About this class
This three-part series ("Beyond the End of the World") will explore Moses’ rejected final prayer, the enigmatic ending of the book of Jonah, and the connection between the Golden Calf and the Clouds of Glory. This is part three.
In each case, we will allow ourselves to feel the pain of the unbearable and, with the help of midrashic and hassidic sources, to ask 'What happens next?' How is the future imagined when catastrophe seems to end the story?
This sheet contains both the video and the sources from the lecture.
Click the following to see the other classes in this Beyond the End of the World series: Golden Calf, Cloud of Glory and Jonah: A Fantasy of Flight.
(ב) בעת ההוא. לְאַחַר שֶׁכָּבַשְׁתִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג דִּמִּיתִי שֶׁמָּא הֻתַּר הַנֶּדֶר: (ג) לאמר. זֶה אֶחָד מִגּ' מְקוֹמוֹת שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֵינִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי אִם תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָתִי אִם לָאו (ספרי):
At that time - After I had captured the land of Sichon and Og, I imagined that the vow had been cancelled.
Saying - This is one of the three occasions where Moshe said to the Almighty, "I will not leave You alone until You make known to me whether You will do as I requested or not."
(א) הנה חטאתם לה' בזה תודיעו אז שחטאתם עתה שתודיעו שהיתה כונתכם להרע:
Behold, you have sinned against Hashem – In this event, you will reveal at a later time that you have sinned now, (because) you will reveal (lit., make known) that your intent was to perpetrate evil.
(א) ותענו אתי וגו'. חֲלַטְתֶּם אֶת הַדָּבָר לַהֲנָאַתְכֶם; הָיָה לָכֶם לְהָשִׁיב, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מִמִּי נָאֶה לִלְמֹד, מִמְּךָ אוֹ מִתַּלְמִידְךָ? לֹא מִמְּךָ שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ עָלֶיהָ? אֶלָּא יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹמְרִים עַכְשָׁו יִתְמַנּוּ עָלֵינוּ דַּיָּנִין הַרְבֵּה, אִם אֵין מַכִּירֵנוּ, אָנוּ מְבִיאִין לוֹ דוֹרוֹן וְהוּא נוֹשֵׂא לָנוּ פָנִים (שם): (ב) לעשות. אִם הָיִיתִי מִתְעַצֵּל, אַתֶּם אוֹמְרִים עֲשֵׂה מְהֵרָה (שם):
And ye answered me, etc. – You at once decided the matter to your benefit. You should really have replied: Our teacher, Moses! From whom is it more fitting to learn, from you or from your disciple? Is it not from you have taken such pains about it? But I knew your thoughts: you said, “Many judges will now be appointed over us; if one of them does not happen to be an acquaintance of ours, we shall bring him a gift and he will show us favour.
To do – If I showed myself remiss you said: act quickly.
ואומר אלכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי וכו' הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים. כאשר היו קרובים לכנוס לא"י והרגיש מרע"ה כי רצון הש"י הוא שע"י יהושוע יכנסו לארץ, והוא היה רוצה שיתפללו ישראל לה' שאינם רוצים במנהיג אחר, וזה שרמז להם במאמרו לא אוכל לבדי וכו' אף שמצינו שאח"כ בקש מה' שהוא יכניסם, ואומר להם כדי שיבינו שהוא צריך לתפלתם כעת, וזה הפסוק הוא פסוק תשיעי מהתחלת הסדרה ובכל מקום בפסוק התשיעי נמצא עומק שלא כפי פשוטו, וכמו שמבואר בפ' בלק [ד"ה ויאמר בלעם], והם לא הבינו ואמרו טוב הדבר, וע"כ אמר אח"כ ואקח מאתכם אנשים חכמים וידועים וכו' ואמרו חז"ל (נדרים כ':) מה שלא הוזכר נבונים כי נבונים לא מצא וז"ש ונבונים לא מצאתי רומז כי לא מצא מי שיבין כוונתו, כי באם הבנתם את כוונתי והתפללתם אולי הייתם מועילים בתפלתכם.
When they were close to entering the land of Israel, Moshe Rabeynu felt that it was the will of the blessed God that Yehoshua would be the one to bring them in. But still he wanted Israel to pray to God saying that they did not want another leader (than Moshe, in effect to change God’s will). This is hinted in the way he said, “I alone cannot bear you.” (Not alone, but if all of Israel prays, then perhaps.) Even though we find later (at the beginning of the next parasha) that he asks God to be the one to bring them in, he says it to them here in order for them to understand that he needs their prayers now. This verse is the ninth verse from the beginning of the parasha, and each time the ninth verse contains a depth much deeper than the plain meaning, as is explained above in Parashat Balak. However, they didn’t understand (Moshe’s hidden meaning, wanting them to pray that he should be the one to bring them in), and they said, “it is good to do what you have said [to choose other leaders]” (Devarim, 1:14). Therefore it is said, “Take men of wisdom, of deep understanding, and known,” (verse 13) and after, “so I took wise men, and known (verse15). On this our sages say (Nedarim 20b), “the second time it does not say, ‘of deep understanding,’ because he didn’t find anyone of deep understanding.” This means that (because they answered him in verse 14, “it is good to choose new leaders”) he didn’t find anyone with an understanding of his hidden intention (as if to say), “for if you had understood my intention and prayed, maybe your prayer would have been successful.”
לְפִיכָךְ כְּשֶׁבָּאוּ לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הִזְכִּיר לָהֶן כָּל מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶן סָנֵגוֹרְיָא, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיִּכָּנֵס עִמָּהֶם. מַהוּ אַתָּה עֹבֵר, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שֶׁהָיָה משֶׁה מְחַבֵּט עַצְמוֹ לִפְנֵיהֶן וְאוֹמֵר לָהֶם אַתֶּם עוֹבְרִים, אֲנִי אֵינִי עוֹבֵר, וּפָתַח לָהֶם פֶּתַח שֶׁמָּא יְבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים, וְלֹא הָיוּ מְבִינִים, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה מִמַּטְרוֹנָה, סָרְחָה עָלָיו מַטְרוֹנָה, בִּקֵּשׁ לְהוֹצִיאָהּ, אָמַר לָהּ תְּהֵא יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי נוֹטֵל אַחֶרֶת, אָמְרָה לוֹ אִין, וְאֵין אַתְּ אוֹמֵר לִי מִי הִיא זוֹ שֶׁאַתָּה עָתִיד לִטֹּל, אָמַר לָהּ פְּלוֹנִית. מֶה עָשְׂתָה מַטְרוֹנָה, כִּנְסָה אֶת בָּנֶיהָ אָמְרָה לָהֶן הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁאֲבִיכֶם מְבַקֵּשׁ לְגָרְשֵׁנִי וְלִטֹּל אֶת פְּלוֹנִית, יְכוֹלִין אַתֶּם שֶׁלֹא לְהִשְׁתַּעְבֵּד בָּהּ, אָמְרוּ לָהּ הֵן, אָמְרָה לָהֶן תֵּדְעוּ מַה הִיא עֲתִידָה לַעֲשׂוֹת בָּכֶם, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת שֶׁמָּא יָבִינוּ וִיבַקְּשׁוּ עָלֶיהָ מֵאֲבִיהֶן, וְלֹא הָיוּ מְבִינִין, כֵּיוָן שֶׁלֹא הֵבִינוּ אָמְרָה וְאֵינִי מְצַוָּה אֶתְכֶם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַצְמְכֶם שֶׁתִּהְיוּ זְהִירִים בִּכְבוֹד אֲבִיכֶם. כָּךְ משֶׁה כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וגו' (דברים ג, כז): כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, הָיָה אוֹמֵר לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים ז, א): וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּה. אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם, אֲנִי אֵינִי עוֹבֵר, שֶׁמָּא יָבִינוּ וִיבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים וְלֹא הָיוּ מְבִינִין, כֵּיוָן שֶׁלֹא הֵבִינוּ אָמַר אֵינִי מְצַוֶּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַצְמְכֶם שֶׁתִּהְיוּ זְהִירִין בִּכְבוֹד אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, יג): אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וגו'...
Therefore, when they came to pass over the Jordan, Moses reminded them of every plea that he had made on their behalf, because he thought that they would pray on his behalf that he should enter the land with them. What is the force of THOU ART TO PASS OVER? R. Tanhuma said: Moses prostrated himself before Israel and said to them: ‘You are to pass over, but not I,’ and he gave them the opportunity to pray for him, but they did not grasp it. This can be compared to a king who had many children by a noble lady. The lady was undutiful to him and he resolved to dismiss her. He said to her: ' Know that I am going to marry another wife.’ She replied: ‘Yes, but will you not tell me whom it is that you intend to marry.’ He replied: ‘So-and-so.’ What did the noble lady do? She summoned her children and said to them: ‘Know that your father intends to divorce me and to marry So-and-so; could you bear being subjected to her?’ They replied: ‘Yes.’ She then said to them: ‘Know what she will do to you.’ She thought that perhaps they would understand what she meant and would intercede with their father on her behalf, but they did not understand. As they did not understand, she said: ‘I will command you only for your own sake, be mindful of the honour of your father.’ So it was with Moses. When God said to him: ' Take thee Joshua the son of Nun, etc. (Num. XXVII, 18); For thou shalt not go over this Jordan’ (Deut. III, 27), Moses said to Israel, ’And it shall come to pass, when the Lord thy God shall bring thee into the land whither thou goest to possess it’ (ib. XI, 29); he stressed [the words] THOU ART TO PASS OVER THIS DAY, not I, [He thought] that perhaps Israel would understand. As they did not understand, he said: ‘I will command you only for your own sakes, be mindful of the honour of your Father in heaven.’ Whence do we know this? For it is said, That thou mightest fear the Lord thy God, etc. (ib. VI, 2).
וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת (דברים כט, ג), מַהוּ וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ה, כו): מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם וגו', שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁתָקוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְחַבָּר אֶחָד קָשֶׁה שֶׁרָאָה עַכְנָא אַחַת קָשָׁה, אָמַר מִי יוּכַל לַחַבֵּר אֶת זוֹ, אָמְרוּ לוֹ וְלֹא אַתְּ הַחַבָּר, הַכֹּל מִמְּךָ. כָּךְ כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם, הָיָה לָהֶן לוֹמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה תֵּן, לְפִיכָךְ אָמַר משֶׁה וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת. דָּבָר אַחֵר, מִי יִתֵּן, אָמַר רַבִּי מֵאִיר מִי גָדוֹל הַגַּנָּב אוֹ הַנִּגְנָב, הֱוֵי אוֹמֵר הַנִּגְנָב גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נִגְנָב וְשׁוֹתֵק, כָּךְ כְּתִיב (תהלים עח, לו לז): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ, כִּבְיָכוֹל, וְהוּא אוֹמֵר מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם. דָּבָר אַחֵר, וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמֵנִי בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ אָמַר לָהֶם משֶׁה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כֵּיצַד, שְׁנֵי דְּבָרִים גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶחָד עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד עַל משֶׁה, אֶחָד עַל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, יד): הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם. וְאֶחָד עַל משֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ משֶׁה לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ג, כז): לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וּמשֶׁה בִּקֵּשׁ מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַטֵּל אֶת שְׁתֵּיהֶן, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (במדבר יד, יט): סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וּבָטְלָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְקַיְּמָה שֶׁל משֶׁה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, כ): סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. כֵּיוָן שֶׁבָּא לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִתְחִיל אוֹמֵר (דברים ג, כה): אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, כְּבָר בִּטַּלְתָּ אֶת שֶׁלִּי וְקִיַּמְתִּי אֶת שֶׁלְּךָ, אֲנִי אָמַרְתִּי וְאַשְׁמִידֵם, וְאַתְּ אָמַרְתְּ סְלַח נָא, וְנִתְקַיֵּם שֶׁלְּךָ, וְאַף עַכְשָׁו מְבַקֵּשׁ אֲנִי לְקַיֵּם אֶת שֶׁלִּי וּלְבַטֵּל אֶת שֶׁלְּךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, אַתָּה רוֹצֶה לֶאֱחֹז אֶת הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי רָאשִׁין. אָמַר לוֹ, אִם אֶעְבְּרָה נָא אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם, בַּטֵל סְלַח נָא, וְאִם סְלַח נָא אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם, בַּטֵּל אֶעְבְּרָה נָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה רַבֵּינוּ כָּךְ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָמוּת משֶׁה וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בוֹ וְלֹא תִּנָזֵּק צִפָּרְנוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק, כֵּיוָן שֶׁנָּטָה משֶׁה לָמוּת וְלֹא בִּקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיִּכָּנֵס לָאֶרֶץ, כִּנֵּס אוֹתָן וְהִתְחִיל מוֹכִיחָן, אָמַר לָהֶם אֶחָד פָּדָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּעֵגֶל, וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לִפְדוֹת אָדָם אֶחָד, הֲרֵי וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת
Another explanation: BUT THE LORD HATH NOT GIVEN YOU A HEART TO KNOW. R. Samuel b. Nahmani said: Moses said this with reference to himself. How so? The Holy One, blessed be He, made two decrees, one affecting Israel, and one affecting Moses. The one affecting Israel was when they committed the unmentionable sin [Golden Calf]. Whence this? For it is said, Let Me alone, that I may destroy them (Deut. IX, 14). And the one affecting Moses? When Moses sought to go into Eretz Israel, God said to him,’ Thou shalt not go over this Jordan ' (ib. III. 27). Moses therefore entreated God to annul both decrees. He said to God: ' Master of the Universe, Pardon, I pray Thee, the iniquity of this people according unto the greatness of Thy loving kindness’ (Num. XIV, 19), and God's [decree] was annulled while his own [prayer] was fulfilled. Whence this? For it is said, I have pardoned according to Thy word (ib. 20). When he was about to enter the Land, Moses entreated: Let me go over, I pray Thee, and see the good land (Deut. III, 25). Whereupon God replied: ' Moses, on a former occasion you annulled My decree and I granted your prayer; I said: " That I may destroy them," and you prayed: "Pardon, I pray Thee," and your prayer was fulfilled; on this occasion I desire to carry out My decree and to refuse your prayer.’ God added: ‘Moses, you do not know how to act! You wish to hold the rope by both its ends.’ If you insist on "Let me go over, I pray Thee" being granted, then you must withdraw the prayer, "Pardon, I pray Thee", and if you insist on " Pardon, I pray Thee," then you must withdraw, "Let me go over, I pray Thee."’ R. Joshua b. Levi said: When Moses our teacher heard this, he exclaimed before God: ‘Master of the Universe, let rather Moses and a hundred like him perish than that the finger-nail of even one of them [Israel] should be injured! ' R. Samuel b. Isaac said: When Moses was nearing his end and Israel did not pray for him that he should enter the Land, he assembled them and began rebuking them with the words: One man saved sixty myriads at the time of the [Golden] Calf, and yet sixty myriads cannot save one man. This is the force of, BUT THE LORD HATH NOT GIVEN YOU A HEART TO KNOW.
אף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנאמר (דברים כט, ד) ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה וכתיב (דברים כט, ג) ולא נתן ה' לכם לב וגו' אמר רבה ש"מ לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין
Moses indicated this to the Israelites only after forty years had passed, as it is said, And I have led you forty years in the wilderness . . . but the Lord hath not given you a heart to know, and eyes to see and ears to hear, unto this day. Said Raba: From this you can learn that it may take one forty years to know the mind of one's master.
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר מֹשֶׁה וְגוֹ'. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אֲנֹכִי, וְעַכְשָׁו אַתָּה מְדַבֵּר כָּל כָּךְ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם אַתָּה חַיָּךְ, שְׁנֵה אֶת הַתּוֹרָה וְהִתְרַפֵּא. מֹשֶׁה כְּבָר לָמַד אֶת כָּל הַתּוֹרָה. בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אָז יְדַלֵּג כְּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם (ישעיה לה, ו). בֹּא וּרְאֵה כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה (שמות ג, י). אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, בַּיָיא אַתָּה מַעֲבִיר עָלַי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אֲנֹכִי (שם ד, י). אָמַר לוֹ: שִׁבְעִים לָשׁוֹן עוֹמְדִין בְּפַלְטְרִין שֶׁל פַּרְעֹה, שֶׁאִם יָבֹא אָדָם אֶחָד מִמָּקוֹם אַחֵר, מְדַבְּרִים עִמּוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ. וַאֲנִי הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתְךָ, וְהֵם בּוֹדְקִין אוֹתִי לוֹמַר, שֶׁאֲנִי שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְגָלוּי לִפְנֵיהֶם שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְהָשִׂיחַ עִמָּהֶם. אֵין שׂוֹחֲקִין עָלַי לוֹמַר, רְאוּ שָׁלִיחַ שֶׁל מִי שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם וְאֶת כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁמֹעַ וּלְהָשִׁיב. הֱוֵי, בַּיָיא, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אֲנֹכִי. הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם (שם ו, ל). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲרֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא לִמְּדוֹ בְּרִיָּה, מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא לָהֶם שֵׁמוֹת (בראשית ב, כ). שֵׁם לְכָל הַבְּהֵמָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא שֵׁמוֹת. וְאַתָּה אוֹמֵר, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אֲנֹכִי. בְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הִתְחִיל מְפָרֵשׁ הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. הַפֶּה שֶׁאָמַר, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אֲנֹכִי, אָמַר אֵלֶּה הַדְּבָרִים. וְהַנָּבִיא צָוַח וְאָמַר, אָז יְדַלֵּג כְּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם (ישעיה לה, ו). לָמָּה, כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה (שם). לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵלֶּה הַדְּבָרִים.
(Deut. 1:1:) “These are the words that Moses spoke….” Israel said, “Yesterday you said (in Exod. 4:10), ‘I am not a man of words.’ And now you are speaking so much?” Rabbi Isaac said, “If you are impeded in your speech, recite the Torah and you will be healed, [as] Moshe already studied all of the Torah.” (Deut. 1:1, cont.:) “Through the wilderness, in the Arabah near Suph.” This text is related (to Is. 35:6), “Then the lame shall leap like a hart, and the tongue of the dumb shall shout for joy.” Come and see. When the Holy One, blessed be He, said to Moses (in Exod. 3:10), “I will send you unto Pharaoh,” Moses said to Him, “You are doing me an injustice. (Exod. 4:10), ‘I am not a man of words.’” He said to Him, “Seventy languages are spoken in Pharaoh's palace. Thus if a man comes from another place, they speak with him in his own language. When I go on Your mission, they will examine me, asking whether I am a representative of the Omnipresent. Then it will be revealed to them that I do not know how to converse with them. Will they not laugh at me, saying, ‘Look at the agent of the One who created the world and all its languages! Does he not know how to listen and reply?’ See here, something is wrong! (Exod. 4:10:) ‘I am not a man of words,’ (Exod. 6:12) ‘For I have uncircumcised lips (i.e., a speech impediment).’” The Holy One, blessed be He, said to him, “But look at the first Adam. Since no creature taught him, where did he [come to] know seventy languages? It is so stated (in Gen. 2:20), ‘And he gave names to (them).’ ‘A name for every beast’ is not written here but rather ‘names’ (in the plural, i.e., a name for each and every beast in seventy languages). And you say, (Exod. 4:10) ‘I am not a man of words.’” At the end of forty years [from] when Israel left Egypt, [Moses] began to elucidate the Torah in seventy languages, as stated (in Deut. 1:5), “he elucidated this Torah.” The mouth that said (in Exod. 4:10), “I am not a man of words,” [then] said (in Deut. 1:1), “These are the words.” The prophet [thus] cries out and says (in Is. 35:6), “Then the lame shall leap like a hart, and the tongue of the dumb shall shout for joy.” Why? (Ibid., cont.:) “Because waters shall break forth in the wilderness and streams in the desert.” It is therefore stated (in Deut. 1:1), “These are the words.”