וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃
And he lighted upon the place, and tarried there all night, because the sun was set; and he took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep.
וְצַלִי בַּאֲתַר בֵּי מוּקְדָשָׁא וּבַת תַּמָן אֲרוּם טְמַע שִׁמְשָׁא וּנְסֵיב אַרְבְּעָה מֵאַבְנֵי אַתְרָא קַדִישׁ וְשַׁוִי אִיסָדוֹי וּשְׁכִיב בְּאַתְרָא הַהוּא
And he prayed in the place of the Holy Temple and slept there because the sun set. He took four of the stones of that holy place, placed them at his head, and laid down there.
ויפגע במקום לֹא הִזְכִיר הַכָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶלָּא בַּמָּקוֹם – הַנִּזְכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר, הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק:
ויפגע במקום AND HE LIGHTED UPON THE PLACE — Scripture does not mention which place, but by writing בַּמָקוֹם the place it refers to the place mentioned already in another passage, viz., Mount Moriah of which it is stated (Genesis 22:4) “And he saw the place (המקום) afar off”.
ויפגע במקום ג''פ כתיב מקום בפסוק רמז לג' רגלים שיעלו בניו למקום ההוא:
And he arrived at the place – the word place is used three times in this verse, which is a hint to the three pilgrimage holy days on which his children would come up to that place in the future (see Chullin 91b)
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. רז"ל אמרו (חולין צא:עיי"ש) שזהו הר המוריה שנאמר בו וירא את המקום מרחוק, קרא למקום ההוא סתם מקום לפי שכל מקום יש לו שם לווי, על שם בעליו, או על שם מהות המקום, כי בזה יובדל משאר מקומות וזה המקום נעלם מהותו ושמו, כמבואר למעלה פר' וירא בפסוק ה' יראה, (כביד) על כן קראו סתם מקום כי אין בו עדיין השם אשר בו יובדל משאר מקומות.
ד"א לכך קראו מקום סתם, לפי שהוא מקומו של עולם, הן מצד ששם אבן שתיה ומשם הושתת העולם, הן מצד שעדיין כל העולם מיוסד עליו כי ממנו יוצא השפע לכל העולם ויעקב הרגיש כי זה יהיה מקום המקדש לפי שראה ששקעה עליו השמש שלא בעונתה, לפי שמקום קדוש זה מכהה גלגל חמה ואינו צריך אל השמש, ואדרבה השמש צריכה אליו כמ"ש רז"ל (במד"ר טוב) א"ר אבין אתה מוצא מי שמבקש לעשות לו חלונות עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ כדי שיהיה שואבין האורה מבחוץ, אבל חלונות של בהמ"ק היו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים למה שיהא האור יוצא מן המקדש ומאיר לעולם, שנאמר (יחזקאל מג.ב) והארץ האירה מכבודו וכתיב (ירמיה יז.יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. עיין נוסח זה בילקוט פר' תצוה, ומכאן ראייה שאין השמש מאירה אל המקדש על כן כהה אור השמש מיד בבואו אל מקום הקדוש, והיה לעת ערב יהיה אור כי האיר ה' אור העליון ממקום קדוש זה עד שנראה ה' אליו במחזה בלילה ההוא.
ויש עוד רמז נכון, במה שאמרו במדרש ילקוט ששקעה השמש שתי שעות קודם זמנה, ולמה דווקא שתי שעות, אלא שרמז כאן על העתיד שככה תשקע שמשן של ישראל שתי שנים קודם זמנו כמו שפירש"י פר' ואתחנן (דברים דכה) שמיהר ה' את הגלות שתי שנים קודם הזמן, שנאמר (דניאל ט.יד) וישקוד ה' על הרעה, ואם כן בית המקדש שיבנה במקום זה סופו ליחרב ב' שנים קודם זמן שקיעה על כן בא הרמז אל יעקב בשקיעה זו, שיהיה סימן מסור בידו שלעתיד יחרב המקדש ב' שנים קודם הזמן, ע"כ ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ואמרו במדרש (מביאו רמ"א או"ח תקנה ב) שחסידים ואנשי מעשה נוהגים בליל ט' באב לשום אבן תחת הראש ואמרו שיש להם סמך מן פסוק זה, ויקח מאבני המקום כו' כי יעקב ראה החורבן ומי הגיד לבעל מדרש זה שראה יעקב החורבן, אלא ודאי שלמד זה מן שקיעת השמש שתי שעות קודם כאמור.
And he arrived at the place and lodged there because the sun had set. Our Sages said (Chullin 91b) that this was Mount Moriah, as it says about it “…and he saw the place from afar.” (Bereshit 22:4) That place was called ‘the place’ without any specific name. Every place has an identifying name, from the name of its owner or its nature, but in this it was separate from all other places – the essence and name of this place was hidden as I explained above in the portion of Vayera (22:14). Therefore it is called simply ‘the place,’ because it has not yet received the name which will distinguish it from all other places. Another reason why it is called simply ‘the place,’ it because it is the place of the world. This is both because the foundation stone, from which the world was founded, is located there, and that even now the whole world rests on it because from there the Divine abundance pours out to the world. Ya’akov sensed that this would be the place of the Holy Temple when he saw that the sun set upon him before its proper time, because this holy place dims the sphere of the sun and does not require the sun. On the contrary - the sun needs it, as the Sages taught ‘R’ Avin said, we find that one who wants to make windows makes them wide on the inside and narrow on the outside in order to draw in the light from outside. But the windows of the Holy Temple were wide on the outside and narrow within – why? In order that the light would go out from the Temple and illuminate the world, as it says “…and the earth shone from His glory,” (Yechezkiel 43:2) and it is written “As a Throne of Glory, exalted from the beginning, so is the place of our Sanctuary.” (Yirmiyahu 17:12) See the version of this midrash in Yalkut parshat Tetzaveh 378. This is a proof that the sun does not light the Holy Temple, therefore the light of the sun dimmed immediately upon reaching this holy place, “…and it shall come to pass that at eventide it shall be light,” (Zechariah 14:7) because Gd shined the supernal light from this holy place until He appeared to Yaakov in a vision that night. There is another hint in what it says in the midrash Yalkut Shimoni 118, that the sun set two hours before its time. Why precisely two hours? There is a hint in this about the future, that so too will Israel’s sun set two years before its time. As Rashi explained in the Torah portion of Vayetchanan (Devarim 4:25) Gd brought the exile two years early, as its says “And the Lord hastened with the evil…” (Daniel 9:14) If this is so, then the Holy Temple which will be built in this place is destined to be destroyed two years before its sun has set. Therefore this hint came to Yaakov through the early setting of the sun, that there would be a sign in his hand that in the future the Holy Temple would be destroyed two years early. Therefore “…and he took some of the stones of the place and placed [them] at his head…” (Bereshit 28:11) They said in the midrash, brought by the Rama in Orach Chaim 555:2, that the pious and holy ones were accustomed to place a stone under their heads when they laid down on the night of Tisha B’Av. He said that they have a support from this verse “…and he took some of the stones…” because Yaakov saw the destruction. And who told the writer of this midrash that Yaakov saw the destruction? Certainly they learned this from the fact that the sun set two hours early, as I said.
ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וגו'. אחר שנודע לו כי מקום זה יהיה בית אלהים המכהה גלגל חמה, על כן לקח מן אבני המקום וישם אותם שומר לראשו להראות חבת הקודש שעליהן כמ"ש (תהלים קבטו) כי רצו עבדיך את אבניה. ולקח י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים כדאיתא במדרש (בר"ר סח.יא) והיו האבנים מריבות כל אחד אמר עלי יניח צדיק ראשו עד שנעשו לאבן אחת, רמז לעתיד על דרך שכתב הרב המורה שלכך העלים הקב"ה מקום זה שיהיה מקום מקדש והיכל מלך כדי שלא יהיה מריבה בין השבטים כי כל שבט ירצה במקום המקודש ההוא, ומפני השלום נאמר (דברים יב.ה) אשר יבחר ה' מכל שבטיכם וכתיב (שם יד) כ"א במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך הא כיצד אלא שבשעה שקנה דוד את הגורן מן ארונה היבוסי גבה את הכסף מכל השבטים, וכן פירש"י שם, וא"כ מריבה זו שהיתה בין האבנים ונעשו לסוף אבן אחת זה היה אות ומופת על העתיד, שככה תהיה מריבה בין אבני נזר י"ב שבטי יה, כי כל שבט יאמר עלי יניח צדיקו של עולם ראשו זה בית המקדש שנאמר בו מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה יז.יב) ולסוף נעשו לאבן אחת ע"י שגבה דוד הזהב מן כולם. ועל אבן זה נאמר בבנין שני והוציא את האבן הראשה, (זכריה ד.ז) רצה לומר אותו שהיה מראשותיו של יעקב הוציאו ליסד בו את היכל ה', ועשה יעקב ממנו מטה לשכב עליו להיות סימן שזה יהיה מטתו שלשלמה מלך שהשלום שלו, כמו שפירש"י בשיר השירים על פסוק הנה מטתו שלשלמה. (ג.ז).
and he took some of the stones of the place and placed them at his head - After it was known to him that this place would be the House of Gd which dims the sphere of the sun, therefor he took some of the stones of the place and set them as a guard to his head in order to show how he cherished their sanctity as it says “For Your servants desired its stones…” (Tehillim 102:15) He took twelve stones parallel to the twelve tribes as it says in the midrash (Bereshit Raba 68:11) that the stones argued, each one saying ‘let the righteous one rest his head on me!’ until they became one stone. This was a hint for the future as the writer of the Guide to the Perplexed wrote, that this is why the Holy One hid this place which would be the location of the Holy Temple and the King’s palace – in order that there not be argument between the tribes, each desiring that holy place to be theirs. Also because of peace, as it says “But only to the place which the Lord your God shall choose from all your tribes…” (Devarim 12:5) And it is written “But only in the place the Lord will choose in one of your tribes…” (Devarim 12:14) How is this? When David purchased the threshing floor from Aravna the Yevusi, he collected the money from all of the tribes, as Rashi explains there (see Shmuel II 24:24). If this is so, then the argument between the stones which ended in their becoming one stone was sign for the future, that so too will be the argument between the crown jewels, the twelve tribes of Gd, that each tribe will say let the righteous One of the world rest His head upon me, referring to the Holy Temple as it says “As a Throne of Glory, exalted from the beginning, so is the place of our Sanctuary.” (Yirmiyahu 17:12) In the end they were made as one stine when David collected the gold from all of them. About this stone it is said regarding the building of the Second Temple “Who are you, O great mountain? Before Zerubbabel you sink to a plain! He will bring out the stone of the main architect, with shouts of grace, grace to it.” (Zechariah 4:7) When it says that He will bring out the stone of the main architect (even rosha) it means the stone which was at the head (rosh) of Yaakov. Bring it out to build the foundation for the Palace of Gd. Yaakov made a bed from it to lie upon in order to be a sign that this will be the bed which is to Shlomo – the king to whom peace belongs, as Rashi explained in Shir HaShirim on the verse “Behold the litter of Solomon…” (Shir HaShirim 3:7)
מדרש אגדה ויצא פרק כח סימן יא
[יא] ויפגע במקום. אמר יעקב וכי אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי, ולא אסכים על מה שעשו והסכימו אבותי, מיד חזר להר המוריה והתפלל שם. ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואל תפגע בי (ירמיה ז טז): וילן שם כי בא השמש. אמר הקדוש ברוך הוא צדיק בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, מיד העריב לו השמש, שנאמר כי בא השמש, אמר הקדוש ברוך הוא שמש הבאה בעבורו יזרח לו בעבורו, דכתיב ויזרח לו השמש (בראשית לב לב): מאבני המקום. מיעוט רבים שנים: ד"א מאבני המקום. שנים עשר אבנים לקח משם, ושם תחת מראשותיו כנגד שנים עשר שבטים:
Midrash Aggadah Vayetze 28:11
And he arrived at the place – Yaakov said ‘is it possible that I passed the place where my fathers prayed and I did not pray, should I not act in accord with what my fathers did and agreed upon? Immediately he returned to Mount Moriah and prayed there. The word arrived (pegiya) means prayer, as it says “…and entreat Me not…” (Yirmiyahu 7:16) and lodged there because the sun had set – The Holy One said ‘shall a righteous one come to my lodging place and leave without sleeping the night?!’ Immediately He caused the sun to set on him, as it says ‘because the sun had set.’ The Holy One said ‘the sun which sets for his sake will rise for his sake as well’ as it says “And the sun rose for him…” (Bereshit 32:32) some of the stones of the place – the minimum of the plural usage is two. Another explanation is that he took twelve stones from the and placed them under his head parallel to the twelve tribes.
פסיקתא זוטרתא ויצא פרק כח סימן יא
יא) ויפגע במקום. רב הונא בש"ר מאיר אמר למה מכנים שמו של הקדוש ברוך הוא מקום, וכן הוא אומר בנעמן, והניף ידו אל המקום (מ"ב ה יא). לפי שהוא מקומו של עולם, וכה"א ה' מעון אתה היית לנו (תהלים צ א) אתה מעונו של עולם
Pesikta Zutra Vayetze 28:11
And he arrived at the place – R’ Huna said in the name of R’ Meir ‘why do we call the Holy One Makom (place)? As it says in regard to Na’aman “…and he would raise his hand toward the spot (makom)…” (Melachim II 5:11) Because He is the place of the world, as it says “…O Lord, You have been our dwelling place throughout all generations.” (Tehillim 90:1) You are the dwelling place of the world.
ויפגע במקום למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום מפני שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. אמר ר' יוסי בן חלפתא אין אנו יודעין אם הקב"ה מקומו של עולם או אם העולם מקומו ממה דכתיב הנה מקום אתי הוי הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. אמר ר' יצחק כתיב מעונה אלקי קדם אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולם או אם העולם מעונו ממה דכתיב ה' מעון אתה היית לנו הוי הקב"ה מעונו של עולם ואין העולם מעונו. משל לגבור שהיה רוכב על סוס וכליו משופעים אילך ואילך הסוס טפל לרוכב ולא הרוכב טפל לסוס הדא הוא דכתיב כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה:
And he arrived at the place – Why do we use a pseudonym and call the Holy One ‘place’ (makom)? Because He is the place of the world and the world is not His place. R’ Yosi ben Halifta said ‘we don’t know whether the Holy One is the place of the world or if the world is His place. From that which is written “…Behold, there is a place with Me…” (Shemot 33:21) it appears that He is the place of the world and the world is not His place.’ R’ Yitzchak said ‘from that which is written “…which are the abode for the God Who precedes all…” (Devarim 33:21) we cannot know whether the Holy One is the abode of the world or whether the world is His abode. From that which is written “O Lord, You have been our dwelling place throughout all generations.” (Tehillim 90:1) we see that the Holy One is the abode of the world and the world is not His abode. This is like a mighty mounted warrior, whose armor and garments hang down around his steed. The horse is secondary to the rider, the rider is not secondary to the horse. This is that which is written “Only that You rode on Your steeds with Your chariots of salvation.” (Habakuk 3:8)
וישכב במקום ההוא ר' יהודה אומר כאן שכב הא כל ארבע עשרה שנה שהיה מוטמן בארץ ומשמש לעבר לא שכב. ר' נחמיה אומר כאן שכב הא כל עשרים שנה שהיה בבית לבן לא שכב ומה היה אומר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים ומה טעם שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל ישראל סבא. רבי שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים היה אומר ומה טעם שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא בן ע"ז שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה מהלך שני ימים והגיע לשם בחצי היום ופגע בו הקב"ה שנאמר ויפגע במקום ולמה נקרא שמו של הקב"ה מקום שבכל מקום שהצדיקים עומדים שם הקב"ה נמצא שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' א"ל הקב"ה יעקב הלחם בצקלונך והבאר לפניך לאכול ולשתות שכב במקום זה אמר לפניו רבון העולמים עכשיו יש לשמש ירידות חמשים ואני שוכב במקום הזה בלא עת ובא השמש במערב הביט יעקב וראה את השמש וילן שם שנאמר וילן שם כי בא השמש לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם מראשותיו בא המקום להודיעו שעתידין לעמוד ממנו י"ב שבטים ונעשו כולן אבן אחת להודיענו שכולם עתידין להיות גוי אחד בארץ:
and he lay down in that place – R’ Yehudah says ‘here he lay down, but all fourteen years that he was hidden away in the land serving Ever he never laid down.’ R’ Nechemia says ‘here he lay down, but all twenty years that he was in the House of Lavan he never laid down.’ And what would he say? Fifteen songs of ascent which are in the Book of Tehillim. And why the songs of ascent? As it says “…Had it not been for the Lord Who was with us, let Israel declare now,” (Tehillim 124:1) this refers to grandfather Yisrael (Yisrael Saba). R’ Shmuel bar Nahcman said ‘he would say the whole Book of Tehillim, and for what reason? As it says “But You are holy; You await the praises of Israel,” (Tehillim 22:4) this refers to grandfather Yisrael (Yisrael Saba). Yaakov was seventy-seven when he left his house, and the well went before him two day’s travel all the way from Be’er Sheva to Mount Moriah. He reached there at midday and the Holy One encountered him there, as it says “And he arrived at the place…” (Bereshit 28:11) Why is the Holy One known as ‘place’ (makom) Because in every place where the righteous stand, there the Holy One is found, as it says “Wherever I allow My name to be mentioned, I will come to you and bless you.” (Shemot 20:21) The Holy One said to him ‘Yaakov, the bread in in your bag and the well is before you to eat and drink. Lay down in this place.’ He replied ‘Master of the world, right now when the sun is only a fifth down, should I lay down in the place at the wrong time?!’ The sun moved into the west and Yaakov looked and saw the sun and lay down there, as it says “…and he lodged there because the sun had set…” (Bereshit 28:11) Yaakov took twelve stones from the stones of the altar upon which Yitzchak was bound and placed them under his head. The place (hamakom) came to make known to him that in the future twelve tribes would rise out of him, and they were made into one rock in order to make known to him that they would all in the future be one nation in the land.
אמר ר' עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליז של אימאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל כתיב ויזרח לו השמש וכי שמש לו לבד זרחה והלא לכל העולם זרחה אמר ר' יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו דכתיב (בראשית כח, י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום כד צלי בעי למיהדר אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד בא השמש כתיב (בראשית כח, יא) ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן אמר רבי יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו תנא וכולן נבלעו באחד (בראשית כח, יב) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה תנא כמה רחבו של סולם שמונת אלפים פרסאות דכתיב (בראשית כח, יב) והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו עולים שנים ויורדים שנים וכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה וכתיב ביה במלאך (דניאל י, ו) וגויתו כתרשיש וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו תנא עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה בעו לסכוניה מיד (בראשית כח, יג) והנה ה' נצב עליו אמר רבי שמעון בן לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כאדם שמניף על בנו (בראשית כח, יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' מאי רבותיה אמר רבי יצחק מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו
R.’ Akiva said ‘I once asked R’ Gamliel and R’ Yehoshua in the meatmarket of Emmaus where they had gone to buy an animal for the wedding feast of R’ Gamliel's son: It is written, “And the sun rose for him..” (Bereshit 32:32) Did the sun rise only for him? Did it not rise for whole world? R’ Yitzchak said ‘The sun which had set for his sake, rose for his sake, as it is written “And Jacob left Beer sheba, and he went to Haran.” (Bereshit 28:10) And it is further written “And he arrived at the place…” (Bereshit 28:11) When he reached Haran he said to himself, ‘Is it possible that I passed the lace where my fathers prayed and I did not pray?’ He immediately resolved to return, and the earth contracted and he immediately arrived at the place. After he prayed he wanted to return to Haran, but the Holy One said ‘This righteous man has come to my lodging, shall he leave without a night's rest?’ Immediately the sun set. It is written “…and he took of the stones of the place…” (Bereshit 28:11) but it is also written “…and he took the stone…” (Bereshit 28:18) R’ Yitzchak said ‘This teaches that all the stones gathered together into one place and each one said: let the righteous one rest his head on me!’ A Tanna taught: they all merged into one. “And he dreamed, and behold! a ladder set up on the ground…” (Bereshit 28:12) A Tanna taught: What was the width of the ladder? Eight thousand parasangs, as it is written “…and behold, angels of God were ascending and descending upon it.” (ibid.) At least two were ascending and two descending, and when they met each other on the ladder there were four; and about an angel it is written “His body was like tarshish…” (Daniel 10:6) and we have a tradition that the Tarshish is two thousand parasangs long. A Tanna taught: They ascended to look at the image above and descended to look at the image below. ... They wished to hurt him, when “And behold, the Lord was standing over him…” (Bereshit 28:13) R’ Shimon ben Lakish said ‘were it not expressly stated in the Scripture, we would not dare to say it. God is made to appear like a man who is fanning his son. “…the land upon which you are lying to you I will give it and to your seed.” (ibid.) What is the greatness of this? R’ Yitzchak said ‘this teaches that the Holy One folded up the whole of the land of Israel and put it under our father Yaakov, in order that it be easily conquered by his descendants.
תפלה למשה איש האלקים. זה שאמר הכתוב (משלי טו ח) זבח רשעים תועבת ה'. זה בלעם ובלק. אימתי בשעה שאמר לו בלעם לבלק (במדבר כג א-כט) בנה לי בזה שבעה מזבחות. אמר לו הקב"ה רשע ממך אני מקבל קרבנות (קהלת ד ו) טוב מלא כף נחת. רוצה לומר הקומץ של סולת שבני מקריבין לפני עם התמיד טוב עלי מכל הקרבנות שאתה מקריב לי. למה כי תועבה הם לפני שנאמר זבח רשעים תועבת ה'. ובמה אני חפץ בתפלת הצדיקים. שנאמר (משלי טו ח) ותפלת ישרים רצונו. אלו ישראל. הוי תפלה למשה. רבנן ורבי יהודה ברבי סימון. רבנן אמרו ארבעה סדרו תפלה וקנטרו דברים לפני המקום. ירמיה אמר (ירמיה לב טז) ואתפלל לפני ה' (ואומר) אחרי תתי את ספר המקנה. (ועל ידי) שקינטר דברים מה כתיב למעלן (שם כד) הנה הסוללות באו העיר. וחבקוק סדר תפלה שנאמר (חבקוק ג א) תפלה לחבקוק הנביא. מה כתיב למעלה (חבקוק א ג) למה תראני עמל ואון תביט. ודוד אמר דכתיב (תהלים יז א) תפלה לדוד שמעה ה' צדק. מה כתיב למעלה מן הענין (שם י יד) כי אתה עמל וכעס תביט. וכן משה סדר תפלה (דברים ט כו) ואתפלל אל ה' ואומר ה' אלקים. מה כתיב למעלה (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך. רבי יהודה ברבי סימון אמר בתוך תפלתן שם קנטורן. ירמיה אמר (ירמיה לב טז) ואתפלל אל ה'. ומהו אומר (שם יב א) צדיק אתה ה' כי אריב אליך. שאני היום ומחר אינני ואני אריב עמך. וכל כך למה שאתה צדיק כי אריב אליך. חבקוק אמר (חבקוק ג א) תפלה לחבקוק הנביא. ומהו אומר (שם ב) שמעתי שמעך יראתי. דוד סידר תפלה שנאמר (תהלים יז א) תפלה לדוד. מהו אומר (שם יז יד) ממתים ידך ה' ממתים מחלד. ומשה אמר (דברים ט כו) ואתפלל אל ה'. ומהו אומר (שם) אל תשחת עמך ונחלתך. פתח בהשחתה. אמר לו הקב"ה איני משחית. (במדבר יד כ) סלחתי כדברך. אמר דוד (תהלים נז א) למנצח אל תשחת. הוי תפלה למשה איש האלקים. אמר רבי חלבו שלש עשרה ספרי תורות כתב משה באותו היום שיצא מן העולם אחד לכל שבט ושבט ואחד שהיה מונח בארון שאם יבקשו ישראל לזייף מתוכה לא היו יכולין. ואחד עשר שבטים בירך ולשבט שמעון לא בירך שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים. אמר ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אף על פי כן טפלו עם יהודה שנאמר (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. למה שמעון דומה לשור אחד שהיו עסקיו רעים מה עשו קשרו לו ארי על אבוסו והוא רואה אותו ותש כחו. כך נמשל יהודה כארי שנאמר (בראשית מט ט) גור אריה יהודה. לכך טפלו עמו. אמר רבי יודן לא העמיד שופט. כיוצא בו אתה אומר (שופטים ג לא) ואחריו שמגר בן ענת. שלא העמיד מלך. כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים-א טז טו) וזמרי מלך שבעת ימים בתרצה. ואחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים: תפלה למשה איש האלקים. בטרם הרים יולדו ותחולל. תשב אנוש עד דכא. כנגד ראובן (דברים לג ו) יחי ראובן. (תהלים צא א) יושב בסתר עליון. כנגד שבטו של לוי שהיה יושב בצל העזרות. (שם צב א) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות. כנגד שבטו של יהודה שנאמר (בראשית כט לה) הפעם אודה את ה'. (שם צג א) ה' מלך גאות לבש. כנגד שבטו של בנימין שהוא יושב בצלו של הקב"ה. (שם צד א) אל נקמות ה'. כנגד שבטו של גד שאליהו זכור לטוב עומד ממנו שהוא עתיד לגדע משתיתו של עכו"ם. (שם צה א) לכו נרננה לה'. כנגד שבטו של יששכר שהוא עוסק ברננה של תורה. אמר רבי יהושע בן לוי עד כאן שמעתי מכאן ואילך אתה מחשב לעצמך. אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא כל הנביאים היו מתנבאין ולא היו יודעין מה היו מתנבאין אלא משה וישעיה בלבד. משה אמר (דברים לב ב) יערוף כמטר לקחי. וישעיה אמר (ישעיה ח יח) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'. אמר רבי יהושע הכהן אף אליהוא היה מתנבא ולא היה יודע שנאמר (איוב לג ג) ודעת שפתי ברור מללו. אמר ר' אלעזר בשם רבי יוסי אף שמואל רבן של נביאים היה מתנבא ולא היה יודע שנאמר (שמואל-א יב יא) וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח. ואותי לא נאמר אלא ואת שמואל. שלא היה יודע מה היה מתנבא. אמר רבי לוי בשם רבי חנינא אחד עשר מזמורים שאמר משה בטכסיס של נבואה אמרן. ולמה לא נכתבו בתורה. אלו דברי תורה ואלו דברי נבואה ואין מפסיקין בין דברי תורה לדברי נבואה: תפלה למשה איש האלקים. אם איש למה אלקים ואם אלקים למה איש. אלא בשעה שהיה עומד לפני פרעה נקרא אלקים שנאמר (שמות ז א) ראה נתתיך אלקים לפרעה. בשעה שברח מפניו נקרא איש. דבר אחר בשעה שהושלך ליאור נקרא איש וכשהפך אותו לדם נקרא אלקים. דבר אחר כשעלה למעלה נקרא איש מה בוצין טב קומוי מה סומבק טב קומוי. משה בשר ודם עולה לפני הקב"ה שכולו אש ומשרתיו אש כשעלה אצלו נקרא איש וכשירד נקרא אלקים. דבר אחר כשעלה וראה שאין אוכלין ושותין וגם הוא לא אכל ושתה נקרא אלקים. וכשירד ואכל ושתה נקרא איש. א"ר אבין ממחציתו ולמטה נקרא איש. א"ר אלעזר מן מטרופולין היה משה שנאמר (במדבר יב ז) לא כן עבדי משה. דבר אחר איש האלקים. גברא דיינא. שנאמר (דברים לג כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. שהיה אומר יקוב הדין את ההר. דבר אחר שהטיח דברים כלפי מדת הדין שנאמר (במדבר טז ל) אם בריאה יברא ה'. אמר משה אם בריאה מוטב ואם לאו יברא בשביל קרח ועדתו. ואין איש שהטיח כנגד מדת הדין כמשה. שהקב"ה אמר (שם יד יב) אכנו בדבר ואורישנו. ומשה אמר (שם יט) סלח נא. ומה השיבו (שם כ) ויאמר ה' סלחתי כדברך: דבר אחר אמר רבי יהודא בר' סימון בשם ריש לקיש למה נקרא שמו איש האלקים מה האיש אם מבקש להפר נדרי אשתו מפר ואם מבקש מקיים שנאמר (במדבר ל יד) אישה יפירנו וגו'. כך כביכול משה אומר להקב"ה (שם י לה-לו) קומה ה'. שובה ה': דבר אחר תפלה למשה. זה שאמר הכתוב (דברים ט יח) ואתנפל לפני ה' כבראשונה. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני אמרו לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתנפל עליו שנאמר ואתנפל לפני ה'. את מוצא שהרבה נביאים והרבה צדיקים נתפללו לפני הקב"ה ולא בא הכתוב לייחס אלא למשה בלבד. ולמה כן לפי שהיו מעשיו משונים מכל הבריות. כיצד אדם עומד ומתפלל שעה אחת או שתי שעות וכשהוא מתפלל הרבה מתפלל יום אחד. אבל משה רבינו (שם) ארבעים יום וארבעים לילה. אמר הקב"ה למלאכי השרת ראיתם גבורתו שנאמר (תהלים קג כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח. זה משה שהיה מגיד להן לישראל דבריו של הקב"ה שנאמר (שמות כ טז) דבר אתה עמנו ונשמעה. מה שלא היו יכולין לשמוע ששים רבוא ומגיד להן. הוי תפלה למשה. משל למה הדבר דומה לשלשה בני אדם שבאו ליטול דרור מאת המלך. בא הראשון וכיבדו ואמר לו מה אתה מבקש. ואמר לו בשביל המרד שמרדתי אני מבקש שתתן לי דרור. נתן לו. בא השני ונתן לו. בא השלישי ואמר לו מה אתה מבקש. אמר לו אדני המלך איני מבקש על עצמי דבר אלא מדינה פלונית שהיא חרבה והיא שלך גזור שאבנה אותה. אמר לו המלך וזו עטרה גדולה היא לך. כך בא דוד להתפלל. אמר לו הקב"ה מה אתה מבקש. אמר לפניו שתשמע תפלתי שנאמר (תהלים יז א) שמעה ה' צדק. בא חבקוק ואמר לו מה אתה מבקש. אמר לפניו מה שאמרתי לפניך בשגגה שראה חנניה וחבריו נשלכין לכבשן האש ונמלטין וראה רבי חנניא בן תרדיון וחבריו נשרפין. כיון שראה כן קרא תגר ואמר רבון כל העולם אלו צדיקים ואלו צדיקים אלו טהורים ואלו קדושים מפני מה אלו ניצולין ואלו נשרפין. (חבקוק א ד) על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל (ועל כן תפוג תורה). אלא נבוכדנצר ערל וטמא ודניאל קדוש וטהור הוא מלביש לדניאל ארגונא. אחשורוש ערל וטמא ומרדכי קדוש וטהור והוא ממליך את מרדכי. פרעה ערל וטמא ויוסף קדוש וטהור והוא ממליך את יוסף. (שם) כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל. אותה שעה נגלה עליו הקב"ה ואמר אחרי אתה קורא תגר. לא כך כתיב (דברים לב ד) אל אמונה ואין עול. אותה שעה התחיל אומר בשגגה אמרתי (חבקוק ג א) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. בא משה ואמר לו מה אתה מבקש. אמר לו (במדבר יד יט) סלח נא לעון העם הזה. אמר לו וזו עטרה גדולה היא לך שאני מעביר רצוני מפניך שנאמר תפלה למשה איש האלקים. לא היה צריך לומר אלא למשה מהו איש האלקים. משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו ובקש להרגו. אמר לו אוהבו בבקשה ממך מחול לו ואל יהרג. וכן עשה. למחר התחיל המלך ואומר אילו הרגתי את בני לעצמי הייתי מכשיל אלא זכור אוהבי לטוב שבקש עליו רחמים ומה אני עושה לו אני עושה אותו אב למלכים. כך אמר הקב"ה (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם. אמר לו משה (במדבר יא טו) אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג. מהו הרוג. הרוג נא את ההרוג. אם אדבר כנגדן הורגין אותי ואם לא אעשה שליחותך נתחייבתי הריגה לפניך. מכאן ומכאן הרוג אני. הרוג נא את ההרוג. הוי הרגני נא הרוג. מה כתיב (שם יד כ) ויאמר ה' סלחתי כדברך. אחר כך אמר הקב"ה אילו הרגתי את ישראל הייתי מכשיל לעצמי. מחזיק אני טובה למשה שביקש עליהם רחמים שנאמר (שמות לב יא) ויחל משה. מה אני עושה אותו אב לנביאים. הוי תפלה למשה איש האלקים. כיון שיצאו ישראל ממצרים עמד לו ומתפלל ואומר איני מכיר את הדרך. אמר לו הקב"ה (שם כג כ) הנה אנכי שולח מלאך לפניך. אמר לו משה אפילו אתה שולח כמה מלאכים איני מניח אותך אם אין פניך הולכים. אמר לו חייך אני עושה גזירתך (שם לג יד) פני ילכו והניחותי לך: ה' מעון אתה היית לנו. אמר רבי אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולם ואם העולם מעונו. בא משה ופירש (דברים לג כז) מעונה אלקי קדם. אמר רבי יוסי בר חלפתא ואין אנו יודעים אם הקב"ה טפל לעולמו אם עולמו טפל לו. בא משה ופירש (שמות לג כא) הנה מקום אתי. הוי עולמו טפל לו ואין הוא טפל לעולמו. אמר רב הונא בשם רבי אמי ולמה מכנין שמו של הקב"ה מקום. שהוא מקומו של עולם שנאמר הנה מקום אתי. דבר אחר למה נקרא שמו מקום. שבכל מקום שצדיקים עומדים שם הוא נמצא עמהם שנאמר (שם כ כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. וכן הוא אומר (בראשית כח יא) ויפגע במקום וילן שם. בטרם הרים יולדו. וכתוב אחר אומר (משלי ח כה) בטרם הרים הטבעו. שהיו טסין כצינורות של מים והיכן שהיה רואה הקב"ה מקום עמוק היה נותן בתוכו הר גדול וממלא אותו והיכן שהיה רואה מקום מטוכס היה נותן הר קל. שנאמר בטרם הרים יולדו: תשב אנוש עד דכא. אמר רבי אבהו גדולה תשובה שקדמה לבריאת עולם שנאמר בטרם הרים יולדו תשב אנוש עד דכא. א"ר הונא בשם ריש לקיש אלפים שנה קדמה תורה לברייתו של עולם שנאמר (שם ל) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום. ויומו של הקב"ה אלף שנה שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול: זרמתם שינה יהיו. ר' יוחנן אמר זרו מתו תמו שנתם. רשב"ל אמר זרו מתורתך רמה נגעה בהם. ורבנן אמרי זריתם לשעה היתה. בבקר יציץ וחלף. רבנן ורבי אבא בר כהנא. רבנן אמרי בבקר יציץ וחלף אלו ישראל. למה שלערב ימולל ויבש אלו עכו"ם. רבי אבא בר כהנא אמר כלו של ישראל. בבקר יציץ וחלף לעולם הבא למה שלערב ימולל ויבש לעולם הזה. שתה עונותינו לנגדך. בכל שעה שתה עונותינו ואם מבקש אתה להחיותנו עלומינו למאור פניך. אותה שעה אנו הולכים למאור פניך: כי כל ימינו פנו בעברתך וגו'. רבי יהודה אמר זו מרירה. ורבנן אמרי זה נער שהוא הוגה. כלינו שנינו וגו'. ימי שנותינו בהם וגו' ורהבם עמל ואון. אמר רבי חנינא בר יצחק אפילו מלכותו עמל ואון שנאמר (תהלים פז ד) אזכיר רהב ובבל. כי גז חיש. רבנן אמרי גזין חשין וטסין. ר' יודן אמר אף על פי כן היו בו מעשים טובים. מי יודע עוז אפך. אמר רבי אבא בר כהנא שמא מתמלאת עברה על ידך. מי יודע עוז אפך. אמר רבי חנינא בר יצחק כל מי שקדמו יום דין בעולם הזה. וכיראתך עברתך. למנות ימינו כן הודע. אם אנו יודעין שנותינו אימתי אנו מתים היינו עושים תשובה. אמר רבי אליעזר שוב יום אחד לפני מיתתך. אמרו לו תלמידיו וכי אדם יודע אימתי הוא ימות. אמר להם כל שכן שהוא עושה תשובה ויאמר שמא למחר אני מת ונמצא כל ימיו הם בתשובה. הוי למנות ימינו כן הודע. שובה ה' עד מתי. שמחנו כימות עניתנו. כימים שעניתנו בבבל במדי באדום. דבר אחר כימות המשיח. וכמה ימות המשיח. רבי אליעזר אומר אלף שנה. שנאמר כיום אתמול. רבי יהושע אומר אלפים שנה. שנאמר כימות עניתנו. שני ימים. ויומו של הקב"ה אלף שנה. רבי ברכיה אומר שש מאות שנה. שנאמר (ישעיה סה כב) כימי העץ ימי עמי. וגמירי דהאי סדנא עביד בארעא שית מאה שנין. רבי יוסי אמר ששים שנה. שנאמר (תהלים עב ה) ולפני ירח דור דורים. דור כ' שנה דורים מ' שנה. הרי ס'. רבי עקיבא אומר ארבעים שנה. שנאמר כימות עניתנו. כארבעים שנה שעשו אבותינו במדבר שנאמר (דברים ח ג) ויענך וירעיבך. ורבנן אמרי שלש מאות וחמשים וארבע כמנין ימות שנת הלבנה שישראל מונין בהן. שנאמר (ישעיה סג ד) ושנת גאולי בא. רבי אבהו אמר שבעת אלפים כימי החתן. שנאמר (שם סב ה) כי יבעל בחור בתולה. וכמה ימי החתן שבעת ימים שנאמר (בראשית כט כז) מלא שבוע זאת: יראה אל עבדיך פעלך. רבי ברכיה בשם רבי חייא אמר זה אברהם ושרה. והדרך על בניהם. זה יצחק ורבקה שנאמר (שם כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה. בשעה שעקדו על גבי המזבח והעריך את העצים ואת האש ונתן רגלו עליו כדרך שאדם עושה בשעה ששוחט את הבהמה נצנץ עליו מזיו השכינה וזהרו. וכשהיתה רבקה באה עם אליעזר בדרך וראתה ליצחק כיון שראתה רבקה אותו ראתה אותו הדור ונכנס בלבה והיא שאומרת לאליעזר מי האיש הלזה. הדור. כמו (דניאל ח טז) להלז. הוי יראה אל עבדיך פעלך. דבר אחר והדרך זה תכלת שבציצית שישראל מתכסין בו שנקראו בנים למקום. ומפני מה תכלת מכל גוון. רבי חזקיה אמר ואית דאמר משום ר"מ תכלת דומה לעשבים ועשבים לאילנות ואילנות לרקיע ורקיע לנוגה ונוגה לקשת וקשת לדמות שנאמר (יחזקאל א כח) כמראה הקשת וגו' כדמות. א"ר חזקיה אם לובשין ישראל ציצית ותכלת לא היו עכורין שאם היו מסתכלין באותן הציצית כאילו שכינה שרויה ביניהן שנאמר (במדבר טו לט) וראיתם אותו וזכרתם. וכאילו עסוקין בכל המצוות שנאמר את כל מצות ה'. ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. נפשי מן תכלתא עינא מן קדחתא. אמר לו נתת תורתך לנו וכבודך נתת בעליונים אתמהא. היכן שנתת תורתך ראוי שתתן כבודך. ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. אמר לו הקדוש ברוך הוא לשעבר על ידי שנבנה בית המקדש על ידי בשר ודם לפיכך חרב וסילקתי שכינתי. אבל לעתיד לבוא אני אבנה אותו ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב לעולם:
“O Lord, You have been our dwelling place throughout all generations.” (Tehillim 90:1) R’ Yitzchak said ‘from that which the Scripture says “…which are the abode for the God Who precedes all…” (Devarim 33:27) we do not know if the Holy One is the dwelling place of the world, or if the world is His abode, until Moshe came and explained it ‘You have been our dwelling place throughout all generations.’ R’ Yosi bar Halifta said ‘ we do not know if the Holy One is dependent on His world or His world is dependent on Him, until the Holy One came and explained “…Behold, there is a place with Me…” (Shemot 33:21) This means that He is the place of the world and the world is not His place, therefore the world is dependent on Him and He is not dependent on His world. R’ Huna said in the name of R’ Ami ‘why is the Holy One called ‘place’? Because He is the place of His world, as it says “…Behold, there is a place with Me…” (Shemot 33:21) Avraham called Him ‘place,’ as it says “And Abraham named that place, The Lord will see…” (Bereshit 22:14) Yaakov called Him ‘place,’ as it says “And he was frightened, and he said, "How awesome is this place!” (Bereshit 28:17) Moshe called Him ‘place,’ as it says “…Behold, there is a place with Me…” (Shemot 33:21) [Another explanation - why is He called ‘place’? Because anywhere the righteous are standing, there He is found with them, as it says “Wherever I allow My name to be mentioned, I will come to you and bless you.” (Shemot 20:21) So too it says “And he arrived at the place and lodged there…” (Bereshit 28:11)