מתני׳ עבירות שבין אדם למקום — יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו — אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו. דרש רבי אלעזר בן עזריה: ״מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו״. עבירות שבין אדם למקום — יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו — אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר: ״וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם״, ואומר: ״מקוה ישראל (ה׳)״, מה מקוה מטהר את הטמאים — אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
(ט) אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עברות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן. אבל עברות שבין אדם לחברו כגון החובל את חברו או המקלל חברו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחברו מה שהוא חיב לו וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חיב לו צריך לרצותו ולשאל ממנו שימחל לו. אפלו לא הקניט את חברו אלא בדברים צריך לפיסו ולפגע בו עד שימחל לו. לא רצה חברו למחל לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מרעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית. לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא. ואם היה רבו הולך ובא אפלו אלף פעמים עד שימחל לו:
(י) אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפיס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחל מוחל בלב שלם ובנפש חפצה. ואפלו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקם ולא יטר. וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן אלא (ועברתן) [ועברתו] שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפיסו והגבענים לא מבני ישראל המה:
(9) Neither repentance nor the Day of Atonement atone for any save for sins committed between man and God, for instance, one who ate forbidden food, or had forbidden coition and the like; but sins between man and man, for instance, one injures his neighbor, or curses his neighbor or plunders him, or offends him in like matters, is ever not absolved unless he makes restitution of what he owes and begs the forgiveness of his neighbor. And, although he make restitution of the monetory debt, he is obliged to pacify him and to beg his forgiveness. Even he offended not his neighbor in aught save in words, he is obliged to appease him and implore him till he be forgiven by him. If his neighbor refuses a committee of three friends to forgive him, he should bring to implore and beg of him; if he still refuses he should bring a second, even a third committee, and if he remains obstinate, he may leave him to himself and pass on, for the sin then rests upon him who refuses forgiveness. But if it happened to be his master, he should go and come to him for forgiveness even a thousand times till he does forgive him.
(10) It is forbidden for man to be ill-natured and unforgiving, for he must be easily appeased but unwidely to wrath; and when a sinner implores him for pardon, he should grant him pardon wholeheartedly and soulfully. Even if one persecuted him and sinned against him exceedingly he should not be vengeful and grudge-bearing, for such is the path of the seed of Israel and of their excellent heart. Only the idolaters are not so, they are of uncircumcised heart, and their wrath is ever-watchful; and, because the Gibonites were unforgiving and unappeasing, that of them it is said: "Now the Gibonites were not of the children of Israel" (II. Samuel, 21.2).
גזילה שהוא בין אדם לחבירו אפי' לא נודע לאדם הלא חבירו יצעק עליו לשמים ובכה"ג אין תשובה ויוה"כ מכפר עד שירצה חבירו.
בס׳ בנין אריאל חלק בית מועד בדרוש ליוה'כ כ׳ וז’ל וכתבו כמה גדולים וגם הרי'ף בעין יעקב שאם לא תיקן האדם עבירות שבינו לחבירו אין יוה'כ מכפר אך על העבירות שבינו למקום עכ'ל ולא נהירא כלל ולשון המשנה כאן מוכחא להדיא איפכא.
"שכשהח"ח בא לרבי ישראל מסלנט והביא לפניו את ספרו הח"ח, קיבל הרי"ס את הספר לעיין בו. וכששב הח"ח לאחר מכן לרי"ס, אמר לו הרי"ס, שיש לו קושיה על הספר: שכתוב שם שאם חברו אינו יודע עדיין שפגעו בו, צריך לגלות לו שדיברו עליו לה"ר ולבקש מחילה. והקשה הרי"ס, דהלא כשיספרו לו שפגעו בו יגרם לו צער ומה אשם חברו אם הוא רוצה לעשות תשובה. וענה לו הח"ח: דין זה לקוח מספר שערי תשובה לרבנו יונה",
ובשעת בקשת מחילה צריך לפרט מה שחטא לחבירו אם לא כשיודע שחבירו יתבייש מזה כשיפרט החטא אזי לא יפרט אותו.
(3) One should appease the other each time with new persuasions, and at the time of requesting forgiveness one must detail the specifics of how one wronged the other. If, however, the other would be embarrassed by learning the details of the transgression, then one should not mention specifics. Furthermore, one who requests forgiveness from a group is not exempted if one knows that a particular individual was specifically wronged.
ולעומתו, בספר תנועת המוסר (ח"א עמוד 363) מובאת דעת רבי ישראל סלנטר, שבמצב כזה אין לאדם רשות בשביל טובתו האישית לפגוע בחברו ולומר לו שסיפר עליו לשון הרע.