Yom Kippur as Joy

בפועל, נהגו לצאת ולחולל בכרמים לאחר השלכת השעיר לעזאזל, שאז התכפרו עוונותיהם של ישראל והשמחה רבתה. וכך יכלו לנהוג בעת ששרתה השכינה בישראל, ובית המקדש חיבר בין השמיים והארץ. אבל מאז שחרב בית המקדש, נוצר ריחוק בין השמיים והארץ, ואם יעסקו בשידוכים ביום הכיפורים יפסידו את עיקר גילוי קדושת היום.

Peninei Halakhah, Days of Awe 6:12:6

The young women would wait to dance in the vineyards until after the scapegoat was cast away. Since the sins of Israel were forgiven then, it was an especially joyous time. This custom was appropriate at a time when the Shekhina dwelled with the people, and the Temple linked heaven and earth. But since the destruction of the Temple, heaven and earth are not as close together. If people today engaged in matchmaking on Yom Kippur, they would miss out on the primary expression of the day’s holiness.

תענית כ״ו ב:ד׳

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ כׇּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה

Taanit 26b:4

The mishna cites a passage that concludes its discussion of the month of Av, as well as the entire tractate of Ta’anit, on a positive note. Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no days as joyous for the Jewish people as the fifteenth of Av and as Yom Kippur, as on them the daughters of Jerusalem would go out in white clothes, which each woman borrowed from another. Why were they borrowed? They did this so as not to embarrass one who did not have her own white garments. All the garments that the women borrowed require immersion, as those who previously wore them might have been ritually impure.

תענית ל׳ ב:ח׳

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁלָמָא יוֹם הַכִּפּוּרִים מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ סְלִיחָה וּמְחִילָה יוֹם שֶׁנִּיתְּנוּ בּוֹ לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת

Taanit 30b:8

§ The mishna taught that Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no days as happy for the Jewish people as the fifteenth of Av and as Yom Kippur. The Gemara asks: Granted, Yom Kippur is a day of joy because it has the elements of pardon and forgiveness, and moreover, it is the day on which the last pair of tablets were given.

בבא בתרא קכ״א א:ו׳

תְּנַן הָתָם אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ בִּשְׁלָמָא יוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹם סְלִיחָה וּמְחִילָה יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בּוֹ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת אֶלָּא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב מַאי הִיא

Bava Batra 121a:6

§ The Gemara discusses a mishna that addresses the issue of inter-tribal marriages. We learned in a mishna there (Ta’anit 26b): Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no days as joyous for the Jewish people as the fifteenth of Av and as Yom Kippur, as on these days the daughters of Jerusalem would emerge in white garments, which each woman borrowed from another. Why did they borrow garments? They did this so as not to embarrass one who did not have her own white garments. The Gemara analyzes the mishna: Granted that Yom Kippur is a day of joy, because it is a day of pardon and forgiveness, and moreover, it is the day on which the last Tablets of the Covenant were given. But what is the special joy of the fifteenth of Av?

פניני הלכה, ימים נוראים ה׳:ט׳:ה׳

(ה) עוד טעם חשוב יש בזה, שכל המצוות שבתורה צריכות להיעשות בשמחה שלימה שכוללת גם שמחה גופנית. ובוודאי שגם מצוות התשובה ראוי לה שתיעשה בשמחה, שעל ידה אנחנו זוכים להתנקות מהחטאים שמשפילים את ערכנו ומעציבים את רוחנו. ועל כן יום הכיפורים הוא יום טוב, ולכאורה היה ראוי לשמוח בו גם באכילה ושתייה. אלא שבעת התשובה עצמה אי אפשר לשמוח באופן גלוי, שכן עיקר התשובה – צער וחרטה, ועל כן נצטווינו להתענות ביום הכיפורים. לפיכך את הביטוי לשמחה הגופנית על מצוות התשובה, נצטווינו לעשות בערב יום הכיפורים על ידי אכילה ושתייה. ומתוך כך אנחנו זוכים לשוב בתשובה שלימה ביום הכיפורים על כל הצער הכרוך בכך (שערי תשובה ד, ח; רמ"ק).

Peninei Halakhah, Days of Awe 5:9:5

(5) There is another important reason for eating on the ninth. All the Torah’s commandments must be undertaken with wholehearted joy, which includes physical enjoyment. Certainly, the mitzva of repentance should be done joyfully, since through it we are purged of all our sins – sins which demean us and depress our spirits. For this reason, Yom Kippur is a Yom Tov, which deserves to be celebrated with food and drink. However, while repenting, open joy is inappropriate, as one of the main components of repentance is sorrow and regret – which is why Yom Kippur is a fast day. We are therefore commanded to give physical expression to the joy of the mitzva of repentance on Erev Yom Kippur. Thus, we can repent completely on Yom Kippur, despite the somber nature of the day (Sha’arei Teshuva 4:8; R. Moshe Cordovero).

פניני הלכה, ימים נוראים ה׳:ט׳:ט׳

(ט) גם מי שאינו חייב בצום, כגון חולה שיש בו סכנה, מצווה שיאכל בערב יום הכיפורים, לבטא את שמחת היום ושמחת המצווה (כתב סופר קיב). ואם אין לו כוח לאכול הרבה, לכל הפחות יזהר שלא להתענות, שאפילו תענית חלום אסור להתענות בערב יום הכיפורים (רמ"א תרד, א). ובכך שיאכל ככותבת וישתה כמלא לוגמיו כבר נחשב שאינו מתענה (מנחת חינוך שיג, ט).

Peninei Halakhah, Days of Awe 5:9:9

(9) Even if one is exempt from fasting (e.g., one is dangerously ill), there is a mitzva to eat on Erev Yom Kippur, to express the joy of the day and the joy of the mitzva (Ketav Sofer OḤ §112). If he does not have the strength to eat very much, he should at least be careful not to fast, as fasting on Erev Yom Kippur is prohibited, even for those trying to neutralize a bad dream (Rema 604:1). Someone who eats even a small amount of food (the volume of a kotevet, a large date) or drinks a small amount of liquid (a cheek-full) is no longer considered to be fasting (Minḥat Ḥinukh 313:15).

פניני הלכה, ימים נוראים ו׳:י״ב:ו׳

(ו) בפועל, נהגו לצאת ולחולל בכרמים לאחר השלכת השעיר לעזאזל, שאז התכפרו עוונותיהם של ישראל והשמחה רבתה. וכך יכלו לנהוג בעת ששרתה השכינה בישראל, ובית המקדש חיבר בין השמיים והארץ. אבל מאז שחרב בית המקדש, נוצר ריחוק בין השמיים והארץ, ואם יעסקו בשידוכים ביום הכיפורים יפסידו את עיקר גילוי קדושת היום.

Peninei Halakhah, Days of Awe 6:12:6

(6) The young women would wait to dance in the vineyards until after the scapegoat was cast away. Since the sins of Israel were forgiven then, it was an especially joyous time. This custom was appropriate at a time when the Shekhina dwelled with the people, and the Temple linked heaven and earth. But since the destruction of the Temple, heaven and earth are not as close together. If people today engaged in matchmaking on Yom Kippur, they would miss out on the primary expression of the day’s holiness.

פניני הלכה, ימים נוראים ז׳:כ׳:ג׳

(ג) בסדר ההבדלה של יום הכיפורים מברכים על הגפן, על האור ועל ההבדלה. ואין אומרים את הפסוקים שנוהגים לומר לפני ההבדלה שבמוצאי שבת. וגם אין מברכים על הבשמים, הואיל וטעם ברכת הבשמים במוצאי שבת, כדי להשיב את הנפש לאחר הסתלקותה של הנשמה היתירה. אבל לאחר התענית אין צער, אלא שמחה על כפרת העוונות. ואף כשחל יום הכיפורים בשבת, לדעת רבים אין מברכים על הבשמים. והרוצה לברך, לאחר שיסיים את ההבדלה וישתה מהיין, יוכל ליטול בשמים ולברך עליהם.

Peninei Halakhah, Days of Awe 7:20:3

(3) The havdala after Yom Kippur includes the berakhot over wine and over fire, as well as the berakha of havdala itself. We omit the verses that are customarily recited before havdala after Shabbat (“Hinei Kel…”) as well as the berakha over spices. The berakha over spices is included in havdala after Shabbat to comfort the soul after the departure of the neshama yeteira (lit. “expanded soul”). After Yom Kippur, however, the soul is in a state of joy, not pain, because sins have been forgiven. Even when Yom Kippur is on Shabbat, according to many authorities, the berakha on spices is omitted. One who nevertheless wishes to recite this berakha may do so after he finishes havdala and drinks a bit of wine.