(יא) וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר׃ (יב) אֵ֠לֶּה יַֽעַמְד֞וּ לְבָרֵ֤ךְ אֶת־הָעָם֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים בְּעׇבְרְכֶ֖ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן שִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וְיוֹסֵ֥ף וּבִנְיָמִֽן׃ (יג) וְאֵ֛לֶּה יַֽעַמְד֥וּ עַל־הַקְּלָלָ֖ה בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל רְאוּבֵן֙ גָּ֣ד וְאָשֵׁ֔ר וּזְבוּלֻ֖ן דָּ֥ן וְנַפְתָּלִֽי׃ (יד) וְעָנ֣וּ הַלְוִיִּ֗ם וְאָ֥מְר֛וּ אֶל־כׇּל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל ק֥וֹל רָֽם׃ {ס} (טו) אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה תּוֹעֲבַ֣ת יקוק מַעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כׇל־הָעָ֛ם וְאָמְר֖וּ אָמֵֽן׃ {ס} (טז) אָר֕וּר מַקְלֶ֥ה אָבִ֖יו וְאִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס} (יז) אָר֕וּר מַסִּ֖יג גְּב֣וּל רֵעֵ֑הוּ וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס} (יח) אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס} (יט) אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (כ) אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו כִּ֥י גִלָּ֖ה כְּנַ֣ף אָבִ֑יו וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס} (כא) אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־כׇּל־בְּהֵמָ֑ה וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס} (כב) אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֲחֹת֔וֹ בַּת־אָבִ֖יו א֣וֹ בַת־אִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס} (כג) אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־חֹֽתַנְתּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס} (כד) אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס} (כה) אָרוּר֙ לֹקֵ֣חַ שֹׁ֔חַד לְהַכּ֥וֹת נֶ֖פֶשׁ דָּ֣ם נָקִ֑י וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס} (כו) אָר֗וּר אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָקִ֛ים אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֑ם וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {פ}
The Gemara asks: Is that to say that one who recites a blessing is preferable to one who answers amen? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The reward of the one who answers amen is greater than the reward of the one who recites the blessing? Rabbi Nehorai said to him: By Heavens, an oath in the name of God, it is so. Know that this is true, as the military assistants [gulyarin] descend to the battlefield and initiate the war and the mighty descend and prevail. The amen that follows a blessing is compared to the mighty who join the war after the assistants, illustrating that answering amen is more significant than reciting the initial blessing. The Gemara responds: This is subject to a tannaitic dispute, as it was taught in a baraita: Both the one who recites a blessing and the one who answers amen are included among those who “stand up and bless” (Nehemiah 9:5), but they hurry to reward, i.e., the one who recites the blessing, more than they hurry to reward, i.e., the one who answers amen.
(ב) השומע א' מישראל מברך אחת מכל הברכות אע"פ שלא שמע כולה מתחלתה ועד סופה אע"פ שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אחריו אמן... הגה ועונין אמן אחר עכו"ם אם שמע כל הברכה מפיו (הר"י פ' אלו דברים):
If a Jew hears someone say part of a bracha, even if he didn't hear the entire bracha from the beginning to the end and he is not bound by that bracha, he still has to say Amen...Rema - you even say Amen after a Gentile makes a blessing!
(ח) וְדַע עוֹד, דִּכְשֵׁם שֶׁהַנָּחָשׁ נֶעֱנַשׁ בְּעִנְיַן מְזוֹנוֹ, כְּדִכְתִיב: "וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ", כֵּן הוּא מִי שֶׁהוּא בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע נֶעֱנַשׁ בַּעֲוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּ"סֵפֶר הַקָּנֶה", וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רְאֵה וְהָבֵן, שֶׁכָּל הַמּוֹצִיא לָשׁוֹן הָרָע מִפִּיו, נִדּוֹן בְּצָרַעַת. וּמְסַיֵּם שָׁם בְּסוֹף דְּבָרָיו, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ נַעֲשֶׂה מְצֹרָע, נִדּוֹן בַּעֲנִיּוּת, וּשְׁקוּלָה הָעֲנִיּוּת כְּצָרַעַת, וַהֲרֵי הוּא עָנִי הַנִּמְסָר בִּידֵי אָדָם. עַיֵּן שָׁם.
(ט) וּבֶאֱמֶת לְפֶלֶא הוּא בְּעֵינַי, שֶׁטֶּבַע בְּנֵי הָאָדָם לְחַפֵּשׂ סְגֻלּוֹת וּבְרָכוֹת מֵאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים לְהַצְלָחָה עַל פַּרְנָסָה, וּמַה יּוֹעִילוּ לָהֶם כָּל הַסְּגֻלּוֹת וְהַבְּרָכוֹת, אִם, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא מֻרְגָּל בְּזֶה הַחֵטְא שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, הֲרֵי יֵשׁ עַל זֶה אָרוּר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה (דברים כ"ז כ"ד): "אָרוּר מַכֶּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר", שֶׁהוּא קָאֵי עַל לָשׁוֹן הָרָע, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (שבועות ל"ו.): אָרוּר, בּוֹ קְלָלָה, בּוֹ נִדּוּי. וְזֶה לֹא יָצָא מִפִּי אִישׁ אֶחָד, כִּי אִם בְּהֶסְכֵּם כָּל יִשְׂרָאֵל בְּצֵרוּף הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, כְּדִכְתִיב בַּקְּרָא, וַהֲרֵי הוּא מְכַלֶּה הַשְׁפָּעָתוֹ.
(י) וְאִם הָיוּ שׁוֹמְעִים לִדְבָרַי, הָיִיתִי מְיַעֵץ לָהֶם יוֹתֵר, שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַצְמָם בִּזְהִירוּת יְתֵרָה מִזֶּה הַחֵטְא, וּבִפְרָט מִלַּעֲשׂוֹת בְּפֹעַל מַמָּשׁ רַע לַחֲבֵרוֹ מֵעִנְיַן גֶּזֶל וְחָמָס וְאוֹנָאָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, [שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי גּוֹרֵם גָּדוֹל שֶׁיְּבֻזְבְּזוּ נְכָסָיו עַל יְדֵי זֶה וְיֵרְדוּ לְטִמְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּקוֹנְטְרֵס "שְׂפַת תָּמִים" בְּפֶרֶק שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי מִכַּמָּה פְּסוּקים וּמַאַמְרֵי חֲזַ"ל, עַיֵּן שָׁם], שֶׁאָז בְּוַדַּאי יִתְבָּרְכוּ נִכְסֵיהֶם יוֹתֵר מִכָּל הַסְּגֻלּוֹת, וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁכָּל הָאֲרוּרִים פָּתְחוּ מִתְּחִלָּה בִּבְרָכָה וְאָמְרוּ: "בָּרוּךְ אֲשֶׁר לֹא יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ", וְכָל יִשְׂרָאֵל עָנוּ עַל זֶה אָמֵן, וּבְוַדַּאי תִּתְקַיֵּם הַבְּרָכָה הַזּוֹ.
(8) And know, further, that just as the serpent was punished in its food, as it is written: "And dust shall you eat all the days of your life," so the man of lashon hara is punished with poverty, as it is written in Sefer Hakanah: "See and understand that all who utter lashon hara are punished with leprosy," and he concludes: "One who does not become a leper is punished with poverty, which is equivalent to leprosy, and he becomes a pauper, beholden to men."
(9) And, in truth, this is a wonder in my eyes. For it is the nature of a man to seek remedies and blessings from great men for success in [earning] a livelihood. And how will all the remedies and blessings help them if, G-d forbid, they are habituated to the sin of lashon hara and rechiluth, which is subject to an explicit curse [Arur] in the Torah (Devarim 27:24): "Cursed [Arur] is he who smites his friend in secret," which, according to Rashi, refers to lashon hara. And Chazal have said (Shevuoth 36a): "'Arur' — in it lies a curse; in it lies excommunication." And this [Arur] was not uttered by one man alone, but in consensus with all of Israel, in addition to the Cohanim and the Levites, as stated in Scripture. And this one [(by speaking lashon hara)] voided his blessing!
(10) Had they [the remedy seekers] listened to me, I would have apprised them, rather, to be especially careful in guarding themselves against this sin, and, in particular, not to actively harm their friend in the area of theft, robbery, cheating, and the like. [(For these are certainly a potent force in eroding one's possessions and causing them to go lost, as we have written in the booklet, Sefath Tamim, in the second and third chapters, adducing verses and citations from Chazal.)] For then his possessions would certainly be blessed, more than by all the "remedies." As is well known, all the arurim were preceded by blessings, e.g., "Blessed is he who does not smite his friend, etc." And all of Israel answered "Amen" to this. And this blessing will certainly be fulfilled.