(א) בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (ב) וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ (ג) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ (ד) וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ (ה) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃ {פ}
(ו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃ (ז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ (ח) וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃ {פ}
(ט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃ (י) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
(1) When God began to create heaven and earth— (2) the earth being unformed and void, with darkness over the surface of the deep and a wind from God sweeping over the water— (3) God said, “Let there be light”; and there was light. (4) God saw that the light was good, and God separated the light from the darkness. (5) God called the light Day and called the darkness Night. And there was evening and there was morning, a first day. (6) God said, “Let there be an expanse in the midst of the water, that it may separate water from water.” (7) God made the expanse, and it separated the water which was below the expanse from the water which was above the expanse. And it was so. (8) God called the expanse Sky. And there was evening and there was morning, a second day. (9) God said, “Let the water below the sky be gathered into one area, that the dry land may appear.” And it was so. (10) God called the dry land Earth and called the gathering of waters Seas. And God saw that this was good.
בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה, והיו המים מכסים על פני כל הארץ. וכשיצא הדבור מפי הגבורה (בראשית א, ט): "יִקָּווּ הַמַּיִם", עלו מקצות הארץ וההרים והגבעות ונתפזרו על פני כל הארץ ונעשים עמקים על תוכה של ארץ ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים, שנאמר (בראשית א, י): "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים", מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כבתחלה, עד שגער בהם הקב"ה וכבשן ונתן תחת כפות רגליו ומדרם בשעלו שלא להוסיף ולא לגרוע, ועשה חול גבול לים, כאדם שהוא עושה גדר לכרמו, וכשהן עולין ורואין את החול לפניהם, חוזרין לאחוריהם, שנאמר (ירמיהו ה, כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם".
THE GATHERING OF THE WATERS
ON the third day all the earth was flat like a plain and the waters covered the surface of all the earth. When the word of the Almighty was uttered, "Let the waters be gathered together" (Gen. 1:9), the mountains and hills arose from the ends of the earth and they were scattered over the surface of all the earth, and valleys were formed over the inner parts of the earth; and the waters were rolled together and gathered into the valleys, as it is said, "And the gathering together of the waters he called seas" (Gen. 1:10). Forthwith the waters became proud and they arose to cover the earth as at first, when the Holy One, blessed be He, rebuked them || and subdued them, and placed them beneath the soles of His feet, and measured them with the hollow of His hand that they should neither decrease nor increase. He made the sand as the boundary of the sea, just like a man who makes a fence for his vineyard. When they rise and see the sand before them they return to their former place, as it is said, "Fear ye not me? saith the Lord: will ye not tremble at my presence, which have placed the sand for the bound of the sea?" (Jer. 5:22).
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, כְּתִיב (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל וגו', רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר אַמֵּי אָמַר, יֵעָשֶׂה מִדָּה לַמַּיִם, וְהֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (זכריה א, טז): וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִקָּווּ לִי הַמַּיִם, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּהֶם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַּלְטֵרִין וְהוֹשִׁיב בְּתוֹכָהּ אִלְמִים, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִין וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבְמָנוֹלִין, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִלּוּ הָיוּ פִּקְחִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא. הוֹשִׁיב בָּהּ הַמֶּלֶךְ דָּיוֹרִין פִּקְחִין, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין, אָמְרוּ אֵין פָּלָטִין זוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁלָּנוּ הִיא, אָמַר הַמֶּלֶךְ תַּחְזֹר פָּלָטִין לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה. כָּךְ מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים צג, ד): אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אִם אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן לֹא פֶּה וְלֹא אֲמִירָה וְלֹא דִּבּוּר, וַהֲרֵי הֵן מְקַלְסִין אוֹתִי, כְּשֶׁאֶבְרָא אָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. עָמַד דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָרַד בּוֹ, עָמַד דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַפְלָגָה וּמָרַד בּוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְפֻנּוּ אֵלּוּ וְיַעַמְדוּ וְיָבוֹאוּ אוֹתָן שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהֶן מִקֹּדֶם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ז, יב): וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.
The waters now are not just jostling for high position. They are crying like a family being torn apart. The lower waters long to go up in order to be reunited with their other half.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הָרוֹאֶה בְּאֵר בַּחֲלוֹם — רוֹאֶה שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים״. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מָצָא תּוֹרָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים״, וּכְתִיב הָכָא: ״בְּאֵר מַיִם חַיִּים״. רָבָא אָמַר: חַיִּים מַמָּשׁ.
The Gemara continues dealing with interpretations of the details of dreams: Rabbi Ḥanina said: One who sees a well in a dream sees peace, as it is said: “And Isaac’s servants dug in the valley and found there a well of living water” (Genesis 26:19), and ultimately there was peace. Rabbi Natan says: One who sees a well in his dream it is a symbol that he has found Torah, as the well symbolizes Torah. As it is stated with regard to the Torah: “For whoever finds me finds life” (Proverbs 8:35), and it is written here: “A well of living water,” and we see that a well is linked to Torah as both are associated with life. Rava said: The well in the dream symbolizes actual life.
רבי צדוק אומ' בעשרה במרחשון נכנסו כל הבריות אל התיבה בי"ז בו ירדו מי המבול על הארץ שהן מים זכרים ועלו מן התהומות שהן מים נקבות ונתחברו אלו עם אלו וגברו להחריב את העולם שנאמר והמים גברו מאד מאד על הארץ.
Rabbi Zadok said: On the 10th of Marcheshvan all the creatures entered the ark; on the 17th of the same (month) the waters of the Flood descended from heaven upon the earth, for they were the waters (endowed with the) male (principle). And there came up the waters of the depths, for they are the waters (endowed) with the female (principle), and they were joined with one another, and they prevailed so as to destroy || the world, as it is said, "And the waters prevailed exceedingly upon the earth" (Gen. 7:19).
וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידִי לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה לְמַיִם דִּכְתִיב הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם לוֹמַר לָךְ מָה מַיִם מַנִּיחִין מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהוֹלְכִין לְמָקוֹם נָמוּךְ אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה
And Rabbi Ḥanina bar Idi said: Why are matters of Torah likened to water, as it is written: “Ho, everyone who thirsts, come for water” (Isaiah 55:1)? This verse comes to tell you: Just as water leaves a high place and flows to a low place, so too, Torah matters are retained only by one whose spirit is lowly, i.e., a humble person.
מים חיים. לקוחים ממקום נובע:
OVER RUNNING WATER. Taken from a bubbling fountain.
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים׃
The priest shall order one of the birds slaughtered over fresh water in an earthen vessel;
וממה שצריך שתדעו - שאמרו "ויבדל בין המים וגו'" - אינו הבדל במקום שיהיה זה למעלה וזה למטה - וטבעם אחד; אמנם פרושו שהוא הבדיל ביניהם בהבדל הטבעי - רצוני לומר בצורה - ושם קצת זה אשר קראו 'מים' תחילה - דבר אחר בצורה טבעית הלבישו ושם קצתו בצורה אחרת וזהו המים. ולזה אמר עוד "ולמקוה המים קרא ימים" - הנה כבר גילה לך שזה ה'מים' הראשון הנאמר בו 'על פני המים' אינו זה אשר ב'ימים' אבל קצתו נבדל בצורה אחת למעלה מן האויר וקצתו הוא זה המים; ויהיה אמרו "ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע וגו'" - כאמרו "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" אשר הוא כהבדל בצורה אחת: וה'רקיע' עצמו מן המים נתהוה כמו שאמרו "הוגלדה טיפה האמצעית".
The phrase, "And he divided between the waters," etc., does not describe a division in space, as if the one part were merely above the other, whilst the nature of both remained the same, but a distinction as regards their nature or form. One portion of that which was first called water was made one thing by certain properties it received, and another portion received a different form, and this latter portion is that which is commonly called water and of this it is said, "And the gathering of the waters he called Seas." Scripture even indicates that the first mayim ("water") in the phrase, "On the face of the waters," does not refer to the waters which form the seas and that part of the element "water," having received a particular form, and being above the air, is distinguished from the other part which has received the form of ordinary water. For the words, "And he divided between the waters which are beneath the firmament and the waters which are above the firmament are similar in meaning to the phrase, "And God divided between the light and the darkness," and refer to a distinction by a separate form. The firmament itself was formed of water; and in the words of our Sages (Bereshit Rabba; cap. iv.), "The middle drop congealed and formed the heavens."
כי לא המטיר. וּמַ"טַ לֹא הִמְטִיר? לְפִי שֶׁאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאֵין מַכִּיר בְּטוֹבָתָם שֶׁל גְּשָׁמִים, וּכְשֶׁבָּא אָדָם וְיָדַע שֶׁהֵם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת וְהַדְּשָׁאִים:
כי לא המטיר BECAUSE GOD HAD NOT CAUSED IT TO RAIN — And what is the reason that God had not caused it to rain? כי אדם אין לעבוד את האדמה BECAUSE THERE WAS NO MAN TO TILL THE GROUND, and there was, therefore, no one to recognize the utility of rain. When Adam came (was created), however, and he realised that it was necessary for the world, he prayed for it and it fell, so that trees and verdure sprang forth.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים מִתְּחִיַּית הַמֵּתִים דְּאִילּוּ תְּחִיַּית הַמֵּתִים לַצַּדִּיקִים וְאִילּוּ גְּשָׁמִים בֵּין לַצַּדִּיקִים בֵּין לָרְשָׁעִים וּפְלִיגָא דְּרַב יוֹסֵף דְּאָמַר רַב יוֹסֵף מִתּוֹךְ שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כִּתְחִיַּית הַמֵּתִים קְבָעוּהָ בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים אָמַר רַב יְהוּדָה גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּיתְּנָה בּוֹ תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי וְאֵין לֶקַח אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ רָבָא אָמַר יוֹתֵר מִיּוֹם שֶׁנִּיתְּנָה בּוֹ תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי מִי נִתְלֶה בְּמִי הֱוֵי אוֹמֵר קָטָן נִתְלֶה בַּגָּדוֹל
§ The Gemara cites statements in praise of rainfall. Rabbi Abbahu said: The day of rain is greater than the resurrection of the dead. The reason is that while the resurrection of the dead benefits only the righteous, rain benefits both the righteous and the wicked. The Gemara comments: And this statement disagrees with the opinion of Rav Yosef, as Rav Yosef said: Since rainfall is equivalent to the resurrection of the dead, the Sages established its recitation in the second blessing of the Amida, the blessing of the resurrection of the dead. According to Rav Yosef, rainfall is the equivalent to, but not superior to, the resurrection of the dead. Similarly, Rav Yehuda said: The day of the rains is as great as the day on which the Torah was given, as it is stated: “My doctrine [likḥi] shall drop as the rain” (Deuteronomy 32:2), and lekaḥ means nothing other than Torah, as it is stated: “For I give you good doctrine [lekaḥ]; do not forsake My Torah” (Proverbs 4:2). Rava said: Rainfall is even greater than the day on which the Torah was given, as it is stated: “My doctrine shall drop as the rain,” and when one makes a comparison, which object is made dependent upon which? You must say that the lesser object is dependent upon the greater one. If Torah is compared to rain, it follows that rain is greater than Torah.
תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִמֵּימֵי אוֹקְיָינוֹס הוּא שׁוֹתֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כׇּל פְּנֵי הָאֲדָמָה אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וַהֲלֹא מֵימֵי אוֹקְיָינוֹס מְלוּחִין הֵן אָמַר לוֹ מִתְמַתְּקִין בֶּעָבִים
§ The Gemara discusses the source of rain. It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The entire world drinks from the waters of the ocean [okeyanos], i.e., evaporated ocean water is the source of rain. As it is stated: “And there went up a mist from the earth and watered the whole face of the ground” (Genesis 2:6). Rabbi Yehoshua said to him: But the waters of the ocean are salty, whereas rainwater is sweet. Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: The waters are sweetened in the clouds, before they fall to the earth.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים הוּא שׁוֹתֶה שֶׁנֶּאֱמַר לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ מְלַמֵּד שֶׁהָעֲנָנִים מִתְגַּבְּרִים וְעוֹלִים לָרָקִיעַ וּפוֹתְחִין פִּיהֶן כְּנוֹד וּמְקַבְּלִין מֵי מָטָר שֶׁנֶּאֱמַר יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ
In contrast, Rabbi Yehoshua says: The entire world drinks from the upper waters, as it is stated: “And it drinks water as the rain of heaven comes down” (Deuteronomy 11:11). The baraita asks: But according to the opinion of Rabbi Yehoshua, how do I uphold the verse: “And there went up a mist from the earth”? Rabbi Yehoshua could answer that this verse teaches that the clouds grow stronger, and rise to the firmament, and open their mouths like a leather bottle, and receive the rain waters from above, as it is stated: “For He draws away the drops of water, which distill rain from His vapor” (Job 36:27).
וּמְנוּקָּבוֹת הֵן כִּכְבָרָה וּבָאוֹת וּמְחַשְּׁרוֹת מַיִם עַל גַּבֵּי קַרְקַע שֶׁנֶּאֱמַר חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים וְאֵין בֵּין טִיפָּה לְטִיפָּה אֶלָּא כִּמְלֹא נִימָא לְלַמֶּדְךָ שֶׁגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ
And the clouds are perforated like a sieve, and they come and sprinkle water onto the ground, as it is stated: “Gathering of waters, thick clouds of the skies” (II Samuel 22:12). And between each and every drop there is only a hairbreadth, and yet each drop emerges individually. This serves to teach you that the day of rains is as great as the day on which Heaven and Earth were created, i.e., rainfall is as miraculous as creation.
(כד) וְלָקַחְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְקִבַּצְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִכׇּל־הָאֲרָצ֑וֹת וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם׃ (כה) וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם מִכֹּ֧ל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם וּמִכׇּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם אֲטַהֵ֥ר אֶתְכֶֽם׃ (כו) וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֙בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר׃
(24) I will take you from among the nations and gather you from all the countries, and I will bring you back to your own land. (25) I will sprinkle clean water upon you, and you shall be clean: I will cleanse you from all your uncleanness and from all your fetishes. (26) And I will give you a new heart and put a new spirit into you: I will remove the heart of stone from your body and give you a heart of flesh;
(יג) מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהֹוָ֔ה כׇּל־עֹזְבֶ֖יךָ יֵבֹ֑שׁוּ (יסורי) [וְסוּרַי֙] בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ כִּ֥י עָזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם־חַיִּ֖ים אֶת־יְהֹוָֽה׃ {פ}
(13) O Hope of Israel! O LORD!
All who forsake You shall be put to shame,
Those in the land who turn from You
Shall be doomed men,
For they have forsaken the LORD,
The Fount of living waters.
All who forsake You shall be put to shame,
Those in the land who turn from You
Shall be doomed men,
For they have forsaken the LORD,
The Fount of living waters.
מקוה ישראל ה'. אפשר לרמוז כי ברוב חסדיו הגם שהוא אל קנ"א מטהר את ישראל כמשז"ל ובמקום קנא נעשה מקוה וכן קנ"א גימטריא מקו"ה:
(יח) מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ (יט) יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃
(18) Who is a God like You,
Forgiving iniquity
And remitting transgression;
Who has not maintained His wrath forever
Against the remnant of His own people,
Because He loves graciousness! (19) He will take us back in love;
He will cover up our iniquities,
You will hurl all our sins
Into the depths of the sea.
Forgiving iniquity
And remitting transgression;
Who has not maintained His wrath forever
Against the remnant of His own people,
Because He loves graciousness! (19) He will take us back in love;
He will cover up our iniquities,
You will hurl all our sins
Into the depths of the sea.
וְכֹ֣ל ׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכׇל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה׃
when no shrub of the field was yet on earth and no grasses of the field had yet sprouted, because the LORD God had not sent rain upon the earth and there was no man to till the soil,
כי לא המטיר. וּמַ"טַ לֹא הִמְטִיר? לְפִי שֶׁאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאֵין מַכִּיר בְּטוֹבָתָם שֶׁל גְּשָׁמִים, וּכְשֶׁבָּא אָדָם וְיָדַע שֶׁהֵם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת וְהַדְּשָׁאִים:
כי לא המטיר BECAUSE GOD HAD NOT CAUSED IT TO RAIN — And what is the reason that God had not caused it to rain? כי אדם אין לעבוד את האדמה BECAUSE THERE WAS NO MAN TO TILL THE GROUND, and there was, therefore, no one to recognize the utility of rain. When Adam came (was created), however, and he realised that it was necessary for the world, he prayed for it and it fell, so that trees and verdure sprang forth.
וכל שיח. עץ וכן בין שיחים ינהקו ועל דעתי שהוא עץ פרי בעבור שנמשל האדם אל עץ והנה שיח וניב וסעיף ובד ואמיר וסרעף:
SHRUB. Si’ach (shrub) means a tree: so, too, in Among the bushes (sichim) they bray (Job 30:7). In my opinion si’ach refers to a fruit-bearing tree, because Scripture compares man to a tree. Behold, Scripture employs such terms as tree (si’ach), fruit, bough, limb, top of a tree and branch when speaking of man.
וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ (בראשית ב, ה), הָכָא אַתְּ אָמַר וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (בראשית ב, ט): וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לְהַלָּן לְגַן עֵדֶן, וְכָאן לְיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא אֵלּוּ וְאֵלּוּ לֹא צָמְחוּ עַד שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים.
Rabbi Shimon Bar Yochai Said: Three things are of equal importance, and these are them: earth, humankind, and rain. Rabbi Levi Bar Hiyya said: And these three are from three letters, to teach you that if there's no earth there's no rain, and if there's no rain there's no earth, and without either of them there's no humankind.
Your story is not just a shallow pool collecting a little rain here and there from what maybe-could’ve-should’ve been.
Your story is a sea, weighted with mystery, and wave after wave it reveals more and more, no matter the opportunities you missed or left behind on the shore.
Your story has every ounce of water it needs.
It is not missing any long-gone thing.
All by grace, it is still being written, in the way it was meant to be.
Nichols, Morgan Harper. All Along You Were Blooming (p. 15). Zondervan.