כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃
לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ וְלֹא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבׇר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃
כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ {ס}
Surely, this Instruction which I enjoin upon you this day is not too baffling for you, nor is it beyond reach. It is not in the heavens, that you should say, “Who among us can go up to the heavens and get it for us and impart it to us, that we may observe it?” Neither is it beyond the sea, that you should say, “Who among us can cross to the other side of the sea and get it for us and impart it to us, that we may observe it?” No, the thing is very close to you, in your mouth and in your heart, to observe it.
השבת נקרא את פרשת ניצבים, מהפרשות הקצרות בתורה. הפסוקים שמופיעים מעל הפסקה הזאת מדברים על שמירת מצוות. הפסוק הראשון אומר שהתורה לא רחוקה ממך. פירוש הדבר הוא שקיום תורה הוא אתגר אבל הוא אתגר אפשרי. הפסוק השני אומר שלא צריך להגיע לשמיים כדי לקיים את התורה. הפסוק השלישי כמעט זהה לשני רק שבו אומרים שלא צריך לחצות את הים כדי לקיים תורה, שני הפסוקים הללו הם משפטי הדגמה. והפסוק הרביעי והמסכם אומר על דרך החיוב שהתורה לא רק שהיא לא רחוקה ממך, היא אף קרובה אליך.
אנחנו נתמקד היום במילים "לא בשמייים היא".
אנחנו נתמקד היום במילים "לא בשמייים היא".
וְהַיְינוּ דְּאָמַר אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר דּוֹסָא, מַאי דִּכְתִיב: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא״. ״לָא בַּשָּׁמַיִם הִיא״, שֶׁאִם בַּשָּׁמַיִם הִיא — אַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ, וְאִם מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא — אַתָּה צָרִיךְ לַעֲבוֹר אַחֲרֶיהָ.
רָבָא אָמַר: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״ — לֹא תִּמָּצֵא בְּמִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַּשָּׁמַיִם, וְלֹא תִּמָּצֵא בְּמִי שֶׁמַּרְחִיב דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַּיָּם.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא״ — לֹא תִּמָּצֵא בְּגַסַּי רוּחַ, ״וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא״ — לֹא תִּמָּצֵא לֹא בְּסַחְרָנִים וְלֹא בְּתַגָּרִים.
And this idea, that one must exert great effort to retain one’s Torah knowledge, is in accordance with what Avdimi bar Ḥama bar Dosa said: What is the meaning of that which is written: “It is not in heaven…nor is it beyond the sea” (Deuteronomy 30:12–13)? “It is not in heaven” indicates that if it were in heaven, you would have to ascend after it, and if it were beyond the sea, you would have to cross after it, as one must expend whatever effort is necessary in order to study Torah. Expounding the verse differently, Rava said: “It is not in heaven” means that Torah is not to be found in someone who raises his mind over it, like the heavens, i.e., he thinks his mind is above the Torah and he does not need a teacher; nor is it to be found in someone who expands his mind over it, like the sea, i.e., he thinks he knows everything there is to know about the topic he has learned. Rabbi Yoḥanan said: “It is not in heaven” means that Torah is not to be found in the haughty, those who raise their self-image as though they were in heaven. “Nor is it beyond the sea” means that it is not to be found among merchants or traders who are constantly traveling and do not have the time to study Torah properly.
אבדימי בר חמא בר דוסא מחזק את מה שכתוב בפסוקים על זה שלא צריך לעלות לשמיים כדי להגיע לתורה וכנ''ל לגבי הים. רבא לוקח את הפסוק למקום אחר ואומר ש"לא בשמיים היא" פירוש הדבר הוא שגאוותנים ושחצנים לא יכולים להתרכז בתורה בגלל גאוותם. ורבי יוחנן אומר שזה נכון גם לגסי רוח, אנשים כעסניים שאומרים דברים חריפים ובכללי מתנהגים לא יפה לאנשים אחרים. כמו שאומרים בן אדם לחברו זה יותר חשוב מבן אדם למקום.
גופא אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה.
אמרו לו ליהושע: שאל!
א"ל: (דברים ל, יב) "לא בשמים היא"
אמרו לו לשמואל: שאל!
אמר להם: אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה...
The Gemara returns to the matter itself. Rav Yehuda says that Shmuel says: Three thousand halakhot were forgotten during the days of mourning for Moses. The Jewish people said to Joshua: Ask for guidance from Heaven so that you can reacquire the forgotten halakhot. Joshua said to them: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12). Once the Torah was given on Sinai, the Sages of each generation must determine the halakha. No new halakhot may be added or subtracted by heavenly instruction or through prophecy. Many years later the Jewish people again said to Samuel: Ask for halakhic guidance from Heaven. He said to them: This is not possible, as the Torah states: “These are the commandments that the Lord commanded Moses to tell the children of Israel at Mount Sinai” (Leviticus 27:34). The word “these” indicates that from now on a prophet is not permitted to introduce any new element related to the Torah and its mitzvot through prophecy. With regard to the topic of the chapter, Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: Also, the halakha of a sin offering whose owner has died was one of those forgotten during the days of mourning for Moses. At the time of Moses’ death, the people said to Pinehas: Ask for halakhic guidance from Heaven so that you can relearn the forgotten halakhot. Pinehas said to them: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12). The people said to Elazar: Ask for halakhic guidance from God. He said to them that the verse states: “These are the commandments,” to teach that a prophet is not permitted to introduce any new element from now on.
לאחר מותו של משה נשכחו 3,000 הלכות והעם ביקש מיהושע לשאול את ה' לגביהן ויהושע אומר/מצטט ''לא בשמיים היא''. הסיבה היא שהעם קיבל את התורה והיא כבר לא אצל ה', אל אצלנו. האחריות לפרש את התורה היא עלינו, לא על השמיים.
תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין וזה הוא תנור של עכנאי...
תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו...
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו!
יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום!
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: "לא בשמים היא"!
מאי לא בשמים היא?
אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג, ב) "אחרי רבים להטות".
אשכחיה רבי נתן לאליהו (=לאחר זמן, מצא רב נתן את אליהו הנביא ושאל אותו) א"ל: מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא (כיצד הגיב הקב"ה בזמן ההוא של הוויכוח)? א"ל: קא חייך ואמר - נצחוני בני, נצחוני בני
§ Apropos the topic of verbal mistreatment, we learned in a mishna there (Kelim 5:10): If one cut an earthenware oven widthwise into segments, and placed sand between each and every segment, Rabbi Eliezer deems it ritually pure. Because of the sand, its legal status is not that of a complete vessel, and therefore it is not susceptible to ritual impurity. And the Rabbis deem it ritually impure, as it is functionally a complete oven. And this is known as the oven of akhnai. The Gemara asks: What is the relevance of akhnai, a snake, in this context? Rav Yehuda said that Shmuel said: It is characterized in that manner due to the fact that the Rabbis surrounded it with their statements like this snake, which often forms a coil when at rest, and deemed it impure. The Sages taught: On that day, when they discussed this matter, Rabbi Eliezer answered all possible answers in the world to support his opinion, but the Rabbis did not accept his explanations from him. After failing to convince the Rabbis logically, Rabbi Eliezer said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, this carob tree will prove it. The carob tree was uprooted from its place one hundred cubits, and some say four hundred cubits. The Rabbis said to him: One does not cite halakhic proof from the carob tree. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, the stream will prove it. The water in the stream turned backward and began flowing in the opposite direction. They said to him: One does not cite halakhic proof from a stream. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, the walls of the study hall will prove it. The walls of the study hall leaned inward and began to fall. Rabbi Yehoshua scolded the walls and said to them: If Torah scholars are contending with each other in matters of halakha, what is the nature of your involvement in this dispute? The Gemara relates: The walls did not fall because of the deference due Rabbi Yehoshua, but they did not straighten because of the deference due Rabbi Eliezer, and they still remain leaning. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, Heaven will prove it. A Divine Voice emerged from Heaven and said: Why are you differing with Rabbi Eliezer, as the halakha is in accordance with his opinion in every place that he expresses an opinion? Rabbi Yehoshua stood on his feet and said: It is written: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12). The Gemara asks: What is the relevance of the phrase “It is not in heaven” in this context? Rabbi Yirmeya says: Since the Torah was already given at Mount Sinai, we do not regard a Divine Voice, as You already wrote at Mount Sinai, in the Torah: “After a majority to incline” (Exodus 23:2). Since the majority of Rabbis disagreed with Rabbi Eliezer’s opinion, the halakha is not ruled in accordance with his opinion. The Gemara relates: Years after, Rabbi Natan encountered Elijah the prophet and said to him: What did the Holy One, Blessed be He, do at that time, when Rabbi Yehoshua issued his declaration? Elijah said to him: The Holy One, Blessed be He, smiled and said: My children have triumphed over Me; My children have triumphed over Me.
עכשיו ניקח קטע מסיפור ארוך ומפורסם - תנורו של עכנאי. מתחולל ויכוח בין רבי אליעזר לשאר הרבנים (שמסתיים רע מאוד, אבל לא ניגע בזה) ורבי אליעזר מנסה להוכיח שהוא צודק. תחילה משתגר עץ חרוב ממקומו, אחר כך זרם של מים שיורדים מלמעלה למטה הולך בכיוון ההפוך, מלמטה למעלה, והחכמים עדיין לא מקבלים את העובדה שהוא צודק. ואז בבית המדרש הקירות פתאום התחילו ליפול ונעצרו באמצע והחכמים עדיין לא קיבלו את העובדה שהוא צודק. ואז מופיע משום מקום קול שאמר שרבי אליעזר צודק ותודו בזה ואז רבי יהושע שואג ''לא בשמיים היא!'' התורה הגיעה אלינו, אנחנו מחליטים כמי ההלכה וכמי לא! ואיך הגיב ה' בעניין הוויכוח? ''ניצחוני בני'' הוא אמר.
האמירה לא בשמיים היא הקלף המנצח בוויכוח - רק חכמי בית המדרש הם שיפרשו את התורה ויכריעו במחלוקות בעזרת טיעונים וכללים הלכתיים, כמו "אחרי רבים להטות", ולא בעזרת מופתים או אותות משמיים. ה' נתן לנו את התורה והעביר לנו את האחריות עליה.
האמירה לא בשמיים היא הקלף המנצח בוויכוח - רק חכמי בית המדרש הם שיפרשו את התורה ויכריעו במחלוקות בעזרת טיעונים וכללים הלכתיים, כמו "אחרי רבים להטות", ולא בעזרת מופתים או אותות משמיים. ה' נתן לנו את התורה והעביר לנו את האחריות עליה.
עם מי אתם מזדהים, רבי יהושע או רבי אליעזר? מה היה קורה אם התורה היתה גם שלנו וגם של ה'? ומה היה קורה אם לא היינו מקבלים את התורה? כל אלה שאלות שעלו לראשי במהלך הכתיבה של הדף. לדעתי הדף הספציפי הזה ישאיר אותנו עם הרבה סימני שאלה. כבר כמעט שנה אני ואבא שלי מפנים זמן ביום שישי כדי לכתוב את הדפי מקורות לפרשת שבוע. אומנם זה מאתגר אבל ''לא בשמיים היא''
שבת שלום ושנה טובה מבארי יחיאלי.
שבת שלום ושנה טובה מבארי יחיאלי.