Addressed/Alluded to in the sources below:
-
Why/when do we sing niggunim?
-
Why/when don’t we sing niggunim?
-
Are wordless niggunim an expression of “prayer?”
-
If not, how do we classify niggunim?
1. Does it matter who we sing with?
2. Are niggunim for everyone (i.e. we mandate that everyone daven amidah, should everyone“have” to sing niggunim?)
ספר חסידים סימן קנח
חקור לך אחר ניגונים וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך באותו ניגון אמור תפלתך ותתפלל תפלתך בכוונה וימשוך לבך אחר מוצא פיך. לדבר בקשה ושאלה ניגון שמכין את הלב. לדברי שבח ניגון המשמח את הלב למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך ותברכהו בחיבה רחבה וגילה כל אלה הדברים המכינים את הלב.
Sefer Chasidim 158
When you pray, use those tunes that are pleasant and sweet in your eyes…which will draw your heart after what is spoken from your mouth. For supplication, use a tune that readies the heart. For praise, use a tune that gladdens the heart, so that your mouth be filled with a love and joy for the One Who Sees your heart.
(Ruth Illman, 2016)
As shown above, the interviewees who describe their experiences of engaging in niggunim singing ... convey a largely practical approach. They evaluate it in relation to the benefits it offers, the ends it meets and the functions it fulfills. In most cases, niggunim are not perceived narrowly as a historical phenomenon tied to the Hasidic heritage, but rather as a broad, functional category that includes wordless songs that meet the desired ends of the communities: facilitating equal participation, creating atmosphere and connecting people with various backgrounds. Thus, the motives for engaging in wordless singing seem immanent rather than transcendent and expressive rather than esoteric or mystical.
(יג) וְהֵיאַךְ הָיְתָה שִׂמְחָה זוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה וּמְנַגְּנִין בְּכִנּוֹר וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּכְלֵי שִׁיר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְנַגֵּן בּוֹ. וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ בַּפֶּה בַּפֶּה. וְרוֹקְדִין וּמְסַפְּקִין וּמְטַפְּחִין וּמְפַזְּזִין וּמְכַרְכְּרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ וְאוֹמְרִים דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתֻשְׁבָּחוֹת.
And how was this joy [performed]? The flute was struck and the violin, harps, and cymbals, were played, and every person played any instrument he knew how to play. And those who knew to sing, sang. And they danced, and clapped their hands and thighs, and spun, and crowed, each to their ability...
(כא) אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִים לְנַגֵּן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה נִגּוּנִים, מִשּׁוּם דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ לְטֵרוּף הַדַּעַת, וְאֵין לְנַגֵּן אֶלָּא נִגּוּן אֶחָד מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.
(21) The kohanim are not permitted to sing Birchat Kohanim using two or three tunes, because there is reason to be concerned with confusion; therefore, they should only sing a single tune from the beginning til the end.
לטירוף הדעת - דע"י טרדתם בהשתנות הניגונים לא ידעו איזה פסוק או תיבה יתחילו ואף שמקרין לפניהם כל תיבה ותיבה מ"מ ע"י טירוף דעתם ישכחו ג"כ קריאת המקרא:
ּBecause of their focus on changing the tunes, they will not know which words to sing, and when they sing every letter, they will lose focus and will forget to read the entire pasuk.
(15) But now bring me a minstrel.’ And it came to pass, when the minstrel played, that the hand of the LORD came upon him.
(טו) קחו לי מנגן . לשמחני בנגונו , כי בעבור שכעס על יהורם , לא חלה עליו הנבואה , כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה , והכעס בא היא עם העצבון :
והיה כנגן . כאשר המנגן התחיל לנגן , שרתה עליו רוח הנבואה :
(15) Bring me a minstrel: To make me happy with his song, because of the anger Elisha had towards Yehoram, he did not receive prophecy, for prophecy is only received in happiness, and anger brings sadness
When (the minstrel) played: When the minstrel began to play, the spirit of prophecy came to him (Elisha)
אחר מאי זמר יווני לא פסק מפומיה
(כה) וּשְׁלִיחַ צִבּוּר הַמְנַבֵּל פִּיו אוֹ שֶׁמְּרַנֵּן בְּשִׁירֵי הַגּוֹיִם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מְמַחִין בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת (כֵּן) וְאִם אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ (כָּל בּוֹ דַּף קכ''ה ע''ד)
A chazzan who … sings with non-Jewish tunes should be warned not to do so, and if he does not stop, he should be removed
Niggun, niggunim (pl.) (Hebrew: nee-Good, nee-gg-NEEM or, in the diaspora, NIG-g’n, ni-GOO_nim): An often wordless melody, derived from the Hebrew for, “to play [music].” In Hasidic circles, a usually wordless melody sung to get closer to God. Abraham Joshua Heschel defined a niggun as a “tune flowing in search of its own unattainable end.”