מפגש שני: אם האדם עץ השדה - מה אפשרויות מימוש השמיטה כיצירת פסק זמן ממרוץ השעון, מציאת איזון מחודש בין אדם ואדמה, גוף ונפש, עמל ופנאי, יחיד ויחד?
שיחה בתגובה למקורות תורניים, שירה ואמנות עכשווית, יוזמות חברתיות חדשות ועבודה אישית-רוחנית במגמת התחדשות השמיטה במישור האישי והקהילתי.
מורח אורח: רפיק ידידיה
(אחרי צפיה בשיר פתיחה/מקור 1)
סבב שיחה (אחרי קריאת מקורות 2-7)
2. (א) וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃ (ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָֽה׃
(1) The LORD spoke to Moses on Mount Sinai: (2) Speak to the Israelite people and say to them:
When you enter the land that I assign to you, the land shall observe a sabbath of the LORD.
3. [א] "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר"-- מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני!? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.
1) (Vayikra 25:1) "And the L–rd spoke to Moses on Mount Sinai, saying": Why is shemitah (the section on the Sabbatical year) juxtaposed with Mount Sinai? Were not all the mitzvoth given at Sinai? (The purpose of the juxtaposition is to indicate that) just as the general rules and specific ordinances of shemitah were enunciated at Sinai, so, with all the mitzvoth.
4. ואמנם כל ה'מצוות' אשר ספרנום ב"הלכות שמיטה ויובל" מהם - לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם - כמו שאמר "ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה וגו'" ושתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק בעמדה שמוטה
As to the precepts enumerated in the laws concerning the year of release and the jubilee (Hilkot shemittah ve-yohel) some of them imply sympathy with our fellow-men, and promote the well-being of mankind; for in reference to these Precepts it is stated in the Law, "That the poor of thy people may eat" (Exod. 23:11); and besides, the land will also increase its produce and improve when it remains fallow for some time. Other precepts of this class prescribe kindness to servants and to the poor, by renouncing any claims to debts [in the year of release] and relieving the slaves of their bondage [in the seventh year]. There are some precepts in this class that serve to secure for the people a permanent source of maintenance and support by providing that the land should remain the permanent property of its owners, and that it could not be sold." And the land shall not be sold for ever" (Lev. 25:23). In this way the property of a person remains intact for him and his heirs, and he can only enjoy the produce thereof. I have thus explained the reason of all precepts contained in our work in the Section Zera‘im, with the exception of the laws concerning the intermixture of different species of beasts the reason of which will be given (chap. xlix.).
5. משרשי המצוה, לקבע בלבנו ולציר ציור חזק במחשבתנו ענין חדוש העולם כי (שמות כ יא) ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ וביום השביעי שלא ברא דבר, הכתיב מנוחה על עצמו. ולמען הסיר ולעקר ולשרש מרעיוננו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמננו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבת בשביעית, ובכן לא תפרד לעולם הענין מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מונין ימי השבוע בששת ימי עבודה והשביעי יום מנוחה. ולכן צוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה כדי שיזכר האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפרות בכל שנה ושנה לא בכחה וסגלתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה, וכשהוא חפץ מצוה עליו להפקירם. ועוד יש תועלת, נמצא בדבר לקנות בזה מדת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול. ועוד יש תועלת אחר [ת], נמצא בזה שיוסיף האדם בטחון בשם יתברך, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת ומלמד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מעוט הבטחון.
אביעד הכהן, פרשיות ומשפטים, 2011
(א) וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי פָּתַח (תהלים קג, כ): בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ וגו'...
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה לְיוֹם אֶחָד, לְשַׁבָּת אֶחָת, לְחֹדֶשׁ אֶחָד, שֶׁמָּא לִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְדֵין חָמֵי חַקְלֵיהּ בָּיְרָה כַּרְמֵיהּ בָּיְרָה וְיָהֵב אַרְנוֹנָא וְשָׁתִיק, יֵשׁ לְךָ גִּבּוֹר גָּדוֹל מִזֶּה. וְאִם תֹּאמַר אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית, נֶאֱמַר כָּאן: עֹשֵׂי דְבָרוֹ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים טו, ב): וְזֶה דְבַר הַשְּׁמִטָּה, מַה דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף דָּבָר הָאָמוּר כָּאן בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
קריאת השיר של פבלו נרודה/צפיה בסרטון (מקור 8)
סבב: האם יש תחום אחד בחיי שהשנה אני מתחייב לבחון דרך תבנית השמיטה? לסיום: דקה דומיה.
פבלו נרודה
תרגום: עמיחי לאו-לביא
עכשיו נספור עד חצות
ונידום
לרגע אחד, על פני האדמה
לא נדבר בשום שפה
נעצור רק לשניה
ולא נזיז את הזרועות יותר מדי.
זה יהיה רגע נדיר
בלי חיפזון, בלי מנועים
נהיה יחדיו, כולנו
לפתע, בתוך המוזר.
הדייגים בים הקר
לא יפגעו בלויתנים
והאיש האוסף מלח
יביט בידיו הפצועות.
העוסקים במלחמות הירוקות
מלחמות בגז, מלחמות באש
נצחונות בהן אין שורד
ילבשו בגדים נקיים מרבב
יטיילו עם אחיהם
בנחת, בצל, בבטלה.
את מה שאני רוצה אין לבלבל
עם חוסר עשיה מוחלט
החיים הם מה שהם
משאית מלאה מוות היא לא מה שאני רוצה
אילולי היינו כה מאוחדים
בתזוזה התמידית של חיינו
ולו רק לרגע אחד לא היינו עושים דבר
אולי דממה גדולה
הייתה קוטעת את העצב
שהוא היעדר ההבנה שלנו את עצמנו
מאיימים על עצמנו במוות.
אולי האדמה תוכל ללמדנו,
כמו לכאורה כשמת בה דבר מה
ואחר כך קם לתחיה.
עכשיו נספור עד חצות
ותהיו בשקט
ואני אלך.
מקור בספרדית:
https://english.duke.edu/news/poem-day-keeping-quiet

