(ג) וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶ֒ךָ֒ וַיַּאֲכִֽלְךָ֤ אֶת־הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כׇּל־מוֹצָ֥א פִֽי־ה' יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם׃
חיות הנשמה הוא לא על ידי מאכל כי על ״כל מוצאי פי ה׳ יחיה האדם״ וזה הברכה המוציאים מפה מוציאי ניצוצי קדושה מן הטומאה ונבררת על ידי פי השם בלעיסת הל״ב שיניים שהם ל״ב נתיבות.
של״ה הקדוש: שער האותיות קדושת האכילה אות מב-מג
״צדיק אוכל לשבע נפשו״ (משלי יג:כה). ״אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר בו גדל״ (ב. רבה ב:סו) הכוונה כח ההשפעה הבאה מלמעלה...נמצא כל מאכל בעולם הוא מעורב בגוף ובנפש. המאכל הנגלה הוא גוף וקדושת ההשפעה מלמעלה זהו הנפש שלו. הנפש נהנה מהנפש של המאכל והגוף מהגןף. וזה שכתוב ״כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם״ מה תועלת יש לנפש מזה אלא על כל מוציא פי ה׳, דהיינו ההשפעה שמכה בו ״יחיה האדם״. זהו פרוש מופלא!
״צדיק אוכל לשבע נפשו״ (משלי יג:כה). ״אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר בו גדל״ (ב. רבה ב:סו) הכוונה כח ההשפעה הבאה מלמעלה...נמצא כל מאכל בעולם הוא מעורב בגוף ובנפש. המאכל הנגלה הוא גוף וקדושת ההשפעה מלמעלה זהו הנפש שלו. הנפש נהנה מהנפש של המאכל והגוף מהגןף. וזה שכתוב ״כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם״ מה תועלת יש לנפש מזה אלא על כל מוציא פי ה׳, דהיינו ההשפעה שמכה בו ״יחיה האדם״. זהו פרוש מופלא!
לפעמים האכילה היא מצוה ולפעמים מניעת האכילה מצוה דהיינו התענית ושניהם עולים בקנה אחד ולפעמיים האכילה בסוד הקרבן כמו שאמרו רבותינו (חגיגה כז) עכשיו השלחן של אדם מכפר והוא במקום קרבן.
יש רוחניות במזון ועל ידי הברכה נזונית הנשמה וזה נמשך על ידי שהקב׳ה בבריאת העולם גזר כן בריאת האדם. וכל הצומח והדומם ומאותו כח נמשך רוחניות לכל דבר לכל דבר. וזה הרוחניות הולך לנשמה וזה שכתוב ״כי על מוצא פי ה׳״ - מהרוחניות הנמשך תחיה כל נשמה. זה דברי רבינו הארי בקצור נמרץ.
כל פרוסת לחם הראוייה כבר לאכילה - עדיין עוברת כמה וכמה בירורים.
בתחילה היא נטחנת בשיניים אח׳ך עוברת למערכת העיכול שם היא נטחנת ומתבררת...
אך במאכל יש עוד חלק - והוא מאמר ה׳ הקיים בכל דבר בעולם כמו שנאמר ״לעולם ה דברך ניצב בשמיים״ (תהילים קיט פט) כלומר כל מאמר אותו אמר הקב״ה בעת בריאת העולם ממשיך ומקיים את הדבר שנאמר עליו לעולם ועד.
הקב״ה אמר ״יהי רקיע״ ועד היום מאמר זה ממשיך ומקיים את הרקיע.
גם בכל מאכל יש את החלק דבר ה״ ועל ידי המחשבה והברכה אנחנו מבררים את חלק הרוחני של המאכל.
מה ההבדל בין לאכול מרק המסעדה סינית או לאכול מרק שהכינו לי אשתו והילדים הרי שניהם טעימים? ההבדל הוא שכאשר אני אוכל במסעדה אני אוכל מרק כפשוטוץ רבל כשאני אוכל מרק שאשתי וילדי הכינו לי אני מקבל משהוא הרבה יותר פנימי מהמרק - משהו עמור מאוד. כשמברכים על האוכל זה לא רק להודות להקב״ה זה הרבה יותר עמוק מזה. אנחנו מברכים כדי להתקשר באופן יותר פנימי לאוכל. לפעמיים אני יכול לאכול פירור קטן ולשבוע כי קיבלתי את הפנימיות ממנו.
בכל יום היו מתים ק׳ אנשים בא דוד ותקן לק׳ ברכות. ״ועתה ישראל מה ה׳ אלוקיך קרי ביה מאה אלו ק ברכות כיון שתקנום נעצרה המגפה. (תנחומא פר קרח ס,יב).
עיקר בריאת האדם בעולם היא עבור השגת הדביקות והקירבה לקב״ה ומתן תורה נמשל נתורה פעמים אין ספור כנישואין וברית אהבה. והרי ידוע בחיי הנישואין שעיקר השלום והאבה הם על ידי תקשורת נאותה בין בני זוג. כמה פעמים שמענו שני בני הזוג אומרים אחד לשני: ״איני צריך שום דבר - רק דבר אתי יפה״ ועיקר השמחה בבית כשאוממרים בצורה יפה ״בוקר טוב״ ו״תודה רבה״.
כן כביכול אומר הקב׳ה ״מה ה שואל ממך״ -מה אני מבקשת שתדברו אתי יפה שזנ המובן של המאה ברכות, הודאה לאורך כל שעות היום: תודה על העיניים - ״פוקח עורים שותה מים תודה רבה שהכל נהיה בדברו זהו הדבירות הרבעית בכל עת ובכל שעה במשך החיים ועל זה כתיב: ״ואתם הדבקים בה׳ חיים כולכם היום״.
כי לא המטיר. וּמַ"טַ לֹא הִמְטִיר? לְפִי שֶׁאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאֵין מַכִּיר בְּטוֹבָתָם שֶׁל גְּשָׁמִים, וּכְשֶׁבָּא אָדָם וְיָדַע שֶׁהֵם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת וְהַדְּשָׁאִים:
(ג) (ג) וטוב ליזהר - כתבו הספרים בשם הזוה"ק שמצוה לאדם שיתפלל בכל יום על מזונו קודם האכילה. ואם שכח להתפלל עד אחר שנטל ידיו לאכילה יש מצדדים שיכול לומר תפלה זו אחר הנטילה דלא חשיב הפסק דהוי קצת כצורך סעודה(!)
My master [the Arizal] told that the primary way to attain ruach hakodesh is to be cautious with bןרkas hanehenin (blessings over food) and to say these brachos with kavanah… By reciting the berachos with kavanah one removes the tumah from the food, it purifies his body, and he becomes pure and enabled to receive holiness. The Arizal instructed us often on this matter. ~
תָּנוּ רַבָּנַן: אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה. וְכׇל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה מָעַל. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? — יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִילּוּ נֶהֱנָה מִקׇּדְשֵׁי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״. רַבִּי לֵוִי רָמֵי: כְּתִיב ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״, וּכְתִיב ״הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם״! לָא קַשְׁיָא כָּאן קוֹדֶם בְּרָכָה, כָּאן לְאַחַר בְּרָכָה.
(א) והענין כי מלת ברוך. אינו לשון תהלה ושבח כמו ששומה בפי ההמון. שהרי כשאמר לר' ישמעאל בני ברכני לא אמר שם שום שבח בברכתו אלא תפלה ובקשת רחמים. וכן בב''מ (קי''ד א') אמרינן וברכך יצא הקדש שא''צ ברכה. ופריך הש''ס ולא והא כתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' כו'.
(ב) אבל האמת כי ברוך פירושו לשון תוספת וריבוי וכענין קח נא את ברכתי גו'. וברך את לחמך. וברך פרי בטנך וגו'. והרבה כיוצא במקרא. שא''א לפרשם לשון תהלה ושבח אלא לשון תוספת ורבוי.
(ג) ובזוהר אמר בכ''מ לאמשכא ברכאן כו'. לארקא ברכאן לאוסופי ברכאן. תוספת רבויא דברכאן כו' וע' ברע''מ ריש פ' עקב ע''א וע''ב שברוך אתה הוי''ה פי' כמשמעו לאמשכא ולארקא חיין ממקורא דחיי לשמי' דקב''ה קדישא כו'. וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. ואינון ברכאן אריק ב''נ באינון מלין כו' ע''ש באורך.
(ד) וכ''כ בפע''ח שער הקדישים פ''א ז''ל סוד ברוך בכל מיני רבויין. וכ''ה שם סוף שער הבריאה וספ''ב משער העמידה ובריש פ''ג שם ובשער השבת ריש פי''ב ובשער תפלת ר''ה פ''ג ע''ש וכ''כ הרשב''א ז''ל בענין ישמעאל בני ברכני ע''ש:
(ה) אמנם ענין הברכה לו ית''ש. אין הכוונה לעצמות אדון יחיד ב''ה כביכול. חלילה וחלילה. כי הוא מרומם מעל כל ברכה. אבל הענין כמ''ש בזו' דקב''ה סתים וגליא. כי עצמות א''ס ב''ה סתים מכל סתימין ואין לכנותו ח''ו בשום שם כלל אפילו בשם הוי''ה ב''ה ואפי' בקוצו של יו''ד דבי'.
(1) And the matter of the word “blessed” is not an expression of attributing glory and giving praise as is commonly accepted among the masses, for when He said to Rabbee Yishmael: “Yishmael, my child, bless me” (Berakhot 7a), he didn’t utter there any praise in his blessing, rather a prayer and a request for mercy. And in the same context in Bava M’tzee-ah (114a) they stated: “‘and he will bless you’ (D’varim 24:13)—this excludes hekdeish which doesn’t require a blessing”. And then the Talmud argues that this is not correct, and therefore it is written; “and you shall eat and be satisfied and bless God…” (D’varim 8:10).
(2) However, the truth is that ba-rookh, its meaning is an expression of increase and expansion, and consonant with the context of (Berakhot 7a) “accept, please, my b’rakha…” (B’reishit 33:11), and “and He will bless your food” (Shemot 23:25), and “and He will bless the fruit of your womb…” (D’varim 7:13), and many others similar to these in the text, so that it’s impossible to translate them as expressions of attributing glory and giving praise; rather [it’s] an expression of increase and expansion.
(3) And in the Zohar it states in many places “l’am-sheekha birkha’an…”, “l’a-ra-ka birkha’an”, “l’oh-soo-fei birkha’an”, “toseffet v’ribui birkha’an…”. And refer to the Raa-ya M’hemna (beginning of parshat Eikev 71 and 72), that “ba-rookh ah-tah YHV”H”, its meaning is to draw forth and cause the flow of life [force] from the Source of Life to the name of the Holy One (blessed be He)… . And it’s written (ibid): “and you shall eat and be satisfied and bless God your God-Elohi”m”, and those are blessings that people cause to flow with those words…”. Refer there at length [for more details].
(4) And so it is written in the Pri Etz Chayyim, Sha-ar Ha-kadishim, chapter 1, and this is what it says: “The hidden meaning of ba-rookh is many kinds of expansion”. And so it is too at the end of the Sha-ar Ha-b’reeya, and at the end of chapter two of the Sha-ar Ha-ahmeeda, and at the beginning of chapter three there, and in the Sha-ar Ha-shabbat in the beginning of chapter twelve, and in the Sha-ar T’feelaht Rosh Ha-shanna, refer there. And so too wrote the RaShb”A (OBM) in regard to the context of “Yishmael, my child, bless me”. Refer there [for more details].
(5) However the context of blessing Him (blessed be His name), the intention is not [aimed] towards the Essence (so to speak) of the One Master (blessed is He), (never! never!), for He is far, far above any blessing. Rather the context is as is stated in the Zohar (Ehmore 98, and in other places), that the Holy One (blessed be He) is [both] revealed and hidden. For the Essence of the Ein Sofe (blessed is He) is the most hidden of the hiddens, and can’t be assigned any name at all, not even the name YHV”H (blessed is He), nor even to the top thorn of its letter Yud.
בבראשית רבה איתא עה״פ בראשית ברא אלןקים אין ראשית אלר ביכורים...בזכות מצוות ביכורים היתה כל הבריאה!