One day the woman was standing by the window and looking down into the garden, when she saw a bed which was planted with the most tasty rapunzel.
(ג) לא יפתח אדם חלון לחצר חבירו ואפילו אחד מהשותפים בחצר שבקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר מעכב עליו שותפו מפני שמסתכל בו ממנו ואם פתח יסתום
שיעור הגדר בגנה ובקעה, י' טפחים; וי"א ארבע אמות
עיין דרישה, שם כתבתי לשון הרמב"ם שכתב בתשובה [שו"ת פאר הדור סי' מ'], דאין צריך ד' אמות כי אם
בחצר במקום דירת בני אדם, דשם שולט עין הרואים לתשמישו דחבירו, משא"כ בגינה ובקעה דאין שם תשמיש אדם, ועשיית הגדר אינה אלא כדי שיתפס כגנב
דאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה
A garden is different. Rav Aba says in the name of Rav Ava in the name of Huna in the name of Rav, "It is forbidden for a man to stand in a friend's field in the hour it is blooming."
(י) כל החומד עבדו או אמתו או ביתו או כליו של חבירו או כל דבר שאפשר שיקנהו ממנו והכביד עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ממנו ה"ז עובר בלא תחמוד כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חבירו וכל כיוצא בזה כיון שחשב בלבו איך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר עבר בלא תעשה של לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב בלבד:
(יא) התאוה מביא לידי חמוד והחמוד מביא לידי גזל שאם לא רצו הבעלים למכור אע"פ שהרבה להם בדמים והפציר ברעים יבא לידי גזל שנאמר וחמדו בתים וגזלו ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם או מנעוהו מלגזול יבא לידי שפיכות דמים צא ולמד ממעשה אחאב ונבות:
(יב) הא למדת שהמתאוה עובר בלאו אחד והקונה דבר שהתאוה בהפצר שהפציר בבעלים עובר בשני לאוין לכך נאמר לא תחמוד ולא תתאוה ואם גזל עובר בג' לאוין:
"Ah," she replied, "if I can't eat some of the rapunzel from the garden behind our house I think I shall die."
(ד) אפילו הוא בסכנת מות וצריך לגזול את חבירו כדי להציל נפשו צריך שלא יקחנו אלא על דעת לשלם:
פירוש, אבל על דעת לשלם מותר כיון שהוא בסכנת נפש, דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש
(ג) ... ואם הנרדף שבר כלים של רודף פטור שלא יהא ממונו חמור מגופו ואם היו של אדם אחר חייב שהמציל עצמו בממון חבירו חייב
ואפילו מי שהוא בסכנת מות וצריך ליטול ממון חבירו כדי להציל נפשו ממות לא יטלנו אלא על דעת לשלם שאע"פ שכל העבירות שבתורה נדחות מפני פיקוח נפש חוץ מע"ז וג"ע ושפ"ד אסור להציל עצמו בממון חבירו על דעת להפטר אלא על דעת לשלם כשתמצא ידו הואיל ואפשר בתשלומין ואף ע"ד לשלם לא הותר אלא מפני פיקוח נפש אבל שלא במקום פיקוח נפש אסור אפ' ע"ד לשלם דבר יפה ממנו ואפ' לרפאות חולי שאין בו סכנה או להנצל בו מאנס שאנסו ביסורי הגוף שאין בהם סכנה מפני שהוא
איסור של תורה ואין מתרפאים שלא במקום סכנה אלא באיסור דברי סופרים
ומ"מ אם הגזילה הוא חפץ העומד לימכר ולא מחפצי ביתו והתשלומין בעד הגזילה הם בעין רשאי לגזול ולזכות לו התשלומין ע"י אחר
ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה ר' שמעון אומר אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים אם סאה סאה אם סאתים סאתים:
(א) אסור לקנות מהגנב החפץ שגנב ועון גדול הוא שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות שאם לא ימצא לוקח אינו גונב (וכן אסור לסייע לגנוב בשום דבר כדי שיגנוב) (ב"י בשם ריב"ש סי' ק"ח):
(1) It is forbidden to purchase a stolen object from a thief. Purchasing such an object is a grave sin as he is enabling sinners and causing him to steal again, for if he would not find customers he would not steal. (Likewise, it is forbidden to assist a thief with anything that enables him to steal)
אם גנב או גזל חטים וטחנן ואפאן י"א שאע"פ שקנאן בשינוי והרי הם שלו אלא שחייב לשלם לו דמים עבורם מ"מ אסור לברך ע"ז בין ברכה ראשונה ובין בהמ"ז דלענין ברכה דאית בה הזכרת השם חמיר טפי ותמיד הוא בכלל נאוץ וי"א דהואיל וקנה יכול לברך
(א) כל הגוזל חייב להחזיר הגזילה עצמה שנאמר והשיב את הגזילה אשר גזל ואם אבדה או נשתנית משלם דמיה בין שהודה מפי עצמו בין שבאו עליו עדים שגזל
דוקא הגזילה ולא כפל שאין כפל כי אם הגנב
ולא כדין גנב שבאו עליו עדים שגנב דחייב לשלם כפל
(ג) איזהו גנב הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא אין זה גנב אלא גזלן:
(ט) אֲבָל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּגוֹן הַחוֹבֵל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ הַמְקַלֵּל חֲבֵרוֹ אוֹ גּוֹזְלוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינוֹ נִמְחַל לוֹ לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּתֵּן לַחֲבֵרוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ וִירַצֵּהוּ. אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מָמוֹן שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ צָרִיךְ לְרַצּוֹתוֹ וְלִשְׁאל מִמֶּנּוּ שֶׁיִּמְחל לוֹ.
(9) Teshuva and Yom Kippur only atone for transgression between man and God, such as one who eats a forbidden food, or has a forbidden sexual relationship, etc. But transgressions between man and his fellow, such as hurting his fellow, or cursing his fellow, or stealing from him, etc, those are never forgiven until he gives his fellow what he owes him, and [his fellow] is appeased. Even if he returned the money he owed his [fellow], he must appease him and ask him to forgive him. Even if he only perturbed his fellow verbally, he must make amends and meet with him until he forgives him. If his fellow does not wish to forgive him, he should bring a line of three people who are friends with him and they will approach him and ask [forgiveness] from him. If he does not give in to them, he must bring people a second and third time. If he still does not give in, they should leave him alone, and that person who did not forgive – he is the sinner. But if it was his teacher, he must come and go even a thousand times until he forgives him.
(ט) אֵינוֹ דּוֹמֶה מַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ לְמַזִּיק מָמוֹנוֹ. שֶׁהַמַּזִּיק מָמוֹן חֲבֵרוֹ כֵּיוָן שֶׁשִּׁלֵּם מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם נִתְכַּפֵּר לוֹ. אֲבָל חָבַל בַּחֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ. וַאֲפִלּוּ הִקְרִיב כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ וְלֹא נִמְחַל עֲוֹנוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִן הַנֶּחְבָּל וְיִמְחל לוֹ:
Then the witch allowed her anger to be softened, and said to him, "If this is true, I will allow you to take as much as you like, only I make one condition. You must give me the baby daughter your wife will bring into the world; she shall be well treated, and I will care for it like a mother."
בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאין הגון לה אתא לקמיה דאביי ... אמר ליה חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז לבתר דחלץ לה אמר לה זיל הב ליה אמר ליה משטה אני בך עבדה ליה מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעברא לפניו ואמר ליה טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא אמר ליה משטה אני בך הכא נמי משטה אני בך
(ז) וכן מי שברח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו וא"ל העבירני ואני נותן לך דינר והעבירו אין לו אלא שכרו הראוי לו ואם היה צייד וא"ל בטל מצודתך והעבירני נותן לו כל מה שהתנה עמו וכן כל כיוצא בזה: הגה: י"א הא דאין לו אלא שכרו היינו בדבר שאין רגילות ליתן עליו הרבה אבל בדבר שדרך ליתן הרבה כגון השבעת שדים או רפואה חייב ניתן לו כל מה שהתנה עמו
(יג) לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח׃ (ס) לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽ֑ף׃ (ס) לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ (ס) לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃ (ס)
לא תגנב. בְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, לֹא תִּגְנֹבוּ (ויקרא י"ט), בְּגוֹנֵב מָמוֹן; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא זֶה בְגוֹנֵב מָמוֹן וּלְהַלָּן בְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת? אָמַרְתָּ דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ – מַה לֹא תִרְצַח, לֹא תִנְאָף, מְדַבֵּר בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין, אַף לֹא תִגְנֹב דָּבָר שֶׁחַיָּב עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין (סנהדרין פ"ו):
(יא) הכניסו בחדר וסגר הדלת עליו ובטלו ממלאכתו אינו נותן אלא שבת בלבד אבל אם היה כבר בחדר וסנר עליו מלצאת הוי גרמא בניזקין ופטור מדיני אדם:
"Rapunzel, Rapunzel,
Let down your hair."
Rapunzel had magnificent long hair, fine as spun gold, and when she heard the voice of the witch she wound her braids round one of the hooks of the window, and then the hair fell down the side of the tower and the witch climbed up by it.
After a year or two, it came to pass that the Prince rode through the forest and went by the tower. He heard a song which was so lovely that he stood still and listened. This was Rapunzel who in her loneliness passed her time singing. The Prince wanted to climb up to her, and looked for the door of the tower, but none was to be found. He rode home, but the singing had so deeply touched his heart, that every day he went out into the forest and listened to it.
אמר שמואל קול באשה ערוה שנא' (שיר השירים ב, יד) כי קולך ערב ומראך נאוה
(ג) יֵשׁ לִזָּהֵר מִשְּׁמִיעַת קוֹל זֶמֶר אִשָּׁה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע הַגָּה: וַאֲפִלּוּ בְּאִשְׁתּוֹ, אֲבָל קוֹל הָרָגִיל בּוֹ אֵינוֹ עֶרְוָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹהֶל מוֹעֵד וְהַג''מ).
(3) One should refrain from hearing a woman's singing voice during the reading of the Shema. <rema> and even his wife. But the voice that is regular to him is not Erva (lit. nakedness).
(יז) (יז) זמר אשה - אפילו פנויה אבל שלא בשעת ק"ש שרי אך שלא יכוין להנות מזה כדי שלא יבוא לידי הרהור וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות היא ובתולות דידן כולם בחזקת נדות הן משיגיע להן זמן וסת. וקול זמר פנויה נכרית היא ג"כ בכלל ערוה ואסור לשמוע בין כהן ובין ישראל. ומ"מ אם הוא בדרך בין העכו"ם או בעיר והוא אנוס שא"א לו למחות כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאוריית' מותר לקרות ולברך דאל"כ כיון שאנו שרויין בין העכו"ם נתבטל מתורה ותפלה וע"ז נאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך אך יתאמץ לבו לכוין להקדושה שהוא עוסק ולא יתן לבו לקול הזמר:
וביבע אומר ח"א סי' ו' כתב דהיכא שמכיר את האשה ששומע קולה נראה בודאי שיש לאסור ולא עוד אלא שהי' מקום להחמיר אפילו באינה מכירה מעולם כיון שקולה יוצא מגופה ולא דמי לבגדי צבעונין שלה שהצריכה דוקא מכירה שהבגדים הם חוץ מגופה לכן צ"ל מכירה ואז זוכרה כמו שהיא מלובשת אבל בקולה יש להחמיר יותר וחיישינן להרהורא אלא דכ' להוכיח דאף בקולה אינו אסור אלא ביודעה ומכירה מהא דמגילה ט"ו א' ת"ר רחב בשמה זינתה יעל בקולה וכו' כי קאמינא ביודעה ומכירה ואחרי שהאריך לדון אי קול באשה אסור מה"ת כתב דלדינא יש לסמוך על האומרים דהיו מדרבנן וממילא יש להקל בנ"ד [כשאינו] יודעה ומכירה
אולם בחלקת יעקב ח"א סי' קס"ג כתב דאסור לשמוע קול אשה בראדיו דעיקר האיסור לשמוע קול אשה הוא משום דנהנה בקולה ... וכלפי שמיא גליא דאף ע"י ראדיו נהנהין משמיעת קולה וזה עיקר האיסור דכי קולך ערב עיי"ש
ובאהל מועד ח"א סי' ל"ב אות ג' כתב דאין להתיר ממה שאמרו בוטה ח' שאין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות דדוקא בגיעוי יצה"ר שנגרם ע"י הסתכלות בערוה אמרינן דאין יצה"ר וכו' משא"כ קול אשה הגורם גירוי מצד השמיעה לא בעינן ראיית האשה
"Rapunzel, Rapunzel,
Let down your hair."
Then Rapunzel let down the braids of her hair, and the witch climbed up to her.
"If that is the ladder by which one mounts, I will for once try my fortune," thought the Prince and the next day when it began to grow dark, he went to the tower and cried,
"Rapunzel, Rapunzel,
Let down your hair."
Immediately the hair fell down and the Prince climbed up.
At first Rapunzel was terribly frightened when a man such as her eyes had never seen, came to her; but the Prince began to talk to her quite like a friend and told her that his heart had been so stirred by her singing that it had let him have no rest. Then Rapunzel lost her fear, and when he asked her if she would take him for her husband -- and she saw that he was kind and handsome, she said yes, and laid her hand in his.
She said, "I will willingly go away with you, but I do not know how to get down. Bring a bit of silk with you every time you come and I will weave a ladder with it. When that is ready I will climb down and we shall escape together." They agreed that until that time he should come to her every evening, for the old woman came by day.
The witch knew nothing of this, until once Rapunzel said in her distraction, "Oh my, you are so much heavier when you climb than the young Prince."
"Ah! you wicked child," cried the witch "What do I hear thee say! I thought I had separated you from all the world but you have deceived me."
In her anger she clutched Rapunzel's beautiful hair, seized a pair of scissors -- and snip, snap -- cut it all off. Rapunzel's lovely braids lay on the ground but the witch was not through. She was so angry that she took poor Rapunzel into a desert where she had to live in great grief and misery.
(יב) גילח שער ראשו אינו נותן לו אלא בושת
דסופו לחזור השערות