(ב) רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֱׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ.
(2) Rabbi Chanina, the Deputy High Priest, says: Pray for the welfare of the government, for were it not for the fear of it, man would swallow his fellow alive.
(ב) בשלומה של מלכות ואפילו של אומות העולם:
(2) "For the welfare of the government:" and even [when it is a government ] of the nations of the world.(i.e. non Jewish government)
(ב) חיים בלעו דכתיב (חבקוק א') ותעשה אדם כדגי הים, מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחברו בולע את חבירו [עבודה זרה דף נד ע''ב]:
(2) "would swallow alive:" As it is written (Habakkuk 1:14 this is a prophet )
"And you make man like the fish of the sea" Just like the fish of the sea, each one that is bigger than his fellow swallows his fellow; so too people,
were it not for the fear of the government, each one who is bigger than his fellow would swallow his fellow.
(Talmud Bavli, Tractate Avodah Zarah 54b).
(ב) בשלומה של מלכות. הוא המלך עם שריו ויועציו המנהיגים מלכותו ועושים משפט בארץ ולפיכך לא אמר בשלום המלך. כך פירשו המפרשים:
(2) "For the welfare of the government:" That [means] the king and his ministers and his advisors who run his kingdom and administer law in the land.
That is why it did not say, "for the welfare of the king."
(ג) אבל בעיני פשט הכתוב כך הוא. ידוע הוא כי המין האנושי צריך לשופט שישפוט בין פרטיו, שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו ויהיה העולם נשחת, וכל אומה צריכה לזה ישוב מדיני, עד שאמר החכם שכת הלסטים הסכימו ביניהם היושר, וישראל צריכין זה כיתר האומות, ומלבד זה צריכין אליהם עוד לסבה אחרת והוא להעמיד חוקי התורה על תלם, ולהעמיד חייבי מלקיות וחייבי מיתות ב"ד העוברים על חוקי התורה, עם היות שאין באותה עבירה הפסד ישוב מדיני כלל. ואין ספק כי בכל אחד מהצדדים יזדמנו שני ענינים, האחד יחייב להעניש איזה איש כפי משפט אמיתי. והשני שאין ראוי להענישו כפי משפט צודק אמיתי אבל יחוייב להענישו כפי תקון סדר מדיני וכפי צורך השעה, וה' ית' ייחד כל אחד מהענינים האלו לכת מיוחדת, וצוה שיתמנו השופטים לשפוט המשפט הצודק האמיתית, והוא אמרו ושפטו את העם וגו', כלומר בא לבאר השופטים האלה לאיזה דבר יתמנו ובמה כחם גדול, ואמר שתכלית מנויים הוא כדי לשפוט את העם במשפט צדק אמיתי בעצמו ואין יכלתם עובר ביותר מזה. ומפני שהסדור המדיני לא ישלם בזה לבדו השלים האל תיקונו במצות המלך.
(3) I understand the plain meaning of the verse as follows: It is accepted that men need judges to judge between them, for in their absence (Avoth 3:2) "One man would swallow the other alive" and the world would become corrupt. And every people requires some form of government, the sage going so far as to say: "Even thieves recognize the necessity of justice within their society." And Israel needs this just as the other nations do. But they also need judges for an additional reason — to enforce the laws of the Torah and to punish those liable to stripes or to judicial death penalties, whether or not their transgression is detrimental to society. And, certainly, these two considerations entail two functions, respectively: one, punishing a man in accordance with true justice; the other (though he not be liable to punishment in terms of true justice), punishing him for the benefit of society and the exigencies of the hour. The Blessed One assigned each of these functions to distinct functionaries. He commanded that judges be appointed to administer true, righteous judgment. This is the intent of "and let them judge the people a righteous judgment." That is, the verse indicates the function and jurisdiction of these judges, saying that the purpose of their appointment is to judge the people with a judgment that is true and righteous in itself, and that their jurisdiction does not extend beyond this function. And because the needs of society are not completely served with this alone, G-d provides for the appointment of a king.