(א) הלכות ראש השנה
התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג׳:ו׳) אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן
The Sages enacted the blowing of the shofar on Rosh Chodesh Elul every year, and the entire month, to warn Israel to repent, as it says “If a shofar is blown in the city [will the people not quake?!], (Amos 3), and also to befuddle the Satan. (The Satan is apparently confused when we break free of complacency and thoughtlessness.)
דמשמע שקול השופר גורם להחריד האדם מפחד ה' ומהדר גאונו
It is understood that the blast of the shofar causes a person to quake from fear of God and from the glory of His might.
אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם. אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה.
Even though blowing the shofar on Rosh Hashana is a Torah decree, it also contains an allusion. Namely, “Wake up you sleepers from your slumber and the unconscious from your stupor and search your ways and return in repentance and remember your Creator!” These are the people who forget the truth in the transience of time and waste all their years in futility and emptiness which does not have purpose and will not save them, look at yourselves and improve your ways and your actions and each one of you should leave your evil ways and thoughts that are not good.”
אמר רבה: אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה. ובמה? בשופר:
Rabba said: The Holy One, blessed be He, said: Say malchuyot, zichronot, and shofarot before Me on Rosh Ha-shana. Malchuyot – to coronate me as Your King, zichronot – so that your deeds will be recalled before me favorably. And with what? With the shofar.
רחל וינשטוק, “יום הרת עולם” תקיעות השופר וצעקת היולדת, אשירה
צעקת השופר מבטאת את הכאב והשמחה כאחד. הכאב הזמני בו הנשמה אינה רוצה לפגוש בחומר, והשמחה הנצחית על כך שהיא משלימה את יעודה בעולם הזה. ב”יום הרת עולם”, בבואנו לשמוע קול שופר, אנו נזכרים בזעקות המהולות בשמחת לידה, בזעקה על עוונותינו המהולה בשמחת המלכת ד’, בחיבור שבין הרוחני לגשמי שלמענו הגענו לזה העולם. אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יהלכון”
Rachel Weinstock, Birthday of the world: Shofar Blowing and the Cries of the Child-Bearing Women Ashira
The cry of the shofar expresses pain and joy as one. The temporary pain in which the soul does not want to encounter materiality, and the eternal joy upon fulfilling its destiny in this world. On “the day the world was conceived,” when we come to hear the sound of the shofar, we recall the cries mixed with the joy of birth, the cry over our sins mixed with the joy of coronating God, the connection between spiritual and physical for the sake of which we have arrived in this world. “Fortunate is the nation who know terua, God, in the light of Your countenance may they walk.”
שו”ת ציץ אליעזר חלק יב סימן מח
שתקנת התקיעה היתה רק בציבור ולא ביחיד ומטעמא דכל דתיקנו מעין המאורע תיקנו, ותקנת התקיעה הרי היתה מפני שככה התנהגו בשעה שעלה משה להר בר”ח [=בראש חודש] אלול, ושמה כתוב מפורש שהעבירו שופר במחנה משה עלה להר, ובמחנה פירשו בציבור, ולא ביחיד, וגם לטעמא שהמשכת התקיעה בכל החדש הוא כדי להזהיר על התשובה … ג”כ [=גם כן] הרי למדים זה ממ”ש [=ממה שכתוב] אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו ובעיר הרי ג”כ [=גם כן] פירושו בציבור, ולא ביחיד. … ויתכן להסביר זאת גם בסברא שהתעוררות מקול שופר מקבלים רק כששומעים קול השופר בציבור, והתעוררות כזאת לא באה כשתוקעין ביחיד בינו לבין עצמו…
Responsa Tzitz Eliezer 12:48
For the enactment of blowing [shofar in Elul] was only communal and not for the individual, for the reason that every enactment was enacted in line with the event [it was based on]. The enactment of blowing was because that’s how they acted when Moshe went up to the mountain on Rosh Chodesh Elul, and there it is written explicitly that they sounded the shofar in the camp and Moshe went up to the mountain, and the camp means in a communal setting, and not in private. So too, for the reason that continuing for a month is to warn about teshuva… we also learn this from what is written “will a shofar be blown in the city and the nation not tremble?” ”In the city” also means in the community, and not in private…Perhaps one can also explain this logically, that we receive arousal [to teshuva] from the blast of the shofar only when we hear the shofar blast in a communal setting, but arousal of this sort does not occur when one blows in private.
וחייב כל אדם עכ"פ להכין את עצמו ליום שיכנס למשפט לפני ה' בר"ה שלשים יום קודם בתשובה ותפלה ויתן כל לבו רק בעבודת ה'. ונתנו רמז לזה אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול ולכן ירבה בכל החודש בתשובה ותפלה וצדקה...
In any event, each person is obligated to prepare themselves with teshuva and prayer for thirty days prior to the day they enter into judgment before God on Rosh Hashana. And they should give their entire heart only to the service of God. And they alluded to this [with the verse] Ani le-dodi ve-dodi li, I am my Beloved’s and my Beloved is mine (Shir Hashirim 6:3) which is an acronym for Elul. Therefore, one should increase one’s teshuva, prayer and charity throughout the month.
§ The mishna teaches that women are exempt from all positive, time-bound mitzvot. The Sages taught: What is a positive, time-bound mitzva? Examples include residing in a sukka, and taking the lulav, and blowing the shofar on Rosh HaShana, all of which can be performed only at specific times of the year. And another example is donning tzitzit, as the mitzva applies only during the daytime due to the verse which states: “Fringes, that you may look upon them” (Numbers 15:39), indicating that the fringes should be seen.
והנשים פטורות מן הדין כי זו מ”ע שהז”ג [=מצות עשה שהזמן גרמה] אך רוב הנשים קבעו מצוה זו עליהם בתורת חיוב, ובאים לבית הכנסת לשמוע קול שופר, ולכן האשה שנהגה בכך כמה שנים נעשה עליה חיוב, ואם נאנסה שלא היתה יכולה לבא לבית הכנסת יבא התוקע אצלה לביתה ויתקע לה, אך לא תברך וכן נהגו בביתנו ואשה שנהגה במצוה זו ונזדמן לה פעם אחת שלא תוכל לבא לבית הכנסת, וגם לא תוכל להביא תוקע לביתה תעשה התרה בערב ר”ה [=ראש השנה] על קבלת המנהג:
Women are halachically exempt because this is a positive time-bound mitzva, but most women have set this mitzva upon themselves as an obligation, and come to synagogue to hear the sound of the shofar. Therefore, it becomes an obligation upon a woman who has acted this way for years, and if circumstances beyond her control make her unable to come to synagogue, a shofar-blower should come to her home and blow for her, but she should not recite a blessing, and thus is the custom in our home. And a woman who is accustomed to perform this mitzva, and it happens one time that she cannot come to synagogue, and also she is not able to bring a shofar-blower to her home, she should make a [formal] release [of vows] on the eve of Rosh Ha-shana on accepting the custom.
(ו) אף על פי שנשים פטורות יכולות לתקוע וכן אחר שיצא כבר יכול לתקוע להוציאן אבל אין מברכות ולא יברכו להן: הגה והמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא ע"כ גם כאן מברכות לעצמן אבל אחרים לא יברכו להן אם כבר יצאו ואינן תוקעין רק לנשים אבל אם תוקעין לאיש המחוייב מברכין לו אע"פ שכבר יצאו כמו שנתבאר סי' תקפ"ה סעיף ב' בהג"ה א' (ד"ע):
Even though women are exempt, they may blow [shofar] … but they should not recite the berachot…Rema: And the custom is that women recite berachot on positive time-bound commandments, therefore they make the berachot for themselves. But others should not recite the berachot for them if they already discharged their obligation and are blowing only for women.
חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:
A person who is deaf, a person who is mentally incompetent, and a minor cannot discharge the obligation of the masses. This is the general principle: one who is not himself obligated in the matter cannot discharge the obligation of the masses..