שמיטה וצדק חלוקתי

^{אחת ממטרות השמיטה היא לאפשר לשכבה החלשה בחברה שנה שבה הם לא צריכים לדאוג לצרכים הבסיסים ובשנה זו המצב "מתאפס" כך שלאחר שנה זו הם יוכלו לצאת ממצב העוני אליו הם הגיעו. נבחן את מימוש תפיסה זו בחיים כיום במדינת ישראל וננסה לחשוב על דרכים לקיים אותה.

דף הלימוד מיועד לצעירים ללא היכרות מוקדמת עם מצוות השמיטה}

שמות כ״ג:י׳-י״א

(י) וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃ (יא) וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ׃

Exodus 23:10-11

(10) Six years you shall sow your land and gather in its yield; (11) but in the seventh you shall let it rest and lie fallow. Let the needy among your people eat of it, and what they leave let the wild beasts eat. You shall do the same with your vineyards and your olive groves.

ויקרא כ״ה:א׳-כ״ד

(א) וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃ (ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָֽה׃ (ג) שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃ (ד) וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר׃ (ה) אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ׃ (ו) וְ֠הָיְתָ֠ה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאׇכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃ (ז) וְלִ֨בְהֶמְתְּךָ֔ וְלַֽחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאַרְצֶ֑ךָ תִּהְיֶ֥ה כׇל־תְּבוּאָתָ֖הּ לֶאֱכֹֽל׃ {ס} (ח) וְסָפַרְתָּ֣ לְךָ֗ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתֹ֣ת שָׁנִ֔ים שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְהָי֣וּ לְךָ֗ יְמֵי֙ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתֹ֣ת הַשָּׁנִ֔ים תֵּ֥שַׁע וְאַרְבָּעִ֖ים שָׁנָֽה׃ (ט) וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֑דֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפֻּרִ֔ים תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכׇל־אַרְצְכֶֽם׃ (י) וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכׇל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ׃ (יא) יוֹבֵ֣ל הִ֗וא שְׁנַ֛ת הַחֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם לֹ֣א תִזְרָ֔עוּ וְלֹ֤א תִקְצְרוּ֙ אֶת־סְפִיחֶ֔יהָ וְלֹ֥א תִבְצְר֖וּ אֶת־נְזִרֶֽיהָ׃ (יב) כִּ֚י יוֹבֵ֣ל הִ֔וא קֹ֖דֶשׁ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִ֨ן־הַשָּׂדֶ֔ה תֹּאכְל֖וּ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃ (יג) בִּשְׁנַ֥ת הַיּוֹבֵ֖ל הַזֹּ֑את תָּשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ אֶל־אֲחֻזָּתֽוֹ׃ (יד) וְכִֽי־תִמְכְּר֤וּ מִמְכָּר֙ לַעֲמִיתֶ֔ךָ א֥וֹ קָנֹ֖ה מִיַּ֣ד עֲמִיתֶ֑ךָ אַל־תּוֹנ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו׃ (טו) בְּמִסְפַּ֤ר שָׁנִים֙ אַחַ֣ר הַיּוֹבֵ֔ל תִּקְנֶ֖ה מֵאֵ֣ת עֲמִיתֶ֑ךָ בְּמִסְפַּ֥ר שְׁנֵֽי־תְבוּאֹ֖ת יִמְכׇּר־לָֽךְ׃ (טז) לְפִ֣י ׀ רֹ֣ב הַשָּׁנִ֗ים תַּרְבֶּה֙ מִקְנָת֔וֹ וּלְפִי֙ מְעֹ֣ט הַשָּׁנִ֔ים תַּמְעִ֖יט מִקְנָת֑וֹ כִּ֚י מִסְפַּ֣ר תְּבוּאֹ֔ת ה֥וּא מֹכֵ֖ר לָֽךְ׃ (יז) וְלֹ֤א תוֹנוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־עֲמִית֔וֹ וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (יח) וַעֲשִׂיתֶם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶ֣ם אֹתָ֑ם וִֽישַׁבְתֶּ֥ם עַל־הָאָ֖רֶץ לָבֶֽטַח׃ (יט) וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ פִּרְיָ֔הּ וַאֲכַלְתֶּ֖ם לָשֹׂ֑בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח עָלֶֽיהָ׃ (כ) וְכִ֣י תֹאמְר֔וּ מַה־נֹּאכַ֖ל בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֑ת הֵ֚ן לֹ֣א נִזְרָ֔ע וְלֹ֥א נֶאֱסֹ֖ף אֶת־תְּבוּאָתֵֽנוּ׃ (כא) וְצִוִּ֤יתִי אֶת־בִּרְכָתִי֙ לָכֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַשִּׁשִּׁ֑ית וְעָשָׂת֙ אֶת־הַתְּבוּאָ֔ה לִשְׁלֹ֖שׁ הַשָּׁנִֽים׃ (כב) וּזְרַעְתֶּ֗ם אֵ֚ת הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמִינִ֔ת וַאֲכַלְתֶּ֖ם מִן־הַתְּבוּאָ֣ה יָשָׁ֑ן עַ֣ד ׀ הַשָּׁנָ֣ה הַתְּשִׁיעִ֗ת עַד־בּוֹא֙ תְּב֣וּאָתָ֔הּ תֹּאכְל֖וּ יָשָֽׁן׃ (כג) וְהָאָ֗רֶץ לֹ֤א תִמָּכֵר֙ לִצְמִתֻ֔ת כִּי־לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גֵרִ֧ים וְתוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי׃ (כד) וּבְכֹ֖ל אֶ֣רֶץ אֲחֻזַּתְכֶ֑ם גְּאֻלָּ֖ה תִּתְּנ֥וּ לָאָֽרֶץ׃ {ס}

Leviticus 25:1-24

(1) The LORD spoke to Moses on Mount Sinai: (2) Speak to the Israelite people and say to them: When you enter the land that I assign to you, the land shall observe a sabbath of the LORD. (3) Six years you may sow your field and six years you may prune your vineyard and gather in the yield. (4) But in the seventh year the land shall have a sabbath of complete rest, a sabbath of the LORD: you shall not sow your field or prune your vineyard. (5) You shall not reap the aftergrowth of your harvest or gather the grapes of your untrimmed vines; it shall be a year of complete rest for the land. (6) But you may eat whatever the land during its sabbath will produce—you, your male and female slaves, the hired and bound laborers who live with you, (7) and your cattle and the beasts in your land may eat all its yield. (8) You shall count off seven weeks of years—seven times seven years—so that the period of seven weeks of years gives you a total of forty-nine years. (9) Then you shall sound the horn loud; in the seventh month, on the tenth day of the month—the Day of Atonement—you shall have the horn sounded throughout your land (10) and you shall hallow the fiftieth year. You shall proclaim release throughout the land for all its inhabitants. It shall be a jubilee for you: each of you shall return to his holding and each of you shall return to his family. (11) That fiftieth year shall be a jubilee for you: you shall not sow, neither shall you reap the aftergrowth or harvest the untrimmed vines, (12) for it is a jubilee. It shall be holy to you: you may only eat the growth direct from the field. (13) In this year of jubilee, each of you shall return to his holding. (14) When you sell property to your neighbor, or buy any from your neighbor, you shall not wrong one another. (15) In buying from your neighbor, you shall deduct only for the number of years since the jubilee; and in selling to you, he shall charge you only for the remaining crop years: (16) the more such years, the higher the price you pay; the fewer such years, the lower the price; for what he is selling you is a number of harvests. (17) Do not wrong one another, but fear your God; for I the LORD am your God. (18) You shall observe My laws and faithfully keep My rules, that you may live upon the land in security; (19) the land shall yield its fruit and you shall eat your fill, and you shall live upon it in security. (20) And should you ask, “What are we to eat in the seventh year, if we may neither sow nor gather in our crops?” (21) I will ordain My blessing for you in the sixth year, so that it shall yield a crop sufficient for three years. (22) When you sow in the eighth year, you will still be eating old grain of that crop; you will be eating the old until the ninth year, until its crops come in. (23) But the land must not be sold beyond reclaim, for the land is Mine; you are but strangers resident with Me. (24) Throughout the land that you hold, you must provide for the redemption of the land.

בעיה חברתית-הגדרה: בעיה חברתית קיימת כאשר מספר משמעותי של אנשים או כמה אנשים בעלי חשיבות חברתית רבה רואים פער בלתי רצוי בין ערכים או אידיאלים לבין המציאות החברתית, ואנשים אלה מאמינים שאפשר לצמצם או לסגור את הפער ע"י פעולות משותפות.

הבעיה החברתית בה נעסוק: חלוקה לא הוגנת של משאבים המשותפים לכלל הציבור בישראל.

עיבוד מתוך: "צדק חלוקתי בישראל" - עורך מנחם מאוטנר 2000

"זכות לשיויון היא מזכויות האדם החשובות ביותר והוכרה כזכות יסוד בישראל כבר במגילת העצמאות... חמישים שנה לאחר ההכרה העקרונית הזו, ישראל היא אחת המדינות הבודדות במערב שלא עיגנו בחוק את זכותו של אדם לשיויון בכל תחומי חייו".

שאלות לדיון בעקבות מצוות השמיטה כפי שקראנו בהתחלה:

1 .מה מצווה הטקסט המקראי את החקלאי היהודי? מדוע?

2. מהו "המשאב" המשותף לכלל הציבור על פי הטקסט המקראי?

3. מהו מנגנון החלוקה אותו מצווה התורה?

4. באיזה אופן מבטיחה ההלכה היהודית חלוקה צודקת של משאב זה? מהם היתרונות והחסרונות של המנגנון שהיא מציעה?

מאוטנר מצביע על צמצום מחויבותה של המדינה בשנים האחרונות, בהבטחת זכויות חברתיות כדיור, חינוך, בריאות, עבודה ורמת מחיה מינימלית.

בנוסף העבירה המדינה בתחומים רבים את ההגה לפיתוח כלכלי וחברתי למגזר העסקי, בד בבד עם צמצום בתקציבים, מהלך שיוצר פער בשירות שיקבלו אזרחים שונים במדינת ישראל בתחומים כגון חינוך ובריאות. הפערים הם בין מעמדות חברתיים, בין אשכנזים לספרדים ובין יהודים לאוכלוסיות מיעוטים.

עם יציאתה של המדינה מתחומים סוציאליים שהיו בעבר נחלתה הבלעדית, החלה פריחה אדירה של עמותות וארגונים פרטיים וקיבוציים הדואגות לאוכלוסיות מוחלשות במדינה בהיבטים שונים, כולל היחלצות לעזרת חולים שידם איננה משגת.

נקודה לדיון: כיצד באה לידי ביטוי שאלת השוויון בסוגיית החלוקה של משאבי מדינה, כגון: גז, קרקעות, מקורות מים, חופים ועוד?

ילד א' וילד ב' (מעובד לפי מקור לא ידוע)

מעשה בשני ילדים שנולדו באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה

ילד א' וילד ב'

לילד א' יש אבא עורך דין ואמא מהנדסת חשמל

לילד ב' יש אמא עוזרת לגננת ואבא פועל טקסטיל במפעל

לילד א' יש המון צעצועים ומשחקים

לילד ב' יש חדר עם עוד 4 אחים

לילד א' יש מחשב, לילד ב' אין

לאחר 6 שנים, באותו יום ובאותה השנה, הם נכנסים לכיתה א

ילד א' מגיע כשהוא כבר יודע לכתוב ולקרוא, קצת חשבון, ואפילו קצת אנגלית

וילד ב'… לילד ב' אין ילקוט, אז הוא סוחב את המחברות בשקית

ילד א' מכין את השיעורים במחשב ומגיש בזמן

לילד ב' אין מחשב (כבר אמרנו) ואין גם שולחן.

לילד א' יש חוג אומנות, חוג מחשב וחוג פסנתר

וילד ב', כשיש בלגן בבית, הוא בורח לחבר'ה בחצר.

וחולפות שש שנים ושני הילדים בכיתה ו' והנה הם מחולקים להקבצות

וילד א' הולך להקבצה א' וילד ב' הולך להקבצה ב'.

לילד א' יש מורה פרטית ולילד ב' אין.

לילד א' אומרים כולם שהוא בטוח יהיה פרופסור כי הוא יודע מתמטיקה טוב

וגם לילד ב' אומרים שיש חוכמה, חוכמת רחוב.

והשנים חולפות והילדים מגיעים לתיכון

וילד א' הולך ל-5 יחידות לימוד מתמטיקה ו-5 אנגלית.

וילד ב' רק ל-3 ול-4.

ולפעמים בהפסקות מבטיהם של שני הילדים מצטלבים

ולרגע אחד שניהם מבינים שמשהו פה לא צודק, שהם בחיים לא יהיו שווים.

שנים חולפות מאותו יום בו נולדו שני הילדים והנה הם משוחררים מהצבא

ילד א' קיבל מאבא מתנת שחרור – טיול מסביב לעולם.

ילד ב' בבוקר משלים בגרויות ובערב עובד, מלצר באולם.

והם נכנסים לאוניברסיטה… באותו יום באותה שנה

ילד א' שילם מראש את שכר הלימוד ל-4 שנים,

וילד ב' עובד בלילות במלצרות וממשיך ללמוד בימים.

וככל שהאוברדראפט גדל, כך יורדים הציונים ואחרי שנתיים, ילד ב' נשבר.

"נלך לעבוד שנתיים שלוש" הוא אומר לעצמו, "נעשה קצת כסף ואח"כ נחזור ללמוד

ילד ב' נוטש את ספסל הלימודים… והוא לא חוזר עוד.

שניהם כבר בני 30, באותה שנה, באותה מדינה

לילד א' נולד ילד א' ולילד ב' נולד ילד ב'.

באיזה אופן, לפי דעתכם, ניתן ליישם את ערכי השמיטה בימינו על מנת לצמצם את אי השוויון הכלכלי במדינה?

האם ניתן להשתמש בשמיטה, באמצעות יוזמות פרטיות או ממשלתיות, כהזדמנות להוציא ילדים מ'מעגל' העוני אליו נקלעו?