מַסִּ֣יעַ אֲבָנִ֔ים יֵעָצֵ֖ב בָּהֶ֑ם בּוֹקֵ֥עַ עֵצִ֖ים יִסָּ֥כֶן בָּֽם׃
He who quarries stones will be hurt by them; he who splits wood will be harmed by-e it.
אֲמַר שְׁלֹמֹה מַלְכָּא נְבִיָּא גְּלֵי קֳדָמַי דִּמְנַשֶּׁה בַּר חִזְקִיָּהוּ עֲתִיד לְמֵיחָב וּלְמִסְגַּד לְצַלְמַיָא דְּאַבְנִין בְּגִין כֵּן אִתְמְסַר בְּיַד מַלְכָּא דְּאָתוּר וִיכַפְּתִנֵּיהּ בִּזְמָמִין עַל דְּאַבְטֵּיל פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא דִּכְתִיבִין בְּלוּחֵי אַבְנִין מִן עִיקָרֵיהוֹן בְּגִין כֵּן יִצְטַעַר בְּהוֹן וְרַבְשָׁקֵה אֲחוֹהִי עֲתִיד לְמִסְגַּד לְצַלְמַיָא דְּקִיסִין וּלְמִשְׁבַּק פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא דְּאִתְיְהִיבַן בַּאֲרוֹנָא קֵיסֵי דְשִׁטֵי בְּגִין כֵּן עֲתִיד לְאִתּוֹקְדָא בְּנוּרָא עַל יַד מַלְאֲכָא דַּיָי:
9. King Solomon the prophet said, “It was revealed to me that Manasseh the son of Hezekiah will sin and bow to idols of stone, therefore he will be delivered into the hand of the king of Assyria who will bind him with chains because he made light of the words of Torah which were originally written on tablets of stone, therefore, he will suffer for them, And Rabshakeh his brother will worship images of wood and leave the words of the Torah which were put in the ark of acacia wood, therefore he will be burned with fire by the angel of 'ה.” ...
קיט אָמַר רַבִּי זֵירָא, [אָמַר רַב]: מַאי דִּכְתִיב: (משלי ט״ו:ט״ו) "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים"? זֶה בַּעַל תַּלְמוּד. "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד", זֶה בַּעַל מִשְׁנָה. רָבָא אָמַר: אִיפְּכָא, וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַב מְשַׁרְשִׁיָּא מִשְּׁמֵיהּ (דרבי) [דְּרָבָא]: מַאי דִּכְתִיב: (קהלת י׳:ט׳) "מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם, בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם", "מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם", אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה. "בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם", אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַּלְמוּד. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים", זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה רָעָה. "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד", זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה. רַבִּי יַנַּאי אָמַר: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים", זֶה אִיסְטְנִיס. "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד", זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים", זֶה רַחְמָנִי. "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד", זֶה אַכְזָרִי. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים", זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ קְצָרָה, "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד", זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ רְחָבָה. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים", וְהָאִיכָּא שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים? כְּדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁנּוּי וֶסֶת, תְּחִלַּת חֳלִי (מעים). כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים", בֶּן סִירָא אוֹמֵר: "אַף לֵילוֹת"! "בִּשְׁפַל גַּגִּים גַּגּוֹ. מִמְּטַר גַּגִּים לְגַגּוֹ. בִּמְרוֹם הָרִים כַּרְמוֹ. מֵעָפָר כַּרְמוֹ לִכְרָמִים".
מסיע אבנים יעצב בהם. על פשוטו של פסוק שאין אדם יכול לעשות מלאכה חשובה כי אם יטרח בה והוא יעצב בהם כמו בעצבון לאכלנו ובוקע עצים נותן נפשו בכפו ויסכן בם לשון סכנה מפני הגרון. ופירושו שאם רוצה אדם לעסוק בתורה ובחכמה ולהסיע דברים עמוקים ממקומם שהם משורשין כמו אבני ההר יעצב בהם עד שיקיא חלב שינק משדי אמו אינו נעשה חכם שנ' כי מיץ חלב יוציא חמאה ובוקע עצים שהוא רוצה לבקוע הדבר ולהוציאו לאור ולסלסל התורה יסכן בם יתחכם בם כמו חלאל יסכן (גבר) כי יסכן עלימו משכיל שהוא מוציא דבר מתוך דבר ומרבה חכמה ומוסיף תבונה בכל יום ויום.
(א)מַסִיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם. מַסִּיעַ אֲבָנִים מִמַּחְצַבְתָּם בֶּהָרִים מִתְיַגֵּעַ בָּהֶם:
He who removes stones will be hurt by them. One who quarries stones in the mountains will be fatigued by them.
יֵעָצֵב. לְשׁוֹן יְגִיעָה, כְּמוֹ, "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה". כְּלוֹמַר, כָּל אָדָם לְפִי מְלַאכְתּוֹ עִצְּבוֹנוֹ, אַף עוֹשֵׂה רָעָה, לְפִי זְרִיעָתוֹ יִקְצוֹר:
Will be hurt. ‘יֵעָצֵב’ is an expression of weariness, as in, “with toil בְּעִצָּבוֹן shall you eat it,” i.e., every man, his weariness is according to his work, so will the doer of evil reap according to what he sows.
יִסָּכֶן בָּם. יִתְחַמֵּם בָּהֶם, כְּמוֹ "וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת". אַף הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת, סוֹפוֹ לֵהָנוֹת מֵהֶם:
Will be endangered by them. Shall be warmed by them, as in, “and she shall be to him a warmer סֹכֶנֶת.” So will one who engages in [the study of] Torah and in [the performance of] commandments ultimately benefit from them.
מסיע. רובי המפרשים פירשו יסכן בם יתחמם בם ואמרו כי כמוהו ותהי למלך סוכנת וזה הענין הלשון ערב לא ימצא מהבנין הקל כי אם פועל עומד והנכון כי סוכנת בעלת אוצרות המלך כמו ערי מסכנות וכמוהו אל הסוכן הזה וזה הפירוש בלא ראש וגרל כי מה ענין אם קהה הברזל והקרוב אלי שמלת יסכן בם מלשון סכנה והוא ידוע בדברי הראשונים ושני הפסוקים דברים ועודנו בהלול החכמה והוא גם דבק בפסוק שלמעלה שהכסיל בסכלותו יפרוץ גדר והחכם ישמר מזה והענין שאין דבר בעולם שיוכל אדם להשיגנו בלא עצבון ועמל וסכנה אפי׳ האבנים שהם ברשות האדם ומי שירצה יקח אותם יעצב בהסיעם אל המקום שירצה וכן עצי היער ייגע בבקועם ופעם יסתכן:
מסיע. רובי המפרשים פירשו יסכן בם יתחמם בם ואמרו כי כמוהו ותהי למלך סוכנת וזה הענין הלשון ערב לא ימצא מהבנין הקל כי אם פועל עומד והנכון כי סוכנת בעלת אוצרות המלך כמו ערי מסכנות וכמוהו אל הסוכן הזה וזה הפירוש בלא ראש וגרל כי מה ענין אם קהה הברזל והקרוב אלי שמלת יסכן בם מלשון סכנה והוא ידוע בדברי הראשונים ושני הפסוקים דברים ועודנו בהלול החכמה והוא גם דבק בפסוק שלמעלה שהכסיל בסכלותו יפרוץ גדר והחכם ישמר מזה והענין שאין דבר בעולם שיוכל אדם להשיגנו בלא עצבון ועמל וסכנה אפי׳ האבנים שהם ברשות האדם ומי שירצה יקח אותם יעצב בהסיעם אל המקום שירצה וכן עצי היער ייגע בבקועם ופעם יסתכן:
מסיע אבנים וגו'. אמר רבא, מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם, בוקע עצים יסכן בם, מסיע אבנים אלו בעלי משנה , בוקע עצים יסכן בם אלו בעלי גמרא .
(ב"ב קמ"ה ב׳)
(ב"ב קמ"ה ב׳)
מסיע אבנים וגו'. מסיע אבנים יעצב בהם, מי שמסיע עצמו מתלמודו לסוף הוא מצטער, שמבקש דבר ואינו מוצא , ובוקע עצים יסכן בם – כל מאן דעמל בו לסוף נהנה בו, כמש"נ ותהי לו סוכנת (מ"א א׳) .
(מ"ר)
(מ"ר)
מסיע אבנים וגו׳. דבר אחר מסיע אבנים יעצב בהם – מסיע אבנים ממקום למקום יעצב בהם , ובוקע עצים יסכן בם, א"ר מיאשה, בשכר שתי בקיעות עצים שבקע אברהם אבינו להר המוריה זכה שיקרע הים לבניו י"ב קרעים .
(שם)
(שם)
אֲמַר שְׁלֹמֹה מַלְכָּא נְבִיָּא גְּלֵי קֳדָמַי דִּמְנַשֶּׁה בַּר חִזְקִיָּהוּ עֲתִיד לְמֵיחָב וּלְמִסְגַּד לְצַלְמַיָא דְּאַבְנִין בְּגִין כֵּן אִתְמְסַר בְּיַד מַלְכָּא דְּאָתוּר וִיכַפְּתִנֵּיהּ בִּזְמָמִין עַל דְּאַבְטֵּיל פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא דִּכְתִיבִין בְּלוּחֵי אַבְנִין מִן עִיקָרֵיהוֹן בְּגִין כֵּן יִצְטַעַר בְּהוֹן וְרַבְשָׁקֵה אֲחוֹהִי עֲתִיד לְמִסְגַּד לְצַלְמַיָא דְּקִיסִין וּלְמִשְׁבַּק פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא דְּאִתְיְהִיבַן בַּאֲרוֹנָא קֵיסֵי דְשִׁטֵי בְּגִין כֵּן עֲתִיד לְאִתּוֹקְדָא בְּנוּרָא עַל יַד מַלְאֲכָא דַּיָי:
9. King Solomon the prophet said, “It was revealed to me that Manasseh the son of Hezekiah will sin and bow to idols of stone, therefore he will be delivered into the hand of the king of Assyria who will bind him with chains because he made light of the words of Torah which were originally written on tablets of stone, therefore, he will suffer for them, And Rabshakeh his brother will worship images of wood and leave the words of the Torah which were put in the ark of acacia wood, therefore he will be burned with fire by the angel of 'ה.” ...
יעצב בהם. רוצה לומר יוכה בהם מענין ומחבש לעצבותם.
בוקע עצים יסכן בם. וכל אותן שבקעו עצי יקוק הן חכמים ותלמידיהם (כי עץ נאמר על צדיק כדכתיב פ' שלח היש בה עץ ערש"י שם) נסתכנו בהם כלומר על ידן ומחמתן (כי יסכן הוא לשון סכנה) והרי עינינו רואות השגחת אלקים שא"א להכחישה ולהעבירה כלל. ולפ"ז מסתמא כל רוע הסידור הנראה בשכל המשולח ג"כ בהשגחה נעשה רק המכחישין השגחה הוא משום איזה דבר הקשה להם בתחילת שכלם ואינם רוצין ללמוד ולקבל מאחרים. ואמר משל לזה בפסוק הבא אחריו:
הוכח בדבר לא יסכון. להתווכח בדבר שלא תהא לו מהן הנאה כמו ותהי לו סוכנת (מלכים א א׳:ב׳) וכמו יסכן בם (קהלת י׳:ט׳) יהנה בם:
To debate over a matter from which he derives no benefit Heb. יסכון. To debate over a matter from which he will derive no benefit, like (I Kings 1:2), “and she shall be to him a warmer (סכנת),” and like (Ecc. 10:9), “is warmed (יסכן) by it,” i.e., he will derive benefit from it.
סוכנת - מחממתו וחבירו ובוקע עצים יסכן בם (קהלת י׳:ט׳):
אמר רבי אלעזר שבנא בעל הנאה היה כתיב הכא (ישעיהו כב, טו) לך בא אל הסוכן הזה וכתיב התם (מלכים א א, ב) ותהי לו סוכנת
Rabbi Elazar says: Shebna was a hedonist. It is written here: “Go, get yourself to this steward [hasokhen], to Shebna, who is over the house” (Isaiah 22:15), and it is written there with regard to Abishag the Shunammite: “And let her be a companion [sokhenet] to him; and let her lie in your bosom, that my lord the king may get heat” (I Kings 1:2).
מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא
§ The Gemara asks: What is the source of the halakha that a conspiracy of wicked people is not counted as part of a group? The Gemara answers: Shebna, a steward and a minister in King Hezekiah’s court, was a prominent and influential figure. He would teach Torah to an audience of 130,000 followers, whereas King Hezekiah would teach Torah to an audience of merely 110,000 followers.
כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו שנאמר (תהלים יא, ב) כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר
When Sennacherib came and besieged Jerusalem, Shebna wrote a note and shot it over the wall with an arrow. It read: Shebna and his camp have appeased Sennacherib and are ready to surrender; Hezekiah and his camp have not appeased Sennacherib. As it is stated in allusion to this incident: “For behold, the wicked bend the bow, they have made ready their arrow upon the string” (Psalms 11:2).
הוה קא מסתפי חזקיה אמר דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו (ישעיהו ח, יב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין
Hezekiah was afraid. He said: Perhaps, God forbid, the opinion of the Holy One, Blessed be He, will follow the majority; and since the majority have submitted to the Assyrians, even those who have not submitted will also be submitted into their hands. The prophet Isaiah then came and said to him: “Say not: A conspiracy, concerning all of which this people say: A conspiracy” (Isaiah 8:12). Meaning, it is a conspiracy of wicked people, and a conspiracy of wicked people is not counted. Therefore, although they are many, they are not considered the majority.
הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד בא נביא ואמר לו (ישעיהו כב, טז) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר הנה יקוק מטלטלך טלטלה גבר
Shebna went to carve out a grave for himself among the graves of the house of David, as he thought that the kingship would be given to him. The prophet Isaiah then came and said to him: “What have you here, and whom have you here, that you have carved out a grave for yourself here? You, who have carved yourself out a grave on high, and hollowed a habitation for yourself in the rock? Behold, the Lord will make you wander like the wandering of a man; and he will wind you round and round” (Isaiah 22:16–17).
אמר רב טלטולא דגברא קשי מדאיתתא
The Gemara mentions tangentially: Rav says that the wandering of a man is more difficult than that of a woman. He derives it from the expression “like the wandering of a man.”
(ישעיהו כב, יז) ועטך עטה אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שפרחה בו צרעת כתיב הכא ועטך עטה וכתיב התם (ויקרא יג, מה) ועל שפם יעטה
With regard to the phrase: “And he will wind you round and round,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: This teaches that Shebna developed leprosy; it is written here: “And he will wind you round and round [ve’otkha ato],” and it is written there, in the Torah, with regard to a leper: “And the leper in whom the plague is, his clothes shall be torn, and the hair of his head shall go loose, and he shall cover his upper lip [ya’te]” (Leviticus 13:45). The Hebrew word for upper lip is from the same root as the verb in the verse cited from Isaiah.
(ישעיהו כב, יח) צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים וגו' תנא הוא ביקש קלון בית אדניו לפיכך נהפך כבודו לקלון כי הוה נפיק איהו אתא גבריאל אחדיה לדשא באפי משרייתיה
The Gemara continues to interpret the prophecy about Shebna: “He will violently roll and toss you like a ball into a large country; there you shall die, and there shall be the chariots of your glory, you shame of your lord’s house” (Isaiah 22:18). A baraitataught: He, Shebna, desired shame for his master’s house; therefore his glory turned to shame. This is what happened to him: When he was going out of the gate of Jerusalem to submit to the Assyrians, the angel Gabriel came and held the gate in front of his camp so they could not follow him. Consequently, he went out by himself.
אמרו ליה משירייתך היכא אמר הדרו בי אמרו ליה אם כן אחוכי קא מחייכת בן נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנין
The Assyrians said to him: Where is your camp? Shebna said: They backed out on me. They said to him: If so, you are mocking us; you led us to believe that behind you stands a large camp of supporters. They punched holes in his heels and hung him by the tails of their horses, and dragged him on the thorns and on the bristles.
אמר רבי אלעזר שבנא בעל הנאה היה כתיב הכא (ישעיהו כב, טו) לך בא אל הסוכן הזה וכתיב התם (מלכים א א, ב) ותהי לו סוכנת
Rabbi Elazar says: Shebna was a hedonist. It is written here: “Go, get yourself to this steward [hasokhen], to Shebna, who is over the house” (Isaiah 22:15), and it is written there with regard to Abishag the Shunammite: “And let her be a companion [sokhenet] to him; and let her lie in your bosom, that my lord the king may get heat” (I Kings 1:2).
(ואומר) (תהלים יא, ג) כי השתות יהרסון צדיק מה פעל רב יהודה ורב עינא חד אמר אילו חזקיה וסיעתו נהרסים צדיק מה פעל וחד אמר אילו בית המקדש יהרס צדיק מה פעל ועולא אמר אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות צדיק מה פעל
And following the aforementioned verse: “For behold, the wicked bend the bow, they have made ready their arrow upon the string,” the next verse states: “When the foundations are destroyed, what has the Righteous One done?” (Psalms 11:3). Rav Yehuda and Rav Eina interpret this verse. One says: If Hezekiah and his camp are destroyed, what has the Righteous One done? And one says: If the Temple should be destroyed, what has the Righteous One done? And Ulla says: If the intentions of that wicked person, Sennacherib, are not destroyed, what has the Righteous One done?
בשלמא למאן דאמר אילו מחשבותיו של אותו רשע היינו דכתיב כי השתות יהרסון
The Gemara asks: Granted, according to the one who says that the verse means: If the intentions of that wicked person are not destroyed, what has the Righteous One done, this is the reason that it is written: “When the foundations [hashatot] are destroyed,” i.e., the intentions of Sennacherib are destroyed, as intentions are called shatot.
ולמ"ד בית המקדש נמי דתנן אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת
And according to the one who says it is referring to the Temple, the word hashatot is also clear, as we learned in a mishna (Yoma 53b): There was a stone in the Holy of Holies from the days of the early prophets, David and Samuel, who laid the groundwork for construction of the Temple, and this stone was called the Foundation [shetiyya] Stone.
אלא למ"ד חזקיה וסיעתו היכא אשכחן צדיקי דאיקרו שתות
But according to the one who says that the reference is to Hezekiah and his camp, where do we find that righteous people are referred to as shatot?
דכתיב (שמואל א ב, ח) כי ליקוק מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו כח, כט) הפליא עצה הגדיל תושיה
The Gemara answers: As it is written: “He raises up the poor out of the dust, He lifts up the needy from the dung hill, to make them sit with princes and inherit the throne of glory; for the pillars of the earth are the Lord’s, and He has set [vayyashet] the world upon them” (I Samuel 2:8). Since the righteous are considered the foundations of the world, this verse is interpreted in reference to them. And if you wish, say instead that it is derived from here: “Wonderful is His counsel, and great His wisdom [tushiyya]” (Isaiah 28:29). Accordingly, the wise, righteous people are called shatot.
א"ר חנן למה נקרא שמה תושיה מפני שהיא מתשת כחו של אדם דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן דבר אחר תושיה דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם
With regard to the latter verse, Rabbi Ḥanan says: Why is the Torah called tushiyya? Because it weakens [matteshet] the strength of a person who engages in its study. Alternatively, tushiyya can be interpreted as an abbreviation: That it was given in secret [shenittena beḥashai]. This was done because of the Satan, lest he claim that the Jewish people are not worthy of it. Alternatively, tushiyya can be interpreted as an abbreviation for amorphous [tohu] matters that seem foreign and strange, but nevertheless the world is founded [meshotat] on them.
אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לד"ת שנאמר (איוב ה, יב) מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה
Ulla says: Thought, i.e., concern, is effective [mo’elet] in disturbing even the study of statements of Torah, as it is stated: “He frustrates the thoughts of the crafty, so that their hands can perform nothing [velo…tushiyya]” (Job 5:12), and tushiyya is a reference to Torah.
אמר רבה אם עסוקין לשמה אינה מועלת שנאמר (משלי יט, כא) רבות מחשבות בלב איש ועצת יקוק היא תקום עצה שיש בה דבר יקוק היא תקום לעולם:
Rabba says: If people engage in Torah study for its own sake, concern is not effective; as it is stated: “There are many devices in a man’s heart; but the counsel of the Lord, that shall stand” (Proverbs 19:21). Rabba interprets this to mean that a counsel that has in it the statement of the Lord shall rise forever and cannot be disturbed.
מסיע אבנים וגו׳. דבר אחר מסיע אבנים יעצב בהם – מסיע אבנים ממקום למקום יעצב בהם , ובוקע עצים יסכן בם, א"ר מיאשה, בשכר שתי בקיעות עצים שבקע אברהם אבינו להר המוריה זכה שיקרע הים לבניו י"ב קרעים .
(שם)
(שם)
מסיע אבנים וגו'. מסיע אבנים יעצב בהם, מי שמסיע עצמו מתלמודו לסוף הוא מצטער, שמבקש דבר ואינו מוצא , ובוקע עצים יסכן בם – כל מאן דעמל בו לסוף נהנה בו, כמש"נ ותהי לו סוכנת (מ"א א׳) .
(מ"ר)
(מ"ר)
מסיע אבנים וגו'. אמר רבא, מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם, בוקע עצים יסכן בם, מסיע אבנים אלו בעלי משנה , בוקע עצים יסכן בם אלו בעלי גמרא .
(ב"ב קמ"ה ב׳)
(ב"ב קמ"ה ב׳)
כָּל הַשּׁוֹמֵעַ בִּרְכַּת הַשֵּׁם חַיָּב לִקְרֹעַ וַאֲפִלּוּ עַל בִּרְכַּת הַכִּנּוּיִין חַיָּב לִקְרֹעַ וְהוּא שֶׁיִּשְׁמָעֶנָּה מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ וְאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַשּׁוֹמֵעַ חַיָּב לִקְרֹעַ. אֲבָל הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֵינוֹ חַיָּב לִקְרֹעַ. וְלֹא קָרְעוּ אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁרַבְשָׁקֵה הָיָה יִשְׂרָאֵל מוּמָר. כָּל הָעֵדִים וְהַדַּיָּנִים סוֹמְכִים אֶת יְדֵיהֶם אֶחָד אֶחָד עַל רֹאשׁ הַמְגַדֵּף וְאוֹמֵר לוֹ דָּמְךָ בְּרֹאשְׁךָ שֶׁאַתָּה גָּרַמְתָּ לְךָ. וְאֵין בְּכָל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין מִי שֶׁסּוֹמְכִים עָלָיו אֶלָּא מְגַדֵּף בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם:
Whosoever hears the Name being blasphemed is obliged to rend his garments; even when an alias is used in blaspheming, if the reviler be an Israelite, he is obliged to rend his garments. He who hears the blasphemy direct or he who hears it from a witness, both, are obliged to rend their garments. But he who hears it from an idolater is not obliged to rend his garments. As for Eliakim and Shebnah, they rent not their garment save because Rab-shakeh was a converted Israelite. All the judges and witnesses in a blasphemy case, successively put their hand upon the head of the blasphemer, each one saying to him: "Thy blood be upon thy head, thou alone hast brought it upon thyself". Of all upon whom a tribunal pronounces the sentence of death there is none upon whose head the hands of the judges and witnesses are put, save upon the blasphemer, even as it is said: "And let all that heard him lay their hands upon his head" (Lev. 24.14).
וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֗ה עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כׇּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת וַֽיִּתְפְּשֵֽׂם׃
In the fourteenth year of King Hezekiah, King Sennacherib of Assyria marched against all the fortified towns of Judah and seized them.
וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֩ ׀ לָכִ֨ישָׁה ׀ לֵאמֹ֤ר ׀ חָטָ֙אתִי֙ שׁ֣וּב מֵֽעָלַ֔י אֵ֛ת אֲשֶׁר־תִּתֵּ֥ן עָלַ֖י אֶשָּׂ֑א וַיָּ֨שֶׂם מֶלֶךְ־אַשּׁ֜וּר עַל־חִזְקִיָּ֣ה מֶלֶךְ־יְהוּדָ֗ה שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ כִּכַּר־כֶּ֔סֶף וּשְׁלֹשִׁ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃
King Hezekiah sent this message to the king of Assyria at Lachish: “I have done wrong; withdraw from me; and I shall bear whatever you impose on me.” So the king of Assyria imposed upon King Hezekiah of Judah a payment of three hundred talents of silver and thirty talents of gold.
וַיִּתֵּן֙ חִזְקִיָּ֔ה אֶת־כׇּל־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בֵית־יקוק וּבְאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃
Hezekiah gave him all the silver that was on hand in the House of the LORD and in the treasuries of the palace.
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא קִצַּ֨ץ חִזְקִיָּ֜ה אֶת־דַּלְת֨וֹת הֵיכַ֤ל יקוק וְאֶת־הָאֹ֣מְנ֔וֹת אֲשֶׁ֣ר צִפָּ֔ה חִזְקִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַֽיִּתְּנֵ֖ם לְמֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ {פ}
At that time Hezekiah cut down the doors and the doorposts of the Temple of the LORD, which King Hezekiah had overlaid [with gold], and gave them to the king of Assyria.
וַיִּשְׁלַ֣ח מֶלֶךְ־אַשּׁ֡וּר אֶת־תַּרְתָּ֣ן וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס ׀ וְאֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ חִזְקִיָּ֛הוּ בְּחֵ֥יל כָּבֵ֖ד יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ יְרוּשָׁלַ֔͏ִם וַיַּעֲל֣וּ וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ בִּתְעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָעֶלְיוֹנָ֔ה אֲשֶׁ֕ר בִּמְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כֹבֵֽס׃
But the king of Assyria sent the Tartan, the Rabsaris, and the Rabshakeh-e from Lachish with a large force to King Hezekiah in Jerusalem. They marched up to Jerusalem; and when they arrived, they took up a position near the conduit of the Upper Pool, by the road of the Fuller’s Field.
וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם אֶלְיָקִ֥ים בֶּן־חִלְקִיָּ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַבָּ֑יִת וְשֶׁבְנָה֙ הַסֹּפֵ֔ר וְיוֹאָ֥ח בֶּן־אָסָ֖ף הַמַּזְכִּֽיר׃
They summoned the king; and Eliakim son of Hilkiah, who was in charge of the palace, Shebna the scribe, and Joah son of Asaph the recorder went out to them.
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ רַבְשָׁקֵ֔ה אִמְרוּ־נָ֖א אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כֹּה־אָמַ֞ר הַמֶּ֤לֶךְ הַגָּדוֹל֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר מָ֧ה הַבִּטָּח֛וֹן הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּטָֽחְתָּ׃
The Rabshakeh said to them, “You tell Hezekiah: Thus said the Great King, the King of Assyria: What makes you so confident?
אָמַ֙רְתָּ֙ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל־מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי׃
You must think that mere talk is counsel and valor for war! Look, on whom are you relying, that you have rebelled against me?
הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב לְאַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃
I will delude him; he will hear a rumor and return to his land, and I will make him fall by the sword in his land.”
וַיָּ֙שׇׁב֙ רַבְשָׁקֵ֔ה וַיִּמְצָא֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר נִלְחָ֖ם עַל־לִבְנָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י נָסַ֖ע מִלָּכִֽישׁ׃
The Rabshakeh, meanwhile, heard that [the king] had left Lachish; he turned back and found the king of Assyria attacking Libnah.
וַיִּשְׁמַ֗ע אֶל־תִּרְהָ֤קָה מֶֽלֶךְ־כּוּשׁ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה יָצָ֖א לְהִלָּחֵ֣ם אִתָּ֑ךְ וַיָּ֙שׇׁב֙ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹֽר׃
But [the king of Assyria] learned that King Tirhakah of Nubia had come out to fight him; so he again sent messengers to Hezekiah, saying,
כֹּ֣ה תֹאמְר֗וּן אֶל־חִזְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר אַל־יַשִּׁאֲךָ֣ אֱלֹקֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה בֹּטֵ֥חַ בּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר לֹ֤א תִנָּתֵן֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
“Tell this to King Hezekiah of Judah: Do not let your God, on whom you are relying, mislead you into thinking that Jerusalem will not be delivered into the hands of the king of Assyria.
הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה שָׁמַ֗עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר לְכׇל־הָאֲרָצ֖וֹת לְהַחֲרִימָ֑ם וְאַתָּ֖ה תִּנָּצֵֽל׃
You yourself have heard what the kings of Assyria have done to all the lands, how they have annihilated them; and can you escape?
הַהִצִּ֨ילוּ אֹתָ֜ם אֱלֹקֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁחֲת֣וּ אֲבוֹתַ֔י אֶת־גּוֹזָ֖ן וְאֶת־חָרָ֑ן וְרֶ֥צֶף וּבְנֵי־עֶ֖דֶן אֲשֶׁ֥ר בִּתְלַאשָּֽׂר׃
Were the nations that my predecessors destroyed—Gozan, Haran, Rezeph, and the Beth-edenites in Telassar—saved by their gods?
אַיּ֤וֹ מֶֽלֶךְ־חֲמָת֙ וּמֶ֣לֶךְ אַרְפָּ֔ד וּמֶ֖לֶךְ לָעִ֣יר סְפַרְוָ֑יִם הֵנַ֖ע וְעִוָּֽה׃
Where is the king of Hamath? And the king of Arpad? And the kings of Lair, Sepharvaim, Hena, and Ivvah?”
וַיִּקַּ֨ח חִזְקִיָּ֧הוּ אֶת־הַסְּפָרִ֛ים מִיַּ֥ד הַמַּלְאָכִ֖ים וַיִּקְרָאֵ֑ם וַיַּ֙עַל֙ בֵּ֣ית יקוק וַיִּפְרְשֵׂ֥הוּ חִזְקִיָּ֖הוּ לִפְנֵ֥י יקוק׃ {פ}
Hezekiah took the letter from the messengers and read it. Hezekiah then went up to the House of the LORD and spread it out before the LORD.
וַיִּתְפַּלֵּ֨ל חִזְקִיָּ֜הוּ לִפְנֵ֣י יקוק וַיֹּאמַר֒ יקוק אֱלֹקֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֔ים אַתָּה־ה֤וּא הָאֱלֹקִים֙ לְבַדְּךָ֔ לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ אַתָּ֣ה עָשִׂ֔יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃
And Hezekiah prayed to the LORD and said, “O LORD of Hosts, Enthroned on the Cherubim! You alone are God of all the kingdoms of the earth. You made the heavens and the earth.
הַטֵּ֨ה יקוק ׀ אׇזְנְךָ֙ וּֽשְׁמָ֔ע פְּקַ֧ח יקוק עֵינֶ֖יךָ וּרְאֵ֑ה וּשְׁמַ֗ע אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י סַנְחֵרִ֔יב אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֔וֹ לְחָרֵ֖ף אֱלֹקִ֥ים חָֽי׃
O LORD, incline Your ear and hear; open Your eyes and see. Hear the words that Sennacherib has sent to blaspheme the living God!
אׇמְנָ֖ם יקוק הֶחֱרִ֜יבוּ מַלְכֵ֥י אַשּׁ֛וּר אֶת־הַגּוֹיִ֖ם וְאֶת־אַרְצָֽם׃
True, O LORD, the kings of Assyria have annihilated the nations and their lands,
וְנָתְנ֥וּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֱלֹקִ֜ים הֵ֗מָּה כִּ֣י אִם־מַעֲשֵׂ֧ה יְדֵי־אָדָ֛ם עֵ֥ץ וָאֶ֖בֶן וַֽיְאַבְּדֽוּם׃
and have committed their gods to the flames and have destroyed them; for they are not gods, but man’s handiwork of wood and stone.
וְעַתָּה֙ יקוק אֱלֹקֵ֔ינוּ הוֹשִׁיעֵ֥נוּ נָ֖א מִיָּד֑וֹ וְיֵֽדְעוּ֙ כׇּל־מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ כִּ֥י אַתָּ֛ה יקוק אֱלֹקִ֖ים לְבַדֶּֽךָ׃ {ס}
But now, O LORD our God, deliver us from his hands, and let all the kingdoms of the earth know that You alone, O LORD, are God.”
וַיִּשְׁלַח֙ יְשַׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־אָמַ֤ר יקוק אֱלֹקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר הִתְפַּלַּ֧לְתָּ אֵלַ֛י אֶל־סַנְחֵרִ֥ב מֶלֶךְ־אַשּׁ֖וּר שָׁמָֽעְתִּי׃
Then Isaiah son of Amoz sent this message to Hezekiah: “Thus said the LORD, the God of Israel: I have heard the prayer you have offered to Me concerning King Sennacherib of Assyria.
זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יקוק עָלָ֑יו בָּזָ֨ה לְךָ֜ לָעֲגָ֣ה לְךָ֗ בְּתוּלַת֙ בַּת־צִיּ֔וֹן אַחֲרֶ֙יךָ֙ רֹ֣אשׁ הֵנִ֔יעָה בַּ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
This is the word that the LORD has spoken concerning him:
“Fair Maiden Zion despises you,
She mocks at you;
Fair Jerusalem shakes
Her head at you.
“Fair Maiden Zion despises you,
She mocks at you;
Fair Jerusalem shakes
Her head at you.
אֶת־מִ֤י חֵרַ֙פְתָּ֙ וְגִדַּ֔פְתָּ וְעַל־מִ֖י הֲרִימ֣וֹתָ קּ֑וֹל וַתִּשָּׂ֥א מָר֛וֹם עֵינֶ֖יךָ עַל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
Whom have you blasphemed and reviled?
Against whom made loud your voice
And haughtily raised your eyes?
Against the Holy One of Israel!
Against whom made loud your voice
And haughtily raised your eyes?
Against the Holy One of Israel!
בְּיַ֣ד מַלְאָכֶ֘יךָ֮ חֵרַ֣פְתָּ ׀ אדושם וַתֹּ֗אמֶר (ברכב)[בְּרֹ֥ב] רִכְבִּ֛י אֲנִ֥י עָלִ֛יתִי מְר֥וֹם הָרִ֖ים יַרְכְּתֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְאֶכְרֹ֞ת קוֹמַ֤ת אֲרָזָיו֙ מִבְח֣וֹר בְּרֹשָׁ֔יו וְאָב֙וֹאָה֙ מְל֣וֹן קִצֹּ֔ה יַ֖עַר כַּרְמִלּֽוֹ׃
Through your envoys you have blasphemed my Lord.
Because you thought,
‘Thanks to my vast chariotry,
It is I who have climbed the highest mountains,
To the remotest parts of the Lebanon,
And have cut down its loftiest cedars,
Its choicest cypresses,
And have reached its remotest lodge,-d
Its densest forest.-e
Because you thought,
‘Thanks to my vast chariotry,
It is I who have climbed the highest mountains,
To the remotest parts of the Lebanon,
And have cut down its loftiest cedars,
Its choicest cypresses,
And have reached its remotest lodge,-d
Its densest forest.-e
אֲנִ֣י קַ֔רְתִּי וְשָׁתִ֖יתִי מַ֣יִם זָרִ֑ים וְאַחְרִב֙ בְּכַף־פְּעָמַ֔י כֹּ֖ל יְאֹרֵ֥י מָצֽוֹר׃
It is I who have drawn and drunk the waters of strangers;
I have dried up with the soles of my feet
All the streams of Egypt.’
I have dried up with the soles of my feet
All the streams of Egypt.’
הֲלֹֽא־שָׁמַ֤עְתָּ לְמֵֽרָחוֹק֙ אֹתָ֣הּ עָשִׂ֔יתִי לְמִ֥ימֵי קֶ֖דֶם וִיצַרְתִּ֑יהָ עַתָּ֣ה הֲבֵיאתִ֔יהָ וּתְהִ֗י לַהְשׁ֛וֹת גַּלִּ֥ים נִצִּ֖ים עָרִ֥ים בְּצֻרֽוֹת׃
Have you not heard? Of old
I planned that very thing,
I designed it long ago,
And now have fulfilled it.
And it has come to pass,
Laying waste fortified towns
In desolate heaps.
I planned that very thing,
I designed it long ago,
And now have fulfilled it.
And it has come to pass,
Laying waste fortified towns
In desolate heaps.
וְיֹֽשְׁבֵיהֶן֙ קִצְרֵי־יָ֔ד חַ֖תּוּ וַיֵּבֹ֑שׁוּ הָי֞וּ עֵ֤שֶׂב שָׂדֶה֙ וִ֣ירַק דֶּ֔שֶׁא חֲצִ֣יר גַּגּ֔וֹת וּשְׁדֵפָ֖ה לִפְנֵ֥י קָמָֽה׃
Their inhabitants are helpless,
Dismayed and shamed.
They were but grass of the field
And green herbage,
Grass of the roofs that is blasted
Before the standing grain.-g
Dismayed and shamed.
They were but grass of the field
And green herbage,
Grass of the roofs that is blasted
Before the standing grain.-g
וְשִׁבְתְּךָ֛ וְצֵאתְךָ֥ וּבֹאֲךָ֖ יָדָ֑עְתִּי וְאֵ֖ת הִֽתְרַגֶּזְךָ֥ אֵלָֽי׃
I know your stayings
And your goings and comings,
And how you have raged against Me.
And your goings and comings,
And how you have raged against Me.
יַ֚עַן הִתְרַגֶּזְךָ֣ אֵלַ֔י וְשַׁאֲנַנְךָ֖ עָלָ֣ה בְאׇזְנָ֑י וְשַׂמְתִּ֨י חַחִ֜י בְּאַפֶּ֗ךָ וּמִתְגִּי֙ בִּשְׂפָתֶ֔יךָ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ בָּֽהּ׃
Because you have raged against Me,
And your tumult has reached My ears,
I will place My hook in your nose
And My bit between your jaws;
And I will make you go back by the road
By which you came.
And your tumult has reached My ears,
I will place My hook in your nose
And My bit between your jaws;
And I will make you go back by the road
By which you came.
וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת אָכ֤וֹל הַשָּׁנָה֙ סָפִ֔יחַ וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית סָחִ֑ישׁ וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֗ית זִרְע֧וּ וְקִצְר֛וּ וְנִטְע֥וּ כְרָמִ֖ים וְאִכְל֥וּ פִרְיָֽם׃
“And this is the sign for you: This year you eat what grows of itself, and the next year what springs from that; and in the third year, sow and reap, and plant vineyards and eat their fruit.
וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה׃
And the survivors of the House of Judah that have escaped shall regenerate its stock below and produce boughs above.
כִּ֤י מִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת יקוק [צְבָא֖וֹת] תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ {ס}
For a remnant shall come forth from Jerusalem,
Survivors from Mount Zion.
The zeal of the LORD of Hosts
Shall bring this to pass.
Survivors from Mount Zion.
The zeal of the LORD of Hosts
Shall bring this to pass.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יקוק אֶל־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְלֹא־יוֹרֶ֥ה שָׁ֖ם חֵ֑ץ וְלֹא־יְקַדְּמֶ֣נָּה מָגֵ֔ן וְלֹא־יִשְׁפֹּ֥ךְ עָלֶ֖יהָ סֹלְלָֽה׃
Assuredly, thus said the LORD concerning the king of Assyria:
He shall not enter this city:
He shall not shoot an arrow at it,
Or advance upon it with a shield,
Or pile up a siege mound against it.
He shall not enter this city:
He shall not shoot an arrow at it,
Or advance upon it with a shield,
Or pile up a siege mound against it.
בַּדֶּ֥רֶךְ אֲשֶׁר־יָבֹ֖א בָּ֣הּ יָשׁ֑וּב וְאֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לֹ֥א יָבֹ֖א נְאֻם־יקוק׃
He shall go back
By the way he came;
He shall not enter this city
—declares the LORD.
By the way he came;
He shall not enter this city
—declares the LORD.
וְגַנּוֹתִ֛י אֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃
I will protect and save this city for My sake,
And for the sake of My servant David.”
And for the sake of My servant David.”
וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֵּצֵ֣א ׀ מַלְאַ֣ךְ יקוק וַיַּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה אַשּׁ֔וּר מֵאָ֛ה שְׁמוֹנִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה אָ֑לֶף וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֥ה כֻלָּ֖ם פְּגָרִ֥ים מֵתִֽים׃
That night an angel of the LORD went out and struck down one hundred and eighty-five thousand in the Assyrian camp, and the following morning they were all dead corpses.
וַיִּסַּ֣ע וַיֵּ֔לֶךְ וַיָּ֖שׇׁב סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיֵּ֖שֶׁב בְּנִֽינְוֵֽה׃
So King Sennacherib of Assyria broke camp and retreated, and stayed in Nineveh.
וַיְהִי֩ ה֨וּא מִֽשְׁתַּחֲוֶ֜ה בֵּ֣ית ׀ נִסְרֹ֣ךְ אֱלֹקָ֗יו וְֽאַדְרַמֶּ֨לֶךְ וְשַׂרְאֶ֤צֶר [בָּנָיו֙] הִכֻּ֣הוּ בַחֶ֔רֶב וְהֵ֥מָּה נִמְלְט֖וּ אֶ֣רֶץ אֲרָרָ֑ט וַיִּמְלֹ֛ךְ אֵסַר־חַדֹּ֥ן בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {פ}
While he was worshiping in the temple of his god Nisroch, his sons Adrammelech and Sarezer struck him down with the sword. They fled to the land of Ararat, and his son Esarhaddon succeeded him as king.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת וַיָּבֹ֣א אֵ֠לָ֠יו יְשַׁעְיָ֨הוּ בֶן־אָמ֜וֹץ הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יקוק צַ֣ו לְבֵיתֶ֔ךָ כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּ֖ה וְלֹ֥א תִֽחְיֶֽה׃
In those days Hezekiah fell dangerously ill. The prophet Isaiah son of Amoz came and said to him, “Thus said the LORD: Set your affairs in order, for you are going to die; you will not get well.”
וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְקָרָ֣אתִי לְעַבְדִּ֔י לְאֶלְיָקִ֖ים בֶּן־חִלְקִיָּֽהוּ׃
And in that day, I will summon My servant Eliakim son of Hilkiah,
לאליקים. הוא היה על הבית כשנפל סנחריב כמו שמצינו כשיצאו אל רבשקה וגלה לו שבנא וסיעתו וגררוהו בזנבות סוסיהם כדאיתא בסנהדרין כשהלך סנחריב אל תרהקא מלך כוש שטף שבנא וסייעתו והלך לו כך שנינו בסדר עולם:
to Eliakim He was appointed over the house when Sennacherib took him, (i.e., Shebna,) as we find, when they went out to Rabshakeh, and he revealed to him Shebna and his company, and they dragged him with their horses’ tails, as is related in San. (26b). When Sennacherib went to Tirhakah, king of Cush, he swept away Shebna and his company and went away. We learned this in Seder Olam (ch. 23).
נא אמר רב המנונא מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין ב' צדיקים בין חזקיהו לישעיהו חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזיל לגבי אחאב שנאמר וילך אליהו להראות אל אחאב ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזיל לגבי אלישע מה עשה הקב"ה הביא יסורין על חזקיהו ואמר לו לישעיה לך ובקר את החולה שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר כה אמר יקוק צבאות צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה אמר ליה משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מנאי בנין דלא מעלי א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת אבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קדושא בריך הוא לעביד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בני דמעלי אמר ליה כבר נגזרה עליך גזרה אמר ליה בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים אתמר נמי רבי יוחנן ורבי אליעזר [אלעזר] דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר הן יקטלני לו איחל לסוף יהב ליה ברתיה נפק מיניה מנשה ורבשקה יומא חדא רכבינהו אכתפיה לאמטויינהו לבי מדרשא אמר חד מינייהו חזי רישא דאבא למטוי ביה גלדאני וחד אמר חזי רישא דאבא לקרובי עליה קרבנא לע"א חבטינהו בארעה מנשה חיה ורבשקה מת קרי אנפשיה וכלי כליו רעים אמר רב נחמן [חנן] אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה את האלקים ירא מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יקוק מאי קיר א"ר שמעון בן לקיש מקירות לבו שנאמר מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו' רבי לוי אמר על עסקי הקיר אמר לפניו רבונו של עולם ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה דחיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל כלו בכסף וזהב עאכ"ו זכר נא את אששר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי מאי והטוב בעיניך עשיתי אמר רב יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפילה רבי לוי אמר שגנז ספר רפואות
א] שבנא, ס"ל דשבנא הסוכן אינו שבנא הסופר, דהוה בתר הכי כששלח רבשקה ויצא אליו [אליקים בן] חלקיהו אשר על הבית ושבנא, ובאו אל חזקיהו קרועי בגדים, וכ"ד ר"י בתוספות [שבת י"ב ב' ד"ה שבנא, עיין תוספות יומא ל"ח ב' ד"ה דלא], ואין בו ספק, ועיין מ"ש שם בס"ד על רד"ק בספר אם במלכים (ב' י"ח):
ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב וגו' (מלכים ב יח יג), שמנה שנים [שהה] בין גלות ראשונה, לשניה, ושמנה שנים שהה בין גלות שניה, לשלישית, ועוד שהה שמנה שנים, ועלה על יהודה, לקיים מה שנאמר, כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד וגו' (ישעיה ח כג), אמר רבי יהושע בן קרחה טעות גדול טעה סנחריב, אחרי הדברים והאמת האלה וגו' (דברי הימים ב לב א), באותה שעה שלח תרתן לאשדוד, בשנת בא תרתן אשדודה וגו' (ישעיה כ א), שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעין אותו כשצר על שמרון ג' שנים, לקיים מה שנאמר, ועתה דבר יקוק לאמר בשלש שנים כשני שכיר וגו' (שם טז יד), באותה שעה וישלח מלך אשור את רבשקה וגו', ויצא אליו אליקים בן חלקיהו אשר על הבית וגו' (שם לו), ויבאו עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו, ויאמר אליהם ישעיהו וגו', הנני נותן בו רוח ושמע שמועה וגו' (שם לז), מה שמועה שמע, וישמע אל תרהקה מלך כוש וגו' (מלכים ב יט ט), שטף שבנא הסוכן וסיעתו, והלך לכוש ונטל חמדת כל הארצות, ובא לו לירושלם, לקיים מה שנאמר, יגיע מצרים וסחר כוש וגו' (ישעיה מה יד), יגיע מצרים, זה חיל פרעה מלך מצרים, וסחר כוש, זה תרהקה מלך כוש, וסבאים אנשי מדה (שם), אלו חיילות שלהן, עליך יעברו (שם), זו ירושלם, ולך יהיו (שם), כבר מושלמין לך, אחריך ילכו (שם), זה חזקיהו, בזקים יעברו (שם), זו בכירה ומנקיא, ואליך ישתחוו אליך יתפללו (שם), הן נותנים שבחו של הקב"ה בתוכך ואומרים אך בך אל וגו' (שם), באותה שעה וישלח מלך אשור את תרתן ואת רבשקה וגו', ויקראו אל המלך וגו' (מלכים ב יח), וישלח ישעיהו בן אמוץ וגו', זה הדבר וגו', את מי חרפת וגדפת וגו', ביד מלאכיך וגו', אני קרתי וגו', ויהי בלילה ההוא וגו' (שם יט), וכולן מלכים קשורי כתרים בראשיהן, לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים, רבי יוסי אומר יום שלישי לחליו של חזקיהו היתה מפלתו של סנחריב, ועמדה לו חמה, כשם שעמדה לו לאחז, שנאמר הנני משיב את צל המעלות וגו' (ישעיה לח ח), בו ביום נסע סנחריב עשר מסעות, בא על עית וגו', עברו מעברה וגו', נדדה מדמנה וגו' (שם י), צהלי קולך וגו', עוד היום בנב לעמד (שם), שתמצא אומר בו ביום נסע עשר מסעות, באחת עשרה ביובל בשנה הרביעית בשבוע עלה סנחריב, וכן הוא אומר, וזה לך האות אכול השנה ספיח וגו' (שם לז ל), שעלה בפרס הפסח, ולא יכלו לזרוע, ואכלו ספיחים, ובשנה השנית שחיס (שם), שגדעו הלגיונות האילנות, ובשנה (הרביעית) [השלישית] זרעו וקצרו וגו' (שם), מלמד שלא נשתייר בשבוע אלא שנה אחת, לאחר מפלתו של סנחריב עמד חזקיה ופטר את האוכלוסין שבאו עמו בקולרין, וקבלו עליהם [עול] מלכות שמים, לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים [בארץ מצרים] מדברות שפת כנען וגו' (שם יט יח), הלכו ובנו מזבח, והיו מקריבין עליו עולות לשם שמים, שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח ליקוק וגו' (שם יט יט), והיו מתפללין ומשתחוין אל ירושלם, שנאמר ואליך ישתחוו אליך יתפללו (שם מה יד), קודם ביאתו של סנחריב סתם חזקיה את מימי גיחון, שנאמר ויועץ עם וגו', (הוא חזקיה) [והוא יחזקיהו] סתם את מוצא וגו' (דברי הימים ב לב), בן עשרים וחמש שנה חזקיהו במלכו וגו' (מלכים ב יח ב):
הוא יחזקיהו. משמע דהיינו הוא יחזקיהו אשר הסיר את במותיו. וכן דעת בעל מנות הלוי כמו שכתבתי בענף בשמו. ואעפ"י שרבשקה לגנותו בא. מאחר שהוא שבח לו לפי האמת שנתץ כל במותיו להביא כל העם לפני מזבח יקוק חשבו לטובה. אבל היפה ענף כתב כיון דרבשקה בעל המאמר לא כוון בו לטובה איך יחשב בכלל הוא הנאמרים לטובה. לכן כתב דהיינו הוא (דברי הימים ב, ל) והוא יחזקיהו סתם מי גיחון. ואע"פ שלא הודו לו כדאיתא בפרק קמא דברכות (י, ב). מכל מקום חשבו לטובה כיון דלטובה נתכוון. וה"ג במדרש שוחר טוב עכ"ל:
חַד אָמַר חָזִי רֵישָׁה דְאִמָא לִמטוּי בֵּיה גְלַדנָאִי. הנה לפי סדר שמותם דנקיט הש"ס נראה שזה הראשון שאמר למטוי ביה דלדנאי היה מנשה? ונראה לי בס"ד לכך אמר דברים אלו, כי מזליה חזי שסופו לעשות תשובה ולהתתקן, ובני אדם נמשלו לדגים כנזכר בקהלת, ואמר חזי זכות אבא שיגין למטוי ביה גלדנאי הם בני אדם הרשעים, שיתבשלו ויתוקנו באש התורה, אבל רַבְשָׁקֵה אמר דבר רע ומר מאד להקריב לעבודה זרה, לכך כיון שחבטו מת תיכף על ידי נפילה זו מן השמים, כי ודאי הוא לא חבטם חביטה שיש בה שעור להמית, אלא מן השמים עשו כך לטובתו, ולכן נקרא רַבְשָׁקֵה אותיות בהשקר שהיה דבק בו, והא דארכבנהו אכתפיה, ודאי לא היה מזלזל בכבוד מלכות לפני בני אדם, אלא עשה כן בהצנע, וכונתו לשם שמים, לחבב התורה בעיני הילדים האלה בראותם שהוא מלך ומרכיבם על כתיפו בשביל ללמוד תורה.
קָרֵי אֲנַפְשֵׁיה (ישעיהו לב, ז) וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים. נראה לי בס"ד דהאשה נקראת כלי של בעלה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, וכן שלחה אשתו של רבי אלעזר לרבי כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול, והוא בטח שיגיע לו מצדה בזכות אביה איזה סיוע ועזר לדבר זה, ועתה בראותו כי לא הועילה גם מצידה לכך אמר וכלי, הוא שהיה כלי במצוה זו של פריה ורביה שלא נשא אשה מתחלה, הנה קרה לו שגם כליו מצד אשתו גם כן נפקי רעים ונ"ל, לכך אמר הנה לשלום מר לי מר, כי מנשה רבשקה ראשי תיבות מר, ואין שלום אלא אשה והוא קיוה כימן השלום הנשואין שנשא בת ישעיה יצא לו בנים טובים, ועתה ראה כי מן השלום יצא לו מ"ר, יען לי מר ראשי תיבות מנשה רַבְשָׁקֵה.
ת"ר (במדבר טו, ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי
§ The Sages taught in a baraita that with regard to the verse: “But the person who acts high-handedly, whether he is born in the land, or a stranger, that person blasphemes the Lord” (Numbers 15:30), this is a reference to Manasseh ben Hezekiah, king of Israel, who would sit and teach flawed interpretations of Torah narratives.
א"ר שמעון בן עזאי כו': תני שמעון בן עזאי אומר מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש וכתוב בה משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי וכתוב בה מנשה הרג את ישעיה
§ The mishna states: Rabbi Shimon ben Azzai said: I found a scroll recording people’s lineages. The Gemara cites an expanded version of the contents of the scroll. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Azzai said: I found a scroll recording people’s lineages, in Jerusalem, and it was written in it that so-and-so is a mamzer from an adulterous union with a married woman. And it was also written in it: The teachings of Rabbi Eliezer ben Ya’akov measure only a kav but are clean and accurate, and so the halakha is decided in accordance with his opinions. And it was written in it: Manasseh, king of Israel, killed Isaiah the prophet.
ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר יקוק אליו לאמר ישראל יהיה שמך (מ"א י"ח ל"א). ילמדנו רבינו ראש חודש שחל להיות בחנוכה הואיל שאין תפילות המוספין בחנוכה מי שהוא מתפלל תפילת המוספין מהו שיהא צריך להזכיר של חנוכה למדונו רבותינו אמר רבי סימון בשם רבי יהושע ראש חודש שחל להיות בחנוכה אף ע"פ שאין מוסף בחנוכה אלא בר"ח צריך להזכיר של חנוכה בתפילת המוספים שבת שחלה להיות בחנוכה אע"פ שאין מוסף בחנוכה אלא שבת צריך להזכיר של חנוכה בתפילת המוספין והיכן הוא מזכיר בהודאה: את מצא כל הניסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל ועתיד לעשות להם בזכות השבטים אף בית המקדש עתיד להיבנות בזכות השבטים שנאמר ירושלים הבנויה (תהלים קכ"ב ג') מה כתב אחריו ששם עלו שבטים (שם ד') וכן כל מה שברא הקב"ה בזכות השבטים (בראשית) [ברא] אתה מוצא שנים עשר חודש בשנה שנים עשר מזלות ברקיע שתים עשרה שעות ליום ושתים עשרה שעות לילה אמר הקדוש ברוך הוא אפילו העליונים והתחתונים לא בראתי אלא בזכות השבטים שכך כתב את כל אלה ידי עשתה (ישעיה ס"ו ב') בזכות כל אלה שבטי ישראל שנים עשר (בראשית מ"ט כ"ח) (לכך שנים עשר מזלות שתים עשרה שעות) לכך כיון שבא אליהו לקרב את ישראל תחת כנפי השכינה נטל שתים עשרה אבנים למספר השבטים ובנה אותן מזבח מניין ממה שהשלים בנביא ויקח אליהו שתים עשרה אבנים למספר שבטי בני יעקב: [ויקח אליהו וגו'] כך פתח ר' תנחומא (בירושלמי) [בי ר' אבא] ובנביא העלה יקוק את ישראל ממצרים (הושע י"ב י"ד) זה משה ובנביא נשמר (שם) זה אליהו אתה מוצא שתי נביאים עמדו להם לישראל משבטו של לוי משה ראשון ואליהו אחרון (גואלן) [ושניהם גואלים את] ישראל בשליחות משה גאלם ממצרים בשליחות ועתה לך ואשלחך אל פרעה וגו' (שמות ג' י') ואליהו גאלם לעתיד לבא בשליחות הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו' (מלאכי ג' כ"ג) משה שגאלם ממצרים תחלה עוד לא חזרו ונשתעבדו במצרים ואליהו כשיגאל אותם מן הרביעית מאדום עוד אינם חוזרים ומשתעבדים אלא [היא] תשועת עולם ואת מוצא שמשה ואליהו שוין זה לזה בכל דבר משה נביא אליהו נביא משה נקרא איש האלקים (דברים ל"ג א') ואליהו נקרא איש האלקים (מלכים א' י"ז י"ח) משה עלה למעלה ואליהו עלה למעלה שנאמר ויהי בהעלות אליהו (שם ב' ב' א') ומשה הרג את המצרי ואליהו הרג את חיאל ויאשם בבעל וימת (הושע י"ג א') משה (נתבלבל) [נתכלכל] על ידי אשה על ידי בתו של יתרו קראן לו ויאכל לחם (שמות ב' כ') ואליהו (נתבלבל) [נתכלכל]ע"יהצרפית לקחי נא לי פת לחם (מלכים א' י"ז י"א) משה ברח מפני פרעה ואליהו ברח מפני איזבל משה ברח ובא לבאר ואליהו ברח ובא לבאר דכתיב ויקם וילך וגו' ויבא באר שבע (שם י"ט ג') משה ויכסהו הענן ששת ימים (שמות כ"ד ט"ז) ואליהו עלה בסערה ויהי בהעלות וגו' (מלכים ב' ב' א') במשה נאמר אם כמות אדם ימותון אלה (במדבר ט"ז כ"ט) ובאליהו חי יקוק אלקי ישראל [אשר עמדתי לפניו] אם יהיה [השנים האלה] טל ומטר כי אם לפי דברי (מלכים א' י"ז א') במשה ויעבור יקוק על פניו (שמות ל"ד ו') ובאליהו והנה יקוק עובר (מלכים א' י"ט י"א) במשה וישמע את הקול (במדבר ז' פ"ט) ובאליהו והנה אליו קול וגו' (מלכים שם י"ג) משה כינס את ישראל להר סיני ואליהו כינסם להר הכרמל משה ביער עובדי ע"ז שימו איש חרבו על יריכו וגו' (שמות ל"ב כ"ז) ואליהו ביער ע"ז ותפש נביאי הבעל ושחטם משה קנאי מי ליקוק אלי (שם שם כ"ו) ואליהו קנאי ויאמר אליהו לכל העם גשו נא אלי (מלכים א' י"ח ל') משה נטמן במערה ושמתיך בנקרת הצור (שמות ל"ג כ"ב) ואליהו נטמן במערה ולן שם כדכתיב ויבא אל המערה וילן שם (מלכים א' י"ט ט') במשה ויבא אל הר האלקים (שמות ג' א') ובאליהו ויבא אל הר האלקים (מלכים שם ח') משה בא למדבר ואליהו בא למדבר והוא הולך למדבר (שם שם ד') משה השיח עמו על ידי מלאך וירא אליו מלאך יקוק (שמות ג' ב') ואליהוע"ימלאך והנה זה מלאך (מלכים שם ה') משה שהה ארבעים יום וארבעים לילה שלא אכל ושלא שתה וכן אליהו הלך בכח האכילה ההיא ארבעים יום משה העמיד גלגל החמה ביום הזה אחל תת פחדך וגו' (דברים ב' ל') ואליהו העמיד גלגל החמה היום יודע כי אתה אלקים בישראל (מלכים א' י"ח ל"ו) משה התפלל על ישראל אל תשחת עמך ונחלתך (דברים ט' כ"ו) ואליהו נתפלל על ישראל ענני יקוק ענני [וגו' ואתה הסבת וגו'] (מלכים שם ל"ז) משה כשנתפלל על ישראל תפש זכות אבות זכור לאברהם ליצחק ולישראל (שמות ל"ב י"ג) וכן אליהו יקוק אלקי אברהם יצחק [וישראל] (מלכים שם ל"ו) משה קיבלו ישראל על ידו אהבתו של מקום כל אשר דבר יקוק נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') ואליהו קבלו על ידו אהבתו של מקום שנאמר יקוק הוא האלקים (מלכים שם ל"ט) משה עשה משכן בתוך בית סאתים זרע ואליהו עשה דכסומני (פירוש שביל) בתוך בית סאתים זרע בדבר אחד מצינו משה גדול מאליהו שלמשה אמר ואתה פה עמוד עמדי (דברים יקוק כ"ח) ולאליהו מה לך פה אליהו (מלכים א' י"ט ט') משה הוריד את האש ואליהו הוריד את האש משה כשהוריד את האש היו כל ישראל עומדים ורואין (אותם) [אותה] וירא כל העם וירונו (ויקרא ט' כ"ד) [ואליהו וירא כל העם ויפלו על פניהם] (מלכים א' י"ח ל"ט) משה בנה מזבח ואליהו בנה מזבח משה קרא שם יקוק (מזבח) [למזבח] ויקרא שמו שם יקוק ניסי (שמות י"ז ט"ו) ואליהו שם מזבחו יקוק ויתן את האבנים בשם יקוק (מלכים שם ל"ב) משה כשבנה את המזבח בנה אותו של שתים עשרה אבנים שנאמר ויקח אליהו שתים עשרה אבנים [וגו']: [ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו'] זש"ה (לישראל) השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה ס"ו א') בסוף נבואתו של ישעיה נתנבא הפסוק הזה ואימתי נתנבא אותו בימי מנשה שכיון שהכניס מנשה את הצלם להיכל התחיל מתנבא ישעיה לישראל ואמר להם מה אתם מתגאים לי בבית הזה שבניתם לי העליונים והתחתונים אינם מחזיקים כבודי והבית הזה שבניתם לי אני צריך איזה בית אשר תבנו לי (שם) הרי נבוכדנצר עולה ומחריב אותו ומגלה אתכם מיד כעס עליו מנשה ואמר להם תפשוהו רצו אחריו לתופשו ברח מפניהם פערה החרובית עצמה ובלעה אותו אמר רבי יצחק בר' חנינא בר פפא בר' יצחק והוא מביא חרשים ונוסר את החרובית והיה הדם שותת הדא הוא דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה [הרבה מאד] עד אשר מלא את ירושלים פה לפה (מלכים ב' כ"א ט"ז) איפשר לדבר הזה אלא שהרג את ישעיה [שהיה שקול כמשה] שנדבר עמו [פה אל פה] כמה שכתוב פה אל פה אדבר בו (במדבר י"ב ח') התחיל ישעיה מוכיחן השמים כסאי והארץ הדום רגלי והבית הזה שיבנה לא תהיו סבורים (שבשביל כן) [שבשבילכם] נבנה אלא בשביל אחרים ובשביל מי נבנה ר' יהודה הלוי בר' שלום אומר בשביל התורה והיא היא שאומר איזה בית תבנו לי ובשביל מה נבנה בשביל את כל אלה ידי עשתה (ישעיה שם) בשביל התורה אלה החוקים והמשפטים והתורות (ויקרא כ"ו מ"ו) ורבי יהושע הכהן ברבי נחמיה אמר בשביל השבטים כל אלה שבטי ישראל (בראשית מ"ט כ"ח) כיון שראה אליהו כח זכותם של שבטים שאפילו בית המקדש לא זכו ישראל שיבנה להם אלא בזכות השבטים כיון שבא להר הכרמל לקרב ישראל תחת כנפי השכינה (היא) [לקח הוא] שתים עשרה אבנים למספר השבטים (ובונ') [ובנה] אותם מזבח [שנאמר] ויקח אליהו שתים עשרה אבנים:
את מספר ימיך אמלא. תניא, שמעון בן עזאי אומר, מצאתי מגלת סתרים בירושלים וכתיב בה מנשה הרג את ישעיה, אמר רבא, מידן דייניה וקטליה, אמר ליה, משה רבך אמר את מספר ימיך אמלא ואת אמרת (מלכים ב כ׳:ו׳) והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה .
(יבמות מ"ט ב׳)
(יבמות מ"ט ב׳)
בכל קראנו אליו. מפני מה הרג מנשה את ישעיה, אמר רבא, מידן דייניה וקטליה, אמר ליה, משה רבך אמר כיקוק אלקינו בכל קראנו אליו ואת אמרת (ישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו יקוק בהמצאו .
(יבמות מ"ט ב')
(יבמות מ"ט ב')
תְּלָאוֹ הַכָּתוּב בִּמְנַשֶּׁה. הא דתלאו במנשה ולא תלאו באחרים שעבדו עבודה זרה נראה לי בס"ד מפני כי מנשה לעיני הרואין נתקנא קנאת כבודו של משה רבינו ע"ה דאמר רבא מנשה כשהרג את ישעיה הנביא ע"ה מיידן דייניה וקטליה דאמר לו משה רבך אמר כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי (שמות לג, כ) ואתה אמרת וָאֶרְאֶה אֶת אדושם (ישעיה ו, א) משה רבך אמר מִי כַּהֳ' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו (דברים ד, ז) ואתה אמרת דִּרְשׁוּ הֳ' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב (ישעיה נה, ו) משה רבך אמר אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא (שמות כג, כו) ואתה אמרת וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ (מלכים ב' כ, ו) וכנזכר בגמרא (יבמות מט:) ואף על גב דכל אלו דברי עלילה הן עם כל זה לעיני הרואין קנאת משה רבינו ע"ה הוא מתקנא לכן כאן במקום שראוי לכתוב משה נכתב מנשה.
לא לך אנא שמע איני קופץ אלא למה שאמר לי זקיני שאמר לי אם ראית חלומות קשים או חזיונות קשים קפוץ לשלשה דברים ואת ניצול ואילו הן לתפלה ולצדקה ולתשובה. ושלשתן בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זה תפילה ויבקשו פני זו צדקה כמה דתימר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה. אם עשו כן מה כתיב תמן ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. מיד ויסב דכתיב ויסב חזקיה פניו אל הקיר ויתפלל אל יקוק. לאי זה קיר נשא עיניו רבי יהושע בן לוי אמר לקירה של רחב נשא עיניו כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת אמר לפניו רבון כל העולמים רחב שתי נפשות הצילה לך ראה כמה נפשות הצלת לה. הדא הוא דכתיב ויבואו הנערים המרגלים ויוציאו את רחב ואת בית אביה ואת אמה ואת אחיה ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו ויניחום מחוץ למחנה ישראל. תני רבי שמעון בן יוחי אפילו היה במשפחותיה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות כולן היו ניצלין בזכותה. אבותי שקרבו לך כל הגרים הללו על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. רבי שמואל בר נחמן אמר נשא את עיניו בקירה של שונמית נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מיטה ושלחן וכסא ומנורה. אמר לפניו רבון כל העולמים שונמית קיר אחד עשתה לאלישע והחייתה את בנה אבותי שעשו לך את השבח הזה על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. רבי חיננא בר פפא אמר נתן עיניו בקירות בית המקדש בתתם סיפם את סיפי ומזוזתן אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהן בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בכל שעה והיו מתפללין בתוך בתיהם והקב"ה מעלה עליהן כאילו נתפללו בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה על אחת כמה וכמה שתתן לי את נפשי. ורבנין אמרין נתן עיניו בקירות לבו שנאמר מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש. אמר לפניו רבון העולמים חיזרתי על מאתים וארבעים ושמונה איברים שנתתה בי ולא מצאתי שהכעסתי אותך באחד מהן על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי. כתיב ויהי דבר יקוק אל ישעיה הנביא לאמר לך ואמרת אל חזקיה נגיד עמי כה אמר יקוק אלקי דוד אביך שמעתי את תפילתך ראיתי את דמעתך הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה א"ל כדון אמרית ליה הכין. וכדון אנא מימר ליה הכין. א"ל גברא רבה הוא ולית הוא מהימנתי אמר ליה עינוון סגין הוא והוא מהימן לך ולא עוד אלא עדיין לא יצאת הברה בעיר ויהי ישעיהו לא יצא חצר התיכונה העיר כתיב. כד דקם מנשה הוה פרי חורי ישעיה בעי מיקטליניה והוא ערק מן קדמוי ערק לארזא ובלעיה ארזא חסר ציציתה דגולתיה אתון ואמרין קדמוי אמר לון אזלון ונסרון ארזא ונסרו לארזא ואיתחמי דמא נגד. ולא אבה יקוק לסלוח מיכן שאין לו חלק לעתיד לבוא. והא כתיב מלבד חטאות מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה נימר עד דלא יחזור ביה. על כל הכעסה אשר הכעיסו מנשה נימר עד שלא עשה תשובה. והא כתיב כי הוא אמון הרבה אשמה. לא הוסיף אלא חידש. והכתיב וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה וכי איפשר לבשר ודם למלאות את ירושלים דם נקי פה לפה. אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה דכתיב ביה פה אל פה אדבר בו. כתיב וידבר יקוק אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך וילכדו את מנשה בחחים. מהו בחחים בכירו מניקייא. א"ר לוי מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותה בתוכה והיו מסיקין תחתיו שכיון שראה שצרתו צרה לא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה כיון שלא הועיל לו כלום אמר זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יקוק אלקיך ושמעת בקולו כי אל רחום יקוק אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם הרי אני קורא אותו אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפייא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם שעבד ע"ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו הדא היא דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו. א"ר לעזר בי רבי שמעון בערבייא צווחין לחתרתה עתרתה. וישיבהו ירושלם למלכותו. במה השיבו שמואל בר בונא בשם רבי אחא ברוח השיבו כמה דתימר משיב הרוח וידע מנשה כי יקוק הוא האלקים באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין. וכי מה עשה בלעם הרשע על ידי שנתן עצה לבלק בן צפור להפיל את ישראל בחרב אמר לו אלוק של אומה הזו הוא שונא את זנות אלא העמידו בנותיכם בזימה ואתם שולטין בהן א"ל
תנו רבנן כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו ד׳ זקנים לבקרו ר׳ טרפון ור׳ יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא נענה ר׳ טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטפה של גשמים שטפה של גשמים בעוה״ז ורבי בעוה״ז ולעוה״ב. נענה ר׳ יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעוה״ז ורבי בעוה״ז ולעולם הבא. נענה ר׳ אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעוה״ז ורבי בעוה״ז ולעוה״ב. נענה ר׳ עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין א״ל עקיבא זו מנין לך אמר מקרא אני דורש (מ״ב כא א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וגו׳ ויעש הרע בעיני יקוק (ע״ב) וכתיב (משלי כה א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה וכי חזקיהו מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שמרה בו ומכל עמל שעמל בו לא העלוהו למוטב אלא יסורין שנאמר (דהי״ב לג י) וידבר יקוק אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא יקוק עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכוהו בבלה וכתיב (שם לג יב) ובהיצר לו חילה את פני יקוק וגו׳ ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו הא למדת שחביבין יסורין:
Our Rabbis were taught: When R. Eliezer became sick four elders entered to make him a sick call: R. Tarphon, R. Joshua, R. Elazar b. Azaryah, and R. Akiba. "You are better to Israel than drops of rain," exclaimed R. Tarphon, "for the latter are only in this world, you, our master, are in both, in this and in the world to come." To which R. Joshua answered: "You are better to Israel than the planet of the sun, which is only in this world, while you, our master, are in both, in this world and in the world to come." And R. Elazar b. Azaryah added, saying: "You are better to Israel than a father and mother, who are only in this world, while you, our master, are in both, in this world and in the world to come." R. Akiba then exclaimed: "Dear are sufferings [as a Divine trial]!" Whereupon R. Eliezer said: "Support me, and I will bear the statement of Akiba my disciple, who says, 'Dear are sufferings.' " "Akiba," said he, "whence do you know this?" And he answered: "I interpret the following passage (II Kings, 21, 1) Menasseh was twelve years old when he began to reign, and he reigned fifty and five years in Jerusalem … and he did that which was evil in the sight of the Lord. (Ib. b) It is also written (Prov. 25, 1) "These also are the proverbs of Solomon, which the men of Hezekiah, the king of Judah, copied out. How is it possible that Hezekiah taught the law to the whole world, but not to his son Manasseh? It must then be said that of all the troubles which Hezekiah has troubled himself, he did not succeed in bringing him back to the right way, but suffering did it, as it is said (II Chron. 33, 10-14) And the Lord spoke to Manasseh, and to his people; but they gave no heed. Wherefore the Lord brought upon them the captains of the host of the king of Asyria, who took Manasseh with hooks, and bound him with fetters, and carried him to Babylon. And it is written further, And when he was in distress, he besought the Lord his God, and humbled himself greatly before the God of his fathers. And he prayed unto Him; and He was entreated by him, and heard his supplication, and brought him back to Jerusalem into his kingdom. Then Manasseh knew that the Lord He was God. From this you can learn that sufferings are dear."
קָרֵי אֲנַפְשֵׁיה (ישעיהו לב, ז) וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים. נראה לי בס"ד דהאשה נקראת כלי של בעלה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, וכן שלחה אשתו של רבי אלעזר לרבי כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול, והוא בטח שיגיע לו מצדה בזכות אביה איזה סיוע ועזר לדבר זה, ועתה בראותו כי לא הועילה גם מצידה לכך אמר וכלי, הוא שהיה כלי במצוה זו של פריה ורביה שלא נשא אשה מתחלה, הנה קרה לו שגם כליו מצד אשתו גם כן נפקי רעים ונ"ל, לכך אמר הנה לשלום מר לי מר, כי מנשה רבשקה ראשי תיבות מר, ואין שלום אלא אשה והוא קיוה כימן השלום הנשואין שנשא בת ישעיה יצא לו בנים טובים, ועתה ראה כי מן השלום יצא לו מ"ר, יען לי מר ראשי תיבות מנשה רַבְשָׁקֵה.
חַד אָמַר חָזִי רֵישָׁה דְאִמָא לִמטוּי בֵּיה גְלַדנָאִי. הנה לפי סדר שמותם דנקיט הש"ס נראה שזה הראשון שאמר למטוי ביה דלדנאי היה מנשה? ונראה לי בס"ד לכך אמר דברים אלו, כי מזליה חזי שסופו לעשות תשובה ולהתתקן, ובני אדם נמשלו לדגים כנזכר בקהלת, ואמר חזי זכות אבא שיגין למטוי ביה גלדנאי הם בני אדם הרשעים, שיתבשלו ויתוקנו באש התורה, אבל רַבְשָׁקֵה אמר דבר רע ומר מאד להקריב לעבודה זרה, לכך כיון שחבטו מת תיכף על ידי נפילה זו מן השמים, כי ודאי הוא לא חבטם חביטה שיש בה שעור להמית, אלא מן השמים עשו כך לטובתו, ולכן נקרא רַבְשָׁקֵה אותיות בהשקר שהיה דבק בו, והא דארכבנהו אכתפיה, ודאי לא היה מזלזל בכבוד מלכות לפני בני אדם, אלא עשה כן בהצנע, וכונתו לשם שמים, לחבב התורה בעיני הילדים האלה בראותם שהוא מלך ומרכיבם על כתיפו בשביל ללמוד תורה.
אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מַאי דִּכְתִיב ״מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר״ — מִי כְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים, בֵּין חִזְקִיָּהוּ לִישַׁעְיָהוּ. חִזְקִיָּהוּ אֲמַר: לֵיתֵי יְשַׁעְיָהוּ גַּבַּאי, דְּהָכִי אַשְׁכְּחַן בְּאֵלִיָּהוּ דַּאֲזַל לְגַבֵּי אַחְאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב״. יְשַׁעְיָהוּ אֲמַר: לֵיתֵי חִזְקִיָּהוּ גַּבַּאי דְּהָכִי אַשְׁכְּחַן בִּיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב דַּאֲזַל לְגַבֵּי אֱלִישָׁע.
With regard to redemption and prayer, the Gemara tells the story of Hezekiah’s illness, his prayer to God, and subsequent recuperation. Rav Hamnuna said: What is the meaning of that which is written praising the Holy One, Blessed be He: “Who is like the wise man, and who knows the interpretation [pesher] of the matter” (Ecclesiastes 8:1)? This verse means: Who is like the Holy One, Blessed be He, Who knows how to effect compromise [peshara] between two righteous individuals, between Hezekiah, the king of Judea, and Isaiah the prophet. They disagreed over which of them should visit the other. Hezekiah said: Let Isaiah come to me, as that is what we find with regard to Elijah the prophet, who went to Ahab, the king of Israel, as it is stated: “And Elijah went to appear to Ahab” (I Kings 18:2). This proves that it is the prophet who must seek out the king. And Isaiah said: Let Hezekiah come to me, as that is what we find with regard to Yehoram ben Ahab, king of Israel, who went to Elisha the prophet, as it is stated: “So the king of Israel, Jehosaphat and the king of Edom went down to him” (II Kings 3:12).
מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — הֵבִיא יִסּוּרִים עַל חִזְקִיָּהוּ, וְאָמַר לוֹ לִישַׁעְיָהוּ: לֵךְ וּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יקוק צְבָאוֹת צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה וְגוֹ׳״. מַאי ״כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה״: מֵת אַתָּה — בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא תִחְיֶה — לָעוֹלָם הַבָּא.
What did the Holy One, Blessed be He, do to effect compromise between Hezekiah and Isaiah? He brought the suffering of illness upon Hezekiah and told Isaiah: Go and visit the sick. Isaiah did as God instructed, as it is stated: “In those days Hezekiah became deathly ill, and Isaiah ben Amoz the prophet came and said to him: Thus says the Lord of Hosts: Set your house in order, for you will die and you will not live” (Isaiah 38:1). This seems redundant; what is the meaning of you will die and you will not live? This repetition means: You will die in this world, and you will not live, you will have no share, in the World-to-Come.
אֲמַר לֵיהּ: מַאי כּוּלֵּי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּלָא עֲסַקְתְּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דַּחֲזַאי לִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּנָפְקִי מִינַּאי בְּנִין דְּלָא מְעַלּוּ.
Hezekiah said to him: What is all of this? For what transgression am I being punished?
Isaiah said to him: Because you did not marry and engage in procreation.
Hezekiah apologized and said: I had no children because I envisaged through divine inspiration that the children that emerge from me will not be virtuous. Hezekiah meant that he had seen that his children were destined to be evil. In fact, his son Menashe sinned extensively, and he thought it preferable to have no children at all.
Isaiah said to him: Because you did not marry and engage in procreation.
Hezekiah apologized and said: I had no children because I envisaged through divine inspiration that the children that emerge from me will not be virtuous. Hezekiah meant that he had seen that his children were destined to be evil. In fact, his son Menashe sinned extensively, and he thought it preferable to have no children at all.
אֲמַר לֵיהּ: בַּהֲדֵי כַּבְשֵׁי דְרַחֲמָנָא לְמָה לָךְ? מַאי דְּמִפַּקְּדַתְּ אִיבְּעִי לָךְ לְמֶעְבַּד, וּמָה דְנִיחָא קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא — לַעֲבֵיד.
Isaiah said to him: Why do you involve yourself with the secrets of the Holy One, Blessed be He? That which you have been commanded, the mitzva of procreation, you are required to perform, and that which is acceptable in the eyes of the Holy One, Blessed be He, let Him perform, as He has so decided.
אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא הַב לִי בְּרַתָּךְ, אֶפְשָׁר דְּגָרְמָא זְכוּתָא דִידִי וְדִידָךְ, וְנָפְקִי מִנַּאי בְּנִין דִּמְעַלּוּ. אֲמַר לֵיהּ: כְּבָר נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵירָה. אֲמַר לֵיהּ: בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וָצֵא!
Hezekiah said to Isaiah: Now give me your daughter as my wife; perhaps my merit and your merit will cause virtuous children to emerge from me.
Isaiah said to him: The decree has already been decreed against you and this judgment cannot be changed.
Hezekiah said to him: Son of Amoz, cease your prophecy and leave. As long as the prophet spoke as God’s emissary, Hezekiah was obligated to listen to him. He was not, however, obligated to accept Isaiah’s personal opinion that there was no possibility for mercy and healing.
Isaiah said to him: The decree has already been decreed against you and this judgment cannot be changed.
Hezekiah said to him: Son of Amoz, cease your prophecy and leave. As long as the prophet spoke as God’s emissary, Hezekiah was obligated to listen to him. He was not, however, obligated to accept Isaiah’s personal opinion that there was no possibility for mercy and healing.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת וַיָּבֹ֣א אֵ֠לָ֠יו יְשַׁעְיָ֨הוּ בֶן־אָמ֜וֹץ הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יקוק צַ֣ו לְבֵיתֶ֔ךָ כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּ֖ה וְלֹ֥א תִֽחְיֶֽה׃
In those days Hezekiah fell dangerously ill. The prophet Isaiah son of Amoz came and said to him, “Thus said the LORD: Set your affairs in order, for you are going to die; you will not get well.”
רַב מְנַשְּׁיָא בַּר יִרְמְיָה אָמַר מֵהָכָא בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יקוק צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה בְּצַוָּאָה בְּעָלְמָא
Rav Menashya bar Yirmeya says: The halakha with regard to the gift of a person on his deathbed is derived from here: “In those days Hezekiah became deathly ill, and Isaiah ben Amoz the prophet came to him, and said to him: So says the Lord: Instruct your household, for you will die, and you will not live” (II Kings 20:1). This indicates that merely by issuing an instruction, a person on his deathbed can transfer ownership of his property.
מאי כולי האי א"ל משום דלא עסקת בפריה ורביה וכו' כתבו בשם הגאון מהר"ר נפתלי כ"ץ זלה"ה דלכאורה שאלת חזקיהו המלך ע"ה אינה מדוקדקת דשאל מאי כולי האי והול"ל מאיזה טעם אלא דאיתא דעד חזקיה המלך ע"ה לא הוה חולה דאיתפח והשתא א"ש דאמר מאי כולי האי כלומר מה לך שפת יתר לומר מת אתה ולא תחיה ללמד דקאי אף לעה"ב הא אי אמרת מת אתה מוכרח דהוי לעה"ב דאי בעה"ז נודע דליכא חולה דאתפח והשיב לו ישעיה הנביא אי אמרתי מת אתה לחוד לא נשמע דקאי לעוה"ב רק משום דלא עסקת בפו"ר והוא חשוב כמת מי שאין לו בנים כמשז"ל לכך צ"ל הכפל דקאי לעוה"ב עכ"ד. ועדיין יש להעיר דס"ס מוכרח דקאי לעוה"ב דאי משום דמי שאין לו בנים קרוי מת מודעת זאת בכל הארץ ומאי למימרא בדבר יקוק אלא מוכח דלעוה"ב קאמר. ותו חזקיה המלך ע"ה דלא נשא משום דחזא דהוו לי' בני דלא מעלו וסבר דכדין עבד אמאי לא שאל תיכף מהטעם לגזרה זו והניח העיקר וזו שאלה שאל על הכפל לפי דרך הרב הנז'. ותו להבין לשון בן אמוץ כלה נבואתך וכו':
ואפשר דחזקיה המלך ע"ה הבין דיש תקנה שלא למות ואם ישוב אל יקוק ירחמהו אע"ג דאכתי לא שמיע חולה דאתפח אין מעצור ליקוק להושיע וזה רמז בכפל כי מת אתה ולא תחיה כלומר כי מת אתה אם לא תחיה כלומר שתשובה נקראת חיים כמש"ה בשובו מדרכיו וחיה וכן כתיב והשיבו וחיו וכן כמה כתובים וכן צדיקים נקראים חיים ורשעים נקראים מתים והיינו דקאמר ולא תחיה כלומר אם לא תחיה שתשוב ותהיה צדיק ומצינו וי"ו במקום אם בכמה כתובים כמ"ש הרא"ם פ' תזריע. זה הבין חזקיה המלך ע"ה. ומשו"ה שאל לישעיה אם גם הוא הבין כך. וישעיה הנביא ע"ה הבין דק"ל הכפל דפשיטא דימות כיון דחלה וגם נודע דמי שאין לו בנים חשוב מת. ולזה השיב משום דלא עסקת בפו"ר כלומר דאם עסקת ולא הי"ל (לך) בנים אף דבעלמא מי שאין לו בנים חשוב כמת אתה מכיון שלמדת תורה הרבה תלמידיך הם בניך כמ"ש כל המלמד בן חבירו כאלו ילדו וכתיב אלה תולדות אהרן ומשה. אבל עתה דלא איעסקת אף דיש לך תלמידים דלמד ולימד כמ"ש סוף פ"ק דקמא מ"מ אתה חשוב כמת בעון דלא איעסקת והיינו דאצטריך לומר כי מת אתה אף דיש לך תלמידים. וחזקיהו לא נכנסו דבריו באזניו ושאל בתו דסבר דהפירוש מת אתה אם לא תחיה כלומר שישוב. וכשא"ל ישעיה כבר נגזרה גזרה אמר לו בן אמוץ כלה נבואתך וצא כלומר דבענין סברא לפרש מאמר יקוק איני חש לדעתך כמו שאמר הרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה דיהושע ורב אשי שקולים בדבר הנוגע לסברא כמ"ש אי אמרה יהושע בן נון לא צייתנא ליה וז"ש כלה נבואתך וצא כלומר אין כחך גדול אלא לומר הנבואה אבל להבין פירוש הדברים גם אני כמוך יכולני לפתו"ר דבר יקוק כפי סברתי ואיני חש לפירושך:
וראיתי בספר יערות דבש ח"ב דף פ"ג שדקדק במאמר זה בתחילתו דחזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי וכו' וישעיה אמר ליתי חזקיהו גבאי וכו' דאיה איפה ענוה של ישעיה להקפיד דמלך כשר וצדיק כחזקיהו ליתי גביה דבשלמא חזקיהו סבר דמלך אסור למחול על כבודו אבל ישעיה הרי אמרו סוף הוריות מלך קודם לכה"ג וכה"ג קודם לנביא. ותירץ דישעיה ראה שכלו ימי חזקיה ובקש לתת לו חיים ולכך נתחכם דחזקיהו יעביר על מדותיו ואז נתונים המה לו שני נספה בלא משפט כמ"ש פ"ק דחגיגה. וחזקיה היה בן ל"ט ונכנס למ' וימי שנותינו ע' בציר ליה ל' ותפלה עושה מחצה הוסיפו לו ט"ו וזהו פשר דבר פשרה בשנים חציו גרעו וחציו נתן לו עכ"ד. ואפשר דחזקיהו לא אזל ולא אשגח ביהורם שהלך אל אלישע דסבר דילפינן מאליהו כי יקוק אמר אליו לך הראה אל אחאב ומדאמר רחמנא אית לן למילף. וישעיה סבר דשאני התם דנצטוה מפי יקוק אבל בלא ציווי ילפינן מיהורם וכיון דאשכחן ליהורם תו לא הוי בזיון למלך. וז"ש הנה לשלום מר שא"ל ט"ו שנים לבד אבל לי מר כלומר עלי שאני גרמתי שלא העברתי על מדותי ולא הלכתי אצל ישעיה ע"ד מ"ש הרב הנז'. ומ"ש חזקיה המלך ע"ה כלה נבואתך וצא כלומר אתה שהיית רוצה שאלך אצלך ועתה בדבר יקוק באת אם כן כלה נבואתך וצא דאין זה כבודך לבא לביתי:
ואפשר דחזקיה המלך ע"ה הבין דיש תקנה שלא למות ואם ישוב אל יקוק ירחמהו אע"ג דאכתי לא שמיע חולה דאתפח אין מעצור ליקוק להושיע וזה רמז בכפל כי מת אתה ולא תחיה כלומר כי מת אתה אם לא תחיה כלומר שתשובה נקראת חיים כמש"ה בשובו מדרכיו וחיה וכן כתיב והשיבו וחיו וכן כמה כתובים וכן צדיקים נקראים חיים ורשעים נקראים מתים והיינו דקאמר ולא תחיה כלומר אם לא תחיה שתשוב ותהיה צדיק ומצינו וי"ו במקום אם בכמה כתובים כמ"ש הרא"ם פ' תזריע. זה הבין חזקיה המלך ע"ה. ומשו"ה שאל לישעיה אם גם הוא הבין כך. וישעיה הנביא ע"ה הבין דק"ל הכפל דפשיטא דימות כיון דחלה וגם נודע דמי שאין לו בנים חשוב מת. ולזה השיב משום דלא עסקת בפו"ר כלומר דאם עסקת ולא הי"ל (לך) בנים אף דבעלמא מי שאין לו בנים חשוב כמת אתה מכיון שלמדת תורה הרבה תלמידיך הם בניך כמ"ש כל המלמד בן חבירו כאלו ילדו וכתיב אלה תולדות אהרן ומשה. אבל עתה דלא איעסקת אף דיש לך תלמידים דלמד ולימד כמ"ש סוף פ"ק דקמא מ"מ אתה חשוב כמת בעון דלא איעסקת והיינו דאצטריך לומר כי מת אתה אף דיש לך תלמידים. וחזקיהו לא נכנסו דבריו באזניו ושאל בתו דסבר דהפירוש מת אתה אם לא תחיה כלומר שישוב. וכשא"ל ישעיה כבר נגזרה גזרה אמר לו בן אמוץ כלה נבואתך וצא כלומר דבענין סברא לפרש מאמר יקוק איני חש לדעתך כמו שאמר הרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה דיהושע ורב אשי שקולים בדבר הנוגע לסברא כמ"ש אי אמרה יהושע בן נון לא צייתנא ליה וז"ש כלה נבואתך וצא כלומר אין כחך גדול אלא לומר הנבואה אבל להבין פירוש הדברים גם אני כמוך יכולני לפתו"ר דבר יקוק כפי סברתי ואיני חש לפירושך:
וראיתי בספר יערות דבש ח"ב דף פ"ג שדקדק במאמר זה בתחילתו דחזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי וכו' וישעיה אמר ליתי חזקיהו גבאי וכו' דאיה איפה ענוה של ישעיה להקפיד דמלך כשר וצדיק כחזקיהו ליתי גביה דבשלמא חזקיהו סבר דמלך אסור למחול על כבודו אבל ישעיה הרי אמרו סוף הוריות מלך קודם לכה"ג וכה"ג קודם לנביא. ותירץ דישעיה ראה שכלו ימי חזקיה ובקש לתת לו חיים ולכך נתחכם דחזקיהו יעביר על מדותיו ואז נתונים המה לו שני נספה בלא משפט כמ"ש פ"ק דחגיגה. וחזקיה היה בן ל"ט ונכנס למ' וימי שנותינו ע' בציר ליה ל' ותפלה עושה מחצה הוסיפו לו ט"ו וזהו פשר דבר פשרה בשנים חציו גרעו וחציו נתן לו עכ"ד. ואפשר דחזקיהו לא אזל ולא אשגח ביהורם שהלך אל אלישע דסבר דילפינן מאליהו כי יקוק אמר אליו לך הראה אל אחאב ומדאמר רחמנא אית לן למילף. וישעיה סבר דשאני התם דנצטוה מפי יקוק אבל בלא ציווי ילפינן מיהורם וכיון דאשכחן ליהורם תו לא הוי בזיון למלך. וז"ש הנה לשלום מר שא"ל ט"ו שנים לבד אבל לי מר כלומר עלי שאני גרמתי שלא העברתי על מדותי ולא הלכתי אצל ישעיה ע"ד מ"ש הרב הנז'. ומ"ש חזקיה המלך ע"ה כלה נבואתך וצא כלומר אתה שהיית רוצה שאלך אצלך ועתה בדבר יקוק באת אם כן כלה נבואתך וצא דאין זה כבודך לבא לביתי:
כֵּלֵה נְבוּאָתְךָ וְצֵא. קשה מאי כלה והלה כלה נבואתו, שאמר לו כל מה שראה בעבורו? ונראה לי בס"ד כי באמת חזר הדיבור אל ישעיה באותו מעמד שבעודו שם (מ"ב כ' ד') וְלֹא יָצָא חָצֵר הַתִּיכֹנָה וּדְבַר הֳ' הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ וכו', ולכן נראה שחזקיהו ידע ברוח הקודש שיש לו נבואה אחרת עליו עתה, לכך אמר לו 'כלה נבואתך וצא', כלומר אני רואה שעדיין יש דברים אחרים שלוחים אלי על ידך, ולכן אל תמהר לצאת אלא כלה נבואתך החדשה וצא, או אפשר אף על פי שלא ראה זה ברוח הקודש, הוא היה לו בטחון גדול בהשם יתברך שישמע תפלתו וישלח דבר נבואה חדשה לטובה אליו על ידי ישעיה הנביא ע"ה, וכאשר היה באמת.
וכי קרעו בשעה ששמעו מאי הוי הא קא שמעי השתא לא ס"ד דכתיב (מלכים ב יט, א) ויהי כשמוע המלך חזקיהו (את דברי רבשקה) ויקרע את בגדיו המלך חזקיהו קרע והם לא קרעו
The Gemara asks: And if they made a tear when they heard the curse, what of it? Aren’t they also hearing the curse now? The Gemara answers: It should not enter your mind that they are obligated to make a tear a second time, as it is written: “And it came to pass, when King Hezekiah heard the statement of Rabshakeh, that he tore his clothes” (II Kings 19:1). It can be inferred that King Hezekiah tore his clothes, but those who reported the blasphemy did not tear their clothes a second time.
ז׳) והעובר עבירה ומתירה לעצמו, שנאמר במנשה בן חזקיה בימים ההם חלה חזקיהו למות, מה כתיב בתריה כי מת אתה ולא תחיה, מת בעוה״ז ולא תחיה בעוה״ב, אמר לו למה, א״ל משום דלא נסיבת אינתתא ולא הוה לך בנין, א״ל לית חמית אנא דאנא מקיים בנין בישראל, א״ל סב ברתי דלמא מני ומנך קיים בר נש טב, שנאמר וכילי כליו רעים (וגו' ונדיב וגו' ר״ל כי מרע יצא רע ומטוב טוב). אמר חזקיה לישעיה לית לך אנא שמע ולא למילך אנא שמע, א״ל למה, א״ל שאמר לי זקני אם ראית חלומות רעות וגזרות רעות הוי קופץ לשלשה דברים לצדקה ולתפלה ולתשובה, ושלשתם בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם וגו׳, באותה שעה ויסב חזקיה את פניו אל הקיר (עי׳ ברכות י׳. ירוש׳ סנהדרין פ״י) וכו׳, ויהי דבר יקוק אל ישעיה הנביא לאמר לך ואמרת אל חזקיה וגו' שמעתי את תפלתך וגו' א״ל (ישעיה להקב״ה) כדין אמרית ליה הכין וכדין אנא אימר ליה הכין; א״ל גברא רבה הוא וליה הוא מהימנתי, א״ל ענוון סגין הוא והוא מהימן לך ולא עוד אלא עדיין לא יצא קול הברה בעיר, שנאמר והוא לא יצא אל החצר התיכונה העיר כתיב. וכד קם מנשה הוה פרי חורי ישעיה (רץ ורדף אחריו) בעי מקטלוניה משום דאמר כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, א״ל מנשה הקב״ה אמר כי עם קדוש אתה ליקוק אלקיך ואתה אומר בתוך עם טמא שפתים, הרי אתה חייב מיתה, ערק ואזל ועל בגו ארזא, כד איתמלא ארזא מניה לא אתחמי מניה אלא ציצית דטליתא אזל ואמרו ליה למנשה, אמר להו כשרין ליה אילנא ונשרו ארזא ושדא ארישיה, נגיד מכאן ומכאן, אמר מנשה כתיב ולא אבה יקוק לסלוח, וא״ת עד שלא חזר בו, והכתיב מלבד חטאת מנשה, וא״ת עד שלא עשה תשובה, והכתיב כי הוא אמון הרבה אשמה (דהי״ב ל״ג) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה (מ״ב כ״א) וכי אפשר לירושלם למלאות אותה בשר ודם דם נקי פה לפה? אלא מלמד שהרג את ישעיה שהיה שקול כמשה דכתיב ביה פה אל פה אדבר בו. ובמנשה כתיב ויאמר יקוק אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, הא למדת שהעובר עבירה ומתירא (ומתירה?) לעצמו מרחיק את הישועה.