מורה אורחת: עינט קרמר, מייסדת ״שמיטה ישראלית״
(לאחר צפיה במקור #1)
מה אנחנו יודעים על מושג השמיטה?
אני חקלאי יש לי שטח גדול
ואני מנהל את הכל
אני מגדל פירות וירקות
ומקפיד לדשן לעבד להשקות
אני המושל על חלקת אדמה!
ואז יצתה בת קול ואמרה:
"זלמן זה לא אתה!"
הנה תראה, שנת שמיטה
השדה מלבלב בלי עזרתך
אתה לא אדמתך
אתה פשוט
זלמן.
קובי אוז
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
ב. מה ערך קדושת הזמן בחיינו?
(סבב שיחה קצר, אחרי קריאת מקורות 2+3)
האם יש זמנים מקודשים משמעותיים בחיינו הפרטיים והציבוריים? מה הופך זמן למקודש? אילו אפשרויות נפתחות כשיש זמן מקודש?
טאקיטוס, דברי הימים, ספר חמישי, פרק ד
אברהם יהושע השל, 'השבת' – משמעותה לאדם המודרני
ג. שמיטה עכשיו - מה חשיבותה המתחדשת ב2021 לבריאות אישית וציבורית (קריאה ודיון - מקורות 4+5)
השמיטה בתורה נגעה במגוון רחב של תחומי חיים. הפסקת העבודה החקלאית לשנה, בעידן שבו החקלאות הייתה העיסוק המרכזי, השפיעה על כל תחומי החיים הנוגעים לקניין ולביטחון הכלכלי. כתוצאה מכך, מתחזקת ההבנה כי האדמה (ומשאבי הטבע) אינם שייכים לאדם באופן בלעדי וכי כל חלקי החברה צריכים להתנהל באופן שוויוני. ניתן לשער כי מבחינה רוחנית אפשרה שנה זו גם לאנשי העמל להתפנות לחיי רוח, לחינוך ומשפחה ועודדה ערבות הדדית בקהילה. מבחינה סביבתית, גם האדמה קיבלה מנוחה, "זמן התאוששות" מהעיבוד המאסיבי. השילוב של שמיטת הקרקעות עם שמיטת הכספים יצר אפשרות אמיתית "להתחיל מחדש" במישור הכלכלי...מחזוריות שנת השמיטה – אחת לשבע שנים, אפשרה לתפיסות העומדות בבסיסה לחלחל אל חיי החברה גם בשש השנים הנותרות. בכך הפכה השמיטה לאחד היסודות שעליהם נבנו חיי החברה והקהילה היהודיים.״
אילנה ביטון, שמיטה כפסק זמן בחיים, 2014
תקופת הקורונה הביאה את החברה האזרחית לחשוב באינטנסביות על סולידריות ועל ערבות הדדית, והכריחה את מדינות העולם, ובתוכן ישראל, לשמוט את האתוס הקפיטליסטי, וליישם מדיניות כלכלית שיטתית ומסועפת בעלת אופי סוציאליסטי יותר של תמיכה באזרחיהן, בהיקפים שלא היו זה שנים רבות.
הרב ד"ר רונן לוביץ, מה עניין שמיטה אצל קורונה וסביבה, גליון 19 בית הלל
ד. מקור השמיטה וייעודה המודרני:
לימוד בחברותות: (מקורות 6-10) - מה המשמעויות, היישומים, וההישגים האפשריים של מימוש השמיטה בחיינו המודרניים שמסקרן או מלהיב אותך ביותר?
(ט) וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁה֮ אֶת־הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַֽיִּתְּנָ֗הּ אֶל־הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת־אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְהֹוָ֑ה וְאֶל־כׇּל־זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (י) וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃ (יא) בְּב֣וֹא כׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵֽרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאׇזְנֵיהֶֽם׃ (יב) הַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְשָֽׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (יג) וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כׇּל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ {פ}
(9) Moses wrote down this Teaching and gave it to the priests, sons of Levi, who carried the Ark of the LORD’s Covenant, and to all the elders of Israel. (10) And Moses instructed them as follows: Every seventh year, the year set for remission, at the Feast of Booths, (11) when all Israel comes to appear before the LORD your God in the place that He will choose, you shall read this Teaching aloud in the presence of all Israel. (12) Gather the people—men, women, children, and the strangers in your communities—that they may hear and so learn to revere the LORD your God and to observe faithfully every word of this Teaching. (13) Their children, too, who have not had the experience, shall hear and learn to revere the LORD your God as long as they live in the land that you are about to cross the Jordan to possess.
(10) Six years you shall sow your land and gather in its yield; (11) but in the seventh you shall let it rest and lie fallow. Let the needy among your people eat of it, and what they leave let the wild beasts eat. You shall do the same with your vineyards and your olive groves.
(א) מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. (ב) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה--שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו, כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַה'. (ג) אֶת-הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ.
(יב) כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.
מתוך כך ישנה תחושה כי אם בתקופה הקרובה יושקעו הכוחות הנכונים בבניית תוכנית אב לשנת "שמיטה ישראלית" משמעותית (מבלי להיכנס לדיון ב"לב ההלכתי" של השמיטה, שגם הוא כאוב, אך מורכב מדי לשלב זה), ישנו סיכוי טוב להפיכת שנה זו לשנה של השראה ועשייה כאחד.
עינט קרמר, פעם בשבע שנים
...השמיטה נעשית אתגר רוחני לכל אחד מאתנו החי בחברה שבה האדם מאיים להשתלט על העולם, והאדם בכלל העולם. מצוות השמיטה היא המציאות הרוחנית שבה האדם מחדד לעומק את מקומו הנכון בסיפור .., מצמצם את בעלותו ומפנה מקום לכל ההוויה כולה.
הרב בנימין לאו, 'הרמוניה גמורה בין האדם לבין הטבע', הארץ, מוסף ספרים, 16.5.2008
ה. סיכום מפגש: מעיין מים זכים
סבב אחרי קריאת מקור 11: והזמנה לכל משתתפ/ת בקבוצה לחלוק מילה אחת בלבד - מה מזמינה השמיטה לחיי?
"זה חסכון משמעותי בזמן", אמר הסוחר. "חישובים שנעשו על ידי מומחים מראים שבעזרת גלולות אלה ניתן לחסוך 53 דקות בכל שבוע".
"ומה עושים בחמישים ושלוש דקות אלה?" "עושים כל דבר שרוצים..." "אני", חשב הנסיך הקטן, "אם היו לי חמישים ושלוש דקות פנויות כאלה, הייתי הולך בשלווה אל מעין של מים זכים".
אנטואן דה סנט־אכזופרי, הנסיך הקטן

