כי שם שאלונו שובינו דברי שיר וגו' (שם שם ג') באותה שעה אמרו להם אומות העולם עמדו ושוררו לפני עבודה זרה כדרך שהייתם משוררים בבית המקדש אמרו להם אילו אמרנו שירה במקומינו לא גלינו מארצנו ועכשיו היאך נאמר שירה לפני עבודה זרה?!
...מיד עמדו והשליכו מהם תילי תילים של הרוגים ואע"פ שהרגו מהם הרבה היתה להם שמחה שלא אמרו שירה לפני עכו"ם שנאמר ותוללינו שמחה (שם) באותה שעה נשבע הקב"ה לישראל שבועה שלימה כביכול הוציא על עצמו אם לא אעשה שבועתי שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני (שם שם ה') נטל הקדוש ברוך הוא ידו והחזירה לאחוריו בשעה שגלה ישראל כעניין שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב' ג') כביכול לא החזירה הקדוש ברוך הוא למקומה וכן אמר להם הקב"ה לישראל אשכח ימיני שהחזרתי לאחוריי אם לא אקים לכם שבועה זו ולא אשכח אתכם בין האומות העולם תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכיר את ירושלים אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהלים שם ו') שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר לירושלים כל שמחתה כעניין שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם (ישעיה ל"ה י') וכל המתאבל על ירושלים בעולם הזה ישמח עמה לעתיד לבא שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה (שם ס"ו י')
אמרו משום אביי אין שמחה בא אלא בתשעה באב לפי שקבעו אבל בזמן הזה ועתיד לפני הקדוש ברוך הוא לעשותו יום טוב שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה ל"א י"ג):
“For there our captors asked us for words of song…” (Psalms 137:3) At the time (of the Temple's destruction), the nations of the world said to them: Stand up and sing before idols just as you would sing in the Holy Temple. They replied: If we had sung songs in our place, we would not have been exiles. And now how could we sing songs before idols?!
... Immediately [the nations] arose and killed heaps and heaps of them, and even though many of them were killed Israel rejoiced that they did not sing songs before the idols, as it says “…and our tormentors [asked of us] mirth…” (ibid.) At that moment the Holy One swore a whole oath to Israel. God said of Himself, so to speak, if I do not keep my oath, as it says “If I forget you, O Jerusalem, may my right hand forget [its skill].” (Psalms 137:5) At the moment Israel was exiled, the Holy One took His hand and placed it behind Him, just as it says “He has withdrawn His right hand from the enemy…” (Lamentations 2:3) The Holy One, so to speak, did not return it to its place. And so too the Holy One said to Israel: I will forget My right hand which I placed behind Me if I do not fulfill my oath to you and not forget you among the nations. “May my tongue cling to my palate, if I do not remember you, if I do not bring up Jerusalem at the beginning of my joy.” (Psalms 137:6) In the future the Holy One will return to Jerusalem all of her joy, as it says “And the redeemed of Zion shall return, and they shall come to Zion with song, with joy of days of yore shall be upon their heads…” (Isaiah 35:10) And anyone who mourns for Jerusalem in this world will rejoice with her in the time to come, as it says “Rejoice with Jerusalem and exult in her all those who love her: rejoice with her a rejoicing, all who mourn over her.” (Isaiah 66:10)
They said in the name of Abaye: joy only comes on the ninth of Av, because they mandated mourning then in this time and in the future the Holy One will make it into a holiday, as it says “…and I will turn their mourning into joy and will comfort them and make them rejoice from their sorrow.” (Jeremiah 31:12)
...מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹקִים בָּאוּ גּוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, לָא הֲוָה קְרָא צָרִיךְ לְמֵימַר אֶלָּא בְּכִי לְאָסָף, נְהִי לְאָסָף, קִינָה לְאָסָף, וּמָה אוֹמֵר מִזְמוֹר לְאָסָף, אֶלָּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה בֵּית חֻפָּה לִבְנוֹ וְסִיְּדָהּ וְכִיְּרָהּ וְצִיְּרָהּ, וְיָצָא בְּנוֹ לְתַרְבּוּת רָעָה, מִיָּד עָלָה הַמֶּלֶךְ לַחֻפָּה וְקָרַע אֶת הַוִּילָאוֹת וְשִׁבֵּר אֶת הַקָּנִים, וְנָטַל פַּדְגּוֹג שֶׁלּוֹ אִיבּוּב שֶׁל קָנִים וְהָיָה מְזַמֵּר. אָמְרוּ לוֹ, הַמֶּלֶךְ הָפַךְ חֻפָּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ וְאַתְּ יוֹשֵׁב וּמְזַמֵּר, אָמַר לָהֶם מְזַמֵּר אֲנִי שֶׁהָפַךְ חֻפָּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ וְלֹא שָׁפַךְ חֲמָתוֹ עַל בְּנוֹ. כָּךְ אָמְרוּ לְאָסָף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶחֱרִיב הֵיכָל וּמִקְדָּשׁ וְאַתָּה יוֹשֵׁב וּמְזַמֵּר, אָמַר לָהֶם מְזַמֵּר אֲנִי שֶׁשָּׁפַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲמָתוֹ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְלֹא שָׁפַךְ חֲמָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסֹדֹתֶיהָ.
It is written: "A psalm of Asaph. O God, heathens have entered Your domain (Psalm 79:1)": This verse should not have said "psalm", but rather a "lament" of Asaph, a "mourning song" of Asaph, an "elegy" of Asaph, so why does it say "a psalm of Asaph"? Rather it is a parable about a king who made a huppah for his son and its foundation and its wall and its decoration, and his son went out and did evil debauchery, and so the king went up to the huppah and tore up the curtains and smashed the supports and his tutor went and made a flute of the support and was playing music. They said to him: "The king overturned his son's huppah and you are sitting playing music?" and he said to them: "I am playing music because he overturned his son's huppah and did not "pour out his anger" on his son. So they said to Asaph: "The Holy One, blessed be He, has destroyed the Temple and you are sitting and playing music?" and he said to them: "I am playing music because the Holy One, blessed be He, "poured out his anger" on wood and stone and did not "pour out his anger" on Israel. See! It is written: "He kindled a fire in Zion which consumed its foundations".
כִּי רָחַק מִמֶּנִי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי (איכה א, טז) מַה שְּׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ? רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר ה' שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כג, ו): וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ה' צִדְקֵנוּ. דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי טָבָא לִמְדִינְתָּא דִּשְׁמָהּ כְּשֵׁם מַלְכָּהּ וְשֵׁם מַלְכָּהּ כְּשֵׁם אֱלֹקֶיהָ... רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר צֶמַח שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ו, יב): הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר מְנַחֵם שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְלֹא פְּלִיגֵי חוּשְׁבְּנָא דְּדֵין כְּחוּשְׁבְּנָא דְּדֵין, הוּא מְנַחֵם הוּא צֶמַח.
Eicha Rabbah 1:51
"Far from me is any comforter (menachem) who might revive my spirit." (Lam. 1:16)
What is the name of the Messiah? R' Aba bar Kahana said, "Adonai is his name, as it was said, 'This is his name which they will call him, Adonai our just." (Jer. 23:6) As R' Levi said, It is good for a city to be called according to its sovereign, and a king to be called according to his deity...
R' Yehoshua ben Levi said, "Growth is his name, as it was said, 'Behold a man, Growth is his name, and from beneath him will flower.'" (Zech. 6:12) R' Yudan said in the name of R' Ayvu, "Comforter (menachem) is his name, as it was said, 'Far from me is any comforter (menachem).'" (Lam. 1:16) R' Chanina said, There is no disagreement between these two accounts: he is Comforter, he is Growth.
The one Temple in Jerusalem sank into the dust, in order that countless temples might arise to Thy honor and glory all over the wide surface of the globe… The true and real sanctuary, Thy imperishable testimony, remained ours, untouched and undimmed… In this our hope, this day of mourning and of fasting hath, according to the word of Thy prophet, been turned into a solemn day of rejoicing in view of the glorious destiny of Thy law and our high messianic mission which had its beginning with the historic events which we recall today.