(א) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם
לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃
(ב) וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
(ג) וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃
(ד) וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃
And I will bless you;
I will make your name great,
And you shall be a blessing. (3) I will bless those who bless you
And curse him that curses you;
And all the families of the earth
Shall bless themselves by you.” (4) Abram went forth as the LORD had commanded him, and Lot went with him. Abram was seventy-five years old when he left Haran. (5) Abram took his wife Sarai and his brother’s son Lot, and all the wealth that they had amassed, and the persons that they had acquired in Haran; and they set out for the land of Canaan. When they arrived in the land of Canaan, (6) Abram passed through the land as far as the site of Shechem, at the terebinth of Moreh. The Canaanites were then in the land. (7) The LORD appeared to Abram and said, “I will assign this land to your offspring.” And he built an altar there to the LORD who had appeared to him. (8) From there he moved on to the hill country east of Bethel and pitched his tent, with Bethel on the west and Ai on the east; and he built there an altar to the LORD and invoked the LORD by name. (9) Then Abram journeyed by stages toward the Negeb. (10) There was a famine in the land, and Abram went down to Egypt to sojourn there, for the famine was severe in the land. (11) As he was about to enter Egypt, he said to his wife Sarai, “I know what a beautiful woman you are. (12) If the Egyptians see you, and think, ‘She is his wife,’ they will kill me and let you live. (13) Please say that you are my sister, that it may go well with me because of you, and that I may remain alive thanks to you.” (14) When Abram entered Egypt, the Egyptians saw how very beautiful the woman was. (15) Pharaoh’s courtiers saw her and praised her to Pharaoh, and the woman was taken into Pharaoh’s palace. (16) And because of her, it went well with Abram; he acquired sheep, oxen, asses, male and female slaves, she-asses, and camels. (17) But the LORD afflicted Pharaoh and his household with mighty plagues on account of Sarai, the wife of Abram. (18) Pharaoh sent for Abram and said, “What is this you have done to me! Why did you not tell me that she was your wife? (19) Why did you say, ‘She is my sister,’ so that I took her as my wife? Now, here is your wife; take her and begone!” (20) And Pharaoh put men in charge of him, and they sent him off with his wife and all that he possessed.
(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו' (בראשית יב, א),
ב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם (בראשית יב, א), רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים א, ג): לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְמָה הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ דוֹמֶה, לִצְלוֹחִית שֶׁל אַפּוֹפִּילְסִימוֹן מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, וּמֻנַּחַת בְּזָוִית, וְלֹא הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה מִטַּלְטֶלֶת הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ טַלְטֵל עַצְמְךָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם.
(ג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם (בראשית יב, א): רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים ח, ח): אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ וגו', אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, זֶה אַבְרָהָם שֶׁאִיחָה אֶת כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם. בַּר קַפָּרָא אָמַר כָּזֶה שֶׁהוּא מְאַחֶה אֶת הַקֶּרַע, קְטַנָּה, שֶׁעַד שֶׁהוּא קָטָן הָיָה מְסַגֵּל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, לֹא הֱנִיקוּהוּ לֹא לְמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. (שיר השירים ח, ח):
(ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ (בראשית יב, א), מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (בראשית יא, לב): וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אִם לְעִנְיַן הַחֶשְׁבּוֹן וְעַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לוֹ עוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, אֶלָּא בַּתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ הָרְשָׁעִים קְרוּיִים מֵתִים בְּחַיֵּיהֶן, לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְפַחֵד וְאוֹמֵר אֵצֵא וְיִהְיוּ מְחַלְּלִין בִּי שֵׁם שָׁמַיִם, וְאוֹמְרִים הִנִּיחַ אָבִיו וְהָלַךְ לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְךָ אֲנִי פּוֹטֶרְךָ מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְאֵין אֲנִי פּוֹטֵר לְאַחֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי מַקְדִּים מִיתָתוֹ לִיצִיאָתְךָ, בַּתְּחִלָּה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם.
(ט) אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁתֵּי פְּעָמִים כְּתִיב לֶךְ לְךָ, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵי זוֹ חֲבִיבָה אִם הַשְּׁנִיָּה אִם הָרִאשׁוֹנָה, מִמַּה דִּכְתִיב (בראשית כב, ב): אֶל אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה, הֱוֵי הַשְּׁנִיָּה חֲבִיבָה מִן הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, מֵאַרְפַּכִּי שֶׁלָּךְ. וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, זוֹ שְׁכוּנָתֶךָ. וּמִבֵּית אָבִיךָ, זוֹ בֵּית אָבִיךָ. אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, וְלָמָּה לֹא גִּלָּה לוֹ, כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה, הוּא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן,
(1) "G-d said to Abram, 'Go forth from your land…'" (Genesis 12:1) Rabbi Yitzchak opened: "Listen, daughter, look, and incline your ear, and forget your people and your father's house." (Psalms 45:11) Rabbi Yitzchak said: this may be compared to a man who was traveling from place to place when he saw a castle aglow. He said, "Is it possible that this castle lacks a person to look after it?" The owner of the building looked at him and said to him, 'I am the master of the castle.'" What happened with Abraham our father was similar. He said, “Is it possible that this universe lacks a person to look after it?," the Holy Blessed One looked at him and said to him, 'I am the Master of the Universe.'" "And let the king be aroused by your beauty since he is your master" (Psalms 45:12) And let the king be aroused for your beauty in the universe. "And bow to him" (Psalms 45:12) Hence, G-d said to Abram, [go forth...].Rabbi Yitzchak opened: "Listen, daughter, look, and incline your ear, and forget your people and your father's house." (Psalms 45:11) Rabbi Yitzchak said: this may be compared to a man who was traveling from place to place when he saw a castle aglow. He said, "Is it possible that this castle lacks a person to look after it?" The owner of the building looked at him and said to him, "I am the master of the castle." What happened with Abraham our father was similar. He said, "Is it possible that this universe lacks a person to look after it?" The Holy Blessed One looked at him and said to him, "I am the Master of the Universe." "And let the king be aroused by your beauty since he is your master..." (Psalms 45:12) And let the king be aroused for your beauty in the universe. "And bow to him" (Psalms 45:12) Hence, G-d said to Abram, [go forth...].
(2) "G-d said to Abram…" (Genesis 12:1) Rabbi Berekhyah opened: "Your perfumes have good fragrance, your name is poured-out oil" (Song of Songs 1:3) Rabbi Berekhyah said: to what was Abraham our father similar? to a flask of balsam-tree juice close with a tight lid, placed in a corner and its fragrance was not emitted. When it was moved, its fragrance was emitted. Thus the Holy Blessed One said to Abraham our Father, move yourself from place to place and your name will become great in the world....
(6) Rabbi Azariah in the name of Rabbi Acha opened: “You love justice and hate evil, therefore God, your God has anointed you with oil of joy over your peers” (Pslams 45:8). Rabbi Azariah solved this verse [as being in reference to] Abraham: at the time that Abraham our father stood to request mercy for the Sodomites, what is written there? “Far be it from you to do this thing – to kill the righteous with the evildoer so that [the righteous is like the evildoer] – should not the judge of all the earth do justly?” (Genesis 18:25) Rabbi Acha said: you swore and said that you would not bring a flood ever again – why have you violated your vow?! It is strange! A flood of water you won’t bring, but a flood of fire you will bring?! If so, you have not fulfilled your vow. “Does not the judge of all the earth do justice” If you want a world, you can’t have strict justice; if you want strict justice, you can’t have a world. How can you hold a world with two heads? You want a world and strict justice - Choose one of them! If you cannot give up a little, the world cannot exist. The Holy Blessed One said to him: Abraham, “you love justice and hate evil… over your peers” Who is your peer? From Noah to you, [there were] 10 generation, and from all of them I have not spoken with one of them other than you.
(7) YHVH said to Abram, "Go forth from your land…" (Genesis 12:1) What was written prior to this matter? “…and Teraḥ died in Ḥaran.” (Genesis 11:32) Rabbi Yitzḥak said: if the matter is the math, then up to now [where Avram leaves, for Teraḥ to be dead,] it would need another 65 years, but initially, you can interpret that evildoers are called “dead” during their lives. It is because Abraham our father was afraid and said, “If I go out, they will profane the Heavenly Name through me and say that he left his father and went during his [father’s] old age. The Holy One Blessed Be He said to him, I exempt you from honoring father and mother, but I do not exempt [any] other from honoring father and mother. And not only that, but I moved forward his death to before your going out: first, “And Teraḥ died in Ḥaran.”, and afterwards “And YHVH said to Avram”
ההביטוס, כפי שהגדירו פייר בורדייה, הוא "מערכת של נטיות מתמשכות וניתנות להעברה, מבנים מוּבְנִים מוטים מראש לתפקוד כמבנים מַבְנִים". כלומר, זו מערכת של עקרונות חיצוניים לאדם (אובייקטיביים, למעשה), המתקיימים כמערכת ידע בתחום חברתי כלשהו ומופנמים לכדי תובנות אישיות. אלה, בתורן, מניבות ומארגנות את העשייה החברתית הייחודית (הסובייקטיבית, למעשה) של אותו אדם בתחום חברתי זה, ובתוך כך גם את האפשרות להתאימה לשם השגת מטרות רצויות.
ההביטוס הוא היכולת של אדם להפעיל, באורח אינטואיטיבי וספונטני, ידע, הבנה והבחנה בין דקויות בכל הקשור לתחום פעילות כלשהו. זהו אוסף נטיות, רגישויות ויכולות נרכשות המבוסס על הידע הקיים כבר בתחום פעילות נתון והמאפשר לפעול וליצור בתחום זה. הוא מורכב מיכולת לשונית, משפת גוף – מחוות, תנועות, תנוחות, הבעות פנים, אינטונציות של קול ועוד – ומפעולות ממשיות שבני אדם מבצעים, פעולות הקשורות בחפצים (בחירה של אבזרים, הפעלה של מכשירים ועוד) ובבני אדם. הביטוס הוא היכולת לפעול באורח אינטואיטיבי, ספונטני, מיומן, החלטי ואף יצירתי וחדשני, עד כדי מתן תחושה שבעל ההביטוס "נולד" עם יכולת הפעולה בתחום הרלבנטי, כאילו היא מצויה אצלו "בדם",כתכונה.
למגוון דפוסי שייכות חברתית כמו מגדר, אתניות, מגזר מעמדי, סטטוס וסגנון חיים יש הביטוס משלהם. ההביטוס במקרים אלה כולל יכולות לשוניות (סגנון דיבור, אוצר מילים, אינטונציות) ,שפת גוף, רגישויות ונטיות תרבותיות שביטוין בחיי היוםיום, ביחסי גומלין, מציב את היחיד במיקום מעמדי, במסגרת סגנון חיים מסוים. במקרה של סגנון חיים ושייכות למגזר מעמדי, ההביטוס הוא תוצר תהליך ארוך טווח של השרשה והחדרה, שתחילתו בילדות המוקדמת, עד שהוא הופך "חוש" נוסף, או "טבע שני". מימושו של ההביטוס בחיי היום יום, כפרקטיקה המתווכת בין עקרונות חיצוניים, נלמדים ואובייקטיביים לבין תחושות אישיות ופעילות סובייקטיבית, עושה את השייכות לסגנון חיים ולמגזר מעמדי לדבר טבעי, הטבוע כביכול ביחיד, בגופו. כאשר מדובר במגזרים מעמדיים הנהנים מיתרונות חברתיים, מסטטוס גבוה ומיוקרה, אזי ההביטוס מתלכד עם ההון התרבותי.
נערך מתוך: מוטי רגב, סוציולוגיה של התרבות : מבוא כללי, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה 2011
הביטוס שסוע או מפוצל
גיליתי לאט לאט, בעיקר דרך מבטם של האחרים, את קווי הייחוד של ההאביטוס שלי - כגון נטייה מסוימת לגאווה ולראוותנות גברית, חיבה מוכחת לריב ולמדון שיש בהם לרוב מן המשחק, ונטייה להתרגז על "דברים של מה בכך" - אשר נראים לי כיום כקשורים לקווי הייחוד התרבותיים של אזור המוצא שלי, קווי ייחוד שהיטבתי לתפוש ולהבין מתוך דמיון למה שקראתי על ה"מזג" של מיעוטים תרבותיים או לשוניים כמו האירים . אכן, זמן רב מאוד נדרש לי כדי להבין שאם אחדות מתגובותי היותר בנאליות פורשו לעתים קרובות שלא כהלכה, הרי שהיה זה אולי בגלל האופן - הטון, הקול ,התנועות ,הבעות הפנים וכד' - שבו הייתי מבטא אותן לפעמים. הייתה זו תערובת של ביישנות תוקפנית ושל גסות נרגנת ואף זועמת, שניתן היה להבינה בצורה תמימה, כלומר במובן מסוים ברצינות רבה מדי, מפני שהייתה מנוגדת כל כך לביטחון המאופק של בני הטובים הפריזאים, עד שאיימה לשוות ארשת של אלימות בלתי נשלטת ושוחרת ריב ומדון להפרות מתוך רפלקס, ולפעמים טקסיות גרידא, של המוסכמות ושל המליצות הנדושות המאכלסות את השגרה האוניברסיטאית או האינטלקטואלית.
חוויה דואלית זו לא יכולה הייתה שלא להגדיל את האפקט הממושך של פער גדול מאוד בין הקדשה בית ספרית רמה לבין מוצא חברתי נמוך, כלומר את האפקט של ההאביטוס המפוצל, (habitus Clive) החדור מתחים וסתירות. סוג זה של "מפגש ניגודים" תרם בוודאי לאפשרות לכונן לאורך זמן יחס אמביוולנטי, לא עקבי, כלפי מוסד בית הספר, יחס שיש בו מרי וכניעות, שבר וציפייה [...]
מתוך: פייר בורדייה, סקיצה לאנליזה עצמית, רעננה, הקיבוץ המאוחד 2007