מדוע מלאך דיבר אל אברהם ולא ה'?

מי

ויקרא אליו מלאך ה'. הנה הדבור קח נא את בנך היה ע"י ה' בעצמו, והקריאה אל תשלח היה ע"י מלאך ולמה לא עכבו ה' בעצמו. הנה מלבד מה שיתבאר שהיה נסיון גם בזה, י"ל עפ"י מ"ש חז"ל שמכל מצוה יולד מלאך שליח ה' לגמלו טוב בעד המצוה ההיא כמ"ש שכר מצוה מצוה, שהמצוה עצמה תגמלהו שכרו, והנה מצוה הגדולה הזאת נגמרה עתה בשלמות בכל פרטיה ונברא ממנה מלאך ה', אבל אם היה אברהם שוחט את יצחק, אז היה נחשב כרוצח, כי לא היה רצון ה' רק שיעלהו לא שישחטהו, וע"כ קרא אליו מלאך הזה בעצמו לעכבו מן המעשה שבה תלוי מציאותו וקיומו, וע"כ אמר במד' שהמלאכים בכו כשרצה אברהם לשחוט את יצחק, רצו שהמלאכים שנבראו מן המצוה הזאת שהיה בה כמה חלקים, הקיחה וההליכה ובנין המזבח ועריכת העצים והעקדה והעליה על המזבח, שמכ"א נברא מלאך, וחיות המלאך וקיומו הוא מן המצוה הזאת, ואם היה שוחט אותו היו כל המעשים הקודמים הכנה אל רצח ותועבת ה', וע"כ בכו מלאכים אלה כי יהיו כאין וכאפס. וז"ש לו כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת וכו' ממני, שעורו כי עתה ידעתי ממני כי ירא אלהים אתה, שממני ר"ל מה שנבראתי מן המצוה הזאת ואני חי וקיים ידעתי כי עתה ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך, ר"ל שעתה נגמרה המצוה שהיה תכליתה לידע שאתה ירא אלהים ולא חשכת את בנך, וכ"ז ידעתי עתה והשחיטה היא למותר ויהי' רצח ותועבה:

Malbim on Genesis 22:11:1

...

מלבי"ם על בראשית כ״ב:י״ב:א׳

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער.פי' חז"ל שרצה עכ"פ לעשות בו איזה רושם וחבלה שיוציא ממנו דמים, לכן הוסיף אזהרה שניה ואל תעש לו מאומה. כי עתה ידעתי, שעתה נגמר תכלית המצוה עד שאדע ואודיע לכל שאתה ירא אלהים וגם המעשה עצמה שלא חשכת את בנך, כי נחשב כאלו הקרבתיו עולה כליל. ובדרושי ארצות השלום כתבתי בזה כי עקר הנסיון היה אם יעשה המצוה לשם ה' בלבד בלא תערובות איזה פניה וכוונה זרה. והנה היה בזה שתי מצות, שתחלה כשהעלהו קיים מצות ה' שצוה והעלהו שם לעולה, ועתה שהורידהו קיים שנית מצות ה' שאמר אל תשלח ידך, ומה שקיים מצוה הראשונה בלא שום פניה זרה, אין זה חדוש, כי מה היה יכול לקוות לעצמו איזה תועלת מהקרבת בנו יחידו, ובודאי עשה זאת רק לש"ש, אבל במצוה השנית שצוה להורידו זה היה קשה מאד שיעשה לשם ה' בלבד, כי הלא היה נגד עיניו תועלת עצמו מה שמציל בנו יחידו מן המות, אבל ה' היודע תעלומות לב ידע כי כמו שעשה מצוה הראשונה רק לשם ה' בלבד כן גם במצוה השניה לא שמח על הורדתו משמחת עצמו בעבור שניצול בנו יחידו רק שמח שזכה לקיים שנית מצות בוראו, והראיה שהיה קשה בעיניו הורדתו ורצה לעשות בו עכ"פ איזה מום עד שהוצרך להזהירו ע"ז, וע"ז אמר כי עתה, מן המצוה השניה שקיימת, ידעתי כי ירא אלהים אתה כי לא חשכת, ר"ל מה שחשכת אותו מן המות, לא היה בו איזה כוונה ומחשבה חיצונית, שיעלה על לבך שחשכת ממות את בנך מצד שהוא בנך יחידך, לא על כוונה זאת חשכת אותו, רק ממני עשית זאת, רק למלאות צווי בלא כוונה אחרת זרה:

Malbim on Genesis 22:12:1

Now I know. Hashem knew that even when Avraham spared his son’s life he did so only because he was commanded to do so. This was the proof that he was truly God-fearing.

מדוע מלאך מדבר אל אברהם ולא הקב"ה בעצמו? | הרב אלישע וולפסון

וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם. מדוע פתאום המלאך מדבר אל אברהם ולא הקב"ה בעצמו כמו עד עכשיו? את השאלה הזו שואל המלבי"ם ועונה תשובות נפלאות. הוא מבין את הגמרא אומרת שהעושה מצווה אחת, קונה לו פרקליט (סנגור) אחד.

המלבי"ם מפרש את האמירה הזו כמו שהיא: מתוך כך שאדם עושה מצווה, נולד ממנה מלאך והוא מליץ טוב לאדם. ובחזרה לסיפור העקדה: כאשר אברהם עקד את יצחק בנו על גבי המזבח, מיד נולד מהמצווה הזו מלאך.

בהמשך דבריו הוא מתאר מלאכים רבים שנוצרו מתוך כל חלקי מצוות העקידה. כל המלאכים הללו התעוררו לחסום את דרכו של אברהם ועצרו אותו מלהרוג את יצחק בנו, שהרי הקב"ה ציווה את אברהם רק לעקוד את בנו ולא חלילה להורגו. המלבי"ם ממשיך ומבאר את הסיפור בכך שאברהם חשב לעשות ביצחק חתך קטן שייצא ממנו דם, ולכן המלאך הזהיר אותו: "אל תעש לו מאומה!".

ניתן לומר שכל הניסיון של אברהם אבינו היה לראות אם הוא עושה הכל לשם ה', בין אם ירצה שישחט את בנו ובין אם לא. זו העבודה הגדולה שלנו בעולם הזה: להיות תמיד מכוונים לרצון הקב"ה. כשאדם מכוון לרצונו, היכן שהקב"ה שם אותו, הוא עושה את עבודתו נאמנה.

לצפייה בדברים המלאים: https://www.youtube.com/watch?v=_YDrIhtba7E