהו ואדנ"י שכחני למה תשכח הטובה:
“And Zion said, "The Lord has forsaken me, and the Lord has forgotten me." (Is. 49:14) The language of abandonment is applicable to one whose love from the start was unconnected to any favor done them and now they no longer recall their original love, this is what abandonment means – why have you abandoned your love? The language of forgetting is applicable to one who received a favor but does not recall what was done. This is when the word forgetting is relevant – why do you forget the good I did for you? No particular characteristic is related to the four-letter name of Gd, blessed be He and blessed be His name, ‘because He and His Name are one’ (Zohar haKadosh I 7b), while the Name of mastery (adonay) indicates the attribute of kingship (Zohar haKadosh III 11a). The attribute of kingship comes to be through Israel who accepted the Torah and accepted the yoke of His kingship upon themselves, because there is no king without a people. So we find that through Israel’s acceptance of the yoke of His kingship they are the cause, so to speak, for His name of adonay which hints at kingship. Therefore the language of forgetting is rightly connected to this name (in the verse) – why do you not recall the good I did when I crowned you upon me king? But the four-lettered name indicates His essence, blessed be He, and in truth He created all the worlds out of a love for Israel. Therefore the language of abandonment is rightly connected this name (in the verse) – why do you abandon your love of old? This is why it is written ‘And Zion said that HaShem abandoned me’ as if to ask the four-lettered name, who loves Israel, why have you abandoned your love? And the name adonay indicates the attribute of kingship, which I caused when I accepted the yoke of your kingship. Why have You forgotten the good which I did, because by my hands You are addressed in the attribute of kingship, because there is no king without a people. This is why it is written ‘adonay forgot me,’ why do you forget the good I have done?
כִּֽי־נִחַ֨ם יְהוָ֜ה צִיּ֗וֹן נִחַם֙ כָּל־חָרְבֹתֶ֔יהָ וַיָּ֤שֶׂם מִדְבָּרָהּ֙ כְּעֵ֔דֶן וְעַרְבָתָ֖הּ כְּגַן־יְהוָ֑ה שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה׃ (ס)
For the LORD hath comforted Zion; He hath comforted all her waste places, And hath made her wilderness like Eden, And her desert like the garden of the LORD; Joy and gladness shall be found therein, Thanksgiving, and the voice of melody.
ויעש לאביו אבל שבעת ימים - ולמה עושים שבעה? כנגד שבעה ימי המשתה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בעוה"ז נצטערתם עם הצדיק הזה, ושמרתם לו אבל שבעת ימים, לעולם הבא, אני מחזיר אותו האבל לשמחה, שנאמר (ירמיה לא): והפכתי אבלם לששון ונחמתים, ושמחתים מיגונם. כשם שאני מנחם אתכם, כך אני מנחם לציון ולכל חרבותיה, כענין שנא' (ישעיה נא): כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה:
“… and he made for his father a mourning of seven days.” (Bereshit 50:10) Why do we mourn for seven days in parallel to the seven days of feasting? The Holy One said to them: in this world you shared the pain of this righteous one and mourned for him seven days, in the coming world I will transform that mourning to joy, as it says “…and I will turn their mourning into joy and will comfort them and make them rejoice from their sorrow.” (Yirmiyahu 31:12) And just as I console you, so I will console Zion and all her waste places in the manner that it says,” For the Lord shall console Zion, He shall console all its ruins, and He shall make its desert like a paradise and its wasteland like the garden of the Lord; joy and happiness shall be found therein, thanksgiving and a voice of song.” (Yeshayahu 51:3)
דבר אחר: ויביאו את המשכן, הה"ד (שיר ד): צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. אימתי נאמר הפסוק הזה? ביום שעמד המשכן, שהיתה שמחה גדולה בישראל, שהקב"ה שורה אצלם. בנות ציון, בנים המצוינין לי, ע"י עובדי כוכבים. מה ציון הזה נראה באצבע, כך ישראל נראין באצבע. הוי, בנות ציון המצוינין לי. במלך שלמה, במלך שהשלום שלו, זה ממ"ה הקב"ה. בעטרה שעטרה לו אמו, זה המשכן. למה קראו עטרה? אלא, מה העטרה מצויירת, כך המשכן היה מצוייר, שנאמר (שמות לה): ורוקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש ואורג עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות. הוי, בעטרה שעטרה לו אמו. אמר רבי יצחק: חזרתי בכל המקרא, ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה. רשב"י שאל את ר' אלעזר ברבי יוסי: איפשר ששמעת מאביך, מהו בעטרה שעטרה לו אמו? אמר לו: הן. משל למלך, שהיתה לו בת יחידה, והיה מחבבה ביותר מדאי, והיה קורא אותה בתי. לא זז מחבבה, עד שקראה אחותי, ועד שקראה אמי. כך הקב"ה, בתחילה קרא לישראל בת, שנאמר (תהלים מה): שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, לא זז מחבבן עד שקראן אחותי, שנאמר (שיר ה): פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה, לא זז מחבבן, עד שקראן אמי, שנאמר (ישעיה נא): הקשיבו אלי עמי ולאמי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע. עמד רשב"י ונשקו על ראשו. ביום חתונתו, בסיני. ביום שמחת לבו, בירושלים. דבר אחר: ביום חתונתו, על הים. וביום שמחת לבו, באהל מועד. דבר אחר: ביום חתונתו, במשכן. וביום שמחת לבו, בבית המקדש. וכן דוד אמר (תהלים מח): יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. יפה נוף משוש כל הארץ אמר רבי יוחנן בן אלעזר: מעשה היה בפרקמטיוס אחד, שהלך לירושלים למכור את שלו, הלך וישב שם ולא מכר. אמר: זו היא שאומרים עליה משוש כל הארץ?! לאחר שעה מכר כל פרקמטיא שלו. אמר: יפה נוף משוש כל הארץ. אמר רבי יוחנן: כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים, וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם. למה? שלא יחשב בירושלים ויצר, לפי שנקראת: משוש כל הארץ. וכל השבח הזה למה? שהיא קרית מלך רב. ומשחרבה, ערבה השמחה וגלה משוש כל הארץ. מהו ערבה? חשכה, קבלה, כמה דאת אמר ( בראשית א): ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. בעולם הזה שבת משוש כל הארץ, וכשיבנה הקב"ה את ירושלים, הוא מחזר לתוכה את כל השמחה, שנאמר (ישעיה נא): כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה:
Another explanation. “Now they brought the Tabernacle…” (Exodus 39:33) This is what is written “Go out, O daughters of Zion, and gaze upon King Solomon, upon the crown with which his mother crowned him on the day of his nuptials and on the day of the joy of his heart.” (Song of Songs 3:11) When was this verse said? On the day that the Tabernacle was erected, when there was great joy in Israel because the Holy One dwelled among them. ‘Daughters of Zion’ (bnot tzion), meaning children who are distinguishable (metuzyanin) by the idolators through their dedication to me. Just as a marker (tziyun) can be identified by pointing, so too Israel can be identified by pointing and thus they are ‘daughters of Zion’ – who are distinguishable (metuzyanin). ‘upon King Solomon’ Upon the King to whom peace (shalom) belongs, who is the King, King of Kings the Holy One blessed be He. ‘upon the crown with which his mother crowned him’ This refers to the Tabernacle. Why did they called it a crown? Just as a crown is decorated, so too the Tabernacle was decorated, as it says “…and an embroiderer with blue, purple, and crimson wool, and linen and [of] weavers, those who do every [manner of] work, and master weavers.” (Exodus 25:35) This is the crown with which his mother crowned him. R’ Yitzchak said: I went over all of the Scriptures, and I did not find anywhere that Batsheva made a crown for Shlomo. R’ Shimon bar Yochai asked R’ Elazar bar R’ Yosi: is it possible that you heard from your father what is this crown with which his mother crowned him? He replied: Yes. It is like a king who had an only daughter. He loved her too much and would call her ‘my daughter.’ He kept loving her until he called her ‘my sister’ and until he called her ‘my mother.’ So too, at first the Holy One call Israel daughter, as it says “Hearken, daughter, and see, and incline your ear, and forget your people and your father's house.” (Psalms 45:11) He kept loving them to the point of calling them ‘my sister,’ as it says “…Open for me, my sister, my beloved, my dove, my perfect one, for my head is full of dew, my locks with the drops of the night.” (Song of Songs 5:2) He did not cease to love them to the point of calling them ‘my mother,’ (imi) as it says “Hearken to Me, My people, and My nation (u’lumi), bend your ears to Me, when Torah shall emanate from Me, and My judgment shall be for the light of the peoples, I will give them rest.” (Isaiah 51:4) R’ Shimon bar Yochai stood up and kissed him on his head. ‘on the day of his nuptials’ This was at Sinai. ‘on the day of the joy of his heart’ This is in Jerusalem... Another explanation: On the day of his wedding, in the tabernacle. On the day of his heart's joy, in the Holy Temple. So too David said, "The fairest of branches, the joy of the entire earth- Mount Zion, by the north side, the city of a great king." (Tehillim 48:3) R' Yochanan be Elazar said: There was once a pedlar who went to Jerusalem to sell his wares, he went and sat there and made no sales. He said: this is the place about which they say 'joy of the entire earth?!' After one hour he had sold his entire stock. He said 'the fairest of branches, the joy of the entire earth.' R' Yochanan said: there was a chamber of accounting outside of Jerusalem, and anyone who wanted to think about such things would go there. Why? In orderthat they shouldn't do their calculations in Jerusalem and be troubled by them, because she is called 'joy of the entire earth.' And why all this praise? Because she was 'the city of a great king.' Once she was destroyed, rejoicing passed and the joy of all the earth was exiled. What does the language of ar'va (passed on) mean? It was darkened, obscured, as it says "...it was evening and it was morning, one day." (Bereshit 1:5) In this world the joy of all the earth has ceased, and when the Holy One rebuilds Jerusalem He will return all the joy to her, as it says "For the Lord shall console Zion, He shall console all its ruins, and He shall make its desert like a paradise and its wasteland like the garden of the Lord; joy and happiness shall be found therein, thanksgiving and a voice of song." (Yeshayahu 51:3)
(משלי יט כא): "רבות מחשבות בלב איש" - אמר רבי יוסי הגלילׂי: כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד אבשלום אחיו, שהיה מחשב בליבו ואמר 'אם הורג אני דוד אבי, אני נוטל המלוכה לנפשי', והוא אינו יודע שמחשבתו של המקום קודם לשלו, שנאמר "ועצת ה' היא תקום". ד"א זה אדניה בן חגית, שהיה מתייעץ ואומר 'אני גדול משלמה, ואני נאה למלכות', והוא אינו יודע שעצת הקב"ה קודמת לשלו, דכתיב "ועצת ה' היא תקום". ד"א זה המן הרשע, שהיה מחשב בליבו ואומר 'למחר אני משכים ואומר למלך מעשה מרדכי, והוא משלימו בידי', והוא אינו יודע שמחשבתו של הקב"ה קודמת לשלו, שנאמר 'ועצת ה' היא תקום'. ד"א "רבות מחשבות בלב איש" זה פרעה הרשע, שהיה מתייעץ ואומר 'אני מאבד כל זכורי ישראל, כדי שלא ירבו ויעמדו עליו', שנאמר (שמות א כב): "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ולא היה יודע שעצת הקב"ה קודמת לשלו, דכתיב (שמות א ז): "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד". אמר רבי חייא: מהו "במאד מאד"? כפליים כיוצא בהם. כתיב (שיר השירים ב טו): "אחזו לנו שועלים" - אלו מצרים גדולים, "שועלים קטנים" - אלו מצרים קטנים, שהיו קשין לישראל יותר מן הגדולים, שהיה אחד מהם נכנס לביתו של ישראל, ורואה את התינוק ומוסרו להריגה. "מחבלים כרמים" - אלו ישראל הגדולים, "וכרמינו סמדר" - אלו היונקים. אמר רבי שמעון: מפני מה נמשלו ישראל לכרם? אלא, מה הכרם הזה בתחילה אדם מעדרו, ואחר-כך מנכשו, ואחר כך מסמכו, וכשהוא מוציא את האשכול חוזר וקוטפו, ואחר-כך עוצרו ומוציא ממנו יין, כן הם ישראל, כל רועה ורועה שהוא עומד עליהם צריך לנהוג עמהם. ומניין שנקראו ישראל כרם? שנאמר (ישעיהו ה ז): "כי כרם ה' צבאות בית ישראל וגו'", מה נטיעה זו, משעה שאתה נוטעה מקומה ניכרת, כך נטע הקב"ה מלכות בשבטו של יהודה, עד שיציץ מלך המשיח, שנאמר (בראשית מט י): "לא יסור שבט מיהודה". אמר רב הונא: שבע שמות נקרא משיח, ואלו הן: ינון, צדקנו, צמח, מנחם, דוד, שילה, ואליהו: ינון מנין? שנאמר (תהלים עב יז): "לפני שמש ינון שמו". צדקנו מנין? דכתיב (ירמיהו כג ו): "וזה שמו אשר יקראו: ה' צדקנו". צמח מנין? שנאמר (זכריה ו יב): "הנה איש צמח שמו". מנחם מנין? שנאמר (ישעיהו נא ג): "כי ניחם ה' ציון". דוד מנין? שנאמר (תהלים יח נא): "ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם". שילה מנין? שנאמר (בראשית מט י): "עד כי יבוא שילה". אליהו מנין? שנאמר (מלאכי ג כג): "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".
... R’ Huna said: the Messiah is called by seven names, and they are – magnified, Our Righteousness, Shoot, Consoler, David, Shiloh, and Eliyahu. Magnified from where? As it says, “May his name be forever; before the sun, his name will be magnified…” (Tehillim 72:17) Our Righteousness from where? As it says, “…and this is his name that he shall be called, The Lord is our righteousness.” (Yirmiyahu 23:6) Shoot from where? As it says, “…Behold a man whose name is the Shoot…” (Zechariah 6:12) Consoler from where? As it says, “For the Lord shall console Zion…” (Yeshayahu 51:3) David from where? As it says, “…and He performs kindness to His anointed; to David and to his seed forever.” (Tehillim 18:51) Shiloh from where? As it says, “…until Shiloh comes, and to him will be a gathering of peoples.” (Bereshit 49:10) Eliyahu from where? As it says, “Lo, I will send you Elijah the prophet before the coming of the great and awesome day of the Lord…” (Malachi 3:23)
עֲנִיָּ֥ה סֹעֲרָ֖ה לֹ֣א נֻחָ֑מָה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַרְבִּ֤יץ בַּפּוּךְ֙ אֲבָנַ֔יִךְ וִיסַדְתִּ֖יךְ בַּסַּפִּירִֽים׃
O thou afflicted, tossed with tempest, and not comforted, behold, I will set thy stones in fair colours, And lay thy foundations with sapphires.
יא: עניה סוערה, כמו הולך וסוער [יונה א' י"א], או שהיא עומדת בסערה, זאת ירושלם: בפוך, אבן יקרה שחורה, ויש אומרים שכמוהו נפך ספיר [שמות כ"ח י"ח]: אבניך, שיבנו בהם: בספירים, אבנים יקרות אדומות, כאשר פירשתי במגילת איכה [ד' ז']:
"Oh poor tempestuous one" As in "... becoming stormier.." from Yonah 1:11. Or that she is standing in a storm, and this is speaking of Jerusalem. "With carbuncles" This is a precious black stone, and there are those who say that a similar usage is "The second row: nofech, sappir, and yahalom." (Shemot 28:18) "Your stones" That they will build with them. "Sapphires" Precious red stones, as I explained in Eicha 4:7.
עניה סוערה . על ירושלים יאמר שהיא כעניה מרעדת כמרוח סערה ואין מי לנחמה :
This was said about Jerusalem, that she is like a poor afflicted one shivering as if from a storm wind and there is no one to console her
עניה, אחר שנבא על העקרה שירבו בניה, שזה משל על קיבוץ הגולה, מצייר כי בעת ההיא עדן לא תהיה ציון בנויה על תילה, והעניה הזאת שהיא ציון עדן תסער בחמת רוחה על שהיא עדן לא נוחמה (וכן המליץ למעלה (מ''ט) הנה אלה מרחוק יבואו ותאמר ציון עזבני ה', שממליץ ג''כ כי בעת קבוצת הנדחים עוד תשב ציון חרבה כמו שפרשתי שם) אומר העקרה כבר מלאה רנה כי רבים בני שוממה, אבל העניה עדן סוערה כי היא עדן לא נחמה (הארץ נתמלאה מבני הגולה וציון עדן לא בנויה), משיב לה ה', הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך, האבנים שעליהם ירבץ היסוד יהיה אבן נופך והיסוד בעצמו יהיה מן אבן ספיר :
"Poor one" After the prophet already prophesied that the barren one would have many children, which is a allegory for the ingathering of the exiles, he described that at that time Zion will still not be rebuilt on her hill. This poor one, who is Zion, will still storm in the rage of her spirit because she has not been comforted (so to he interpreted above in chapter 49 'behold these shall come from afar...and Zion will say the Lord has abandoned me...' He also interpreted that as saying that Zion would sit in ruins at the time of the ingathering, as I explained there.)
א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר (ישעיהו כז, ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי: רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר (ישעיהו נא, טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסד ארץ (אמר ריש לקיש) [רבי יוחנן אמר] אף מגין על כל העולם כולו שנאמר ובצל ידי כסיתיך ולוי אמר אף מקרב את הגאולה שנאמר (ישעיהו נא, טז) ולאמר לציון עמי אתה
R’ Alexandri said: All who engage in Torah for its own sake make peace in the household above and in the household below, as it says “If they would grasp My fortress, they would make peace for Me, they would make peace for Me.” (Yeshayahu 27:5) Rav said: it is as if he built the palace above and below, as it says “And I placed My words into your mouth, and with the shadow of My hand I covered you, to plant the heavens and to found the earth…” (Yeshayahu 51:16) R’ Yochanan said: he even defends the whole world, as it says “…and with the shadow of My hand I covered you…” Levi said: he even brings redemption closer, as it says “…and to say to Zion [that] you are My people.” (Yeshayahu 51:16)
אבות דרך הסב הן קבורין רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא לעולם אין העולם עומד אלא על הקרבנות. תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ושלשתן בפסוק אחד (ישעיהו נא) ואשים דברי בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים זכה לישב בצילו של הקב"ה. הדא היא דכתיב (תהילים לו) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (ישעיהו נא) לנטע שמים וליסד ארץ אלו הקרבנות (שם) ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל. א"ר חיננא בר פפא חוזרני על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה ולאמר לציון עמי אתה: תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת והשלום ושלשתן דבר אחד הן נעשה הדין נעשה אמת נעשה שלום א"ר מנא ושלשתן בפסוק אחד (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם:
There they taught: Shimon the Righteous was of the remnants of the Men of the Great Assembly. He used to say ‘the world rests on three things – on the Torah on the Service and on Acts of Loving-kindness.’ The three of them are found in one verse (Yeshayahu 51:16) “And I placed My words into your mouth…” refers to Torah, “…and with the shadow of My hand I covered you…” refers to acts of loving-kindness, to teach you that anyone who is occupied with Torah and acts of loving-kindness merits to sit in the shadow of the Holy One. This is what is written “How precious is Your kindness, O God, and the sons of man will take refuge in the shadow of Your wings.” (Tehillim 36:8) “…to plant the heavens and to found the earth…” (Isaiah 51:16) tis refers to the sacrifices “…and to say to Zion [that] you are My people,” (ibid.) this refers to Israel. R’ Chanina bar Pappa said: I went over all of the Scripture and did not find that Israel was called Zion except here “…and to say to Zion [that] you are My people.”
הִתְעוֹרְרִ֣י הִֽתְעוֹרְרִ֗י ק֚וּמִי יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֲשֶׁ֥ר שָׁתִ֛ית מִיַּ֥ד יְהוָ֖ה אֶת־כּ֣וֹס חֲמָת֑וֹ אֶת־קֻבַּ֜עַת כּ֧וֹס הַתַּרְעֵלָ֛ה שָׁתִ֖ית מָצִֽית׃
Awake, awake, Stand up, O Jerusalem, That hast drunk at the hand of the LORD The cup of His fury; Thou hast drunken the beaker, even the cup of staggering, And drained it.
התעוררי התעוררי, אתה, תחת שאמרת לי עורי עורי לבשי עז זרוע ה' אני אומר התעוררי קומי ירושלם כי בך הדבר תלוי אשר שתית ר''ל כי ישראל שתו שני כוסות א. כוס החמה שקצף ה' עליהם ועזבם והסתיר פניו מהם. ב. כוס התרעלה שהוא העונש והיסורין שגזר עליהם ע''י שהיה עליהם בחמה, והנה את כוס החמה לא שתו את כולו, כי לא העיר ה' כל חמתו ולא עזבם לגמרי כי השגיח עליהם מן החלונות, אבל את כוס התרעלה שהוא העונש שנגזר עליהם שתו את כולו, וז''ש אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו, כי כוס זה שתו מיד ה' בעצמו, אבל לא שתו אותו כולו, אבל הכוס השני, את קבעת כוס התרעלה שתית, שתית הכוס כולו וגם השמרים הנקבעים בתחתיות הכלי, וגם מצית אותו עד קצהו :
"Awake, awake" You. In response to what you said to Me, 'Awaken, awaken, dress yourself with strength, O arm of the Lord' (Is.51:9) I say "Awaken, awaken, arise, Jerusalem" because the things depends on you
עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י ׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא־בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא׃
Awake, awake, Put on thy strength, O Zion; Put on thy beautiful garments, O Jerusalem, the holy city; For henceforth there shall no more come into thee The uncircumcised and the unclean.
ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, ר' יהושע אומר אמר הקב"ה למשה משה אין להם לישראל אלא ליסע בלבד. ר' אליעזר אומר אמר הקב"ה למשה משה בני נתונים בצרה הים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה. מה תצעק אלי שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך, אל נא רפא נא לה (במדבר יב) הרי זה לקצר ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום (דברים ט) הרי זה להאריך. ר' מאיר אומר אם לאדם יחידי עשיתי לו ים יבשה שנאמר ויאמר אלהים יקוו המים (בראשית א) ולעדת קדושים אלו איני עושה להם את הים יבשה. מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ר' ישמעאל אומר מה תצעק אלי, בזכות ירושלם אני אקרע להם את הים שנ' עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא (ישעיה נב) ואומר עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים (שם נא). ד"א בשביל הבטחה שהבטיחום אבותיהם אני אקרע לכם את הים שנ' והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה (בראשית כח). ר' יהודה בן בתירה אומר אמר לו הקב"ה כבר עשיתי הבטחה שהבטחתי אברהם אביכם שנ' וישם את הים לחרבה:
(Exodus 14:15) "And the L rd said to Moses: Why do you cry out to Me?" R. Yehoshua says: The Holy One Blessed be He said to Moses: Moses, all that Israel has to do is to go forward. R. Eliezer says: The Holy One Blessed be He said to Moses: Moses, My children are in trouble. The sea is raging and the foe is pursuing and you stand and prolong your prayers? For R. Eliezer was wont to say: There is a time to prolong (prayer) and a time to shorten. (Numbers 12:13) "G d, I pray You, hear her" — to shorten. (Devarim 9:18) "And I fell down before the L rd (in prayer) as at first, forty days and forty nights" — to prolong. R. Meir says: If for Adam, who was alone, I made dry land (viz. Genesis 1:9), for this assembly of holy ones shall I not make dry land? R. Yishmael says: In the merit of Jerusalem I will split the sea for them, as it is written (Isaiah 52:1) "Awake, awake, clothe yourself in splendor, O Zion. Don your robes of glory, O Jerusalem, holy city. For there will not again enter you the uncircumcised and the unclean", and (Ibid. 51:9-10) "Awake, awake, clothe yourself in splendor, O arm of the L rd. Awake as in days of old, as in generations of yore … Is it not You that dried up the sea, the waters of the great deep, a road for the redeemed to cross?" Variantly: Because of My promise to their father Abraham I will split the sea for them, viz. (Genesis 28:14) "And your seed shall be as the dust of the earth, ufaratzta yamah vakedma", "ufaratzta yamah" intimating the splitting of the sea. R. Yehudah b. Betheirah says: The Holy One Blessed be He said to him: I have already fulfilled My promise to your father Abraham, viz. (Exodus, Ibid. 21) "and He made the sea into the dry land" (that He had promised to Abraham) ... “Why do you cry out to Me? Speak to the children of Israel and let them travel.” (Exodus 14:15) R’ Yishmael says: ‘Why do you cry out to Me?’ In the merit of Jerusalem I will split the sea for them, as it says “Awaken, awaken, put on your strength, O Zion; put on the garments of your beauty, Jerusalem the Holy City, for no longer shall the uncircumcised or the unclean continue to enter you.” (Isaiah 52:1) and it says “Awaken, awaken, dress yourself with strength, O arm of the Lord, awaken, awaken like days of old, generations of yore; are you not the one that hewed Rahab and slew the sea monster? Are you not the one who dried up the sea, the waters of the great deep? Who made the depths of the sea a road for the redeemed ones to pass?” (Isaiah 51:9-10)
עורי עורי (הכל נגד מ''ש עורי עורי לבשי עז זרוע ה', והוא משיב עורי את, בך הדבר תלוי לבשי עוזך את ציון כנ''ל). לבשי עזך ציון, במצודת ציון עיר דוד שם היה הבהמ''ק והכהונה והסנהדרין והמלכות, שזה העז הפנימי, וע''ז אמר לבשי עוזך ציון, אבל בירושלים שהיא כלל העיר שם היו רק הבגדים החיצונים בגדי תפארת שהם העושר וריבוי עם, שהיא ההצלחה הגופניית, ועז''א לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש, כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל בירושלים, וטמא אל ציון :
"Awaken,awaken" (this is also said in response to what is written above, "Awaken, awaken, dress yourself with strength, O arm of the Lord" And He responds - you awake, upon you the thing depends, you dress yourself with strength Zion, as was explained above) "put on your strength, O Zion" In the stronghold of Zion, the City of David, there resided the Holy Temple,the priesthood, the Sanhedrin and the kingship which are the inner strength - in reference to this the verse says 'put on your strength, O Zion.' But in Jerusalem, which is the wholeness of the city, resided the outer garments - the clothes of glory which are wealth and a populous people and are physical success. In reference to this it says "put on the garments of your beauty, Jerusalem the Holy City, for no longer shall there come into you the uncircumcised" into Jerusalem "and the unclean" into Zion
אמרו לו תלמידיו לרבי אליעזר רבינו אמור לנו באיזה אור אנו שמחים באורו של הקב"ה או באורו של ירושלים ואמר להם ר"א באורו של הקב"ה אנו שמחים שנאמר (תהלים קיח) אל ה' ויאר לנו. ואמרו לו תלמידיו והלא נאמר (ישעיח ס) קומי אורי כי בא אורך ואמר להם ר"א זהו מה שנאמר ברוח הקודש ע"י דוד מלך ישראל (תהלים לו) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור כנגד מי אמר דוד המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל שהיא אומרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשביל מקור חיים זה שהיה עמך קודם כל מעשה בראשית אני מאירה באורך לעתיד לבא ואין מקור היים אלא התורה שנאמר (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה. ומהו באורך נראה אור אלא זהו האור שברא הקב"ה ביום ראשון ושמש בו העולם שלשה ימים קודם שנבראו המאורות ביום רביעי וכיון שנבראו המאורות ביום הרביעי במו שנאמר (בראשית א) ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים מיד עמד הקב"ה וגנזו לאותו אור הראשון ולמה גנזו הקב"ה לפי שעתידין העכו"ם להכעיס לפניו לכך אמר הקב"ה לא יזכו אותן הרשעים להשתמש באור זה אלא ישתמשו באור החמה והלבנה שהן עתידין להבטל אבל אור זה שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים יבואו הצדיקים שהם בני עוה"ב וישתמשו בו לעתיד שנאמר (שם) וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וגו'. וכיון שראה האור הזה שהקב"ה גנז אותו לצדיקים מיד שמח האור הזה שמחה גדולה שנאמר (משלי יג) אור צדיקים ישמח. באותה שעה אמר האור לפני הקב"ה רבונו של עולם אע"פ שנמנעתי מישראל הכשרים בעוה"ז ואני עתיד להאיר להם לעוה"ב אפילו הכי אין אני מצפה אלא לאורך שאתה מביא (נ"י עליו) עלי ובשעה שיאמר הקב"ה לציון קומי אורי כי בא אורך יאמר לפניו רבונו של עולם עמוד אתה בראש ואני עומד אחריך ואומר לה הקב"ה יפה אמרת שנאמר (תהלים יב) עתה אקום יאמר ה' ובמה היא שמחה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה שנאמר (ישעיה מט) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה באותה שעה מביא הקב"ה את אליהו ובן דוד צדקנו וצלוהית של שמן המשחה ומקלו של אהרן בידיהם ונקבצין כל ישראל בפניהם והשכינה לפניהם והנביאים מאחריהם והתורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם ומוליכין אותם אל עמק יהושפט ונקבצים כל העמים שם שנאמר (יואל ד ב) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה וחילדה מכרו ביין וישתו. באותה שעה מביא הקב"ה את אליליהם של עכו"ם ונותן בהם רוח ונשמה ואומר הקב"ה יעברו כל אומה ואומה היא ופסל שלה על הגשר של גיהנם ואז יעברו כולם וכיון שמגיעין על תוכה יהיה הגשר לפניהם כמו חוט ונופלין לתוך הגיהנם האלילים ועובדיהם וכיון שמגיעין לתוך הגיהנם הם ופסיליהם ורואין ישראל את כל העכו"ם ופסיליהם בתוך הגיהנם מיד מתייראין ישראל ואומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם שמא כשם שעשית עם אלו כך תעשה עמנו ואומר להם הקב"ה מי אתם ואומרים לפניו אנחנו עמך ונחלתך ישראל ואומר להם הקב"ה מי מעיד עליכם ואומרים ישראל להקדוש ברוך הוא אבינו אברהם יעיד עלינו. מיד קורא הקב"ה לאברהם ואומר לו מעיד אתה עליהן שהן עמי ואני אלקיהן ויאמר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי (בראשית טז) וגם את הגוי אשר יעבודו רן אנכי. ועוד אומר להם הקב"ה מי מעיד עוד יותר עליכם ואמרו לפניו אבינו יצחק יעיד עלינו מיד קורא ליצחק ואומר לו מעיד אתה עליהן שהן עמי ואני אלקיהן ואומר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי (שם כו) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. ועוד אומר להם הקב"ה מי ומי מעיד עוד יותר עליכם ואמרו לפניו יעקב אבינו יעיד עלינו מיד קורא ליעקב ואומר לו מעיד אתה עליהם שהם עמי ואני אלקיהם ואומר לפניו רבונו של עולם לא אמרת להם (שמות כ) לא יהיה לך אלקים אחרים על פני והם אמרו לפניך בכל יום שני פעמים (דברים ו) שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. באותה שעה עובר הקב"ה לפניהם וישראל עמו אחריו שנאמר (מיכה ב) ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם: באותה שעה מביא הקב"ה את התורה ומניחה בחיקו ומבהיק זיוון של ישראל מסוף העולם ועד סופו ואומר לו גבריאל לפני הקב"ה רבונו של עולם אם הוא רצונך יבואו כל העכו"ם ויראו בטובתן של ישראל ואומר לו הקב"ה גבריאל לא יבואו לראות כי כן אמר ישעיה הנביא (ישעיה כו) ה' רמה ידך בל יחזיון ואמר גבריאל לפניו רבונו של עולם לא כמו שאמר ישעיהו אלא יבואו ויראו ויבושו שנאמר (שם) יחזו ויבושו קנאת עם אף אש צריך תאכלם ואף כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה רבונו של עולם יבואו ויראו ויבושו שנאמר (מיכה ז) ותרא אויבתי ותכסה בושה. באותה שעה פותחת גיהנם את פיה ויוצאין כל העובדי כוכבים ומזלות ממנה ורואין בטובתן של ישראל ונופלין על פניהם ואומרים כמה נאה אדון וכמה נאה אומה זו שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם ביותר שנאמר (תהלים קמד) אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו. ויאמרו העכו"ם לפני הקב"ה רבונו של עולם מה נשתנה אומה זו מכל העכו"ם שאהבת אותם ביותר ואומר להם הקב"ה שוטים שבעולם אתם ידעתם אותי והנחתם אותי והשתחויתם לעבודת אלילים שלכם ולא בטחתם בי אבל ישראל קדשו את שמי ב' פעמים בכל יום תמיד ובטחו בי לכן אני נותן להם שכר טוב. מיד מתביישין כל העכו"ם ושבין לתוך הגיהנם שנאמר (שם ט) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלקים והקב"ה והצדיקים ילכו לג"ע ומשתחוים הצדיקים להקב"ה ויושבים הצדיקים שם בגן עדן והקב"ה יהא יושב בראש הצדיקים ומביא הקב"ה אותו האור שהיה גנוז לצדיקים ומוסיף על אורן ג' מאות וארבעים (נ"י וחמשה) וג' פעמים ואמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לזה האור היינו מצפים שנאמר (תהלים מב) צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים. ואומר להם הקב"ה עכשיו ראיתם ג"כ פני ואומרים ישראל לפני הקב"ה כיון שעכשיו אתה מאיר לנו באורך אם כן חשך זה מה הוא ואומר להם הקב"ה החשך הזה יכסה לבני עמלק (נ"י ולבני ישמעאל) ועכו"ם שנאמר (ישעיה ס) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. וכן אתה מוצא בגאולת מצרים שהיו ישראל נתונים באורה והמצריים באפלה שנאמר (שמות י) ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים וגו' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ונאמר (שם יד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ויהי הענן והחושך למצרים ויאר את הלילה בעמוד אש לישראל ואח"כ יאמר הקב"ה לישראל בני עכשיו בואו וקבלו ממני כוס של תנחומין ואומרים ישראל לפניו רבונו של עולם בתחלה כעסת עלינו והוצאתנו מתוך ביתך והגליתנו לבין העכו"ם ועכשיו באת לפייס אותנו ויאמר הקב"ה להם לישראל אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שהוא נושא את בת אחותו פעם אחת כעס עליה והוציאה מביתו לאחר ימים הוא בא לפייס אותה ואמרה לו מתחלה כעסת עלי והוצאתני מביתך ועכשיו אתה באת לפייסני ואמר לה לבת אחותו שמא תאמר בלבך שמיום שיצאת מביתי אני נכנסתי לביתי אלא אף אני לא נכנסתי לביתי. כך אמר הקדוש ברוך לישראל בני מיום שהחרבתי את ביתי של מטה לא עליתי וישבתי בביתי של מעלה אלא הייתי יושב ובטל ואמר הקב"ה להם לישראל אם אין אתם מאמינים לי שאני לא נכנסתי לביתי תנו את ידיכם על ראשי ותראו שהוא מלא טל שנאמר (שיר השירים ה) שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה ואז יהא מלביש הקב"ה את ציון עוזה בשכר עזי וזמרת יה שאמרו ישראל על הים שנאמר (ישעיה נב) עורי עורי לבשי עזך ציון
... …and the Holy One said to Israel, ‘my children – now take from me the cup of consolation.’ They replied to Him ‘Master of the World! You were angry with us and brought us out from within Your house and exiled us amongthe nations of the world [and that is like a vessel cast aside among the nationsof the world] and now you’ve come to appease us?! He said to them, ‘I will give you an allegory, to what is this thing to be likened? To a man who married his sister’s daughter. He grew angry with her and sent her out of his house, and after some days came to appease her. She said to him ‘you were angry with me and threw me out of your house and now you’ve come to appease me?!’ He said to her, ‘you are are my sister’s daughter, maybe you will say in your heart that from the day that you went out of my house [another woman entered in, by your life] even I have not entered my house.’ Thus the Holy One said to Israel, ‘my children, from the day I destroyed My house below I have not gone up and sat in My house above. Rather, I sat in the dew and the rain. If you do not believe me place your hands in My head [and see the dew which is on My head, if it were not an explicit verse it would be impossible to say] as it says “…for my head is full of dew, my locks with the drops of the night.” (Shir HaShirim 5:2) And the Holy One clothed Zion with her strength, in reward for “The Eternal's strength and His vengeance were my salvation…” (Shemot 15:2) which they said at the sea, [and from where do we learn that the Holy One clothes her in her strength?] as it says “Awaken, awaken, put on your strength, O Zion…” (Yeshayahu 52:1)
רָנִּ֥י עֲקָרָ֖ה לֹ֣א יָלָ֑דָה פִּצְחִ֨י רִנָּ֤ה וְצַהֲלִי֙ לֹא־חָ֔לָה כִּֽי־רַבִּ֧ים בְּֽנֵי־שׁוֹמֵמָ֛ה מִבְּנֵ֥י בְעוּלָ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה׃
Sing, O barren, thou that didst not bear, Break forth into singing, and cry aloud, thou that didst not travail; For more are the children of the desolate Than the children of the married wife, saith the LORD.
רני עקרה . ירושלים אשר היתה כלא ילדה :
"Sing, oh barren one" Jerusalem,who was as one who never gave birth:
א: רני עקרה, כנסת ישראל עקרה לא ילדה והיא עקרה, והטעם שמעט מספר ישראל: פצחי גם צהלי פירשתיו: לא חלה, מגזרת חיל [שמות ט"ו י"ד] וכן הוא, פצחי רנה וצהלי עקרה, אשר לא חלה, ועל דעת ר' משה הכהן ז"ל בבל, ועל דרך האמת כל אומה שיש לה בעל והוא מלך:
"Sing, oh barren one" Knesset Yisrael is barren, not having given birth. She is barren because the number of Israel is very few: "Break forth into singing, and cry aloud thou that didst not travail (lo chalah)" I explained this 'lo chalah' as derived from "a shudder (chiyl) seized the inhabitants of Philistia." (Shemot 15:14) And this is how it is, break out with song and cry aloud barren one who has not been seized with birth-pangs.'
הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה לי' ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב (תהלים קד, לה) יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה: אמר לה ההוא צדוקי לברוריא כתיב (ישעיהו נד, א) רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני אמרה ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא דכתיב כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה' אלא מאי עקרה לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו:
There were some lawless men living in the neighborhood of R' Meir, and they used to bother him greatly. Once R' Meir prayed that they should die. His wife, Beruriah, exclaimed, "What are you thinking? Is it because it is written, "'Let sinners cease out of the earth"? (Tehillim 104:35) But is it written hoteim (sinners)? It is written hata'im (sins)! Look also at the end of the verse, 'And let the wicked be no more' — i.e. when 'sins will cease,' then 'the wicked will be no more.' You should rather pray that they repent and be wicked no longer." R' Meir prayed on their behalf and they repented. A heretic said to Beruriah : It is written, "Sing, O barren, thou that didst not bear" (Yeshayau 54:1). Should a woman sing because she did not bear? She answered him, "Fool, look at the end of the verse ; for it is written, 'For more are the children of the desolate than the children of the married wife, says the Lord.' But what does it mean, 'barren woman, you that did not bear '? Sing, O Knesset Yisrael, who are like a barren woman that has not borne children for Gehinnom — like you."
ענייה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך ויסדתיך בספירים וגו' (ישעיה נ"ד י"א): אמר הכתוב בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה ודעו כי הפלה ה' חסיד לו ה' ישמע בקראי אליו (תהלים ד' ג' וד') בני איש אילו דואג ואחיתופל בני איש עד מה כבודי לכלימה עד מתי אתם מדקדקים בכבודי ואין אתם קוראים אותי בשמי אלא אתם אומרים מדוע לא בא בן ישי (שמואל א' כ' כ"ז) (אם ראינו) [ראיתי] את בן ישי (שם כ"ב ט') גם לכלכם יתן בן ישי (שם שם ז') אין לי שם תאהבון ריק מה אתם מרדפים אחר דברים של ריקנות ואומרים עזבו הקב"ה שכחו אין המלכות חוזרת לו מעתה תבקשו כזב סלה (יודעים) [ודעו] כי הפלה ה' חסיד לו ה' ישמע בקראי אליו כבר בישרני על ידי נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך ולא תמות (שמואל ב' י"ב י"ג). דבר אחר בני איש עד מה כבודי לכלימה אילו אומות העולם שנקראו בני איש שהם באים מבני בניו של נח איש צדיק תמים היה (בראשית ו' ט') אמר הקדוש ברוך הוא לאומות העולם רשעים עד מתי כבודי לכלימה זה בית המקדש שנקרא כבוד שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה י"ז י"ב) אמר הקב"ה עד מתי (מדקדקים) [אתם מקרקרים] בו ומעמידים בו צלמים וע"ז תאהבון ריק מה [אתם] מרדפים אחר דברים של ריקנות ואומרים עזבו הקדוש ברוך הוא (שכחה) [שכחו] אין שכינה חוזרת שם תבקשו כזב סלה ודעו כי הפלה ה' חסיד לו ה' ישמע בקראי אליו כבר בישרתי אותוע"יישעיהו הנביא ואמרתי לו ענייה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך ויסדתיך בספירים: דבר אחר ענייה סוערה ענייה מן דברי תורה (סוערה) [ענייה] מן המצות ומעשים טובים ענייה מן הצדיקים סוערה (מעל) [מערעתא שערעוה] אומות העולם שנאמר זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים [האומרים ערו ערו עד היסוד בה] וגו' (תהלים קל"ז ז') רבי אבא בר כהנא (בשם רבי) [ורבי] לוי ברבי אחד אמר תברו תברו ואחד אמר פנון פנון למאן דאמר תברו תברו דכתב חומת בבל הרחבה ערער תתערער (ירמיה נ"א נ"ח) ולמאן דאמר פנון פנון דכתב ותער כדה אל השוקת (בראשית כ"ד כ') ולמ"ד פגרו עד היסודותיה מטו ולמאן דאמר פנון פנון עד היסודותיה נסבו: דבר אחר ענייה סוערה לא נוחמה אמר רבי לוי בכ"מ שהוא אומר אין לה יש לה כתב ציון היא דורש אין לה (ירמיה ל' י"ז) הוי לה דכתב ובא לציון גואל (ישעיה נ"ט כ') ותהי שרי עקרה אין לה ולד (בראשית י"א ל') הוי לה ותהר ותלד שרה לאברהם בן (שם כ"א ב') וכן (לפנינה) ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל א' א' ב') הוי לה ותהר ותלד שלשה בנים (שם ב' כ"א) וכן רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה (ישעיה נ"ד א') הוי לה שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו' (שם מ"ט כ"א): הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך רבי אבא בר כהנא אמר כהדין כחולא שנאמר ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה (מלכים ב' ט' ל'): ויסדתיך בספירים שם סנפירינון מעשה באחד שעלה לרומי למכור סנפירינון והתנה עמו הלוקח ע"מ לבודקו נטלו והניחו על הסדן והיה מכה עליו בפטיש והיה הסדן נחלק והפטיש נפצץ והוא לא נחסר: ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח (שם י"ב) ר' אבא בר כהנא אמר כהדין וכדין ר' יהושע בן לוי אמר אבני כדכדנא. רבי יהושע בן לוי היה עומד עם אליהו בהר הכרמל אמר לו אין אתה מראה לי אילו אבני כדכדנא כיצד הם אמר לו הן והראה לו על ידי נס מעשה בספינה אחת שפירשה בים הגדול אחזו נחשולה והיתה מיטרפת בים והיה בה נער אחד עברי נגלה עליו אבא אליהו אמר לנער אם את עושה שליחותי אני ממלט לאנייה הזו בזכותך אמר לו הן אמר לו לך והראה לרבי יהושע בן לוי אילו אבני כדכד והוא יושב במדינה הגדולה בלוד ואל תראה [לו] אותם שם אלא הוליכוהו למערה של לוד ושם הראה לו אותם הלך הנער ואמר לר' יהושע בן לוי בא אחרי כיון שהוליכו למערה והראה אותם לו מיד הבהיקה כל לוד מאורם אמר רבי יצחק כיון שראה אותם נבהל מפניהם ונגזר. (שם שוסייך) [שמשתיך] שורייך: ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ (שם) (כתב) [כל כך] למה שעתיד הקב"ה לעשות שער גדול לבית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת של מרגליות ור' יוחנן היה יושב ודורש עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן [טובה] אחת היה שם אדם יושב ודורש עתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת של מרגלית והלא אפילו כביצה אין [אתה] מוצא עכשיו הלך ופירש בים הגדול ושקעה ספינתו והאיר הקדוש ברוך הוא את עיניו וראה שם מלאכי השרת שהיו יושבים ומסתתים בה (ומפליגים) [ומגלפים] בה אמר להם זו למה אמרו לו לשער הגדול של בית המקדש לשנה אחרת בא ומצא את רבי יוחנן שהיה יושב ודורש שעתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה של מרגלית אחת אמר לו דרוש ולך נאה לדרוש אמר לו מה ראית שכך אמרת לי אמר לו אילולי שראיתי בעיני לא האמנתיך מה עשה רבי יוחנן תלה עיניו וצפה בו מיד נעשה גל של עצמות: [וכל גבולך לאבני חפץ לפי שבעוה"ז מתחמין באבנים ובחצובות אבל לע"ל מתחמין באבנים טובות ומרגליות] לכך נאמר [וכל גבולך] לאבני חפץ בעוה"ז אדם חייב לחבירו הולכים אצל דיין פעמים שהוא עושה שלום ביניהם ופעמים שאינו עושה שלום ביניהם אבל בימות המשיח אדם חייב לחבירו והוא אומר לו בא ונלך ונדון לפני מלך המשיח כיון שמגיעים לגבול ירושלים מוצאים אותו שהוא מלא אבנים טובות ומרגליות נוטל אבן טובה אחת (ונותנים) [ונותנה] לו ואומר לו כלום אני חייב לך יותר מדמים של זו והוא אומר לו המלך יסלח לך הה"ד השם גבולך שלום (תהלים קמ"ז ט"ו). ארבעה שלומים הן שלום רב לאוהבי תורתיך (שם קי"ט קס"ה) יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח (שם ע"ב ז') וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך (ישעיה נ"ד י"ג) וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום (תהלים ל"ז י"א) וזה השם (שלום) גבולך שלום:
... Another explanation: “O poor tempestuous one, who was not consoled…” (Yeshayau 54:11) R’ Levi said any where that it says she does not have, she has. It is written “…that is Zion whom no one seeks out.” (Yirmiyahu 30:17) She has, as it is written “And a redeemer shall come to Zion…” (Yeshayahu 59:20) “And Sarai was barren; she had no child,” (Bereshit 11:30) and she had, “And Sarah conceived and bore a son to Avraham…” (Bereshit 21:2) And so too “…and Peninnah had children, but Hannah had no children,” (Shmuel I 1:2) and she had, “…and she conceived and bore three sons…” (Shmuel I 2:21) And so too, “Sing you barren woman who has not borne; burst out into song and jubilate, you who have not experienced birth pangs…” (Yeshayau 54:1) and she had, as it says “And you shall say to yourself, "Who begot these for me…” (Yeshayau 49:21)
ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃
Arise, shine, for thy light is come, And the glory of the LORD is risen upon thee.
בא אורך. אשר התפלאו המבארים, כי על זריחת השמש ישתמש העברי בלשון זריחה או יציאה, וביאה מורה שקיעה בכ''מ, לא בחנו הדבר היטב, כי זה רק כשידבר מגוף השמש, שיציירהו בעל הלשון כיוצא ממקומו באופק המזרח, ומחוז חפצו הוא האופק המערבי, ותהיה ביאתו עת בא למחוז חפצו שהוא המערב לא כן כשידבר מן האור שמחוז חפצו הוא כשיפגשו נצוציו בדבר המואר, ואז בא אל מקומו. ואורך הוא אור העצמי. וזריחת כבוד ה' הוא אור הנבואה עד שיהיו הם לערך זריחת האור הזה עליכם כערך הירח נגד השמש, כמ''ש (כד כג. ולק' פסוק יט), ועז''א ומלכים לנוגה זרחך, כי נוגה הוא הונח על אור הירח כנזכר לעיל (יג יו''ד ולק' יט) :
“for your light has come” Those who explained were astounded by this usage because they thought that when speaking of the sunrise, the Hebrew language employs the terms ‘rising’ or ‘going out’ while ‘coming’ implies sunset in all cases. But they did not check this matter well, because this is true only in reference to the body of the sun, when the speaker describes it as coming out from its place beyond the eastern horizon and heading toward its destination at the western. Then its ’coming’ is the moment it reaches its destination in the west. This is not so when speaking of the light, whose purpose is reached when its rays touch that which is illuminated, then it has come to its place. “Your light” refers to the light which comes of itself, and the rising of the glory of Gd is the light of prophecy - they will shine upon you until there are as the light of the sun upon the moon, as I wrote elsewhere (see Is. 60:19). On this it says “…and kings by the brilliance of your shine,” (Yeshayahu 60:3) because ‘shine’ refers to the light of the moon as I mentioned above (verses 13 and 14, and 19 below).
רבי אבהו ור' חייא רבה רבי אבהו אמר מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים הדא הוא דכתיב (תהלים א, ו): "כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'". "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" אלו מעשיהן של רשעים "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו כיון דכתיב "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. א"ר חייא רבה מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בהמ"ק בנוי וחרב ובנוי "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" הרי בנוי היאך מה דאת אמר (ישעיה נא, טז): "לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְגוֹ'" "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" הרי חרב היך מה דאת אמר (ירמיה ד, כג): "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ" "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא היאך מה דאת אמר (ישעיה ס, א): "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ" וכתיב (שם, ב) "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וְגוֹ' [וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה]".
R’ Abahu and R’ Chiya Raba. R’ Abahu said - from the beginning of the creation of the world the Holy One saw the actions of the righteous and the actions of the wicked. This is what is written “For the Lord knows the way of the righteous…” (Tehillim 1:6) “Now the earth was astonishingly empty…” (Bereshit 1:2) these are the actions of the wicked, “And God said, Let there be light…” (Bereshit 1:3) these are the actions of the righteous. But I don’t know which one of them He desired, the actions of these or the actions of those. Since it is written “And God saw the light that it was good…” (Bereshit 1:4). He desires the actions of the rieghteous and not the actions of the wicked. R’ Chiya Raba said – from the beginning of the creation of the world the Holy Oe saw the Holy Temple built, destroyed and built. “In the beginning of God's creation…” (Bereshit 1:1) refers to it built, this is what it says “…to plant the heavens and to found the earth…” (Yeshayahu 51:16) “Now the earth was astonishingly empty…” refers to it destroyed, this is what it says “I saw the earth, and behold, it was void and unformed…” (Yirmiyahu 4:23) , “And God said, Let there be light…” refers to it built and complete in the future to come, this is what it says “Arise, shine, for your light has come, and the glory of the Lord has shone upon you. For behold, darkness shall cover the earth, and a gross darkness the kingdoms, and the Lord shall shine upon you, and His glory shall appear over you.” (Yeshayahu 60:1-2)
פסקא כא אות ד (ד) ר' פנחס בשם ר' ראובן א' עתיד הק' להביא סיני ותבור וכרמל ולבנות בית המקדש על גבי ראשיהם ומה טעמ' והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית י"י בראש ההרים (שם ב ב) א"ר חומא ודייך עד כאן אלא בית המקדש אומ' שירה וההרים עונים אחריו ומה טעמ' ונשא הוא מגבעות (מיכה ד א) ואין לשון זה ונשא אלא שירה ומה טעמ' וכנניהו שר הלוים במשא יסור במשא כי מבין הוא (ד"ה א' טו כב) ר' הושעיה בשם ר' אפס עתידה ירושלם לעשות קסילפנס לאומות העולם והם מהלכין לאורה ומה טעמ' והלכו גוים לאורך וג' (ישעיה ס ג) א"ר אחא נמשלו ישר' כזית זית רענן יפה פרי תואר (ירמיה יא טז) ונמשל הק' כנר נר אלהים נשמת אדם (משלי כ כז) מה דרכו של שמן להנתן בנר והן מאירים שניהם כאחת כך א' הקב"ה לישראל בניי הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון קומי אורי כי בא אורך (ישעיה ס א
… R’ Hoshaya said in the name of R’ Afes – in the future, Jerusalem will be as a torch for the nations of the world and they will go by her light. What is the reason? “And nations shall go by your light…” (Yeshayau 60:3) R’ Acha said – Israel is compared to an olive, “A leafy olive-tree fair with goodly fruit, has the Lord called your name…” (Yirmyahu 11:16) and the Holy One to a lamp, “Man's soul is the Lord's lamp…” (Mishle 20:27) Just as it is the way to put oil in a lamp and they give light together as one, so to the Holy One said to Israel – My children, since My light is your light and your light Mine, you and I will go together and illuminate Zion, “Arise, shine, for your light has come…” (Yeshayahu 60:1)
וְהָלְכ֨וּ אֵלַ֤יִךְ שְׁח֙וֹחַ֙ בְּנֵ֣י מְעַנַּ֔יִךְ וְהִֽשְׁתַּחֲו֛וּ עַל־כַּפּ֥וֹת רַגְלַ֖יִךְ כָּל־מְנַֽאֲצָ֑יִךְ וְקָ֤רְאוּ לָךְ֙ עִ֣יר יְהוָ֔ה צִיּ֖וֹן קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
And the sons of them that afflicted thee Shall come bending unto thee, And all they that despised thee shall bow down At the soles of thy feet; And they shall call thee The city of the LORD, The Zion of the Holy One of Israel.
והלכו אליך, העכו''ם אשר עינו אותך בענוים קשים ילכו אליך שחוח לפייסך, ומנאציך שלא עינו אותך בענויים רק נאצו ובזו אותך שלא היית נחשב בעיניהם (והם לא יצטרכו לפייסך) ישתחוו עתה על כפות רגליך מרוב חשיבותך, ויקראו לך עתה, עיר ה' זה יהיה ירושלים ושם ציון יקראו ציון של קדוש ישראל כי שם יתגלה ה' ביתר שאת בשפיכת רוח קדשו לפי קדושת ישראל ומעשיהם (כי זה המבדיל בין ה' וקדוש ישראל בכ''מ) :
"come bending unto you" The idolators who oppressed you with hard oppression will come to bending over in order to appease you. And your abusers who did not oppress you but rather only insulted and disparaged you, because you were not worthy of consideration in their eyes (and they will not need to appease you), will bow down at your feet now from the greatness of your importance. And they will call you now "the city of the Lord" This will be Jerusalem, and there "Zion" they will call "the Zion of the Holy One of Israel" because there Gd will be revealed with the greatest intensity through the pouring out of His holy spirit according to the holiness of Israel and their actions (because this is what divides between Gd and the holiness of Israel in every place):
לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃
For Zion’s sake will I not hold My peace, And for Jerusalem’s sake I will not rest, Until her triumph go forth as brightness, And her salvation as a torch that burneth.
א: למען אלה דברי השם, ורבים אמרו שגם אלה דברי ישראל בגלות: כלפיד יבער, היו"ד שב אל לפיד, ותחסר מת אשר, (בגלות):
"for the sake of" These are the words of HaShem,and many say that they are the words of Israel in exile: "like a torch that burns" The letter yud shows that the verb is relating to the torch, and the word 'that' is missing, (in exile):
למען ציון, שב לדבר נגד שני הענינים שהזכיר בסימן הקודם א. הצדקה שירצה ה' לגלות צדקת ישראל ואמתת תורתם ואמונתם. ב. הישועה שירצה ה' להושיעם. והנה ציון תצייר צדקת ישראל כי בציון היה מושב הסנהדרין והמקדש, וירושלים תציין תשועת ישראל כי שם ישבו ההמון ולשם יתקבצו פזוריהם, כמ''ש (נ''ב) לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים, ציון תלבש עוז הפנימי הצלחות הנפשיות, וירושלים בגדים החיצונים הצלחות הגופניות, והנה לברר צדקת ישראל ואמתת תורתם צריך שיתוכח בדברים וטענות, ועז''א למען ציון לא אחשה, לא אשתוק מלהתוכח ולהוכיח אמתתה, ולהוציא תשועת ישראל מגלותם צריך פעולה ומעשה, ועז''א למען ירושלים לא אשקוט לא אשב במנוחה מבלי לעשות דבר רק אהיה זריז להושיעם, והדלתות מגבילים, למען ציון לא אחשה עד יצא כנגה צדקה, שהיא צדקת תורתם ואמונתם ולמען ירושלם לא אשקוט עד ישועתה כלפיד יבער שהיא התשועה, (והנה הנוגה הוא הדבר שאין לו אור מצד עצמו רק מקבל אורו מדבר אחר, כנוגה הירח שמקבל אורו מן השמש, אבל הלפיד אורו מצד עצמו ובזה מצייר שע''י שיבעיר הלפיד שהיא התשועה ע''י שיראו תשועת ישראל איך יאיר להם את הלילה באור התשועה, עי''ז יכירו צדקם, וכאילו לפיד הישועה יפלש אורו על הצדקה, והצדקה תתראה ע''י התשועה, כמו שתתראה הירח ע''י השמש, וע''ז קורהו נוגה ואור חוזר של הלפיד : (ב) וראו, מגביל עם הפסוק הקודם, ע''י שיצא כנגה צדקה, יראו גוים צדקך, וע''י שישועתה כלפיד יבער, יראו מלכים כבודך, (ומוסיף שגם הגוים עכו''ם יכירו צדקך ואמתת אמונתך ותורתך, וכ''ש שמלכיהם שהם חכמים יותר יכירו זאת וכן גם מלכיהם יכירו כבודך שיהיה גדול מכבודם, וכ''ש שהגוים יכירו זאת). וקרא לך שם חדש הם השמות שיזכיר אח''ז, חפצי בה, דרושה, אשר פי ה' יקבנו ויפרש את השם הזה ויגלה טעמו כמ''ש חפצי בה כי חפץ ה' בך :
"for Zion's sake" He came back to speak of two matters which he recalled in the previous section. 1. The righteousness which Gd desires to reveal, the righteousness of Israel and the truth of their Torah and their faith. 2. The salvation which Gd desires to bring to them. Zion represents the righteousness of Israel because Zion was the location of the Sanhedrin and the Holy Temple, and Jerusalem represents the salvation of Israel because there the masses dwelt and to there the scattered ones were gathered, as it is written "...put on your strength, O Zion; put on the garments of your beauty, Jerusalem..." (Is. 52:1) Zion will clothe herself with inner might, the spiritual successes, and Jerusalem external garments - the physical successes. In order to clarify the righteousness of Israel and the truth of their Torah one must argue with words and claims, and on this it says - "for Zion's sake I will not hold my peace" I will not cease from arguing and proving her truth. To bring the salvation of Israel out of their exile requires practical action, and on this it says - "for Jerusalem's sake I will not rest" I will not sit at ease without doing a thing, rather I will be diligent to save them...
עַל־חוֹמֹתַ֣יִךְ יְרוּשָׁלִַ֗ם הִפְקַ֙דְתִּי֙ שֹֽׁמְרִ֔ים כָּל־הַיּ֧וֹם וְכָל־הַלַּ֛יְלָה תָּמִ֖יד לֹ֣א יֶחֱשׁ֑וּ הַמַּזְכִּרִים֙ אֶת־יְהוָ֔ה אַל־דֳּמִ֖י לָכֶֽם׃
I have set watchmen Upon thy walls, O Jerusalem, They shall never hold their peace Day nor night: ‘Ye that are the LORD’S remembrancers, Take ye no rest,
על חומותיך ירושלים . רבותינו דרשוהו כמשמעו מלאכי' המזכירים את ה' על חורבנה לבנותה מאי אמרי אתה תקום תרחם ציון ( תהלים קב ) כי בחר ה' בציון ( שם קלב ) כדאיתא במסכת מנחות וי"ת חומותיך אבות הראשונים המגינים עלינו כחומה : הפקדתי שומרים . לכתוב ספר זכרונות שלא ישתכח זכותם מלפני : לא יחשו . מלהזכיר זכותם לפני : המזכירים את ה' . את זכות האבות : אל דמי לכם . אל תחרישו :
"Upon your walls, oh Jerusalem" Our rabbis explained this according to its implied meaning - angels who recall her destruction before Gd in order that He rebuild her. What did they say? "You will rise, You will have mercy on Zion..." (Tehillim 102:14) "For the Lord has chosen Zion..." (Tehillim 132:13) as it says in tractate Menachot. Yonatan translates 'your walls' as the forefathers who guard us like a wall.
ו: על וגו', אלה השומרים כגוי על אבלי ציון, שאין להם עסק כי אם בכי, ולא ישנו בלילה, כשומרי החומות, והוסיף כל היום, כי מנהג השומרים לישן ביום וכן כתוב משמרים לבוקר [תהלים ק"ל ו'] (משמרים הבלי שוא יונה ב' ט'), והנה פירש הנביא דבריו, שהם מזכירים הוא פועל יוצא לשנים פעולים, כמו הזכירני נשפטה יחד [מ"ג כ"ו]:
These 'guards' are a euphemism for the mourners of Zion who have no business other than crying, and do not sleep at night like the watchmen on the walls. The verse added 'all day' because the custom of watchmen is to sleep in the day, as it is written "...those who await the morning..." (Tehillim 130:6)
רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' (זכריה ב י"ד): זו היא שנאמרה ברוח הקודשע"ישלמה אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז (שה"ש ח' ט') כנגד מי אמר שלמה למקרא הזה לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל שבשעה שנבנה הבית האחרון לא שרתה [בו] שכינה שכך אמד הקדוש ברוך הוא אם עולים ישראל כולם תשרה שכינה ואם לאו לא ישתמשו אלא בבת קול שנאמר ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות (א"ר יצחק מפני מה לא שרתה שכינה בבית האחרון שבנו בני הגולה מפני שבנאו כורש) [הזקנים] אשר ראו את הבית הראשון ביסדו [זה הבית בעיניהם] בוכים בקול [וגו'] (עזרא ג' י"ב) [ואומר מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה] בכבודו הראשון ומה אתם רואים אותו היום ועתה הלא קטן הוא בעיניכם (חגי ב' ג') (מי בכם הנשאר אשר ראו את הבית הזה) מפני מה מחצה בוכים ומחצה שמחים אלא זקינים שראו בכבוד הבית הזה ששרתה בו שכינה וראו הבית האחרון שלא שרתה בו שכינה היו בוכים אבל בניהם שלא ראו בכבוד הבית הראשון וראו בבניין של בית האחרון היו שמיחים לכך נאמר ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות [וגו' ורבים בתרועה בשמחה להרים קול וגו'] (עזרא שם) אמר רבי יצחק מפני מה לא שרתה שכינה בבית האחרון שבנו בני הגולה מפני שבנאו כורש מלך פרס שהוא מזרעו של יפת לפי שאין שכינה שורה במעשי ידיו של יפת אבל בית הראשון שבנו בני ישראל בני בניו של שם [שרתה בו שכינה] שנאמר יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם (בראשית ט' כ"ז) עליהם אמר שלמה (ומשיב) [ומשבח] את כנסת ישראל ואומר אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה (משלי ל"א י') אין הכתוב מדבר אלא כנגד [ישראל] אותה שעה שגלו ישראל מארצם היו מלאכי השרת אומרין לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כשהיו ישראל שרויים בארצם היו מדובקים בע"ז עכשיו שהגלית אותם לבין האומות (עולם) על אחת כמה וכמה מה השיבן הקב"ה הריני בטוח על בניי שאינם מניחים אותי ומדבקים לע"ז אלא מוסרים עצמם עלי בכל שעה ושעה ולא דיין שהן מוסרין עצמם אלא שהם מקרבים אחרים תחת כנפיי רצונכם באו והסתכלו במצרים עשר מכות בלבד הבאתי עליהם ולא יכלו לעמוד בהם אלא נדעכו והלכו להם שנאמר דעכו כפשתה כבו (ישעיה מ"ג י"ז) ואף מלכות בבל הבאתי עליהם צרות קימעה ולא יכלו לעמוד בהם אלא (נטלו) [בטלו] והלכו להם מן העולם שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה לציים הקימו בחוניו עוררו ארמנותיה שמה למפלה (שם כ"ג י"ג) אבל ישראל אף על פי שאני מביא עליהם צרות וייסורים בעולם אינן נדחים מלפני אלא הרי הם קיימים לעולם ולעולמים. גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה (משלי שם י"ג) אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת בואו ואודיע לכם צדקתם של בניי שאני (טענתיו) [טענתים] בעולם כמה צרות וייסורים הבאתי עליהם בעולם בכל דור ודור בכל שעה [ושעה] ולא בעטו בהם שקוראין את עצמן רשעים וקוראין אותי צדיק בפני (רשעים) והם אומרים בלשון הזה אבל אנחנו חטאנו העוינו הרשענו פשענו מרדנו ומרינו וסרנו ממצותיך ומשפטיך ולא שוה לנו ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו לפיכך היה שלמה מקלס את כנסת ישראל אשת חיל מי ימצא לכך נאמר אם חומה: דבר אחר רני ושמחי בא וראה (את) מה כתיב למעלה מן הענין ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה שם ט') [מה] ואני אלא כך אמר הקב"ה אני וכל פמליא שלי נעשים לה חומה לירושלים לעתיד לבא ואני מצוה לה מלאכים לשומרה שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים (ישעיה ס"ב ו') וכי מאחר שהאש מוקף לה מי יכול להכנס (בתוכו) [בתוכה] אלא לעתיד לבא צדיקים מהלכים באש כאדם שהוא מהלך בחמה ביום הצינה והיא עריבה עליו ואם תמיהה אתה בדבר הזה בא והסתכל בחנניה מישאל ועזריה שבשעה שהטילם נבוכדנצר לתוך הכבשן האש היו מהלכים בה כאדם שהוא מהלך בחמה ביום הצינה והיא עריבה עליו שנאמר ענה ואמר הא אנא חזי גוברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון וריוה דרביעאה דמי לבר אלקין (דניאל ג' כ"ה) קדמאה לא נאמר אלא די רביעאה זה גבריאל שהיה מהלך אחריהם כתלמיד לפני הרב ללמדך שהצדיקים גדולים ממלאכי השרת. דבר אחר וריוה רביעאה כיון שראה נבוכדנצר את גבריאל הכירו ואמר זה שראיתי במלחמתו של סנחריב בשעה ששרפן ר' אליעזר הגדול אומר בשעה שראה נבוכדנצר את גבריאל נזדעזעו כל איבריו ואמר זהו מלאך שראיתי במלחמתו של סנחריב שנדמה כזרבוכי' קטנה של אש ושרף את כל מחנהו לכך נאמר חומת אש סביב והלא אין משרויו של הקדוש ברוך הוא אלא במרום שנאמר על השמים כבודו (תהלים קי"ג ד') אלא מהו ולכבוד אהיה בתוכה אמר רבי יהושע בן לוי להודיע שבחן של ישראל לכל באי עולם שבשבילן הקב"ה מוריד שכינתו משמי מרום ומשרה אותה בארץ לכך נאמר ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה: דבר אחר רני ושמחי [וגו' ונלוו גוים רבים אל ה'] (שם ט"ו) אמר רבי חנינא בר פפא אין הכתוב מדבר אלא כנגד אותה שעה שהקב"ה דן את כל אומות העולם לעתיד לבא באותה השעה מביא הקדוש ברוך הוא את כל הגרים שנתגיירו בעולם הזה ודן את כל האומות בפניהם ואומר להם מפני מה הנחתם אותי ועבדתם את ע"ז שאין בה ממש ואומרים לפניו רבונו של עולם אם באנו לפתחך לא קבלתנו אמר להם יבואו הגרים שנתגיירו מכם ויעידו בכם מיד מביא הקב"ה את כל הגרים שנתגיירו והם דנים אותן ואומרים לפניהם מפני מה הנחתם (אותי) [אותו] ועבדתם ע"ז שאין בהם ממש (ואומר לפניו רבש"ע) יתרו לא כומר של ע"ז היה וכיון שבא לפתחו של הקדוש ברוך הוא (קיבלן) [קיבלו] ואנו לאו עובדי ע"ז היינו וכיון שבאנו לפתחו של הקב"ה קיבלנו מיד מתביישים כל הרשעים מתשובת הגרים ונוטה דין והולכים מן העולם שנאמר ובאחת יבערו ויכסלו מוסר דבלים עץ הוא (ירמיה י' ח') לכך נאמר רני ושמחי [וגו']: דבר אחר רני ושמחי אימת מתקיים הדבר הזה בשעה שהקדוש ברוך הוא גואל את ישראל קודם שלשה ימים שיבא משיח בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם ואומר הרי ארץ ישראל עד מתי אתם עומדים בחורב צייה ושממה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו ואחר כך אומר להם בא שלום לעולם שנאמר הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום (נחום ב' א') כיון ששמעו רשעים הם שמחים כולם ואומרים זה לזה בא שלום לנו ביום השני בא ועומד על הרי ישראל ואומר טובה באתה לעולם שנאמר מבשר טוב (ישעיה נ"ב ז') ביום השלישי בא ואומר באתה ישועה לעולם שנאמר משמיע ישועה (שם) וכיון שהוא רואה את הרשעים שהם אומרים כך לכך אומר לציון מלך אלקיך (שם) ללמדך לציון ולבניה בא ישועה ולא לרשעים באותה השעה מראה הקב"ה את כבודו ומלכותו לכל באי עולם וגואל את ישראל ונגלה בראשם שנאמר עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעבורו [שער] ויצאו בו ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב' י"ג):
... Another explanation. “Sing and rejoice, O daughter of Zion…” (Zechariah 2:14) Come and see what is written above this matter “But I will be for it-says the Lord-a wall of fire around, and for glory I will be in its midst.” (Zechariah 2:9) What is this ‘and I’? The Holy One said thus – I and all my household will be a wall to Jerusalem in the future to come. And I will command angels to watch over her, as it says “On your walls, O Jerusalem, I have appointed watchmen…” (Yeshayahu 62:6) Since the fire surrounds her, who could possibly get in?! Rather, in the future to come the righteous will walk through fire like one who walks in the sun on a cold day and finds it sweet. If you are astounded at this, come and gaze at Chananya, Misha’el and Azaryah. When Nebuchadnezar threw them into the fiery furnace the walked through it like one who walks in the sun on a cold day and finds it sweet, as it says “He called out and said, ‘Behold, I see four free men walking in the midst of the fire, and there is no wound upon them, and the form of the fourth one is like [that of] an angel.’”(Daniel 3:25)It does not say the first, but rather the fourth. This is Gavriel, who walked behind them like a student before his teacher, to teach you that the righteous are greater than the ministering angels…
וְקָרְא֥וּ לָהֶ֛ם עַם־הַקֹּ֖דֶשׁ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה וְלָךְ֙ יִקָּרֵ֣א דְרוּשָׁ֔ה עִ֖יר לֹ֥א נֶעֱזָֽבָה׃ (ס)
And they shall call them The holy people, The redeemed of the LORD; And thou shalt be called Sought out, A city not forsaken.
[כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. שלא יהא בכם שום ליצנות, שלא תבא לידי חיוב. ממי אתה למד, מיפתח. מה כתיב בו, והוא בן אשה זונה (שופט' יא א). רבן שמעון בן גמליאל אומר, שהכניסה צרתה לביתה. ורבותינו אומרים, זונה ודאי. ובשביל שהיה בו שום של ליצנות, נפלו בו כל האוכלוסין. לכך כתיב, ונשמרת מכל דבר רע. וכן כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו', אלו ישראל שנטמאו בעבודה זרה, שנאמר, תזרם כמו דוה, צא תאמר לו (ישע' ל כב). ויצא [אל] מחוץ למחנה, שגולים לבבל. והיה לפנות ערב של מלכיות, והקדוש ברוך הוא מטהרן, שנאמר, ירחץ במים. וכתיב, אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (שם ד ד). וכבא השמש, כשיבא מלך המשיח שכתוב בו, וכסאו כשמש נגדי (תהל' פט לז). יבא אל תוך המחנה, אלו ישראל שנכנסים לבית המקדש. ויד תהיה לך, זה זכות של אברהם. אמר רבי פנחס, ויצאת שמה חוץ, לבבל. ויתד תהיה לך על אזנך, נבוכדנצר תובע בהם שיעבדו לצלם, והם אומרים, לאלהיך לא איתנא פלחין (דני' ג יח). ושבת וכסית את צאתך, מכסה של עבודה זרה שהיה בירושלים. כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך, הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם מיד והצילם מן האש. והיה מחניך קדוש. אחר כן מקדש אותם, שנאמר, וקראו להם עם הקדש גאולי ה' (ישעיה סב יב)]:
“When a camp goes out against your enemies, you shall beware of everything evil.” (Devarim 23:10) There should be no levity among you so that you do not incur any liability. From whom should you learn? From Yiftach. What is written about him? “…and he was the son of a harlot…” (Shoftim 11:1) R’ Shimon ben Gamliel said that she brought her sister-wife into her house, and our Rabbis say that she was really a harlot, and because there was some levity in him all of the people fell upon him. Therefore it is written ‘you shall beware of everything evil’ and ‘If there is among you a man who is unclean…’ These are Israel who became impure through idolatry, as it says “…scatter them afar like a menstruant; 'Go out,' say to it.” (Yeshayahu 30:22) “…he shall go outside the camp…” (Devarim 23:11) that they were exiled to Bavel. “And it shall be, towards evening…”(Devarim 23:12) the evening of the kingdoms, and the Holy One purifies them as it says “…he shall bathe in water…” (ibid.) and it is written “When the Lord shall have washed away the filth of the daughters of Zion…” (Yeshayahu 4:4) “…and when the sun sets…” (Devraim 23:12) When the King Messiah comes of whom it is written “…and his throne is like the sun before Me.” (Tehillim 89:37) “…he may come within the camp” (Devarim 23:12) These are Israel, entering intp the Holy Temple. “And you shall have a designated place outside the camp…” (Devarim 23:13) this is the merit of Avraham. R’ Pinchas said- “…so that you can go out there,” to Bavel. “And you shall keep a stake in addition to your weapons…” (Devarim 23:14) Nevuchadnezar demanded that they serve an idol and they said “…let it be known to you, O king, that we will not worship your god…” (Daniel 3:18) “…and you shall return and cover your excrement.” (Devarim 23:14) The covering of idolatry that was in Jerusalem. “For the Lord, your God, goes along in the midst of your camp…” (Devarim 23:15) The Holy One will be revealed to them immediately and saved them from the fire. “Therefore, your camp shall be holy…” (ibid.) Afterwards He will sanctify them as it says “And they shall call them the holy people, those redeemed by the Lord…” (Yeshayahu 62:12)