וכפי שכתב בספר אוהל יעקב [למגיד מדובנא ר"פ דברים], וז"ל: "והנה שאלתי את פי מו"ר, הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד מו"ה אלי' מוילנא זצוק"ל, מה ההבדל בין התורה הקדושה ובין משנה תורה. ואמר לי כי הארבעה ספרים הראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו דרך גרונו של משה. לא כן ספר דברים, היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים אשר אחר משה. אשר הקב"ה אמר אל הנביא היום, וליום מחר הלך הנביא והשמיע החזון אל ישראל. ואם כן בעת אשר דיבר הנביא אל העם כבר היה נעתק ממנו הדבור האלקי. כן היה ספר דברים נשמע אל ישראל מפי משה רבינו ע"ה בעצמו"
אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּקְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֲבָל קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה פּוֹסֵק מַאי טַעְמָא הַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים אֲמוּרוֹת וּמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָן וְהַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲמוּרוֹת וּמֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן
וקודם שבאנו לבאר דבר זה, ראוי לך לדעת ההפרש שיש בין משנה תורה אשר בה גם הדברות השניות ובין שאר התורה. במסכת מגילה (ל"א ע"ב) אין מפסיקין בקללות וקאמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים אבל בקללות שבמשנה תורה מפסיקין ואין בכך כלום מאי טעמא הללו מפי הקדוש ברוך הוא נאמרו ובלשון רבים נאמרו והללו משה מפי עצמו אמרן ובלשון יחיד ע"כ.
...והנראה בעיני על דרך האמת בזה גם בכל משנה תורה כי משה ידבר כמפי הגבורה כמו שאמר (להלן יא יג יד) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו ואין משה הנותן מטר על פני הארץ ולא הנותן עשב בשדה אבל הדבור בתורה בזכור ובמשנה תורה בשמור ולכן יאמר משה בכל מקום במשנה תורה ה' אלקיך ובתורה יזכיר שם המיוחד בלבד זולתי בעשרת הדברות כמו שאמר (שמות כ א) וידבר אלקים וגו' והבן זה:
He explained [with reference to the commandment that we are to Observe the Sabbath-day, to keep it holy] as the Eternal thy G-d commanded thee — “before the Giving of the Torah, at Marah, [for there it is said], there He made for them a statute and an ordinance.” This is the language of Rashi. But if so, the commandment to honor father and mother was also given at Marah [for in the commandment, to honor parents, too, it is stated as the Eternal thy G-d commanded thee], but the Rabbi [Rashi] mentioned there [in connection with the verse referring to Marah] only “the Sabbath, the Red Heifer, and the laws of justice” [as having been given at Marah, but not the honoring of parents].
It appears to me by way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], concerning this matter [of the Ten Commandments] as well as the whole Book of Deuteronomy that Moses was speaking as if from the mouth of the Almighty, as he said, And it shall come to pass, if ye shall hearken diligently unto My commandments which I command you this day, to love the Eternal your G-d, and to serve Him with all your heart and with all your soul, that I will give rain for your Land in its season. Now Moses is not the one who giveth rain upon the earth, nor the one who gives grass in the fields! Rather, the communication of the Torah was given with Remember, and that of Deuteronomy with Observe. Therefore, Moses everywhere in Deuteronomy mentions the Eternal thy G-d while in [the first four books of] the Torah he mentions only the Proper Name of G-d [i.e., the Tetragrammaton] except in the Ten Commandments as it is said, And G-d spoke etc. Understand this.
ועתה כתבו לכם. לפי הפשט מזהיר למשה שיכתוב את השירה הזאת בס״ת וילמדה את ב״י. דלא ככל פרשיות שבתורה שמתחלה דבר משה בע״פ לישראל כמו ששמע מפי הקב״ה. ואח״כ כתב אבל שירת האזינו הזהירו ה׳ שיכתוב ויגמור התורה וללמד את ב״י מתוך הכתב. כדין תורה שבכתב בזה״ז. וכן עשה משה כמבואר להלן כ״ב ויכתוב משה וגו׳ ואח״כ וילמדה וגו׳. ומש״ה נהג בה משה כדין שאנו עושים לברך עה״ת כשמלמדים מתוך הכתב וברבים (כדאי׳ בירושלמי ברכות פ״ז מה תורה ברבים טעון ברכה.) וכך עשה משה כדכתיב כי שם ה׳ אקרא וגו׳. וכדאי׳ בברכות דכ״ג. והרי לא נהג משה הכי עד כה. והטעם היינו משום שעד כה היה באופן שהשכינה מדברת מתוך גרונו. והוא דרך נסי שאין טעון ברכה וכמו לענין פרנסה לא התפלל במדבר מחמת שהיה הכל בדרך נס כמש״כ בספר במדבר כ׳ י״ג. כך לא ברך עה״ת בשעה שהיתה דרך נס. משא״כ שירת האזינו היה טעון ברכה. והיינו דכתיב להלן ל״ב מ״ד ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע ב״נ. (ולכאורה קשה היכן נצטוה יהושע בכך. אלא ודאי לא נצטוה אלא משה.) ורק מחמת שלא היה הולך עוד קולו על כל ישראל. משום שלא היה בדרך נס. היה נצרך יהושע לסייעו בדבר. ומש״ה כתיב כאן הושע באשר לא היה קורא מדעת עצמו והמצוה מפי ה׳ אלא בשליחות משה. וכמו שהיה אז תלמידו והיה נקרא הושע. כ״ז הגיע למשה רבינו בשירת האזינו. והוא משום שהחל אורו לכהות. עד שהגיע לפני מותו ממש. התגבר האור ואמר פ׳ וזאת הברכה בע״פ. באותו כח שהיה תמיד. כדרך נר הכבה שמתלקח בשעת הכבוי באותו זוהר שהיה תחלה...
אלה הדברים וגו'. אלה מיעט הקודם, פי' לפי שאמר אשר דבר משה שהם דברי עצמו, שכל הספר תוכחות הם מוסר ממשה לעובר פי ה', ואמרו ז''ל (מגילה ל''א:) קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן, ואפילו מה שחזר ופירש מאמרי ה' הקודמין לא נצטוה עשות כן אלא מעצמו חזר הדברים, וחש הכתוב לומר כי כדרך שאמר משה מפי עצמו דברים כאלה כמו כן במאמרים הקודמין אמר משה מפי עצמו איזה דבר, לזה אמר אלה הדברים פי' אלה לבד הם הדברים אשר דבר משה דברי עצמו אבל כל הקודם בד' חומשים לא אמר אפילו אות אחת מעצמו אלא הדברים שיצאו מפי המצוה-the commanded כצורתן בלא שום שינוי אפילו אות אחת יתירה או חסרה.
ויהי בארבעים שנה, ר"ל הנה הדברים האלה דבר משה מדעת עצמו בזמנים מחולפים כדרך הדורש והמוכיח, ולא היה לו רשות לכתבם בספר ואף אם היה כותבם לא היה בהם קדושת ס"ת רק היה ענינם כדברי תוכתה שנאמרו עפ"י חכם
It would have been a collection of ethical exhortations by a famous rabbi
או כדברים שדבר איש הרוח ברוה"ק, אבל בארבעים שנה באחד לחדש שבט צוה לו הקב"ה לאמרם שנית לישראל בצווי מפי הגבורה, כי אמר לו דבר אל בני ישראל לאמר, וכן צוה לו שיכתבם בספר מפי ה' ושיאמרם ושיכתבם לא כפי הסדר שאמרם בי"א מקומות הנ"ל רק בסדר אחר שסדר ה'.
are the places where Moshe originally said these things"בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב"
וז"ש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם שא"ל דבר אל בני ישראל לאמר ה' אלקינו דבר אלינו בחורב וכו' עד סוף ספר משנה תורה, הכל נכתב עפ"י ה' ולא כתב מדעתו אף קוצו של יו"ד, ולכן דינו ככל יתר הספרים שנכתבו מפי ה'....
Someone gave the אמת ליעקב a becher for Rosh HaShono. He was found in a pawn shop. Rumours spread. He stood up in shul and said that he was checking it's value to know how much income tax to give.
R'Yaakov writes:
סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה הָיָה לְפָנָיו.
Q) How are the following national life?:
One of the saddest things of our times is that marrige is not at all what it used to be. There is something at home that you don't get in any Yeshiva or SEM. I'll prove it to you - the mishna in Shekolim says:
שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת, שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת, הָיוּ בַּמִקְדָּשׁ. שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשֶׁל בֵּית רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה. וְהֵיכָן הָיְתָה יְתֵרָה, כְּנֶגֶד דִּיר הָעֵצִים, שֶׁכֵּן מָסֹרֶת בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז:
בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשֶׁל בֵּית רַבִּי חֲנַנְיָא were taught this from home.