אבא שבשמים מטפל בנו ואוהב אותנו

(א) בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ ... (כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃ ... וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ.

Genesis 1

(1) When God began to create heaven and earth— (2) the earth being unformed and void, with darkness over the surface of the deep and a wind from God sweeping over the water— (3) God said, “Let there be light”; and there was light. (4) God saw that the light was good, and God separated the light from the darkness. (5) God called the light Day, and the darkness He called Night. And there was evening and there was morning, a first day. (6) God said, “Let there be an expanse in the midst of the water, that it may separate water from water.” (7) God made the expanse, and it separated the water which was below the expanse from the water which was above the expanse. And it was so. (8) God called the expanse Sky. And there was evening and there was morning, a second day. (9) God said, “Let the water below the sky be gathered into one area, that the dry land may appear.” And it was so. (10) God called the dry land Earth, and the gathering of waters He called Seas. And God saw that this was good. (11) And God said, “Let the earth sprout vegetation: seed-bearing plants, fruit trees of every kind on earth that bear fruit with the seed in it.” And it was so. (12) The earth brought forth vegetation: seed-bearing plants of every kind, and trees of every kind bearing fruit with the seed in it. And God saw that this was good. (13) And there was evening and there was morning, a third day. (14) God said, “Let there be lights in the expanse of the sky to separate day from night; they shall serve as signs for the set times—the days and the years; (15) and they shall serve as lights in the expanse of the sky to shine upon the earth.” And it was so. (16) God made the two great lights, the greater light to dominate the day and the lesser light to dominate the night, and the stars. (17) And God set them in the expanse of the sky to shine upon the earth, (18) to dominate the day and the night, and to separate light from darkness. And God saw that this was good. (19) And there was evening and there was morning, a fourth day. (20) God said, “Let the waters bring forth swarms of living creatures, and birds that fly above the earth across the expanse of the sky.” (21) God created the great sea monsters, and all the living creatures of every kind that creep, which the waters brought forth in swarms, and all the winged birds of every kind. And God saw that this was good. (22) God blessed them, saying, “Be fertile and increase, fill the waters in the seas, and let the birds increase on the earth.” (23) And there was evening and there was morning, a fifth day. (24) God said, “Let the earth bring forth every kind of living creature: cattle, creeping things, and wild beasts of every kind.” And it was so. (25) God made wild beasts of every kind and cattle of every kind, and all kinds of creeping things of the earth. And God saw that this was good. (26) And God said, “Let us make man in our image, after our likeness. They shall rule the fish of the sea, the birds of the sky, the cattle, the whole earth, and all the creeping things that creep on earth.” (27) And God created man in His image, in the image of God He created him; male and female He created them. (28) God blessed them and God said to them, “Be fertile and increase, fill the earth and master it; and rule the fish of the sea, the birds of the sky, and all the living things that creep on earth.” (29) God said, “See, I give you every seed-bearing plant that is upon all the earth, and every tree that has seed-bearing fruit; they shall be yours for food. (30) And to all the animals on land, to all the birds of the sky, and to everything that creeps on earth, in which there is the breath of life, [I give] all the green plants for food.” And it was so. (31) And God saw all that He had made, and found it very good. And there was evening and there was morning, the sixth day.

שמות כ׳:ב׳

(ב) אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים׃

Exodus 20:2

(2) I the LORD am your God who brought you out of the land of Egypt, the house of bondage:

הכוזרי א׳:ט״ז-כ׳

(טז) (י) אַחַר כֵּן קָרָא חָכָם מֵחַכְמֵי הַיְּהוּדִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל אֱמוּנָתוֹ.

(יז) (יא) אָמַר לוֹ הֶחָבֵר: אֲנַחְנוּ מַאֳמִינִים בֵּאלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הַמּוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּנִסִּים גְּדוֹלִים, שֶׁדָּאַג לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְאֹכֶל וּשְׁתִיָּה וְצֵל, וְהַמַּנְחִילָם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אַחַר אֲשֶׁר הֶעֱבִירָם אֶת הַיָּם וְהַיַּרְדֵּן בְּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים.

(יח) (יב) אָמַר הַכּוּזָרִי: לָמָּה לֹא עָנִיתָ, הַיְּהוּדִי, כִּי אַתָּה מַאֲמִין בְּבוֹרֵא הָעוֹלָם, וּמְסַדְּרוֹ וּמַנְהִיגוֹ, וּבְמִי שֶׁבְּרָאֲךָ וְנוֹתֵן לְךָ מָזוֹן וְכַדּוֹמֶה לְתֵאוּרִים אֵלֶּה, אֲשֶׁר הֵם טַעֲנַת כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ דָת, וּבַעֲבוּרָהּ הוּא רוֹדֵף הָאֱמֶת, לְהִדַּמּוֹת לַבּוֹרֵא בְּצִדְקוֹ וּבְחָכְמָתוֹ:

(לא) (כה) אָמַר הֶחָבֵר: רַק בִּגְלַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָנוּ הקב"ה אָנוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ בְּאֹפֶן אִישִׁי וּמַרְגִּישִׁים קְשׁוּרִים אֵלָיו. וְכֵן פָּתַח הקב"ה דְּבָרָיו אֶל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל: "אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", וְלֹא אָמַר: "אֲנִי בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּבוֹרַאֲכֶם", כִּי בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לַמְרוֹת שֶׁהִיא נֵס וְחֶסֶד גָּדוֹל, לֹא נוֹגַעַת לָנוּ בְּאֹפֶן פְּרָטִי, אֶלָּא רַק הַנִּסִּים וְהַהַשְׁגָּחָה שֶׁעָשָׂה לָנוּ הקב"ה.

וְכֵן פָּתַחְתִּי לְךָ מֶלֶךְ הַכּוּזָר כַּאֲשֶׁר שְׁאִלְתַּנִי עַל אֱמוּנָתִי, הֲשִׁיבוֹתִיךָ מַה שֶׁנּוֹגֵעַ וְקָרוֹב אֵלַי וּלְכָל עַם יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר זָכוּ לְנִסֵּי יְצִיאַת מִצְרַיִם וּלְקַבָּלַת הַתּוֹרָה מהקב"ה:

Kuzari 1:16-20

(16) 10. Al Khazari: Indeed, I see myself compelled to ask the Jews, because they are the relic of the Children of Israel. For I see that they constitute in themselves the evidence for the divine law on earth. He then invited a Jewish Rabbi, and asked him about his belief.

(17) 11. The Rabbi replied: I believe in the God of Abraham, Isaac and Israel, who led the children of Israel out of Egypt with signs and miracles; who fed them in the desert and gave them the land, after having made them traverse the sea and the Jordan in a miraculous way; who sent Moses with His law, and subsequently thousands of prophets, who confirmed His law by promises to the observant, and threats to the disobedient. Our belief is comprised in the Torah--a very large domain.

(18) 12. Al Khazari: I had not intended to ask any Jew, because I am aware of their reduced condition and narrow-minded views, as their misery left them nothing commendable. Now shouldst thou, O Jew, not have said that thou believest in the Creator of the world, its Governor and Guide, and in Him who created and keeps thee, and such attributes which serve as evidence for every believer, and for the sake of which He pursues justice in order to resemble the Creator in His wisdom and justice?

(19) 13. The Rabbi: That which thou dost express is religion based on speculation and system, the research of thought, but open to many doubts. Now ask the philosophers, and thou wilt find that they do not agree on one action or one principle, since some doctrines can be established by arguments, which are only partially satisfactory, and still much less capable of being proved.

(20) 14. Al Khazari: That which thou sayest now, O Jew, seems to be more to the point than the beginning, and I should like to hear more.

ארחות חיים לרבנו אשר, סעיף כו
כו) לִבְטֹחַ בָּהּ' בְּכָל לְבָבְךָ, וּלְהַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, וּבָזֶה תְּקַיֵּם בִּלְבָבֶךָ הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם בְּהֶאֱמִין בּוֹ, כִּי עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, וְעֵינָיו עַל כָּל דַּרְכֵי אִישׁ, וּבוֹחֵן לֵב וְחוֹקֵר כְּלָיוֹת. כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", אַף בְּ"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" אֵינוֹ מַאֲמִין, וְאֵין זֶה יִחוּד שָׁלֵם. כִּי זֶה הָיָה סְגֻלַּת יִשְׂרָאֵל עַל הַגּוֹיִים, וְזֶה יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ:

ספר מצוות קטן א׳

(א) רמב"ם הלכות יסודי התורה סמג עשין סימן א

(ב) לידע שאותו שברא שמים וארץ, הוא לבדו מושל מעלה ומטה ובד' רוחות כדכתיב (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים:

הקב"ה מנהיג את העולם כולו ברוח פיו, והוא הוציאנו ממצרים ועשה לנו כל הנפלאות. ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר (תהילים ל״ז:כ״ג) מה' מצעדי גבר כוננו.

והקב"ה מבקש מאיתנו במצווה הזו, שנאמין בו שהוא ה' אלוקינו והוא עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו.

Sefer Mitzvot Katan 1

...

כֹּה עָשׂוּ חֲכָמֵינוּ
פַּעַם יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלָקַח אִתּוֹ חָמוּר, תַּרְנְגוֹל וְנֵר.
מַדּוּעַ לָקַח אֶת הַחֲמוֹר? כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִרְכֹּב עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִיעַף, וְגַם כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַנִּיחַ עָלָיו אֶת חֲבִילוֹתָיו.
וּמַדּוּעַ לָקַח אֶת הַתַּרְנְגוֹל ? כְּדֵי שֶׁיָּעִיר אוֹתוֹ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בִּקְרִיאָתוֹ" "קוּקוּרִיקוּ!" וּמַדּוּעַ לָקַח אֶת הַנֵּר ? כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַדְלִיקוֹ בַּלַּיְלָה וְלִלְמֹד תּוֹרָה לְאוֹרוֹ. וַיָּקָם רַבִּי עֲקִיבָא וְיִתְפַּלֵּל וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.
הָלַךְ ר' עֲקִיבָא דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, וְכַאֲשֶׁר יָרַד הַלַּיְלָה וְנַעֲשָׂה חֹשֶׁךְ, הִגִּיעַ לְעִיר אַחַת וְרָצָה לָנוּחַ שָׁם בְּבֵית הַמָּלוֹן. אַךְ לֹא הָיָה שָׁם בֵּית מָלוֹן! בִּקֵּשׁ רַבִּי עֲקִיבָא מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁגָּרוּ בְּעִיר זוֹ לָתֵת לוֹ מָקוֹם בְּבֵיתָם לָלוּן בַּלַּיְלָה. אָמְרוּ : "אֵין לָנוּ מָקוֹם, לְךָ הָלְאָה!"
עָמַד ר' עֲקִיבָא בָּרְחוֹב, בַּחֹשֶׁךְ וּבַקֹּר וְאִישׁ לֹא הִכְנִיס אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ. וּבְכָל זֹאת אָמַר: כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה ה', הַכֹּל לְטוֹבָה הוּא!
לֹא רָצָה ר' עֲקִיבָא לְהִשָּׁאֵר בְּעִיר כָּזֹאת, שֶׁבָּהּ גָּרִים אֲנָשִׁים רָעִים, אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְהַכְנִיס אוֹרֵחַ, וְיָצָא לִשְׂדֵה. שָׁם הֵכִין לוֹ אֶת הָאֻכָּף הַקָּטָן שֶׁלּוֹ תַּחַת עֵץ, הִדְלִיק אֶת הַנֵּר, הָאָכִיל אֶת הַחֲמוֹר וְאֶת הַתַּרְנְגוֹל, ואח"כ יָשַׁב וְלָמַד תּוֹרָה עַד שֶׁשָּׁכַח לְגַמְרֵי, שֶׁהוּא לְבַדּוֹ בַּלַּיְלָה, בַּשָּׂדֶה.
פִּתְאוֹם שָׁמַע ר' עֲקִיבָא שְׁאָגָה נוֹרָאָה וְרָאָה אַרְיֵה גָּדוֹל קוֹפֵץ מִתּוֹךְ הַיַּעַר הַקָּרוֹב וְטוֹרֵף אֶת הַחֲמוֹר.
עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד נִבְהַל וּמִשְׁתּוֹמֵם, וְהִנֵּה בָּא חָתוּל וְטוֹרֵף אֶת הַתַּרְנְגוֹל! וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לְהַצִּיל אֶת הַתַּרְנְגוֹל מִיְּדֵי הֶחָתוּל, נָשְׁבָה רוּחַ חֲזָקָה וְכִבְּתָה אֶת הַנֵּר, וְהִנֵּה נִשְׁאַר עוֹמֵד בַּחֹשֶׁךְ גָּמוּר.
לֹא הָיָה לוֹ לֹא חָמוּר, לֹא תַּרְנְגוֹל וְלֹא נֵר, אָמַר ר' עֲקִיבָא:
כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה ה' - הַכֹּל לְטוֹבָה הוּא!
לְפֶתַע פִּתְאוֹם רָאָה אוֹר חָזָק: אֵשׁ! כָּל הָעִיר, שֶׁבָּהּ בִּקֵּשׁ לָלוּן בַּלַּיְלָה, עָלְתָה בְּאֵשׁ, כָּל הַבָּתִּים בָּעֲרוּ. מָה קָרָה?
אוֹיְבִים בָּאוּ עַל הָעִיר הַזֹּאת, שָׂרְפוּ אֶת הַבָּתִּים וְלָקְחוּ אֶת כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר בַּשֶּׁבִי. הֵם עָבְרוּ דֶּרֶךְ הַשָּׂדֶה , שֶׁשָּׁם עָמַד ר' עֲקִיבָא, אֲבָל בִּגְלַל הַחֹשֶׁךְ לֹא רָאוּ אוֹתוֹ, וְכָךְ הוּא נִצֵּל מִיָּדָם.
אָמַר ר' עֲקִיבָא:
עַכְשָׁו יָדְעוּ כֻּלָּם, כִּי כָּל מָה שה' עוֹשָׂה, הַכֹּל לְטוֹבָה. אִלּוּ לֹא אָכַל הָאַרְיֵה אֶת הַחֲמוֹר - הָיָה נוֹהֵק, וְאִלּוּ לֹא אָכַל הֶחָתוּל אֶת הַתַּרְנְגוֹל - הָיָה קוֹרֵא, וְאִלּוּ לֹא כִּבְּתָה הָרוּחַ אֶת הַנֵּר- הָיָה מֵאִיר בַּחֹשֶׁךְ, וְאָז הַחַיָּלִים הָיוּ מַרְגִּישִׁים בִּי וְהָיוּ לוֹקְחִים גַּם אוֹתִי בַּשֶּׁבִי.
הוֹדָה ר' עֲקִיבָא לָהּ' שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם.