Old Year, New Year, Same and different?

Rabbi Yisroel Hopstein, 1737–1814, known as the Maggid of Kozhnitz, was the founder of Kozhnitz Hasidism, and a noted Hasidic leader in Poland during the late 18th and early 19th centuries. As a young child, he was recognized as an illui (prodigy). He was a student of both the Magid, Reb Dov Ber of Mezeritch, and Reb Elimelech of Lizhensk, and wrote many books on Chassidus and Kabalah.

שמואל א כ״א:י״א

וַיָּ֣קׇם דָּוִ֔ד וַיִּבְרַ֥ח בַּיּוֹם־הַה֖וּא מִפְּנֵ֣י שָׁא֑וּל וַיָּבֹ֕א אֶל־אָכִ֖ישׁ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃

I Samuel 21:11

That day David continued on his flight from Saul and he came to King Achish of Gath.

שמואל א כ״א:י״ב

וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֤י אָכִישׁ֙ אֵלָ֔יו הֲלוֹא־זֶ֥ה דָוִ֖ד מֶ֣לֶךְ הָאָ֑רֶץ הֲל֣וֹא לָזֶ֗ה יַעֲנ֤וּ בַמְּחֹלוֹת֙ לֵאמֹ֔ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּאֲלָפָ֔ו וְדָוִ֖ד בְּרִבְבֹתָֽו׃

I Samuel 21:12

The courtiers of Achish said to him, “Why, that’s David, king of the land! That’s the one of whom they sing as they dance: Saul has slain his thousands; David, his tens of thousands.”

שמואל א כ״א:י״ג

וַיָּ֧שֶׂם דָּוִ֛ד אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּלְבָב֑וֹ וַיִּרָ֣א מְאֹ֔ד מִפְּנֵ֖י אָכִ֥ישׁ מֶלֶךְ־גַּֽת׃

I Samuel 21:13

These words worried David and he became very much afraid of King Achish of Gath.

שמואל א כ״א:י״ד

וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם וַיְתָו֙ עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־זְקָנֽוֹ׃ {ס}

I Samuel 21:14

So he concealed his good sense from them; he feigned madness for their benefit. He scratched marks on the doors of the gate and let his saliva run down his beard.

שמואל א כ״א:ט״ו

וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל־עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי׃

I Samuel 21:15

And Achish said to his courtiers, “You see the man is raving; why bring him to me?

שמואל א כ״א:ט״ז

חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּֽי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־בֵּיתִֽי׃ {פ}

I Samuel 21:16

Do I lack madmen that you have brought this fellow to rave for me? Should this fellow enter my house?”

תהילים ל״ד:א׳

לְדָוִ֗ד בְּשַׁנּוֹת֣וֹ אֶת־טַ֭עְמוֹ לִפְנֵ֣י אֲבִימֶ֑לֶךְ וַ֝יְגָרְשֵׁ֗הוּ וַיֵּלַֽךְ׃

Psalms 34:1

Of David, when he feigned madness in the presence of Abimelech, who turned him out, and he left.

רש"י על תהילים ל״ד:א׳:א׳

בשנותו את טעמו. כענין שנאמר (ש"א כ"א) ויתו על דלתות השער וגו' וישנה את טעמו בעיניהם ששנה דברו וטעמו ועשה עצמו שוטה והוריד רירו על זקנו (סא"א):

Rashi on Psalms 34:1:1

when he disguised his sanity as the matter that is stated (in I Sam. 21:14): “And he changed his speech before their eyes, etc. And he scribbled upon the doors of the gates.” That he disguised his speech and his sanity and feigned madness and let his saliva run down upon his beard.

רש"י על תהילים ל״ד:א׳:ב׳

לפני אבימלך. כך כל מלכי פלשתים נקראים וכל מלכי מצרים פרעה ואע"פ ששמו אכיש קורין לו אבימלך, ומדרש אגדה שהיה צדיק כאבימלך (שנכתב בתורה אצל שרה) שלא רצה להרגו ואנשיו אומרים לו (שם) הלא זה דוד מלך הארץ כדאיתא במדרש תהלים:

Rashi on Psalms 34:1:2

before Abimelech All Philistine kings were called thus, and all Egyptian kings [were called] Pharaoh. Although his name was Achish, he was called Abimelech. The Midrash Aggadah explains that he was as righteous as Abimelech (mentioned in the Torah in relation to Sarah), for he did not want to kill him although his men said to him, “Is this not David, the king of the land?” As is stated in Midrash Psalms (34:1).

עבודת ישראל, ליקוטים, תהלים ז׳

ל"ד
לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך. והאר"י ז"ל רמז בכאן ע"י ששינה ריחו וטעמו לפני אבינו מלכנו הנק' אב"י מל"ך. ויגרשהו לסט"א וילך ע"ש. וזולת זה צריך ג"כ להבין מהות המעשה הזאת שדוד מלך ישראל ראש החכמים ומשבעה הרועים לא היה בכוחו ובקדושתו ובחכמתו להמלט מבית אכיש מלך גת אם לא שעשה עצמו לאיש משוגע וחסר דעה ורירו נוטף ככתוב שם והדבר תמוה. אכן נראה ביאור הענין כי דרך הצדיק בבוא אליו איזה יראה רעה או אהבה רעה בעולם הפירוד מפני הבריות מיד נרתע לאחוריו ומעלה אותם לעולם עליון ומתדבק ביראת הבורא או באהבתו הגדולים. וכשהצדיק מתדבק באמת בה' כדרכו ממילא סרים מעליו היראות ואהבות השפלים כי הם רק לבושים להזכירו אהב' ויראה פנימית מפני הבורא ית'. ולכן כאשר נדבק בפנימות כולם כבגד יבלו כלבוש יחלופו. גם נודע כשהצדיק מתדבק בבוראו ולבו מתלהב באהבתו ויראתו אז הוא למראה עיני הרשעים שרואין אותו מפזז ומכרכר כאלו הוא משוגע וחסר דעה כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם תענוג עבדות לא ידעו ולא יבינו וכל הפוסל במומו פוסל כמ"ש שהע"ה סר מרע משתולל. וכל הענין הזה היה בדוד משיחנו כשבא לבית אכיש וראה כבוד מלכותו ועבדיו העומדים לפניו ונפל עליו איזה פחד ככתוב שם במקרא ע"ש ותיכף התדבק ביראת אלקים חיים ובאהבתו והתלהב בהם עד שהי' מפזז ומכרכר בהתפשטות הגשמות ורירו נוטף. ואז נדמה להרשעים שהוא משוגע וחסר דעה כמ"ש שם חסר משוגעים אנוכי הבאתם את זה להשתגע ותיכף שלח אותו חפשי כנ"ל כיון שהתדבק בבוראו ית' מיד גרש לסט"א וליראה החיצונית ובטלה ומבוטלת. ובזה יובן דברי האר"י ז"ל כפשטן. בשנותו את טעמו וריחו לפני אבינו שבשמים ויגרשהו לסט"א וילך וזה שכתב רש"י ז"ל הגם ששמו אכיש כל מלכי פלשתים שמם אבימלך. ולפי דרכנו לכן רמז הכתוב בשם אבימלך להורות כי שינה טעמו לפני אבינו מלכנו והבן:

Avodat Yisrael, Anthology, Psalms 7

...