(יד) יעשה ה' עמכם חסד ר' חנינא בר אדא אמר: יעשה כתיב. כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהון. ועמדי שויתרו לה כתובותיהן. אמר רבי זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר. ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים.
(14) "God will deal kindly with you(Ruth 1:8)" . Rabbi Chanina bar Ada says, "Will show (ya'aseh)" is what is written (k'tiv), "as you showed with the dead (ibid)" when you were occupied with their shrouds, "and with me (ibid)" when they renounced their ketubot. Rabbi Zeira says, "This scroll does not have anything in it concerned with impurity or purity nor what is forbidden and what is permitted. So why is it written? To teach us the greatness of the reward for acts of lovingkindness."
(א) בשם אל יחזיק ידי וזכרו יעמיד הודי, בפירוש על מגילת רות לאברהם ספרדי. נאום אברהם. בעבור היות דוד שורש מלכות ישראל, נכתב בספרי הקודש יחס דוד.
ת"ר אין יוצאין מארץ לחו"ל אא"כ עמדו סאתים בסלע א"ר שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי' עמדה סאה בסלע לא יצא וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ שנאמר (רות א, יט) ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי מאי הזאת נעמי א"ר יצחק אמרו חזיתם נעמי שיצאת מארץ לחו"ל מה עלתה לה וא"ר יצחק אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בעז והיינו דאמרי אינשי עד דלא שכיב שיכבא קיימא מנו בייתיה אמר רבה בר רב הונא אמר רב אבצן זה בעז מאי קמ"ל כי אידך דרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו שנאמר (שופטים יב, ט) ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ וישפט את ישראל שבע שנים ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות אחד בבית אביו ואחד בבית חמיו ובכולן לא זימן את מנוח אמר כודנא עקרה במאי פרעא לי תאנא וכולן מתו בחייו והיינו דאמרי אינשי בחייך דילדת שיתין שיתין למה ליך איכפל ואוליד חד דמשיתין זריז (סי' מלך אברהם עשר שנים שנפטר נתנשא לבדו) אמר רב חנן בר רבא אמר רב אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי כולן בני נחשון בן עמינדב הן מאי קמ"ל שאפי' מי שיש לו זכות אבות אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ
אמר רב חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה חס ושלום שאפי' מצאו סובין לא יצאו ואלא מפני מה נענשו שהיה להן לבקש רחמים על דורם ולא בקשו שנאמר (ישעיהו נז, יג) בזעקך יצילוך קבוציך
. רעב שבא בימי שפוט השופטים - ר' הונא בשם ר' דוסא: ארבעים ושתים סאות היו ונעשו ארבעים ואחת. והא תני לא יצא אדם לחוצה לארץ אא"כ היו סאתים לקוחות בשקל?! אמר רבי שמעון בן גמליאל: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל מוציא ליקח, אפילו סאה בשקל לא יצא ישראל חוצה לארץ. והא תניא: בשעת הדבר בשעת מלחמה כנוס הרגל, ובשעת רעבון פזר הרגל? למה נענש אלימלך? ע"י שהפיל ליבן של ישראל עליהם. לבוליטין שהיה שרוי במדינה, והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים, שאם יבואו שני בצורת והוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון. כיון שבאת שנת בצורת יצתה לה שפחתו מעילת בסידקי וקופתה בידה. והיו בני המדינה אומרים: זהו שהיינו בטוחים עליו שאם תבא בצורת הוא יכול לפרנס אותנו עשר שנים, והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה. כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור, וכשבאו שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי, זה בקופתו וזה בקופתו. עמד וברח לו מפניהם הדא הוא דכתיב: וילך איש מבית לחם יהודה:
(א) וילך איש . עשיר גדול היה ופרנס הדור ויצא מארץ ישראל לחוצה לארץ מפני צרות העין שהיתה עינו צרה בעניי' הבאים לדוחקו לכך נענש :
אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך, שאם אדם עושה מצווה יעשנה בלבב שלם. שאלו היה ראובן יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (בראשית ל"ז) וישמע ראובן ויצילהו מידם - בכתפו היה מוליכו אצל אביו. ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו (שמות ד') הנה הוא יוצא לקראתך - בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואלו היה יודע בעז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר - עגלות מפוטמות היה מאכילה. ר' כהן ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה, ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה? אליהו כותבה, ומלך המשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם. הדא הוא דכתיב: (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'.
(ט) וישאו להם נשים מואביות תני בשם ר' מאיר: לא גיירום ולא הטבילו אותם, ולא הייתה הלכה להתחדש, ולא היו נענשין עליהם: עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. שם האחת ערפה שהפכה עורף לחמותה. ושם השנית רות שראתה בדברי חמותה. ר' ביבי בשם ר' ראובן אמר: רות וערפה בנותיו של עגלון היו, שנאמר: (שופטים ג') דבר סתר לי אליך המלך, ויאמר הס וגו'. וכתיב (שם) ואהוד בא אליו וגו', ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך, ויקם מעל הכסא. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה עמדת מכסאך לכבודי, חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'. וישבו שם כעשר שנים כשלשים, כארבעים - או חסר או יותר.
(יב) כי זקנתי מהיות לאיש . שאנשא לו ואוליד בנים ותנשאו להם שאינם אסורים לכם ואינכם אסורים להם משום אשת אחיו שלא היה בעולמו שאינה זקוקה ליבם לפי שלא היו למחלון וכליון קדושין בהן שנכריות היו ולא נתגיירו ועכשיו הן באות להתגייר כמו שנאמר כי אתך נשוב לעמך מעתה נהיה לעם אחד :
(ב) וטעם מבית לחם פעם אחרת, להודיעם שהם אזרחים. ועוד בעבור שאמר 'אפרתים', וזאת המלה פעם הוא ליחס המקום הנקרא אפרת, ופעם אחת ממשפחת אפרים. ואפרת שם אשת כלב בן חצרון, ונקרא המקום על שמה, כמו מצרים. ולא יתכן שיקחה מחלון וכליון אלו הנשים עד שנתגיירו, והעד 'אל עמה ואל אלהיה'.
(ד) ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו רבי ינאי אמר: בת ארבעים שנה היתה, ואין קוראין 'בת' אלא לבת ארבעים שנה. ותלך ותבא עד כדון לא אזלת, ואת אמרת ותבא?! רבי יהודה בר' סימון אמר: התחילה מסיימת לפניה הדרכים. ויקר מקרה אמר רבי יוחנן: כל הרואה אותה מריק קרי. חלקת השדה ממשפחת אלימלך שניתן לה ממי שהוא ראוי ליפול בחלקה.
וגלית שמו מגת תני רב יוסף שהכל דשין את אמו כגת כתיב מערות וקרינן מערכות תני רב יוסף שהכל הערו באמו כתיב (שמואל ב כא, טז) הרפה וכתיב ערפה רב ושמואל חד אמר הרפה שמה ולמה נקרא שמה ערפה שהכל עורפין אותה מאחריה וחד אמר ערפה שמה ולמה נקרא שמה הרפה שהכל דשין אותה כהריפות וכן הוא אומר (שמואל ב יז, יט) ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליה הריפות ואי בעית אימא מהכא (משלי כז, כב) אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי (שמואל ב כא, כב) ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד
(טו) ויאכל בעז וישת וייטב לבו למה וייטב לבו? שבירך על מזונו. דבר אחר: וייטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון, שהיא מרגלת לשון לתורה. דבר אחר: וייטב לבו שעסק בדברי תורה, שנאמר: (תהלים קי"ט) טוב לי תורת פיך. דבר אחר: וייטב לבו, שהיה מבקש אשה, שנאמר: (משלי י"ח) מצא אשה מצא טוב. ויבא לשכב בקצה הערמה ר' יהודה נשיאה בעא קומי ר' פנחס בר חמא: בועז גדול הדור היה, ואת אמרת בקצה הערמה. אמר לו: לפי שהיו אותו הדור שטופים בזימה, והיו נותנין שכר לזונות מן הגרנות. הדא הוא דכתיב: (הושע ט') אל תשמח ישראל אל גיל כעמים וגו'. ואין דרכן של צדיקים לעשות כן. ולא עוד אלא לפי שהצדיקים רחוקים מן הגזל, ועל כן ממונם חביב עליהם.
(ו) ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים על כמה היה ממונה? אמר רבי אליעזר בר מרים: על ארבעים ושנים היה ממונה. מן הדא (ד"ה ב' ב') ויספר שלמה את כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל וגו' ויעש מהם שבעים אלף סבל וגו' דעבד כן יכיל קאים, וידע מה דהוא עבד. למי הנערה הזאת ולא הוה חכים לה? - אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה כל הנשים שוחחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת, כל הנשים מסלקות כליהם וזו משלשלת כליה, כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה, כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר. ודכוותיה (שמואל א' י"ז) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי ולא הוה חכים ליה? אתמול הוה משלח לאמר לישי (שם ט"ז) יעמד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני ועכשיו הוא שואל עליו?! - אלא כיון שראה שאול את ראש הפלשתי בידו, התחיל שואל עליו: אם מפרץ הוא - מלך הוא. אם מזרח הוא - שופט הוא. והיה שם דואג האדומי באותה שעה, ואמר לו: אפילו הוא מפרץ, לא פסול הוא? לא פסול משפחה הוא? לא מרות המואביה הוא? אמר לו אבנר: ולא כבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית?! אמר לו: אם כן אדומי ולא אדומית, מצרי ולא מצרית, אנשים למה נתרחקו, לא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים? היה להם לנשים להוציא לקראת נשים. נתעלמה הלכה מעיניו של אבנר לשעה. אמר לו שאול: הלכה שנתעלמה מעיניך, צא ושאל לשמואל ובית דינו. כיון שבא אצל שמואל בבית דינו, אמר לו: הדא מניין אית לך, לא מן דואג? דואג מיני הוא, ואינו יוצא בשלום מן העולם. להוציאך חלק אי אפשר, דכתיב (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה. לאשה שלא להוציא, ולאיש להוציא. (דברים כ"ג) ואשר שכר עליך - לאיש ליתן שכר ולא לאשה. ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר: נערה מואביה היא, ואת אמרת מעשיה נאים ונעימים?! אלא רבתה רפתה לה.
(ב) הלילה . שהיה הדור פרוץ בגנבה וגזל והיה ישן בגורנו לשמור גורנו :
(כ) וטעם כי גלה כנף אביו דרך כבוד לאב כי בתורה הזכיר (ויקרא כ יא) ערות אביו גלה וכן הזכיר באשת אחיו ואשת אחי אביו ערותם כי שם יחייב עונש גדול מיתה או כרת והוצרך לנבל הרעה שעשו על כן הזכיר בהם הערוה אבל בכאן להיותו לאלה די להזכיר כי גלה כנף אביו כי בגלוי כנף האב בלבד מחוייב קללה כי מקלה את כבודו וכל מקלה את אביו ארור וכן לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו (לעיל כג א) דרך כבוד שלא יקרב אליה כי אין ראוי לגלות כנפו אשר פרש על אשה דרך חופה כטעם ופרשת כנפך על אמתך (רות ג ט) ולא כמי שמרבה בו אנוסת אביו (יבמות צז)
(ט) כי גואל אתה. כי כן משפט כל ישראל כי הגידה לה נעמי.
כראשי לפתות - נתקשה ואעפ"כ כבש יצרו ואף על פי שפנויה היתה ועמו במיטה אבל יוסף אשת איש היתה ואינה עמו במיטה:
(א) ותשכב מרגלותיו עד הבקר אמר רבי ברכיה: בטרם יכיר איש בטרום כתיב, מלמד שנשתהתה שש שעות כמנין הוי"ו. ויאמר אל יודע כי באה האשה הגורן. למי אמר? אמר רבי מאיר: לבן ביתו. אמר רבי חוניא ורבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק: כל אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו ואומר: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה, כן יהי רצון מלפניך, אל יוודע כי באה האשה הגורן, ולא יתחלל בי שם שמים.
(יג) ליני הלילה . ליני בלא איש :
(יד) חי ה' . אמרה לו בדברים אתה מוציאני קפץ ונשבע לה שאינה מוציאה בדברים ויש מרבותינו אמרו ליצרו נשבע שהיה יצרו מקטרגו אתה פנוי והיא פנויה בא עליה ונשבע שלא יבא עליה אלא על ידי נישואין :
(ג) ויבא העיר ולא היה צריך למימר אלא ותבא העיר, ואת אמרת ויבא העיר? אלא מלמד שהיה מהלך עמה, שלא יפגעו בה אחד מן הבחורים.
(א) רבי אבא בר כהנא פתח: (תהלים ד') רגזו ואל תחטאו. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, עד אימתי הם מתרגזים עלי ואומרים: לא פסול משפחה הוא, ולא מרות המואביה הוא? (שם) אמרו בלבבכם על משכבכם, אף אתם לא באתם משתי אחיות? אתם ראו מה עיקרכם, ודומו סלה. ואף תמר שלקחה יהודה זקניכם, לא מפסול משפחה הוא? אלא בתו של שם בן נח. מה, אתם יש לכם יוחסים?! ר' יעקב בר אביה אמר: ארגיז יצרך ואל תחטא. ורבנן אמרין: אכעיס יצרך ולא תחטא. אלה תולדות פרץ אמר רבי אבא: כל מקום שנאמר - אלה - פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים. וכו' וחצרון הוליד את רם ולא ירחמאל היה בן קדמאי. (דה"א ב, ט) ובני חצרון אשר נולד את ירחמאל ואת רם ואת כלובי. אלא שנשא אשה כנענית להתעטר בה, דכתיב (דה"א ב') ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה. ורם הוליד את עמינדב ושלמון אלא עד כאן עשו סולמות לנשיאים, מכאן ואילך עשו סולמות למלכים. ר' יצחק פתח: (תהלים מ') אז אמרתי הנה באתי שירה הייתי צריך לומר שבאתי. ואין אז אלא שירה, שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה. מכלל לא יבא הייתי, ובאתי. (תהלים מ') במגלת ספר כתוב עלי במגלה אשר צוית לא יבאו בקהל לך. בספר (דברים כ"ג) לא יבא עמוני ומואבי. ולא דיו שבאתי, אלא במגלה ובספר כתוב עלי. במגלה: פרץ חצרון רם עמינדב נחשון בועז עובד ישי דוד. בספר: (ש"א ט"ז) ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא. ר' הונא אומר: כתיב (בראשית ד') כי שת לי אלהים זרע אחר, זרע הבא ממקום אחר. ואיזה? זה זה מלך המשיח. ר' ברכיה ור' סימון: משל למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו. עמד המלך וכל פמליא שלו שם, והיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבו של מלך וכל פמליא שלו כאן? ראו, אמרו: נפלה מרגלית מעל ראשו. מה עשה? צבר את העפר והביא מכבדות, וכבד את הצבור האחד ולא מצאה, והשני ולא מצאה, והשלישי ומצאה. אמרו: מצא המלך את מרגליתו. כך הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם: לך לך, לך הייתי מצפה. מה צורך היה לי לייחס שם ארפכשד שלח עבר פלג נחור תרח אלא בשבילך: (דה"א א') אברם הוא אברהם. (נחמיה ט') ומצאת את לבבו נאמן לפניך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לדוד: מה צורך היה לי לייחס: פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי לא בשבילך? מצאתי דוד עבדי.
ששופט את שופטיו - שהיו השופטין עצמן מקולקלים והיה פתחון פה לנשפט להוכיח את מוכיחו שאם אמר לו השופט טול קיסם מבין עיניך הסתלק ופרוש מעבירה קטנה שבידך יכול זה לומר טול קורה מבין עיניך פרוש מעבירה חמורה שבידך:
או דילמא בר מאמה יסוד ואמה סובב תיקו ואם היו ש מאי רבותא דמילתא (שמואל א טו, ה) וירב בנחל אמר ר' מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול (שמואל א טו, ג) לך והכית את עמלק אמר ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז, טז) אל תהי צדיק הרבה
אמר רב יהודה אמר שמואל מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בו שום דופי דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר (שמואל א י, כז) ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וכתיב (שמואל א יא, א) ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד וגו' ואמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק כל תלמיד חכם
R. Eleazar said: Whosoever counts Israel, transgresses a [biblical] prohibition, as it is said: Yet the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured. R. Nahmab. Isaac said: He would transgress two prohibitions, for it is written: ‘Which cannot be measured nor numbered’. R. Samuel b. Nahmani said: R. Jonathan raised an objection: It is written: ‘Yet the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea,’ and it is also written: ‘Which cannot be numbered?’ This is no contradiction: Here it speaks of the time when Israel fulfils the will of the Lord, there of the time when they do not fulfil His will. Rabbi, on behalf of Abba Jose son of Dosthai, said: This is no contradiction: Here it speaks of [counting done] by human beings, there of counting by Heaven. R. Nehilai b. Idi said in the name of Samuel: As soon as a man is appointed administrator of a community, he becomes rich — First it was written: ‘And he counted them by means of pebbles,’ and, in the end, ‘And he counted them by means of sheep’. But perhaps these sheep were of their own? — Then what is remarkable about it? And he strove in the valley. R. Mani said: Because of what happens ‘in the valley’: When the Holy One, blessed be He, said to Saul: Now go and smite Amalek, he said: If on account of one person the Torah said: Perform the ceremony of the heifer whose neck is to be broken, how much more [ought consideration to be given] to all these persons! And if human beings sinned, what has the cattle committed; and if the adults have sinned, what have the little ones done? A divine voice came forth and said: Be not righteous overmuch. And when Saul said to Doeg: Turn thou and fall upon the priests, a heavenly voice came forth to say: Be not overmuch wicked. R. Huna said: How little does he whom the Lord supports need to grieve or trouble himself! Saul sinned once and it brought [calamity] upon him, David sinned twice and it did not bring evil upon him — What was the one sin of Saul? The affair with Agag. But there was also the matter with Nob, the city of the priests? — [Still] it was because of what happened with Agag that Scripture says: It repenteth Me that I have set up Saul to be king. What were the two sins of David? — The sin against Uriah and that [of counting the people to which] he was enticed. But there was also the matter of Bathsheba? — For that he was punished, as it is written, And he shall restore the lamb fourfold: the child, Amnon, Tamar and Absalom. But for the other sin he was also punished as it is written: So the Lord sent a pestilence upon Israel from the morning even to the time appointed? — There his own body was not punished — But in the former case, too, his own body was not punished either? Not indeed? He was punished on his own body, for Rab Judah said in the name of Rab: For six months David was smitten with leprosy, the Sanhedrin removed from him, and the Shechinah departed from him, as it is written: Let those that fear Thee return unto me, and they that know Thy testimonies, and it is also written: Restore unto me the joy of Thy salvation. But Rab said that David also listened to evil talk?— We hold like Samuel [who says] that David did not do so. And even according to Rab, who says that David listened to calumny, was he not punished for it? For Rab Judah said in the name of Rab. At the time when David said to Mephibosheth: I say: Thou and Ziba divide the land, a heavenly voice came forth to say to him: Rehoboam and Jeroboam will divide the Kingdom.
אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע (תהלים יט, יג) שגיאות מי יבין [א"ל] שביקי לך ומנסתרות נקני שביקי לך גם מזדים חשוך עבדך שביקי לך אל ימשלו בי אז איתם דלא לישתעו בי רבנן שביקי לך ונקיתי מפשע רב שלא יכתב סרחוני אמר לו א"א ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו שנאמר (במדבר יג, טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע כל הפרשה כולה עאכ"ו ונקיתי מפשע רב אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון כולו אמר כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו (משלי ו, כז) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה א"ל כל הכי נטרד ההוא גברא א"ל קבל עליך יסורין קבל עליו אמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין נצטרע דכתיב (תהלים נא, ט) תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין נסתלקה הימנו שכינה דכתיב (תהלים נא, יד) השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני ופרשו ממנו סנהדרין דכתי' (תהלים קיט, עט) ישובו לי יראיך וגו' ששה חדשים מנלן דכתי' (מלכים א ב, יא) והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה
(טו) שש שעורים . אי אפשר לומר שש סאין שאין דרכה של אשה לשאת כמשאוי זה אלא שש שעורים ממש ורמז לה שעתיד לצאת ממנה בן שמתברך בשש ברכות רוח חכמה ובינה עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' :
(א) א: ויצא וגו', רובי המפרשים אמרו כי זה המשיח, והטעם שימות מחנה אשור הצר על ירושלם, ועוד יבא עת גאולת ירושלם השלימה, ולפי דעת רבי משה הכהן שעל חזקיהו רמז, כי הוא דבק עם הפרשה: חוטר, מגזרת תרגום מטה: גזע, כמו זרע, ונצר כמו סעיף, כנצר נתעב [י"ד י"ט]: וטעם ויצא כי קטן היה כאשר היה [צ"ל היתה] זאת הנבואה:
(ו) ויאמר לה בועז לעת האכל גשי הלום ר' יוחנן (נ"א יונתן): פתר בה שית שטין: מדבר בדוד גשי הלום קרובי למלכות, ואין הלום אלא מלכות. הדא הוא דכתיב: (שמואל ב' ז') כי הביאותני עד הלום ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין, שנאמר: (תהלים ו') ה' אל באפך תוכיחני. ותשב מצד הקוצרים שנוצדה ממנו המלכות לשעה. דאמר רב הונא: כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום לא עלו מן המנין, שהיה מתכפר לו בשעירה כהדיוט. ויצבט לה קלי שחזרה לו מלכותו. שנאמר: (תהלים כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו. ותאכל ותשבע ותותר - אוכל בעולם הזה, אוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא.
דבר אחר: מדבר במלך המשיח גשי הלום קרובי למלכות. ואכלת מן הלחם זה לחמה של מלכות. וטבלת פתך בחומץ אלו היסורין, שנאמר: (ישעיה נ"ג) והוא מחולל מפשעינו. ותשב מצד הקוצרים שעתידה מלכותו ליצד ממנו לשעה, שנאמר: (זכריה י"ד) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ונלכדה העיר. ויצבט לה קלי שהיא עתידה לחזור לו, שנאמר: (ישעיה י"א) והכה ארץ בשבט פיו. ר' ברכיה בשם ר' לוי: כגואל הראשון כך גואל האחרון..
(ד) היה צאן ובקר ואהלים - רבי טוביה בר יצחק אמר: שני אהלים: רות המואביה ונעמה העמונית. דכוותה: קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך וגו'. רבי טוביה בר רבי יצחק אמר: ב' אוהלים. רבי יוסי ברבי יצחק אמר: שתי מציאות: רות המואביה ונעמה העמונית. אמר רבי יצחק (תהלים פט): מצאתי דוד עבדי. היכן מצאתיו? בסדום:
(ח) ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן וגו' שהיו סבורות שנתכלה העולם כדור המבול לכה נשקה את אבינו יין וגו' ר' תנחומא משום רבי שמואל ונחיה מאבינו זרע ונחיה מאבינו בן אין כתיב כאן אלא ונחיה מאבינו זרע אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואי זה זה מלך המשיח ותשקן את אביהן יין וגו' נקוד על וי"ו של ובקומה שבשכבה לא ידע בקומה ידע ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה וגו' מנין היה להם יין במערה אלא ממה שהיין מרובה להן היו מביאין אותו במערות א"ר יהודה בר סימון נעשה להם מעין דוגמא של עולם הבא היך מה דאת אמר (יואל ג) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס: