השוכח עיקר שבת - כסבור אין שבת בתורה:
אינו חייב אלא חטאת אחת - בגמרא (לקמן שבת דף סט:) יליף לה שמירה אחת לשבתות הרבה ושמירה לכל שבת ושבת ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה כי האי גוונא כתיב דכולא חדא שגגה היא וקרבן אשוגג קאתי:
היודע עיקר שבת - שיש שבת בתורה ונאסרו בה מלאכות:,
ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - על ידי שגגת שבת ששכח ששבת היום מדקתני סיפא היודע שהוא שבת מכלל דרישא בדאין יודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה בענין זה ולא נודע לו בינתים שחטא:
חייב על כל שבת ושבת - חטאת אחת לכל שבת ואע"פ שלא נודע לו בינתים והעלם אחד הוא אמרינן ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק שא"א שלא שמע בינתים שאותו היום הויא שבת אלא שלא נזכר לו במלאכות שנעשו בו ושגגה קמייתא משום שבת הוא דהואי והא אתיידע ליה ביני ביני הלכך כל חדא שבת חדא שגגה היא ומיהו על הרבה מלאכות שבכל שבת לא מיחייב אלא חדא דכולה שבת חדא שגגה דהא לא שגג אמלאכות דיודע הוא שהמלאכות אסורות אלא אשבת הוא דשגג:
היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה - שלא ידע שהמלאכות הללו אסורות ועשאם כמה פעמים בכמה שבתות חייב על כל אב מלאכה חטאת אחת ואף על פי שחזר וכפלה בכמה שבתות כולה חדא שגגה היא דהא לא נודע לו בינתים ולענין שגגת שבת הוא דאיכא למימר ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק אבל לענין שגגת מלאכות לא אמרו הכי דמשום הפסק ימים אין לו לדעת אלא אם כן ישב ועסק לפני חכמים בהלכות שבת ומיהו בחטאת אחת לא מיפטר על כל שבת דשגגה לאו בשבת הויא אלא במלאכות ושגגות טובא הוו לשבת אחת ובגמרא (לקמן שבת דף ע.) יליף פעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת ופעמים שאינו חייב אלא אחת על כל שבת ומסתברא דחיובא בזדון שבת ושגגת מלאכות דאיכא שגגות טובא ופטורא בשגגת שבת וזדון מלאכות דחדא שגגה היא:
אב מלאכה דנקט לאו למעוטי תולדות דה"ה לתולדות ובלבד שיהו תולדות דשני אבות אלא למעוטי היכא דהוו ב' תולדות דאב אחד או אב ותולדה שלו דאינו חייב אלא אחת כדקתני סיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת שתי תולדות של אב אחד אינו חייב אלא חטאת אחת דהרי הוא כעושה וחוזר ועושה בהעלם אחד ואין חילוק חטאות בהעלם אחד אלא בגופי עבירה שאינן דומין או בחילוק שבתות לענין שגגת שבת:
If one forgets the main [idea of] Shabbos - he thinks that there is no mitzvah of Shabbos in the Torah.
He is only obligated to bring 1 korban Chatas - in the gemara (69b) it is learned out one "watching" [keeping the mitzvos of Shabbos] for many Shabboses, and a "watching" for each Shabbos, and it would make sense that when it writes one watching for many Shabboses it is referring to this type of case, where it is all one mistake, and the korban is brought to fix the mistake.
If one knows about Shabbos - that it talks about Shabbos in the Torah and it forbids doing the melachos.
And he did many different melachos on many Shabbosos - through forgetting that today is Shabbos. Since in the end it says, "one who knows it is Shabbos" it teaches us that the beginning case was regarding one who forgot it was Shabbos and he did many melachos on many Shabbosos and he was not aware in between [the weekly transgressions] that he had sinned/was sinning.
He is obligated [to bring a korban] for each Shabbos - and even though he did not know in between and it was all one mental lapse, we say that the days in between count as knowing, for it is impossible that he did not hear in between that this day is Shabbos just he did not remember that he had done melachos on that day and his original mistake was that he didn't realize that it was Shabbos, and this was made known to him [when he heard that that day was Shabbos] therefore each Shabbos is a separate mistake. Though in truth on the many melachos that he did each Shabbos he is not obligated more than the 1 [offering] for the entire Shabbos was one mistake, since he did not make a mistake about the melachos not existing, rather he knew they are forbidden, it was just that he didn't realize it was Shabbos.
One who knows that it is Shabbos and he does many melachos - not realizing that these actions are forbidden, he did them many times on many different Shabboses, he is obligated to bring a korban chatas for each main melacha, even though he repeated that offense on many Shabboses, it was all 1 mistake for he was not aware of it in between [the transgressions]. Regarding forgetting that today is Shabbos we say that he knew in between which divides the transgressions but regarding the melachos we don't say this, since the days of the week won't give him the knowledge unless he happens to learn those hilchos Shabbos during that week. Though in truth 1 chatas is not enough for each Shabbos since he forgot many melachos each Shabbos had many mistakes and in the gemara (70a) we learned: there are times that he is obligated for each one, and there are times that he's only obligated once for the whole Shabbos. It makes sense that the many obligations are for knowing that it is Shabbos but forgetting many melachos, since there are many mistakes, though forgetting about Shabbos and knowing the melachos is one mistake.
When the gemara talks about the parent melacha it is not coming to exclude the sub-category melachos for they are the same [get separate punishments] if they are from different parent melachos. Rather it is comign to exclude where one did 2 subcategory problems that are both part of the same parent melacha or the parent and subcategory of the same melacha in which case only 1 korban is required.
אֲבָל לֹא שְׁכֵחָהּ, מַאי — חַיָּיב עַל כׇּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה? אַדְּתָנֵי הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַיָּיב עַל כׇּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה, לִיתְנֵי ״הַיּוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת״, וְכׇל שֶׁכֵּן הָא! אֶלָּא, מַתְנִיתִין כְּשֶׁהִכִּיר וּלְבַסּוֹף שָׁכַח, וּדְרַב וּשְׁמוּאֵל נָמֵי כְּהִכִּיר וּלְבַסּוֹף שָׁכַח דָּמֵי. וְהָכִי אִיתְּמַר: רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אֲפִילּוּ תִּינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה בֵּין הַגּוֹיִם וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר לְבֵין הַגּוֹיִם — כְּהִכִּיר וּלְבַסּוֹף שָׁכַח דָּמֵי, וְחַיָּיב. וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: דַּוְקָא הִכִּיר וּלְבַסּוֹף שָׁכַח — אֲבָל תִּינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה בֵּין הַגּוֹיִם וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר לְבֵין הַגּוֹיִם — פָּטוּר. מֵיתִיבִי: כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשַּׁבָּת: כׇּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. כֵּיצַד? — תִּינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הַגּוֹיִם, וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בֵּין הַגּוֹיִם, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. וְחַיָּיב עַל הַדָּם אַחַת, וְעַל הַחֵלֶב אַחַת, וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה אַחַת, וּמוֹנְבַּז פּוֹטֵר.
The Gemara raises another difficulty: But if he did not forget the essence of Shabbat, and he knows that today is Shabbat, what would the halakha be? Certainly he would be liable for each and every prohibited labor. If so, instead of teaching the halakha: One who knows that it is Shabbat and performs many labors on multiple Shabbatot is liable for each and every labor, let the mishna teach the halakha: One who knows the essence of Shabbat is liable for each and every labor that he performs and all the more so that one who is aware that today is Shabbat would be liable for each labor. Rather, when our mishna refers to forgetting, it is referring to a case where he knew and ultimately forgot. And the case described by Rav and Shmuel also has the same legal status as one who knew and ultimately forgot. And it was stated as follows: It was Rav and Shmuel who both said: Even a child who was taken captive among the gentiles and a convert who converted among the gentiles have the same legal status as one who knew and ultimately forgot, and they are liable to bring a sin-offering for their unwitting transgression, even though they never learned about Shabbat. And it was Rabbi Yoḥanan and Rabbi Shimon ben Lakish who both said: He is liable to bring a sin-offering specifically if he knew of the essence of Shabbat and ultimately forgot. However, a child who was taken captive among the gentiles and a convert who converted among the gentiles are exempt from bringing a sin-offering. They have the legal status of one who performed the prohibited labor due to circumstances beyond his control. The Gemara raises an objection from that which was taught in a baraita: They stated a significant principle with regard to the halakhot of Shabbat: One who forgets the essence of Shabbat, i.e., one who does not know that there is a mitzva of Shabbat in the Torah, and performs many prohibited labors on multiple Shabbatot is liable to bring only one sin-offering. How so? With regard to a child who was taken captive among the gentiles and a convert who converted among the gentiles and does not know the essence of Shabbat; and if he performed many prohibited labors on multiple Shabbatot, he is only liable to bring one sin-offering for all his unwitting transgressions. And he is liable to bring one sin-offering for all the blood he unwittingly ate before he learned of the prohibition; and one sin-offering for all the forbidden fat that he ate; and one for all the idolatry that he worshipped. And Munbaz, one of the Sages, deems him exempt from bringing any sacrifice.
(ב) כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בְּשַׁבָּת כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְשָׁכַח שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַשַּׁבָּת. אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה וְהוּא קָטָן לְבֵין הָעַכּוּ''ם אוֹ נִתְגַּיֵּר קָטָן וְהוּא בֵּין הָעַכּוּ''ם. אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁהַכּל שְׁגָגָה אַחַת הִיא. וְכֵן חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל כָּל חֵלֶב שֶׁאָכַל וְחַטָּאת אַחַת עַל דָּם שֶׁאָכַל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ. וְכָל הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת אֲבָל שָׁכַח שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת וְדִמָּה שֶׁהוּא חֹל אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בּוֹ מְלָאכוֹת הַרְבֵּה חַיָּב חַטָּאת אַחַת עַל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְכֵן חַטָּאת עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת שֶׁשָּׁגַג בּוֹ:
סבר אבטלינהו ברובא - תימה מה יועיל הא אין מבטלין [איסור] לכתחלה ואפי' שוגג אם בטלו אינו מבוטל למ"ד בגיטין (דף נד:) נפלו ונתפצעו בין בשוגג בין במזיד לא יעלו מיהו איכא למ"ד התם בשוגג יעלו ושמא הא חשיב שוגג כשסבור שמותר לבטל:
(א) אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה כו'. כתבו התוס' פ"ג דבכורות (דף כ"ג) ד"ה סבר דהא דקי"ל דהמבטל איסור במזיד אסור ובשוגג מותר כשסבור שמותר לבטל חשיב שוגג. ועיין במ"ש רבינו פ"ה מה' תרומות דין ח' אין תורמין כו' אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד ונראה שדין זה סותר למ"ש התוס' וצ"ע:
אִיתְּמַר. חַרְדָּל שֶׁלָּשׁוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לְמָחָר, אָמַר רַב: מְמַחוֹ בִּכְלִי אֲבָל לֹא בַּיָּד. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל: (בַּיָּד?!) אַטּוּ כׇּל יוֹמָא בְּיָד מְמַחוּ לֵיהּ?! מַאֲכַל חֲמוֹרִים הוּא! אֶלָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: מְמַחוֹ בַּיָּד וְאֵינוֹ מְמַחוֹ בִּכְלִי. אִתְּמַר. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה — אָסוּר. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה — מוּתָּר. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן. קָם רַבִּי יוֹחָנָן בְּשִׁיטְתֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, קָם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשִׁיטְתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן. אִימֵּיהּ דְּאַבָּיֵי עֲבַדָא לֵיהּ, וְלָא אֲכַל. דְּבֵיתְהוּ דִּזְעִירָא עֲבַדָא לֵיהּ לְרַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי, וְלָא אֲכַל. אֲמַרָה לֵיהּ: לְרַבָּךְ עֲבַדִי לֵיהּ וַאֲכַל, וְאַתְּ לָא אָכְלַתְּ? אָמַר רָבָא בַּר שְׁבָא: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרָבִינָא וּבְחַשִׁי לֵיהּ בְּשׁוּפְתָּא דְתוּמָא וַאֲכַל.
ממחו - דישטיפדי"ר בלע"ז במים או ביין:
ממחו בכלי - משמע זהו שינוי שלו: ואינו ממחו ביד - דממחו ליה שפיר טפי: אלא אמר שמואל ממחו ביד - שאין זה דרכו בחול:
קם ר' יוחנן בשיטתיה דר"א - חזר בו ואסר:
אביי ורבא דאמרי תרוייהו הלכה כר' יוחנן - דאסר:
לרבך - לזעירי:
אמר הכותב שמעתי שדעת רבינו הגדול ז"ל לומר דכיון דקי"ל הלכה כדברי המיקל ואשתכח דמעשה דשבת דרבנן שמעינן מינה דליתא לדר' יוחנן הסנדלר דקי"ל הלכה כדברי המיקל וכיון דליתא לדר' יוחנן הסנדלר על כרחין הלכה כר' יהודה דר"מ ור' יהודה הלכה כדברי ר' יהודה ולא כדברי בעל המאור ז"ל שאמר דמדרש בפירקא כר' יהודה ואוריי לתלמידים כרבי מאיר משום דרב אמרה לההיא ורב לטעמיה דאמר מטין אתמר אבל אנן מכיון דקי"ל הלכה אתמר כר' יהודה דרשי' וכר' יהודה מורינן ועוד דהאידנא דנפישי עמי הארץ ולא שכיחי תלמידי דצניעי הלכך איכא למיחש טובא למילתא וכרבי יהודה מורינן וכך מנהגו של רבינו הגדול ז"ל להחמיר משום עמי הארץ וכן פסקו בעל הלכות ורב אחא משבחא כר' יהודה במבשל ואיכא טעמא נמי משום דרב גופיה אוקמה לסתם מתני' דבפרק קמא דחולין כר' יהודה וקיי"ל הלכה כסתם משנה ומסתברא לן דסוגיין בעלמא כר' יהודה דגרסינן בפ' ח' שרצים אמר רב חסדא שירקא טויא שרי פעפועי ביעי אסור דביתהו דזעירי עבדא ליה לר' חייא ולא אכל אמרה ליה לרבך עבדי ליה ואכל ואת לא אכלת וכיוצא בה בפרק תולין אימיה דאביי עבדא ליה ולא אכל והני ודאי שוגגין נינהו כסבור מותר והוה ליה כמעשר בשבת בשוגג או כמבשל ולר' מאיר יאכל והוה להו למיסר מכאן ולהבא לשבת אחרת ולהתיר מה שנעשה כבר בדיעבד אלא כרבי יהודה וכן בפ' ביצה שנולדה רב פפי אקלע לבי רבה בר שמואל אייתו להו דייסא ולא אכל כולן כר' יהודה עושין ושם בפ' שני מצינו בירושלמי של בית ר"ג היו שוחקין פלפלין ברחים שלהם אר"א בר' צדוק פעם א' אכל אבא אצל ר"ג והביא לפניו אניגרון ובתוכו פלפלין שחוקין כיון שטעמן משך ידיו מהן אמרו לו אל תחוש להם מעיו"ט הם שחוקים ושאלו ויעשה רבי צדוק אצל ר"ג כשוגג ויאכל אלא שלא להתיר מלאכה ע"י ר"ג כלומר מנהג חסידות נהג בר"ג שלא תעשה איסורא על ידו או שלא יאמרו שהוא הסכים עמו ויתירו ואלו שבגמרא דילן אין בהם טעם זה ולא רצו לאכול שמע מינה דהלכה כרבי יהודה ואפשר שזה שאמר רבינו ז"ל דליתא לדרבי יוחנן הסנדלר מדרב אחא ורבינא דעתו לפרש לדר' יוחנן הסנדלר ודאי מעשה שבת דאורייתא נינהו מדקא מחמיר בהו כולי האי ורב אחא ורבינא בהא פליגי מר סבר דאורייתא והלכתא כר' יוחנן הסנדלר ומ"ס דרבנן וליתא לדרבי יוחנן הסנדלר והאי דאקשינן התם ולמאן דאמר דרבנן מאי טעמייהו דרבנן דפטרי ה"ק כיון דאמרת דליתא לדר' יוחנן הסנדלר ודאי ליכא לאוקמה למתניתא דקתני לה בלשון חכמים כוותיה וכיון שכן מאי טעמייהו דרבנן דפטרי ויש כיוצא בזה בתלמוד שלא רצו להעמיד משנתם כמאן דאיפסיקא הלכתא דלא כוותיה ואחת מהן בפרק המוכר פירות אלמא אמר רבה אין הלכה כר' אליעזר דמתני' והא לא מתני' הוא שפירושו למ"ד אין הלכה מתני' טעמא מאי דכיון דאין הלכה כמותו לא מוקמי מתני' בהכי:
(ג) ובשוגג. עשה ע"פ הוראת חכם מקרי שוגג וה"ה בשוכח [כ"ה רד"ך בית כ"ו ח"ב]:
(ו) (ו) ובשוגג - שגג בדין או שכח כ"ז בכלל שוגג הוא:
(ה) בשבילו. עבה"ט בשם ט"ז דאומר מותר שוגג הוא ועיין בתשובת צמח צדק סי' מ"ס שכתב דאם הוא מסופק בהוראה ושאל ללומדים ולא שאל לבעלי הוראה המפורסמים לא מקרי שוגג ע"ש ובזה נדחה דברי תשובת בית יעקב סי' פ"ה שרצה לדמות אם עשתה ע"פ דבורה של אשה אחרת לעשתה עפ"י חכם דמאי שנא ע"ש ועיין עוד בבי"ע שם שחולק על הט"ז בזה. [ועיין מג"א סי' שי"ח סק"ג ועיין בתשובת ח"ס סי' פ"ח מ"ש בזה ומשמעות דבריו שמסכים עם הט"ז בזה ע"ש]:
(ב) חייב - ודוקא כשידע בעת הנעילה שצבי בתוכו אבל אם אח"כ נודע לו שיש שם צבי פטור דזה דומה לנתכוין להגביה תלוש וחתך מחובר דאנוס הוא ואפילו אם נתכוין אח"כ שלא לפתוח הדלת עד הערב משום הצבי גם כן אין איסור בדבר וה"ה בישב על הפתח ולא ידע שצבי בתוכו ואח"כ נודע לו שיש שם צבי מותר לו לישב ולשמור עד שתחשך מפני שקדמה צידה למחשבה [הרמב"ן בליקוטיו] ועיין בחידושי הרשב"א שם שמצדד ג"כ לבסוף כהרמב"ן וכן מוכח בהדיא בהתוספתא כרמב"ן מדקאמר הא למה זה דומה וכו' ועיין בשבת ק"ז ע"א בגמרא ולפלא קצת על הרשב"א שמסתפק לכתחלה בזה: