מַתְנִי׳ אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד לֹא בְּתוּלוֹת וְלֹא אַלְמָנוֹת וְלֹא מְיַיבְּמִין מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ אֲבָל מַחְזִיר הוּא אֶת גְּרוּשָׁתוֹ וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בַּמּוֹעֵד רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא תָּסוּד מִפְּנֵי שֶׁנִּיוּוּל הוּא לָהּ הַהֶדְיוֹט תּוֹפֵר כְּדַרְכּוֹ וְהָאוּמָּן מַכְלִיב וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מְמַתְּחִין: גְּמָ׳ וְכִי שִׂמְחָה הִיא לוֹ מַאי הָוֵי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לְפִי שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה בַּר [ רַב] הוּנָא אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחַ שִׂמְחַת הָרֶגֶל וְעוֹסֵק בְּשִׂמְחַת אִשְׁתּוֹ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף הָא דְּרַבָּה בַּר [רַב] הוּנָא דְּרַב הוּא דְּאָמַר רַב דָּנִיאֵל בַּר קַטִּינָא אָמַר רַב מִנַּיִן שֶׁאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ בְּחַגֶּךָ וְלֹא בְּאִשְׁתֶּךָ עוּלָּא אָמַר מִפְּנֵי הַטּוֹרַח רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר מִפְּנֵי בִּיטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה
MISHNA: One may not marry a woman on the intermediate days of a Festival, not virgins and not widows, and one may not perform levirate marriage with his sister-in-law, if his brother died childless, because it is a joyous occasion for him. However, one may remarry his divorced wife on the intermediate days of a Festival, as this is not as great a joy for him. And a woman may engage in all her usual cosmetic treatments to enhance her physical appearance on the intermediate days of a Festival. Rabbi Yehuda says: She may not apply lime to her skin because it is temporarily a disgrace to her, as she is unattractive before the lime is peeled off and will therefore be distressed during the Festival. The mishna continues: A layman, who is not a skilled tailor, may sew in his usual manner if necessary for the Festival, whereas a craftsman may form only temporary stitches. And one may interweave the cords attached to the frames of beds upon which a mattress is placed. Rabbi Yosei says: One may only tighten the cords but not interweave them. GEMARA: It was taught in the mishna that one may not marry a woman on the intermediate days of a Festival, because it is a source of joy for him. The Gemara asks: And if it is a source of joy for him, what of it? Isn’t there is a mitzva to rejoice on a Festival? Rav Yehuda said that Shmuel said, and, so too, Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said, and some say that Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said: The reason that one may not get married on the intermediate days of a Festival is because one may not mix one joy with another joy, as each requires its own celebration. Rabba bar Rav Huna said: The reason is because he forsakes the rejoicing of the pilgrimage Festival and occupies himself with rejoicing with his wife. Abaye said to Rav Yosef: This statement of Rabba bar Rav Huna is actually a statement of Rav, as Rav Daniel bar Ketina said that Rav said: From where is it derived that one may not marry a woman on the intermediate days of a Festival? As it is stated: “And you shall rejoice in your Festival” (Deuteronomy 16:14). This verse emphasizes that you must rejoice in your Festival and not in your wife. Ulla said: The reason one may not marry on the intermediate days of a Festival is due to the excessive exertion that the wedding preparations demand, which is prohibited during the Festival. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: The reason is due to the neglect of the mitzva to be fruitful and multiply. If it were permissible to get married during the intermediate days of a Festival, people would delay getting married until then in order to save money by avoiding the necessity of preparing separate feasts for the Festival and for the wedding. In the meantime they would neglect the mitzva of procreation. The Gemara raises an objection from the following baraita: All those whom the Sages said are prohibited to marry on the intermediate days of a Festival
לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. גזירת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה:
בחגך ולא באשתך. עיקר דרשה הוא ולא אסמכתא כדאמרינן פ"ק דחגיגה (ד' ח: ושם) ורב אשי האי בחגך מאי דריש ביה:
שם שאין מערבין שמח' בשמח' ולדבריו אין מערבין שמח' מיל' במשת' או בפדיון הבן ודכות' אבל שתי משתאות עושין כיון שהן ממין אחד ואין הלכה כמותו דאידך כולהו פליגי עליה ודכולי עלמא אירוסין מותרין במועד בלא סעודת אירוסין:
אין נושאין. דאין מערבין שמחה בשמחה ועוד מפני הטורח במועד ועוד דאם כן ימתין כל אדם לעשות נשואין עד המועד שעושה בלא זה סעודה ויבטל מפריה ורביה כ"ז בגמרא ופשוט שם דנשואין בלא סעודה אסור וצ"ע דבכתובות דף מ"ז כתבו התו' דמותר לישא בלא סעוד' ע"ש ובח"ש נדחק בזה ול"נ דלק"מ דהא התוס' קאי אליבא דרב דמקשה דברי רב אהדדי ורב יליף הטעם מדכ' ושמחת בחגיך ולא באשתך א"כ ה"ק שמחת הסעודה שאתה עושה לצורך הרגל דהיינו בשר ויין כדאיתא בגמ' יהי' בחגיך ולא באשתך אבל נשואין בלא סעודה שרי אבל אנן ק"ל כשמואל דאזיל לשיטתיה דס"ל הטעם דאין מערבין שמחה בשמח' א"כ אפי' נשואין בלא סעוד' אסור דאיכא שמחה:
על ראיה זו פריך [הקשה] רב אחאי: אימא [אמור] שכאשר הוא מוסר אותה לחופה מדובר דיהיב [שנותן] לה שכר פקעתה [ביטול מלאכתה] ולכן אינה יכולה למחות. אי נמי דמסר לה בליליא [או גם כן שהוא מוסר אותה לחופה בלילה] כאשר אינה עובדת. אי נמי דמסר לה [או גם כן שמוסר אותה] בשבתות וימים טובים, כאשר אינה עובדת.
דמסר לה בשבתות וי"ט - אע"ג דאמר במו"ק (דף ח: ושם) ושמחת בחגך ולא באשתך דאין נושאין נשים בחולו של מועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה ודרשה גמורה היא כדאמר בחגיגה (דף ח: ושם) דהוי מדאורייתא איכא למימר דהכא איירי שעה אחת לפני יו"ט שהוא כיו"ט לענין מלאכה דתוספת דאורייתא ובטילה באותה שעה מן המלאכה א"נ כשמסרה האב לשלוחי הבעל או נשואין בלא סעודה אע"ג דאמר בהחולץ (יבמות דף מג: ושם) דנשואין בלא סעודה איכא שמחה לא חשיבא שמחה כולי האי שיהא אסור לישא ביו"ט מטעם זה:
מפני ביטול פריה ורביה. ומתני' ה"פ ... מפני ששמחה היא לו ומשהה אותה ברצון עד הרגל שיהא שמח או שיהיה פנוי והא דקתני אבל מחזיר גרושתו שאין שמחה לו ולא שייך עירוב בשמחה ולא מניח שמחת הרגל וגם אין טורח בה וגם ביטול פריה ורביה אין כאן שהיה לו אשה כבר וסתמא דמילתא יש לו בנים וגם אין רגיל לשהות דבר זה עד הרגל וסעודת ברית מילה מותר לעשות בחול המועד דליכא שמחה כדאמרינן פ' קמא דכתובות (ד' ח.) דלא מברכין שהשמחה במעונו משום דאית ליה צערא לינוקא אי נמי כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל סעודת פדיון הבן צריך עיון אם מותר לעשות במועד ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה היאך יהא מותר ונראה לי דקיימא לן כרב אשי דדריש בחגיגה בפ"ק (ד' ח: ושם) בחגך ולא באשתך ואינו אסור לערב שמחה בשמחה ועי"ל דלא חשיבי שמחה בשמחה כי אם סעודת נישואין לבד:
משום ביטול פריה ורביה - דאי שרי נשואין ביו"ט אין אדם נושא אשה כל השנה כולה אלא ממתין עד המועד שיהא עושה סעודה אחת למועד ולנשואין:
שם שאין מערבין שמח' בשמח' ולדבריו אין מערבין שמח' מיל' במשת' או בפדיון הבן ודכות' אבל שתי משתאות עושין כיון שהן ממין אחד ואין הלכה כמותו דאידך כולהו פליגי עליה ודכולי עלמא אירוסין מותרין במועד בלא סעודת אירוסין:
אבל מחזיר גרושתו. בירושלמי הדא דתימא מהנישואין פירוש גרשה אחר נישואין והחזיר אבל לא מן האירוסין:
(א) דיני אירוסין ונשואין בחול המועד ובו ה סעיפים:
אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין ומותר לארס ובלבד שלא יעשו סעוד' אירוסין הארוס בבית ארוסתו בשעת אירוסין ומותר לעשו' ריקודין ומחולות לעשו' סעודת האריס עם מריעיו שלא בבי' ארוסתו וכן לסעוד הארוס בבי' ארוסתו שלא בשעת אירוסין מותר:
(ב) מותר להחזיר גרושתו מן הנשואין:
(ג) הכל מותרים לישא בערב הרגל ולעשות סעודה ברגל בין בתולות בין אלמנות:
(ד) מותר לעשות ברגל סעודת ברית מילה וכן סעודת פדיון הבן:
(1) 1. The Laws of Betrothing and Marrying on Chol Hamoed, 5 Seifim: We do not marry women on hol hamoed, neither virgins nor widows, nor do we perform levirate marriages. It is permitted to betroth, though one should not do festive engagement meals in the house of the betrothed at the time of betrothal. It is permitted to do dancing. It is permitted to have engagement meals with relatives not in the house of the engaged. It is permitted to have engagement meals in the house of the engaged at a time other than the time of betrothal.
(2) 2. It is permitted for one to return to his divorcee who he had previously married.
(3) 3.It is permitted to marry everybody – virgins and widows – on the eve of the holiday and to [then] do festive holiday meals.
(4) 4. It is permitted to do festive meals for a circumcision or for the redemption of the firstborn son on the holiday.
מותר לעשות. דלא חשיבי שמחה אלא סעודת נשואין לבד:
ולעשות סעודה ברגל. שאין עיקר השמחה אלא תחלת הנשואין ואף על פי שמשמחין בסעודת הנישואין כל ז' שרי עכ"ל הרשב"א ובתשו' אחרת להרשב"א נמצא לאסור לעשות סעודת הנשואין ברגל אפי' נשא בערב הרגל וכ"מ ברמב"ם וכיון דמילי דרבנן היא נקטי' לקולא עכ"ל ב"י ודבריו תמוהים דהא התו' במ"ק הוכיחו שהוא דרשה גמורה דאורייתא וגם בכתובות דף מ"ז כתבו שהוא דאורייתא ועוד דבסוכה דף כ"ה משמע בהדיא אם נשאו ערב הרגל מותר לעשות סעודה ברגל (עסי' תר"מ ס"ו) וכ"כ במ"ק בגמ' לכן נ"ל דלילה ראשונה אסור לעשות סעודה דאיתא בגמרא דעיקר שמח' אינו אלא חד יומא ולילה הראשונה נגרר אחר היום דהשמחה מתחלת ביום ונגמרה בלילה וכן למ"ד משום טירחא בסעודה הראשונה איכא טירחא יתירה אבל בשאר ימות הרגל מותר לעשות סעודה דכבר עבר עיקר שמחת נשואין וכתבו התוס' בכתובות דף מ"ז דאפי' שעה א' לפני י"ט שהוא תוס' י"ט ואסורה במלאכה מותר לישא ונ"ל דזהו דוקא לדין תורה אבל מדרבנן אסור לישא באותו שעה דהוי כקונ' קנין כמ"ש סי' של"ט מיהו אם לא קבל עליו י"ט באותו שעה מותר ורי"ט בכתובות כ' ואסור לישא סמוך לחשיכה ע"כ והעול' נוהגים לישא אף סמוך לחשיכה (כ"ה) ועיין ברצוף אהבה סימן ק"ח ובמדינותינו נהגו לישא בע"ש סמוך לחשיכה ובעי"ט לא נהגו לישא כלל ונ"ל דזהו מטעם שכתבתי דאסור לעשות סעודת נשואין בלילה הראשונ' ולכן אין לשנות המנהג:
(ט) בערב הרגל - האחרונים כתבו דיש ליזהר לכתחלה לעשות הנשואין בשחרית כדי שיהא יכול לשמוח עמה יום אחד קודם הרגל וגם שיהא יכול לעשות סעודה ראשונה בחול ואם מאיזה סיבה נתאחר והוא שעת הדחק מתיר הא"ר לישא אפילו סמוך לחשיכה. ועיין במ"א שכתב דבמדינותינו המנהג שלא לישא כלל בעיו"ט אכן אם יש צורך גדול בדבר אין להחמיר:
ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין. ונראה דכ"ש סעודת נישואין הראשונה דהיינו שנשא ערב הרגל ולא אכלו שום סעוד' עד הרגל דאסור וכ"מ להדי' בריב"ש שמבי' ב"י:
יש לאדם לישא נשים רבות כאחד ביום אחד ומברך ברכת חתנים לכלם כאחד אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה אם בתולה ז' ימים ואם בעולה ג' ימים ואין מערבין שמחה בשמחה: הגה ואין לעשות חופת ב' אחיות ביחד (סמ"ק בשם ספר חסידים וי"א דאף בשתי נכריות יש ליזהר שלא לעשותן כאחת משום איבה שמא יכבדו אחת יותר מחברתה (מרדכי פ"ק דמ"ק) ואין נזהרין מזה ואדרבא יש מכוונים לעשות חופות עניות עם חופות עשירות משום מצוה (הגהות מיי' בשם ר"י מפריז):
A man should marry many women at once, on one day, [in order to] say the groom's blessing for all of them at once. But to make her happy, he needs to be happy with each one the happiness that is fitting to her. If she is a virgin, seven days, and if she is not a virgin, three days. And one happiness should not be mixed with another. Rem"a: and one cannot make a chuppah for two sisters at once. (SM"K in the name of Sefer Chasidim) And there are those who say that even with two unrelated women one should be careful to not make a [chuppah for both of them] at once because of jealousy, maybe they will be honored more than her friend. (Mordechai first chapter of Moed Katan); and we are not careful for this. Just the opposite, [we] intend to make chuppot of poor people with chuppot of the rich, because of Mitzvah (Hagot Maimone in the name of the Ri MiPriz)
מותר לישא אשה בפורים: הגה בין בי"ד בין בט"ו וכ"ש שמותר לעשות פדיון הבן (תוס' פרק קמא דמועד קטן) מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן וי"א דאסור אבל המנהג כסברא הראשונה וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול ונהגו כך ובלבד שלא יעשה דבר שלא כהוגן ע"פ טובי העיר: (תשובת מהר"י מינץ סי' י"ז):
It is permitted to get married on Purim. Rama: This refers to both the fourteenth and the fifteenth of the month, and one can certainly perform Pidyon Haben too. As to the custom of wearing 'faces' on Purim, and men who wear women's dresses and women wearing men's attire - this is not forbidden, for they have no intention other than pure pleasure. So too the practice of wearing kilayim, rabinically forbidden mixtures of clothes. And although some say it is forbidden, we follow the first opinion. So too, the custom of stealing from each other in a happy way - this does not fall under the prohibition of 'Do not steal', and this is what is done, as long as one does not transgress what is considered acceptable by the elders of the town.
מותר לישא. דבחג כתיב ושמחת בחגך ולא באשתך ולא בפורים ועוד דהוי ליה חד יומא ומשום חד יומא לא משהי אינש נפשיה וכמ"ד משום ביטול פריה ורביה (ב"י בשם הרשב"א) לכאורה משמע דה"פ דבשלמא ברגל גזרינן שמא ישהא עד הרגל כדי להשתכר שיצאו שבעת ימי המשתה בז' ימי החג אבל בפורים משום יום א' לא ישהא וצריך עיון דהא אמרינן בגמרא דמותר לישא ערב הרגל דמשום חד יומא לא משהי אינש נפשיה (פירש"י ור"ן כיון דאי משהו תו לא מצי עביד במועד) וא"כ לא יעמיד הנשואין בערב הרגל וזה לא שייך גבי פורים ואפשר דהרשב"א סברא דנפשיה קאמר אלא שתפס לשון הגמרא, ומ"מ קשה מנ"ל הא ואפשר שהוכחתו מדמותר לישא ערב עצרת ולא חיישינן שישהא הנישואין כי שם אינו חושש אם ידחה עד אחר עצרת דאינו אלא יום א' אלא ע"כ כיון דאינו אלא יום א' לא איכפת לו בזה לשהות דהא מ"מ יצטרך לעשות שבעת ימי המשתה: וכתב הלבוש לפי מה שכתבתי סימן תרפ"ח ס"ו דאין לעשות סעודת פורים בשבת אם כן הכי נמי אסור לעשות סעודת נשואין בי"ד ע"כ ול"נ דלא דמי דהתם הטעם דאם כן לא תהא סעודת פורים ניכרת אבל הכא מה בכך אם לא תהא סעודת הנישואין ניכרת, ועיין מה שכתבתי שם, אלא אי קשיא הא קשיא דהא קיי"ל אין מערבין שמחה בשמחה כמו שכתבתי ריש סימן תקמ"ו וילפינן לה מקרא א"כ היאך מותר לערב שמחת הנשואין בשמחת פורים, ויש לומ' דמש"ה סיים הרשב"א ודברים אלו מדרבנן הם והולכין להקל כלומר דלמאן דאמר אין מערבין באמת אסור, אבל כיון דלאידך שרי הולכין להקל, וא"כ לפי מה שכתבתי ריש סימן תקמ"ו דקיימא לן כמאן דאמר אין מערבין שמחה בשמחה גם הכא אסור לכן נ"ל שיעשה החופה ביום י"ג כנ"ל:
(כח) מותר לישא וכו' - ולא דמי לחג דכתיב ושמחת בחגיך ולא באשתך משא"כ בפורים והמ"א כתב דיעשה החופה ביום י"ג והסעודה בערב ועיין בשע"ת שכתב שבמדינות אלו פשט המנהג להיתר כדעת הש"ע ובחמד משה כתב שנכון יותר לעשות החופה בסוף יום י"ד וסעודת פורים יעשה מקודם: