פרשת נח (בר מצוה של א"מ לאקאר)

(ז) וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָ֠יו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל־הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל׃

(7) Noah, with his sons, his wife, and his sons’ wives, went into the ark because of the waters of the Flood.

מפני מי המבול. אַף נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה, מַאֲמִין וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁיָבֹא הַמַּבּוּל, וְלֹא נִכְנַס לַתֵּבָה עַד שְׁדְּחָקוּהוּ הַמַּיִם:

Rashi on Genesis 7:7:2

מפני מי המבול BECAUSE OF THE WATERS OF THE FLOOD — (מפני properly means ‘‘from before”) — Noah, also, was of those people who are wanting in faith: he believed and he did not believe that the Flood would come, and he would not enter the Ark until the waters forced him to do so (Genesis Rabbah 32:6).

בראשית רבה ל״ב:ו׳

וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם וגו' (בראשית ז, ו), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנַת הַמַּבּוּל אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן עוֹלָה הִיא בִּתְקוּפוֹת וּבְחֶשְׁבּוֹנוֹת. (בראשית ז, ז): וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נֹחַ מְחֻסָּר אֲמָנָה הָיָה, אִלּוּלֵי שֶׁהִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד קַרְסֻלָּיו לֹא נִכְנַס לַתֵּבָה.

Bereshit Rabbah 32:6

...

עץ יוסף על בראשית רבה ל״ב:ו׳:ג׳

מחוסר אמנה היה שלא בא אל התיבה אלא אחר שהתחילו מי המבול והגיעו המים עד קרסוליו. ומה שטרח בתיבה כמה שנים. לפי שמ"מ היה מסופק בדבר שחשב שהקב"ה ירחם על עולמו. ובזה נחשב למחוסר אמנה כי לא ישיב ה' דברו אחור בלתי ע"י תשובה ותפלה וזכות (נזה"ק):

Etz Yosef on Bereishit Rabbah 32:6:3

...

סנהדרין צ׳ א:ט״ו

מתני׳ כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיהו ס, כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס

Sanhedrin 90a:15

MISHNA: All of the Jewish people, even sinners and those who are liable to be executed with a court-imposed death penalty, have a share in the World-to-Come, as it is stated: “And your people also shall be all righteous, they shall inherit the land forever; the branch of My planting, the work of My hands, for My name to be glorified” (Isaiah 60:21). And these are the exceptions, the people who have no share in the World-to-Come, even when they fulfilled many mitzvot: One who says: There is no resurrection of the dead derived from the Torah, and one who says: The Torah did not originate from Heaven, and an epikoros, who treats Torah scholars and the Torah that they teach with contempt.

סנהדרין צ׳ א:י״ח

גמ׳ וכל כך למה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה

Sanhedrin 90a:18

GEMARA: And why is one punished to that extent for saying that there is no resurrection of the dead derived from the Torah? The Sages taught in a baraita: He denied the resurrection of the dead; therefore he will not have a share in the resurrection of the dead, as all measures dispensed by the Holy One, Blessed be He, to His people are dispensed measure for measure, i.e., the response is commensurate with the action.

חידושי אגדות על מסכת סנהדרין צ׳ א:ב׳

תנא הוא כפר כו'. הא ודאי דכפירה גדולה היא אבל אמר וכ"כ למה שהקדים כפירת תחיית המתים קודם לכפירת תורה מן השמים ואפיקורסים ואמר לפי שזה הוא מדה כנגד מדה יותר משאר כפירות וק"ל:

Chidushei Agadot on Sanhedrin 90a:2

...

ויקרא כ״ה:כ׳

וְכִ֣י תֹאמְר֔וּ מַה־נֹּאכַ֖ל בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֑ת הֵ֚ן לֹ֣א נִזְרָ֔ע וְלֹ֥א נֶאֱסֹ֖ף אֶת־תְּבוּאָתֵֽנוּ׃

Leviticus 25:20

And should you ask, “What are we to eat in the seventh year, if we may neither sow nor gather in our crops?”

ויקרא כ״ה:כ״א

וְצִוִּ֤יתִי אֶת־בִּרְכָתִי֙ לָכֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַשִּׁשִּׁ֑ית וְעָשָׂת֙ אֶת־הַתְּבוּאָ֔ה לִשְׁלֹ֖שׁ הַשָּׁנִֽים׃

Leviticus 25:21

I will ordain My blessing for you in the sixth year, so that it shall yield a crop sufficient for three years.

נועם אלימלך, ספר ויקרא, בהר ב׳:א׳

וכי תאמרו מה נאכל בשנה כו' וצויתי את ברכתי לכם כו'. בשם אחי החסיד המפורסם, ויש לדקדק היות שהתורה יצאתה בכאן מדרכה, שדרך הקרא לכתוב איזה ייתור לשון בפסוק אפילו אות אחת, ועי"ז מתורץ כמה קושיות, אבל הקושיא לא נכתב בעצמה בתורה, וכאן נכתב הקושיא בתורה, וטוב היה שלא לומר כ"א וצויתי את ברכתי וממילא לא יקשה שום אדם לומר מה נאכל. ונראה שהשי"ת ב"ה כשברא את העולם השפיע מטובו צינורות מושכים שפע לצרכי ב"א, ודרך השפע שלא להפסיק כלל אלא כשהאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בבורא ב"ה המשגיח אמיתי הזן ומפרנס בריות בלי הפסק כלל, אז עושה האדם ההוא במחשבתו ההיא אשר לא מטוהר פגם חלילה בעולמות עליונים, ומתישין כח פמליא של מעלה ר"ל, ואז נפסק השפע חלילה, וצריך השי"ת ב"ה לצוות מחדש השפע שתלך כמו מתחילת הבריאה, וזה הוא "וכי תאמרו" כו', שהתורה מלמדת לאדם דרכי השם שיהיה שלם בבטחונו על אלקיו, ולא יאמר כלל מה יאכל, כי כאשר חלילה יפול מן הבטחון לחשוב מה יאכל, הוא עושה פגם חלילה בהשפע, ואטרחו כלפי שמיא לצוות מחדש, "וכי תאמרו" פי' כאשר תאמרו כך ואז תטריחו אותי "וצויתי" כו', אלא לא תתנהגו כך, ותבטחו בה' בכל לבבכם, ואז תלך השפע בלי הפסק כלל, תמיד לא יחסר כל בה.

Noam Elimelekh, Sefer Vayikra, Behar 2:1

...

ברכות י׳ א:כ״ט

מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — הֵבִיא יִסּוּרִים עַל חִזְקִיָּהוּ, וְאָמַר לוֹ לִישַׁעְיָהוּ: לֵךְ וּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה וְגוֹ׳״. מַאי ״כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה״: מֵת אַתָּה — בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא תִחְיֶה — לָעוֹלָם הַבָּא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי כּוּלֵּי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּלָא עֲסַקְתְּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דַּחֲזַאי לִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּנָפְקִי מִינַּאי בְּנִין דְּלָא מְעַלּוּ. אֲמַר לֵיהּ: בַּהֲדֵי כַּבְשֵׁי דְרַחֲמָנָא לְמָה לָךְ? מַאי דְּמִפַּקְּדַתְּ אִיבְּעִי לָךְ לְמֶעְבַּד, וּמָה דְנִיחָא קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא — לַעֲבֵיד.

Berakhot 10a:29

Isaiah said to him: Why do you involve yourself with the secrets of the Holy One, Blessed be He? That which you have been commanded, the mitzva of procreation, you are required to perform, and that which is acceptable in the eyes of the Holy One, Blessed be He, let Him perform, as He has so decided.

זבחים קי״ג א:י״ב

רבי יוחנן סבר אתמוהי מתמה קרא א"י מי לא מטוהרה את כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם ור"ל סבר כפשטיה ארץ לא מטוהרה את מי לא ירדו עליך גשמים ביום זעם

Zevachim 113a:12

Rabbi Yoḥanan holds that the verse is asking a rhetorical question: Eretz Yisrael, are you not cleansed from the impurity imparted by corpses? Did the rains of the flood fall upon you on the day of indignation? And Reish Lakish holds that this verse should be read in accordance with its straightforward meaning, i.e., as a statement, not a question: You are a land that is not cleansed. Didn’t rains fall upon you on the day of indignation? Therefore, the bodies of all of those who perished in the flood are somewhere in the ground.

תוספות על זבחים קי״ג א:י׳:א׳

לא ירד מבול לא"י - תימה והכתיב (בראשית ז׳:י״ט) ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים ובבראשית רבה אמרינן דר' ישמעאל ב"ר יוסי ובהמי אחד היו הולכין בדרך פירוש בהמי שומר בהמות אמר להון ההוא כותאה איתו צלויי על טורא גריזים דלא נחית עליה טופנא אמר אותו בהמי לפני ר' ישמעאל בר' יוסי רבי תן לי רשות להשיב לו תשובה א"ל השב א"ל הר גריזים תחת כל השמים הוא א"ל הן ולא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים קרא עליו ולא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך אפי' הבהמי שבך לא יתעקר מן התשובה ושמא י"ל דויכסו כל ההרים היינו ששלט הבל המבול בכל מקום כדאמרינן לקמן דמתו בהבלא ואותו כותי היה ר"ל שלא היה שם לא הבל ולא שום דבר אי נמי לאותו כותי נתכונו לדחות בקש וקרא (להכא) ל"ק דבמקום שירד מבול התם קאמר שנתכסו ההרים:

Tosafot on Zevachim 113a:10:1

...