מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַּסֻּכָּה וְשֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ חוּץ לַסֻּכָּה וְאוֹכֵל הֲרֵי זֶה אָסוּר וּכְאִלּוּ לֹא אָכַל בַּסֻּכָּה עַד שֶׁיִּהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ אַחַר שֻׁלְחָנוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה:
[In a case of] one who had his head and the majority [of his body] in the sukkah, but his table was inside his house or outside the sukkah, and he eats: It is surely forbidden, and it is as if his table was inside the sukkah. [This is] a decree lest one be pulled after his sukkah. And [this is so] even in a large sukkah.
הא דתנן אמרו לו א״כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך לאו דוקא דהא סוכה גדולה וכשרה היא אלא דאסרו רבנן שלא תהא שלחנו בתוך הבית גזירה שמא ימשך אחר שלחנו אלא פירושו לא קיימת מצוה סוכה כראוי וכרצון חכמים. ודכותה בפרק ערבי פסחים מי שלא אמר ג׳ דברים אלו בפסח לא יצא י״ח שפירושו שלא קיים מצותו כראוי אבל ודאי אינו מעכב וכן רבים:
ולא קטנה משיעורה וכמה שיעורה ז"ט על ז' ולענין גודל אין לה שיעור אלא יעשנה גדולה כמו שירצה יש בה ז' על ז' ונתן בה בגדים לנאותה וממעטין אותה משיעורה פסולה ואם היא עגולה ויש בה לרבע ז' על ז' כשירה ואם היא גדולה ויושב סמוך לפתחה ואין ממנו בתוכה אלא ראשו ורובו ושולחנו חוצה לה פסק רי"ף שלא יצא וכ"כ בה"ג אבל הרי"ץ גיאת וה"ר ישעיה והרז"ה פסקו שיצא ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל:
ואם היא גדולה ויושב סמוך לפתחה ואין ממנו בתוכה אלא ראשו ורובו וכו' בפרק הישן' (כח:) תנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בחוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ומפרש בריש סוכה (ג.) דבתרתי פליגי בסוכה קטנה ובסוכה גדולה וחסורי מחסרא והכי קתני מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בש"א לא יצא ובה"א יצא ושאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו בלבד ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין פי' סוכה גדולה שיש בה שיעור סוכה וסוכה קטנה שאין בה שיעור סוכה וכתב הרי"ף בפרק הישן דהלכתא כב"ש בתרוייהו דחד טעמא הוא כלומר וכיון דאיפסיקא הלכתא כב"ש בסוכה קטנה דאמרינן בריש סוכה הלכה צריכה שתהא מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו ממילא משמע דהלכת' כוותיה בתרווייהו ר"ל בסוכה גדולה נמי וכתב הר"ן שחלקו על הרי"ף דנהי דבסוכה קטנה איפסיקא הלכתא כב"ש אבל בסוכה גדולה משמע דקי"ל כב"ה דכיון דב"ש במקום ב"ה אינה משנה לית לן למיקבע הלכה כב"ש אלא במאי דאיפסיקא בהדיא הלכתא כוותיה אבל במאי דלא איפסיק הדרינן לכללין הלכתא כב"ה ועוד דמשמע דתרי טעמי דפליגי נינהו ובסוכה גדולה הא איתפרש טעמייהו דב"ש בגמרא ומש"ה אמרינן לא יצא שמא ימשך אחר שולחנו ובסוכה קטנה לאו מה"ט פסלי אלא משום דס"ל דדירת קבע בעינן ונהי דקי"ל כרבנן דאמרי סוכה דירת עראי בעינן אפ"ה קי"ל בהא כב"ש דקצת קבועות בעינן שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו דאי לא דירה סרוחה היא הלכך בסוכה גדולה ובסוכה קטנה ב' טעמי נינהו ואע"ג דאיפסיק הלכתא כב"ש בסוכה קטנה בסוכה גדולה הדרינן לכללין ונקטינן כב"ה דמכשירין ועוד דאפי' את"ל דמחד טעמא פסלי ב"ש בסוכה גדולה ובסוכה קטנה דהיינו שמא ימשך אחר שלחנו אביי דמני ב"ש בהדי הנהו דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן ה"נ קאמר דבעי' סוכה ראויה להיות בה קבע שאין לחוש שימשך אחר שלחנו וא"ל דאביי דאמר הכי ס"ל דלית הלכתא כב"ש ומש"ה אמר דטעמייהו משום דדירת קבע בעי' אבל אנן דפסקינן כוותייהו ס"ל דטעמייהו דב"ש בסוכה קטנה נמי משום שמא ימשך וחד טעמא הוא בהדי סוכה גדולה אפ"ה איכא למימר דנהי דחד טעמא הוא טפי שייך למיגזר שמא ימשך בסוכה קטנה שא"א למשוך שלחנו אצלו ממאי דאיכא למגזר בסוכה גדולה הלכך כיון דלא שוו אהדדי בסוכה קטנה בלחוד דאיפסיקא הלכתא כב"ש נקטינן כוותיה אבל בסוכה גדולה הדרינן לכללין ונקטינן כב"ה דמכשרי וזהו דעת מקצת הגדולים והר"י גיאת והרז"ה אבל הרי"ף משמע דס"ל דכיון דמיתנו גבי הדדי כהדדי נינהו וכיון דאיפסיק בהדיא בסוכה קטנה כב"ש נקטינן נמי כוותייהו בסוכה גדולה וכ"ד הרמב"ם בפ"ו והרא"ש כתב שה"ר ישעיה סובר כדברי הרי"ף ולא נראו דבריהם בעיניו ולפיכך צריך להגיה לשון רבינו שכתב שה"ר ישעיה סובר שיצא דליתא אלא הוא מהסוברים דלא יצא:
ואם היא גדולה ויושב סמוך לפתחה כו' בריש סוכה אסיקנא דבסוכה גדולה נמי פליגי ב"ש וב"ה דלב"ה בראשו ורובו סגי ולב"ש בעינן ראשו ורובו ושלחנו בסוכה ופסק הרי"ף הילכתא כב"ש אף בסוכה גדולה וטעמו דס"ל דלב"ש חד טעמא לתרווייהו גזירה שמא ימשך אחר שלחנו וכי היכי דבסוכה קטנה איפסקא הילכתא כב"ש משום דגזרינן שמא ימשך הה"נ בסוכה גדולה והתוספות לשם כתבו דבסוכה גדולה הלכה כב"ה דלא גזרינן שמא ימשך ובסוכה קטנה טעמייהו דב"ש לאו משום שמא ימשך אלא שעורה דסוכה בהכי הוה ובזה לבד הלכה כמותו וכן פסק הרא"ש והסכים לדברי המקילין ולענין מעשה כבר כתב ה' המגיד שדעת רוב הגאונים כהרי"ף וכך ראוי להחמיר עכ"ל:
מי שהיה ראשו וכו'. נ"ל דאם מקצת שולחנו עומד בסוכ' ומקצתו תוך הבית מותר דלא גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו מאחר שעומד מקצת בסוכה ועוד דהא די בשלחן טפח כדאיתא בגמרא ועוד דגם בשלחנו תוך הבית רבים מכשירים בסוכה גדולה ודי לנו להחמיר בזה אבל אם שלחנו בבית אפי' הוא יושב כולו בסוכה גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו:
ס"ד מי כו'. שם ג' א' דבתרתי פליגי ופסק שם כב"ש ואע"ג דאוקים להו אביי בשיטה צ"ל דל"ס כאביי דטעמיה דב"ש משום דירה קבע דהא קי"ל דא"צ אלא דטעמיה שמא ימשך וא"כ כיון דהלכה כב"ש בסוכה קטנה ה"ה לגדולה דחדא טעמא לתרוייהו והרז"ה וש"פ חולקים וע' רשב"א:
בגמרא אמר ר' שמואל בר יצחק הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו. לכאורה אין כאן מקומו אלא לקמן אמתניתין דפרק הישן ונראה דהשתא משמע ליה דרב הונא ור' חנן דלעיל בהכשר סוכה פליגי דאע"ג דאמרי' לעיל דכ"ע הכשר סובה ראשו ורובו ושלחנו דחויי בעלמא הוא דקשיא קושיית התוספת בד"ה יש בה וכמ"ש לעיל דלמאי דאמרינן דבין למעלה ובין למטה הכל לפי ערך א"כ מ"ש דנקיט במתניתין שיעור עשרים דשייך בד"א ולא נקיט שיעורא דשייך בסוכה קטנה דהוי שבעה טפחים ואי כתירוץ השני דהתו' דמז' טפחים עד ד"א שיעור א' לפסול בגובה ובתר הכי קים להו זה נראה דוחק יותר אלא דיחויא בעלמא הוא ולעולם דבהכשר סוכה פליגי וא"כ מסתמא כל חד מוקי לסתם מתניתין דילן אליבא דהלכתא ולפ"ז לרב הונא אמר רב סתם מתניתין ס"ל דהכשר סוכה בד"א מש"ה קאמר ר' שמואל בר יצחק דאין הלכה כרב הונא אמר רב אלא כר' חנן ואע"ג דבעיקר פלוגתייהו משמיה דרב בטעמא דמתני' לית הלכתא לא כרבי הונא אמר רב דס"ל כרב זירא ולא כר' חנן אמר רב דאתי דלא כחד אלא כרבא דטעמיה משום דירת עראי לרוב הפוסקים ולקצת פוסקים כרבה משום הכירא אפ"ה בענין הכשר סוכה גופא דפליגי רב הונא ורב חנן פסק ר' שמואל בר יצחק כר' חנן אמר רב דמשמע ליה הכי סתמא דמתניתין אלא דאכתי איכא למידק דא"כ אמאי קאמר צריכה שתהא מחזקת ולמאי דפרישית הכי הו"ל למימר הלכה סוכה שמחזקת ראשו ורובו ושלחנו כשירה אלא דאיכא למימר דאגב אורחא קאמר נמי קושטא דמילתא דבעינן דוקא ראשו ורובו ושלחנו ולאפוקי מדב"ה דס"ל בראשו ורובו סגי. ולכאורה נראה דהך מילתא גופא נמי שייך הכא משום דמלישנא דמתני' דידן הוי משמע דבראשו ורובו סגי מדלא קחשיב במתני' פסולה מפחות משיעור ארכה ורחבה כי היכי דנקיט שאינה גבוה עשרה בהדי אינך פסולי וא"כ משמע דתנא דידן ס"ל דראשו ורובו סגי דהיינו ששה טפחים מש"ה לא איצטריך ליה למתני דפחות מיכן פסולה דמילתא דפשיטא היא דדרך ישיבתו מיהא בעינן שיהא ראשו ורובו בסוכה ומש"ה קמ"ל דאפ"ה הלכה דצריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו כן נ"ל:
שם אמר ליה רבי אבא כמאן כב"ש אמר ליה ואלא כמאן איכא דאמרי א"ל ר' אבא דאמר לך מני כו'. נ"ל דהני תרי לישני פליגי בדר' אבא דללישנא קמא סבר ר' אליעזר דב"ש ובית הלל לא פליגי אלא בסוכה גדולה משום שמא ימשך אחר שלחנו אבל בסוכה קטנה כ"ע מודו דבעינן ראשו ורובו ושלחנו וא"כ הכי קאמר ר"א לדידי לכ"ע צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו אלא לדידך דקאמרת הלכה משמע דאית לך דפליגי נמי בסוכה קטנה א"כ כמאן כבית שמאי ולא כבית הלל ומהדר ליה רשב"י ואלא כמאן דוודאי הכי הוא דפליגי בתרווייהו וללישנא בתרא סבר ר' אבא איפכא דדוקא בסוכה גדולה פליגי אבל בסוכה קטנה לכ"ע בראשו ורובו סגי ולא בעינן שלחנו היכא דלא שייך גזירה דשמא ימשך וא"כ הכי אמר ליה דאמר לך מני דהוי דלא כמאן ומהדר ליה ב"ש היא ולא בית הלל ולא בחד מינה דודאי בתרווייהו פליגי כן נ"ל ודו"ק:
(ד) כתב רבינו הבית יוסף: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו חוץ לסוכה, ואכל – כאלו לא אכל בסוכה, אפילו אם היא סוכה גדולה, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו. עד כאן לשונו. ופסק כהרי"ף והרמב"ם בפרק ששי דין ח, דכמו ששיעור סוכה צריך כדי ראשו ורובו ושולחנו כמו כן בסוכה גדולה אין לישב על הפתח ולאכול משולחנו שחוץ לסוכה. אבל הרא"ש, והטור, וכמה מהגאונים פסקו דבזה אין איסור, כמו שכתב הטור.
(ה) ויש לדקדק בלשון רבינו הבית יוסף, שכתב: כאלו לא אכל בסוכה. והא מדאורייתא וודאי יצא, כיון שאינו אלא משום גזירה שמא ימשך אחר שולחנו!ובאמת לשון הרמב"ם שכתב: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו חוץ לסוכה, ואוכל – הרי זה אסור, וכאלו לא אכל בסוכה… גזירה וכו'. עד כאן לשונו. והאריך בכוונה, והכי פירושו: הרי זה אסור מדרבנן, והחמירו עליו כאלו לא אכל בסוכה. אבל מדאורייתא – וודאי יצא. אבל רבינו הבית יוסף שכתב להדיא "כאלו לא אכל בסוכה" – משמע דגם מן התורה כן, וזה אי אפשר. ונראה דהעניין כן הוא: דוודאי אינו אלא דרבנן, אך רבנן עשאוהו שגם מן התורה אינו יוצא, מפני שהקלקול קרוב. והוכרחו לזה מלשון המשנה (כח א), שאמרו על זה שהעושה כן – לא קיים מצות סוכה מימיו. וזהו שאומר הרמב"ם: הרי זה אסור. כלומר: מדרבנן, ועשאוהו כאלו לא אכל מן התורה. ורבינו הבית יוסף גם כן כוונתו כן, אלא שקיצר בדבריו (וכן כתב התוספות בברכות יא א ובריש סוכה). ואם מקצת השולחן עומד בסוכה, ומקצתו חוץ לסוכה – מותר (מגן אברהם).