שביל חוצה כרמל- מה לך פה אליהו?

Byיאיר טיקטין

לימוד יהודי ישראלי

נקודת התחלה: עוספיה, רום הכרמל
נקודת סיום: חניון נחל מערות
סך הכל- 19 ק"מ

נחל מערות ממעוף הציפור. צילם: יצחק מרמלשטיין. מתוך: ויקפדיה

המסלול מתחיל ברום הכרמל ב'קו פרשת המים' והנקודה הגבוהה ביותר ברכס הכרמל. מכאן נתחיל את הירידה לצידו השני של הכרמל. נרד על דרך עפר במקביל לערוץ נחל חיק, לאחר קברת דרך קצרה נכנס לאזור שנפגע בשריפה הגדולה ב2010, נראה את התאוששות החורש והיער שנפגעו קשה בשריפה.

את הקטע האחרון של נחל חיק נלך בערוץ הנחל – קטע יפה של הנחל שמתחתר בסלע גיר קשה ויוצר קניון קצר (מעקות ברזל הותקנו לסייע היכן שנדרש). היציאה מהערוץ אל דרך עפר מסמנת את הגעתנו לבקעת אלון שבמרכזה ערוצו של נחל אורן. השביל חוצה את נחל אורן ואת הבקעה ומטפס אל הר שוקף .

מהפיסגה נשקף (שמו של ההר) נוף יפה 'בזכות' השריפה שכילתה את העצים על פסגת ההר שהסתירו את התצפית. מכאן נרד מערבה אל חירבית רקית וחניון רקית שלידה – נקודה נוחה להפסקה ומנוחה. השביל חוצה את כביש הכניסה למלון יערות הכרמל וממשיך מערבה אל חניון נחל אורן.

מחניון נחל אורן ליד מבנה השירותים עולה השביל דרומה במדרגות אל רכס אצבע, לאחר כמאה מטר מגיע למבנה קטן. זהו חלק מביצורי תכנית "מצדה בכרמל" בימי מלחמת העולם השניה. תכנית החירום שהוכנה במאתיים ימי החרדה בשנת 1942 כאשר הצבא הגרמני בפיקודו של רומל התקדם לעבר תעלת סואץ והיה חשש לפלישה נאצית לארץ ישראל, בסופו של דבר נעצר הצבא הנאצי בקרב אל-עלמיין

מכאן מתחילה עלייה של כ-150 מדרגות אל מערת אצבע, הקרויה על שם הפתח הייחודי שלה שמזכיר אצבע, ועל שמה נקרא הרכס. המערה מחולקת ל-3 חללים מרשימים, שכדי לשוטט בהם דרושים פנסים. נמצאו כאן שרידים של האדם הקדמון, כיום ניתן לראות מעט נטיפים.

מהמערה השביל מתפתל דרומה עולים מעט שמאלה אל משטח סלע ממנו תצפית נהדרת לחוף הכרמל. מכאן עוד מעט ופונים מזרחה בעלייה מתונה אל ראש הרכס. כאן השטח ברובו לא מוצל, תוצאה של השריפה הגדולה באסון הכרמל. בראש הרכס השביל פונה דרומה, בעוד הסימון השחור ממשיך מזרחה (וסוגר בירידה מסלול מעגלי קצר לחניון). מכאן כקילומטר הליכה אל הכביש לכפר האמנים עין הוד. נכנסים לכפר, מצטיידים במים ואוכל במכולת אם צריך. אם יש זמן מומלץ לבקר בגלריה לאמנות וללכת בין הבתים ויצירות האמנות לידם. מומלץ לבקר במוזאון ניסכו לתיבות נגינה עתיקות.

השביל ממשיך אל חאן יותם, וממשיך דרומה כ-4 ק"מ בין מורדות הכרמל לשטחים החקלאיים, בשטח חשוף עם נקודות צל להפסקות. הנקודה היפה הבאה היא מצוקי נחל מערות, שם השביל יורד אל הערוץ ועולה ממנו דרומה. במצוק מצפון לנחל יש מערות הנותנות צל ותצפית יפה, מקום נפלא לקפה. בירידה לנחל רואים ממול את מערות האדם הקדמון המפורסמות, בהן התגלו ממצאים בעלי חשיבות עולמית במחקר הפרהיסטורי. מידע רב ניתן לקבל בביקור בשמורת נחל מערות (הכניסה בתשלום).
כאן מסתיים היום . המעונינים יכולים להמשיך וללכת עד לחניון יער עופר.

את הלימוד היום נקדיש אל הנביא ששמו נקשר בהר הכרמל - הנביא אליהו.(באיסלם הוא מכונה אלחאדר- הנביא הירוק, כמו כיניו של הכרמל- ההר הירוק)
אנו ממליצים לפתוח את הלימוד בשיר לכבודו של אליהו

על כפיו יביא- מילים: יורם טהרלב. לחן: יאיר רוזנבלום

ברחובנו הצר גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר.
איש אינו בא לקנות, ואין איש מבקר,
ושנתיים שהוא כבר אינו מנגר.

והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו
לבנות כסא לאליהו שיבוא,
על כפיו אותו יביא, לאליהו הנביא.

והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו,
על סודו שומר ומחכה לו מתי כבר יגיע היום.

ברחובנו הצר גר סנדלר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר.
מדפיו הריקים מכוסים באבק
כבר שנתיים מונח המרצע בשק.

והוא חולם כי נעליים הוא תופר,
בן על הרים ינוו רגלי המבשר.
על כפיו אותן יביא, לאליהו הנביא.

והוא יושב ומחכה לו...

בירושלים ישנו איש לגמרי לא צעיר,
שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר.
הוא מכיר כל סמטה, כל רחוב ושכונה,
הוא בונה את העיר כבר שבעים שנה.

והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה,
יניח למקדש את אבן הפינה.
על כפיו אותה יביא אליהו הנביא.

והוא יושב ומחכה לו...

מי אתה אליהו?

על מנת לפשט את סיפור של אליהו בחרנו לספר אותו בארבעה מערכות

מערכה ראשונה: המפגש עם אחאב וקללת הבצורת, נחל כרת, ההליכה לשאה הצפתית, נס השמן, המפגש השני עם אחאב

מערכה שניה: אליהו בהר הכרמל

מערכה שלישית: אליהו בהר חורב, משיחת אלישע, עליתו של אליהו השמימה.

מערכה רביעית: אחרי מות. שינוי דמותו של אליהו מ"קנאי" ל"סבא טוב" במהלך הדורות.

אז תמצאו פינה מוצלת תחת לעצי יערות הכרמל, וצאו לדרך

מערכה ראשונה:
אליהו הנביא נכנס בסערה לתנ"ך. אנחנו לא יודעים מאיזה שבט הוא או מי היו הוריו (חז"ל מציעים שאליהו היה משבט גד או בנימין או לוי)
סיפורי אליהו מתחילים בהצהרה שדרמטית של אליהו על שנות הבצורת כתגובה על חטאי ישראל:

מלכים א י״ז

(א) וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתֹּשָׁבֵ֣י גִלְעָד֮ אֶל־אַחְאָב֒ חי ה' אֱלֹוקֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם־יִהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם־לְפִ֥י דְבָרִֽי׃

I Kings 17

(1) Elijah the Tishbite, an inhabitant of Gilead, said to Ahab, “As the LORD lives, the God of Israel whom I serve, there will be no dew or rain except at my bidding.” (2) The word of the LORD came to him: (3) “Leave this place; turn eastward and go into hiding by the Wadi Cherith, which is east of the Jordan. (4) You will drink from the wadi, and I have commanded the ravens to feed you there.” (5) He proceeded to do as the LORD had bidden: he went, and he stayed by the Wadi Cherith, which is east of the Jordan. (6) The ravens brought him bread and meat every morning and every evening, and he drank from the wadi. (7) After some time the wadi dried up, because there was no rain in the land. (8) And the word of the LORD came to him: (9) “Go at once to Zarephath of Sidon, and stay there; I have designated a widow there to feed you.” (10) So he went at once to Zarephath. When he came to the entrance of the town, a widow was there gathering wood. He called out to her, “Please bring me a little water in your pitcher, and let me drink.” (11) As she went to fetch it, he called out to her, “Please bring along a piece of bread for me.” (12) “As the LORD your God lives,” she replied, “I have nothing baked, nothing but a handful of flour in a jar and a little oil in a jug. I am just gathering a couple of sticks, so that I can go home and prepare it for me and my son; we shall eat it and then we shall die.” (13) “Don’t be afraid,” said Elijah to her. “Go and do as you have said; but first make me a small cake from what you have there, and bring it out to me; then make some for yourself and your son. (14) For thus said the LORD, the God of Israel: The jar of flour shall not give out and the jug of oil shall not fail until the day that the LORD sends rain upon the ground.” (15) She went and did as Elijah had spoken, and she and he and her household had food for a long time. (16) The jar of flour did not give out, nor did the jug of oil fail, just as the LORD had spoken through Elijah. (17) After a while, the son of the mistress of the house fell sick, and his illness grew worse, until he had no breath left in him. (18) She said to Elijah, “What harm have I done you, O man of God, that you should come here to recall my sin and cause the death of my son?” (19) “Give me the boy,” he said to her; and taking him from her arms, he carried him to the upper chamber where he was staying, and laid him down on his own bed. (20) He cried out to the LORD and said, “O LORD my God, will You bring calamity upon this widow whose guest I am, and let her son die?” (21) Then he stretched out over the child three times, and cried out to the LORD, saying, “O LORD my God, let this child’s life return to his body!” (22) The LORD heard Elijah’s plea; the child’s life returned to his body, and he revived. (23) Elijah picked up the child and brought him down from the upper room into the main room, and gave him to his mother. “See,” said Elijah, “your son is alive.” (24) And the woman answered Elijah, “Now I know that you are a man of God and that the word of the LORD is truly in your mouth.”

עם תחילת הבצורת אליהו מסתתר בנחל כרת (על פי רוב הדעות הוא ואדי קלט) ושם העורבים מביאים לו לחם. לאט לאט הבצורת מתגברת והמים בנחל כרת מתמעטים , ואליהו בדבר ה' יוצא למסע לעיר 'צרפת' שליד צידון (בין צור לצידון, הערבים קוראים למקום בשם 'סרפד'). במסעו הארוך, רואה אליהו את העם שגווע ברעב ובצמא בעקבות קנאותו והכרזת הבצורת.
בצידון פוגש אליהו אלמנה שחיה עם בנה (מהפסוקים לא ברור אם היא יהודיה או נכריה) ואליהו מבקש ממנה את מעט הקמח והשמן שיש ברשותה.
האלמנה מביאה לאליהו כד הקמח וצפחת השמן, ונעשה נס והקמח והשמן מתחדשים. לאחר מכן אליהו מחייה את בן האלמנה שנפטר.
התחדשות הקמח והשמן מונצחים בשיר הנפלא של נעמי שמר ששרה להקת פיקוד צפון. זהו שיר חובה להאזנה לכל מי שלומד את סיפורי אליהו.

מערכה שניה: מעמד הר הכרמל

אליהו והעורבים
ג'יימס טיסוט, צייר צרפתי, 1902-1836

מסעו של אליהו צפונה תוך כדי ראיית נזקי בצורת, והאמונה התמימה של האלמנה בצרפת העבירו את אליהו "סדרת חינוך" שאחריה מחליט אליהו להפסיק את הבצורת הארוכה שנמשכה כשלוש שנים.
אליהו הולך לארמונו של אחאב בשומרון, שם , מחוץ לארמון, הוא פוגש את מלך ישראל שיצא אל השדה לחפש מעט חציר על מנת שלא יכחדו הבהמות מרץ ישראל, דברי אחאב "אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה".
בין אליהו לאחאב מתפתח דו שיח קצר וטעון :

מלכים א י״ח

(יז) וַיְהִ֛י כִּרְא֥וֹת אַחְאָ֖ב אֶת־אֵלִיָּ֑הוּ וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֵלָ֔יו הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה עֹכֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃
(יח) וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א עָכַ֙רְתִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י אִם־אַתָּ֖ה וּבֵ֣ית אָבִ֑יךָ בַּעֲזׇבְכֶם֙ אֶת־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֥י הַבְּעָלִֽים׃ (יט)

I Kings 18

(1) Much later, in the third year, the word of the LORD came to Elijah: “Go, appear before Ahab; then I will send rain upon the earth.” (2) Thereupon Elijah set out to appear before Ahab. The famine was severe in Samaria. (3) Ahab had summoned Obadiah, the steward of the palace. (Obadiah revered the LORD greatly. (4) When Jezebel was killing off the prophets of the LORD, Obadiah had taken a hundred prophets and hidden them, fifty to a cave, and provided them with food and drink.) (5) And Ahab had said to Obadiah, “Go through the land, to all the springs of water and to all the wadis. Perhaps we shall find some grass to keep horses and mules alive, so that we are not left without beasts.” (6) They divided the country between them to explore it, Ahab going alone in one direction and Obadiah going alone in another direction. (7) Obadiah was on the road, when Elijah suddenly confronted him. [Obadiah] recognized him and flung himself on his face, saying, “Is that you, my lord Elijah?” (8) “Yes, it is I,” he answered. “Go tell your lord: Elijah is here!” (9) But he said, “What wrong have I done, that you should hand your servant over to Ahab to be killed? (10) As the LORD your God lives, there is no nation or kingdom to which my lord has not sent to look for you; and when they said, ‘He is not here,’ he made that kingdom or nation swear that you could not be found. (11) And now you say, ‘Go tell your lord: Elijah is here!’ (12) When I leave you, the spirit of the LORD will carry you off I don’t know where; and when I come and tell Ahab and he does not find you, he will kill me. Yet your servant has revered the LORD from my youth. (13) My lord has surely been told what I did when Jezebel was killing the prophets of the LORD, how I hid a hundred of the prophets of the LORD, fifty men to a cave, and provided them with food and drink. (14) And now you say, ‘Go tell your lord: Elijah is here.’ Why, he will kill me!” (15) Elijah replied, “As the LORD of Hosts lives, whom I serve, I will appear before him this very day.” (16) Obadiah went to find Ahab, and informed him; and Ahab went to meet Elijah. (17) When Ahab caught sight of Elijah, Ahab said to him, “Is that you, you troubler of Israel?” (18) He retorted, “It is not I who have brought trouble on Israel, but you and your father’s House, by forsaking the commandments of the LORD and going after the Baalim. (19) Now summon all Israel to join me at Mount Carmel, together with the four hundred and fifty prophets of Baal and the four hundred prophets of Asherah, who eat at Jezebel’s table.” (20) Ahab sent orders to all the Israelites and gathered the prophets at Mount Carmel. (21) Elijah approached all the people and said, “How long will you keep hopping between two opinions? If the LORD is God, follow Him; and if Baal, follow him!” But the people answered him not a word. (22) Then Elijah said to the people, “I am the only prophet of the LORD left, while the prophets of Baal are four hundred and fifty men. (23) Let two young bulls be given to us. Let them choose one bull, cut it up, and lay it on the wood, but let them not apply fire; I will prepare the other bull, and lay it on the wood, and will not apply fire. (24) You will then invoke your god by name, and I will invoke the LORD by name; and let us agree: the god who responds with fire, that one is God.” And all the people answered, “Very good!” (25) Elijah said to the prophets of Baal, “Choose one bull and prepare it first, for you are the majority; invoke your god by name, but apply no fire.” (26) They took the bull that was given them; they prepared it, and invoked Baal by name from morning until noon, shouting, “O Baal, answer us!” But there was no sound, and none who responded; so they performed a hopping dance about the altar that had been set up. (27) When noon came, Elijah mocked them, saying, “Shout louder! After all, he is a god. But he may be in conversation, he may be detained, or he may be on a journey, or perhaps he is asleep and will wake up.” (28) So they shouted louder, and gashed themselves with knives and spears, according to their practice, until the blood streamed over them. (29) When noon passed, they kept raving until the hour of presenting the meal offering. Still there was no sound, and none who responded or heeded. (30) Then Elijah said to all the people, “Come closer to me”; and all the people came closer to him. He repaired the damaged altar of the LORD. (31) Then Elijah took twelve stones, corresponding to the number of the tribes of the sons of Jacob—to whom the word of the LORD had come: “Israel shall be your name”— (32) and with the stones he built an altar in the name of the LORD. Around the altar he made a trench large enough for two seahs of seed. (33) He laid out the wood, and he cut up the bull and laid it on the wood. (34) And he said, “Fill four jars with water and pour it over the burnt offering and the wood.” Then he said, “Do it a second time”; and they did it a second time. “Do it a third time,” he said; and they did it a third time. (35) The water ran down around the altar, and even the trench was filled with water. (36) When it was time to present the meal offering, the prophet Elijah came forward and said, “O LORD, God of Abraham, Isaac, and Israel! Let it be known today that You are God in Israel and that I am Your servant, and that I have done all these things at Your bidding. (37) Answer me, O LORD, answer me, that this people may know that You, O LORD, are God; for You have turned their hearts backward.” (38) Then fire from the LORD descended and consumed the burnt offering, the wood, the stones, and the earth; and it licked up the water that was in the trench. (39) When they saw this, all the people flung themselves on their faces and cried out: “The LORD alone is God, The LORD alone is God!” (40) Then Elijah said to them, “Seize the prophets of Baal, let not a single one of them get away.” They seized them, and Elijah took them down to the Wadi Kishon and slaughtered them there. (41) Elijah said to Ahab, “Go up, eat and drink, for there is a rumbling of [approaching] rain,” (42) and Ahab went up to eat and drink. Elijah meanwhile climbed to the top of Mount Carmel, crouched on the ground, and put his face between his knees. (43) And he said to his servant, “Go up and look toward the Sea.” He went up and looked and reported, “There is nothing.” Seven times [Elijah] said, “Go back,” (44) and the seventh time, [the servant] reported, “A cloud as small as a man’s hand is rising in the west.” Then [Elijah] said, “Go say to Ahab, ‘Hitch up [your chariot] and go down before the rain stops you.’” (45) Meanwhile the sky grew black with clouds; there was wind, and a heavy downpour fell; Ahab mounted his chariot and drove off to Jezreel. (46) The hand of the LORD had come upon Elijah. He tied up his skirts and ran in front of Ahab all the way to Jezreel.

בעקבות דו שיח זה מחליט אליהו להזמין את אחאב לעשות "דו קרב" רוחני בהר הכרמל, דו קרב בין נביאי הבעל לבין אליהו נביא ישראל:
וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח קְבֹ֥ץ אֵלַ֛י אֶת־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וְאֶת־נְבִיאֵ֨י הַבַּ֜עַל אַרְבַּ֧ע מֵא֣וֹת וַחֲמִשִּׁ֗ים וּנְבִיאֵ֤י הָאֲשֵׁרָה֙ אַרְבַּ֣ע מֵא֔וֹת אֹכְלֵ֖י שֻׁלְחַ֥ן אִיזָֽבֶל׃

דו קרב זכה לכינוי "מעמד הכרמל" והוא מקביל במידה רבה למעמד הר סיני.

מכוון שאנחנו נמצאים בהר הכרמל, הבאי את פסוקי המעמד בשלמותם:

מלכים א י״ח

וַיִּשְׁלַ֥ח אַחְאָ֖ב בְּכׇל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקְבֹּ֥ץ אֶת־הַנְּבִיאִ֖ים אֶל־הַ֥ר הַכַּרְמֶֽל׃
וַיִּגַּ֨שׁ אֵלִיָּ֜הוּ אֶל־כׇּל־הָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ עַד־מָתַ֞י אַתֶּ֣ם פֹּסְחִים֮ עַל־שְׁתֵּ֣י הַסְּעִפִּים֒ אִם־ה' הָאֱלֹהִים֙ לְכ֣וּ אַחֲרָ֔יו וְאִם־הַבַּ֖עַל לְכ֣וּ אַחֲרָ֑יו וְלֹא־עָנ֥וּ הָעָ֛ם אֹת֖וֹ דָּבָֽר...
וְיִתְּנוּ־לָ֜נוּ שְׁנַ֣יִם פָּרִ֗ים וְיִבְחֲר֣וּ לָהֶם֩ הַפָּ֨ר הָאֶחָ֜ד וִינַתְּחֻ֗הוּ וְיָשִׂ֙ימוּ֙ עַל־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֣א יָשִׂ֑ימוּ וַאֲנִ֞י אֶעֱשֶׂ֣ה ׀ אֶת־הַפָּ֣ר הָאֶחָ֗ד וְנָֽתַתִּי֙ עַל־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֥א אָשִֽׂים׃ (כד) וּקְרָאתֶ֞ם בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶקְרָ֣א בְשֵׁם־ה' וְהָיָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־יַעֲנֶ֥ה בָאֵ֖שׁ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים
וַיַּ֧עַן כׇּל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ ט֥וֹב הַדָּבָֽר׃
וַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֜הוּ לִנְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל: בַּחֲר֨וּ לָכֶ֜ם הַפָּ֤ר הָאֶחָד֙ וַעֲשׂ֣וּ רִאשֹׁנָ֔ה כִּ֥י אַתֶּ֖ם הָרַבִּ֑ים וְקִרְאוּ֙ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖שׁ לֹ֥א תָשִֽׂימוּ׃ וַ֠יִּקְח֠וּ אֶת־הַפָּ֨ר אֲשֶׁר־נָתַ֣ן לָהֶם֮ וַֽיַּעֲשׂוּ֒ וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁם־הַ֠בַּ֠עַל מֵהַבֹּ֨קֶר וְעַד־הַצׇּהֳרַ֤יִם לֵאמֹר֙ הַבַּ֣עַל עֲנֵ֔נוּ וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין עֹנֶ֑ה וַֽיְפַסְּח֔וּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ וַיְהִ֨י בַֽצׇּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל בָּהֶ֣ם אֵלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ קִרְא֤וּ בְקוֹל־גָּדוֹל֙ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִי־שִׂ֛יג ל֖וֹ וְכִי־דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וְיִקָֽץ׃ וַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָרְמָחִ֑ים עַד־שְׁפׇךְ־דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃ וַֽיְהִי֙ כַּעֲבֹ֣ר הַֽצׇּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עַ֖ד לַעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה וְאֵֽין־ק֥וֹל וְאֵין־עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב׃
וַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֤הוּ לְכׇל־הָעָם֙ גְּשׁ֣וּ אֵלַ֔י וַיִּגְּשׁ֥וּ כׇל־הָעָ֖ם אֵלָ֑יו וַיְרַפֵּ֛א אֶת־מִזְבַּ֥ח ה' הֶֽהָרֽוּס.. וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַיְנַתַּח֙ אֶת־הַפָּ֔ר וַיָּ֖שֶׂם עַל־הָעֵצִֽים׃ וַיֹּ֗אמֶר מִלְא֨וּ אַרְבָּעָ֤ה כַדִּים֙ מַ֔יִם וְיִֽצְק֥וּ עַל־הָעֹלָ֖ה וְעַל־הָעֵצִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שְׁנוּ֙ וַיִּשְׁנ֔וּ וַיֹּ֥אמֶר שַׁלֵּ֖שׁוּ וַיְשַׁלֵּֽשׁוּ...וַיְהִ֣י ׀ בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֮ וַיֹּאמַר֒ יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ (ובדבריך) [וּבִדְבָרְךָ֣] עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ עֲנֵ֤נִי יְהֹוָה֙ עֲנֵ֔נִי...
וַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ־ה' וַתֹּ֤אכַל אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הָֽעֵצִ֔ים וְאֶת־הָאֲבָנִ֖ים וְאֶת־הֶֽעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה׃
וַיַּרְא֙ כׇּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ: ה' ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים ה' ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים׃

I Kings 18

מעמד הר הכרמל מסתיים בכך שכל העם צועק "ה הוא האלוקים" , בעקבות מעמד זה קבעו חז"ל את הפסוק "ה הוא האלוקים" בסיומה של תפילת נעילה, רגע לפני תקיעת השופר של סיום צום יום הכיפורים.
עם סיום המעמד, אליהו הקנאי הרג את ארבע מאות נביאי הבעל (בלשון הפסוקים הוא "שחט אותם בנחל קישון")
לאחר המעמד הסתימה הבצורת ואליהו ראה באופק את ענני הגשם מתקרבים (הִנֵּה-עָב קְטַנָּה כְּכַף-אִישׁ, עֹלָה מִיָּם), אל אף שאחאב הוא אויבו של אליהו, אליהו כיבד אותו כמלך ישראל ("דינא דמלכותא") ויעץ לו ליסוע מהר לארמונו ביזרעאל על מנת שהוא יתקע לא בדרך (זכרו מה קרה לססירא בנחל קישון), ואליהו הרים אל שולי גלימתו ורץ לפני מרכבתו של אחאב על מנת לתת כבוד למלך ישראל

שאלות למחשבה ולדיון:
למה לדעתכם בחר אליהו לעשות מעמד פומבי? למה בחר אליהו להתל בנביאי הבעל -" וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל-גָּדוֹל ... אוּלַי יָשֵׁן הוּא, וְיִקָץ."
איך אתם מתארים את דמותו של אליהו בעקבות מעמד הכרמל ושחיטת נביאי הבעל? ראו לדוגמא את הפסל של אליהו במנזר הכרמליתים בקרן הכרמל (המוחרקא) שבכרמל- האם דמות זו דומה לדמותו של אליהו שמגיע לשתות בליל הסדר?
מה דעתכם על בחירתו של אליהו לרוץ לפני מרכבתו של אחאב?
איך לדעתכם הרגיש אליהו בסיום מעמד הכרמל?

פסל אליהו הנביא בקרן הכרמל, במקום שבו על פי המסורת התחולל העימות בין אליהו לנביאי הבעל. צילום מתוך ויקפדיה

מערכה שלישית- היום שאחרי:

למחרת המעמד, אליהו קם בבוקר, ושוב פעם איזבל שולחת מתנקשים להרוג אותו.
ושוב פעם העם עובד אל אלוהי הבעל.
אליהו מגלה שמעמד הכרמל, כמו כל מעמד חד פעמי, לא באמת יוצר שינוי עומק.
ואליהו מבקש את נפשו למות

מלכים א י״ט

וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם׃ (ד) וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָ֑ד וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה ה' קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי

I Kings 19

(1) When Ahab told Jezebel all that Elijah had done and how he had put all the prophets to the sword, (2) Jezebel sent a messenger to Elijah, saying, “Thus and more may the gods do if by this time tomorrow I have not made you like one of them.” (3) Frightened, he fled at once for his life. He came to Beer-sheba, which is in Judah, and left his servant there; (4) he himself went a day’s journey into the wilderness. He came to a broom bush and sat down under it, and prayed that he might die. “Enough!” he cried. “Now, O LORD, take my life, for I am no better than my fathers.” (5) He lay down and fell asleep under a broom bush. Suddenly an angel touched him and said to him, “Arise and eat.” (6) He looked about; and there, beside his head, was a cake baked on hot stones and a jar of water! He ate and drank, and lay down again. (7) The angel of the LORD came a second time and touched him and said, “Arise and eat, or the journey will be too much for you.” (8) He arose and ate and drank; and with the strength from that meal he walked forty days and forty nights as far as the mountain of God at Horeb. (9) There he went into a cave, and there he spent the night. Then the word of the LORD came to him. He said to him, “Why are you here, Elijah?” (10) He replied, “I am moved by zeal for the LORD, the God of Hosts, for the Israelites have forsaken Your covenant, torn down Your altars, and put Your prophets to the sword. I alone am left, and they are out to take my life.” (11) “Come out,” He called, “and stand on the mountain before the LORD.” And lo, the LORD passed by. There was a great and mighty wind, splitting mountains and shattering rocks by the power of the LORD; but the LORD was not in the wind. After the wind—an earthquake; but the LORD was not in the earthquake. (12) After the earthquake—fire; but the LORD was not in the fire. And after the fire—a soft murmuring sound. (13) When Elijah heard it, he wrapped his mantle about his face and went out and stood at the entrance of the cave. Then a voice addressed him: “Why are you here, Elijah?” (14) He answered, “I am moved by zeal for the LORD, the God of Hosts; for the Israelites have forsaken Your covenant, torn down Your altars, and have put Your prophets to the sword. I alone am left, and they are out to take my life.” (15) The LORD said to him, “Go back by the way you came, [and] on to the wilderness of Damascus. When you get there, anoint Hazael as king of Aram. (16) Also anoint Jehu son of Nimshi as king of Israel, and anoint Elisha son of Shaphat of Abel-meholah to succeed you as prophet. (17) Whoever escapes the sword of Hazael shall be slain by Jehu, and whoever escapes the sword of Jehu shall be slain by Elisha. (18) I will leave in Israel only seven thousand—every knee that has not knelt to Baal and every mouth that has not kissed him.” (19) He set out from there and came upon Elisha son of Shaphat as he was plowing. There were twelve yoke of oxen ahead of him, and he was with the twelfth. Elijah came over to him and threw his mantle over him. (20) He left the oxen and ran after Elijah, saying: “Let me kiss my father and mother good-by, and I will follow you.” And he answered him, “Go back. What have I done to you?” (21) He turned back from him and took the yoke of oxen and slaughtered them; he boiled their meat with the gear of the oxen and gave it to the people, and they ate. Then he arose and followed Elijah and became his attendant.

מלאך ה' מגיע לאליהו ונותן לו לאכול, ובכוח ההליכה הזו אליהו הולך 40 יום לתוך המדבר ומגיע להר סיני (הר חורב), ושם בנקרת הצור אלוהים מתגלה אליו ומנסה ללמד אותו מסר

מלכים א י״ט

(ט) וַיָּבֹא־שָׁ֥ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה וַיָּ֣לֶן שָׁ֑ם וְהִנֵּ֤ה דְבַר־ה אֵלָ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ?
וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַה ׀ אֱלֹקֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃ וַיֹּ֗אמֶר: צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י ה'.
וְהִנֵּ֧ה ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י ה'- לֹ֥א בָר֖וּחַ ה'
וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ רַ֔עַשׁ - לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ ה'׃
וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ- לֹ֥א בָאֵ֖שׁ ה'
וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה

I Kings 19

בסיום המעמד שואל ה' את אליהו את אותה השאלה- מה לך פה אליהו? מה אתה עושה פה.
ואלינו עונה את אותה התשובה:

מלכים א י״ט

וַיְהִ֣י ׀ כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה
וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵֽלִיָּֽהוּ?׃
וַיֹּ֩אמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַ-ה' אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃

וַיֹּ֤אמֶר ה' ...וְאֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ מֵאָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה תִּמְשַׁ֥ח לְנָבִ֖יא תַּחְתֶּֽיךָ

I Kings 19

לאחר שהאל אומר לאליהו שה' לא מתגלה לא ברוח גדולה ולא ברעש גדול ולא באש. ה' שואל את אליהו פעפ נוספת- מה לך פה אליהו? אליהו עונה את התשובה- כי עזבו בריתך ואוותר אני לבדי, והאל מפטר את אליהו ומבקש ממנו למשוח את אלישע תחתיו. אליהו הוא הנביא היחידי בתנ"ך שפוטר...
אליהו מסיים למלאות את שליחותו ובסיומה הוא עולה במרכבת אש השמימה.
הבניא שנכנס לתנ"ך בסערה, עולה בסערה השמימה.

מלכים ב ב׳

וַיְהִ֗י הֵ֣מָּה הֹלְכִ֤ים הָלוֹךְ֙ וְדַבֵּ֔ר (אליהו ואלישע. י.ט) וְהִנֵּ֤ה רֶֽכֶב־אֵשׁ֙ וְס֣וּסֵי אֵ֔שׁ וַיַּפְרִ֖דוּ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֑ם וַיַּ֙עַל֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם׃ וֶאֱלִישָׁ֣ע רֹאֶ֗ה וְה֤וּא מְצַעֵק֙ אָבִ֣י ׀ אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו וְלֹ֥א רָאָ֖הוּ ע֑וֹד וַֽיַּחֲזֵק֙ בִּבְגָדָ֔יו וַיִּקְרָעֵ֖ם לִשְׁנַ֥יִם קְרָעִֽים׃ (יג) וַיָּ֙רֶם֙ אֶת־אַדֶּ֣רֶת אֵלִיָּ֔הוּ אֲשֶׁ֥ר נָפְלָ֖ה מֵעָלָ֑יו וַיָּ֥שׇׁב וַֽיַּעֲמֹ֖ד עַל־שְׂפַ֥ת הַיַּרְדֵּֽן... וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וּמִשָּׁ֖ם שָׁ֥ב שֹׁמְרֽוֹן׃

II Kings 2

(1) When the LORD was about to take Elijah up to heaven in a whirlwind, Elijah and Elisha had set out from Gilgal. (2) Elijah said to Elisha, “Stay here, for the LORD has sent me on to Bethel.” “As the LORD lives and as you live,” said Elisha, “I will not leave you.” So they went down to Bethel. (3) Disciples of the prophets at Bethel came out to Elisha and said to him, “Do you know that the LORD will take your master away from you today?” He replied, “I know it, too; be silent.” (4) Then Elijah said to him, “Elisha, stay here, for the LORD has sent me on to Jericho.” “As the LORD lives and as you live,” said Elisha, “I will not leave you.” So they went on to Jericho. (5) The disciples of the prophets who were at Jericho came over to Elisha and said to him, “Do you know that the LORD will take your master away from you today?” He replied, “I know it, too; be silent.” (6) Elijah said to him, “Stay here, for the LORD has sent me on to the Jordan.” “As the LORD lives and as you live, I will not leave you,” he said, and the two of them went on. (7) Fifty men of the disciples of the prophets followed and stood by at a distance from them as the two of them stopped at the Jordan. (8) Thereupon Elijah took his mantle and, rolling it up, he struck the water; it divided to the right and left, so that the two of them crossed over on dry land. (9) As they were crossing, Elijah said to Elisha, “Tell me, what can I do for you before I am taken from you?” Elisha answered, “Let a double portion of your spirit pass on to me.” (10) “You have asked a difficult thing,” he said. “If you see me as I am being taken from you, this will be granted to you; if not, it will not.” (11) As they kept on walking and talking, a fiery chariot with fiery horses suddenly appeared and separated one from the other; and Elijah went up to heaven in a whirlwind. (12) Elisha saw it, and he cried out, “Oh, father, father! Israel’s chariots and horsemen!” When he could no longer see him, he grasped his garments and rent them in two. (13) He picked up Elijah’s mantle, which had dropped from him; and he went back and stood on the bank of the Jordan. (14) Taking the mantle which had dropped from Elijah, he struck the water and said, “Where is the LORD, the God of Elijah?” As he too struck the water, it parted to the right and to the left, and Elisha crossed over. (15) When the disciples of the prophets at Jericho saw him from a distance, they exclaimed, “The spirit of Elijah has settled on Elisha!” And they went to meet him and bowed low before him to the ground. (16) They said to him, “Your servants have fifty able men with them. Let them go and look for your master; perhaps the spirit of the LORD has carried him off and cast him upon some mountain or into some valley.” “Do not send them,” he replied. (17) But they kept pressing him for a long time, until he said, “Send them.” So they sent out fifty men, who searched for three days but did not find him. (18) They came back to him while he was still in Jericho; and he said to them, “I told you not to go.” (19) The men of the town said to Elisha, “Look, the town is a pleasant place to live in, as my lord can see; but the water is bad and the land causes bereavement.” (20) He responded, “Bring me a new dish and put salt in it.” They brought it to him; (21) he went to the spring and threw salt into it. And he said, “Thus said the LORD: I heal this water; no longer shall death and bereavement come from it!” (22) The water has remained wholesome to this day, in accordance with the word spoken by Elisha. (23) From there he went up to Bethel. As he was going up the road, some little boys came out of the town and jeered at him, saying, “Go away, baldhead! Go away, baldhead!” (24) He turned around and looked at them and cursed them in the name of the LORD. Thereupon, two she-bears came out of the woods and mangled forty-two of the children. (25) He went on from there to Mount Carmel, and from there he returned to Samaria.

אליהו עולה בסערה השמיימה
גוסטב דורה, תחריטן וצייר צרפתי, 1883-1830
תחריט נחושת

שאלות למחשבה ולדיון:
מה לדעתכם ניסה האל ללמד את אליהו בהר חורב? מה המשמעות של הרוח, הרעש והאש? מה המשמעות של "קול דממה דקה"?
מה לדעתכם אנחנו יכולים ללמוד מסיפורו של אליהו?
האם לדעתכם מעמד הר הכרמל "עבד"? (חישובו גם על חטא העגל שהיה 40 יום אחרי מעמד הר סיני)
והערה אישית: בעבר הדרכתי בסמינריונים של גשר, סמינרים חד פעמים של יום אחד שמפגישים בין דתים לחילונים. בבגרותי, בעקבות לימוד סיפורו של אליהו, הפסקתי להדריך סמינרים חד יטומיים ובחרתי לעבוד במכינה קדם צבאית מעורבת, מכינה שבה עוברים תהליך עומק של שנה שלמה.

בשנת 1964 הוצאו צמד המוזקאים היהודים סיימון וגונפקל את השיר The Sound of Silence או בעברית "קול דממה דקה" במובנים רבים שיר זה מהדהד את סיפורו של אליהו במערה בהר חורב שבה האל הבהיר לאליהו שהשינוי לא יבוא מתוך רעש אלא דווקא מתוך קול דממה דקה
אתם מוזמנים להשקיט את רעשי הרקע ולהאזין לשיר

Hello darkness, my old friend
I've come to talk with you again
Because a vision softly creeping
Left its seeds while I was sleeping
And the vision that was planted in my brain
Still remains
Within the sound of silence

In restless dreams I walked alone
Narrow streets of cobblestone
'Neath the halo of a street lamp
I turned my collar to the cold and damp
When my eyes were stabbed by the flash of a neon light
That split the night
And touched the sound of silence

אליהו הנביא, הקנאי הגדול, שהכנס בסערה אל התנ"ך באמירת "אל טל ומטר" לא הבין את סוד "הדממה הדקה" ובעקבות כך נאלץ למשוח את אלישע כמחליף , וסופו שהוא עלה בסערה השמימה.
אם אתם מעונינים לדעת מה היה סופם של אחאב ושל איזבל, אתם מוזמנים להאזין לשיר "איזבל" של עקיבא נוף (חבר כנסת מטעם תנועת החירות והליכוד ופזמנואי ומלחין)

איזבל הייתה זרה ונוכריה/ בת מלך צידונים הייתה איזבל.
הנה באים הורגיך המלכה הנה באים/ רוכבים בשיגעון אל ארמונך....

ובני הנביאים יודעים הכול רק לא למחול/ אל קנא ונוקם.

מערכה רביעית ואחרונה- שינוי דמותו של אליהו

אבל מה הקשר בין דמותו של אליהו הקנאי, שוחט נביאי הבכל שמבקש את נפשו למות, לבין הסבא הטוב שמגיע לכל ברית פסח ולכל ברית מילה ומחלק מתנות?

בחיזיון שראה אליהו במערה בהר סיני , שאל אותו אלוהים "מה לך פה אליהו?" ופעמים ענה אליהו- "כי עזבו בריתך.. ואוותר רק אני לבדי", המדרש מספר לנו שכעונש על הקיטרוג שלו, נקבע שאליהו יהיה חייב להגיע לכל ברית פסח ולכל ברית מילה ולראות שעם ישראל לא הפר את הברית.
מענין לציין שבסקר גוטמן-אביחי שנעשה בחברה הישראלית- גם ברית המילה וגם ליל הסדר ממשיכים להיות מצוינים על ידי למעלה מ-90 אחוז מהיהודים.

פרקי דרבי אליעזר כ״ט:י״ז

אמר לו הקב"ה, לעולם אתה מקנא. קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. וכאן אתה מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית, (שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית), שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא וגו'. אלהי ישראל יחיש ויביא בחיינו משיח לנחמנו ויחדש לבבנו, שנא' והשיב לב אבות על בנים.

Pirkei DeRabbi Eliezer 29:17

The Holy One, blessed be He, said to him: "Art thou better than thy fathers?" Esau sought to slay Jacob, but he fled before him, as it is said, "And Jacob fled into the field of Aram" (Hos. 12:12). Pharaoh sought to slay Moses, who fled before him and he was saved, as it is said, "Now when Pharaoh heard this thing, he sought to slay Moses. And Moses fled from the face of Pharaoh" (Ex. 2:15). Saul sought to slay David, who fled before him and was saved, as it is said, "If thou save not thy life to-night, to-morrow thou shalt be slain" (1 Sam. 19:11). Another text says, "And David fled and escaped" (1 Sam. 19:18). Learn that everyone, who flees, is saved. Elijah, may he be remembered for good, arose and fled from the land of Israel, || and he betook himself to Mount Horeb, as it is said, "And he arose, and did eat and drink" (1 Kings 19:8). There the Holy One, blessed be He, was revealed unto him, and He said to him: "What doest thou here, Elijah?" (1 Kings 19:9). He answered Him, saying: "I have been very zealous" (1 Kings 19:10). (The Holy One, blessed be) He, said to him: Thou art always zealous ! Thou wast zealous in Shittim on account of the immorality. Because it is said, "Phineas, the son of Eleazar, the son of Aaron the priest, turned my wrath away from the children of Israel, in that he was zealous with my zeal among them" (Num. 25:11). Here also art thou zealous. By thy life ! They shall not observe the covenant of circumcision until thou seest it (done) with thine eyes.

לצד ההגעה לכל ברית מילה ליל סדר, על פי המדרש, נענש אליהו ובכל מוצאי שבת הוא יושב וספור את זכויתיהם של ישראל ולכם בכל מוצאי שבת אנחנו שרים שירים לכבודו של אליהו הנביא.
במסורת היהודית אליהו יהיה זה שיבשר את בואו של המשיח כפי שאומר הנביא מלאכי (בהפטרה שנקראת בשבת הגדול לפני פסח) "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם"
מכוון שאליהו לא מת, אלא עלה בסעאה השמימה, הוא הפך להיות זה שמגשר בין השמים לארץ ורבים מגדולי ישראל זכו "לגילוי אליהו" שבו אליהו סיםר להם על הנעשה בעולמות העליונים.
במובן מסוים דמותו של אליהו כסבא טוב במדרש ובאגדות העממיות משלים את תהליך "התשובה" שעשה אליהו , מ"קנא קינאתי" לזה שסופר את שכויתיהם של ישראל ומבשר את בא הגאולה.
את הלימוד ביום זה נסיים בשמיעת פיוט "לכבוד חמדת לבבי" פיוט ששרים לכבודו של אליהו במוצאי שבתות (הפיוט משלב בין הפיוט אערוך מהלל ניבי של חבר הפיוט הוא ר' דוד חסין, גדול פייטני מרוקו במאה ה-18. והפיוט "המבדחל בין קודש לחול" שהוא פיוט קדום שמחברו לא ידוע) בביצוע מקסים של האחים שבח יחד עם יצחק מאיר

הזמנה למסע:
היום אתם נפרדים מרכס הכרמל, ההר הירוק כל ימות השנה.
במהלך ההליכה בכרמל נחשפנו לסיפורי המעפילים בקבוץ יגור, לתכנית "מצדה על הכרמל" למלחמה בנאצים, לכפרים הדרוזים ולקשר המיוחד בין הדרוזים לבין עם ישראל וגם לסיפורו של אליהו.

התבוננו ברכס הכרמל ונסו לסכם לעצכם את מה שלמדתם.
מה אתם בוחרים לקחת מדמותו של אליהו?
התבוננו בשמש ששוקעת בים של מםרץ בחיפה ונסו להקשיב בעצמכם ל- קול הדממה הדקה.
וכך כותבת המשוררת זלדה על הפרוכת שהיתה תלויה על ארון הקודש בימים הנוראים:

אַךְ יָפָה מִכָּל הַשִּׁירִים

הַפָּרֹכֶת הַלְּבָנָה

שֶׁרָקוּם עָלֶיהָ בְּחוּט לָבָן:

לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה