וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ׃ וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי־אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר־אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃ בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכׇּל־הָעַמִּים לֹא־יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ׃ וְהֵסִיר יְהֹוָה מִמְּךָ כׇּל־חֹלִי וְכׇל־מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכׇל־שֹׂנְאֶיךָ׃ וְאָכַלְתָּ אֶת־כׇּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא־תָחוֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהֵיהֶם כִּי־מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ׃ {ס}
Should you say to yourselves, “These nations are more numerous than we; how can we dispossess them?”
Eikev -
Specific Mishpatim and why not Chukin
Order of 3 Actions
Lecha Sing vs begin Plural
Brit VS Chesed - totally different.
Brit = Contract vs Chesed = Beyond the Contract
Specific Mishpatim and why not Chukin
Order of 3 Actions
Lecha Sing vs begin Plural
Brit VS Chesed - totally different.
Brit = Contract vs Chesed = Beyond the Contract
- Mishpatin (civil laws) vs also Chukim
- Why "Guard" vs Upload/Remember/Implement. Guard - Active Defense.
- Eikev - HEAL (birth of Yaakov) vs אם. "It will follow on the HEALS" - Cause and Effect. EIKEV - Reward/Compensation. END - Ikvot DeMashichah- Reward "follows on the heals" of a Good DEED. HEAL - last generation, least sensitive (walking on hot coals) and yet most sensitive to tickling (shallow external stimulation- generation of "sound bite"). Tickle of the Feather on the Foot.
- Reward Mechanism - Torah is the Contract - Hashem says, "If you do this then you will receive that". Cause & Effect. Business Contract - Rights & Obligations - get check at the end of the month. VS וְשָׁמַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. "Hashem will Guard for you the Covenant and the Kindness that he Swore to your Fore Fathers". Difference - 1) Safe Guard vs Implement 2) "Kindness" (beyond what is agreed, Bonus "clause") what does this have to do with an OATH. ONE HAND - Reward is dependent on OUR OWN Actions (begining of the posuk) VS OTHER HAND (end of posuk) - reward is dependent on 1) Covenant 2) Kindness 3) Swore to our Fore Fathers.
- Why does Hashem need to take an OATH vs simply "Say". Hashem does not break "His Promises".
We have just seen in the previous parsha, the reward and punishment associated with keeping or neglecting the commandments, why the need to repeat and elaborate here?
יב
Why use the word עקב here?
Seems there are 3 ways to get the reward described
1. תשמעון
2. ישמרתם
3. ועשיתם
Why are these verbs split? Why are they all necessary?
What is the the חסד described here which was to the Avos?
יג
As a result of listening etc. Then the Hashem will
1. Love
2. Bless
3. Increase
What is the result of his love? What is the generic וברכך if this isn't the increasing? (in Bereishis the first brocha we see is in relation to פרו ורבו)
The remaining details seem to be the elaboration of the general statements before?
These seem to be limited to being applicable in ארץ ישראל?
יד
Would have thought that not being barren would be the included in the brocha explained in the previous passuk?
טו
Is this brocha the love described above?
טז
What is the link between this passuk and the previous ones relating the brocha?
יב
Why use the word עקב here?
Seems there are 3 ways to get the reward described
1. תשמעון
2. ישמרתם
3. ועשיתם
Why are these verbs split? Why are they all necessary?
What is the the חסד described here which was to the Avos?
יג
As a result of listening etc. Then the Hashem will
1. Love
2. Bless
3. Increase
What is the result of his love? What is the generic וברכך if this isn't the increasing? (in Bereishis the first brocha we see is in relation to פרו ורבו)
The remaining details seem to be the elaboration of the general statements before?
These seem to be limited to being applicable in ארץ ישראל?
יד
Would have thought that not being barren would be the included in the brocha explained in the previous passuk?
טו
Is this brocha the love described above?
טז
What is the link between this passuk and the previous ones relating the brocha?
וְהָיָה "and it will be " - Why does the Parsha start with this introduction?
עֵקֶב "heal/if/because/reward" - Why not use the regular word of אם "if" instead of עֵקֶב?
תִּשְׁמְעוּן "you (m.p.) will listen - What is the significance of תִּשְׁמְעוּן " (listen) and what is the extra ן at the end of the word?
הַמִּשְׁפָּטִים "the laws" - Why only mention הַמִּשְׁפָּטִים "the logical laws", what about the other 2 categories of חוקים and מצות.
הָאֵלֶּה "these" - What are these "laws" and why limit it to only "these" laws? Why is the word הָאֵלֶּה in the middle of the תִּשְׁמְעוּן and וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם and not at the end of 3 verbs.
וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם "and you will guard and do" - What is the meaning of these 2 verbs?
וְשָׁמַר "and he will guard" - Why does Hashem need to specifically "Guard/Protect" the Covenant & the Kindness if He has already Sworn it to our Fore Fathers?
לְךָ "to you m.s." - In the beginning of the posuk it speaks about YOU Plural now it speaks about YOU Singular?
הַבְּרִית "the covenant" - What "covenant" did Hashem make with the Fore Fathers? What is the nature of a covenant?
הַחֶסֶד "the kindness" - What is the need of the addition of "Kindness" beyond the "Covenant"?
נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ "He swore to your Fathers" - What exactly did "Hashem Swear" to our Fore Fathers?
עֵקֶב "heal/if/because/reward" - Why not use the regular word of אם "if" instead of עֵקֶב?
תִּשְׁמְעוּן "you (m.p.) will listen - What is the significance of תִּשְׁמְעוּן " (listen) and what is the extra ן at the end of the word?
הַמִּשְׁפָּטִים "the laws" - Why only mention הַמִּשְׁפָּטִים "the logical laws", what about the other 2 categories of חוקים and מצות.
הָאֵלֶּה "these" - What are these "laws" and why limit it to only "these" laws? Why is the word הָאֵלֶּה in the middle of the תִּשְׁמְעוּן and וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם and not at the end of 3 verbs.
וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם "and you will guard and do" - What is the meaning of these 2 verbs?
וְשָׁמַר "and he will guard" - Why does Hashem need to specifically "Guard/Protect" the Covenant & the Kindness if He has already Sworn it to our Fore Fathers?
לְךָ "to you m.s." - In the beginning of the posuk it speaks about YOU Plural now it speaks about YOU Singular?
הַבְּרִית "the covenant" - What "covenant" did Hashem make with the Fore Fathers? What is the nature of a covenant?
הַחֶסֶד "the kindness" - What is the need of the addition of "Kindness" beyond the "Covenant"?
נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ "He swore to your Fathers" - What exactly did "Hashem Swear" to our Fore Fathers?
והיה עקב תשמעון. אִם הַמִּצְווֹת קַלּוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו תשמעון.
והיה עקב תשמעון AND THE CONSEQUENCE WILL BE, IF YE HEARKEN (The Hebrew text may be taken to signify if you will hear the heel, עקב) — If, even the lighter commands which a person usually treads on with his heels (i.e. which a person is inclined to treat lightly), ye will hearken to,
ושמר ה' וגו'. יִשְׁמֹר לְךָ הַבְטָחָתוֹ (עי' תנחומא):
ושמר ה׳ וגו׳ THEN THE LORD [THY GOD] WILL KEEP FOR THEE His promise (Midrash Tanchuma, Eikev 1).
אם המצות הקלות כו'. רצונו לתרץ, מה דכתיב עקב שהוא לשון יען משמע דודאי הוא שישמעו אל המצות, כמו באברהם דכתיב (בראשית כו ה) עקב אשר שמע בקולי וגו', והתם קאי אדבר שהוא ודאי, דהא אברהם שמע בקולו ורצה לשחוט את בנו, אם כן כאן נמי משמע שודאי הוא שישמעו, והא אמרינן (מגילה כה.) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ועל זה פי' דלשון עקב היינו המצות הקלות וכו', כלומר שאינן חשובים בעיני אדם לקבל עליהם מתן שכר גדול. לכך נקט רש"י נמי אם המצות קלות, ר"ל דלאו ודאי הוא. ומפני שפירש משפטים פה הן המצות בכלל, לא דיני ממונות בייחוד, כי לא הוזכרו פה, ואיך יאמר האלה. לכן החליף המשפטים במצות. [רא"ם]: אי נמי דקשה לי', דהי' לו לומר והיה אם תשמעון את המשפטים, כמו שכתוב בפר' כי תבא (להלן כח א) והי' אם שמוע תשמע, והי' אם לא תשמע (שם טו). אלא להכי כתיב עקב, ר"ל המצות הקלות וכו':
If, even the lesser commandments, etc. Rashi is answering the question: Why is it written עקב, which means “because of,” and implies they will definitely heed these laws, as we find regarding Avraham. There it is written (Bereishis 26:5), “Because (עקב) you have heeded My voice etc,” and Avraham definitely listened to His voice and wished to slaughter his son. If so, here also it implies they will definitely listen. But it says (Megillah 25a), “Everything is in the hands of Heaven except for the fear of Heaven.” Therefore Rashi explains that עקב means [“heel,” referring to] the lesser commandments (i.e., those commandments that people do not regard as being worth much reward). Therefore Rashi also says, “If, even the lesser commandments,” meaning, it is not definite. Additionally, because משפטים here refers to all the commandments and not just to monetary matters — since monetary matters are not mentioned here — then how can the verse say האלה (these)? Therefore, Rashi changes [the meaning of] the word משפטים [usually referring to monetary laws] to מצות [commandments, in general]. (Re”m). Another explanation is that Rashi is answering the question: The verse should say, “If you will heed the commandments,” as it is written in Parshas Ki Savo (below 28:1), “If you will heed,” and (ibid v. 15), “If you will not heed.” Therefore it is written עקב, to imply “the lesser commandments etc.”
ישמור לך הבטחתו. ר"ל מה דכתיב ושמר וגו' משמע לשמור השבועה וכו', מהיכא תיתי שלא יקיים השבועה. לכן פירש ישמור הבטחת הברית. ופי' ישמור במקום ושמר, להורות שאין הוי"ו וי"ו החיבור אלא וי"ו ההיפוך, שמהפך העבר לעתיד:
He will keep His promise to you. Rashi is answering the question: Scripture writes ושמר, which implies that Hashem will fulfill His oath. But, why should He not fulfill His oath? Therefore, Rashi explains: He will keep His promise to you. Additionally, Rashi says the word ישמור (He will keep) instead of ושמר. This shows that the prefix vav does not mean “and,” rather, the vav reverses the past tense to the future tense.
והיה עקב תשמעון וגו'. צריך לדעת אומרו והיה מה יהיה, אם השמירה שהוא אומר בסמוך, לא היה צ''ל אלא עקב תשמעון ושמר, ומה צורך בתיבת והיה, עוד צריך לדעת אומרו עקב ולא אמר אם תשמעון כדרך אומרו (ויקרא כ''ו ג') אם בחקותי, ורבותינו ז''ל דרשו (תנחומא) אם מצות שהאדם דש בעקביו תשמעון, וזה דרך דרש.
והיה עקב תשמעון, "It will be because you hearken, etc." Why did the Torah have to write the word והיה? If the word refers to G'd keeping His covenant with us, i.e. ושמר …את הברית, it would have sufficed for the Torah to write עקב תשמעון without the word והיה as introduction. Another problem is the use of the word עקב instead of simply אם "if." In a simliar situation in Leviticus 26,3 the Torah wrote אם בחוקותי תלכו, "if you walk in My statutes." Tanchuma on our verse writes that the word עקב heel, is an allusion to the kind of commandments people ignore, i.e. step on with their heels because they consider them as inconsequential. This is a purely homiletical comment, of course.
ויתבאר על דרך אומרם ז''ל (ב''ר פ' מ''ב) אין והיה אלא שמחה, והנה אדון הנביאים בא בנועם דבריו להעיר במוסר נעים כי אין לאדם לשמוח אלא כשישמור לעשות את כל אשר צוה ה' לעשו' אז ישמח לבו ויגל כבודו, אבל כל עוד שיחוש שחסר אחת מכל מצות ה' בין מצות לא תעשה בין מצות עשה עליו אמר שלמה (קהלת ב') ולשמחה מה זה עושה, והוא אומרו והיה שמחה תהיה לך עקב תשמעון פירוש עקב הוא סוף ותכלית, כדרך שמצינו שישתמשו חז''ל בלשון זה בלשון המשנה (סוטה מ''ט:) בעקבות משיחא וכו' כי בגמר זמן ביאתו יקרא עקבות, כמו כן אמר עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם אז הוא זמן השמחה וכל שלא הגיע לזה אין לו מקום לשמוח וכמאמר חסידי ישראל (חובת הלבבות שער הפרישות פ''ד) שהפרוש אבלו בלבו וצהלתו בפניו, כי אין נכון לשמוח מי שהוא עתיד לעמוד בבושה וכלימה לפני מלך הגדול ואין צריך לומר מי שמחויב ראשו למלך, וכפי זה שיעור עקב הוא סוף שמיעת כל המשפטים:
I think we must explain the word in terms of the statement in Bereshit Rabbah 42,3 that whenever the Bible uses the term והיה it implies that something pleasant is being discussed. Moses was telling the Israelites that it does not behoove a person to rejoice unless he feels secure in the knowledge that he has fulfilled all his obligations vis-a-vis G'd. As long as a person is conscious of failing to perform either certain positive or negative commandments he must not deport himself in a joyful manner. This is what Kohelet had in mind when he said (Kohelet 2,2: ולשמחה מה זה עשה", "and of joy, what does this accomplish?" Moses tells us "as a result of your hearkening to these statutes etc." you will become joyful. There are other instances when the word עקב is used in a similar vein by our sages such as in Sotah 49 where the Mishnah says that at the end (עכבתא) of the period preceding the arrival of the Messiah disrespectful behaviour will become the norm. The period immediately preceding the arrival of the Messiah is referred to as עקב. Similarly, once people have reached the level where they fulfill all of G'd's commandments they qualify for a life full of joy. The author of Chovot Halevavot phrases this thought as follows in the fourth chapter of his treatise dealing with Perishut. "Any person deserving of the title Parush is sad on the inside but exudes joy on the outside." The reason he does not feel this joy is that it does not behoove a person who will eventually appear before his Maker for judgment feeling full of shame and embarassment to be prematurely joyful in this life. If this applies to people deserving of the appellation פרוש, ascetic, pious, then an ordinary mortal who may be guilty of death for sins committed must most certainly not feel joyful. If we use these examples of the use of the word עקב we must understand it as a level when the Israelites have hearkened to every last one of all the commandments.
עוד נתכוון לומר שאין שמחה לאיש אלא בסוף השמיעה, וכל עוד שלא גמר אדם עבודתו לא יאמין בצדקות מעשיו על דרך אומרו (איוב ט''ו) הן בקדושיו לא יאמין:
Moreover, a person does not experience a feeling of joy until he has completed the "hearkening," i.e. performance of the commandment in question. He cannot be certain that he has done everything correctly. This is similar to what we have been told in Job 15,14-15: "How can a human being feel righteous if G'd does not even believe that His angels are righteous?"
עוד נתכוין שצריך שילמוד התורה בשמחה ולא בעצבון כי דברי תורה אסורין לאבל (יור''ד סי' שפ''ד):
Another lesson to be learned from this verse is that Torah must be studied in a joyful frame of mind. This is why a mourner is not allowed to study Torah (compare Yoreh Deyah 384).
עוד רמז על דרך אומרו (תהלים י''ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב, והוא אומרו והיה השמחה תהיה עקב תשמעון, ופירוש עקב שכר עסק התורה תשמחהו, והוא מה שרמז התנא באומרו (אבות פ''ד) מצוה גוררת מצוה וכו' ששכר מצוה מצוה שהיא השמחה:
Our verse also contains an allusion to Psalms 19,9: "The precepts of G'd are just, rejoicing the heart." Accordingly, we have to read the verse as if it said: "you will be joyful as a result of hearkening to G'd's commandments." The joy may even be the reward, עקב, of your Torah-study. This may be an aspect of what we are told in Avot 4,2 that performing one commandment results in that person performing more commandments. This next מצוה may be the joy one experiences.
עוד רמז למה שאמרו בספר הזוהר (ח''ג רי''ג) וז''ל דלית חדוותא קמי קב''ה כשעתא דישראל משתדלי באורייתא, והוא אומרו והיה סתם שמחה כללית למלא עולם וכשהוא שמח כל העולם בשמחה וששון עקב תשמעון וגו', ורמז בתיבת עקב מדת התורה שיהיה אדם הולך עקב לצד גודל בענוה ושפלות ואז ישכיל לשמוע בלימודים והוא אומרו תשמעון גם בכנוי לנשמעים לומר שבאמצעות שאדם משים עצמו כעקבים יתגלו לו ויבין סתרי תורה:
The Zohar volume three page 213 says there is no joy before G'd equal to the joy G'd experiences at the time Israel studies Torah. The Torah uses the word והיה without being specific to show that this joy will be of a very general nature, it will embrace the whole earth all because you hearken to the Lord's commandments. The word עקב also is a hint that a Torah-observant Jew is humble, the word עקב, "heel," reminding him of the need for humility. Once he approaches Torah in such a spirit, תשמעון, "you will hear," i.e. understand the deeper meaning of the Torah and its commandments.
ואפשר שרמז באות הנו''ן שישיג ויבין חמשים שערי בינה ולדרך זה גזירת הכתוב היא תשמעון שאם ישיג מדרגת הענוה ישיג לשמוע דברי תורה ואומרו ושמרתם וגו' פירוש שעל ידי השכלה בתורה ישיג לשמור ולעשות שהתורה מגנא ומצלא מן החטא שהיא השמירה גם מביאה לידי קיום המצות שהוא המעשה:
It is possible that the suffix ן in the word תשמעון is an allusion to the "50 gates of insights." If so, the message is that if one is able to acquire the virtue called humility one will be able to listen to and to understand the words of the Torah. Having reached that stage one will also be able to ושמרתם to "keep" the commandments (in the sense of not committing violations) seeing one has understood them. Torah study and observance of the negative commandments is a protective shield against sin and leads to performance of the positive commandments.
ושמר וגו'. אומרו בתוספת וא''ו, ולפי משמעות הכתוב הוא גזרת הדבור והיה צריך לומר ישמור ה' וגו', ולפי מה שפירשתי בפסוק שלפני זה לאחד מהדרכים שהגזרה היא עקב, ולא' מהדרכים הגזרה היא תשמעון יבוא על נכון אומרו ושמר בתוספת וא''ו:
ושמר ה׳ אלקיך לך את הברית, "and the Lord your G'd will keep for you the covenant, etc." The use of the inverted ו in order to change a past tense into a future tense here needs analysis. We would have expected the Torah to write והיה עקב תשמעון ישמור השם. "As a result of your hearkening…G'd will keep His covenant, etc." In view of my explanation that either the word עקב or the word תשמעון is the focus of this verse it makes perfect sense for the Torah to write ושמר the letter ו being a conjunctive ו as well as a ו ההיפוך. The Torah gives us the choice of either interpretation.
לך את הברית וגו'. קשה שמדבריו כאן משמע שאחר שישמעו וישמרו ויעשו כל המשפטים בזה יזכו לשמור להם הבטחתו, וממה שאמר בפרשה זו עצמה (ט' ה') לא בצדקתך וגו' כי ברשעת וגו' ולמען הקים וגו' זה יגיד שהגם שאין להם צדקה בהכרח שיקיים ה' את השבועה וזה לך האות כי לא בצדקתו בא וירש מה שירש, ואולי כי כניסתם לארץ היתה בשביל שבועת האבות ותנאי הוא הדבר אם ישמרו ויעשו ישמור ה' המתנה לעולם ועד, והוא אומרו כאן ושמר ה', ואם לא ישמרו תהיה קיום השבועה בזמן המועט שנכנסו לארץ וישלחם לנפשם:
לך את הברית, "to you the covenant, etc." This sounds peculiar. It appears to mean that only after Israel has observed the spirit and the letter of all the commandments will G'd keep His covenant with us. This appears to contradict what the Torah wrote in Deut. 9,5: "Not for your righteousness, etc. are you about to take possession of their lands but because of their wickedness, etc., and in order that G'd can keep the word which He swore to your forefathers, etc." This establishes clearly that G'd would keep His covenant even if the Israelites did not prove to be righteous! In fact the verses following with their blessings will be the litmus test if G'd only let you dispossess the Canaanite nations because of His oath to the forefathers, or because of your own merit. In the former case your tenure will be shortlived; in the event you entered because you keep G'd's commandments you will experience all the blessings listed beginning with verse 13.
עוד יתבאר על זה הדרך לפי שהבטחת אברהם מצינו שאמר לו שני הבטחות א' להוציאם ממצרים ויביאם אל ארץ כנען דכתיב (בראשית ט''ו י''ד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ודור רביעי ישובו הנה, ב' לתת לו מנהר מצרים עד נהר פרת ועשרה אומות, והן עתה הגם שלא היו צדיקים כמצטרך כאומרו לא בצדקתך וגו' אף על פי כן קיים ה' לבניהם הבטחה ראשונה שהוציאם ממצרים והביאם אל הארץ והנחילם שיעור המספיק, והלא תמצא שאפילו שיעור הצריך להם לא נחלו שהרי בני יוסף עומדים וצווחים שלא הספיקם נחלתם (יהושע י''ז), הדי שעדיין לא הגיעה לידם הבטחת מנהר מצרים עד נהר פרת ועשרה אומות, לזה אמר משה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' וגו' את הברית וגו' פירוש לתת מנהר מצרים ועשרה אומות בשלימות:
We may also explain this verse by analysing the promise G'd had made to Abraham. In Genesis 15, 14-16 G'd made two promises. 1) To take the Jewish people out of their bondage with great riches and that the fourth generation of the Emorites counting from Abraham's time [or the generation who left for exile. Ed.] would return to the land of Canaan. 2) to give to the Israelites possession of the land from the river of Egypt as far as the river Euphratus, i.e. the lands of 10 Canaanite tribes (verse 18). At this point (9,5) the Torah says that G'd would keep the first of the promises made to Abraham even if the Israelites were not deserving because the Emorites had forfeited the land and G'd had made a promise to Abraham. He would give the Israelites a homeland which would suffice for them. In the event you find that they did not have sufficient land as the tribes of Joseph complained in Joshua 17,14 that they were far too numerous for the amount of land allocated to them. This was because the second promise to Abraham that the land of Israel would extend to the river Euphratus had not been fulfilled. Moses promises in our verse that if the Israelites were to fulfil all the commandments they could count on G'd to also keep the second part of His covenant with Abraham forthwith, i.e. their territory would extend from the river of Egypt to the river Euphratus.
או אפשר לומר כי על ז' אומות אומר את הברית ועל תשלום העשרה הוא אומר ואת החסד, כי מתנת הג' הוא חסד מופלא שהם מלבד ארץ כנען, והמשכיל על דבר יראה כי הם כללות רוב העולם כי אדום עמון ומואב הם פינה גדולה, ומה גם לדבריהם ז''ל (יומא י':) שאמרו עתידה מלכות אדום שתתפשט בכל העולם, מעתה יש במתנה זו כל העולם בכלל וחסד מופלג יקרא ועליו הוא אומר ואת החסד, ותדע שכן הוא שהרי עדיין לא זכו ישראל להבטחה הנזכרת ואותה אנו מבקשים ומצפים להנחיל עליון לנו גוים רבים:
It is also possible to understand Moses' words as referring to the seven Canaanite tribes (instead of to all ten), whereas concerning the lands of the remaining three tribes he said ואת החסד, meaning that the gift of the land of these additional three tribes was to be considered as a great act of kindness. An intelligent reader will observe that the lands of these three nations Edom, Ammon, and Moav comprise most of the civilised world. Yuma 10 claims that the kingdom of Edom (Rome) covers most of the known parts of the globe. No wonder that Moses refers to possession of so much land as an outstanding act of kindness. This is quite true as in all these years of our history we have not yet experienced fulfilment of this act of kindness. In the meantime we are still waiting for G'd to give us the additional part of our inheritance.
עוד ירצה על זה הדרך עקב תשמעון וגו' לא תצטרכו לזכות בטוב ה' ובחסדו מצד שבועת האבות אלא תזכו מצד עצמיכם לשמור ה' לכם הברית וגו' שנשבע לאבותיכם, כי אינו דומה הבא לזכות בשביל עצמו כמו לזכות בשביל אבותיו, והוא שדקדק לומר לך את הברית ולא אמר ושמר לך ה' אלהיך וגו' שנתכוון להסמיך תיבת לך עם תיבת הברית להעירך לדברינו, ולדרך זה אומרו ושמר פירוש שכל הבטחות ה' ואין צריך לומר בריתו הם בטוחים ושמורים לעולם ועד, ודברים אלו כנים הם שהלא אברהם זכה לכל הכבוד לצד מעשיו, ואם ישראל ישמרו תורת ה' למה יגרעו לבא בכח זכות אבות ואדרבא שלהם גדול משל אבותיהם כי הם עמדו על הר סיני וגם היותם מצווים בתורה ובמצות מה שאין כן האבות שלא נתנה להם התורה, ומעתה גדול כח הבנים כשיטיבו מעשיהם מכח האבות:
There is still another way of looking at our verse. The words עקב תשמעון are an assurance by Moses to the people that in order to dispossess the Canaanites and to inherit their land they did not need to rely on the oath G'd had sworn to Abraham. All they had to do was to keep G'd's commandments. G'd would then keep the covenant on account of the merits the people had acquired. If you possess personal merit such merit is far superior to the merit of the ancestors working on your behalf. Moses makes a point of saying לך את הברית, "to you the covenant;" he did not content himself with saying merely: ושמר לך ה׳ את הברית". The difference in the position of the word לך is crucial to the understanding of our verse. Moses wanted the word לך to appear next to the word הברית. By saying ושמר, Moses indicated that if possession of the land of Canaan would be due to Israel's own merit G'd would keep His covenant for all times. We can be sure that this is true seeing that Abraham himself became the recipient of all these promises not because of the merit of his fathers but because of his own merit. If Israel were to be as deserving as their patriarch, why would they receive less of an inheritance than that promised to their fore-father? On the contrary, they had accumulated additional merits when they accepted the Torah at the revelation at Mount Sinai! They would observe the commandments as an act of obedience to G'd, a greater merit than merely doing so voluntarily. To sum up, the merits of the sons were greater than those of the fathers.
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה. פירש"י אם המצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם תשמעון לא רצה לפרש עקב זה מלשון עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כו ה) לפי שקשה לו הלא בפסוק הקודם נאמר ושמרתם את החקים ואת המשפטים. ולמה הזכיר כאן משפטים בלא חקים, אלא ודאי שלשון עקב כולל החקים ורמזם בלשון עקב לפי שהשטן והאומות מונין עליהם מצד שאין טעמם נודע ובסבה זו בני אדם נוהגין קלות בהם ודשים אותם בעקב, וז"ש אם המצות קלות כו' וע"כ הזכירם בלשון עקב ולא בלשון חקים לומר לך שהחקים שהזהרתיך עליהם למעלה אולי מצד שבני אדם דשין אותם בעקביהם לא תהיה זהיר וזריז בהם כמו במשפטים ודינין שתועלתם גלוי וידוע לך, ע"כ אני אומר שאם גם החקים הרמוזים בעקב אע"פ שבני אדם דשים אותם בעקביהם מ"מ תהיה זהיר בהם כמו במשפטים, ואת הוא לשון עם כמשפטו בהרבה מקומות שלשון את משמע כמו עם וכאלו אמר שתשמעון החקים עם המשפטים, וב' חלקי מצות אלו יהיו שוים בעיניך לכל דבר כי כמו שאתה נזהר במשפטים כך תהיה נזהר בחקים ולאידך גיסא בדרך שיתבאר בסמוך.
וראיה לדברינו ממה שמסיק בילקוט (תתמו) והיה עקב תשמעון זהו שנאמר (תהלים מט ו) למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני אמר דוד אין אני מתירא מן החמורות מפני שהן חמורות, אבל אני מתירא מן הקלות שמא עברתי עליהם ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, לכך נאמר והיה עקב תשמעון. אמר דוד לפני הקב"ה גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב (שם יט יב) מה רב טובך (שם לא כ) זה שכרן של מצות קלות עכ"ל. חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי שאמר הקב"ה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה ואיך אמר דוד ואתה אמרת כו', ואיך סמך בעל המדרש זה דבריו לפסוק והיה עקב תשמעון. ומאי משמע שפסוק רב טובך, מדבר בשכרן של מצות קלות, אלא ודאי שקשה לו והיה עקב תשמעון את המשפטים למה לא זכר גם החקים, ועוד אם מלת עקב תרמוז אל המצות קלות הל"ל ואת המשפטים כי מלת את אינו מקושר למעלה.
אלא ודאי עקב היינו החקים, והם המצות שהם קלות בעיני ההמון עם ומלת את הוא כמו עם, והיינו הך שאמר הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, מדתלי החקים במשפטים באמרו שתשמעון החקים עם המשפטים שוה ודומה להם, וע"ז דרש פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם ר"ל המקיים החקים זהו דבר שהוא נגד בני אדם שהוא מתנגד אל רוב בני האדם, כי כרובם כן מונין עליהם והמקיים ודאי אינו מצפה כ"א לשכר עוה"ב כי בעה"ז אין תועלת שלהם נגלה כמו שנגלה לכל תועלת המשפטים והמקיימם חוסה בו ית' שלא יקפח שכרו, לכך נאמר פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. שהם חוסים בך בדבר שהוא מתנגד לבני אדם המונין עליהם, וע"ז מביא גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. ונזהר הוא לשון זוהר וברירות כי ע"י שמירת החקים הרמוזים בעקב המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע לעולם הבא, ז"ש כאן ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' מסיק בילקוט (תתמז) שישמור לך שכרך לעה"ב.
וזה שאמרנו שאמר להשוות חקים למשפטים הוא לשני פנים. האחד הוא, שכבר אמרנו על הזריזות לומר כשם שאתה מזורז בעשיית המשפטים מצד שבעיניך אתה רואה התועלת, כך תהיה נזהר גם בחקים הרמוזות בעקב ולאידך גיסא, כשם שהחקים מאחר שאין תועלתם מורגש לך ודאי אתה מקיימם לשם שמים לא לשם הנאתך כי אין ההנאה מורגשת לך לשעה, כך המשפטים לא תקיים בעבור הנאתך כ"א בעבור שמצות ה' עליך, כמ"ש (תהלים קיט קא–קב) מכל אורח רע כליתי רגלי למען אשמור דברך, ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתני. כשם שהחקים שאני מקיים ודאי אין כוונתי כ"א למען אשמור חקיך חקים שחקקת לי, כן ממשפטיך לא סרתי לא בעבור תועלתי המורגש כ"א בעבור שאתה הורתני. ועל דרך אמרו רז"ל (תו"כ ויקרא כ קכח) אל יאמר אדם אי אפשי לאכול חזיר כו'.
וז"ש סוף פרשת ואתחנן, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו, ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם פירש"י בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי לטורדו מן עה"ב, וקשה אם הגוי מקיים איזו מצוה למה קראו שונאו בשעת קיום המצוה, אלא ודאי לפי שהגוי אפילו בשעה שהוא מקיים איזו מצוה מן המושכלות אינו עושה כ"א בעבור הנאתו המורגשת לשעה ע"כ דינו במאי דפסק אנפשיה לקבל שכרו בעה"ז אבל אתם לא תעשון כן לה' אלהיכם אלא ושמרת וגו' אשר אנכי מצוך ר"ל בעבור שאנכי צויתיך תשמרם ולא בעבור הנאתך ואז ממילא יהיו המשפטים והחקים שוים בעיניך. וע"ז אמר ההיקש והיה עקב תשמעון את המשפטים ואז ראוי שיהיה הקרן שמור לך לעה"ב ושמר ה' אלהיך לך וגו'.
וז"ש בסוף הפרשה, כגוים אשר ה' מאביד מפניכם כן תאבדון עקב לא תשמעון בקול ה' אלהיכם ופסוק זה כולו מיותר כי כבר נאמר מקודם כי אבד תאבדון, ועוד למה תלה איבודם באיבוד הגוים, אלא ודאי שפסוק זה אינו נקשר כלל עם שלמעלה כי למעלה דבר בע"ז והיה אם שכוח תשכח וגו' ועל הע"ז אמר כי אבד תאבדון, כפל האיבוד לומר שהעובד ע"ז נטרד מן העה"ז ומן העה"ב, ואח"כ אמר שיש איבוד אחר שאינו כ"א מן העה"ב לבד והוא מי שאינו מקיים העקב המרמז לחקים לפי שאין תועלתם נגלה לשעה ואז מסתמא אפילו מה שמקיים מן המצות אינו מקיים כ"א בעבור הנאת שעה, ועליו אמר כגוים אשר ה' מאביד והוא האיבוד האמור למעלה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, מן עה"ב כן תאבדון, מן עה"ב. ונתן טעם לדבר ואמר עקב לא תשמעון, לפי שלא תשמעון המצוה הרמוזות בעקב משמע שמי שמקיים מה שרמוז בעקב אוכל מפירותיהן בעה"ז והקרן שמור לו לעולם הבא, לכך נאמר כאן ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד וזה פירוש יקר.
ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'. במלת לך רצה לתרץ מה שנאמר אשר נשבע לאבותיך והלא השבועה לא היתה על תנאי, ואף אם לא יהיו זוכים וכי בעבור זה לא יקיים ה' את השבועה, אלא שאם לא תזכה אז ישמור ה' את השבועה אבל לא לך כ"א לדור אחר, או כדרך שאמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב י) ואם תזכה ישמר לך הבטחתו לדור זה. ומה שנאמר לך כמדבר ליחיד אע"פ שהתחיל כמדבר לרבים מ"מ הזכיר לך לרמוז גם על שכר עה"ב ששם עושין מדור לכל צדיק בפני עצמו.
ואמר ברוך תהיה מכל העמים. ברבתי דרש כי כל העמים יברכוך כו' על דרך מלאך רע יענה אמן והקשה מהרי"א ע"ז ואמר מה יתרון לישראל בזה, ואומר אני לפי שארץ ישראל עיני ה' דורש אותה תחילה וע"י אותה דרישה הוא דורש כל שאר ארצות כי כל הארצות מתמצית א"י שותים, ע"כ בהכרח יברכו כל העמים את ישראל כי בשלומם יהיה שלום גם להם, וכמ"ש (תהלים קיז א–ב) הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו. ולפיכך ואכלת את כל העמים כי משלך יתנו לך ודווקא אשר ה' אלהיך נותן לך. המסורים תחת ידך כמ"ש כי לחמנו הם (במדבר יד ט) ולא אותן שאינן מסורין בידך כי גזל הגוי אסור.
טעם עקב כמו בעבור וכן עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כו ה) וכתב רש"י (רש"י על דברים ז׳:י״ב) אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון ישמור לך השם הבטחתו והזכיר הכתוב המשפטים אולי יזהיר במשפטים הקלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם והמפרשים אמרו כי טעם עקב שכר באחרית וכן בשמרם עקב רב (תהלים יט יב) יאמר והיה אחרית תשמעון המשפטים ותשמרו אותם שישמר השם לך את הברית והחסד ואהבך ונכון הוא כי יקראו בלשון הקדש תחלת כל דבר בלשון ראש כענין ראש דברך אמת (שם קיט קס) וכן גדול הדור ראש העם (במדבר כה ד) והמשובח ראש בשמים (שיר השירים ד יד) וכן יקראו אחרית כל דבר עקב כי הלשון יתפוס דמיונו באדם והראש תחלה והעקב בו אחרית וסוף וכן יאמר הכתוב (להלן כח יג מד) לראש ולזנב לדמיון גוף בהמה ואונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים ז׳:י״ב) תרגם חלף כמו חלף עבודתכם (במדבר יח לא) עשאו לשון סבוב נגזר מן והיה העקוב למישור (ישעיהו מ ד) הדרך המעוקל ההולך סביב סביב וכן עקובה מדם (הושע ו ח) מסובבת ומוקפת יאמר והיה סבת שמעכם המשפטים ועשותכם אותם שישמור השם לכם בריתו ויפה פירש ודומה לזה בגלל הדבר הזה (דברים ט״ו:י׳) בסבתו מלשון וגללו את האבן (בראשית כט ג) וכן על דעתי כל לשון עקיבה גלגול וסבוב עקוב הלב (ירמיהו יז ט) ויעקבני זה פעמים (בראשית כז לו) ויהוא עשה בעקבה (מלכים ב י יט) ענין גלגולין וסבות ולכן יקראו יעקב ישורון כי היפך העקוב מישור וכן אחורי הרגל שנקרא עקב וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כה כו) יקראנו כן בעבור היותו מעוגל כאשר יקרא הלשון אמצע היד והרגל כפות בעבור היותם כמו כפות הזהב ומורגל הוא בלשון כמו שאמרו בספרי (ברכה ב) מימינו אש דת למו (דברים ל״ג:ב׳) כשהיה יוצא הדבור מפי הקב"ה היה יוצא דרך ימינו של קדש לשמאלן של ישראל ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כלומר מקיף וכן לשונם (ב"ק קיג) באים עליו בעקיפין בסבות וגלגולין כמו עקיבין ששתי האותיות האלה שוות להן כאשר פרשתי כבר (ויקרא יט כ) והזכיר את המשפטים האלה להזהיר מאד במשפטים כי לא יהיה עם רב כלו נזהר במצות כלן שלא יחטאו בהן כלל רק במשפטים יעמידו התורה כמו שנאמר בהן (דברים כ״א:כ״א) וכל ישראל ישמעו ויראו ועוד כי רבים ירחמו מלסקול האיש ולשרוף אותו אחרי שנעשת העבירה כמו שנאמר (דברים י״ט:י״ג) לא תחוס עינך ועוד שייראו מן התקיפים ומן המטעים כמו שאמר (דברים א׳:י״ז) לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא ואמר בנביא השקר (דברים י״ח:כ״ב) לא תגור ממנו והזכיר כל אלה במסית (דברים י״ג:ט׳) לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו ויזהיר לא תשמע אליו מפני הטעאתו ולא תחוס עינך מפני הרחמנות שירחמו רכי הלבב על הנידונים ולא תכסה שלא תשתוק בעבור תקפו ויראת בני משפחתו:
AND IT SHALL COME TO PASS ‘EIKEV’ YE HEARKEN. Eikev means “because.” So also, ‘eikev’ (because) that Abraham hearkened to My voice. And Rashi wrote: “If you will hearken even to the lighter commandments which a person usually treads upon with his ‘heels’ [i.e., those commandments which a person is inclined to treat lightly] then G-d will keep His promise to you.” Now Scripture mentions the ordinances [And it shall come to pass ‘eikev’ ye hearken to these ‘ordinances’] perhaps because he admonishes them not to be disdainful of the lightly-esteemed ordinances such as the laws pertaining to monetary matters.
And the commentators have said that the meaning of the word eikev is that “in the end” there will be reward. Similarly, in keeping them [the ordinances of G-d] ‘eikev rav’ (there is [in the end] great reward). The verse here is thus stating: “and the end [the ultimate consequence] of your hearkening to the ordinances and your observing them is that G-d shall keep the covenant and the mercy, and He will love thee. ” This is correct, for in the Sacred Language the beginning of anything is called rosh [literally: “head”], as it is said, ‘rosh’ (the beginning of) Thy word is truth. So also is the leader of the generation called “the head of the people,” and the best of spices is called rosh. Similarly, the conclusion of any matter is called akeiv (heel) as the Sacred Language adopts these figurative expressions from the human body; and thus “the head” is the beginning while “the heel” is the conclusion and end of the body. Scripture also speaks of the head and the tail [with reference to people], figuratively using the body of the animal.
And Onkelos rendered the word eikev as chalaf (“in exchange for”), like ‘cheilef’ (in return for) your service. Onkelos thus made it an expression of “roundabout” [the end result of a series of events], derived from the verse, and ‘he’akov (the crooked) shall be made straight — that is, the circuitous road which goes roundabout [will become a straight, level path]. So also ‘akubah’ of blood means “it is surrounded and encircled” [with blood]. The verse here is thus stating [according to Onkelos]: “and it shall come to pass that the effect caused by your hearkening to the ordinances and your performing them will be that G-d will keep His covenant with you.” He has explained it well. A similar expression is ‘biglal’ (for the sake of) this thing which means “on account of,” from the word ‘v’gal’lu’ (and they roll) the stone. Similarly it is my opinion that every expression of akeivah is a term denoting “circle” or “circuit.” Thus: ‘akov haleiv’ (the heart is deceitful); ‘vaya’akveini’ (and he hath gotten the better of me) these two times; but Jehu did it ‘b’akbah’ (in subtlety) — all these being expressions of “rolling” and “circling.” Therefore they called Jacob “Jeshurun” [from the root yashar (straight and upright)] because the opposite of “the deceitful one” is he who is “upright” [as indicated by the name “Jeshurun”]. Similarly, the end-part of the foot, called akeiv — as it is said, and his hand seizing ‘ba’akeiv (the heel) of Esau — is so called because of its roundness, just as the [Sacred] Language calls the middle part [palm and sole] of the hand and foot kapoth, because of their being shaped like golden kapoth (spoons). This usage [of the term akeiv] is common in the [Sacred] Language, just as the Rabbis have said in the Sifre: “At His right hand was a fiery law unto them. When the word came forth from the mouth of the Holy One, blessed be He, it would go by way of the right hand of the Holy One to the left of Israel, v’okeiv (and it encircled) the camp of Israel twelve miles by twelve miles.” So also is the expression: “they come upon him ba’akifin,” meaning “with circuitous and subtle arguments,” like the word akeivin as these two letters [the veth and the fei] were considered by the Sages to be interchangeable, as I have already explained.
He mentioned these ordinances in order to warn exceedingly concerning the ordinances [i.e., judgments], for it is impossible that of a large nation, everyone be heedful of all commandments so as not to transgress any of them, and it is only through the judgments [of the court] that they establish [the firm authority of] the Torah, just as it says of them, and all Israel shall hear, and fear. Moreover, many people will have pity [and refrain from] stoning a man or burning him after the transgression had been committed, as it is said, Thine eye shall not pity him. Then also they might fear the mighty ones as well as those who lead astray, as it is said, ye shall not be afraid of the face of any man, for the judgment is G-d’s, and in the case of the false prophet it says, thou shalt not be afraid of him. He mentioned all these in the case of an inciter [to worship idols] saying, thou shalt not consent unto him, nor hearken unto him; neither shalt thine eye pity him, neither shalt thou spare, neither shalt thou conceal him, warning nor hearken unto him because of his misleading [you], neither shalt thine eye pity him because of the pity that compassionate people show towards the condemned, and neither shalt thou conceal him by remaining silent [and not presenting testimony against him] because of his might and fear of members of his family.
And the commentators have said that the meaning of the word eikev is that “in the end” there will be reward. Similarly, in keeping them [the ordinances of G-d] ‘eikev rav’ (there is [in the end] great reward). The verse here is thus stating: “and the end [the ultimate consequence] of your hearkening to the ordinances and your observing them is that G-d shall keep the covenant and the mercy, and He will love thee. ” This is correct, for in the Sacred Language the beginning of anything is called rosh [literally: “head”], as it is said, ‘rosh’ (the beginning of) Thy word is truth. So also is the leader of the generation called “the head of the people,” and the best of spices is called rosh. Similarly, the conclusion of any matter is called akeiv (heel) as the Sacred Language adopts these figurative expressions from the human body; and thus “the head” is the beginning while “the heel” is the conclusion and end of the body. Scripture also speaks of the head and the tail [with reference to people], figuratively using the body of the animal.
And Onkelos rendered the word eikev as chalaf (“in exchange for”), like ‘cheilef’ (in return for) your service. Onkelos thus made it an expression of “roundabout” [the end result of a series of events], derived from the verse, and ‘he’akov (the crooked) shall be made straight — that is, the circuitous road which goes roundabout [will become a straight, level path]. So also ‘akubah’ of blood means “it is surrounded and encircled” [with blood]. The verse here is thus stating [according to Onkelos]: “and it shall come to pass that the effect caused by your hearkening to the ordinances and your performing them will be that G-d will keep His covenant with you.” He has explained it well. A similar expression is ‘biglal’ (for the sake of) this thing which means “on account of,” from the word ‘v’gal’lu’ (and they roll) the stone. Similarly it is my opinion that every expression of akeivah is a term denoting “circle” or “circuit.” Thus: ‘akov haleiv’ (the heart is deceitful); ‘vaya’akveini’ (and he hath gotten the better of me) these two times; but Jehu did it ‘b’akbah’ (in subtlety) — all these being expressions of “rolling” and “circling.” Therefore they called Jacob “Jeshurun” [from the root yashar (straight and upright)] because the opposite of “the deceitful one” is he who is “upright” [as indicated by the name “Jeshurun”]. Similarly, the end-part of the foot, called akeiv — as it is said, and his hand seizing ‘ba’akeiv (the heel) of Esau — is so called because of its roundness, just as the [Sacred] Language calls the middle part [palm and sole] of the hand and foot kapoth, because of their being shaped like golden kapoth (spoons). This usage [of the term akeiv] is common in the [Sacred] Language, just as the Rabbis have said in the Sifre: “At His right hand was a fiery law unto them. When the word came forth from the mouth of the Holy One, blessed be He, it would go by way of the right hand of the Holy One to the left of Israel, v’okeiv (and it encircled) the camp of Israel twelve miles by twelve miles.” So also is the expression: “they come upon him ba’akifin,” meaning “with circuitous and subtle arguments,” like the word akeivin as these two letters [the veth and the fei] were considered by the Sages to be interchangeable, as I have already explained.
He mentioned these ordinances in order to warn exceedingly concerning the ordinances [i.e., judgments], for it is impossible that of a large nation, everyone be heedful of all commandments so as not to transgress any of them, and it is only through the judgments [of the court] that they establish [the firm authority of] the Torah, just as it says of them, and all Israel shall hear, and fear. Moreover, many people will have pity [and refrain from] stoning a man or burning him after the transgression had been committed, as it is said, Thine eye shall not pity him. Then also they might fear the mighty ones as well as those who lead astray, as it is said, ye shall not be afraid of the face of any man, for the judgment is G-d’s, and in the case of the false prophet it says, thou shalt not be afraid of him. He mentioned all these in the case of an inciter [to worship idols] saying, thou shalt not consent unto him, nor hearken unto him; neither shalt thine eye pity him, neither shalt thou spare, neither shalt thou conceal him, warning nor hearken unto him because of his misleading [you], neither shalt thine eye pity him because of the pity that compassionate people show towards the condemned, and neither shalt thou conceal him by remaining silent [and not presenting testimony against him] because of his might and fear of members of his family.
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. כל יעודי הפרשה הזאת יעודים גופניים בתועלת הגוף בעוה"ז שהם הכנה לחיי העוה"ב. ונכלל עוד תועלת במלת עקב כי יעודים גופניים אלו הוא השכר הקל והשפל שיש לאדם, כי כן העקב שפל הגוף, אבל השכר הגדול והעצום שהוא זיו השכינה נכלל במלת והיה שהוא כולל השם המיוחד, וזהו שסיימה פרשה של מעלה היום לעשותם וסמיך ליה והיה עקב, לרמוז כי בעשייתם היום הזה יהיה שכרו זיו השכינה, אבל רצתה התורה לבאר על המורגש ולהאריך בו ולרמוז על המושכל ולקצר בו כי כן המנהג בכל התורה. ודרשו רז"ל בלשון עקב שהוא אזהרה לאדם על המצות שאדם דש בעקביו שלא יקל בהן, לפי שיש בני אדם שאינן חוששין בקצת מצות שהן קלות בעיניהם ודשין אותן בעקב, וכבר גלו לנו רז"ל כי עונש המצות שאדם מזלזל בהן ודש אותן בעקביו בעוה"ז מקיף אותו ליום הדין, שנאמר (תהילים מ״ט:ו׳) עון עקבי יסובני. ועוד יכלול עון עקבי יסובני, שבא להזהיר על אותן מצות שהוא חייב לפסוע בהן והן פסיעות של מצוה, כגון ללכת אל בית הכנסת ולבית המדרש ולבקר את החולים וללוות את המתים ולנחם אבלים, כל אלו מצות של פסיעות ושכרן גדול, וכבר אמרו רז"ל שאפילו בשבת מותר לו לרוץ לבית הכנסת שנאמר (הושע י״א:י׳) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ואם אינו מקיים מצות של פסיעות אותו עון יסובהו ליום הדין, זהו עון עקבי יסובני. וכן אם פוסע לדבר עברה אותו עון יסבהו ליום הדין כמו כן, שכן מצינו בבתו של ר' חנינא בן תרדיון שנגזר עליה לישב בקובה של זונות בעון שדקדקה בפסיעותיה לפני גדולי רומי, והצדיקה עליה את הדין ואמרה (ירמיהו ל״ב:י״ט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, כלומר אפילו בדקדוק פסיעות. הא למדת שהאדם נוטל שכר על פסיעותיו כפי הדרך שהוא הולך בה, זהו והיה עקב תשמעון.
ובמדרש והיה עקב תשמעון אין שכרן של צדיקים אלא בסוף, אבל שכרן של רשעים הוא מיד בעוה"ז שנאמר (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשונאיו אל פניו, שכרן לפניו, אבל צדיקים שכרן לאחריו שנאמר (תהילים צ״ד:ט״ו) ואחריו כל ישרי לב, הוי אומר והיה עקב תשמעון.
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה’ אלו-היך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, “This shall be the reward when you hearken to these social laws and observe them to carry them out; Hashem your G’d will safeguard for you the covenant and the kindness which He has sworn to your forefathers.” All the promises made in this portion of the Torah are of a physical dimension, refer to the benefits derived by our bodies in this terrestrial life which is but a prelude to life in the world to come. One reason why this type of reward is described as עקב, something “low” “at the bottom like the heel,” is that the reward shared out in this world for mitzvot performed here is insignificant compared to the part which awaits us in the hereafter. That part of the reward is alluded to in the word והיה, a reference to the world to come, a word which contains the letters of the tetragrammaton, G’d’s Holy Name. We already mentioned the relationship between this world and the next world in matters of rewards in explaining the word היום in the last verse of the last portion.
In order not to create the impression that מצות מושכלות performed היום i.e. in this life, will not be rewarded at all in this life, Moses wrote our verse here to stress that even those commandments will entitle the people performing them to a measure of reward including זיו השכינה, “a certain divine illumination.”
There is yet another lesson, a moral one, in the choice of the word עקב by Moses at this juncture. There are commandments which man does not take seriously, tramples under foot, so to speak with his עקב, his heel. The Torah warns us not to do this as we would miss out on the reward for the meticulous performance of those commandments. Our sages warned us of the punishment for the neglect of just those commandments. We are told in Avodah Zarah 18, based on Psalms 49,6 עון עקבי יסובני, “the guilt of my heels which surrounds me,” that the psalmist has in mind these very commandments which we neglect as not worth our while to pay attention to. Another meaning of that verse is that David refers to the kind of commandments which require from us that we walk toward them, situations which we have to create in order to perform the commandments in question. They include such duties as attending funerals, walking to the synagogue to participate in communal prayer, visiting the sick, etc. The reward for such commandments is especially great as the performance of these mitzvot entails that we extend ourselves. Our sages in Berachot 6 who have taught us that on the Sabbath one does not run or make big steps, have nevertheless suspended this rule for people who run to the synagogue.
If one does not fulfill the commandments requiring this use of one’s feet and one’s heels one will be held accountable for this on the day of Judgment after death. Hoseah 11,10 who writes: “the Lord will roar like a lion and they shall march behind Him,” refers to people being allowed to run to the synagogue on the Sabbath.
Naturally, if one is held accountable for merely not running or walking toward the opportunity to fulfill a commandment, if one rums toward an opportunity to commit a sin one will be held doubly accountable. Not only will one be punished for the commission of the sin, but separately for the effort made to enable one to commit it. We are told that the daughter of Rabbi Chaninah ben Tradyon was condemned to sit in the company of whores as she had walked with an arrogant gait in front of the noble senators of Rome after she had heard the scholars comment on her beautiful legs. She accepted the sentence by acknowledging that G’d had punished her in accordance with Jeremiah 3,19: “wondrous in purpose and mighty in deed, whose eyes observe all the ways of men, so as to repay every man according to his ways.” We learn from this that even the manner in which we walk (and our purpose in walking in such a manner) is something we are held accountable for. All of this is included in the words והיה עקב תשמעון. A Midrashic approach (based on Devarim Rabbah Lieberman edition page 76) the word עקב teaches that the righteous are rewarded only at the end of their career on earth, whereas the wicked are repaid immediately for any good deeds they perform. This is the real meaning of ומשלם לשונאיו אל פניו, “and He repays immediately (for the good deeds) those who hate Him.” On the other hand: ואחריו כל ישרי לב (Psalms 94,15) “and after him (his life) all those who were of an upright heart.”
In order not to create the impression that מצות מושכלות performed היום i.e. in this life, will not be rewarded at all in this life, Moses wrote our verse here to stress that even those commandments will entitle the people performing them to a measure of reward including זיו השכינה, “a certain divine illumination.”
There is yet another lesson, a moral one, in the choice of the word עקב by Moses at this juncture. There are commandments which man does not take seriously, tramples under foot, so to speak with his עקב, his heel. The Torah warns us not to do this as we would miss out on the reward for the meticulous performance of those commandments. Our sages warned us of the punishment for the neglect of just those commandments. We are told in Avodah Zarah 18, based on Psalms 49,6 עון עקבי יסובני, “the guilt of my heels which surrounds me,” that the psalmist has in mind these very commandments which we neglect as not worth our while to pay attention to. Another meaning of that verse is that David refers to the kind of commandments which require from us that we walk toward them, situations which we have to create in order to perform the commandments in question. They include such duties as attending funerals, walking to the synagogue to participate in communal prayer, visiting the sick, etc. The reward for such commandments is especially great as the performance of these mitzvot entails that we extend ourselves. Our sages in Berachot 6 who have taught us that on the Sabbath one does not run or make big steps, have nevertheless suspended this rule for people who run to the synagogue.
If one does not fulfill the commandments requiring this use of one’s feet and one’s heels one will be held accountable for this on the day of Judgment after death. Hoseah 11,10 who writes: “the Lord will roar like a lion and they shall march behind Him,” refers to people being allowed to run to the synagogue on the Sabbath.
Naturally, if one is held accountable for merely not running or walking toward the opportunity to fulfill a commandment, if one rums toward an opportunity to commit a sin one will be held doubly accountable. Not only will one be punished for the commission of the sin, but separately for the effort made to enable one to commit it. We are told that the daughter of Rabbi Chaninah ben Tradyon was condemned to sit in the company of whores as she had walked with an arrogant gait in front of the noble senators of Rome after she had heard the scholars comment on her beautiful legs. She accepted the sentence by acknowledging that G’d had punished her in accordance with Jeremiah 3,19: “wondrous in purpose and mighty in deed, whose eyes observe all the ways of men, so as to repay every man according to his ways.” We learn from this that even the manner in which we walk (and our purpose in walking in such a manner) is something we are held accountable for. All of this is included in the words והיה עקב תשמעון. A Midrashic approach (based on Devarim Rabbah Lieberman edition page 76) the word עקב teaches that the righteous are rewarded only at the end of their career on earth, whereas the wicked are repaid immediately for any good deeds they perform. This is the real meaning of ומשלם לשונאיו אל פניו, “and He repays immediately (for the good deeds) those who hate Him.” On the other hand: ואחריו כל ישרי לב (Psalms 94,15) “and after him (his life) all those who were of an upright heart.”
עקב. כמו לעולם עקב שכר באחרונה וטעם הפסוק הראשון שומר הברית ששמר ברית אברהם ואתם אם תהיו מאוהביו ישמור עוד הברית ואם היית מאוהביו ואהבך וברכך והרבך זה פירוש הברית והחסד:
BECAUSE. Ekev (because) has the same meaning as ekev (reward) in For ever, reward (Ps. 119:112). It means the reward which will be given at the end. The meaning of who keepeth covenant in the previous verse (v. 9) is that God kept the covenant with Abraham. If you will be among those that love Him, then He will continue to keep the covenant. If you will be among those who love Him, then He will love thee, and bless thee, and multiply thee (v. 13). This is the meaning of the covenant and the mercy (v. 12).
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. הִנֵּה הַמֶּלֶךְ צִוָּה אֶת כָּל אֵלֶּה, כְּדֵי שֶׁתִּזְכּוּ שֶׁיִּשְׁמר לָכֶם "הַבְּרִית וְהַחֶסֶד", וְזֶה שֶׁאַתֶּם תִּשְׁמְרוּ "הַיּום" לַעֲשׂות מֵאַהֲבָה שֶׁלּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס וְהוּא בִּשְׁבִיל זֶה יִשְׁמר לָכֶם הַבְּרִית וְהַחֶסֶד.
והיה עקב תשמעון, Moses explains that the reason why the King, i.e. G’d, commands them to observe all these commandments is in order to be able to fulfill the promises made to their forefathers regarding them. The people were meant to observe these commandments out of a feeling of love for G’d, not because they did so in order to earn a reward. [If I understand the author correctly, the wordsואת החסד in the phrase את הברית והחסד, are to establish reciprocity of G’d’s loving care for the patriarchs, the parties to the covenant, and their descendants’ feeling of love on their part towards the Creator. Ed.]
אֵת הַמִּשְׁפָּטִים. כִּי בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ.
את המשפטים, for the earth’s continued existence is linked to performance of justice by its inhabitants. (Proverbs 29,4)
וּשְׁמַרְתֶּם. זו מִשְׁנָה.
ושמרתם, and study them, (according to Sifri)
וַעֲשִׂיתֶם אתָם. וּבָזֶה הָאפֶן תַּעֲשׂוּ אותָם אֶל נָכון.
ועשיתם אותם, as a result of studying them you will perform them in accordance with halachah.
וְשָׁמַר ה' אֱלהֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית. שֶׁנִּשְׁבַּע בְּאָמְרו "וְנָתַתִּי אֶת-בְּרִיתִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדרתָם לִבְרִית עולָם, לִהְיות לְךָ לֵאלהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (בראשית יז, ז). כִּי אָמְנָם בִּהְיותו לָנוּ לֵאלהִים בִּלְתִּי אֶמְצָעִי, יַשְׁפִּיעַ מְצִיאוּת נִצְחִי, הַהֲוָה מִמֶּנּוּ בִּלְתִּי אֶמְצָעִי, כְּאָמְרו "כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלהִים הוּא יִהְיֶה לְעולָם" (קהלת ג, יד). אָמְנָם מְצִיאוּת הַנִּפְסָדִים הוּא מִמֶּנּוּ בְּאֶמְצָעִי בְּלִי סָפֵק.
ושמר ה' אלוקיך לך את הברית, the one He swore, when He said (Genesis 17,7) “I will give My covenant between Me and you, and between your descendants after you for all generations as an eternal covenant, to be your G’d and that of your descendants after you.” Being our G’d means that He will supervise our fates not by means of some intermediary, such as the fates which are supervised by appointees of G’d, including horoscopes, and angels assigned to each nation. Besides, anything which is done by G’d personally, without His having recourse to an intermediary, is something that endures forever. Compare Kohelet 3,14 כי כל אשר יעשה האלוקים הוא אשר יהיה לעולם,”anything which G’d does Himself is something that will endure forever.” By contrast, transient phenomena, [such as extinct species, for instance, Ed.] are proof of the fact that they were the products of intermediaries of G’d. [G’d had commanded the waters to produce the living creatures of the waters, and He had commanded the earth to produce vegetation and the mammals, etc. Water and the earth are both intermediaries. Ed.]
וְאֶת-הַחֶסֶד. כְּאָמְרו אָז "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" (בראשית יז, ח). כִּי אָמְנָם הַטּוב הַהוֶה לַצַּדִּיקִים בָּעולָם הַזֶּה הוּא חֶסֶד בִּלְבַד, לא גְּמוּל מַעֲשֵׂיהֶם.
ואת החסד, as He had said in Genesis 17,8 when He promised the land of Canaan to Avraham’s descendants. Such acts are acts of loving kindness and have nothing to do with the reward awaiting us as compensation for performing the commandments in the world to come. (based on the statement in Kidushin 39 that reward, in the sense of compensation, for commandments performed is not something that is due while we are on earth.)
והיה עקב תשמעון בשביל שתשמעון את המשפטים וגו'. ושמר ה׳ לך את הברית ואת החסד וגו'. שלדור כשר הוא שומר הבטחת חסד האבות כמו שפי׳ למעלה. ואם לא תשמור מצותיו לא ישמור לך החסד אלא לדור אחר כשר ישמרנו.
והיה עקב משמעון, “it shall come to pass as a result of your hearkening, etc;” Moses tells the people that on account of their observing the laws of the Torah the blessings following will be bestowed upon them collectively. On the other hand, if you do not observe His commandments He will not fulfill the terms of His covenant until the following generation.
ושמר ה' לך - כי לדור כשר הוא שומר הבטחת חסד אבות ואם לא תשמור המצות לא ישמור לך אלא לדור אחר.
ושמר ה' אלוקיך לך, G’d keeps His covenant, i.e. the assurances He gave to the patriarchs concerning their descendants, with any generation which is fit, loyal and deserving. If the descendants do not keep His commandments then the covenant is valid for subsequent generations which do observe the terms of the covenant.
ואת החסד. תניא, שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, רחמנים ביישנים, גומלי חסדים, גומלי חסדים מניין, דכתיב ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"א)
(ירושלמי קדושין פ"א ה"א)