He paskened like Rav Meir - this implies that this is the halacha. So too Rava said the halacha is like Rabbi Meir in Shabbos 38a. From here it is a question on Rashi for in the beginning of the 3rd Perek of Beitzah (24b) by the case of a non-Jew who brings a present to a Jew [on Yom Tov], if that type of fruit or vegetable is found still attached to the ground, then it is forbidden [for we suspect that he may have detached it from the ground for the Jew] and at night [after Yom Tov] it is forbidden as well for the amount of time that this melacha would take to do. Rashi there explains that the reason that it is forbidden for the amount of time "it would take to make" is to not have benefit from the work/melacha that was done on Yom Tov, though if one cooks on Shabbos by mistake he may eat it even though he is benefiting from the work that was done on Shabbos? Though in truth we can answer that he is not benefiting so much, since without the cooking, it could still be eaten/chewed. Though it is a question from one who does Shchitah on Shabbos by mistake which he may eat according to Rabbi Meir if he was sick before Shabbos and then he got better, as we say nearby, since it is not muktzah [because it was usable for the sick person] yet we don't find the additional wait to prevent him from benefiting from the melacha/work that was done on Shabbos? We can answer that in an unusual case they did not make a decree [and therefore even though this should apply, it doesn't because of a legal loophole.]
(ב) למ"ש מיד. דדוקא בעכו"ם שעושה בעינן בכדי שיעשה דחיישי' שמא יאמר לו לעשות אבל ישראל לא ישמע לו אף לרש"י שכתב הטעם שלא יהנה ממלאכת שבת כמ"ש סי' תקט"ו מ"מ הכא שרי דבמלתא דלא שכיחא לא גזרו [תו' חולין דף טו] דלא כב"ח: אם היה מ"ש י"ט אסור דאין שבת מכין לי"ט [לקוטי מהרי"ו סי' ב'] ועבי"ד ססי' ק"ב דאם נתערב אותו דבר באחרים בטיל ולא הוי דשיל"מ דומיא דתרומה ע"ש וצ"ע דאין הנידון דומה לראי' דתרומה לא הוי אצל שום אדם דשיל"מ דאי לכהן גם היום מותר ואי לישראל לעולם אסור אבל הכא כיון שחל עליו שם דבר שיל"מ לאחרים אף לדידיה לא בטיל כדאיתא פ"ג דבכורים דאם נתערבו בכורים אסורים אף לזרים אף על גב דלדידהו הוי דשאל"מ כיון דלכהנים הוי דשיל"מ דיכולין לאכלו בירושלים אף לזרי' אסור וכ"כ הרע"ב והרמב"ם בפי' המשניו' ובחבורו פ"ד מבכורים ומיהו הר"ש כתב דלא הוי דשיל"מ כיון דאסורים לזרים ומ"מ יש להחמיר ומ"ש בי"ד ססי' ק"ב אפשר דאיירי כשנתערב אחר השבת דאז הוי ממש דומיא דתרומה וכנ"ל עיקר ואף שבפי' הרמב"ם משמע דדוקא כשנתערב לכהן אז אסור אף לישראל מ"מ בחבורו לא משמע כן וגם דבריו שבפי' י"ל כן, נ"ל דלמי שנתבשל בשבילו הוי ג"כ דינו כמו הוא עצמו כמ"ש בי"ד סי' צ"ט ס"ה דה"נ טעמא משום קנסא ומיהו מדברי הרב"י שם משמע דוקא התם חיישי' שיאמר לעכו"ם לבטלו אבל הכא הא בלא"ה צריך להמתין בכדי שיעשה כשבישלו עכו"ם ולישראל לא חיישינן דאין אדם חוטא ולא לו עסי' רנ"ג ס"א:
(2) Immediately after Shabbos - for specifically when a non-Jew does melacha do we need to wait "the time it takes to do the work" since we are worried that a person will go ahead and tell him to do melacha on Shabbos. Though a Jew won't listen to him. Even according to Rashi who writes that the reason is because we don't want to have benefit from the work that was done on Shabbos as I wrote in Siman 515, still here it is permitted, since in an uncommon case that Rabbanan don't make decrees [Tosafos on Chulin 15a] not like the Bach.
(ה) (ה) מותר למו"ש מיד - ואפילו למי שנתבשל בשבילו דלא בעינן להמתין בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית ע"י א"י בשביל ישראל משום דקל בעיניו איסור דאמירה לעו"ג ויבוא לעשות כן פעם אחרת כדי שיהיה מוכן לו במו"ש מיד אבל דבר שנעשה ע"י ישראל בידים ודאי ליכא למיחש דעי"ז שנתיר למו"ש מיד יבא פעם אחרת לומר לישראל לבשל לו בשבת בשביל זה ועוד שהישראל לא ישמע לו דאין אדם חוטא ולא לו. אם היה במו"ש יו"ט אפילו בישל בהיתר כגון שבישל בשבת לחולה מ"מ אסור לבריא גם ביו"ט ראשון דאין שבת מכין ליו"ט. אם נתערב בשבת אותו דבר שנתבשל במזיד באחרים דעת המ"א דאינו מתבטל ואסור לו בשבת ליהנות מזה דכיון דלמו"ש יהיה מותר לאחרים מקרי דבר שיש לו מתירין דאינו בטל אפילו באלף ומה שכתב ביו"ד סוף סימן קי"ב היפוך זה נדחק המ"א לישבו ועיין בחות דעת שם שחולק עליו וכ"ז להמבשל בעצמו אבל לענין אחרים לכו"ע מקרי דבר שיש לו מתירין:
רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו לימא מסייע ליה לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם אלא מניחו תולש מניחו זורק
The Gemara relates a story: Rav Yitzḥak bar Bisna lost the keys to the study hall, and therefore they could not come into the study hall from the public domain on Shabbat. It was impossible to open the synagogue, as they could not bring the key because it is prohibited to carry in the public domain. He came before Rabbi Pedat to ask what to do. Rabbi Pedat said to him: Go and lead boys and girls and let them walk there where the keys were lost, and if they find the keys they will bring them to you of their own accord, without you saying anything to them. The Gemara comments: Apparently, Rabbi Pedat maintains that with regard to a minor who eats meat from unslaughtered animals or violates other prohibitions, the court is not commanded to prevent him from doing so. The Gemara comments: Let us say that the following source supports his opinion: A person may not tell a child on Shabbat: Bring me a key, or: Bring me my seal from the public domain. However, he may allow the child to detach plants and allow him to throw in the public domain. This shows that one need not be strict with a child who transgresses a prohibition, but one may not tell a child to transgress a prohibition.
דבר טלי וטליא - הנהג תינוקות זכרים ונקבות:
יטיילו התם - ישחקו שם. שבת היתה:
ת"ש עובד כוכבים שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהם קטן הבא לכבות אומרים לו אל תכבה ששביתתו עליהם א"ר יוחנן בעושה על דעת אביו דכוותיה גבי עובד כוכבים דעושה על דעת ישראל מי שרי עובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד
The Gemara further suggests: Come and hear the following statement (Shabbat 121a): If a gentile comes to extinguish a Jew’s fire on Shabbat, one may not say to him: Extinguish, or: Do not extinguish, because responsibility for his rest is not incumbent upon the Jew. However, if a Jewish child comes to extinguish a fire on Shabbat, they do say to him: Do not extinguish, despite the fact that he is not yet obligated in mitzva observance, because responsibility for his rest is incumbent upon the Jew. This shows that one must prevent a minor from violating a Torah prohibition. Rabbi Yoḥanan said: This is referring to a minor who is acting with his father’s consent. Even if the father did not tell him explicitly what to do, the child is aware of his father’s wishes, and acts on his behalf. The Gemara asks: The same reasoning can be applied with regard to a gentile, that he acts with the Jew’s consent, and yet in this case is it permitted for him to perform labor on behalf of a Jew? The Gemara answers: A gentile acts in accordance with his own wishes. As an adult he is responsible for his own decisions and is not considered to be following the instructions of others.
לכבות - הדליקה:
עושה על דעת אביו - שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך ואביו עומד עליו דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות אבל הנך מפתחות דרב יצחק לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו:
משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור - אומר ר"ת מדנקט בהמתו ולא נקט מילא מים לעצמו דווקא להשקות בהמתו אסור משום שלא היה יכול להביאה לתוך הבור אבל הוא עצמו שרי דמטפס ועולה מטפס ויורד וכיון שיכול ליכנס לתוך הבור ולשתות לא אסרו לו בשביל שמילא אותם נכרי והא דאסרינן בגמרא נכרי שליקט עשבים לצורך ישראל אע"ג דישראל יכול להעמיד בהמתו על גבי העשבים במחובר אומר ר"ת דהתם נמי איירי בתרי עברי דנהרא שלא היה יכול להביא הבהמה לשם ואע"ג דהך בבא דמילא מים משום חידוש דהיתרא קתני לה כדמוכח בגמרא מיהא בהמתו משום איסורא נקט לה וה"ר אליהו הביא ראיה להתיר מפירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו שלא הפסידו היתירן הראשון כדאמר בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מא:) ה"ה המים שמתחילה היה יכול לבא שם והביאו דרך רה"ר דשרו ולא דמי דהתם לא אתעבידא בהו איסורא דאורייתא מיהו לענין אותו ישראל עצמו לא מצינו חילוק ור"י אומר דה"ה לישראל עצמו אסור והאי דנקט בהמתו לאשמעינן רבותא דלא גזרינן דילמא אתי לאפושי בשביל ישראל שבהמה רגילה לשתות הרבה אבל ישראל עצמו פשיטא דשותה אחריו דליכא למיחש כולי האי דילמא אתי לאפושי דבדלייה אחת מושך הרבה לצורכו ולצורך ישראל ולפי זה אם נמשכו המים לצורך ישראל זה אסור לכל ישראל אי איכא איסורא דאורייתא כגון שמביאם דרך רה"ר או מרה"י לרה"ר אבל בכרמלית שרי לישראל אחר ויש שרצו לומר דדוקא שתיה אסורה אבל לרחוץ ידיו ורגליו ושאר תשמישין שרי כדאמר בפרק חרש (יבמות דף קיד.) רבי יצחק אירכסו ליה מפתחות דבי מדרשא כו' אמר ליה דבר טליא וטליתא ליטיילו התם דאי משכח להו מייתי להו אלמא יכולין ליהנות ממפתחות להשתמש בהם בשבת ואין נראה לר"י כלל דהתם אין עושין לדעת ישראל ועוד דהרי כבש ונר וכמה דברים דאסור להשתמש בהם בשבת כשנעשין לצורך ישראל ה"נ לא שנא שתיה לא שנא שאר תשמישין אסירי:
(כב) שמילא מים. כתב הע"ש ונר' מדברי התוס' דאם מלאו חש"ו מים מותר ליהנות מהן והטעם דאין עושין כלל לדעת ישראל עכ"ל, ועמ"ש סי' שס"ב ס"ז דדוקא במוצא חפץ שנאבד אמרינן שעושה להנאת עצמו משא"כ בכיבוי כמ"ש סימן של"ד סכ"ה בב"י וא"כ ה"נ אם מילא מים לצורך עצמו אף בעכו"ם מותר ואם לצורך ישראל אף בחש"ו אסור ואם בא לומר דמיירי במכירו ולא גזרינן שמא ירבה בשבילו זה לא נרמז בדברי התוס' לכן נ"ל דלא דק ולא עיין ברא"ש שם שכתב בהדיא דגבי אבידה לא נעשה האיסור בשביל ישראל וכן כונת התוס':
(א) עכו"ם שמילא וכו' - עיין במגן אברהם שמסיק דה"ה חש"ו שמלאו מים אין מותר רק כשמלאו לצורך עצמן [אבל לצורך ישראל אסור ובעינן למו"ש בכדי שיעשו כמו בא"י פמ"ג] אך זה נראה דעדיף מא"י דאפילו במכירו מותר דלא חיישינן בהו שמא ירבה בשבילו:
פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו - ביום טוב לא הפסידו מקומן וכל העיר להן כד' אמות ויש להן לכל רוח אלפים אמה אם יו"ט הוא ואי שבת מותרין לאכילה במקום שחזרו:
אנוסים היו - על ידי המוציאן:
לא הפסידו את מקומן - אע"ג דהבא מחוץ לתחום אסור למי שנשתלח לו הני מילי התם דאיתיה חוץ לתחום אבל הכא דהשתא הם במקומן שרי אפילו להאי דאפקא ולא דמי למבשל בשבת במזיד לא יאכל דהתם הוי איסור דאורייתא:
ואי פקח הוא עייל לתחומו. פי׳ מחזר אחר המקום הצנוע כלפי תחומו: כיון דעל על. והוא שיצא שלא לדעת דכשהוצרך לנקביו ה״ל כחזרה שלא לדעת כיון דברשות ב״ד חזר וכל שיצא וחזר שלא לדעת הרי הוא כאלו לא יצא וזה ברור: אמרי רב פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפי׳ במזיד לא הפסידו את מקומן פי׳ והרי הם כרגלי הבעלי׳ כמו שהיו בתחלה ובי״ט עסקי׳ שיכול חדם להוליכן בכל התחום דאלו בשבת אסור להעבירן ד׳ אמות ברשו׳ הרבים: ובהא מתרצא מאי דמקשו הכא היכי אמרי׳ דאפי׳ החזיר במזיד יהו מותרין לטלטל דאכלו במקומן וכדקתני לקמן דהא קי״ל שהמבשל במזיד בשבת לא יאכל ואפי׳ לר׳ מאיר דמקל וה״ה דכל מעשה שבת אבל י״ל דהתם הוא בשבת אבל הכא בי״ט עסקי׳ דליכא אלא איסור תחומין דרבנן ומשום איסור תחומין לא קנסי׳ ליה שלא יאכלו ולפי׳ מה שכתבו בפ׳ ר׳ אליעזר דמילה לדעת הרב ר׳ יונה ז״ל אפי׳ בשבת לא מתסר מעשה שבת מפני שנעשה בו איסור העברה ברשות הרבים או הוצאה והכנסה שלא אסרו במעשה שבת אלא דבר שיש בו מעשה דהיינו שנעשה שום תקון בגופו שזה נקרא מעשה והיינו דנקטי׳ בכל דוכתא מעשה שבת וטעמא דמסתבר הוא. ודעת מורי הרב ז״ל דהא דרב פפא לא נצרכה אלא אפי׳ בשיצאו חוץ לתחום במזיד ע״י הבעלים דסד״א בתרוייהו בהדי וכיון שהחזירום במזיד כשם שאין להם אלא ד׳ אמות כך פרותיהן אין להם אלא ד׳ אמות קמ״ל דפירות גופייהו אניסי ולא הפסידו מקומן ואוקמנא כתנאי אבל היכא דהוציאום אחרים שלא לדעת הבעלים הא דכ״ע היא שלא הפסידו מקומן כשחזרו דאנוסין נינהו דלאו כל כמינייהו לאוסרינהו אבעלים:
(כד) פֵּרוֹת שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לַתְּחוּם וְחָזְרוּ. בְּשׁוֹגֵג יֵאָכְלוּ בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂה בְּגוּפָן מַעֲשֶׂה וְלֹא נִשְׁתַּנּוּ. בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכְלוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת:
(24) [In the case of] produce that went out of the perimeter and came back: [If] inadvertent, they may be eaten on Shabbat, as no act was done to their substance and they were not changed. [But if] volitional, they may not be eaten until the conclusion of the Shabbat.
(א) פירות שיצאו. כתב הראב''ד ז''ל דוקא שלא חזרו למקומן אבל חזרו למקומן אפילו במזיד יאכלו והכי אסקה רב פפא בעירובין, עכ''ל:
(י) חֶפְצֵי הֶפְקֵר הֲרֵי הֵן כְּרַגְלֵי מִי שֶׁזָּכָה בָּהֶן. וְחֶפְצֵי הַכּוּתִים קוֹנִין שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמָן וְיֵשׁ לָהֶן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מִמְּקוֹמָן גְּזֵרָה בְּעָלִים כּוּתִים מִשּׁוּם בְּעָלִים יִשְׂרָאֵל. פֵּרוֹת שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לִמְקוֹמָן וְחָזְרוּ אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד לֹא הִפְסִידוּ אֶת מְקוֹמָן מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּאָדָם שֶׁיָּצָא בְּאֹנֶס וְחָזַר בְּאֹנֶס:
(10) (Regarding the limits of their movement,) items are surely like the feet of the one who acquired them. And items of a Kuthite (gentile) acquire rest in their place, so they have two thousand ells in every direction from their place. [This is] a decree about Kuthite owners, on account of Israelite owners. Fruits that went out of their place (perimeter limits) and came back—even volitionally—did not lose their place (and the limits that are thereby granted them). For they are like a person that went out by force and came back by force.
(ט) פירות שהוציא חוץ לתחום והחזירם אפי' במזיד לא הפסידו מקומם שכל העיר להם כד"א וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כבתחלה אם הוא יו"ט ואם הוא שבת מותרין באכילה במקומם אפי' לאותו ישראל שהחזירם לצרכו במזיד מ"ט אנוסים הם וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ למקומם אם הוציאן בשוגג מותרים לאכלם ואסור לטלטלם חוץ לד' אמות ואם הוציאם במזיד אסור לאכלם אפי' מי שלא הוציאם ויש מתירים למי שלא הוציאם:
(9) Fruit that was taken out of the Shabbat barrier and returned, they do not lose their place as the whole city is for them like four amot and two thousand amot further in every direction like from the outset if it is a Yom Tov; And if it is Shabbat, it is permitted regarding eating in their place, and even for the same Jew that returned them for his need intentionally. What is the reasoning? they are forced circumstances. And the whole time that they are not returned and they are outside their place, if he took them out accidentally, it is permitted to eat them, but it is prohibited to move them out to eat them for four amot, and if he took them out intentionally it is prohibited to eat them even one who did not take them out. And there are those who permit for the one who did not take them out.
(ב) מ"ט אנוסים - עיין במג"א במה שכתב לתרץ דלא תיקשי מהא דקיי"ל דהמבטל בשבת במזיד אסור ותי' בשם הפוסקים משום דהתם איסורא דאורייתא עיי"ש מה שהאריך והנה במחבר קשה לומר כן שהרי מסיים גם דין זה לענין הוצאות שבת דאיסורו דאורייתא אם לא דנימא דמיירי בכרמלית ובאמת יש עוד תירוצים לקושית מג"א בשם הפוסקים דשאני הכא שהרי הוחזרו למקומם ואינו נהנה במעשה שבת כלום עיין בחי' רמב"ן שתירץ כן ויש עוד תירוצים עיין בריטב"א שם וכן כתבו האחרונים מאמר מרדכי וחמד משה וא"ר ונ"א ה' שבת כלל ט' עיי"ש שהאריך:
(ב) אחת משאר מלאכות - כתב בח"א כלל ט' דוקא בדבר שנעשה מעשה בגוף הדבר שנשתנה מכמות שהיה כמבשל וכיו"ב אבל המוציא מרשות לרשות שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה אם בשוגג מותר אפילו לו ואפילו בו ביום ואם במזיד אסור אפילו לאחרים עד מו"ש מיד ומ"מ יש להחמיר בכל איסורי תורה כמו מבשל עכ"ל. ודע דלדעת השו"ע דפסק כר"י דבשוגג מותר ליהנות במו"ש זהו בכל מלאכות דמנכר הקנס שקנסו חז"ל שלא ליהנות בו ביום עד מו"ש אבל בנוטע בשבת וה"ה בזורע דבלא"ה אין יכול ליהנות לאלתר שוגג שוה למזיד דבשניהם צריך לעקור הנטיעה כן איתא בהדיא בגיטין נ"ד ע"ב בדעת ר' יהודה ע"ש: