They offer several images:
- Sarah when she heard about the akedah (and thought that Isaac had died)
- The mother of Sisera (Israel’s enemy) when Sisera is slain
- Our broken heart and shame over our transgressions
- In your experience, what is the connection (if any) between tears and teshuva?
- Read the poem below. How does this poem resonate (or not) with you? What does it add to your discussion of tears and teshuva?
| Before you learn the tender gravity of kindness you must travel where the Indian in a white poncho lies dead by the side of the road. You must see how this could be you, how he too was someone who journeyed through the night with plans and the simple breath that kept him alive. | Before you know kindness as the deepest thing inside, you must know sorrow as the other deepest thing….. |
| Then it is only kindness that makes sense anymore, only kindness that ties your shoes and sends you out into the day to gaze at bread, only kindness that raises its head from the crowd of the world to say It is I you have been looking for, and then goes with you everywhere like a shadow or a friend. |
| Since the day the Temple was destroyed the gates of prayer were locked and prayer is not accepted as it once was, as it is said in lamentation of the Temple’s destruction: “Though I plead and call out, God shuts out my prayer” (Lamentations 3:8). Yet, despite the fact that the gates of prayer were locked with the destruction of the Temple, the gates of tears were not locked. |
- How do you understand the ideas of the “gates of prayer” and the “gates of tears” How do prayer and tears function for you in moments of loss or distress?
- Have there been times when tears opened something that prayer, or even words,couldn’t? What is the role of tears or other expressions of vulnerability in the process of change/ liberation?
- We dip parsley (symbol of renewal and spring) into salt water (symbol of tears)? What do you imagine is the relationship between renewal and tears? Between tears and liberation?
סֵדֶר תְּקִיעוֹת, שָׁלשׁ, שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ. שִׁעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלשׁ תְּרוּעוֹת. שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלשׁ יְבָבוֹת.
The order of the blasts: three sets of three each. The length of a teki’ah is equal to three teru'ahs, and the length of a teru'ah is equal to three sobs.
וְזֶה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא מְרַמֵּז עַל הַתְּשׁוּבָה,... וְעַל-כֵּן הַתְּרוּעָה הוּא גְּנוּחִי גָּנַח וְיִלוּלֵי יָלִיל, הַיְנוּ מַה שֶּׁגּוֹנֵחַ וְיָלִיל וְקוֹרֵא אֶל יהוה לַחֲזֹר אֵלָיו כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כָּל תְּרוּעָה פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ זֶה מְרַמֵּז גַּם כֵּן עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה פָּשׁוּט וּמְתֻקָּן, הַיְנוּ קֹדֶם הַקִּלְקוּל, וְאַחַר שֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנִשְׁבַּר בְּחִינַת חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי, בְּחִינַת וַיִּרְדְּפוּם עַד הַשְּׁבָרִים, אֲזַי עַל-יְדֵי הַתְּרוּעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה חוֹזֵר וְנִפְשָׁט. וְזֶה בְּחִינַת תְּקִיעָה שֶׁאַחֲרָיו שֶׁהוּא קוֹל פָּשׁוּט.
...Truah (the staccato call of the shofar) is [the sound of] a groan and lament. That is, one who… cries out to God to return. This is why truah is surrounded by a whole sound before and after it. This hints at [the process of] teshuva, in which before the damage (sin) there was a state of wholeness and repair. And after the heart is damaged and broken, by the sound of the truah (the staccato call of the shofar), that is a reflection of the truth [that the heart is broken, that damage has occurred, it’s possible to] return and become whole. And this is the tekiah (the single long sound of the shofar) that comes after the truah, that is the sound of wholeness.
וְזֶה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא מְרַמֵּז עַל הַתְּשׁוּבָה, בְּחִינַת 'שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם. וְעַל-כֵּן שׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, הוּא בְּחִינַת בִּינָה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כַּיָּדוּעַ . וְזֶה הוּא בְּחִינַת קוֹל הַיּוֹצֵא מִן הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל אֱמֶת הַיּוֹצֵא מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, בְּחִינַת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יהוה, בְּחִינַת מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁמֵחֲמַת גֹּדֶל הִתְגַּבְּרוּת הַמְסַבֵּב מִכָּל צַד אֲזַי פּוֹנִים עַצְמָן אֶל הָאֱמֶת וְקוֹרְאִים אֶל יהוה בֶּאֱמֶת מֵעֹמֶק הַלֵּב, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצּוֹלִים מִן הַחֹשֶׁךְ, בְּחִינַת וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָק, שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְחִיב לוֹ וְלָצֵאת כַּנַּ"ל, כִּי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת אֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. בְּחִינַת הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב. וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ שָׁם שֶׁיַּעֲקֹב הוּא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה עַל-יְדֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יַעֲקֹב כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן לֹא נִזְכָּר בַּתּוֹרָה כִּי אִם תְּרוּעָה וּשְׁאָר הַקּוֹלוֹת אָנוּ לְמֵדִים מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי תְּרוּעָה הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁעִקַּר קוֹל הַשּׁוֹפָר מְרַמֵּז עָלָיו כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הַתְּרוּעָה הוּא גְּנוּחִי גָּנַח וְיִלוּלֵי יָלִיל, הַיְנוּ מַה שֶּׁגּוֹנֵחַ וְיָלִיל וְקוֹרֵא אֶל יהוה לַחֲזֹר אֵלָיו כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כָּל תְּרוּעָה פְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ זֶה מְרַמֵּז גַּם כֵּן עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה פָּשׁוּט וּמְתֻקָּן, הַיְנוּ קֹדֶם הַקִּלְקוּל, וְאַחַר שֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנִשְׁבַּר בְּחִינַת חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי, בְּחִינַת וַיִּרְדְּפוּם עַד הַשְּׁבָרִים, אֲזַי עַל-יְדֵי הַתְּרוּעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי זֶה חוֹזֵר וְנִפְשָׁט. וְזֶה בְּחִינַת תְּקִיעָה שֶׁאַחֲרָיו שֶׁהוּא קוֹל פָּשׁוּט. וְעַל-כֵּן תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי אָז הוּא הִתְגַּבְּרוּת הַדִּינִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחֹשֶׁךְ. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת שֶׁזֶּה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר כַּנַּ"ל וְהוּא זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן, כִּי אָז בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה גָּבַר הַחֹשֶׁךְ שֶׁכִּסָּה פְּנֵי תְּהוֹם. וְרוּחַ אֱלֹהִים שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל, הָיָה מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם לְגָרֵשׁ וּלְפַנּוֹת הַחֹשֶׁךְ עַל-יְדֵי בְּחִינַת אֱמֶת וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְגַּלָּה הָאוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל, שֶׁעַל-יְדֵי הָאֱמֶת מֵאִיר אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחִינַת יהוה אוֹרִי, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בָּאֵר הֵיטֵב, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְהַוָּה הַבְּרִיאָה. וְעַל-כֵּן אֱמֶת הוּא קִיּוּם הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה עַל-יְדֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק, "בּוֹרַאֲךָ יַעֲקֹב". עוֹלָמִי, עוֹלָמִי, מִי בְּרָאֲךָ? יַעֲקֹב בְּרָאֲךָ וְכוּ'. כִּי עִקַּר בְּרִיאוּת הָעוֹלָם עַל-יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, תְּשׁוּבָה קָדְמָה לָעוֹלָם, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי אֱמֶת שֶׁעַל יָדוֹ מְגָרְשִׁין הַחֹשֶׁךְ וְעוֹשִׂין פֶּתַח לָצֵאת כַּנַּ"ל, שֶׁבְּחִינָה זֹאת קָדְמָה לָעוֹלָם. וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְהַוָּה בְּרִיאוּת הָעוֹלָם בְּחִינַת וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת וְכוּ' וַיְהִי אוֹר כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן וְעַל-כֵּן אָז מַתְחִיל יְמֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעַל-כֵּן תּוֹקְעִין אָז בַּשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל אֱמֶת שֶׁעוֹשֶׂה פֶּתַח וּמַרְחִיב לָצֵאת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן שׁוֹפָר קָצָר מִלְּמַעְלָה וְרָחָב מִלְּמַטָּה. וְצָרִיךְ לִתְקֹעַ בַּמָּקוֹם הַקָּצָר דַּיְקָא. וְאִם תָּקַע בַּמָּקוֹם הָרָחָב לֹא יָצָא, כִּי הָרוֹצֶה לִכְנֹס צָרִיךְ לִכְנֹס דֶּרֶךְ פֶּתַח הַצַּר דַּיְקָא בְּחִינַת וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַל פֶּה בְּבֵאוּר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת פֶּתַח חָדָשׁ דַּיְקָא וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָה' דּוֹמֶה לָעוֹלָם הַזֶּה וְכוּ' וְכָל הָרוֹצֶה לָצֵאת וְכוּ' וּמִן הַצַּד פְּתוּחָה, שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס יִכְנֹס וּמַקְשִׁי שָׁם וְלִכָּנֵס בְּהַאי דְּנָפִיק? וּמְתָרֵץ שָׁם לָא סָגִי וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים. 'בְּצִדָּהּ' דַּיְקָא, כִּי צָרִיךְ לִכְנֹס דַּיְקָא דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַצַּר שֶׁהוּא מִן הַצַּד, דְּהַיְנוּ מִצַּד הַיהוה כַּנַּ"ל וְאָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְחִיב לוֹ הַפֶּתַח וּמוֹצִיאוֹ. וְאָז 'עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָק' כַּנַּ"ל. וְזֶה הוּא בְּחִינַת הַשּׁוֹפָר שֶׁהִיא קָצָר מִלְּמַעְלָה וְכוּ' וְצָרִיךְ לִתְקֹעַ וּלְהוֹצִיא הַקּוֹל הַשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא קוֹל אֱמֶת, מִמָּקוֹם הַצַּר דַּיְקָא וְאָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְחִיב לוֹ כַּנַּ"ל: