השבת נקרא את פרשת ואתחנן. בפרשה אנחנו חוזרים לעשרת הדברות ואנחנו נתמקד ב''שמור את יום בשבת לקדשו'' רק שהפעם אנחנו נמצא הבדלים.
(יב) שָׁמ֛֣וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣ ׀ יְהֹוָ֥֣ה אֱלֹהֶֽ֗יךָ׃
(12) Observe the sabbath day and keep it holy, as the LORD your God has commanded you.
זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃
Remember the sabbath day and keep it holy.
ההבדל הראשון לדעתי הוא קלאסי מאוד. בשמות כאמור כתוב ''זכור את יום השבת לקדשו'' אך בדברים כתוב ''שמור את יום השבת לקדשו". בנוסף, בדברים נאמרו המילים 'כאשר ציווך ה' אלוהיך'. מה פשר ההבדל הזה?
ומאי דבר אחד הן? דבדיבור אחד נאמרו, כדתניא: זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע
The Gemara answers: Are the cases comparable? This case, of a false oath, is as it is and that case, of an oath taken in vain, is as it is. What, then, is the meaning of the assertion of the baraita that they are one? It is that both were spoken in a single utterance at the giving of the Torah, like that which is taught in a baraita: “Remember the Sabbath day, to keep it holy” (Exodus 20:8), and: “Observe the Sabbath day, to keep it holy” (Deuteronomy 5:12), were spoken in one utterance, in a manner that the human mouth cannot say and that the human ear cannot hear.
במסכת שבועות יש ברייתא שמספרת שבמעמד הר סיני המילים שמור וזכור נאמרו כמילה יחד. אנחנו בני האדם לא מסוגלים לומר ככה ולא מסוגלים לשמוע ככה. אבל למה נאמרו שתי מילים שונות? ומה ההבדל בין זכור לשמור?
מצוות 'זכור' היא מצוות 'עשה', ושורשה במידת החסד והאהבה. לעומת זאת מצוות 'שמור' היא מצוות 'לא תעשה' ששורשה במידת הדין, המציבה לאדם גבולות כדי שיסור מן הרע.
מעלתן של מצוות 'עשה' גבוהה יותר, כי על ידן מתקשרים יותר אל ה'. אולם מנגד עונשו של העובר על מצוות 'לא תעשה' חמור יותר, מפני שהוא גורם נזק חמור יותר לעצמו ולעולם (רמב"ן על שמות כ, ז).
Zakhor is a positive commandment, rooted in love and the divine attribute of ḥesed (kindness). In contrast, Shamor is a negative commandment, rooted in the divine attribute of din (judgment), which sets boundaries so that man may turn away from wickedness. Positive mitzvot are at a higher level, as they enable people to come closer to God. However, the punishment for transgressing a negative mitzva is more severe, because it causes more serious damage, both to the sinner and to the world at large (Ramban, Shemot 20:7).
הרב אליעזר מלמד (מחבר פניני הלכה) מסביר שזכור היא מצוות תעשה לדוגמא על זה שמזכירים את שמו של ה' בקידוש. לעומת זאת שמור היא מצוות לא תעשה שמדברת על זה שצריך לשמור את עצמך מלא לעשות מלאכה.
מצד אחד במצוות עשה מעלתן גבוהות יותר כי כך אתה מתקרב אל ה'. מצד שני בשמור העונש כבד יותר בגלל הנזק של לא לשמור חמור יותר מהנזק במקרה בו שכחת לעשות קידוש.
מצד אחד במצוות עשה מעלתן גבוהות יותר כי כך אתה מתקרב אל ה'. מצד שני בשמור העונש כבד יותר בגלל הנזק של לא לשמור חמור יותר מהנזק במקרה בו שכחת לעשות קידוש.
שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃
Six days you shall labor and do all your work,
גם פה זה קלאסי. אנחנו עובדים ועושים מלאכה ששה ימים ובשביעי שובתים ונחים.
שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃
Six days you shall labor and do all your work,
הפעם אין שום הבדל אז אין צורך להסביר.
וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כׇל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכׇל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ׃
but the seventh day is a sabbath of the LORD your God; you shall not do any work—you, your son or your daughter, your male or female slave, your ox or your ass, or any of your cattle, or the stranger in your settlements, so that your male and female slave may rest as you do.
וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָ֣͏ֽ־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ׃
but the seventh day is a sabbath of the LORD your God: you shall not do any work—you, your son or daughter, your male or female slave, or your cattle, or the stranger who is within your settlements.
כאן ההבדלים נמצאים במילים ספורות כאשר בדברים מאריכים יותר על העניין של ''לא תעשה כל מלאכה''. אפשר לשים לב ששמים דגש על הבהמות בדברים כאשר מזכירים את השוורים והחמורים. ובנוסף מסבירים מדוע לשבות - כדי שגם העבד והאמה ינוחו כמו הבעלים שלהם.
למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית. הנה מצות שביתת הבהמה היא כדי שינוח העבד. ומצות מנוחת העבד היא זכר ליציאת מצרים שהשבית בה הקב''ה את העבודה מן העבדים:
למעו ינוח עבדך ואמתך כמוך, from the positioning of the commandment that your beasts of burden have to refrain from performing work for you on the Sabbath, before mentioning your children and servants observing such Sabbath rest, it is clear that the reasons animals owned by you must rest o the Sabbath is for the sake of the men working them, not because animals per se are subject to the spiritual concepts governing the Sabbath and its laws. The need for one’s slaves to observe the Sabbath rest is, of course, part of the reminder that when you were slaves you did not enjoy such a day of rest. Hence, do not treat your slave in the hateful you were treated when you were in his shoes.
כאן מדברים על התוספת בדברים של ''למען ינוח עבדך ואמתך כמוך''. בזמנו כשהיו לעשירים עבדים היה צריך לתת להם לנוח וזאת ממש מצווה - כמו שאלוהים ה' הוציא אותנו מעבדות, כך האדון מוציא את עבדיו מעבדות לחירות אם הם נחים בשבת כמוהו. זה גם מסביר למה שביתת הבהמה ארוכה יותר מאשר בשמות - כי את הבהמות מוליכים העבדים, והמרכז של השבת הוא לתת לעבד לנוח.
וְזָכַרְתָּ֗֞ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֙יתָ֙ ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהֹוָ֤֨ה אֱלֹהֶ֤֙יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֥֤ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ {ס}
Remember that you were a slave in the land of Egypt and the LORD your God freed you from there with a mighty hand and an outstretched arm; therefore the LORD your God has commanded you to observe the sabbath day.
(יא) כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃ {ס}
(11) For in six days the LORD made heaven and earth and sea, and all that is in them, and He rested on the seventh day; therefore the LORD blessed the sabbath day and hallowed it.
כאן יש שני פסוקים שונים לגמרי. בשמות מדברים על זה שאנחנו נחים בשבת כזכר לבריאת העולם כשה' נח ביום השביעי, ולכן בשבת אנחנו עושים אותו דבר - שובתים ממלאכת ששת הימים. ואילו בדברים כתוב שעלינו לזכור שהיינו עבדים וה' הוציא אותנו מעבדות לחרות ביד חזקה ובזרוע נטויה, ולכן בשבת עלינו לעשות אותו דבר - להוציא את העבדים לחירות.
מצוות 'זכור' קשורה יותר לבריאת העולם ושבת בראשית...
ומצוות 'שמור' קשורה יותר ליציאת מצרים...
העיקרון הרוחני העליון כבר היה מונח בתחילה, מבריאת העולם, אולם רק לאחר שעם ישראל עבר את כור הברזל של שעבוד מצרים, יכול היה להבין עד כמה נורא השעבוד לחומר, ועד כמה נחוץ לחדול מכל מלאכה כדי לקלוט את הרעיון הרוחני.
Zakhor is closely linked to the creation of the world and the first Shabbat, as the Torah states: Commemorate (“zakhor”) the day of Shabbat to sanctify it…. For in six days the Lord made heaven and earth and sea, and all that is in them, and He rested on the seventh day. Therefore the Lord blessed Shabbat day and hallowed it. (Shemot 20:8-11) The mitzva of Shamor is more closely linked to the Exodus from Egypt: Observe (“shamor”) the day of Shabbat to sanctify it…for you were a slave in the land of Egypt, and the Lord your God freed you from there with a mighty hand and an outstretched arm; therefore the Lord your God has commanded you to keep the day of Shabbat.” (Devarim 5:12-15) As a lofty spiritual principle, Shabbat was embedded in the world at its very creation. However, it was only after Israel survived the iron furnace of the Egyptian enslavement that they could understand how terrible it is to be subjugated to the material and how necessary it is to stop working in order to absorb the spiritual concept of Shabbat.
אמנם מצוות זכור קשורה יוצר לבריאת העולם ומצוות שמור קשורה יותר ליציאת מצרים, אך בפניני הלכה כתוב שבאמת השורש הוא אחד - ההתנתקות מהחומר. זה שבשבת לא רק שזוכרים את בריאת העולם ואת השעבוד במצרים אלא גם מתנתקים מהשעבוד הפנימי שלנו. הכוונה היא לעבודה וללימודים אבל גם למחשבים והטלפונים שלנו ולהתרכז בעיקר במנוחה. קוראים לזה שיעבוד לחומר, ובגלל זה אסור למשל טלפונים בשבת.
רק אחרי שעם ישראל היה במצרים והבין מהו שעבוד, הוא יכול היה להבין מה הכוונה לשבות ממנו.
רק אחרי שעם ישראל היה במצרים והבין מהו שעבוד, הוא יכול היה להבין מה הכוונה לשבות ממנו.
אני מתאמן במכון נינג'ה פעמיים בשבוע. הכרתי שם ילדים חילוניים שאני מתאמן איתם. פעם כשעשינו ריצת 800 מטר סביב המושב שבו המכון שלי נמצא שאל אותי ילד אחד שאני מתאמן איתו, ''תגיד, איך זה להיות דתי? אתה לא משתעמם בשבת?'' אמרתי לו "שמע לפעמים אתה משתעמם, בעיקר בקיץ, אבל אנחנו מתנתקים מהמכשירים כבר מתוך הרגל, אצלנו זה מובן מאליו".
שבת שלום מבארי יחיאלי.
שבת שלום מבארי יחיאלי.