לימוד שמיטה דרך סיפורי חכמי הגליל

Byשמיטה ישראלית

שמיטה ישראלית

דף לימוד זה מציג אגדות תלמודיות אודות חכמי הגליל, ומציע דרכן שיח על משמעויות השמיטה ויחסי האדם והטבע.

ניתן ללמוד בחברותא או בקבוצה.

הדף מיועד ללומדים המכירים את תכני השמיטה ומעוניינים להעמיק ולהרחיב את המחשבה על הנושא.

מומלץ תחילה לנסות לקרוא ללא פירוש (ליודעי ארמית) או עם פירוש שטיינזלץ המצורף ולחשוב על המסרים של הסיפור. לאחר מכן ניתן להמשיך לפירוש המוצע בדף זה.

- הלימוד נכתב ע"ב מאמר של המשורר צוריאל אסף באתר "שמיטה ישראלית."

סיפור ראשון: הנחת והצער של חנינא בן דוסא

תענית כ״ד ב:י״א

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא אֲתָא מִיטְרָא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּנַחַת וַחֲנִינָא בְּצַעַר פְּסַק מִיטְרָא כִּי מְטָא לְבֵיתֵיהּ אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּצַעַר וַחֲנִינָא בְּנַחַת אֲתָא מִיטְרָא

Taanit 24b:11

The Gemara tells another story about prayer for rain. Rabbi Ḥanina ben Dosa was traveling along a road when it began to rain. He said before God: Master of the Universe, the entire world is comfortable, because they needed rain, but Ḥanina is suffering, as he is getting wet. The rain ceased. When he arrived at his home, he said before God: Master of the Universe, the entire world is suffering that the rain stopped, and Ḥanina is comfortable? The rain began to come again.

ביאור שטיינזלץ על תענית כ״ד ב:י״א

ג ועוד לענין תפילה על הגשם. מסופר: ר' חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא אתא מיטרא [היה הולך בדרך ובא גשם], אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם כולו בנחת, שהכל צריכים לגשמים וחנינא בצער מפני הגשם! פסק מיטרא [הגשם] לרדת. כי מטא לביתיה [כאשר הגיע לביתו] אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם כולו בצער על עצירת הגשמים וחנינא בנחת? אתא מיטרא [בא הגשם].

Steinsaltz on Taanit 24b:11

...

בסיפור הידוע רבי חנינא מהלך בדרך ומתחיל גשם סוער. לתביעתו כלפי שמים – ‘יהא חנינא בצער בשעה שהעולם בנחת?!’ פוסקים הגשמים ואולם נותרת האדמה צמאה (‘חנינא בנחת ועולם בצער?!’). כשמגיע חנינא לביתו הוא מתפלל שיהיו העולם בנחת וחנינא בנחת יחדיו והגשמים שבים. אידיליה קצרה זו יוצאת מן העמדה לפיה מפני צרכי העולם על האדם לדחות צרכי עצמו (כדרכם של אלטרואיסטים) ומתקני עולם על חשבון צרכי עצמם – בעמדה זו בועט חנינא בתפילתו בנקודה מסוימת, וממנה הוא נקלע לעמדה ההפוכה לפיה צרכי האדם תחילה ויהא העולם ממתין לשעתו (כדרכם של אגואיסטים) ומעמידי עצמם במרכז על חשבון זולתם. אך העמדה אליה חותרת המעשייה היא עמדה כוללת, מה שבדורנו מכונה אל-גואיזם (הלחם של אלטרואיזם ואגואיזם) לפיה על האדם לחתור למקום שטוב לו וטוב לסביבתו. בהרמוניה וללא עמידה זה על חשבון זה.

סיפור שני: חכמת הלב של ריש לקיש

סנהדרין כ״ו א:ח׳-י׳

ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא פגע בהו ריש לקיש איטפיל בהדייהו אמר איזיל איחזי היכי עבדי עובדא חזייה לההוא גברא דקא כריב אמר להן כהן וחורש אמרו לו יכול לומר אגיסטון אני בתוכו תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי אמר להן כהן וזמר א"ל יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות

Sanhedrin 26a:8-10

§ The Gemara recounts an incident connected tangentially to the discussion concerning the Sabbatical Year: Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak were going to intercalate the year in Asya, as circumstances did not enable them to perform the intercalation of the year in Eretz Yisrael. Reish Lakish met them and joined with them. He said: I will go see how they do the deed, i.e., how the intercalation is performed practically. Reish Lakish saw a certain man plowing a field. He said to the other Sages: Look at this priest who is plowing during the Sabbatical Year. They said to him that he could say in his own defense: I am a hired worker [agiston] in the field, which belongs to a gentile. Therefore, it is permitted. Reish Lakish further saw a certain man pruning vines in the vineyards. He said to the other Sages: Look at this priest who is pruning vines during the Sabbatical Year. They said to him that he could say: I need the branches to make a bale [ekel ] for my olive press, i.e., a basket to hold olives for pressing. Since he is not pruning the vines for agricultural purposes but to use the branches, it is permitted for him to do so in the Sabbatical Year. Reish Lakish said to them, in a play on words: The heart knows whether he is doing so for a bale [ekel ], or whether he is saying this as deceit [la’akalkalot].

ביאור שטיינזלץ על סנהדרין כ״ו א:ח׳-י׳

כיון שדובר כאן בענין שמירת השביעית מביאים מעשה שהיה: ר' חייא בר זרנוקי ור' שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי [היו הולכים] לעבר שנה בעסיא, שמפני סיבות שונות לא יכלו לעשות את עיבור השנה בארץ ישראל. פגע בהו [פגש אותם] ריש לקיש איטפיל בהדייהו [נספח אליהם]. אמר: איזיל איחזי היכי עבדי עובדא [אלך ואראה כיצד עושים הם מעשה], כלומר, כיצד נעשה ענין זה של עיבור השנה בפועל. חזייה לההוא גברא דקא כריב [ראה אדם אחד שחורש] ושנת שביעית היתה. אמר להן: כהן וחורש, כלומר, ראו כהן זה שחורש בשנת השביעית! אמרו לו: יכול לומר אגיסטון (שכיר) אני בתוכו וכיון שאני שכירו של גוי ואני עובד בקרקע — מותר. תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי [שוב ראה אדם אחד שהיה זומר בכרמים] אמר להן: כהן וזמר את הכרם בשביעית! אמרו לו: יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך, שאינו זומר את העצים לצורך עיבודם אלא לעשות כעין סל לאסוף בו את הזיתים שסוחטים בבית הבד, ודבר זה מותר אף בשנת השביעית. אמר להם: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות (לרמיה).

Steinsaltz on Sanhedrin 26a:8-10

...

ריש לקיש (מחכמי טבריה) שרואה בדרכו אדם זומר את זיתיו בעת השמיטה (בה שבתון לעצים מעיבוד חקלאי), מול האפשרות שמציעים לו חבריו – שהאיש נוטל זמורות לשימוש ‘עקל בית הבד’ (קליעת סל עגול לכתישת זיתים – פעולה לא חקלאית שמותרת בשמיטה) עונה ריש לקיש – “הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות”- כאומר ישפוט האדם עצמו האם אכן מטרתו המרכזית הינה קליעת הסל ועבודת העץ נגזרת ממנה ממילא, ושמא עיקר כוונתו להשבחת העץ בזמירתו ועקל בית הבד הינו תירוץ חיצוני בלבד. מסיפור זה עולה תמונה של זמן ‘שבת השבתון’ בו על פי מסורת ישראל מתקן האדם את שייכותו לארץ (השייכת לאל ולא לאדם לפי התפישה המקראית), והנה גם בזמן זה מוצא האדם הזדמנויות לתועלת אישית צרה. ריש לקיש מציע לאדם את מבחן הלב על מנת לבחון האם הכוח המניע אותו הוא תועלת עצמו באופן שעולה בקנה אחד אגב תועלת כרמו, או שמא האדם לא מצליח להרפות את אחיזתו המשעבדת מהאדמה ומעשה קליעת הסל אינו אלא עקלקלות של רמייה עצמית. יש בסיפור זה כדי לרבד בשכבה נוספת את הגישה האלגואיסטית שפגשנו במעשה הקודם – דווקא בשעה שאדם פועל לכאורה הן לטובתו והן לטובת סביבתו- האם מוקד תשומת הלב היא התיקון או האגו-עצמי?! יודע לב האדם את נפשו.