Tefillah b'Tzibur Parshas Va'eschanan

ByMenachem Kramer

דברים ד׳:ז׳

(ז) כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹקִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּה' אֱלֹקֵ֔ינוּ בְּכׇל־קׇרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו׃

Deuteronomy 4:7

(7) For what great nation is there that has a god so close at hand as is the LORD our God whenever we call upon Him?

ישעיהו נ״ה:ו׳

(ו) דִּרְשׁ֥וּ ה' בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃

Isaiah 55:6

(6) Seek the LORD while He can be found, Call to Him while He is near.

אבן עזרא על ישעיהו נ״ה:ו׳:ב׳

(ב) וטעם בהמצאו לדורשים, כי ידוע שהשם נמצא בכל מקום ובכל עת, הנה הטעם קודם חתום הגזרות, וכן טעם בהיותו קרוב, רמז לשכינה שהיא במקדש:

Ibn Ezra on Isaiah 55:6:2

(2) While He may be found by those that seek Him. God is certainly everywhere at all times; but the meaning of this phrase is, while the decree is not yet resolved upon: in a similar way the phrase, while He is near is to be explained, namely, while He permits His glory to rest upon the temple.

רד"ק על ישעי׳ נ״ה:ו׳:ב׳

(ב) בהיותו קרוב. בענין שיהיה קרוב, וזו היא דרישה בכל לב כמו שכתוב קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ורבותינו ז"ל פירשו בהמצאו קודם גמר דין, ויונתן תרגם תבעו דחלתא דה' עד דאתון חיין בעו מן קדמוהי עד דאתון קיימין, ר"ל שיעשו תשובה קודם מיתה כי אז הוא נמצא וקרוב ולא אחר מיתה כי אחר מיתה אין תשובה לנפש כמו שאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה:

Radak on Isaiah 55:6:2

...

מצודת דוד על ישעיהו נ״ה:ו׳

(א) בהמצאו. בעוד הוא מצוי בכם עד לא תגלו מארצכם ועדיין השכינה שורה עמכם בהיותו קרוב. כפל הדבר במ״ש:

Metzudat David on Isaiah 55:6

...

מלכים ב כ׳:א׳-ג׳

(א) בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת וַיָּבֹ֣א אֵ֠לָ֠יו יְשַׁעְיָ֨הוּ בֶן־אָמ֜וֹץ הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר ה' צַ֣ו לְבֵיתֶ֔ךָ כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּ֖ה וְלֹ֥א תִֽחְיֶֽה׃ (ב) וַיַּסֵּ֥ב אֶת־פָּנָ֖יו אֶל־הַקִּ֑יר וַיִּ֨תְפַּלֵּ֔ל אֶל־ה' לֵאמֹֽר׃ (ג) אָנָּ֣ה ה' זְכׇר־נָ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנֶ֗יךָ בֶּאֱמֶת֙ וּבְלֵבָ֣ב שָׁלֵ֔ם וְהַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עָשִׂ֑יתִי וַיֵּ֥בְךְּ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל׃ {ס}

II Kings 20:1-3

(1) In those days Hezekiah fell dangerously ill. The prophet Isaiah son of Amoz came and said to him, “Thus said the LORD: Set your affairs in order, for you are going to die; you will not get well.” (2) Thereupon Hezekiah turned his face to the wall and prayed to the LORD. He said, (3) “Please, O LORD, remember how I have walked before You sincerely and wholeheartedly, and have done what is pleasing to You.” And Hezekiah wept profusely.

ישעיהו ל״ח:א׳-ג׳

(א) בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת וַיָּב֣וֹא אֵ֠לָ֠יו יְשַֽׁעְיָ֨הוּ בֶן־אָמ֜וֹץ הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר ה' צַ֣ו לְבֵיתֶ֔ךָ כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּ֖ה וְלֹ֥א תִֽחְיֶֽה׃ (ב) וַיַּסֵּ֧ב חִזְקִיָּ֛הוּ פָּנָ֖יו אֶל־הַקִּ֑יר וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־ה'׃ (ג) וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה ה' זְכׇר־נָ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנֶ֗יךָ בֶּֽאֱמֶת֙ וּבְלֵ֣ב שָׁלֵ֔ם וְהַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עָשִׂ֑יתִי וַיֵּ֥בְךְּ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל׃ {ס}

Isaiah 38:1-3

(1) In those days Hezekiah fell dangerously ill. The prophet Isaiah son of Amoz came and said to him, “Thus said the LORD: Set your affairs in order, for you are going to die; you will not get well.” (2) Thereupon Hezekiah turned his face to the wall and prayed to the LORD. (3) “Please, O LORD,” he said, “remember how I have walked before You sincerely and wholeheartedly, and have done what is pleasing to You.” And Hezekiah wept profusely.

ברכות י׳ א:כ״ז-ל״א

מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — הֵבִיא יִסּוּרִים עַל חִזְקִיָּהוּ, וְאָמַר לוֹ לִישַׁעְיָהוּ: לֵךְ וּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה וְגוֹ׳״. מַאי ״כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה״: מֵת אַתָּה — בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא תִחְיֶה — לָעוֹלָם הַבָּא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי כּוּלֵּי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּלָא עֲסַקְתְּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דַּחֲזַאי לִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּנָפְקִי מִינַּאי בְּנִין דְּלָא מְעַלּוּ. אֲמַר לֵיהּ: בַּהֲדֵי כַּבְשֵׁי דְרַחֲמָנָא לְמָה לָךְ? מַאי דְּמִפַּקְּדַתְּ אִיבְּעִי לָךְ לְמֶעְבַּד, וּמָה דְנִיחָא קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא — לַעֲבֵיד. אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא הַב לִי בְּרַתָּךְ, אֶפְשָׁר דְּגָרְמָא זְכוּתָא דִידִי וְדִידָךְ, וְנָפְקִי מִנַּאי בְּנִין דִּמְעַלּוּ. אֲמַר לֵיהּ: כְּבָר נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵירָה. אֲמַר לֵיהּ: בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וָצֵא! כָּךְ מְקּוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא, אֲפִילּוּ חֶרֶב חַדָּה מוּנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים.

Berakhot 10a:27-31

What did the Holy One, Blessed be He, do to effect compromise between Hezekiah and Isaiah? He brought the suffering of illness upon Hezekiah and told Isaiah: Go and visit the sick. Isaiah did as God instructed, as it is stated: “In those days Hezekiah became deathly ill, and Isaiah ben Amoz the prophet came and said to him: Thus says the Lord of Hosts: Set your house in order, for you will die and you will not live” (Isaiah 38:1). This seems redundant; what is the meaning of you will die and you will not live? This repetition means: You will die in this world, and you will not live, you will have no share, in the World-to-Come. Hezekiah said to him: What is all of this? For what transgression am I being punished?
Isaiah said to him: Because you did not marry and engage in procreation.
Hezekiah apologized and said: I had no children because I envisaged through divine inspiration that the children that emerge from me will not be virtuous. Hezekiah meant that he had seen that his children were destined to be evil. In fact, his son Menashe sinned extensively, and he thought it preferable to have no children at all. Isaiah said to him: Why do you involve yourself with the secrets of the Holy One, Blessed be He? That which you have been commanded, the mitzva of procreation, you are required to perform, and that which is acceptable in the eyes of the Holy One, Blessed be He, let Him perform, as He has so decided. Hezekiah said to Isaiah: Now give me your daughter as my wife; perhaps my merit and your merit will cause virtuous children to emerge from me.
Isaiah said to him: The decree has already been decreed against you and this judgment cannot be changed.
Hezekiah said to him: Son of Amoz, cease your prophecy and leave. As long as the prophet spoke as God’s emissary, Hezekiah was obligated to listen to him. He was not, however, obligated to accept Isaiah’s personal opinion that there was no possibility for mercy and healing. Hezekiah continued: I have received a tradition from the house of my father’s father, from King David, the founding father of the dynasty of kings of Judea: Even if a sharp sword rests upon a person’s neck, he should not prevent himself from praying for mercy. One may still hold out hope that his prayers will be answered, as was David himself when he saw the Angel of Destruction, but nonetheless prayed for mercy and his prayers were answered.

יבמות מ״ט ב:ו׳-ח׳

א"ר שמעון בן עזאי כו': תני שמעון בן עזאי אומר מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש וכתוב בה משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי וכתוב בה מנשה הרג את ישעיה אמר רבא מידן דייניה וקטליה אמר ליה משה רבך אמר (שמות לג, כ) כי לא יראני האדם וחי ואת אמרת (ישעיהו ו, א) ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא משה רבך אמר (דברים ד, ז) מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו ואת אמרת (ישעיהו נה, ו) דרשו ה' בהמצאו משה רבך אמר (שמות כג, כו) את מספר ימיך אמלא ואת אמרת (מלכים ב כ, ו) והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה אמר ישעיה ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה ואי אימא ליה אישוייה מזיד אמר שם איבלע בארזא אתיוה לארזא ונסרוה כי מטא להדי פומא נח נפשיה משום דאמר (ישעיהו ו, ה) ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב

Yevamot 49b:6-8

§ The mishna states: Rabbi Shimon ben Azzai said: I found a scroll recording people’s lineages. The Gemara cites an expanded version of the contents of the scroll. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Azzai said: I found a scroll recording people’s lineages, in Jerusalem, and it was written in it that so-and-so is a mamzer from an adulterous union with a married woman. And it was also written in it: The teachings of Rabbi Eliezer ben Ya’akov measure only a kav but are clean and accurate, and so the halakha is decided in accordance with his opinions. And it was written in it: Manasseh, king of Israel, killed Isaiah the prophet. The Gemara expands on the events surrounding Isaiah’s death: Rava said: Manasseh judged him as a false witness for issuing statements contradicting the Torah and only then killed him. Manasseh said to Isaiah: Moses your master said in the Torah: “And He said: You cannot see My face, for man cannot see Me and live” (Exodus 33:20), and yet you said: “I saw the Lord sitting upon a high and lofty throne” (Isaiah 6:1). Moses your master said: “For which great nation is there, that has God so near to it, as the Lord our God is, whenever we call upon Him?” (Deuteronomy 4:7), and yet you said: “Seek the Lord while He may be found, call upon Him while He is near” (Isaiah 55:6), which implies that God is not always near. Moses your master said: “I will fulfill the number of your days” (Exodus 23:26), which implies that each individual has a preordained allotted lifespan that he cannot outlive, and yet you said in a prophecy to King Hezekiah: “And I will add to your days, fifteen years” (II Kings 20:6). Isaiah said to himself: I know him, i.e., Manasseh, that he will not accept whatever explanation that I will say to him to resolve my prophecies with the words of the Torah. And even if I say it to him, I will make him into an intentional transgressor since he will kill me anyway. Therefore, in order to escape, he uttered a divine name and was swallowed within a cedar tree. Manasseh’s servants brought the cedar tree and sawed through it in order to kill him. When the saw reached to where his mouth was, Isaiah died. He died specifically as this point due to that which he said: “In the midst of a people of unclean lips, I dwell” (Isaiah 6:5). He was punished for referring to the Jewish people in a derogatory manner.

יבמות מ״ט ב:ט׳

מכל מקום קשו קראי אהדדי

Yevamot 49b:9

The Gemara asks: In any case, as Manasseh pointed out, these verses contradict each other; how are these contradictions to be resolved?

יבמות מ״ט ב:י״א

דרשו ה' בהמצאו הא ביחיד הא בצבור ויחיד אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים

Yevamot 49b:11

The Gemara resolves the second contradiction: Isaiah’s prophecy: “Seek the Lord while He may be found,” does not contradict the verse in the Torah that God is near to His nation “whenever we call upon Him,” because this prophecy of Isaiah was made with regard to the individual and this verse in the Torah is stated with regard to a community, as the prayer of the community is always accepted. The Gemara asks: And when is the time that God is to be found near the individual? Rav Naḥman said Rabba bar Avuh said: These are the ten days between Rosh HaShana and Yom Kippur.

ברכות ו׳ א:ט׳

וּמִנַּיִן לַעֲשָׂרָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל״.

Berakhot 6a:9

And from where is it derived that ten people who pray, the Divine Presence is with them? As it is stated: “God stands in the congregation of God,” and the minimum number of people that constitute a congregation is a quorum of ten.

רש"י על ברכות ו׳ א:ט׳

ומנין לעשרה וכו' – עדה קרויה בעשרה שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת (במדבר י״ד:כ״ז) יצאו כלב ויהושע:

Rashi on Berakhot 6a:9

...

במדבר י״ד:כ״ז

(כז) עַד־מָתַ֗י לָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה מַלִּינִ֖ים עָלָ֑י אֶת־תְּלֻנּ֞וֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הֵ֧מָּה מַלִּינִ֛ים עָלַ֖י שָׁמָֽעְתִּי׃

Numbers 14:27

(27) “How much longer shall that wicked community keep muttering against Me? Very well, I have heeded the incessant muttering of the Israelites against Me.

ברכות ז׳ ב:כ״ז-כ״ח

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק לְרַב נַחְמָן: מַאי טַעְמָא לָא אָתֵי מָר לְבֵי כְּנִישְׁתָּא לְצַלּוֹיֵי? אֲמַר לֵיהּ: לָא יָכֵילְנָא. אֲמַר לֵיהּ: לִכַּנְפִי לְמָר עַשְׂרָה וְלִיצַלֵּי. אֲמַר לֵיהּ: טְרִיחָא לִי מִלְּתָא. וְלֵימָא לֵיהּ מָר לִשְׁלוּחָא דְצִבּוּרָא, בְּעִידָּנָא דִּמְצַלֵּי צִבּוּרָא לֵיתֵי וְלוֹדְעֵיהּ לְמָר. אֲמַר לֵיהּ מַאי כּוּלֵּי הַאי? אֲמַר לֵיהּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:

Berakhot 7b:27-28

As a prelude to another of the statements by Rabbi Yoḥanan in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai, the Gemara relates the following incident. Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman: Why did the Master not come to the synagogue to pray? Rav Naḥman said to him: I was weak and unable to come. Rabbi Yitzḥak said to him: Let the Master gather ten individuals, a prayer quorum, at your home and pray. Rav Naḥman said to him: It is difficult for me to impose upon the members of the community to come to my home to pray with me (Sefer Mitzvot Gadol). Rabbi Yitzḥak suggested another option: The Master should tell the congregation to send a messenger when the congregation is praying to come and inform the Master so you may pray at the same time. Rav Naḥman saw that Rabbi Yitzḥak was struggling to find a way for him to engage in communal prayer. He asked: What is the reason for all this fuss? Rabbi Yitzḥak said to him: As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai:

ברכות ח׳ א:א׳

מַאי דִּכְתִיב ״וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן״. אֵימָתַי עֵת רָצוֹן — בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין.

Berakhot 8a:1

What is the meaning of that which is written: “But as for me, let my prayer be unto You, Lord, in a time of favor; O God, in the abundance of Your mercy, answer me with the truth of Your salvation” (Psalms 69:14)? It appears that the individual is praying that his prayers will coincide with a special time of Divine favor. When is a time of favor? It is at the time when the congregation is praying. It is beneficial to pray together with the congregation, for God does not fail to respond to the entreaties of the congregation.

{The Gemara there continues with more Pesukim and descriptions about the significance of Davening with the Tzibbur (congregation) and of Shul.}

חידושי אגדות על מסכת ברכות ז׳ ב:ט״ז

מ"ד ואני תפלתי וגו'. נראה הא דתפלת צבור יותר מקובלת ומרוצה אין צריך ראיה דמן התורה איכא למגמר כן דאמרי' ס"פ החולץ (יבמות מ"ט ב') משה אמר בכל קראנו אליו ואת אמרת דרשו ה' בהמצאו ומסיק הא בצבור הא ביחיד ויחיד אימת בי' ימים שבין ר"ה ליה"כ אלא דבעי לאתויי הכא דגם תפלת יחיד בביתו היא מרוצה ומקובלת יותר בזמן שהצבור מתפללין ומייתי שפיר מדכתיב ואני תפלתי ביחידי לך ה' בעת רצון של צבור ...

Chidushei Agadot on Berakhot 7b:16

...

משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ח׳:א׳-ב׳

(א) תְּפִלַּת הַצִּבּוּר נִשְׁמַעַת תָּמִיד וַאֲפִלּוּ הָיוּ בָּהֶן חוֹטְאִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹאֵס בִּתְפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְשַׁתֵּף עַצְמוֹ עִם הַצִּבּוּר. וְלֹא יִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד כָּל זְמַן שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר. וּלְעוֹלָם יַשְׁכִּים אָדָם וְיַעֲרִיב לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת בְּכָל עֵת אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בּוֹ עִם הַצִּבּוּר נִקְרָא שָׁכֵן רַע:

(ב) וּמִצְוָה לָרוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ו ג) ״וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְיָ׳‎״. וּכְשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אַל יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַּסָּה אֶלָּא יֵלֵךְ מְעַט מְעַט. וּכְשֶׁיִּכָּנֵס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יִכָּנֵס שִׁעוּר שְׁנֵי פְּתָחִים וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי ח לד) ״לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי״:

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 8:1-2

(1) Congregational prayer is always heard [by the Almighty]. Even if there are sinners among them, the Holy One, blessed be He, does not reject the prayer of a multitude. Hence, a person should associate himself with the congregation, and never recite his prayers in private when he is able to pray with the congregation. One should always attend Synagogue, morning and evening; for only if recited in a synagogue, are one's prayers heard at all times. Whoever has a synagogue in his town and does not worship there is called a bad neighbour.

(2) It is a Mitzvah (praiseworthy duty) to proceed to the Synagogue at a quick pace, as it is said, "And let us know; let us be eager to know the Lord" (Hosea 6:3). When leaving the Synagogue, a person should not take big strides, but walk at a slow pace. On entering the Synagogue, one should move forward the distance [of the width] of two doors, and then recite his prayers, so as to fulfill the text, "Waiting at the posts of my doors" (Proverbs 8:34).

טור, אורח חיים צ׳

(א) ... לא יתפלל אדם אלא בב"ה עם הצבור דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בב"ה פירוש עם הצבור ואמר רב נחמן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור ובצבור שנו ואפילו הוא אנוס שאינו יכול לילך לב"ה טוב לו לכוין השעה שהצבור מתפללין בה דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון ודרשינן אימתי הוא עת רצון בשעה שהצבור מתפללין ...

Tur, Orach Chayim 90

...

The language of the Tur seems to bear out the explanation of the Maharsha of the Gemara in Berachos.

אורח חיים צ׳:ט׳-י׳

(ט) ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור ואם הוא אנוס שאינו יכול לבא לב"ה יכוין להתפלל בשעה שהציבו' מתפללין [וה"ה בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללים סמ"ג] וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבו' והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בב"ה:

(י) כשעומד עם הציבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור אא"כ השעה עוברת ואין הציבור מתפללים לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת: [אבל בלא שעה עוברת יתפלל הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפי' לעסוק בדברי תורה וע"ל סי' ס"ח]:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 90:9-10

(9) A person should make an effort to pray in the synagogue with a congregation, and if he is unable to due to an extenuating circumstance [such] that he is not able to come to the synagogue, he should intend to pray at the time that the congregation is praying [This also applies to people living in small settlements, that do not have a minyan - nevertheless, they should pray Shacharit and Aravit during the time that the congregation is praying - Sefer Mitzvot haGadol] And similarly if one had an extenuating circumstance and did not pray at the time when the community prayed, and he is praying alone, despite this, he should pray in the synagogue.

(10) When one stands [in prayer] with the congregation, it is forbidden to advance/accelerate one's prayer [i.e. Amidah] [ahead of] the prayer of the congregation, unless the time [of prayer] is passing and the congregation is not praying [in time] since they are delaying with liturgical poems or some other reason. [But, if the time [of prayer] is not passing, one must pray the liturgical poems and the pleas with the congregation and not separate from the congregation, even to involve oneself in words of Torah - and see above, Siman 68]

מגן אברהם צ׳:ט״ו

(טו) עם הצבור. אף על פי שיכול להתפלל בביתו בי' מ"מ ברוב עם הדרת מלך עסי"ח וס"ס תר"ץ:

Magen Avraham 90:15

...

מגן אברהם צ׳:י״ז

(יז) יכוין להתפלל וכו'. ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף י' ובסמ"ג משמע שר"נ לא היה רוצה להטריח י' אנשים שיבואו אצלו: משמע בע"א דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין ...:

Magen Avraham 90:17

...

אורח חיים צ׳:י״ד

(יד) ישכים אדם לב"ה כדי שימנה עם הי' הראשונים:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 90:14

(14) One should get up early to go to synagogue in order to be counted with the first ten.

ערוך השולחן, אורח חיים צ׳:י״ג

(יג) התפילה היותר מקובלת והמצוה היותר גדול, הוא להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, דכתיב: "הן אל כביר לא ימאס". וזכות הרבים מאוד, ואין מעיינין כל כך מלמעלה על תפילת ציבור כמו על תפילת יחיד. ואם אי אפשר לו לילך לבית הכנסת, אם ביכולת בקל לאסוף מנין בביתו, שאין עליו טרחא בזה כל כך ואין על האנשים טרחא כל כך (עיין מגן אברהם סעיף קטן י"ז בשם סמ"ג) – יעשה כן. ואם בזה יש טורח ומתפלל ביחידות בביתו, מכל מקום יהדר להתפלל באותו עת שהציבור מתפללין. וכן בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין – נכון שיתפללו בעת שמתפללים הציבור בעיר. אם לא שהציבור מאחרין מאוד – מוטב שלא להביט על זה ולהתפלל בזמנו ביחידות. ואם ביכולתו להתפלל בהנץ החמה – מה טוב ומה נעים. ופשיטא דכשהציבור מתפללים מעריב מבעוד יום והוא מתפלל בביתו, שלא ישגיח על הציבור ויתפלל בזמנו, וכן כל כיוצא בזה. וכן מצוה להתפלל בבית הכנסת, אף כשאיחר תפילת הציבור ומתפלל ביחידות, דתפילה שבבית הכנסת יותר נשמעת ממה שבביתו, דשם יש קדושה רבה. (עיין ירושלמי ריש פרק חמישי, וצריך עיון.) וזה שאמרנו שיהדר להתפלל בהעת שהציבור מתפללין – זה כשמתפללין אותה תפילה דווקא מקרי זה גם כן "מתפלל עם הציבור". אבל אם הוא מתפלל שחרית והציבור מוסף או להיפך – לא מקרי מתפלל עם הציבור. (שם. ומה שנסתפק המגן אברהם בדברי התוספות – לא ידעתי למה. דפשיטא דהמתפלל בביתו בשעת תפילת ציבור אין זה דמיון למתפלל עם הציבור ממש, שהרי אין מצטרף עמהם כלל. ומאי דוחקא דהמגן אברהם לאוקמא זה בעידן ריתחא דווקא? וצריך עיון.)

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 90:13

...

משנה ברורה צ׳:כ״ז

(כז) (כז) להתפלל בבהכ"נ - ואפילו אם יש לו עשרה בביתו ישתדל בבהכ"נ ועיין בסי"ח במ"ב ס"ק נ"ד:

Mishnah Berurah 90:27

...

משנה ברורה צ׳:כ״ח

(כח) (כח) עם הצבור - מפני שאין הקב"ה מואס בתפלת הצבור ואפילו היה בהם חוטאים לא ימנע מלהתפלל עמהם. אם יש לו שתי בתי כנסיות ואחד יש בו ברוב עם מצוה להתפלל בו יותר. כתבו האחרונים דאם יש בבהכ"נ של רוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קה"ת מוטב להתפלל בביתו בעשרה. ובהכ"נ ביחיד ובביתו בעשרה תפלת צבור עדיף ואפילו יכול לשמוע קדיש וברכו אפ"ה תפלת צבור עדיף [פמ"ג]. ועיקר תפלה בצבור הוא תפלת י"ח דהיינו שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד ולא כמו שחושבין ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק לשמוע קדיש וקדושה וברכו ולכן אינם מקפידין רק שיהיו י' בבהכ"נ וזהו טעות ולכן חוב על האדם למהר לבוא לבהכ"נ כדי שיגיע להתפלל י"ח בצבור [ח"א]. ... כתב בתשובת רדב"ז תפוס שהשר נתן לו רשות יום אחד להתפלל עם הצבור במנין איזה יום שירצה יתפלל אותו יום תיכף ולא יחמיץ המצוה להמתין על יום כיפור או פורים ועיין בח"א כלל ס"ח ובנשמת אדם שהאריך בכמה פרטים שיש בענין זה:

Mishnah Berurah 90:28

...

משנה ברורה צ׳:כ״ט

(כט) (כט) אנוס - היינו שתש כחו אף שאינו חולה. ואם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הצבור יבוא לידי הפסד יכול להתפלל בביתו ביחיד או בבהכ"נ בלא צבור אבל משום מניעת ריוח לא ימנע מלהתפלל עם הצבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו וכ"כ בשם יעקב והעיד על הגאון מוה' זלמן מירל"ש אב"ד דק"ק האמבורג שפעם אחת הלך לבהכ"נ מעוטף בטלית ותפילין כדרכו ופגע בו אדם אחד שהיה לו למכור אבנים טובות ורצה שילך עמו לביתו והגאון השיב לו שימתין עד שיבוא מבהכנ"ס ובתוך כך מכרן לאחר והאחר הרויח בהם כמה אלפים ר"ט ושמח הגאון שמחה גדולה שהשליך מנגד ממון רב עבור תפלת צבור [מגן גבורים] וכ"כ בספר אליהו רבא בשם תשובת ב"י דיש לקנוס האנשים שמונעים לילך לבהכ"נ משום שעוסקין בתורה או משום שמשתכרין ממון. ולעשירים יש לקנוס יותר ובעל תורה אף שעוסק בלימוד מ"מ איכא חשדא וחילול השם כמש"כ סי"ח:

Mishnah Berurah 90:29

...

WHAT CONSTITUTES TEFILLAH B'TZIBBUR?

אגרות משה (או"ח א:ל)

Rav Moshe says that if there are 10 people present but not all of them are actually Davening, that allows them to say Devarim Shebikedusha (e.g., Kaddish, Kedusha, etc.) but it is not considered Tefillah b'Tzibbur.

Presumably, the language of the Mishnah Berurah in s"k 28 bears this out as well.

משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ח׳:ד׳

(ד) וְכֵיצַד הִיא תְּפִלַּת הַצִּבּוּר. יִהְיֶה אֶחָד מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם וְהַכּל שׁוֹמְעִים. וְאֵין עוֹשִׂין כֵּן בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה גְּדוֹלִים וּבְנֵי חוֹרִין. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אֶחָד מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ הָיוּ מִקְצָתָן שֶׁכְּבָר הִתְפַּלְּלוּ וְיָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן מַשְׁלִימִין לָהֶם לַעֲשָׂרָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ רֹב הָעֲשָׂרָה שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ. וְכֵן אֵין אוֹמְרִים קְדֻשָּׁה וְלֹא קוֹרְאִין בַּתּוֹרָה וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וְלֹא מַפְטִירִין בַּנְּבִיאִים אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה:

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 8:4

(4) How is public worship conducted? One person recites the prayers aloud, and all the rest listen. This is not done, if there are less than ten adult men present, the Reader being counted in the number. Even if some of them have already said their prayers and thus discharged their obligation, they help to complete the quorum of ten, provided that the majority have not yet said their prayers. So too, the Kedushah is not recited, nor is the Torah recited with the blessing before and after the reading, nor the lesson from the prophets read [with its blessings], unless a quorum of ten is present.

משנה ברורה ס״ט:ט׳

(ט) (ח) וקדושה וכו' - עיין בהג"ה בסמוך שמסיים כל התפלה ג"כ ועיין לעיל בסק"א דדעת הרדב"ז דאין לנהוג דין עובר לפני התיבה אא"כ יש בהם עכ"פ אחד שלא התפלל עדיין וכתב המ"א מיהו נ"ל דאם אין שם ששה שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכונה בהחזרה בזה הוא רק משום קדושה ויאמר הג' ראשונות בקול רם והשאר בלחש אבל כשיש רוב מנין הם כמו צבור גמור ועיין בבה"ל:

Mishnah Berurah 69:9

...

שו"ת מנחת יצחק (ט:ו)

The Minchas Yitzchak (R' Yitzchak Yaakov Weiss) asserts that even in the above situation, it is considered as Tefillah b'Tzibbur.

ביאור הלכה נ״ח:א׳:ג׳

(ג) ומצוה מן המובחר וכו' - דע דהזהירים לקרות כוותיקין מותר לקרות ולהתפלל ביחידי אם אין להם מנין וגדולה מזה מוכח במשנה ברכות דף כ"ב ירד לטבול וכו' עיי"ש דאפילו אם אין לו תפילין בעת ההיא ג"כ אפ"ה יזהר לקרותה בזמנה סמוך להנץ ומשנה זו איירי בוותיקין כדמסקינן בגמ' שם:

Biur Halacha 58:1:3

...

There is some debate in a situation where one does not regularly Daven at Neitz, if he may do so without a Minyan.