עוד פירוש על ו"ה שנעלם מהשם, כי הויה מורה י"שמחו ה"שמים ו"תגל ה"ארץ (תהלים צו יא), והנה בשמים נראה תמיד גדולתו, אבל בארץ מכוסה ונעלם, והיינו ו"ה שנעלם מהשם עד לעתיד שיתגלה כבוד ה', אז ותגל הארץ במהרה בימינו אמן. (עוד פירוש על זה תמצא בהפטורה פרשת בחקותי).
ויקרא את שמם אדם (בראשית ה, ב), זהו פירוש על תולדות אדם, וסופו אם דבוק הוא למעלה ומתדמה לו ית' לילך בדרכיו נקרא שמו בעצם אדם מלשון (ישעיה יד, יד) אדמה לעליון, ועל כסא דמות אדם (יחזקאל א, כז). ואם הוא מפריד את עצמו מהדביקות, אז נקרא אדם על שם האדמה אשר לוקח ממנה ועפר הוא ולעפר ישוב. אמנם שם אדם המורה על אדמה לעליון זהו עיקר התכלית, כי הרע לא נברא רק בעבור הטוב כדפירשתי, על כן שם אדם בעצם, שכן עולה במספר כשמו הגדול במילואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א:
וכמו שהכוונה והרצון והחפץ היה בהתפשטות האצילות בגין לאשתמודע אלהותו כדאיתא בזוהר (עי' בהשמטות ח"א רנב, א) ומבואר בפרדס שער האצילות, כן הכוונה באדם שיתפשט ויוליד בדמותו ובצלמו, והכל בשביל לאשתמודע אלהותו לעבוד ולשמור להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד. ובהיות האדם כאלהים בזה הענין להרבות בדמות, אז הוא אדם בדמות אדם כביכול. ושם אדם רב הוא, ולא לחנם דווקא נקרא ישראל אדם, כי אף שאדם הוא מלשון אדמה כי ממנה נלקח, מ"מ גם כן מלשון אדמה כשעושה רצון עליון אז מרים מאשפות אביון. ומכח זה שהוא עפר מן אדמה ומגביר ומזכך ודבק בה' אלקים, אז הוא אדם מצד הדמות (ישעיה יד, יד) אדמה לעליון:
Just as כוונה רצון and חפץ were the instruments G–d used to create the עולם האצילות the highest emanation, in order to give man a chance to gain some knowledge about Him, so man in turn must employ כוונה, רצון and חפץ in order to procreate in his own image.
ובנחה יאמר וגו'. כי הנה נודע מאמר הכתוב (תהלים קט"ו, ט"ז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וגו' ובודאי לא היתה כוונת דוד המלך עליו השלום על פשוטו שעזב ה' את הארץ ונתנה לבני אדם. ועוד הלא הוא בעצמו אמר (תהלים כ"ד, א') לה' הארץ ומלואה וגו' וכקושית חז"ל (ברכות ל"ה.). ועוד מפני מה לא אמר והארץ ארץ וגו' כאשר אמר השמים שמים. ואכן האמת הוא כי כיוון על תיקון הקדושה בכל העולמות כי כל עבודת בני ישראל על הארץ הלזו הכל לתקן הארץ ומלואה להכניע ולהשפיל הגשמיות שהוא מבחינת הקליפות אשר בהם, בכדי שיוכלו לקרב עצמם אל בוראנו ברוך הוא וברוך שמו כל בחינה ובחינה לפי מדריגתה כאשר אנו מבקשים בתחילת השנה וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך וכו'. כי בעוד הגשמיות והקליפות בכל דבר הנה הקליפה אומרת אני ואפסי עוד ומכחישים במלכות שמים על כל דבר ודבר. וכשיכנעו הם, אז כל בחינה ובחינה תדע לפי מדריגתה כי ה' הוא למלך על כל הארץ. והכל נעשה על ידי האדם. כי האדם בהשתמשותו בכל הדברים אשר על הארץ, צריך לקבל עליו עול מלכות שמים בכל דבר. והוא להכניע ולשבר את כח התאוה אשר בקרבו אל הדבר ההוא, ולהמאיס ולבזות בלבו באמת התאוה ההיא עד שלא יחשוק אליה בשום אופן מצידו. ולא ישתמש בהם כי אם לצורך גבוה אשר בכל דבר ודבר כאשר כתבנו מזה כמה פעמים. ועל ידי זה הוא מכניע ומשבר כח הגשמיות והקליפה אשר בה במה שמבזה הדבר בלבו, ומגביה הקדושה במה שעובד בזה עבודת גבוה. ובזה מגדיל מלכות שמים בכל הארץ וצבאיה. והנה זה הכל הוא בהארץ הלזו. ואולם בשמים ושמי השמים העליונים שם אין שטן ואין פגע רע ושם ממולא מכבוד מלכותו בעצמו שלא על ידי שוכני ארץ.
וזה אומרו כאן והנה סולם מוצב ארצה פירוש שהארץ היא בבחינת סולם מוצב שעומדת תמיד על מעמדה ואך כי בחינת סולם היא כי היא אינה בחינת ארציות לבד, כי וראשו מגיע השמימה פירוש ראש סולמה מגיע עד השמים שיש לה חיבור גם עם השמים כמאמר חז"ל (בבא בתרא ע"ד.) תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי בכדי שיוכל האדם לעלות על ידה לשמים כי אם לא תהיה מחובר אליו כלל מאין ימצא בה בחינת זו להתעלות על ידה ועל כן היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע וגו' והנה מלאכי אלהים פירוש שלוחי אלהים הם בני האדם שלוחי דרחמנא לעולם הזה לירד ולעלות עולים ויורדים בו בסולם הזה היא הארץ שעל ידה יוכל האדם להרע או להיטיב.
וזה אומרו כאן והנה סולם מוצב ארצה פירוש שהארץ היא בבחינת סולם מוצב שעומדת תמיד על מעמדה ואך כי בחינת סולם היא כי היא אינה בחינת ארציות לבד, כי וראשו מגיע השמימה פירוש ראש סולמה מגיע עד השמים שיש לה חיבור גם עם השמים כמאמר חז"ל (בבא בתרא ע"ד.) תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי בכדי שיוכל האדם לעלות על ידה לשמים כי אם לא תהיה מחובר אליו כלל מאין ימצא בה בחינת זו להתעלות על ידה ועל כן היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע וגו' והנה מלאכי אלהים פירוש שלוחי אלהים הם בני האדם שלוחי דרחמנא לעולם הזה לירד ולעלות עולים ויורדים בו בסולם הזה היא הארץ שעל ידה יוכל האדם להרע או להיטיב.
מלא כל הארץ כבודו. (ישעיהו ו׳:ג׳) ואין דבר גדול או קטן נפרד ממנו, כי הוא המצוי בכל המציאות כולם, ולכך יכול האדם השלם לייחד יחודים עליונים אפילו במעשיו הגשמיים, הן מאכל ומשתה ומשגל, ומשא ומתן ודבריו הגשמייס שבינו לבין חבירו, כאשר קבלתי מחכם אחד שאמר סוד כריעות ו לגבי ה שהגדול נכנע לקטן כדי להגביהו וכו', וכבוד ה' הסתר דבר, וזה שכתוב (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעה"ו כמו (וידע אדם את חוה) [והאדם ידע את חוה אשתו] שהוא יחוד וזווג.
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. רַב אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר חָדָשׁ הוּא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר שֶׁהָיָה נִפְסָק לְהַרְבֵּה יָמִים וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, נִתְאַוָּה שֶׁיְּהֵא לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹנִים. בָּרָא אֶת הָאָדָם וְצִוָּה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: מִכָּל עֵץ הַגַּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ (בראשית ב, טז-יז). וְעָבַר עַל צִוּוּיוֹ. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הָיִיתִי מִתַּאֲוֶה שֶׁיְּהֵא לִי דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי בָּעֶלְיוֹנִים, וְדָבָר אֶחָד צִוִּיתִי אוֹתְךָ וְלֹא שָׁמַרְתָּ אוֹתוֹ. מִיַּד סִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. מִנַּיִן, דִּכְתִיב: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן (שם ג, ח). כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. עָמַד קַיִן וְהָרַג לְהֶבֶל, מִיַּד סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לְרָקִיעַ שֵׁנִי כוּ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעָה רְקִיעִים בָּרָאתִי, וְעַד עַכְשָׁו יֵשׁ רְשָׁעִים לַעֲמֹד בָּהּ. מֶה עָשָׂה. קִפֵּל אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָרְשָׁעִים וְהֶעֱמִיד אַבְרָהָם. כֵּיוָן שֶׁהֶעֱמִיד אַבְרָהָם, סִגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן רָקִיעַ שְׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי. עָמַד יִצְחָק וּפָשַׁט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יָרַד מִשִּׁשִׁי לַחֲמִישִׁי כוּ' (שם). עָמַד מֹשֶׁה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֵד ה' עַל הַר סִינַי (שמות יט, כ). וּכְתִיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן.
(Numb. 7:1), “So it came to pass on the day that Moses had finished.” Rav says, “Every place where it is stated, ‘So it came to pass (wayehi),’ [is referring to] something new”; but R. Simeon says, “Every place where it says, ‘So it came to pass (wayehi)’ [is referring to] something which existed, has ceased [to exist] for a long time, and has returned to be as it was. This text is related (to Cant. 5:1), “When I come to my garden, my sister bride.” R. Samuel bar Nahman said, “When the Holy One, blessed be He, created the world, He longed to have an abode below just as He had on high. Having created Adam, He commanded and said to him (in Gen. 2:16–17), ‘You may freely eat of any tree in the garden; But as for the tree of the knowledge of good and evil, you may not eat of it.’ Then he transgressed against his commandment. The Holy One, blessed be He, said this to him, ‘This is what I longed for, that just as I have a dwelling on high, I would likewise have one below. Now when I have given you one command, you have not kept it. Immediately the Holy One, blessed be He, removed His Divine Presence [up] to the first firmament. Where is it shown? Where it is stated (in Gen. 3:8), “Then they heard the voice of the Lord God moving about in the garden.” [Now when they transgressed His commandment, He had [only] removed His divine presence to the first firmament.] [When] Cain arose and killed Abel, He immediately removed His Divine Presence from the first firmament to the second firmament…. The Holy One, blessed be He, said, ‘I created seven firmaments, and up to now there are wicked ones [still] arising upon [the world].’ What did He do? He folded away all the generations of the wicked and raised up our father Abraham. When our father Abraham arose and performed good works, the Holy One, blessed be He, immediately descended from the seventh firmament to the sixth. [When] Isaac arose and stretched out his neck upon the altar, He descended from the sixth firmament to the fifth…. [When] Moses arose, he brought down [the Divine Presence] to earth, as stated (in Exod 19:20), ‘And the Lord came down onto Mount Sinai.’” And [so] it is written (in Cant. 5:1), “When I come to my garden, my sister bride.” When? When the Tabernacle was set up.
וגם רמוז בפסוק (דברים ל, יד) כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. ור"ל כי קרוב אליך הדבר, שהיא התורה שנקרא דבר כמ"ש (תהלים קה, ח) דבר צוה לאלף דור, והוא קרוב אליך מאד, בכל מדה בין בגשמי בין ברוחני, כמו שדרשו (ברכות פ"ט מ"ה) בכל מאדך (דברים ו, ה), בכל מדה ומדה שמודד לך וכו'. ומפרש ואמר בפיך ובלבבך לעשותו, כי בפיך יכול ללמוד, או בלבבך יהרהר בתורה, לעשותו גם כשהוא מוכרח לעשותו, ר"ל בעסק הגשמי בדרך ארץ הנקרא עשיה יפה ת"ת עם דרך ארץ וק"ל. וז"ש (משלי ג, ו) בכל דרכי"ך דעהו.
וכיון שאחזנו במשל מן האדם להבין מעט את הענינים האלה, וכמו שאיתא רמז בספרים הקדושים מהפסוק מבשרי אחזה אלוה (איוב י״ט:כ״ו) שמן האדם יכול האיש להבין, איזה רמז דרמז לפי ערכו באורות הקדושה דמרום, לכן צריכים להתבונן בזה גם הלאה הנה במעשי' יתברך אשר בעולם הזה רק כחו נתגלה, כמו במשל האדם בכלי גופו, חושיו ופעולותיו, כחי הנפש המחי' אותו מתגלה, ועצם נשמתו הישראלית, דעתו של קדושה שחושב מעניני קדושה ועניני אלהות, רצונו ותשוקתו לתורה ועבודת ד' שהם עצמות נשמתו הישראלית, על ידי עשייתו המצות ועניני התורה במחשבה דיבור ומעשה מתגלים, והם כלים לה. לזה רמזה התורה מתחילת בריאת העולם, בראשית בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראים ראשית, כי על ידי העולם רק כחו ית' נתגלה, ועל ידי הישראל נתגלה גם הארת קדושתו ית', כי הוגה הוא ומקיים את התורה ומחשבות קדושות והארות ממרום באות בקרבו, שכל אחת מן המחשבות ורצונית העולות במוח ולב האיש הישראלי התגלות קדושה ממרום היא ואם באנו לדבר בלשון המשל, נוכל לומר שבענין התגלות ד' שנתגלה בכלים של העולמות, אז העולם מגלה את הבחי' נפש של אור ד' המתגלה בעולם הזה , ואיש ישראל את הרוח ונשמה, והיא התגלות מן הארת עצמותו כביבול ומקדושתו והוא של ההתגלות, כנ"ל שרק נשמת כל דבר היא תכליתו לכן בראשית בשביל ישראל העוסקים בתורה, וישראל עלו במחשבה (מדרש רבה בראשית א'), מפני שהכונה והתכלית של כל הבריאה וההתגלות, הישראל הוא, שעל ידו נשמת הארת ד' שבאה לידי התגלות, מתגלה ואל תשאלנו הא גם על העולם אומר הפסוק, כלם בחכמה עשית, ואומר מונה מספר לכוכבים וכו' גדול אדוננו ורב כח לתבונתו אין מספר, משמע שמתגלה גם בו כחו ית' וגם חכמתו ותבונתו. אבל הלא כבר דברנו לעיל שיש הבדל בין מי שמספר מן אור גדול שנמצא במקום אחר, לבין מי שמביא את האור לכאן, בעולם ניצוץ רק מכחו נגלה, וכל אחד הרואה את העולם רואה הארת כחו ית' אבל חכמתו ית' העולם רק מספר, כי עולם הנראה אך כגשם הוא, רק שמעיד שבמרום חכמת יוצרה ובוראה נמצאה, ובחכמתו את העולם ברא, ובאיש ישראל בשעה שחושב מחשבות קדושות ורוצה רצונות של קדושה ממש בו במוחו ולבו וכו' חכמת ד' וקדושתו נמצאת.