(ז) כִּ֚י יקוק אֱלֹקֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃ (ח) אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃ (ט) אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃ (י) וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יקוק אֱלֹקֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ (יא) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יקוק אֱלֹקֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃
(7) For the LORD your God is bringing you into a good land, a land with streams and springs and fountains issuing from plain and hill; (8) a land of wheat and barley, of vines, figs, and pomegranates, a land of olive trees and honey; (9) a land where you may eat food without stint, where you will lack nothing; a land whose rocks are iron and from whose hills you can mine copper. (10) When you have eaten your fill, give thanks to the LORD your God for the good land which He has given you. (11) Take care lest you forget the LORD your God and fail to keep His commandments, His rules, and His laws, which I enjoin upon you today.
The word ארץ is clearly a מילה מנחה/leitmotif here.
What is ארץ ecactly? Why is THIS piece of ארץ, that is ארץ ישראל, so special?
Why the emphasis on the physical?
Why all the details?
Why these foods, specifically?
(א) בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹקִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (ב) וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹקִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃
(1) When God began to create heaven and earth— (2) the earth being unformed and void, with darkness over the surface of the deep and a wind from God sweeping over the water—
רש"י, בראשית א:א
...מַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? מִשׁוּם כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (תהילים קי"א), שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׁרָאֵל לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם, הֵם אוֹמְרִים לָהֶם כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הִיא, הוּא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו, בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ:
...מַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? מִשׁוּם כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (תהילים קי"א), שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׁרָאֵל לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם, הֵם אוֹמְרִים לָהֶם כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הִיא, הוּא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו, בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ:
(ד) וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יקוק וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃
(4) Abram went forth as the LORD had commanded him, and Lot went with him. Abram was seventy-five years old when he left Haran.
ספורנו, בראשית יב:ד
ויצאו ללכת ארצה כנען שהיתה מפורסמת אצלם לארץ מוכנת להתבוננות ולעבודת האל ית':
ויצאו ללכת ארצה כנען שהיתה מפורסמת אצלם לארץ מוכנת להתבוננות ולעבודת האל ית':
(כה) וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ׃
(25) Thus the land became defiled; and I called it to account for its iniquity, and the land spewed out its inhabitants.
(כב) וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כׇּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כׇּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ׃
(22) You shall faithfully observe all My laws and all My regulations, lest the land to which I bring you to settle in spew you out.
רמב"ן. ויקרא יח:כה
והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ...והנה השם הנכבד הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים לכל העולם אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת יקוק מיוחדת לשמו לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו...
...והנה בחוצה לארץ אע"פ שהכל לשם הנכבד אין הטהרה בה שלימה בעבור המשרתים המושלים עליה והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם...
...ואומר לתת לכם את ארץ כנען (ויקרא כ״ה:ל״ח) כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלקים אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלקים...
...ומן הענין הזה אמרו בספרי (עקב מג) ואבדתם מהרה (דברים יא יז) אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים וכן אמר ירמיה (לא כ) הציבי לך ציונים אלו המצות שישראל מצוינין בהם והנה הכתוב שאמר (דברים יא יז-יח) ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו' אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ יקוק ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות (דברים יא לא-לב) ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה וכך הוא בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ב)...
והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ...והנה השם הנכבד הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים לכל העולם אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת יקוק מיוחדת לשמו לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו...
...והנה בחוצה לארץ אע"פ שהכל לשם הנכבד אין הטהרה בה שלימה בעבור המשרתים המושלים עליה והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם...
...ואומר לתת לכם את ארץ כנען (ויקרא כ״ה:ל״ח) כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלקים אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלקים...
...ומן הענין הזה אמרו בספרי (עקב מג) ואבדתם מהרה (דברים יא יז) אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים וכן אמר ירמיה (לא כ) הציבי לך ציונים אלו המצות שישראל מצוינין בהם והנה הכתוב שאמר (דברים יא יז-יח) ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו' אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ יקוק ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות (דברים יא לא-לב) ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה וכך הוא בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ב)...
רש"ר הירש דברים פרשת עקב פרק ח
(ז) כי יקוק אלקיך וגו'. אולפן המסע במדבר הגיע עתה לסיומו. בקרוב יתחיל העתיד שכל אותו מעמד חריג נועד להכין אותו, ויהיה עליך להגשים בתנאי חיים רגילים את מה שלמדת באותו אולפן נסי. ואל ישתכח מלבך הלקח הזה, כאשר ישתנו תנאי אושרך; ורק אם תשיב לבך לאזהרה זו, יהיה קיום להצלחתך בעתיד:
(ז) כי יקוק אלקיך וגו'. אולפן המסע במדבר הגיע עתה לסיומו. בקרוב יתחיל העתיד שכל אותו מעמד חריג נועד להכין אותו, ויהיה עליך להגשים בתנאי חיים רגילים את מה שלמדת באותו אולפן נסי. ואל ישתכח מלבך הלקח הזה, כאשר ישתנו תנאי אושרך; ורק אם תשיב לבך לאזהרה זו, יהיה קיום להצלחתך בעתיד:
אברבנל, דברים ח
ואמנם במין רבוי הטובות הגשמיות אמר ושמרת את מצות יקוק אלקיך וגו' כי יקוק אלקיך מביאך וגו' ר"ל אל תחשוב בלבבך ותאמר ולמה לא נתן אותם הטובות זה ארבעים שנה שקבלנו התורה ושמרנו את מצותיה. כי דעו נא וראו כי הברכות ההן תלויות בארץ. ולכן לא היה אפשר שתזכו אליהן בהיותכם במדבר אבל עתה אם תשמרו את מצות יקוק ללכת בדרכיו וליראה אותו שהוא התנאי אשר עליו יבאו כל מיני השכר האלה. יקוק אלקיך מביאך אל ארץ טובה...
ואמנם במין רבוי הטובות הגשמיות אמר ושמרת את מצות יקוק אלקיך וגו' כי יקוק אלקיך מביאך וגו' ר"ל אל תחשוב בלבבך ותאמר ולמה לא נתן אותם הטובות זה ארבעים שנה שקבלנו התורה ושמרנו את מצותיה. כי דעו נא וראו כי הברכות ההן תלויות בארץ. ולכן לא היה אפשר שתזכו אליהן בהיותכם במדבר אבל עתה אם תשמרו את מצות יקוק ללכת בדרכיו וליראה אותו שהוא התנאי אשר עליו יבאו כל מיני השכר האלה. יקוק אלקיך מביאך אל ארץ טובה...
אברבנל
ולפי שעקר האדמה הוא ברבוי המים כי משם תצמחנה התבואות כלן אמר ארץ נחלי מים מעינות ותהומות ר"ל במעינות וג"כ בנחלים שהם התהומות יוצאים בבקעה ובהר ג"כ. והיא מעצמה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. א"כ שמה תהיה ברכת הרבוי ושכר הטובות הגשמיות אשר אמר לתת לכם וידוע שבא"י יש ג"כ פירות אחרות כגון התפוחים ושאר הפירות אבל לא זכר משה רבינו ע"ה כאן כי אם הדברים הנאותים והמועילים למזון האדם שהוא הלחם והיין והענבים והתאנים שכתב גלינו"ס(Galens) ראש הרופאים שבהם ראוי האדם שיסתפק לשמירת בריאתו וכן השמן והדבש שהם צריכים מאד להנהגת הבריאות ורפואת החולאים לא שאר הפירות אשר חמרם מוכן לעפוש.
ולפי שעקר האדמה הוא ברבוי המים כי משם תצמחנה התבואות כלן אמר ארץ נחלי מים מעינות ותהומות ר"ל במעינות וג"כ בנחלים שהם התהומות יוצאים בבקעה ובהר ג"כ. והיא מעצמה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. א"כ שמה תהיה ברכת הרבוי ושכר הטובות הגשמיות אשר אמר לתת לכם וידוע שבא"י יש ג"כ פירות אחרות כגון התפוחים ושאר הפירות אבל לא זכר משה רבינו ע"ה כאן כי אם הדברים הנאותים והמועילים למזון האדם שהוא הלחם והיין והענבים והתאנים שכתב גלינו"ס(Galens) ראש הרופאים שבהם ראוי האדם שיסתפק לשמירת בריאתו וכן השמן והדבש שהם צריכים מאד להנהגת הבריאות ורפואת החולאים לא שאר הפירות אשר חמרם מוכן לעפוש.
רמב"ן, דברים ח, פסוק ז
וטעם ארץ נחלי מים שהיא כגן רוה לא שישקוה מים ברגל כארץ מצרים כאשר יאמר עוד (דברים י״א:י״א) כי למטר השמים תשתה מים ופירש כי עינות ותהומות יוצאים בבקעה וגם בהר ומשם יזחלו בה נחלים ושיעור הכתוב עינות ועינות תהומות כמו בעזוז עינות תהום (משלי ח כח) מעינות תהום רבה (בראשית ז יא) והענין כי יש מן המעינות שנוזלים מתמצית לחות ההרים מן הגשמים שנבלעים בתוכם או מן האדים העולים להם והם שקרא עיינות כמו אל כל מעיני מים (מלכים א יח ה) למעינו מים (תהלים קיד ח) ויש מהם שיוצאים ממקור התהום והם שקראם תהומות כלומר מעינות תהום ואמר כי משניהם בבקעה וגם בהר:
וטעם ארץ נחלי מים שהיא כגן רוה לא שישקוה מים ברגל כארץ מצרים כאשר יאמר עוד (דברים י״א:י״א) כי למטר השמים תשתה מים ופירש כי עינות ותהומות יוצאים בבקעה וגם בהר ומשם יזחלו בה נחלים ושיעור הכתוב עינות ועינות תהומות כמו בעזוז עינות תהום (משלי ח כח) מעינות תהום רבה (בראשית ז יא) והענין כי יש מן המעינות שנוזלים מתמצית לחות ההרים מן הגשמים שנבלעים בתוכם או מן האדים העולים להם והם שקרא עיינות כמו אל כל מעיני מים (מלכים א יח ה) למעינו מים (תהלים קיד ח) ויש מהם שיוצאים ממקור התהום והם שקראם תהומות כלומר מעינות תהום ואמר כי משניהם בבקעה וגם בהר:
(י) וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כׇּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת יקוק אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־יקוק כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃
(10) Lot looked about him and saw how well watered was the whole plain of the Jordan, all of it—this was before the LORD had destroyed Sodom and Gomorrah—all the way to Zoar, like the garden of the LORD, like the land of Egypt.
סוכה ה:
...שִׁיעוּרִין דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! דִּכְתִיב: ״אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ״, וְאָמַר רַב חָנִין: כׇּל הַפָּסוּק הַזֶּה לְשִׁיעוּרִין נֶאֱמַר!
חִטָּה — לְבַיִת הַמְנוּגָּע, דִּתְנַן: הַנִּכְנָס לְבַיִת הַמְּנוּגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפָיו, וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדוֹ — הוּא וָהֵן טְמֵאִין מִיָּד.
ו.
הָיָה לָבוּשׁ כֵּלָיו וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּאֶצְבְּעוֹתָיו — הוּא טָמֵא מִיָּד, וְהֵן טְהוֹרִים עַד שֶׁיִּשְׁהֶה בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, פַּת חִטִּין וְלֹא פַּת שְׂעוֹרִין, מֵיסֵב וְאוֹכֵל בְּלִיפְתָּן.
שְׂעוֹרָה — דִּתְנַן: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה — מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל.
גֶּפֶן — כְּדֵי רְבִיעִית יַיִן לְנָזִיר.
תְּאֵנָה — כִּגְרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת.
רִמּוֹן — דִּתְנַן: כָּל כְּלֵי בַּעֲלֵי בָתִּים — שִׁיעוּרָן כְּרִמּוֹנִים.
״אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן (וּדְבָשׁ)״ — אֶרֶץ שֶׁכׇּל שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים. ״כָּל שִׁיעוּרֶיהָ״ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! הָא אִיכָּא הָנֵי דְּאָמְרִינַן! אֶלָּא אֵימָא: שֶׁרוֹב שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים.
דְּבָשׁ — כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
אַלְמָא דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! וְתִסְבְּרָא? שִׁיעוּרִין מִי כְּתִיבִי? אֶלָּא הִלְכְתָא נִינְהוּ, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא.
...שִׁיעוּרִין דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! דִּכְתִיב: ״אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ״, וְאָמַר רַב חָנִין: כׇּל הַפָּסוּק הַזֶּה לְשִׁיעוּרִין נֶאֱמַר!
חִטָּה — לְבַיִת הַמְנוּגָּע, דִּתְנַן: הַנִּכְנָס לְבַיִת הַמְּנוּגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפָיו, וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדוֹ — הוּא וָהֵן טְמֵאִין מִיָּד.
ו.
הָיָה לָבוּשׁ כֵּלָיו וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּאֶצְבְּעוֹתָיו — הוּא טָמֵא מִיָּד, וְהֵן טְהוֹרִים עַד שֶׁיִּשְׁהֶה בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, פַּת חִטִּין וְלֹא פַּת שְׂעוֹרִין, מֵיסֵב וְאוֹכֵל בְּלִיפְתָּן.
שְׂעוֹרָה — דִּתְנַן: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה — מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל.
גֶּפֶן — כְּדֵי רְבִיעִית יַיִן לְנָזִיר.
תְּאֵנָה — כִּגְרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת.
רִמּוֹן — דִּתְנַן: כָּל כְּלֵי בַּעֲלֵי בָתִּים — שִׁיעוּרָן כְּרִמּוֹנִים.
״אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן (וּדְבָשׁ)״ — אֶרֶץ שֶׁכׇּל שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים. ״כָּל שִׁיעוּרֶיהָ״ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! הָא אִיכָּא הָנֵי דְּאָמְרִינַן! אֶלָּא אֵימָא: שֶׁרוֹב שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים.
דְּבָשׁ — כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
אַלְמָא דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! וְתִסְבְּרָא? שִׁיעוּרִין מִי כְּתִיבִי? אֶלָּא הִלְכְתָא נִינְהוּ, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא.
ר' בחיי
ובשלשה פסוקים אלו הזכיר ששה פעמים ארץ, שני פעמים בפסוק ראשון כי יקוק אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, וכן בפסוק שני ארץ חטה ושעורה ארץ זית שמן ודבש, וכן בפסוק שלישי ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ארץ אשר אבניה ברזל וגו', הרי ששה פעמים ארץ בשלשת הפסוקים, ובפסוק רביעי הזכיר הארץ, הוא שאמר ואכלת ושבעת וברכת את יקוק אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, והיה הענין להזכיר ששה פעמים ארץ כנגד ששה אקלימין המתפשטין ממנה והשותים מתמציתה, ועל האקלים השביעי הזכיר ארץ הטובה בלשון ידיעה, וכן דרשו רז"ל שבעה ארצות הן, והכונה להן שבעה אקלימין שהעולם השפל נחלק בהן, ואקלים השביעי הזה שבחו דוד ע"ה ואמר (תהילים מ״ח:ג׳) יפה נוף משוש כל הארץ, כלומר אקלים יפה, כי פירוש נוף אקלים, מלשון הכתוב ביהושע בענין חלוק הארץ (יהושע י״ז:י״א) שלשת הנפת, ותרגם יונתן תלתא פלכין. ומה שהוא בלשון הגרי אקלים הוא בלשון הקדש נוף, ובכל נוף ונוף יש בו שנוי אויר לפי מזגו ולפי קרבתו לשמש, ומי שנולד בנוף זה ויצא משם ונכנס בנוף אחר יחלה, אבל ירושלים נוף מזוג וטוב וכל הנכנס שם מן הנפת היה חזק ובריא ולא יחלה לעולם, ולכן נקרא משוש כל הארץ.
ובשלשה פסוקים אלו הזכיר ששה פעמים ארץ, שני פעמים בפסוק ראשון כי יקוק אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, וכן בפסוק שני ארץ חטה ושעורה ארץ זית שמן ודבש, וכן בפסוק שלישי ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ארץ אשר אבניה ברזל וגו', הרי ששה פעמים ארץ בשלשת הפסוקים, ובפסוק רביעי הזכיר הארץ, הוא שאמר ואכלת ושבעת וברכת את יקוק אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, והיה הענין להזכיר ששה פעמים ארץ כנגד ששה אקלימין המתפשטין ממנה והשותים מתמציתה, ועל האקלים השביעי הזכיר ארץ הטובה בלשון ידיעה, וכן דרשו רז"ל שבעה ארצות הן, והכונה להן שבעה אקלימין שהעולם השפל נחלק בהן, ואקלים השביעי הזה שבחו דוד ע"ה ואמר (תהילים מ״ח:ג׳) יפה נוף משוש כל הארץ, כלומר אקלים יפה, כי פירוש נוף אקלים, מלשון הכתוב ביהושע בענין חלוק הארץ (יהושע י״ז:י״א) שלשת הנפת, ותרגם יונתן תלתא פלכין. ומה שהוא בלשון הגרי אקלים הוא בלשון הקדש נוף, ובכל נוף ונוף יש בו שנוי אויר לפי מזגו ולפי קרבתו לשמש, ומי שנולד בנוף זה ויצא משם ונכנס בנוף אחר יחלה, אבל ירושלים נוף מזוג וטוב וכל הנכנס שם מן הנפת היה חזק ובריא ולא יחלה לעולם, ולכן נקרא משוש כל הארץ.
ספורנו
וספר חמשת מיני הטוב ובכל אחד מהם אמר ארץ. הראשון הוא ארץ נחלי מים עינות ותהומות לא מי יאורים ואגמים הרעים. על הפך והמים רעים והארץ משכלת. השני הוא ארץ חטה ושעורה הצריכים למזון. השלישי הוא ארץ זית שמן ודבש שהם מעדני מלך. הרביעי ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם שימצאו בה מעות בזול. כאמרו ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו. כי אמנם יוקר המעות קשה מיוקר הפירות. כאמרם ז''ל (תעניות פ' סדר תעניות) לא שנו אלא על בצורת של פידית אבל על בצורת של מעות מתריעי עליהם מיד. החמישי הוא ארץ אשר אבניה ברזל שבה נמצא רבוי אבנים קשות ובהירות יפות וטובות לבנין:
וספר חמשת מיני הטוב ובכל אחד מהם אמר ארץ. הראשון הוא ארץ נחלי מים עינות ותהומות לא מי יאורים ואגמים הרעים. על הפך והמים רעים והארץ משכלת. השני הוא ארץ חטה ושעורה הצריכים למזון. השלישי הוא ארץ זית שמן ודבש שהם מעדני מלך. הרביעי ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם שימצאו בה מעות בזול. כאמרו ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו. כי אמנם יוקר המעות קשה מיוקר הפירות. כאמרם ז''ל (תעניות פ' סדר תעניות) לא שנו אלא על בצורת של פידית אבל על בצורת של מעות מתריעי עליהם מיד. החמישי הוא ארץ אשר אבניה ברזל שבה נמצא רבוי אבנים קשות ובהירות יפות וטובות לבנין:
רש"ר הירש דברים פרשת עקב פרק ח
ח) ארץ חטה וגו'. הפירות שהארץ נשתבחה בהם מתחלקים כאן לשתי קבוצות נפרדות, שכל אחת מהן פותחת בתיבת "ארץ", ודבר זה טעון הסבר. אם אין אנחנו טועים, שבעת המינים האלה מסודרים לפי סדר האקלימים של ארצותיהם, וכל המאוחר מחברו אקלים ארצו חם ממנו. דבש התמרים (ראה פי' ויקרא ב, יא - יב) גדל באיזור חם ואילו היין גדל באיזור שאקלימו ממוזג. ושמא זה פירוש הפסוק: זו היא ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון, ואין היא רק ארץ שיש בה גם זיתים ותמרים אלא זו היא ארץ - זית שמן ודבש תמרים. כדרך שהיא מגדלת דגן ויין, כן גם זיתים ותמרים עולים בה יפה. פירוש זה יכול להסתייע גם מן המקף שבין "ארץ ל"זית"; מקף זה מלמדנו שהזיתים הם גידולים אופייניים של הארץ, ולפיכך "ארץ - זית" נצטרף למושג אחד. לדעת אוקן (ראה פי' ויקרא עמ' קסז) 111, 2, 1116, ארץ ישראל היא המולדת העיקרית של עץ הזית, ומשם הוא הועבר ליון ולארצות אחרות. נמצא שזו היא מעלתה היתרה של הארץ, שהיא מגדלת את מבחר פירות כל האיזורים. מוכח גם מן ההלכה שבמסכת ברכות מא ע"ב, שהפירות נתחלקו כאן לשתי קבוצות, שכל אחת מהן פותחת בתיבת "ארץ", והקבוצה השניה שוה במעלתה לקבוצה הראשונה; שהרי נאמר שם שהתמר קודם לרימון לעניין הברכה האמורה לפניהם, משום ש"זה שני לארץ וזה חמישי לארץ".
עוד נאמר שם ע"א ש"כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר": כל הפירות האמורים בפסוק שלנו נזכרו לצורך השיעורים שנקבעו בהלכה, כגון "עצם כשעורה מטמא" וכו', המוציא אוכלין כגרוגרת (גרוגרת היא תאנה מיובשת), "כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים", אכילת חלב וכו' בכזית, "ככותבת הגסה ביום הכפורים" (כותבת היא תמר). המחבר של ספר על השיעורים בהלכה הראה לי פעם את גליונות הדפוס הראשונים של ספרו ומצאתי בהם הערה על הפסוק הזה, הנראית לי חשובה מאד. הוא מוכיח שם שבעולם העתיק, ולא רק בגבול ישראל, היו נוהגים לקבוע את היחידות של מידות ומשקלות על פי פירות כדוגמת שעורים, זיתים וכו'. מובן שבמסגרת המסחר הבין - לאומי היה צורך לקבוע את פירותיה של ארץ מסויימת אחת לצורך השיעורים האלה. הואיל ופירות ארץ ישראל היו ידועים בעולם כמעולים שבפירות, היו קובעים על פיהם את היחידות למידות ולמשקלות, ולא היו קובעים שיעורים על פי שעורים, זיתים סתם, אלא על פי שעורים של ארץ ישראל, זיתים של ארץ ישראל וכו'. נמצא ששבח ארץ ישראל התבטא בכך שפירותיה היו מקובלים בכל מקום כיחידות לצורך קביעת המידות והשיעורים. לצערי נשתכח ממני שם המחבר, וגם אין אני יודע אם יצא ספרו לאור בשלמות.
ח) ארץ חטה וגו'. הפירות שהארץ נשתבחה בהם מתחלקים כאן לשתי קבוצות נפרדות, שכל אחת מהן פותחת בתיבת "ארץ", ודבר זה טעון הסבר. אם אין אנחנו טועים, שבעת המינים האלה מסודרים לפי סדר האקלימים של ארצותיהם, וכל המאוחר מחברו אקלים ארצו חם ממנו. דבש התמרים (ראה פי' ויקרא ב, יא - יב) גדל באיזור חם ואילו היין גדל באיזור שאקלימו ממוזג. ושמא זה פירוש הפסוק: זו היא ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון, ואין היא רק ארץ שיש בה גם זיתים ותמרים אלא זו היא ארץ - זית שמן ודבש תמרים. כדרך שהיא מגדלת דגן ויין, כן גם זיתים ותמרים עולים בה יפה. פירוש זה יכול להסתייע גם מן המקף שבין "ארץ ל"זית"; מקף זה מלמדנו שהזיתים הם גידולים אופייניים של הארץ, ולפיכך "ארץ - זית" נצטרף למושג אחד. לדעת אוקן (ראה פי' ויקרא עמ' קסז) 111, 2, 1116, ארץ ישראל היא המולדת העיקרית של עץ הזית, ומשם הוא הועבר ליון ולארצות אחרות. נמצא שזו היא מעלתה היתרה של הארץ, שהיא מגדלת את מבחר פירות כל האיזורים. מוכח גם מן ההלכה שבמסכת ברכות מא ע"ב, שהפירות נתחלקו כאן לשתי קבוצות, שכל אחת מהן פותחת בתיבת "ארץ", והקבוצה השניה שוה במעלתה לקבוצה הראשונה; שהרי נאמר שם שהתמר קודם לרימון לעניין הברכה האמורה לפניהם, משום ש"זה שני לארץ וזה חמישי לארץ".
עוד נאמר שם ע"א ש"כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר": כל הפירות האמורים בפסוק שלנו נזכרו לצורך השיעורים שנקבעו בהלכה, כגון "עצם כשעורה מטמא" וכו', המוציא אוכלין כגרוגרת (גרוגרת היא תאנה מיובשת), "כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים", אכילת חלב וכו' בכזית, "ככותבת הגסה ביום הכפורים" (כותבת היא תמר). המחבר של ספר על השיעורים בהלכה הראה לי פעם את גליונות הדפוס הראשונים של ספרו ומצאתי בהם הערה על הפסוק הזה, הנראית לי חשובה מאד. הוא מוכיח שם שבעולם העתיק, ולא רק בגבול ישראל, היו נוהגים לקבוע את היחידות של מידות ומשקלות על פי פירות כדוגמת שעורים, זיתים וכו'. מובן שבמסגרת המסחר הבין - לאומי היה צורך לקבוע את פירותיה של ארץ מסויימת אחת לצורך השיעורים האלה. הואיל ופירות ארץ ישראל היו ידועים בעולם כמעולים שבפירות, היו קובעים על פיהם את היחידות למידות ולמשקלות, ולא היו קובעים שיעורים על פי שעורים, זיתים סתם, אלא על פי שעורים של ארץ ישראל, זיתים של ארץ ישראל וכו'. נמצא ששבח ארץ ישראל התבטא בכך שפירותיה היו מקובלים בכל מקום כיחידות לצורך קביעת המידות והשיעורים. לצערי נשתכח ממני שם המחבר, וגם אין אני יודע אם יצא ספרו לאור בשלמות.
נצי"ב
...עוד י״ל דמש״ה נסמך ישיבת א״י לכאן אע״ג שמדבר על שעה שאנחנו בחו״ל כמו שהיינו במדבר. ללמדנו בזה דאפי׳ בהיותנו בחו״ל הרי אנחנו מחויבים להזכיר בברהמ״ז ברכת הארץ. דאע״ג דכ״ז שלא נכנסנו לא״י לא ברכנו על הארץ כמבואר בברכות דמ״ח יהושע תיקן ברכת הארץ מכ״מ אחר שנכנסנו עלינו לברך עליה אע״ג שאין אנו עליה:
...עוד י״ל דמש״ה נסמך ישיבת א״י לכאן אע״ג שמדבר על שעה שאנחנו בחו״ל כמו שהיינו במדבר. ללמדנו בזה דאפי׳ בהיותנו בחו״ל הרי אנחנו מחויבים להזכיר בברהמ״ז ברכת הארץ. דאע״ג דכ״ז שלא נכנסנו לא״י לא ברכנו על הארץ כמבואר בברכות דמ״ח יהושע תיקן ברכת הארץ מכ״מ אחר שנכנסנו עלינו לברך עליה אע״ג שאין אנו עליה:
Food for thought:
The relationship between the physical and the spiritial?
Symbiotic? Malbim--the body in service of the soul
Ascetic? Ramchal/Ari--the body is only the house for the soul
What is the purpose of living in the physical world?