(יח) ויזנב בך כל הנחשלים. שהכה אותם מכת זנב שהיה חותך מילותיהם של ישראל וזורקן כלפי מעלה ואומר בזה בחרת טול חלקך וזש"ה והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם השב להם מה שעשו לנו במילה הנתונה בחיקו של אדם. ד"א מה שעשו לתורה שנאמר מזוקק שבעתים. מה שעשו בבית המקדש שנתון בחיקו של עולם שנא' ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה. ואמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים אתה אומר לנו זכור שיש לנו שכחה אתה שאין לפניך שכחה זכור ה' וכו' את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה ואע"פ שמלכות ארם לא החריבו ירושלים אלא מלכות בבל היו שואלין כך מתוך שמחה ולמה עמלק דומה לכלב שהוא להוט ללקק דם כך הוא להוט ללקק דמן של ישראל וזהו עמלק עם לק:
(18) ויזנב בך כל הנחשלים, “and he (Amalek) cut down the stragglers in your rear.” They would cut of the organ that had been circumcised and threw it into the air shouting: “this is what you chose, take it!” According to our author this is what the psalmist refers to in Psalms 79,12 when he said: והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם, pay our neighbours back sevenfold for the abuse they have flung at You o Lord. Another interpretation of that verse understands it as the Amalekites having ridiculed the Torah as per Psalms 12,7: מזקק שבעתים, “which is refined sevenfold.” [How could Amalek have ridiculed the Torah which had not been revealed yet to the Jewish people at that time? Ed.]
(יט) תמחה את זכר עמלק. זהו והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה שלא יאמר זה השור היה משלל עמלק ודברי התורה כלל ודברי שמואל הנביא פרט
(יז) זכור את אשר עשה לך עמלק כבר הזכרתי (לעיל כד ט) המדרש שדרשו בו בספרא (בחקותי פרשה א ג) יכול בלבך כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך וכן בספרי (תצא קסו) זכור את אשר עשה לך עמלק בפה לא תשכח בלב ולא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה אם לאמר שנקרא פרשת עמלק בציבור ונמצינו למדין מן התורה בשניה זכור (מגילה כט) ויהיה סמך למקרא מגלה מן התורה והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע ולכך נצטוינו למחות את שמו וכן במעשה מרים נצטוינו להודיעו לבנינו ולספר בו לדורות ואע"פ שהיה ראוי גם להסתירו שלא לדבר בגנותן של צדיקים אבל צוה הכתוב להודיעו ולגלותו כדי שתהא אזהרת לשון הרע שומה בפיהם מפני שהוא חטא גדול וגורם רעות רבות ובני אדם נכשלים בו תמיד כמו שאמרו (ב"ב קסה) והכל באבק לשון הרע
(יח) אשר קרך בדרך - לשון מקרה כמו: מן עשה עשך ויכוננך. וכן מן אקרה כה, קרך.
(18) אשר קרך בדרך, meaning “accidentally,” unforeseen. The construction קרך from the root קרה is parallel to the construction עשך from the root עשה, Deut. 32,6 הוא עשך ויכוננך, “He has shaped you and made you durable.”
(יט) תמחה את זכר עמלק משור עד שה מגמל ועד חמור כמו שצוה לשאול וזה כדי להנקם מעמלק על שהעיז פניו באל יתעלה כמקנאים לכבודו:
(19) תמחה את זכר עמלק, by killing even their livestock, as King Sha-ul was commanded in Samuel I 15,3. This was intended to avenge the unprovoked attack by Amalek against G’d when, by attacking His people, they demeaned His image, besmirched His honour.