וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
And He said: ‘Take now thy son, thine only son, whom thou lovest, even Isaac, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt-offering upon one of the mountains which I will tell thee of.’
וַאֲמַר דְּבַר כְּעַן יָת בְּרָךְ יָת יְחִידָךְ דִּי רְחַמְתָּ יָת יִצְחָק וְאִיזֵל לָךְ לְאַרְעָא פּוּלְחָנָא וְאַסְקֵהּ קֳדָמַי תַּמָּן לַעֲלָתָא עַל חַד מִן טוּרַיָּא דִּי אֵימַר לָךְ
And he said, ‘Take please you son, your only one, whom you love, Yitzchak, and go to the land of service and bring him up there for a whole offering on one of the mountains, of which I will tell you.
ארץ המוריה יְרוּשָׁלָיִם, וְכֵן בְּדִבְרֵי הַיָמִים לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלַיִם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה (דברי הימים ב ג') וְרַבּוֹתֵינוּ פֵרְשׁוּ עַל שֵׁם שֶׁמִּשָּׁם הוֹרָאָה יוֹצְאָה לְיִשְׂרָאֵל וְאוּנְקְלוּס תִּרְגְּמוֹ עַל שֵׁם עֲבוֹדַת הַקְּטֹרֶת שֶׁיֵשׁ בוֹ מוֹר נֵרְדְ וּשְׁאָר בְּשָׂמִים:
ארץ המוריה THE LAND OF MORIAH — This is Jerusalem, and so we find in Chronicles (2 Chronicles 3:1) “To build the house of the Lord at Jerusalem in Mount Moriah”. Our Rabbis have explained that it is called Moriah — Instruction — because from it (i.e. from the Temple built on that mountain) instruction הוראה came forth to Israel (Genesis Rabbah 55). Onkelos translates it by “the land of the Divine Service”. He takes it as having reference to the offering of incense brought in the Temple on Moriah in which there were myrrh (מור) nard and other spices.
המוריה - האמוריה, ארץ האמורי. הרבה אלפי"ן חסרים. וימש חושך כמו ויאמש. לא יהל. כמו לא יאהל שם ערבי.
המוריה, same as האמוריה, “the land of the Emorite.” It happens frequently that the letter א is missing, just as in our verse. One such example is found in Exodus 10,21 וימש חשך, where the word וימש should really have been ויאמש חשך, “causing darkness.” Another example of the letter א being missing is found in Isaiah 13,20, where instead of לא יהל we would have expected לא יאהל, “he will pitch his tent.”
קח נא את בנך את יחידך בעבור היותו בן הגבירה והוא לבדו אשר יקרא לו זרע קראו יחידו ובא הלשון להגדיל המצוה אמר קח נא את בנך היחיד האהוב יצחק והעלהו עולה לפני
"המוריה" - לשון רש"י היא ירושלים וכן בדברי הימים (ב ג א) לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה ורבותינו פירשו (תענית טז) שמשם יצאה הוראה לעולם ואונקלוס תרגמו על שם הקטורת שיש בו מור וסמים ואם כן יהיה פירושו אל הארץ אשר תהיה מוריה או שנקראת כן מעולם על שם העתיד ובבראשית רבה (נה ז) כך אמרו רבנין אמרין למקום שהקטורת קרבה כמה דתימר אלך לי אל הר המור (שיר השירים ד ו) אבל דעת אונקלוס שאמר "ארעא פולחנא" אינו נראה כן על המור שבקטורת שאין לשון "פולחנא" על סם אחד מסמי אחת העבודות ולמה לא אמר "לארעא דקטורת בוסמין" אבל דעתו לומר בארץ אשר יעבדו שם האלהים ויתכוין בזה למה שדרשו בפירקי רבי אליעזר (לא) אמרו באצבע הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את המזבח אמר לו זהו המזבח הוא המזבח שהיה אדם הראשון מקריב בו הוא המזבח שהקריבו בו קין והבל הוא המזבח שהקריבו בו נח ובניו שנאמר ויבן שם אברהם את המזבח מזבח אין כתוב כאן אלא "המזבח" הוא המזבח שהקריבו בו הראשונים עד כאן ושם "מוריה" עשאו מן מורא ששם יראו האלהים ועבדו לפניו והנכון על דרך הפשט שהוא כמו אל הר המור ואל גבעת הלבונה כי ימצאון שם בהר ההוא מור ואהלים וקנמון כענין שאמרו (ירושלמי פאה ז ג) קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו או שנקרא כן לשבח ישראל והנה בכאן קורא שם הארץ "ארץ מוריה" ושם (דהי"ב ג א) נראה כי הר הבית לבדו יקרא "הר המוריה" ואולי נקראת העיר על שם ההר ההוא אשר בתוכה הארץ אשר בה המוריה וההר לבדו הוא נקרא מוריה ואברהם ידע את הארץ ולא ידע את ההר ולכן אמר לו שילך אל ארץ המוריה והוא יראנו אחד ההרים ששם שנקרא ככה וצוהו להעלותו במקום ההוא כי הוא ההר חמד אלהים לשבתו ורצה שתהיה זכות העקידה בקרבנות לעולם כאשר אמר אברהם "ה' יראה" ועוד כי למען צדקו הגדיל טרחו ורצה שיעשה זה אחרי מהלך שלשה ימים כי אלו יעשה כן בפתע פתאום במקומו היתה פעולתו במהירות ובהלה אבל כשיהיה אחר מהלך ימים כבר נעשה בישוב דעת ועצה וכך אמרו בבראשית רבה (נה ו) רבי עקיבא אומר נסה אותו בוודאי שלא יהיו אומרין הממו וערבבו ולא היה יודע מה לעשות
... HaMoriah – Rashi says that this is Jerusalem, as it is in Divre HaYamim II 3:1 ‘to build the House of Gd in Jerusalem on Mount Moriah. And our Sages explained (Ta’anit 16a) that from there instruction (hora’ah) went out to Israel. Onkelos translated it according to the incense which has in it mor and other spices. If these are true, then the meaning of the verse is the land which will be Moriah, or that was always called that for the sake of that which would occur in the future. In Bereshit Raba (55:7) the rabbis said as much, ‘they say to the place where the incense is offered, as it is said “I will go to the mountain of myrrh…” (Shir HaShirim 4:6) However Onkelos, who translated it as “a land of service” does not appear to be speaking of the mor in the incense because the word service does not apply to one of the spices from among those used in the Temple service. Why did he not say ‘to a land of incense?’ Rather it appears that he meant to a land where they would serve Gd. In this he was aligned with what is written in Pirke d’Rabbi Elizer 31: They said, that Gd showed Avraham the location of the altar by pointing at it saying ‘this is the altar.’ This is the altar upon which the first man made offering, it is the altar upon which Cain and Abel made offering, it is the altar on which Noach and his sons made offering, as it says “and Avraham built there the altar.” It is not written ‘an altar’, but rather ‘the altar’ – this is the altar upon which the early ones offered. End of the midrash. They made the name Moriah from morah (awe/fear) that there they would stand in awe of Gd and serve before Him. The correct explanation in the simple sense is like “I will go to the mountain of myrrh (mor) and to the hill of frankincense.” Because upon that mountain will be found mor and aloes and cinnamon, as it says in the Talmud Yerushalmi ‘cinnamon used to grow in the land of Israel and the goats and deer would eat from it.’ Or that it is called so in order to praise Israel. Here the land is called ‘the land of Moriah,’ while in Divre HaYamim it appears that only the Temple mount is called ‘Mount Moriah.’ Perhaps the city is called by the name of the mountain which is within it, the land in which is Moriah, and only the mountain is actually called Moriah. Avraham knew the land, but did not know the mountain, therefore Gd told him to go to the land of Moriah and that He would show him one of the mountains there which is called thus. And He commanded him to offer up Yitzchak in that place because it is the mount on which Gd desired to come to rest, and He wanted the merit of the binding of Yitzchak within the offerings forever. If Avraham had done so suddenly by surprise, right where he was, then his act would have been in panic and haste. But when it came after a journey of days it was done with a settled consciousness and counsel. They said as much in Bereshit Rabba (55:6): R’ Akiva said ‘He tested him in a situation of certainty in order that it not be said that Gd shocked and confused him and that he didn’t know what to do.’
ולך לך אל ארץ המוריה. הזכיר לך לך היינו אל עצמותיך כי משם תוצאות החומר, אשר לוקח ממקום שנאמר בו (שמות ככא) מזבח אדמה תעשה לי, כמבואר פר' לך לך (יב.א). ובמלת המוריה נראה יה מיותר שהרי נאמר אלך לי אל הר המור (שיר ד.ו). אלא לפי ששם מקום אבן שתיה, אשר ממנו הושתתו שני עולמות שנבראו בשם של יה, כי שער השמים שם הוא, ושם נשלם הזיווג בין הקב"ה לישראל, כדיבוק בעל באשתו אשר שם יה מתווך ביניהם, ויגיד עליו ריעו ט"ו מעלות שהיו מן עזרת נשים כמספר שם יה. והיה סימן לב"ה שיבנה בו אחר ט"ו דורות שמאברהם עד שלמה.
ומה שאמר, על אחד ההרים אשר אומר אליך לפי שהמקום ההוא לא גלה הקב"ה לשום בריה שבו יבנה המקדש, כמו שיתבאר טעמו לקמן פר' ראה (יב.ד) בע"ה זולת אברהם ידע סוד זה, כי על כן קראו ה' יראה כמו שיתבאר בסמוך בע"ה בפסוק ה' יראה. ד"א אשר אומר אליך כי לעתיד יהיה דבר ה' אל נביאיו משם כמ"ש (שמות כה.כב) ודברתי אתך מעל הכפורת. וי"א אשר אומר אליך קאי על והעלהו לעולה, לא אמר והעלהו עולה אלא לעולה היינו להעלות עולה אחרת אשר אומר אליך, מי יהיה העולה, או בנך או איזו דבר אחר.
And go (you) to the land of Moriah – It mentioned ‘go you’ meaning go to your essence, because from there the origin of human physicality was taken, from the place of which it is said “An altar of earth you shall make for Me…” (Shemot 20:21) as was explained in the portion of Lech Lecha (Bereshit 12:1). In the word Moriah, the yud hey appears superfluous, because it is said “I will go to the mountain of myrrh (mor)…” (Shir HaShirim 4:6) However, there is the place of the foundation stone, from which two worlds created with the letters yud hey were founded, because the gate of heaven is there, and there the union between the Holy One and Israel is made complete, like the cleaving of a man to his wife between whom the name yud hey mediates, and His beloved said fifteen (songs of praise) parallel to the fifteen (yud hey) steps which came up from the Court of Women. These letters are also a sign of the Holy Temple which would be built there after the fifteen generations from Avraham to Shlomo. Upon one of the mountains which I will say to you – It says this because the Holy One had not revealed the place where the Holy Temple was to built to any creature, as will be explained below in the portion of Re’eh (Devarim 12:4). Except that Avraham knew this secret and that is why he called the place HaShem yireh (Gd will see) as I will explain on that verse. Another explanation of the phrase ‘which I will say to you’ is that in the future the word of Gd would come to the prophets from there, as it says “…and I will speak with you from atop the ark cover…” (Shemot 25:22) There are those who say that this phrase is referring to Gd’s statement ‘and bring him up to a whole offering.’ It doesn’t say ‘bring him up as’ but rather bring him up to. That is to say, in order to offer a different offering which I will say to you – who will be the offering? Either your son or some other thing.
וַיָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת־בֵּית־יְהוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּהַר֙ הַמּ֣וֹרִיָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִרְאָ֖ה לְדָוִ֣יד אָבִ֑יהוּ אֲשֶׁ֤ר הֵכִין֙ בִּמְק֣וֹם דָּוִ֔יד בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבוּסִֽי׃ וַ֠יָּחֶל לִבְנ֞וֹת בַּחֹ֤דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ בַּשֵּׁנִ֔י בִּשְׁנַ֥ת אַרְבַּ֖ע לְמַלְכוּתֽוֹ׃ וְאֵ֙לֶּה֙ הוּסַ֣ד שְׁלֹמֹ֔ה לִבְנ֖וֹת אֶת־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים הָאֹ֡רֶךְ אַמּ֞וֹת בַּמִּדָּ֤ה הָרִֽאשׁוֹנָה֙ אַמּ֣וֹת שִׁשִּׁ֔ים וְרֹ֖חַב אַמּ֥וֹת עֶשְׂרִֽים׃ וְהָאוּלָ֡ם אֲשֶׁר֩ עַל־פְּנֵ֨י הָאֹ֜רֶךְ עַל־פְּנֵ֤י רֹֽחַב־הַבַּ֙יִת֙ אַמּ֣וֹת עֶשְׂרִ֔ים וְהַגֹּ֖בַהּ מֵאָ֣ה וְעֶשְׂרִ֑ים וַיְצַפֵּ֥הוּ מִפְּנִ֖ימָה זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃ וְאֵ֣ת ׀ הַבַּ֣יִת הַגָּד֗וֹל חִפָּה֙ עֵ֣ץ בְּרוֹשִׁ֔ים וַיְחַפֵּ֖הוּ זָהָ֣ב ט֑וֹב וַיַּ֧עַל עָלָ֛יו תִּמֹרִ֖ים וְשַׁרְשְׁרֽוֹת׃ וַיְצַ֧ף אֶת־הַבַּ֛יִת אֶ֥בֶן יְקָרָ֖ה לְתִפְאָ֑רֶת וְהַזָּהָ֖ב זְהַ֥ב פַּרְוָֽיִם׃ וַיְחַ֨ף אֶת־הַבַּ֜יִת הַקֹּר֧וֹת הַסִּפִּ֛ים וְקִֽירוֹתָ֥יו וְדַלְתוֹתָ֖יו זָהָ֑ב וּפִתַּ֥ח כְּרוּבִ֖ים עַל־הַקִּירֽוֹת׃ (ס) וַיַּ֙עַשׂ֙ אֶת־בֵּֽית־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֔ים אָרְכּ֞וֹ עַל־פְּנֵ֤י רֹֽחַב־הַבַּ֙יִת֙ אַמּ֣וֹת עֶשְׂרִ֔ים וְרָחְבּ֖וֹ אַמּ֣וֹת עֶשְׂרִ֑ים וַיְחַפֵּ֙הוּ֙ זָהָ֣ב ט֔וֹב לְכִכָּרִ֖ים שֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ וּמִשְׁקָ֛ל לְמִסְמְר֥וֹת לִשְׁקָלִ֖ים חֲמִשִּׁ֣ים זָהָ֑ב וְהָעֲלִיּ֖וֹת חִפָּ֥ה זָהָֽב׃ וַיַּ֜עַשׂ בְּבֵֽית־קֹ֤דֶשׁ הַקֳּדָשִׁים֙ כְּרוּבִ֣ים שְׁנַ֔יִם מַעֲשֵׂ֖ה צַעֲצֻעִ֑ים וַיְצַפּ֥וּ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃ וְכַנְפֵי֙ הַכְּרוּבִ֔ים אָרְכָּ֖ם אַמּ֣וֹת עֶשְׂרִ֑ים כְּנַ֨ף הָאֶחָ֜ד לְאַמּ֣וֹת חָמֵ֗שׁ מַגַּ֙עַת֙ לְקִ֣יר הַבַּ֔יִת וְהַכָּנָ֤ף הָאַחֶ֙רֶת֙ אַמּ֣וֹת חָמֵ֔שׁ מַגִּ֕יעַ לִכְנַ֖ף הַכְּר֥וּב הָאַחֵֽר׃ וּכְנַ֨ף הַכְּר֤וּב הָאֶחָד֙ אַמּ֣וֹת חָמֵ֔שׁ מַגִּ֖יעַ לְקִ֣יר הַבָּ֑יִת וְהַכָּנָ֤ף הָאַחֶ֙רֶת֙ אַמּ֣וֹת חָמֵ֔שׁ דְּבֵקָ֕ה לִכְנַ֖ף הַכְּר֥וּב הָאַחֵֽר׃ כַּנְפֵי֙ הַכְּרוּבִ֣ים הָאֵ֔לֶּה פֹּֽרְשִׂ֖ים אַמּ֣וֹת עֶשְׂרִ֑ים וְהֵ֛ם עֹמְדִ֥ים עַל־רַגְלֵיהֶ֖ם וּפְנֵיהֶ֥ם לַבָּֽיִת׃ (ס) וַיַּ֙עַשׂ֙ אֶת־הַפָּרֹ֔כֶת תְּכֵ֥לֶת וְאַרְגָּמָ֖ן וְכַרְמִ֣יל וּב֑וּץ וַיַּ֥עַל עָלָ֖יו כְּרוּבִֽים׃ (ס) וַיַּ֜עַשׂ לִפְנֵ֤י הַבַּ֙יִת֙ עַמּוּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם אַמּ֕וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וְחָמֵ֖שׁ אֹ֑רֶךְ וְהַצֶּ֥פֶת אֲשֶׁר־עַל־רֹאשׁ֖וֹ אַמּ֥וֹת חָמֵֽשׁ׃ (ס) וַיַּ֤עַשׂ שַׁרְשְׁרוֹת֙ בַּדְּבִ֔יר וַיִּתֵּ֖ן עַל־רֹ֣אשׁ הָעַמֻּדִ֑ים וַיַּ֤עַשׂ רִמּוֹנִים֙ מֵאָ֔ה וַיִּתֵּ֖ן בַּֽשַּׁרְשְׁרֽוֹת׃ וַיָּ֤קֶם אֶת־הָֽעַמּוּדִים֙ עַל־פְּנֵ֣י הַהֵיכָ֔ל אֶחָ֥ד מִיָּמִ֖ין וְאֶחָ֣ד מֵֽהַשְּׂמֹ֑אול וַיִּקְרָ֤א שֵׁם־הימיני [הַיְמָנִי֙] יָכִ֔ין וְשֵׁ֥ם הַשְּׂמָאלִ֖י בֹּֽעַז׃ (ס)
Then Solomon began to build the house of the LORD at Jerusalem in mount Moriah, where [the LORD] appeared unto David his father; for which provision had been made in the Place of David, in the threshingfloor of Ornan the Jebusite. And he began to build in the second day of the second month, in the fourth year of his reign. Now these are the foundations which Solomon laid for the building of the house of God. The length by cubits after the ancient measure was threescore cubits, and the breadth twenty cubits. And the porch that was before [the house], the length of it, according to the breadth of the house, was twenty cubits, and the height a hundred and twenty; and he overlaid it within with pure gold. And the greater house he covered with cypress-wood, which he overlaid with fine gold, and wrought thereon palm-trees and chains. And he garnished the house with precious stones for beauty; and the gold was gold of Parvaim. He overlaid also the house, the beams, the thresholds, and the walls thereof, and the doors thereof, with gold; and graved cherubim on the walls. And he made the most holy place; the length thereof, according to the breadth of the house, was twenty cubits, and the breadth thereof twenty cubits; and he overlaid it with fine gold, amounting to six hundred talents. And the weight of the nails was fifty shekels of gold. And he overlaid the upper chambers with gold. And in the most holy place he made two cherubim of image work; and they overlaid them with gold. And the wings of the cherubim were twenty cubits long: the wing of the one cherub was five cubits, reaching to the wall of the house; and the other wing was likewise five cubits, reaching to the wing of the other cherub. And the wing of the other cherub was five cubits, reaching to the wall of the house; and the other wing was five cubits also, joining to the wing of the other cherub. The wings of these cherubim spread themselves forth twenty cubits; and they stood on their feet, and their faces were inward. And he made the veil of blue, and purple, and crimson, and fine linen, and wrought cherubim thereon. Also he made before the house two pillars of thirty and five cubits high, and the capital that was on the top of each of them was five cubits. And he made chains in the Sanctuary, and put them on the tops of the pillars; and he made a hundred pomegranates, and put them on the chains. And he set up the pillars before the temple, one on the right hand, and the other on the left; and called the name of that on the right hand Jachin, and the name of that on the left Boaz.
בהר המוריה . לפי אשר שם נראה הקב"ה לדוד בגרן ארנן בהעצר המגפה והוא הר המוריה מקום דוד :
On Mount Moriah – because there the Holy One appeared to David on the threshing floor of Ornan when the plague was stopped. This is Moriah, the place of David.
הַמִּזְבֵחַ מְקוֹמוֹ מְכֻוָּן בְּיוֹתֵר. וְאֵין מְשַׁנִּין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ לְעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כב-א) "זֶה מִזְבַּח לְעוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל". וּבַמִּקְדָּשׁ נֶעֱקַד יִצְחָק אָבִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב-ב) "וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה". וְנֶאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים ב ג-א) "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלַיִם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי":
וּמָסֹרֶת בְּיַד הַכּל שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הַמִּזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ אַבְרָהָם הַמִּזְבֵּחַ וְעָקַד עָלָיו יִצְחָק. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה. וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיב עָלָיו קַיִן וְהֶבֶל. וּבוֹ הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קָרְבָּן כְּשֶׁנִּבְרָא וּמִשָּׁם נִבְרָא. אָמְרוּ חֲכָמִים אָדָם מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא:
The altar is in a very precise location, which may never be changed, as it is said "This is the altar for the burnt offerings of Israel." (Divre HaYamim II 22:1) Yitzchak was prepared as a sacrifice on the Temple's site, as it said "Go to the land of Moriah," (Bereshit 22:2) and in Divre HaYamim II 3:1, it is said: "Then, Shelomo began to build the House of the Lord in Jerusalem, on Mt. Moriah, where the Lord appeared to David, his father, in the place that David had prepared, in the threshing floor of Ornan, the Jebusite." It is universally accepted that the place on which David and Shlomo built the altar, the threshing floor of Ornan, is the location where Avraham built the altar on which he prepared Yitzchak for sacrifice. Noach built on that location when he left the ark. It was also the altar on which Cain and Abel brought sacrifices. Adam, the first man, offered a sacrifice there and was created at that very spot, as our Sages said: "Man was created from the place where he would find atonement."
ויאמר קח נא את בנך וגו' - אמר לו: בבקשה ממך, קח נא את בנך! אמר לו: תרין בנין אית לי, אי זה בן? אמר לו: את יחידך! אמר ל: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו! אמר לו: אשר אהבת! אמר לו: אית תחומין במעיא?! אמר לו: את יצחק! ולמה לא גלה לו מיד? כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור. היא דעתיה דר' יוחנן, דאמר רבי יוחנן: לך לך, זו אפרכיה שלך. וממולדתך, זו שכונתך. מבית אביך, זו בית אביך. אל הארץ אשר אראך. ולמה לא גלה לו מיד? כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל דבור ודבור, ועל כל פסיעה ופסיעה. אמר רבי לוי בר חייתא: שני פעמים כתיב: לך לך, ואין אנו יודעים אי זה חביבה אם הראשונה אם השניה? מן מה דכתיב: ולך לך אל ארץ המוריה, הוי שניה חביבה מן הראשונה. ולך לך אל ארץ המוריה רבי חייא רבה ורבי ינאי, חד אמר: למקום שהוראה יצאה לעולם. ואוחרנא אמר: למקום שיראה יצאה לעולם. דכוותה דביר ר' חייא ורבי ינאי, חד אמר: ממקום שהדיברות יוצאות לעולם. וחד אמר: ממקום שהדיבור יוצא לעולם. דכוותה ארון ר' חייא ור' ינאי: חד אמר: למקום שהאורה יוצאה לעולם. וחד אמר: מקום שיראה יוצא לעולם. אמר ריב"ל: שמשם הקב"ה מורה לאומות העולם, ומורידם לגיהינום. ר"ש בן יוחאי אמר: למקום שהוא ראוי, כנגד בה"מ למעלה. רבי יודן אמר: למקום שיהא מראה לך. ר' פנחס אמר: לאתר מרוותא דעלמא. רבנן אמרי: למקום שהקטורת קריבין, היך מה דאת אמר: אלך לי אל הר המור, ואל גבעת הלבונה. והעלהו שם לעולה ר' יודן בר סימון אמר: אמר לפניו: רבון העולמים! יש קרבן בלא כהן?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר מניתיך שתהא כהן, הה"ד (תהלים קי): אתה כהן לעולם. על אחד ההרים אשר אומר אליך אמר רבי הונא משום ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי: הקב"ה מתהא ומתלה בעיניהם של צדיקים, ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר. אל הארץ אשר אראך על אחד ההרים וגו' דכוותה (יונה ג): וקרא אליה את הקריאה אשר וגו.' דכוותה (יחזקאל ג) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אתך:
... And go to the land of Moriah R’ Chiya Raba and R’ Yanai – one says to the place from which instruction (hora’ah) goes out to the world, and the other says to the place from which awe (yirah) goes out to the world. Similarly regarding the holy of holies (devir), R’ Chiya and R’ Yanai – one says from the place from which the commandments (dibra’ot) go out to the world, and one says from the place from which speech (dibur) goes out to the world. Similarly regarding the ark (aron), R’ Chiya and R’ Yanai – one says to the place from which the light (ha’orah) goes out to the world, and one says to the place where awe (yirah) goes out to the world. R’ Yehoshua ben Levi said that from there the Holy One instructs the nations of the world and brings them down to gehinnom. R’ Shimon bar Yochai said, to the place which is aligned with the Holy Temple above. R’ Yudan said, to the place where there will be an appearance to you (which He will show you). R’ Pinchas said, to the place of the Master of the World. The Rabbis said, to the place where the incense is offered – this is what it says “…I will go to the mountain of myrrh and to the hill of frankincense.” (Shir HaShirim 4:6)
ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, ר' שמעון בן יוחאי אומר כבר חמה ולבנה מעידין בהם שקרעתי להם את הים שנ' כי כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו (ירמיה לא). ר' בנאה אומר בזכות מצוה שעשה אביהם אברהם אני אקרע להם את הים שנ' ויבקע עצי עולה (בראשית כב) וכתיב ויבקעו המים. שמעון התימני אומר בזכות המילה אני אקרע להם את הים שנ' אם לא בריתי יומם חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג) אמרת צא וראה אי זו היא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה הוי אומר זו מילה. ר' אבטולס הזקן אומר משל למה הדבר דומה לאדם שכעס על בנו וטרדו מביתו נכנס אוהבו לבקש הימנו ולהחזירו לביתו אמר לו כלום אתה מבקש ממני אלא מפני בני כבר נתרצתי לבני כך אמר לו המקום מה תצעק אלי כבר אני מרוצה עליהם. ד"א אמש היית אומר ומאז באתי אל פרעה [לדבר בשמך הרע לעם הזה] (שמות ה) ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי. ד"א רבי אומר דבר אל בני ישראל ויסעו יסיעו דברים שהיו דוברים מלבן אמש היו אומרים המבלי אין קברים במצרים ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו יסיעו דברים מלבן. וחכמים אומרים למען שמו עשה עמהם שנ' למעני למעני אעשה וגו' (ישעיה מח) וכתיב בוקע מים מפניהם (שם סג) מפני מה לעשות לו שם עולם. רבי אומר כדי היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם את הים שנ' וישובו ויחנו לפני פי החירות. ר' אלעזר בן עזריה אומר בזכות אברהם אביהם אני קורע להם את הים שנ' כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו וכתיב ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו (תהלים קה). ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר בזכות השבטים אני קורע להם את הים שנ' נקבת במטיו ראש פרזיו וגו' (חבקוק ג) מהו אומר לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו). שמעיה אומר כדי היא האמנה שהאמין בי אברהם אביהם שאקרע להם את הים [שנ' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (בראשית טו). אבטליון אומר כדי היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם את הים] שנ' ויאמן העם וישמעו וגו' (שמות ד). שמעון איש קטרון אומר בזכות עצמות של יוסף אני קורע להם את הים שנ' ויעזוב בגדו אצלה וינס החוצה (בראשית לט) וכתיב הים ראה וינס (תהלים קיד ג). ר' נתן אומר משום אבא יוסי המחוזי והלא כבר הכתבתי בתורתי בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב) אתה ברשותי והים ברשותי ואני עשיתיך עליו גזבר. ר' חנניה בן חלניסי אומר והלא כבר הכתבתי אח לצרה יולד (משלי יז) אח אני לישראל בשעת צרתן אחים אלו ישראל שנ' למען אחי ורעי וגו' (תהלים קכב). ר' שמעון בן יהודה אומר מה תצעק אלי כבר צעקתם קדמה לצעקתך שנ' וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. ר' אחא אומר מה תצעק אלי בשבילך אני עושה אמר הקב"ה אלולי צעקתך כבר אבדתי אותם מן העולם [על עבודה זרה שביניהם שנ' ועבר בים צרה (זכריה י) ואין צרה אלא עבודה זרה שנ' והמסכה צרה כהתכנס (ישעיה כח) ואומר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור (ויק' יח) ועל צעקתך אני משיב את חמתי] שנ' ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהלים קו) לכך נאמר מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו מפני צעקתך נוסעים. ר' אליעזר המודעי אומר מה תצעק אלי על בני אני צריך צווי על בני ועל פועל ידי תצווני (ישעיה מה) והלא כבר מוכנים הם לפני מששת ימי בראשית שנ' אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבותו מהיות גוי לפני כל הימים (ירמיה לא). אחרים אומ' דבר גדול עשו ישראל כדי היא האמונה שהאמינו בי שאקרע להם את הים שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאים למדבר ואין בידינו מחיה לדרך אלא האמינו והלכו אחרי משה עליהם מפורש בקבלה הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (שם ב) מה שכר נטלו על כך קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאם ה'. ר' יוסי הגלילי אומר כשנכנסו ישראל לים כבר הר המוריה נעקר ממקומו ומזבחו של יצחק הבנוי עליו ומערכתו הערוכה עליו ויצחק כאלו עקוד ונתון על המזבח ואברהם כאלו פשט ידו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו שנ' וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (בראשית כב) אמר המקום למשה משה בני נתונים בצרה והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומאריך בתפלה אמר לפניו ומה בידי לעשות אמר לו ואתה הרם את מטך ונטה ידך על הים וגו' ואתה תהא מרומם ומשבח ונותן שיר ושבח והודאה וגדולה ותפארת והוד והלל למי שהמלחמות שלו.
...R’ Yosi haGalili said ‘when Israel entered the Red Sea, mount Moriah was already uprooted from its place with Yitchak's altar built upon it and its woodpile in place. It was as if Yitzchak was tied and placed on the altar and Avraham was stretching out his hand to take the knife in order to slaughter his son, as it says “And Abraham stretched forth his hand and took the knife, to slaughter his son.” (Bereshit 22:10)…
סמכוני בעשישיות בשתי אשות: באש של מעלה ובאש של מטה. דבר אחר: סמכוני באשישות בשתי אשות: תורה בכתב ותורה בפה. דבר אחר: סמכוני באשישות באשות הרבה. באשו של אברהם. ושל מוריה. ושל סנה. ובאשו של אליהו. ושל חנניה מישאל ועזריה. דבר אחר: סמכוני באשישות אלו ההלכות המאוששות. רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים. כי חולת אהבה אני אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כל חלאים שאתה מביא עלי, בשביל לאהבני לך. דבר אחר: כי חולת אהבה אני אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כל חלאים שאומות העולם מביאין עלי - בשביל שאני אוהבת אותך. דבר אחר: כי חולת אהבה אני אף על פי שאני חולה, אהובה אני לו. תני, עד שלא יחלה אדם, אוכל מה שמוצא, כיון שחלה מבקש לאכול כל מיני תענוגים. אמר רבי יצחק: לשעבר הייתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע, דבר משנה ודבר תלמוד. ועכשיו שאין התורה כלל, היו מבקשין לשמוע דבר מקרא, ודבר אגדה. אמר רבי לוי: לשעבר הייתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאווה, לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד. ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולים מן השעבוד אין מבקשין לשמוע, אלא דברי ברכות ונחמות.
“Sustain me with flagons of wine (ashishot)” (Shir HaShirim 2:5) with two fires (aishot) – with the fire above and the fire below. Another explanation: ‘sustain me with flagons of wine,’ with two fires – the written Torah and the Oral Torah. Another explanation: ‘sustain me with flagons of wine,’ with many fires – with the fire of Avraham, and Moriah and the burning bush, and the fire of Eliyahu and that of Chananya, Mishael and Azaria…
מסייע אבנים יעצב בהן - מי שמסיע עצמו מתלמודו, לסוף הוא מצטער. בעי מילא ולא משכח. ובוקע עצים יסכן בם, כל זמן דלעי ביה, מיתהני ביה. האי מאן דאמר: (מלכים א' א') ותהי לו סוכנת. דבר אחר: מסיע אבנים, ממקום למקום. יעצב בהן ובוקע עצים יסכן בם, אמר רבי מיאשיה: בשכר שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו על הר המוריה, זכה ליקרע הים לבניו, שנים עשר קרעים.
... “One who moves stones from place to place shall be wearied by them; one who hews wood shall be warmed by it.” (Kohelet 10:9) R’ Mishiya said: in reward for the two chunks of wood which Avraham split on Mount Moriah, he merited that the sea be split into twelve divisions for his children.
דבר אל בני ישראל לאמר (באחד לחודש השביעי) [בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש] (ויקרא כ"ג כ"ד): ילמדנו רבינו כמה ברכות צריך אדם להתפלל בר"ה למדונו רבותינו (ר' יצחק אומר) תשע ברכות אדם צריך להתפלל בר"ה [ר' יצחק אומר] ומה טעם מתפללים תשע ולא שבע כשם שמתפללים בשבת אלא ט' נגד ט' הזכרות שכתובים בפרשת חנה ולמדו תפילת ר"ה מפרשת חנה אמר רבי אבא בר כהנא שכתוב בפרשת חנה ה' ידין כל אפסי ארץ (שמואל ב' י') ואימתי הקב"ה דן את העולם ומזכה אותם בר"ה הוא דן את בריותיו ומזכה אותם שהוא חפץ לזכות בריותיו ולא לחייבם שנאמר חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע (יחזקאל ל"ג י"א) וכן הוא אומר ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מ"ב כ"א) שהוא [חפץ] להצדיק בריותיו ולמה הוא חפץ להצדיק את בריותיו אלא אמר רבי יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש אמר הקדוש ברוך הוא בשעה שאני נוצח אני מפסיד ובשעה שאנו נצוח אני משתכר נצחתי לדור המבול והפסדתי שאבדתי כל אותן האוכלוסים שנאמר וימח את כל היקום (בראשית ז' כ"ג) וכן בדור הפלגה וכן בסדומיים אבל במעשה העגל נצחני משה שנאמר למה ה' יחרה אפך (שמות ל"ב י"א) ונשתכרתי כל אותם האוכלוסים הוי מזכה אני לכל בריותיי שלא נפסיד לפיכך בר"ה אני מזכה (בריותיו) [בריותי] כשאני דן אותם (הא) [יהא] זהירים להיות נוטלים שופרות ומתריעים לפני ואני מזכיר להם עקידת יצחק ומזכה אותם בדין מניין ממה שקראו בענין בחודש השביעי באחד לחדש: [בחדש השביעי וגו'] כך פתח ר' תנחומא בר אבא לעולם ה' דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך [כוננת ארץ ותעמד למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך] (תהלים קי"ט פ"ט צ' וצ"א) מהו לעולם ה' אלא אמר לו דוד רבון העולמים לעולם אין [אתה] בא עלינו בדין אלא במדת רחמים אילולי כך לא היינו יכולים לעמוד אפילו שעה אחת ולעולם אלקים אין כתב כאן אלא ה' במה אתה דנינו באותה מידה של רחמים בה' שנא' ה' אל רחום וחנון (שמות ל"ד ו') ולא לנו בלבד אלא אף לאדם הראשון יציר כפיך אילולי ששיתפת מדת רחמיך בשעה שדנת אותו לא היה עומד [אפילו] שעה אחת וכן התקנתה עמו [כשם] שדנת אותו ברחמים וזכית אותו כך אתה הווה (אפילו שעה אחת) ועתיד לדון את בניו ולזכותם כיצד אמר רבי חנינא כשבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את עולמו היה מסתכל במעשה הרשעים ולא היה מבקש לבראות את העולם דור אנוש דור המבול דור הפלגה ומעשה סדומיים והקב"ה חוזר ומסתכל במעשה הצדיקים באברהם יצחק ויעקב כולהם וחוזר ומסתכל ואומר בשביל רשעים איני בורא את העולם הריני בורא את העולם ומי שהוא חוטא אינו קשה לרדותו בו לפיכך היה מבקש לבראות את העולם בדין ולא היה יכול בשביל מעשה הצדיקים ומבקש לבראתו ברחמים ולא היה יכול בעבור מעשה הרשעים מה עשה שיתף שניהם מדת הדין ומדת רחמים וברא את העולם שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים (בראשית ב' ד') [וכן] לאדם כשבא לבראותו ונסתכל שהוא חוטא בעץ ואמר אם אני בורא אותו במידת הדין אין לו תקומה ואם לבראותו ברחמים רע הוא (מתענג) [התענוג] מה עשה שיתף שני המדות מדת הדין ומדת רחמים וברא אותו שנאמר ויצר ה' אלקים את האדם (שם שם ז') וכך עשה לו בזמן שחטא דנו בשתי המדות במדת הדין ובמדת רחמים במדת הדין שאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות (שם שם י"ז) וכיון שאכל גזר עליו מיתה ובמידת רחמים כיצד שיתף עם מדת הדין שלא פירש לו אם יום משלו ואם יום של הקדוש ברוך הוא שהוא אלף שנים כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וגו' (תהלים צ' ד') והוא חיה תשע מאות ושלשים והניח לבניו שבעים שנה שנא' ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' (שם שם י') ולא עוד אלא כיון שאכל היו המלאכים משמיעים קולם לפני הקב"ה שנאמר וישמעו קול ה' אלקים (בראשית ג' ח') ומה היו אומרים רבונו של עולם מת והלך לו אותו שבגן שנאמר מתהלך בגן (שם) לא כך גזרת עליו כי ביום אכלך ממנו מות תמות אמר להם הקדוש ברוך הוא שמא פירשתי לו אם יום משלי אם יום משלו יום משלי אני נותן לו לרוח היום (שם) אני נותן לו תשע מאות ושלשים ומניח לבניו שבעים שנה לפיכך אמר דוד רבון העולמים אילולי שדנת את אדם הראשון ברחמים בשעה שאכל מן האילן לא חיה אפילו שעה אחת וכשם שדנת אותו ברחמים כך התקנת עמו שאתה היום דן את בניו ברחמים לעולם ה' דברך נצב מהו נצב קיים דברך שהתקנת עם האדם הראשון שכשם שדנת אותו ברחמים כך אתה דן את כל הדורות אחריו לעולם לכך נאמר לעולם ה' (מהו) לדור ודור אמונתך (מהו) למשפטיך עמדו היום א"ר יהושע הכהן ברבי נחמיה בשם רבי הונא בר' יצחק אם אין אתה למד מכאן יש לך מקרא מלא משה אמר להם בתורה בצר לך ומצאוך את כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך [וגו'] ולא ישכח את ברית אבותיך (דברים ד' ל' ול"א) מהיכן כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ (שם שם ל"ב) אמר הקב"ה ומה אדם הראשון שדנתי אותו זכיתי אותו ביום משלי אף אתם כשתהיו באים לדין לפניי בר"ה היו באים בשופרים ואפילו יש לכם כמה קטיגורים אני אזכור עקידתו של יצחק ומזכה אתכם שנאמר דבר אל בני ישראל באחד לחודש וגו' זכרון תרועה. ר' אמי שלח לתלמידו לשמוע את רבי לוי והיה עוסק בפרשה זו אמר כתוב אחד אמר (יום) זכרון תרועה וכתב אחד אמר יום תרועה יהיה לכם (במדבר כ"ט א') אלא ראש השנה שחל להיות בחול תוקעים בכל מקום ואם חל להיות בשבת אין תוקעים אלא ביבנה בלבד: דבר אחר בחדש השביעי פתח והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים (תהלים ט' ט') מהו במישרים אמר ר' אלכסנדרי דן את האומות במישרים שלהם ברחב ביתרו ברות כיצד אומר לאומות העולם למה לא קרבת אצלי והוא אומר שהייתי רשע מוחלט והייתי מתבייש והוא אומר לו וכי יותר היית מרחב שהיה ביתה בקיר החומה והייתה מקבלת את הליסטים ומזנה מבפנים וכשנתקרבה אצלי לא קיבלתיה והעמדתי ממנה נביאים וצדיקים אלא יתרו כומר היה לע"ז כשבא אצלי לא קבלתי אותו והעמדתי ממנו נביאים וצדיקים אלא רות המואביה כשבאת אצלי לא קבלתי אותה והעמדתי ממנה מלכים. דבר אחר אמר רבי לוי דן אותם בישרות דן אותם בלילה אימתי כשהם ישנים מן העבירות שביום הם עוברים עבירות וגוזלים וחומסים לפיכך הוא דנם בלילה בזמן שהם ישנים באותה השעה שהם בטלים מן העבירות כדי שיהא להם תקומה בעולם למה שאין הקדוש ברוך חפץ אפילו באבידתם של רשעים למה שהכל בריותיו ומעשה ידיו איזה יוצר מבקש שישתברו קנקניו לכך הוא דנן בלילה כדי שיעמדו בעולם ידין לאומים במישרים וכשהוא דן את ישראל הוא דנן ביום שכשהם ישנים הם בטלים מן המצות ניער משנתו מיד הוא משכים לבית הכנסת וקורא קרית שמע ומתפלל שומע את התורה שומע את הזקן אמר רבי פנחס בשם רבי יהודה בן לוי בשם רבי אלכסנדרי למה אין ישראל תוקעים מן התפילה ראשונה אלא בתפילת המוספים כדי שבשעה שהם עומדים בדין יהיו מצויין מליאי מצות הרבה ויזכו בדין אמר דוד [תפלה לדוד שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים] (תהלים י"ז א' וב') תפילה לדוד זו תפילה שאדם מתפלל בשעה שהוא נעור מן שנתו ברוך מחיה המתים שמעה ה' צדק זו קרית שמע הקשיבה רינתי זו תפילה הראשונה האזינה תפילתי זו תפלה השנייה למה בלא שפתי מרמה לא עמדנו לתפילה לא מתוך דבר בטילה ולא מתוך שפתי מרמה אלא מתוך תורה ומצות ומעשים טובים לפיכך מלפניך משפטי יצא ואל תסתכל במעשים רעים אם יש לנו שנאמר עיניך תחזינה משרים. דבר אחר עיניך תחזינה [מישרים] אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אתה יושב בדין ודן אותנו וקטיגורים עומדים לפניך וסניגורים לפניך אילו אומרים זכות ואילו אומרים (קטיגורים) [קטיגוריא] אל תתן עיניך אלא בלמדי (סניגורים) [סניגוריא] עיניך תחזינה מישרים אמר להם הקב"ה חייכם וכך אני עושה למה שאני חפץ לזכות אתכם שנאמר ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מ"ב כ"א) וכך אני מדבר בצדקה (שם ס"ג א') אני חפץ שתזכו בדין בא נראה שנים נכנסים לדין זה משתק את בעל דינו ואמר אני אומר ראשון וחבירו אינו מניחו אלא אומר אני אומר ראשון והקדוש ברוך הוא בזמן שאמר לישראל בואו נשפטה יחד (שם מ"ג כ"ו) אמרו מי ידבר ראשון אמר להם אמרו אתם תחילה ספר אתה למען תצדק (שם) למה אם נצחתי אתכם בדין אני הוא שמפסיד אם נצחתם אותי אני משתכר נצחתי לדור המבול אני הפסדתי וכן לדור הפלגה וכן לסדומיים ולא אני הפסדתי נצחתי לירמיה לא אני הפסדתי שהחרבתי ביתי והגליתי בניי ובמעשה העגל נצחני משה ואני נשכרתי רצוני הוא שתנצחוני הוי ה' חפץ למען צדקו ובשביל שנקראתי אלקי משפט ואלקים אמת כשתהיו עומדים לפניי בר"ה היו נוטלים שופרות ותוקעים בהם ואפי' יש לכם כמה קטיגורים הם בטלים מכם: [דבר אחר] בחדש השביעי יום תרועה יהיה לכם (במדבר כ"ט א') אמר דוד אין גדול מן השופר שהוא מסלק מדת הדין ומקרב מדת רחמים [בשעה] שהקדוש ברוך הוא עולה ויושב על כסאו שלו בדין יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש אמר עלה אלקים בתרועה (תהלים מ"ז ו') מיד תקעו בשופר ומדת הדין [מסתלקת ומדת הרחמים] מתקרבת ה' בקול שופר (שם): [דבר אחר] בחדש השביעי באחד לחדש אמר להם הקב"ה אומות העולם אין להם זכות אבות לתלות בהם כשהם נידונים אבל אתם בזמן שאתם נכנסים לפני בדין אפילו אתם מתחייבים מן הדין אני מסתכל בזכות אבות ומזכה אתכם בדין אמרו לו והרי בר"ה אנו נידונים אמר להם בואו וראו שבו בפסוק הזכרתי את האבות באחד לחודש בזכות אברהם אחד היה אברהם (יחזקאל ל"ג כ"ד) זכרון תרועה בזכות יצחק למה בשופר זכר לקרני האיל מקרא קודש בזכות יעקב שמעו אלי יעקב ישראל מקוראי וגו' (ישעיה מ"ח י"ב): ועשיתם עולה לה' (במדבר כ"ט ב') ובמקום אחר הוא אומר והקרבתם עולה לה' (שם) וכאן ועשיתם אמר רבי יצחק למה ועשיתם אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עשו תשובה באילו עשרת הימים בין ראש השנה ליום הכיפורים ואני מזכה אתכם ביום הכיפורים (בורא) [ובורא] אתכם ברייה חדשה כעניין שנאמר ויעש אלקים את הרקיע וגו' (בראשית א' ז'). וכמה קרבנות נוסיף אמר להם עשרה פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה ושעיר עזים אחד לחטאת הרי עשרה ולמה עשרה כנגד עשרת ימי תשובה ואם עשיתם תשובה בהם ואתם באים לפני ביום הכפורים ואפילו יש [לכם] עונות מן הארץ ועד השמים אני מלבינם כשלג וכן אמר להם הנביא רחצו הזכו [וגו'] (ישעיה א' ט"ז) תשע מידות כתב כאן כנגד תשעה ימים שבין ר"ה ליום הכיפורים [רחצו וגו'] שפטו יתום ריבו אלמנה הרי תשע מידות כאן ומה כתב אחריו לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (שם). דבר אחר למה עשרה כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שביום הזה כל העולם עומדים בדין לפני הקב"ה והעולם מתחייב כלייה מפני שבריותיו מלוכלכים בעבירות והקדוש ברוך הוא מזכה את עולמו נמצאת אומר כאילו בו ביום נברא העולם. דבר אחר למה עשרה כנגד עשרת הדברות שקבלו בסיני שהם סניגורים של ישראל שלא קיבלו אותם אומות העולם וישראל קיבלו אותם מאהבה [וכן] התקינו עשרה מלכיות ועשרה זכרונות ועשרה שופרות כנגד עשרת ימי תשובה אמר ישעיה ועוד בה עשיריה ושבה והייתה לבער (שם ו' י"ג) אמר הקב"ה בר"ה אני דן את עולמי ובו ביום הייתי צריך לגמור את הדין ולמה אני תולה עד עשרה ימים כדי שיעשו תשובה עוד ולמה עוד בה עשירייה כדי שיעשו תשובה ושבה והייתה לבער שאם עשיתם תשובה באילו הימים אפילו יש בכם כמה עונות אני מבערם ומזכה אתכם ואם לא עשיתם בהם תשובה הוו יודעים שדינכם מתפסק ביום הכיפורים ולא עשיתי בכם אלא אתם עשיתם בעצמכם למה שכך התקנתי לכם שתהיו תוקעים בשופר בראש השנה (כשתהיו) [כדי שתהיו] חרדים מתקיעת השופר להתקין עצמיכם לתשובה אמר הנביא אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו (עמוס ג' ו') לפיכך אם יהיה רעה בעיר וה' לא עשה (שם): דבר אחר בחדש השביעי מהו בחודש השביעי אמר רבי ברכיה בירחא דשבועתא כיצד בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם להקריב את בנו שנאמר ויאמר קח נא את בנך את יחידך וגו' (בראשית כ"ב ב') אמר לו לאיזה מהם אמר לו את יחידך אמר לו שניהם יחידים יצחק יחיד לי וישמעאל יחיד לה לאמו אמר לו (את יצחק) אשר אהבת אמר לו רבון העולמים וכי יש תחומים במעים לזה אני אוהב ולזה אני אוהב אמר לו את יצחק וכל כך למה כדי לחבבו בפניו אמר לו מה אעשה לו אמר [לו ולך] לך אל ארץ המוריה והעלהו לי שם לעולה (שם) מהו ארץ המוריה חבילה של חכמים כאן נאמר כל אחד ואחד ר' ינאי אומר מהו המוריה מקום שהמורא (והוראה) [והיראה] יוצאת לעולם הימנו נורא אלקים ממקדשך (תהלים ס"ח ל"ו) ורבי [חייא] הגדול אומר ארץ שהוראה יוצאת משם שנא' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים וגו' (ישעיה ב' ג'). ד"א המוריה אמר רבי שמואל הארץ שמתוכה עתיד הקב"ה להורות על הרשעים שירדו לגיהנם שנאמר כצאן לשאול שתו מות ירעם ירדו שאול חיים וצורם לבלות שאול (תהלים מ"ט ט"ו) ומהיכן מזבול לו (שם). דבר אחר ארץ המוריה אמר רבי יהושע בן לוי הארץ שהצדיקים מורים מתוכה וגוזרים על הקדוש ברוך הוא והוא עושה שנאמר ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם [ויאמר דוד אל האלקים הלא אני אמרתי למנות בעם וגו' תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה] (דהי"א כ"א ט"ו וט"ז). דבר אחר ארץ המוריה אמר רבי יהודה בר (פניי') [פדייה] מוריה אמר לו להיכן הוא אמר לו לארץ שאני מראה אותך. דבר אחר מוריה אמר לו רבון העולמים וכי כשר אני להקריבו כהן אני שם כהן גדול (שיבוא ויקבלו ממנו) [יבוא ויקבלו ממני] אמר לו הקב"ה כשתגיע למקום אני מקדשך ועושה כהן אותך מהו מוריה (תאורתו) [תמורתו] של שם (אליפיי') [חליפיו] כמה דאת אמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו (ויקרא כ"ז י"ט). דבר אחר מהו המוריה א"ר פנחס בארץ שמרותו של עולם (לתוכה) [בתוכה] שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א' ט' ג') ואף המקום מרות הוא על כל המקומות ויעל דוד וכל ישראל בעלתה (דהי"א י"ג ו'). דבר אחר מהו המוריה אמר רבי שמעון בן יוחי בארץ שהיתה מקושטת כנגד מזבח של מעלן או ירה יירה (שמות י"ט י"ג). דבר אחר הארץ שקטורת הסמים קריבי' בתוכה אלך לי אל הר המור (שה"ש ד' ו') משום רבותיך דברה. מיד וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו עמו (בראשית כ"ב ג') (וקורא') [וקורב] ויורד הלך ביום הראשון והלך כל היום כיון שלא ראה כלום חזר לאחוריו עד יום שלישי. וישא אברהם את עיניו (וישא וגו') [וירא] את המקום מרחוק (שם שם ד') ולמה לא ראה ביום הראשון כדי שלא יהו אומות העולם אומרים בהול היה ולא היה יודע להיכן הולך לפיכך לא ראה לא ביום הראשון ולא ביום השני אלא ביום השלישי ראה מרחוק ענן קשור על הר אחד אמר ליצחק בני רואה אתה מאומה על ההר אמר לו רואה אני על ההר ענן אחד קשור עליו ושאל לנערים ואמר להם רואים אתם מאומה אמרו לו לאו אמר להם הואיל וחמורי אינו רואה אותה ואתם אינכם רואים שבו לכם פה עם החמור (שם שם ה'). ואני והנער נלכה [עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם] (שם) עד פה אין כתב כאן אלא עד כה אמר רבי יהושע בן לוי נלך ונראה מה בסוף הדיבור שאמר לי כה יהיה זרעך (שם ט"ו ה') מהו ונשובה אליכם שלא אמר (ונשוב) [ואשובה] תחילה אתה דורש שלא הודיעם שהוא הולך לקרבן דבר אחר ונשובה אליכם לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון (משלי ט"ו א') שנתבשר שיצחק חוזר לו. מיד ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת [וגו'] ויאמר יצחק אל אברהם אביו [וגו'] הנה האש והעצים ואיה השה לעולה (שם שם ו' וז') אמר לו אברהם אלקים יראה לו השה (שם שם ח') יזמן קרבנו ואם לא שה לעולה בני שה לעולה חי לעולה לשון יוונית אתה הוא הקרבן אעפי"כ וילכו שניהם יחדיו (שם) מהו יחדיו שלא היצר (כמה) [במה] שאמר לו אביו אלא כשם שזה היה שמח לקרב כך זה היה שמח ליקרב אברהם שמח לעקוד ויצחק שמח ליעקד אברהם שמח לשחוט ויצחק שמח (לשחוט) [לישחט] עם שיצחק מהלך עם אביו מה עשה השטן בא ועמד לו לימינו של יצחק אמר (לא) [לו] הא עלוב בנה של עלובה כמה תעניות נתענית אמך וכמה תפילות [נתפללה] עד שלא באת לה והזקן הזה נשתטה מזקנותו והולך לשוחטך מיד הפך (פניו) יצחק [פניו] אל אביו אמר לו אבא ראה מה אמר לי האיש הזה אמר הוא בא ליצף לך הקדוש ברוך הוא יראה לו [השה]. מיד ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלקים ויבן שם אברהם את המזבח (שם שם ט') ולמה לא בנה יצחק עמו אלא אמר אברהם שלא יפול עליו אבן או צרור ויעשה בו מום ויפסל מן הקרבן בנה את המזבח סידר את העצים ועקד את יצחק על גבו נטל אברהם את המאכלת לשחטו אמר לו יצחק אבא אוסרני בידיי וברגליי שהנפש חצופה היא שלא (נדחה) [אראה] המאכלת בא עלי (ונקרטע וניפסל) [ואקרטע ואיפסל] מן הקרבן כפתו אביו כיון שבא ליתן את המאכלת על צוארו באו המלאכים והיו בוכים ומצווחים לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר הן אראלים צעקו חוצה (ישעיה ל"ג ז') ומה היו צועקים נשמו מסילות [שבת עבר ארח הפר ברית וגו'] (שם שם ח') היכן הוא מתן שכרן של עוברי דרכים שהיה אברהם מודיעך בעולם שבת עובר [ארח] בטל מתן שכרם של אורחים שהיו באים מכל מקום ולנים אצל אברהם לאכול חנם ולעשות אותך ברכה בעולם אלא הפר ברית ומפיר [אתה] את הברית שאמרת לאברהם את בריתי אקים את יצחק (בראשית י"ז כ"א) הרי המאכלת על צוארו עד אימתי אתה ממתין א"ר ברכיה צעקו חוצה חיצה כתב אמרין חיצה היא בידך (מכושיניה) [מכוסיניה] מיד אמר הקדוש ברוך הוא למיכאל מה אתה עומד על תניחנו התחיל מיכאל קורא אותו ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם (שם שם י"א) ב' פעמים שהיה ממהר לשוחטו והיה צווח בו כאדם הצועק מתוך צרה מה אתה עושה אברהם הופך פניו אצלו אמר לו מה אתה עושה אל תשלח ידך אל הנער (שם שם י"ב) אמר לו ואחנקנו ואמר ואל תעש לו מאומה (שם) אמר לו אברהם חוץ מזו ומזו הקב"ה אמר לי לקרב בני ואתה אומר לא תקרבנו מיד קפץ עליו [הקדוש ברוך הוא] ויאמר (בני) בי נשבעתי נאם ה' כי יען וגו' את בנך את יחידך (שם שם ט"ז) מהו את יחידך מלמד שאמר אברהם להקדוש ברוך הוא אדם אם מנסה את חבירו אינו יודע מה בלבו אתה יודע מה בלבבות והיית מנסה אותי לא היה גלוי (רחום) לך שאני שוחטו אמר לו הקב"ה גלוי וצפוי לפניי אפי' נפשך [אם] אמרתי לך לא הייתה מעכב את יחידך הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי (תהלים כ"ב כ"א) אמר לו אברהם למה עשית לי כך אמר לו הקדוש ברוך הוא שהייתי מבקש ליודעך בעולם שלא על חנם בחרתי בך מכל האומות כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה (בראשית שם י"ב). מיד ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה (שם שם י"ד) א"ר ירמיה אמר לו רבונו של עולם גלוי היה לפניך שהיה לי מה להשיבך כשאמרת לי לקרב את יצחק אילו השבתי אותך לא היה לך מה להשיבני שהייתי אומר לך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כ"א י"ב) ועכשיו אתה אומר לי לשחטו ולא השבתי אותך אלא עשיתי עצמי כאלם וכחרש ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו (תהלים ל"ח י"ד) כשיהיו בניו של יצחק נידונים לפניך ביום זה ואפילו יש להם כמה קטיגורים מקטרגים אותם כשם שדממתי ולא השיבותיך כך אתה לא (תשוה) [תשים] להם. ויקרא אברהם את שם המקום [ההוא] ה' יראה אשר יאמר היום [וגו'] (בראשית שם) מהו היום כהיום מפני שר"ה היה אמר לו הקב"ה וכך אני עושה אמר לו אברהם השבע לי מיד בי נשבעתי נאם ה' (שם שם ט"ז) הוי בחדש השביעי אמר רבי ברכיה בירחא דשבועתא. אמר לו אברהם ומה אני הולך בלא קרבן אמר לו הקדוש ברוך הוא שא עיניך וראה את הקרבן שאחריך וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל [וגו'] (שם שם י"ב). ויעלהו לעולה תחת בנו (שם) א"ר (פניי') [בנייה] היה אברהם מקרב את אימוריו ואמר הרי אמוריו של יצחק בני כך על כל דבר [ודבר] אמר כך יהא לפניך כמו שיצחק בני קירבתי כעניין שנאמר וימלוך (אדם) [יותם] בנו תחתיו (מלכים ב' ט"ו ז'). מהו אחר נאחז בסבך (בראשית שם) אמר לו הקדוש ברוך הוא ראה מה לפניך בניך העומדים אחריך כשיהיו מסובכים ונאחזים בעבירות מה הם עושים בקרניו נוטלים את הקרנות האלו ותוקעים בהם ואני נזכר עקידתו של יצחק ומזכה אותם בדין ומה עסקו של שופר כאדם שמכניס בזו ומוציא בזו כך בניך אפי' יש להם כמה קטיגורים אני מכניס בזו ומוציא בזו אמר להם משה כך השופר סניגורת (לסם) [לכם] היו נוטלים שופרות בראש השנה ותוקעים (בה) [בהן] בחודש השביעי באחד לחודש: דבר אחר בחדש השביעי זה שאמר הכתוב אך הכל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד (תהלים ס"ב י') מהו אך הבל (המה) אלא [כל] הבלים (והבל) [וכל] כזבים שישראל מכזבים כל ימות השנה באים בחשבון במאזנים לעלות בחודש השביעי (שהוא מזל שביעי במזל) [במזל שביעי שהוא מזל] מאזנים (שביעי בחודש) [ואיזה זה תשרי] כך דרש רבי בן מרי' מהו תשרי תשרי ותשבוק חובינו [אימתי בחדש השביעי] אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזהע"ישופר הייתי מרחם עליכם ואף לעתיד לבא אני מרחם עליכם על ידי שופר ומקרב גאולתכם מניין ממה שקראו בעניין בנביא תקעו (בחדש) שופר בציון הריעו (וכן) [וגו'] כי בא יום כי קרוב (יואל ב' א):
… And He said to him ‘go away to the land of Moriah and bring him up there for a burnt offering’ (Bereshit 22:2) What is the land of Moriah? There is a whole bundle of Sages here, each saying their own answer. R’ Yanai says ‘what is Moriah? The place from which awe and fear (morah and yirah) go out to the world,’ “You are feared, O God, from Your Sanctuary…” (Tehillim 68:36) R’ Chiya the elder says ‘the land from which instruction (hora’ah) goes out to the world,’ as it says “…for out of Zion shall the Torah come forth…” (Yeshayahu 2:3) Another explanation: the land from which, in the future, the Holy One will teach that the wicked should descend to gehinnom, as it says “Like sheep, they are destined to the grave; death will devour them, and the upright will rule over them in the morning, and their form will outlast the grave…” From where? “…his dwelling place (zevul).” (Tehillim 49:15) Another explanation of the land of Moriah. R’ Yehoshua ben Levi said ‘the land from which the righteous teach (morim) and make decrees upon the Holy One which He does,’ as it says “…and David and the elders, covered with sackcloth, fell upon their faces. And David said to God, "Did I not say to count the people?…I beg that Your hand be against me and against my father's house, but not against Your people for a plague." (Divre HaYamim I 21:16-17) Another explanation of the land of Moriah. R’ Yehudah bar Padiiya said ‘Moriah - he said to Gd, where is it? He replied – to the land which I will show (mareh) you.’ Another explanation of Moriah. Avraham said to Gd, Master of the World! But am I fit to offer sacrifices? Am I a kohen? Let Shem the High Priest come and receive him from me. The Holy One replied to him – when you arrive at the place I will sanctify you and make you into a kohen. What is the meaning of Moriah? In exchange (temurah) for Shem. His replacement, as it says “He shall not exchange it or offer a substitute for it…” (Vayikra 27:10) Another explanation. What is Moriah? R’ Pinchas said ‘the land in which the master (maruto) of the world dwells,’ as it says “…and My eyes and My heart shall be there at all times.” (Melachim I 9:3) Another explanation. What is Moriah? R’ Shimon bar Yochai said ‘the land which was adorned opposite the altar above “…or cast down… (yaro yireh)” (Shemot 19:13) Another explanation. The land in which the incense is offered – “I will go to the mountain of myrrh (mor)…” (Shir HaShirim 4:6)
אימתי נבראו המלאכים, רבי יוחנן אמר בשני נבראו הדא הוא דכתיב המקרב במים עליותיו וכתיב עושה מלאכיו רוחות. רבי חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים שנאמר ועוף יעופף על הארץ וכתיב ובשתים יעופף. רבי לולייני בר ניברים בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי יוחנן בין על דעתיה דרבי חנינא הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יהיו אומרים מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצעיתו אלא אנכי ה' עושה כל רוקע הארץ מיאתי מי היה אתי שותף בברייתו של עולם. אמר רבי יודן ויהי ערב ויהי בקר יום אחד יום יחידו של עולם שלא היה בעולם אלא הוא הוי אתה אלהים לבדך: הורני ה' דרכך. אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אם ראיתני יוצא מן הדרך השטני בשבילך. רבי יצחק ואית דאמרי לה בשם רבי חנינא אדם יש לו שתי פרות אחת חורשת ואחת אינה חורשת מה עשה נטל העול (מעת שתיהן) ונתן על שתיהן ועשה לאותה שאינה חורשת שתחרוש, דבר שאינה מקבלת ברצונה הוא עושה בעל כרחה ומדריך אותה להיכן שהוא מבקש, ויצר הרע אין אתה מדריך אותו שנאמר הורני ה' דרכך: אודך אדני אלהי בכל לבבי. שלא יהא לבי נוקף. בכל לבבי ביצר הטוב וביצר הרע. אמר רבי אחא מהו והצלת נפשי משאול תחתיה. רבי יודן אמר דרכן של מנאשפים נתונה בעמקה של שאול. רבי ברכיה אמר בשם רבי יצחק כי חסדך גדול עלי שהצלתני מדרכן של מנאפין: אלהים זדים קמו עלי וגו' ולא שמוך לנגדם, זה דואג ואחיתופל, לא שמוך לנגדם לא נזכרו מה שאמרת לשמואל קום משחהו כי זה הוא: ואתה אדני אל רחום. אמר רבי שמואל בר נחמני מאריך רוחיה עד שלא יגבה, בא לגבות מאריך וגובה. אמר רבי חנינא מאן דאמר רחמנא ותרן הוא יותרו בני מעיו אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה, אמר רבי לוי מהו ארך אפים דרחיק רוגזא. משל למלך שלגיוניו קשים אמר המלך אם דרים הם במדינה עמי עכשו בני המדינה מכעיסין אותי והםם עומדים עליהם ומכלין אותם, אלא הריני משלחם בדרך רחוקה אם מכעיסין אותי בני המדינה עד שאני משלחם אצלם הם באים ומפייסין אותי ואני מקבל פיוסם הדא הוא דכתיב באים מארץ מרחק מקצה שמים ה' וכלי זעמו. אמר רבי יצחק ולא עוד אלא שנועל בפניהם שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא כלי זעמו וגו' עד דהוא פתח והוא טריק רחמוי קריבין (כתוב ברמז תרל"ה ולעיל ברמז תקל"ה ותרל"ה). עשה עמי אות לטובה. באחיתופל, כי אתה ה' עזרתני בחושי הארכי, ונחמתני בנתן הנביא שאמר גם ה' העביר חטאתך. ד"א עשה עמי אות לטובה מדבר ביעקב, אמר יעקב עשה עמי אות בעשו ואלופיו, כי אתה ה' עזרתני ברחל, ונחמתני ביוסף. ד"א עזרתני במלחמות, ונחמתני בברכת אבלים שנאמר וירא אלהים אל יעקב. ד"א מדבר בישראל עשה עמי אות לטובה בלשון של זהורית שהיה מתלבן, ויראו שונאי ויבושו אלו אוה"ע, כי אתה ה' עזרתני בראש השנה, ונחמתני ביום הכפורים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם: לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. אמר ליה רבא לרפרס בר פפא אימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת לן משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יוותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו דאמר רבי חייא בר אבא משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד (ברמז תצ"ה). ד"א אוהב ה' שערי ציון וגו'. זה שאמר הכתוב עניה סוערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים ושמתי כדכד שמשותיך וגו' אמרו בני קרח אימתי דתעביד כדין אנן אמרין לך שירין וזמרין לבני קרח מזמור שיר, אימתי, יסודתו בהררי קדש. ד"א יסודתו בהררי קדש יסודתו של ירושלים בזכות שני הרים של קדושה הר סיני והר המוריה. ד"א יסודתו בהררי קדש כדכתיב והיה ביום ההוא נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים, אמר רבי פנחס בשם רבי ראובן עתיד הקב"ה להביא לסיני ותבור וכרמל וליתן ירושלים בראשם אמר רבי חנינא ולא עוד אלא שהוא עתיד להיות מזמר והם עונין אחריו שנאמר ונשא הוא מגבעות וכתיב וכנניהו שר הלוים במשא יסור. אוהב ה' שערי ציון, בכל מדינה ומדינה יש למלך פלטין אחד לאיזה הוא אוהב מכלם פלטין שהוא בתוך מדינתו, אמר לו הקב"ה מחבב אני בתי כנסיות ובתי מדרשות ולמי אני מחבב יותר מהם שערי ציון שהיא פלטין שלי:
“Of the sons of Korah, a song with musical accompaniment, whose foundation is on the mountains of the Sanctuary. The Lord loves the gates of Zion more than all the dwellings of Jacob.” (Psalms 87:1-2) Raba said to Rafrem bar Pappa: let the master tell us some of the precious words you said to us in the synagogue the name of R’ Chisdah. He replied: This is what R’ Chisdah said ‘what does the verse “The Lord loves the gates of Zion more than all the dwellings of Jacob” mean? It means that God loves the gates distinguished by the way of Jewish law (halacha) more than the synagogues and the study halls. This is what R’ Chiya bar Aba said in the name of Ulah: from the day on which the Holy Temple was destroyed the Holy One has nothing in the world except for the four cubits of the law... Another explanation of “whose foundation is on the mountains of the Sanctuary.” (Tehillim 87:1) The foundation of Jerusalem is in the merit of two sacred mountains – Mount Sinai and Mount Moriah.
ויאמר אליו אברהם אברהם ויאמר הנני, מהו לשון הנני לשון ענוה לשון חסידות שכך ענותנותו של חסידים בכל מקום, ויאמר קח נא, אין נא אלא לשון בקשה, משל למלך ב"ו שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גבור אחד נוצח כל המלחמות, לימים עמדה עליו מלחמה חזקה, אמר המלך לאותו גבור בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו שלא יאמרו שרי החיילים שלי אותן מלחמות ראשונות לא היה בהן ממש, אף כך אמר הקב"ה לאברהם נסיתיך בט' נסיונות ועמדת בהן, עכשיו עמוד לי בנסיון זה כדי שלא יאמרו ראשונים לא היה בהם ממש, ויאמר קח נא את בנך, אמר ליה אי זה בן, אמר ליה את יחידך, א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, א"ל אשר אהבת, א"ל שניהם אני אוהב, א"ל את אשר אהבת הרבה, א"ל וכי יש גבול במעים, א"ל את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה מהו לך לך נסיון אחרון כנסיון הראשון, נסיון הראשון בלך לך מארצך וממולדתך ונסיון אחרון בלך לך אל ארץ המוריה, מיד וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו כמה עבדים וכמה שפחות היו לו לאותו צדיק והוא בעצמו ויחבש את חמורו, ללמדך זריזותו, ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ולמה ביום השלישי ולא ביום הראשון ולא ביום השני כדי שלא יהו אומה"ע אומרים הממו והלך ושחט את בנו, וירא את המקום מרחוק אמר אברהם מה אעשה אם אגלה לשרה נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן כ"ש בדבר גדול כזה, ואם לא אגלה לה ואגבנו ממנה בעת שלא תראה אותו תהרוג את עצמה, מה עשה אמר לשרה תקנו לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשמח, אמרה לו מה היום מיומים ומה טיבה של שמחה זו, אמר להם זקנים כמותינו נולד להם בן בזקנותם כדי לאכול ולשתות ולשמוח, הלכה ותקנה המאכל, כשהיו בתוך המאכל אמר לה את יודעת כשאני בן ג' שנים הכרתי את בוראי והנער הזה גדול ולא נחנך ויש מקום אחד רחוק ממנו מעט ששם מחנכין את הנערים אקחנו ואחנכנו שם, אמרה לו לך לשלום, מיד וישכם אברהם בבקר ולמה בבקר אמר שמא שרה תחזור בדבורה ולא תניחני אקום בהשכמה קודם שתקום היא, למה בהשכמה שזריזין מקדימין למצות שנאמר (ויקרא כב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא זריזים מקדימים למצות, ויקח את שני נעריו עמו אמר עד שאקרבנו ישמרו הם את הכלים קדמו השטן בדרך ונדמה לו כדמות זקן א"ל לאן אתה הולך, א"ל להתפלל א"ל ומי שהולך להתפלל למה אש ומאכלת בידו ועצים על כתפו, א"ל שמא נשהא יום או יומים ונשחט ונאפה ונאכל, א"ל זקן לא שם הייתי כשאמר לך הקדוש ברוך הוא קח את בנך וזקן כמותך ילך ויאבד בן שנתן לו למאה שנה לא שמעת המשל מה שהיה בידו אבדו ומבקש מאחרים וא"ת יהיה לך בן אחר תשמע מן המשטין ותאבד נשמה שתחייב עליה בדין, א"ל לא משטין היה אלא הקב"ה יתברך היה לא אשמע ממך, הלך מעליו ונדמה לבחור ועמד על ימינו של יצחק א"ל לאן אתה הולך, א"ל ללמוד תורה, א"ל בחייך או במיתתך, א"ל וכי יש אדם שילמוד אחר מיתה, א"ל עלוב בר עלובה כמה תעניות נתענית אמך עד שלא נולדת והזקן הוא השתטה והוא הולך לשחטך, אמר אעפ"כ לא אעבור על דעת יוצרי ועל צווי אבי, חזר ואמר לאביו אבי ראה מה אומר לי זה, א"ל אל תשגיח עליו שאינו בא אלא ליעף לנו, מיד ויאמר יצחק וגו', ביום השלישי וכי מאחר שהדרך קרובה למה נתעכב שלשת ימים כיון שראה שלא קבלו ממנו הלך ונעשה לפניהם נהר גדול, מיד ירד אברהם לתוך המים והגיעו עד ברכיו, אמר לנעריו בואו אחרי ירדו אחריו, כיון שהגיע עד חצי הנהר הגיע המים עד צוארו באותה שעה תלה אברהם עיניו לשמים אמר לפניו רבש"ע בחרתני הודרתני ונגלית לי ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד על ידך יודע שמי בעולמי והעלה יצחק בנך לפני לעולה ולא עכבתי והריני עוסק בצוויך ועכשיו באו מים עד נפש אם אני או יצחק בני טובע מי יקיים מאמרך על מי יתייחד שמך, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך שעל ידך יתיחד שמי בעולם, מיד גער הקב"ה את המעין ויבש הנהר ועמדו ביבשה, מה עשה השטן אמר לאברהם ואלי דבר יגונב וגו' (איוב ד) כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה אמר ליה כך ענשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו, מיד וירא את המקום מרחוק, והיאך נראה מרחוק מלמד שמתחלה היה מקום עמוק כיון שאמר הקדוש ברוך הוא לשרות שכינתו עליו ולעשות מקדש אמר אין דרך מלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה ומעלה ומיופה ונראה לכל, מיד רמז הקב"ה יתברך לסביבות העמק שיתקבצו ההרים למקום אחד לעשות מקום השכינה, לפיכך נקרא הר המוריה שמיראתו של הקדוש ברוך הוא יתברך נעשה הר:
...and saw the place from afar – And how did it appear from afar? This teaches that at first it was a depression in the land. Since the Holy One declared his intention to bring His Presence to rest upon it and to make there the Holy Temple, He said ‘it is not the way of a king to dwell in a valley, but rather in a place which is elevated, superior, beautified and visible to all. Immediately the Holy One hinted to the surroundings of the valley that the mountains should gather together in one place to make a place for the Presence. Therefore it is called Mount Moriah, because from the fear (yirah) of the Holy One it was made a mountain
דבר אחר ליום השבת. ליום ששבתו המזיקין מן העולם ליום שישבו עמו בשלום שנאמר (ישעיה לב יח) וישב עמי בנוה שלום. דבר אחר ליום ששבת מן המלחמות. גירש אדם ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה ששערי גן עדן סמוכין להר המוריה משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח משם שנאמר (בראשית ב טו) ויקח ה' אלקים את האדם. מאי זה מקום לקחו ממקום בהמ"ק. וישב חוץ לגן עדן בהר המוריה שנאמר (שם ג כג) לעבוד את האדמה אשר לוקח משם. רבי יהודה אומר הקב"ה שמר את השבת בעליונים ואדם שמר אותו ראשון בתחתונים. והיה יום השבת משמרו מכל רע ומכל שרעפי לב שנאמר (תהלים צד יט) ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי. רבי יהושע בן קרחא אומר מן האילן שנחבאו תחתיו לקחו עלים ותפרו שנאמר (בראשית ג ז) ויתפרו עלה תאנה. רבי אליעזר אומר מן העור שנפשט הנחש עשה הקב"ה כתנות כבוד לו ולעזרו שנאמר (שם כא) ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם:
... The first man was driven out of the Garden and settled on Mount Moriah, because the gates of the Garden of Eden are close by Mount Moriah. From there He took him and to there He returned him to the place from which he was taken, as it says “Now the Lord God took the man…” (Bereshit 2:15) From where did He take him? From the place of the Holy Temple, and he settled outside of the Garden of Eden on Mount Moriah, as it says “…to till the soil, whence he had been taken.” (Bereshit 3:23)…
ששה נקראו בשמותן עד שלא נולדו ואלו הן יצחק וישמעאל משה ושלמה ויאשיהו ומלך המשיח ישמעאל מנין שנ' ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל ולמה נקרא שמו ישמעאל שעתיד לשמוע הב"ה באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים לפיכך נקרא שמו ישמעאל יצחק מניין שנ' ויאמ' ה' אלהים אל אברהם שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק ולמה נקרא שמו יצחק י' כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכלן צ' כנגד שהיתה אמו בת תשעים שנה כשילדתו שנ' ואם שרה הבת תשעים שנה תלד ח' שמנה ימים של מילה שנ' וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים ק' של אברהם שהיה בן מאה שנה בהולדת את יצחק שנ' ואברהם בן מאת שנה משה מניין שנ' ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר מהו בשגם למפרע נקרא שמו משה חייו של משה מאה ועשרים שנה שנ' והיו ימיו מאה ועשרים שנה שלמה מניין שנ' הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה כי שלמה יהיה שמו ולמה נקרא שמו שלמה בלשון ארמית נקרא שלמה על שם שלום ושקט ושלוה אתן על ישראל בימיו יאשיהו מניין שנ' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ולמה נקרא שמו יאשיהו על שם כשיעלה על גבי המזבח אמרה אשי הוא לפי' נקרא שמו יאשיהו שנ' ויקרא על המזבח מלך המשיח מניין שנ' יהי שמו לעולם ולמה נקרא שמו ינון שנ' לפני שמש ינון שמו וכששב אברהם מהר המוריה חרה אפו של סמאל שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם אבינו מה עשה הלך ואמ' לשרה הלא שמעת מה נעשה אח"ר בעולם אמרה לו לאו אמ' לה לקח אברהם את יצחק בנו ושחטו והקריבו על גבי המזבח לעולה התחילה שרה לבכות ומיללת שלשה יבבות כנגד שלשה תקיעות שלשה יבבות יללות כנגד שלשה יבבות ופרחה נשמתה ומתה ובא אברהם ומצאה שמתה ומהיכן בא מהר המוריה שנ' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ר' יצחק אומ' שלש שנים היה יצחק מתאבל ולאחר שלש שנים לקח את רבקה ושכח אבל אמו מכאן אתה למד עד שלא יקח אדם אשה אהבתו הולכת אצל הוריו לקח אשה אהבתו הולכת אחר אשתו שנ' על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו וכי יעזב איש את אביו ואת אמו ממצות כבד אלא שאהבת נפשו דבקה אחר אשתו שנ' ותדבק נפשו בדינה ואומ' ודבק באשתו והיו לבשר אחד ר' יהודה אומ' עשרים שנה היתה רבקה עקרה ולאחר עשרים שנה לקח יצחק את רבקה והלך להר המוריה למקום שנעקד שם והתפלל עליה על הריון הבטן ונעתר לו הב"ה שנ' ויעתר לו ה' היו הבנים מתגברים במעיה כגבורי כח שנ' ויתרוצצו הבנים בקרבה בא עתה לילד ומחבליה הגיעה נפשה למות והלכה להתפלל במקום שהלכה היא ויצחק שנ' ותלך לדרוש את ה' מה עשה הב"ה יעקב אחז בעקבו של עשו להפילו שנ' ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו מכאן אתה למד שאין בני עשו נופלים עד שיבא שריד מיעקב ויקצץ רגליו של בני עשו מהר שעיר שנ' כל קביל די חזית וכתוב אחר אומ' לי נקם ושלם ר' תנחומא אומ' גדלו שני נערים אחד הולך בדרך החיים ואחד הולך בדרך המות שנ' ויגדלו הנערים ויהי עשו וכו' יעקב הלך בדרך החיים שהיה יושב אוהלים ועוסק בתורה כל ימיו עשו הלך בדרך המות שהרג את נמרוד ואת חזיר בנו ועוד מעט בקש להרוג את יעקב אחיו שנ' יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי ר' שמעון אומ' בשעה שנעקד יצחק נשא עיניו למעלה וראה כבוד השכינה וכתוב כי לא יראני האדם וחי תחת המיתה כהו עיניו בזקנותו שנ' ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות מכאן אתה למד שהסומא חשוב כמת שנ' אל נא תהי כמת הגיע ליל יום טוב הפסח וקרא יצחק לעשו בנו הגדול ואמ' בני הלילה הזה העליונים אומרים שירה הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים היום הזה ברכת טללים עשה לי מטעמים עד שאני חי אברככה ורוח הקדש משיבה אותו ואומר אל תלחם את לחם רע עין הלך להביא ונתעכב שם אמרה רבקה אל יעקב בני הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים הלילה הזה העליונים אומרין שירה עשה מטעמים לאביך ויאכל עד שהוא בעודו חי יברכך והוא שהוא בקי בתורה פחד לבו על קללת אביו אמרה לו אמו אם ברכה עליך ועל זרעך ואם קללה עלי ועל נפשי שנ' ותאמר לו אמו עלי קללתך בני הלך והביא שני גדיי עזים וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק אלא להקריב אחד קרבן פסחים ואחד עשה מטעמים והביא לאביו אמ' לו קום נא שבא ואכלה ואמ' יצחק הקול קול יעקב יעקב בייחוד השם הקול קול יעקב יעקב בהגיון תורה והידים ידי עשו בכל שפיכות דמים ובכל מות רע ולא עוד אלא כשמכריזין בשמים הקול קול יעקב השמים רועשין וכשהם מכריזין בתחנונים הקול קול יעקב וכל מי שהוא שומע ועושה חלקו עם הידים ידי עשו ר' יהודה אומ' עשרה ברכות בירך יצחק את יעקב על טלי השמים ועל דגן הארץ כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שנ' ויתן לך האלהים מטל השמים יעבדוך עמים וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו מעוטר כחתן וככלה בקשוריה וירד עליו תחתיו טל מן השמים ונדשנו עצמותיו ונעשה גם הוא גבור כח לכך נאמ' מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל:
... …R’ Yehudah says ‘for twenty years Rivka was barren. After twenty years Yitzchak took Rivka and went to Mount Moriah, to the place where he had been bound. There he prayed for her that she should become pregnant and Gd heard his prayers, as it says “…and the Lord accepted his prayer…” (Bereshit 25:21) The children were struggling within her like mighty warriors, as it says “And the children struggled within her…” (Bereshit 25:22) It came time for her to give birth and the pain of labor brought her to the point of death. She went to pray in the place where she and Yitzchak had prayed, as it says “…And she went to inquire of the Lord.” (ibid.) What did the Holy One do? Yaakov grabbed the heel of Esau to throw him down, as it says “And afterwards, his brother emerged, and his hand was grasping Esau's heel…” (Bereshit 25:26) From here one can learn that the children of Esau will not fall until the remnant of Yaakov come and cut off the feet of the children of Esau from Mount Seir, as it says “Just as you saw that from the mountain a stone was hewn without hands…” (Daniel 2:45) and “Vengeance is poised with Me, and it will pay at the time their foot stumbles…” (Devarim 32:35)